ויהי בנסוע הארון. נקוד עליו מלמעלה ומלמטה, מפני שלא היה זה ממקומו. רבי אומר: מפני שהוא ספר בעצמו. מכאן אמרו "ספר שנמחק ונשתייר בו פ"ה אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מטמא את הידים". ר' שמעון אומר: נקוד עליו מלמעלה ומלמטה, מפני שלא היה זה מקומו. ומה היה ראוי לכתוב? – "ויהי העם כמתאוננים". משל למה הדבר דומה? לבני אדם שאמרו למלך: הנראה שתגיע עמנו, אצל מושל עכו! הגיע לעכו – הלך לו לצור. הגיע לצור – הלך לו לצידון. הגיע לצידון – הלך לו לאנטוכיה. הגיע לאנטוכיה – התחילו בני אדם מתרעמים על המלך, שנתלבטו על דרך זו. המלך צריך להתרעם עליהם, שבשבילם נתלבט על דרך זו! כך הלכה שכינה בו ביום ל"ו מיל, כדי שיכנסו ישראל לארץ; התחילו ישראל מתרעמים לפני המקום שנתלבטו על דרך זו. המקום צריך להתרעם עליהם, שבשבילם הלכה שכינה ל"ו מיל, כדי שיכנסו ישראל לארץ! (Bamidbar 10:35) "And it was, when the ark traveled": There are signs (inverted nuns) before (this verse) and after (the next verse). Rebbi says: Because it is a book in itself — whence they ruled: A (Torah) scroll which was erased, and there remained eighty-five letters, as in the section "And it was, when the ark traveled" (imparts tumah to the hands [a Rabbinical enactment, viz. Shabbath 14a]). R. Shimon says: There are signs before and after because this is not its place. What should have been written? (Bamidbar 10:33) "And they traveled from the mountain of the L-rd, a journey of three days. (And the ark of the covenant of the L-rd preceded them a distance of three days"). (Bamidbar 11:1) "And the people were as seekers of a pretext." An analogy: Some men say to the king: Would you please accompany us to the governor of Acco? They arrive at Acco — he has gone to Tyre. They arrive at Tyre — he has gone to Tziddon. They arrive at Tziddon — he has gone to Antochia. They arrive at Antochia — some of them start complaining against the king for having put them to all of this trouble! It is the king who should complain, for having been put to all of this trouble for their sakes! Similarly, on that day the Shechinah traveled a three-days journey, so that they could (immediately) enter Eretz Yisrael — and they began to complain before Him for having been put to all of that trouble! It is He (if anyone) who should have complained! For it was for their sakes that the Shechinah was thus constrained!
ויאמר משה קומה ה'. וכתוב אחד אומר (במדבר ט) "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו". כיצד יתקיימו ב' כתובים הללו? משל למלך בשר ודם, שאמר לעבדו: הנראה שתעמידני, בשביל שאני הולך ליתן ירושה לבני. ד"א: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם, שהיה מהלך בדרך ונהג אוהבו עמו. כשהוא נוסע – אומר: איני נוסע עד שיבא אוהבי. וכשהוא חונה – אומר: איני חונה עד שיבא אוהבי. נמצאת מקיים "על פי ה' יחנו וע"פ ה' יסעו": One verse states (Bamidbar 11:35) "And Moses said: 'Stand, O L-rd (and let Your foes be scattered'"), and another (Bamidbar 9:23) "By word of the L-rd they encamped, and by word of the L-rd they traveled." How are these two verses to be reconciled? An analogy: A king says to his servant: Would you please stop me (if I go too quickly). For I am on my way to give an inheritance to my son, ("and I may 'run away' with myself!") Variantly: A king goes on a journey and takes his lover along with him. When he travels, he says: I will not go further before my lover tells me to; and when he desires to camp, he says: I will not camp unless my lover tells me to. Thus is reconciled "And Moses said, etc." and "By word of the L-rd they encamped, and by the word of the L-rd they traveled."
