The Book of Maccabees I
Chapter 1א׳
1 א

ויהי אחרי הכות אלכסנדרוס מלך מקדוניא את דריוש מלך פרס, וימלוך תחתיו.

And it came to pass, after the triumph of Alexandros the Makedonian, son

2 ב

הוא אלכסנדרוס בן פוליפוס אשר יצא מארץ כיתים, וימלוך בארץ יון לראשונה.

of Philippos, who first reigned in Hellas, who came out of the land of Khettiim, had defeated Dareios king of the Persians and the Medes:

3 ג

ויוסף להלחם מלחמות רבות, וילכד ערים בצורות, ויך את מלכי הארץ לפי חרב.

And He fought a lot of battles, and took almost all the strong holds, and slew almost all the kings of the earth,

4 ד

וילך הלוך ונסוע עד קצווי ארץ, וייקח שלל גויים רבים.

And went through to the ends of the earth, and took spoils of many nations,

5 ה

ויהי כי נכבשו כל הארצות לפניו, וירום לבו ויגבה מאוד.

insomuch that the earth was quiet before him; whereupon he was exalted and his heart was lifted up.

6 ו

ויאסוף עוד חיל גדול, וימלוך על ממלכות רבות בארצותם לגוייהם, ויהיו לו למס עובד.

And he gathered a mighty strong host and ruled over countries, and nations, and kings, who became tributaries unto him.

7 ז

ויהי אחר הדברים האלה, וייפול למשכב ויחל.

And after these things he fell sick, and perceived that he should die.

8 ח

וירא כי קרבו ימיו למות, ויקרא לכל שריו ועבדיו אשר גדלו אתו מנעוריו, ויחלק להם את מלכותו בעודנו חי.

Wherefore he called his servants, such as were honourable, and had been brought up with him from his youth, and parted his kingdom among them, while he was yet alive.

9 ט

וימלוך אלכסנדרוס שתים עשרה שנה וימות.

So Alexander reigned twelve years, and then died.

10 י

ויהי אחרי מותו ויירשו שריו את כל מדינות מלכותו, וילכדו איש איש את ארצו.

And his servants bare rule every one in his place. And after his death they all put crowns upon themselves;

11 יא

וישימו כתר מלכות בראשם, וימלכו הם וזרעם אחריהם ימים רבים, והרעות גברו מאוד בארץ.

so did their sons after them many years: and evils were multiplied in the earth.

12 יב

מהם יצא שורש רע על הארץ, הוא אנטיוכוס המפואר בן-אנטיוכוס, אשר היה בן ערובה ברומא.

And there came out of them a wicked root, Antiochus surnamed Epiphanes, son of Antiochus the king, who had been an hostage at Rome,

13 יג

ותהי ראשית מלכותו בשנת שבע ושלושים ומאה למלכות יון.

and he reigned in the hundred and thirty and seventh year of the kingdom of the Greeks.

14 יד

ויהי בעת ההיא ויצאו אנשים בני-בלייעל מקרב ישראל, וידיחו את עם הארץ לאמור.

In those days went there out of Israel wicked men, who persuaded many, saying,

15 טו

הבה נכרתה ברית את הגויים אשר סביבותינו, כי מאז אשר סרנו מאחריהם מצאונו צרות רבות ורעות.

“Let us go and make a covenant with the heathen that are round about us: for since we departed from them we have had much sorrow.”

16 טז

וייטב הדבר בעיני העם, וישלחו מלאכים אל המלך, ויצווה המלך בידם ללכת בדרכי הגויים ובחוקותיהם.

So this device pleased them well. Then certain of the people were so forward herein, that they went to the king, who gave them a license to do after the ordinances of the heathen,

17 יז

ויקימו בית משחק בירושלים במשפט הגויים, ולא מלו עוד את בניהם, ויעזבו את ברית הקודש ללכת בחקותם, ויתמכרו לעשות הרע בעיני ה'.

whereupon they built a place of exercise at Jerusalem according to the customs of the heathen and made themselves uncircumcised, and forsook the holy covenant, and joined themselves to the heathen, and were sold to do mischief.

18 יח

ויהי כשבת אנטיוכוס בטח על כסא מלכותו, וישאהו לבו לכבוש את ארץ מצרים ולהשתרר על שתי הממלכות.

Now when the kingdom was established before Antiochus, he thought to reign over Egypt that he might have the dominion of two realms.

19 יט

ויקום וילך ארצה מצרים, ואת עמו לקח עמו, ויהי לו רכב ופרשים ושנהבים ואוניות, מחנה כבד מאוד.

Wherefore he entered into Egypt with a great multitude, with chariots, and elephants, and horsemen, and a great navy,

20 כ

וילחם את תלמי מלך מצרים. ויירא תלמי מפניו וינוס, והעם נפלו חללים חללים.

and made war against Ptolemee king of Egypt: but Ptolemee was afraid of him, and fled; and many were wounded to death.

21 כא

וילכוד כל עיר מבצר במצרים, ויבוז שלל רב מאוד.

