"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב [בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה]". חובב היה (שמו) [חותן משה], [או] רעואל היה (שמו). שנאמר (שמות ב, יח): "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן" כשהוא אומר (שופטים ד, יא): "וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה", (וכי) חובב היה שמו (והלא) [ולא] רעואל (היה שמו), ומה תלמוד לומר "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן" מלמד שהתינוקות קורים לאבי אביהם אבא. רבי שמעון בן מנסיא אומר רעואל היה שמו, ריע של אל שנאמר (שמות יח, יב): "וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל [לֶאֱכָל לֶחֶם לִפְנֵי הָאֱלֹקִים]". רבי דוסתאי אומר קיני היה שמו (ולמה נקרא שמו קיני) שפירש ממעשה קנאי דבר שמקנאים בו למקום שנאמר (דברים לב, כא): "הֵם קִנְאוּנִי בְּלֹא אֵל" ואומר (יחזקאל ח, ג): "אֲשֶׁר שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה". רבי יוסי אומר קיני היה שמו (ולמה נקרא שמו קיני) שקנה (שמים והארץ) [לו את התורה]. רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר רעואל היה שמו (ולמה נקרא שמו רעואל) שריעה לאל שנאמר (משלי כז, י): "רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב". רבי שמעון בן יוחי אומר שני שמות היו לו חובב ויתרו, יתרו על שם שיתר פרשה אחת בתורה שנאמ (שמות יח, כא): "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם וגו'". והלא אף בידי משה היו מסיני שנאמר (שם, כג) "אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה [וְצִוְּךָ אֱלֹהִים]" ולמה נתעלם מעיני משה (לתלות זכות בזכאי) כדי שיתלה הדבר ביתרו. חובב על שם שחיבב את התורה שלא מצינו בכל הגרים שחיבבו את התורה כיתרו, וכשם שחיבב יתרו את התורה כך חיבבו בניו את התורה (שנאמר הלוך אל בית הרכבים ודבר אליהם דברי ה'. הואיל ובית זה עתיד ליחרב רואים אותו כאלו הוא חרב עכשיו. ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו ונשמע בקול יונדב ונשב באהלים ונשמע ונעש ככל אשר צונו יונדב אבינו. ועל ששמעו למצות יונדב אביהם העמיד מהם המקום סופרים) שנאמר (דה"א ב, נה): "וּמִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים סוּכָתִים". תרעתים על שם ששמעו תרועה מהר סיני, תרעתים על שם שהיו מתריעים (ומתענים) [ונענים], תרעתים על שם שלא היו מגלחים, תרעתים על שם שהיו יושבים בפתח שערי ירושלים. שמעתים על שם ששמעו מצות אביהם. סוכתים על שם שלא סכו את השמן, סוכתים על שם שהיו יושבים בסוכות. יושבי יעבץ שהניחו את יריחו והלכו (המה הקינים הבאים שהיו בארץ ישראל והלכו להם אצל יעבץ לערד ללמוד הימנו תורה) [ליעבץ למדבר יהודה אשר בנגב ערד ללמוד תורה הימנו] שנאמר (שם ד, י) "וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וגו' וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֶת אֲשֶׁר שָׁאָל" הם חסידים [בקשו מאלהים] ממי ילמדו והוא חסיד [בקש מאלהים] למי (ילמד) [ללמד], באו חסידים ללמוד אצל חסיד שנאמר (שופטים א, טז): "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה וגו'" [וכן הוא אומר (ירמיה לה, ב). (שם, ו) "וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר וגו'". (שם, ז) "וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְגוֹ' עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם" אמר הואיל ובית זה עתיד ליחרב, תראו אותו כאלו הוא חרב עכשיו. (שם, ח) "וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ וגו'" (שם, י) "וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ".] ומנין שבניו של יונדב בן רכב (הן הן) [מבני] בניו של יתרו [הם] שנאמר (דה"א ב, נה): "הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחֲמַת [אֲבִי בֵּית הָרֵכָבִים]". [ו]מה שכר נטלו על כך, (ירמיה לה, יח): "וּלְבֵית הָרֵכָבִים אָמַר יִרְמְיָהוּ כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם אֶל מִצְוַת יְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם" (שם, יט) "לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עוֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים". ר' יהושע אומר: גרים נכנסים להיכל! והלא כל ישראל לא נכנסו להיכל! אלא שהיו יושבים כסנהדרים, ומורים דברי תורה. ויש אומרים: מבנותיהם נשואות לכהנים, והיו מבני בניהם מקריבים לגבי מזבח. והרי דברים ק"ו: ומה אלו, שקירבו את עצמם – כך קירבם המקום; ישראל