קומה ה' ויפוצו אויביך – אלו המכונסים. וינוסו משנאיך – אלו הרודפים. מפניך הם נסים, ואין אנו כלים לפניהם? – אלא כשפניך אתנו – אין אנו נסים לפניהם, וכשאין פנים אתנו – אנו כלים לפניהם. וכן הוא אומר (שמות לג) "אם אין פניך הולכים" ואומר (שם) "ובמה יודע איפוא", ואומר (יהושע י) "ויהי בנוסם מפני בני ישראל והם במורד בית חורון – וה' השליך עליהם אבנים גדולות", (תהלים פג) "אלהי שיתמו כגלגל, כקש לפני רוח, כאש תבער יער, וכלהבה תלהט הרים": "Stand, O L-rd, and let Your foes be scattered": "Your foes": those who are massed to attack us. "and let Your haters (those in pursuit) flee before You." They will flee, and we will not be destroyed by them. ("before You" [lit., "before Your face"]) When Your face is with us, we will not flee before them, and if not, we will fall before them. And thus is it written (Shemot 33:15) "If Your 'face' does not go, do not bring us up from here," and (Ibid. 16) "For how, otherwise, will it be known that I and Your people have found favor in Your eyes," and (Joshua 10:11) "And it was, when they fled before Israel, they were on the descent of Beth Choron, when the L-rd cast upon them great stones, etc.", and (Psalms 83:115) "My G-d, make them like whirling chaff, like stubble before the wind, like a fire burning mountains."
וינוסו משנאיך – וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם? – אלא מגיד הכתוב, שכל מי ששונא את ישראל – כמי ששונא את המקום. כיוצא בו אתה אומר (שמות טו) "ברוב גאונך תהרוס קמיך", וכי יש קמים לפני המקום? אלא מגיד הכתוב שכל מי שקם על ישראל – כאלו קם על המקום. וכך הוא אומר (תהלים עד) "אל תשכח קול צורריך, שאון קמיך עולה תמיד". מפני מה? (תהלים פג) "כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש". מפני מה? (שם) "על עמך יערימו סוד", (תהילים ע״ג:כ״ז) "כי הנה רחיקיך יאבדו". (תהילים קל״ט:כ״א-כ״ב) "הלא משנאיך ה' אשנא, ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי". וכן הוא אומר (זכריה ב) "כל הנוגע בהם – כנוגע בבבת עינו" בבת עין לא נאמר, אלא בבת עינו של מקום. כביכול כלפי מעלה, אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (איוב ז) "למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (יחזקאל ח) "והנם שולחים את הזמורה אל אפם", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (חבקוק א׳:י״ב) "הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי, ולא אמות", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (תהלים קו) "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (במדבר יא) "ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג, ואם מצאתי חן בעיניך, ואל אראה ברעתי", אלא שכינה הכתוב. כיוצא בו (במדבר י״ב:י״ב) "אשר בצאתו מרחם אמו, ויאכל חצי בשרו", אלא שכינה הכתוב. וכל העוזר לישראל – כאלו עוזר למקום, שנאמר (שופטים ה) "אורו מרוז, אמר מלאך ה', אורו ארור יושביה, כי לא באו לעזרת ה', לעזרת ה' בגיבורים". ר' שמעון בן אלעזר אומר: אין לי חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל. ומה שאדם לוקה על ראשו – אינו אומץ, אלא עיניו; הא אין לך חביב בכל הגוף כעין, ומשל בה את ישראל. וכן הוא אומר (משלי ל״א:ב׳) "מה בטני ומה בר בטני ומה בר נדרי". ואומר (משלי ד׳:ג׳) "כי בן הייתי לאבי, רך ויחיד לפני אמי". ר' יוסי בן אלעזר אומר: כאדם שמושיט אצבעו לתוך עינו ומחטטה. פרעה שנגע, מה עשיתי לו? – (שמות טו) "מרכבות פרעו וחילו ירה בים". סיסרא שנגע, מה עשיתי לו? – שנאמר (שופטים ה) "מן שמים נלחמו, הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא". סנחריב שנגע, מה עשיתי לו? (מלכים ב יט) "ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור". נבוכדנצר שנגע, מה עשיתי לו? – (דניאל ד) "ועשבא כתורין יאכל". המן שנגע, מה עשיתי לו? – (אסתר ח) "ואותו תלו על העץ". וכן אתה מוצא, כל זמן שישראל משועבדים – שכינה עמהם משועבדות, שנאמר (שמות כ״ד:י׳) "ויראו את אלהי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר". וכן הוא אומר (ישעיה סג) "בכל צרתם לו צר". אין לי אלא צרת צבור, צרת יחיד מנין? תלמוד לומר (תהלים צא) "יקראני ואענהו, עמו אנכי בצרה". וכן הוא אומר (בראשית לט) "ויקח אדני יוסף אותו... ויהי ה' את יוסף". וכן הוא אומר (שמואל ב ז) "מפני עמך, אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו". ר' אליעזר אומר: עבודה זרה