Thus they got the strong cities in the land of Egypt and he took the spoils thereof.

22 כב

ויהי אחרי שובו מהכות את מצרים, בשנת שלוש וארבעים ומאה, ויעל על ישראל למלחמה, ויבוא בחיל כבד ועצום ירושלימה.

And after that Antiochus had smitten Egypt, he returned again in the hundred forty and third year, and went up against Israel and Jerusalem with a great multitude,

23 כג

ויבוא בעזות מצח אל הקודש פנימה, ויקח את מזבח הזהב ואת המנורה ואת כל כליה, ואת שולחן הפנים ואת קערותיו ואת כפותיו, ואת המזרקות ואת פרוכת המסך ואת הכותרות, וכל עדי הזהב אשר לפני ההיכל, ויקצץ אותם.

And entered proudly into the sanctuary, and took away the golden altar, and the candlestick of light, and all the vessels thereof, And the table of the shewbread, and the pouring vessels, and the vials, and the censers of gold, and the veil, and the crown, and the golden ornaments that were before the temple, all which he pulled off.

24 כד

וייקח גם את הכסף ואת הזהב וכל כלי חמדה וכל אוצר טמון אשר מצא, וייקחם ויעבירם אל ארצו.

He took also the silver and the gold, and the precious vessels: also he took the hidden treasures which he found.

25 כה

ויך מכה רבה בעם, וידבר אליהם בגאווה ובוז.

And when he had taken all away, he went into his own land, having made a great massacre, and spoken very proudly.

26 כו

ויהי אבל גדול לישראל בכל מושבותם.

Therefore there was a great mourning in Israel, in every place where they were,

27 כז

שרים וזקנים נאנחו, בחורים ובתולות אומללו, ופני נשים יפות חמרמרו.

so that the princes and elders mourned, the virgins and young men were made feeble, and the beauty of women was changed.

28 כח

חתן וכלה בחופתם ספדו ויילילו

Every bridegroom took up lamentation, and she that sat in the marriage chamber was in heaviness,

29 כט

אבלה נבלה הארץ על יושביה, ובכל בית יעקב תאניה ואנייה.

and the land also was moved for the inhabitants thereof, and all the house of Jacob was covered with confusion.

30 ל

ויהי מקץ שנתיים ימים, וישלח המלך את שר המסים על ערי יהודה, ויעל בעם כבד ירושלימה.

And after two years fully expired the king sent his chief collector of tribute unto the cities of Juda, who came unto Jerusalem with a great multitude,

31 לא

וידבר אתם טובות, אך תוך ומרמה היו בלבבו.

And spake peaceable words unto them, but all was deceit:

32 לב

כי כאשר האמינו לחלקת שפתיו, ויאספוהו העירה, וייפול עליה באגרוף רשע, ויהרוג עם רב מישראל.

for when they had given him credence, he fell suddenly upon the city, and smote it very sore, and destroyed much people of Israel.

33 לג

ויבוז את העיר, ויצת אש בקרבה, ויהרוס את הבתים ואת החומות מסביב.

And when he had taken the spoils of the city, he set it on fire, and pulled down the houses and walls thereof on every side.

34 לד

וייקח את הנשים ואת הטף ויוליכם בשבי, וינהג את מקניהם.

But the women and children took they captive, and possessed the cattle.

35 לה

ויבצר את עיר דוד בחומות גבוהות ומגדלים, ותהי להם למצודה.

Then builded they the city of David with a great and strong wall, and with mighty towers, and made it a strong hold for them.

36 לו

וישכן אנשי בלייעל בקרבה, ויתחזקו בה, ויצברו בה אוכל ונשק וכל רכוש ירושלים העבירו שמה.

And they put therein a sinful nation, wicked men, and fortified themselves therein. They stored it also with armour and victuals, and when they had gathered together the spoils of Jerusalem, they laid them up there,

37 לז

ויארבו מעל המצודה למקדש ה', וישפכו דם נקי סביבותיו ויחללוהו, ותהי לשטן ולמוקש לישראל ימים רבים.

and so they became a sore snare: For it was a place to lie in wait against the sanctuary, and an evil adversary to Israel.

38 לח

וינוס כל אזרח בישראל מירושלים, וזרים ישבו תחתם. ותהי העיר זרה לזרעה, ותקיא את בניה.

Thus they shed innocent blood on every side of the sanctuary, and defiled it: Insomuch that the inhabitants of Jerusalem fled because of them: whereupon the city was made an habitation of strangers, and became strange to those that were born in her; and her own children left her.

39 לט

מקדשה היה לשמה, ומועדיה נהפכו לאבל.

Her sanctuary was laid waste like a wilderness, her feasts were turned into mourning, her sabbaths into reproach her honour into contempt.

40 מ

שבתו שבתותיה וכל כבודה לאין,

As had been her glory, so was her dishonour increased,

41 מא

ותרב חרפתה וקלונה מתפארתה והדריה.

and her excellency was turned into mourning.