שעושים את התורה – על אחת כמה וכמה! וכן אתה מוצא ברחב הזונה: מהו אומר (דברי הימים א ד) "ומשפחת בית עבודת הבוץ לבית אשבוע" – עבודת הבוץ – שהטמינה את המרגלים. עבודת הבוץ – שנשבעו לה המרגלים. ר' אליעזר אומר: זו רחב הזונה, שהיתה עסוקה באכסנאי. שמונה כהנים ושמונה נביאים עמדו מרחב הזונה, ואלו הם: ירמיהו חלקיהו ושריה ומחסיה וברוך ונריה וחנמאל ושלום. רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה היתה מבני בניה של רחב הזונה, שנא' (מלכים ב כב) "וילך חלקיהו הכהן ואחיקם בן עכבור ושפן ועשייה, ואומר (יהושע ב) "הנה אנחנו באים בארץ, את תקות חוט השני הזה תקשרי". והרי דברים ק"ו: ומה מי שהיתה מעם שנאמר בו (דברים כ) "לא תחיה כל נשמה", על שקירבה עצמה – כך קירבה המקום; ישראל שעושים את התורה – על אחת כמה וכמה! וכן אתה אומר בגבעונים: מהו אומר (דברי הימים א ד) "ויהויקים ואנשי כוזיבא", ויהויקים – שקיים להם יהושע. כוזיבא – שכיזבו ליהושע, ואומר (יהושע ט) "מארץ רחוקה מאוד באו עבדיך" ולא באו מארץ ישראל? והרי ק"ו: ומה אלו, שהם מעם שחייבים כלייה, על שקירבו עצמם – קירבם המקום; ישראל שעושים את התורה – על אחת כמה וכמה! וכן אתה מוצא ברות המואביה: מה אמרה לחמותה (רות א) "עמך עמי ואלהיך אלהי, באשר תמות אמות". אמר המקום: לא הפסדת כלום, הרי המלוכה שלך היא בעולם הזה ובעולם הבא! (דברי הימים א ד) "ויואש ושרף אשר בעלו למואב". יואש ושרף – זה מחלון וכליון: יואש שנתייאשו מן הגאולה, יואש שנתייאשו מדברי תורה, שרף ששרפו בניהם לעבודה זרה. "אשר בעלו למואב" – שנשאו נשים מואביות, "אשר בעלו למואב" – שהניחו ארץ ישראל ונהפכו בשדה מואב. "והדברים עתיקים" – כל אחד ואחד מפורש במקומו. "ויושבי נטעים" – זה שלמה, שהיה דומה לנטיעה במלכותו. "וגדרה" – זו סנהדרין, שהיתה יושבת וגודרת בדברי תורה. "עם המלך במלאכתו ישבו שם" – נמצאת אומר שלא מתה רות המואביה, עד שראתה שלמה בן בנה יושב ודן דינו של זונות, שנאמר "במלאכתו ישבו שם". והרי דברים ק"ו: ומה אם מי שהיתה מן העם שנאמר בו (מלכים א יא) "לא תבואו בם והם לא יבואו בכם", על שקירבה את עצמה – קירבה המקום; ישראל שעושים רצונו של מקום – על אחת כמה וכמה! ואם תאמר: בישראל לא היתה כן – והרי כבר נאמר (שמות א) "ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות". שפרה – זו יוכבד, פועה – זו מרים. שפרה – שפרה ורבה, שפרה – שמשפרת את הוולד, שפרה – שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה – שהיתה פועה ובוכה על אחיה, שנאמר (שמות ב) "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו". (שמות א) "ויאמר בילדכן את העבריות... ותראן המילדות את האלהים". "בתים" אלו, איני יודע מה הם, שנאמר (מלכים א ט) "מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את הבתים – את בית ה'" – זו כהונה, "ואת בית המלך" – זו המלכות:

(Bamidbar 10:29) "And Moses said to Chovav (Yithro) the son of Reuel the Midianite, the father-in-law of Moses": Was Chovav the father-in-law of Moses, or Reuel, viz. (Shemot 2:8) "And they came to Reuel, their father, etc."? — (Judges 4:11) "And Chever the Kenite had separated from the Kenites, from the children of Chovav, the father-in-law of Moses" (indicates that) his name was Chovav and not Reuel. How, then, are we to understand "And they came to Reuel their father"? We are hereby apprised that the young children called their father's father "father." R. Shimon b. Menassia says: His name was Reuel, "the friend (re'a) of G-d," viz. (Shemot 5:12) "And Aaron and all the elders of Israel came to eat bread with Moses' father-in-law before G-d." R. Dostai says: His name was Keini, for he had separated from the provocative deeds of the kanai ("the provokers"), who provoke the L-rd, viz. (Devarim 32:21) "They provoked Me (kinuni) with a no-god," and (Ezekiel 8:3) "where was the seat of the provocative image of provocation ("semel hakinah hamekaneh"). R. Yossi says: His name was Keini, for he had acquired (kanah) Torah for himself. R. Yishmael b. R. Yossi says: His name was Reuel, for he had befriended G-d, viz. (Proverbs 27:10) "Your Friend and the Friend of your father do not forsake." R. Shimon b. Yochai says: He had two names — Chovav and Yithro. "Yithro," because he added a section ("Yithro") to the