עברה בים עם ישראל! ואיזה? זה פסלו של מיכה. רבי עקיבא אומר: אלמלא מקרא שכתוב אי אפשר לאומרו, אמרו ישראל לפני המקום: פדית את עצמך! את מוצא שכל מקום שגלו – שכינה עמהם, שנאמר (שמואל א ב) "הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים בבית פרעה". גלו לבבל – שכינה עמם, שנאמר (ישעיה מג) "למענכם שולחתי בבלה". גלו לאדום – שכינה עמהם, שנאמר (ישעיה סג) "מי זה בא מאדום". וכשהם חוזרים – שכינה חוזרת עמהם, שנאמר (דברים ל) "ושב ה' אלהיך את שבותך". והשיב לא נאמר, אלא "ושב ה'". ואומר (שיר השירים ד) "אתי מלבנון כלה, אתי מלבנון תבואי": "and let Your haters flee before You": Now are there "haters" before Him who spoke and brought the world into being? The intent is, rather, that all who hate the righteous are, as it were, haters of the L-rd. Similarly, (Shemot 15:7) "and in the greatness of Your grandeur you destroy those who rise against You." Now are there any who "rise" before the L-rd? The intent is, rather, that all who rise against the righteous are, as it were, "rising" against the L-rd. And, similarly (Psalms 74:23) "Forget not the voice of Your adversaries, the ever rising roar of those who rise against You," and (Psalms 83:3) "For Your foes are tumultuous; Your haters have raised their heads," and (Psalms 4) "They have been subtle in counsel against Your people," and (Psalms 138:21-22) "Will I not hate Your haters, O L-rd? Will I not battle with those who rise up against You? I have hated them to the heights of hatred. I have deemed them my (own) enemies." And thus is it written (Zechariah 2:12) "Whoever touches you (Israel) touches the pupil of His eye": It is not written "the pupil of the eye," but "the pupil of His eye" — that of the L-rd, as it were, Scripture resorting to a euphemism (for "the eye of the L-rd"). Similarly, (Job 7:20) "Why do You make me Your target for Yourself, and a burden to myself?" — ("myself") a euphemism (for "to You"?) Similarly, (Ezekiel 8:17) "and they thrust the branch to their nostrils" — a euphemism for ("My"). Similarly, (Chabakkuk 1:12) "Are You not of yore, O L-rd, my holy G-d, and we shall not die" — a euphemism (for "You"). Similarly, (Psalms 106:20) "They exchanged their glory for the image of a bull feeding on grass" — a euphemism (for "G-d"). Similarly, (Bamidbar 11:15) "And if You will do thus to me, kill me, I pray You, if I have found favor in Your eyes, and let me not witness my evil" — a euphemism (for "them" and "their," respectively). Similarly, (Ibid. 12:12) "who comes out of his mother's womb, and half his flesh being consumed" — a euphemism (for "our"). And if one helps the righteous, it is as if he is helping the L-rd, viz. (Judges 5:23) "'Curse Meroz!' said the angel of the L-rd. 'Bitterly curse her dwellers. Because they do not come to the holy of the L-rd, to the help of the L-rd among the mighty.'" R. Shimon b. Elazar says: There is nothing more "beloved" in a man's body than his eye. When a man is hit on his head, he closes only his eyes. And Israel is thus compared, viz. (Zechariah 2:12) "Whoever touches you (Israel) touches the pupil of His eye." R. Yossi b. Elazar says: He (the "toucher") is regarded as one who sticks a finger into His eye and gouges it out. Pharaoh, who "touched," what did I do to him? (Shemot 15:4) "Pharaoh's chariots and his army He cast into the sea." Sisra, who "touched," what did I do to him? (Judges 5:20) "From heaven the stars fought. From their courses they fought against Sisra." Sancherev, who "touched," what did I do to him? (II Kings 19:35) "And an angel of the L-rd went out and smote in the camp of Ashur, etc." Nevuchadnezzar, who "touched," what did I do to him? (Daniel 4:30) "and he ate grass like cattle." Haman, who "touched," what did I do to him? (Esther 8:7) "and they hanged him on a tree." And thus you find that as long as Israel were subjugated in Egypt, the Shechinah was with them in their servitude, viz. (Shemot 22:10) "And they saw the G-d of Israel, and under His