42 מב

ויכתוב המלך אנטיוכוס אל כל מדינות מלכותו לאמור: אך תורה אחת וחוקה אחת לכל יושבי ארצנו.

Moreover king Antiochus wrote to his whole kingdom, that all should be one people,

43 מג

ויעזבו כל עמי הארץ את חוקותיהם ויעשו כאשר ציוה אותם המלך.

And every one should leave his laws: so all the heathen agreed according to the commandment of the king.

44 מד

ויאותו גם רבים מבני ישראל ויזבחו לאלילים ויחללו את השבת.

Yea, many also of the Israelites consented to his religion, and sacrificed unto idols, and profaned the sabbath.

45 מה

וישלח המלך ספרים ביד הרצים אל ירושלים ולכל ערי יהודה, ויצוום ללכת בדרכי גויי הארץ.

For the king had sent letters by messengers unto Jerusalem and the cities of Juda that they should follow the strange laws of the land,

46 מו

לבלתי הקריב עוד עולה ומנחה בקודש, ולבלתי הסך נסך לה', ולהפר את השבתות ואת המועדים.

And forbid burnt offerings, and sacrifice, and drink offerings, in the temple; and that they should profane the sabbaths and festival days:

47 מז

לחלל את המקדש ואת הכוהנים, ולהקים במות ובתים לאלילים, ולהקריב בשר חזיר וכל בהמה טמאה.

And pollute the sanctuary and holy people: Set up altars, and groves, and chapels of idols, and sacrifice swine’s flesh, and unclean beasts:

48 מח

ויצווה לבלתי המול להם כל זכר, ולשקץ את נפשותם בכל דבר פיגול, להעבירם מחוקות אלוהים ולשנות את דרכם.

That they should also leave their children uncircumcised, and make their souls abominable with all manner of uncleanness and profanation: To the end they might forget the law, and change all the ordinances.

49 מט

וכל איש אשר ימרה את פי המלך - מות יומת.

And whosoever would not do according to the commandment of the king, he said, he should die.

50 נ

אלה הדברים אשר העביר בכל מדינות מלכותו, ויפקד פקידים על הארץ לעשותם. וישלח לכל ערי יהודה, ויצוום לזבוח זבח.

In the selfsame manner wrote he to his whole kingdom, and appointed overseers over all the people, commanding the cities of Juda to sacrifice, city by city.

51 נא

וייסוגו רבים ממצות ה' וייצמדו לגויים, ותשחת כל הארץ לפניהם.

Then many of the people were gathered unto them, to wit every one that forsook the law; and so they committed evils in the land;

52 נב

ויהי הם נוגשים את העם, ויתחבאו במערות ובכל מקום אשר מצאו שם מפלט.

And drove the Israelites into secret places, even wheresoever they could flee for succour.

53 נג

ויהי בשנת מאה וארבעים וחמש, בחמשה עשר יום לחודש כסלו, ויקימו שיקוץ משומם על מזבח ה', ויבנו במות בכל ערי יהודה מסביב.

Now the fifteenth day of the month Casleu, in the hundred forty and fifth year, they set up the abomination of desolation upon the altar, and builded idol altars throughout the cities of Juda on every side;

54 נד

ויזבחו ויקטרו בחוצות העיר ולפני פתחי ביתם, ויקרעו את ספרי תורת ה' לקרעים, וישרפו אותם באש.

And burnt incense at the doors of their houses, and in the streets. And when they had rent in pieces the books of the law which they found, they burnt them with fire.

55 נה

וכל אשר נמצא אתו ספר ברית ה', וכל השומר את פי ה', היכו לפי חרב כאשר ציוה המלך.

And whosoever was found with any the book of the testament, or if any committed to the law, the king’s commandment was, that they should put him to death.

56 נו

כמשפט הזה עשו לבני ישראל מדי חודש בחודשו בהיקבץ העם אל הערים.

Thus did they by their authority unto the Israelites every month, to as many as were found in the cities.

57 נז

ובחמישה ועשרים יום לחודש זבחו את זבחיהם על הבמה אשר הקימו נוכח מזבח ה'.

Now the five and twentieth day of the month they did sacrifice upon the idol altar, which was upon the altar of God.

58 נח

והנשים אשר מלו את בניהן הומתו על פי המלך.

At which time according to the commandment they put to death certain women, that had caused their children to be circumcised.

59 נט

את העוללים תלו בצווארם, ואת המלים אותם הרגו בחרב ויבוזו את בתיהם.

And they hanged the infants about their necks, and rifled their houses, and slew them that had circumcised them.

60 ס

ורבים מבני ישראל דבקו בתורת ה' ויישמרו מאכול כל דבר טמא.

Howbeit many in Israel were fully resolved and confirmed in themselves not to eat any unclean thing.

61 סא

ויבחרו את המוות משקץ את נפשותם, ומחלל את ברית ה', וימותו.

Wherefore the rather to die, that they might not be defiled with meats, and that they might not profane the holy covenant: so then they died

62 סב

ויהי קצף גדול על כל ישראל.

And there was very great wrath upon Israel.