Torah, viz. (Shemot 18:21) "And (Yithro said) you shall see from all the people men of valor, etc." Now were these things (of appointing judges) not known to Moses from Sinai, viz. (Ibid. 23) "If you do this thing and G-d commands you"? And why did they escape Moses? To credit the thing to Yithro. "Chovav," because he loved ("chivev") the Torah. For we find no other proselyte who loved the Torah as Yithro did. And just as Yithro loved the Torah, so did his descendants love the Torah, viz. (I Chronicles 2:55) "and the families of scribes who dwelt in Yabetz: Tirathim, Shimathim, Suchathim. (These were the Kenites, etc.") "Tirathim" — because they heard the teruah from Mount Sinai. "Tirathim" — because they cried out ("mathri'im) and fasted. "Tirathim" — because they did not shave themselves ("ta'ar" is a blade). "Tirathim" — because they sat in the gates ("tara" is a gate) of Jerusalem. "Shimathim" — because they did not anoint themselves with oil (because of their mourning over the destruction of the Temple). "Suchathim" — because they dwelt in succoth. "who dwelt in Yabetz": They left Yericho and went to Yabetz, to the desert of Judah in the south of Arad to learn Torah from him (Yabetz), viz. (Ibid. 4:10) "And Yabetz called out to the G-d of Israel … and G-d granted him what he requested." They were chassidim, who entreated G-d for someone to learn from, and he was a chassid who entreated G-d for someone to teach. The chassidim came to learn from the chassid, as it is written (Judges 1:16) "And the sons of the Keini, the father-in-law of Moses, etc.", and (Jeremiah 25:12) "Go to the house of the Rechavim and speak to them, and bring them to the house of the L-rd, etc.", and (Ibid. 6) "And they said: We will not drink wine for Yonadav the son of Rechav our father commanded us, saying … and a house you shall not build and seed you shall not sow … so that you may live many years on the land where you live" — Since this house (the Temple) is destined to be destroyed, see it as if it is already destroyed. (Ibid. 8-10) "And we heeded the vice of Yonadav ben Rechav our father … and we live in tents, for we heeded and did according to everything that Yonadav our father commanded us." And whence is it derived that the sons of Yonadav ben Rechav were of the sons of the sons of Yithro? For it is written (I Chronicles 2:55) "These were the Keinites, who descended from Chammath, the father of the house of the Rechavim." And what was their reward for this? (Jeremiah 35:18) "And to the Rechavim Jeremiah said: Thus said the L-rd of hosts, the G-d of Israel: Because you have heeded the command of Yonadav your father … (19) there will not be cut off from Yonadav ben Rechav one who stands before Me all of the days." R. Yehoshua says: Now may proselytes enter the sanctuary? Rather, they sat in the Sanhedrin and taught Torah. Others say: Some of their daughters were wed to Cohanim and their descendents entered the sanctuary. Now does this not follow a fortiori, viz.: If those, who drew near (to Israel), were thus drawn near by the L-rd, then Israelites who do the will of the L-rd, how much more so (will He draw them near!) And thus do you find with Rachav Hazonah. What is written (of her)? (I Chronicles 4:21) "And the families of the house of the linen work, of the house of Ashbea": "the families" — Rachav Hazonah ("the feeder"), who kept an inn to feed her family. "the linen work" — She hid the spies among the linens. "the house of Ashbea" — The spies swore ("nisb'u") to her (to spare her family). Eight prophets, issued from Rachav Hazonah: Yirmiyahu, Chilkiyahu, Serayah, Machseyah, Baruch, Neriah, Chanamel, and Shalom. R. Yehudah says: Chuldah the prophetess was also of the descendants of Rachav Hazonah, as it is written (II Kings 22:14) "And Chilkiyahu the Cohein and Achikam and Achbor and Shafan and Asayah went to