feet, the likeness of a sapphire brick" (viz. Ibid. 1:14) "And thus is it written (Isaiah 63:9) "In all of their afflictions, He was afflicted." This tells me only of communal afflictions. Whence do I derive (the same for) individual afflictions? From (Psalms 91:15) "When he calls Me, I will answer him. With him will I be in affliction." And it is written (Bereshit 39:20-21) "And Joseph's master took him in and the L-rd was with Joseph." And thus is it written (II Samuel 7:23) "… before your people whom You redeemed from Egypt — a nation and its G-d" (together with them). R. Akiva says: If it were not explicitly written, it would be impossible to say it — Israel said before the L-rd: "You have redeemed Yourself!" You find that whenever they were exiled, the Shechinah was exiled with them, viz. (I Samuel 2:27) "Was I not exiled to your father's house when they were in Egypt in the house of Pharaoh?" When they were exiled to Bavel, the Shechinah was with them, viz. (Isaiah 43:14) "For your sake I was sent to Bavel." When they were exiled to Edom, the Shechinah was with them, viz. (Ibid. 63:1) "Who is this, coming from Edom, etc.?" And when they return, the Shechinah will return with them, as it is written (Devarim 30:3) "And the L-rd will return, etc." It is not written "and the L-rd will return your captivity," but "and the L-rd will return with your captivity." And it is written (Song of Songs 4:8) "With Me, from Levanon, My bride, with Me from Levanon will you come."
רבי אומר: כאן אתה אומר "קומה ה'", וכאן אתה אומר "שובה". כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? מגיד הכתוב, כשהיו ישראל נוסעים – היה עמוד הענן מקופל, ולא היה פורס עד שהיה אומר "קומה ה'". נמצאת מקיים "קומה ה'" – ונמצאת מקיים "שובה ה'. ובנחה יאמר. מגיד הכתוב, כשהיו ישראל נוסעים – אלפים, וחונים – רבבות. אמר משה: אינני מניח את השכינה, עד שתעש לישראל רבבות ואלפים! שמתשובה שאמר – אתה יודע מה אמר להם: "ה' אלהי אבותיכם יוסיף עליהם ככה אלף פעמים". אמרו לו: משה רבינו, הרי אנו מובטחים לברכות הרבה, ואתה נותן קצבה לברכותינו! אמר להם: אני בשר ודם, יש קצבה לברכותי. זו – משלי, אבל הוא – יברך אתכם כאשר דבר לכם: כחול ימים, וכצמחי אדמה, וכדגי הים, וכוכבי השמים. אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם לרוב. ובנחה יאמר – מגיד הכתוב שאין שכינה שורה למעלה, אלא באלפים ורבבות; שנא' (תהלים סח) "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן". וכשם שאין שכינה שורה למעלה, אלא באלפים וברבבות – כך אין שכינה שורה למטה, אלא באלפים ורבבות: Rebbi says: One verse states (Bamidbar 9:23) "By the word of the L-rd they encamped, and by the word of the L-rd they traveled," and here (10:35-36) it is written "And Moses said: "Stand, O L-rd … Rest, O -rd." How are these verses to be reconciled? Scripture is telling us that when Israel traveled (by word of the L-rd) the pillar of cloud was folded and standing, and it did not move until Moses said "Stand, O L-rd." And when they rested (by word of the L-rd), the pillar of cloud was folded and standing, and it did not spread out (over the encampment) until Moses said "Rest, O L-rd," so that there are satisfied both "By word of the L-rd they encamped and by word of the L-rd they traveled," and "Moses said: Stand, O L-rd … Rest, O L-rd." And this is the intent of "by the mouth of the L-rd, by the hand of Moses." (Ibid. 36) "And when it came to rest, he said, etc.": Scripture (here) states that Moses said: (I will not allow the Shechinah to rest) until Israel travels in thousands and rests in ten thousands, until Israel becomes thousands of ten thousands, like the stars of heaven. "And when it rested, he said": Scripture (here) states that the Shechinah rests on high only on two thousands and two ten thousands, as it is written (Psalms 68:18) "the chariots of G-d are two ten thousands, two thousands." And just as the Shechinah does not rest on high except on two thousands and two ten thousands, so, it does not rest below except on two thousands and two ten thousands.