Chuldah the prophetess, the wife of Shalom the son of Tikvah, etc." And it is written (Joshua 2:18) "behold, when we (the spies) come to the land, you (Rachav) shall bind this line (tikvah) of scarlet thread, etc." Now does this not follow a fortiori, viz.: If she, who came from a people of whom it is written (Devarim 20:16) "You shall not spare any soul," because she drew near (to Israel), was thus drawn near by the L-rd, then Israelites, who do the will of the L-rd, how much more so (will He draw them near!) And thus do you find with the Giveonites. What is written of them? (I Chronicles 4:22) "And Yokim and the men of Chezeva. "And Yokim" — Joshua fulfilled ("kiyem") for them his oath (to spare them). "Chezeva" — they deceived ("kizvu") Joshua, saying (Joshua 9:9) "From a very distant land did your servants come," and not from Eretz Yisrael." Now does this not follow a fortiori, viz.: If these, who came from a people consigned to destruction, because they drew near (to Israel), were thus drawn near by the L-rd, then Israelites, who do the will of the L-rd, how much more so (will He draw them near)! And thus do you find with Ruth the Moavitess. What did she say to her mother-in-law (Ruth 1:16-17) "Your people is my people, and your G-d is my G-d. Where you will die, I will die." The L-rd said to her: You have lost nothing. kingdom is yours in this world and in the world to come. What is written (of her)? (I Chronicles 4:22) "and Yoash and Saraph, who had dominion in Moav." Yoash and Saraph are Machlon and Kilyon (viz. Ruth 1:2-6) "Yoash" — they despaired (nithya'ashu) of redemption. "Saraph" — they were liable to (the penalty of) burning, to the L-rd. "who had dominion over Moav" — they married Moavite women and left Eretz Yisrael and went and sojourned in the field of Moav. (I Chronicles, Ibid.) "and Yashuvilechem" — this is Ruth the Moavitess, who returned and dwelt in Beth Lechem. (Ibid.) "And these are ancient things" — each is discussed in its place. (Ibid. 23) "These are 'the keepers'" — the sons of Yonadav ben Rechav, who kept the oath of their father. "and the dwellers among the plants" — Solomon, who was like a (flourishing) plant in his kingdom. "and gedeirah ("the fence") — Sanhedrin, who sit and delimit the "fences" of Torah. "With the king in his work they sat there" — Ruth the Moavitess did not die until she saw Solomon, the grandson of her grandson (Yishai) sitting on his throne of kingdom, as it is written (I Kings 2:19) "And he (Solomon) sat on his throne, and he placed a seat for the mother of the king" — the mother of kingdom (i.e., Ruth). "and she sat at his right hand": as he busied himself with the work of the Temple, viz.: (I Chronicles, Ibid.) "with the king in his work they sat there. Now does this not follow a fortiori, viz.: If she, who was of the people of whom it is written (I Kings 11:2) "You shall not come into them, and they shall not come into you," because she drew near (to Israel), she was drawn near by the L-rd, then Israelites, who do the will of the L-rd, how much more so! And if you would ask: But where do we see this (that the L-rd draws them near) with Israel? It is written (Shemot 1:15) "And the king of Egypt said to the Hebrew midwives, the first of whom was named Shifrah; and the second, Puah": Shifra is Yocheved (Moses' mother). Puah is Miriam (Moses' sister). "Shifra" — because she "beautifies (meshapereth) the child. "Puah" — because she "coos" (poeh) to the child. Variantly: "Shifra" — because Israel was fruitful (paru) and multiplied in her days. "Puah" — because she moaned (poah) and wept over her brother, as it is written (Ibid. 2:4) "And his sister stood from afar to know what would be done with him." (Ibid. 1:16) "And he (Pharaoh) said: When you deliver the Hebrew women … (17) and the midwives feared G-d … (21) and He made for them (the midwives) houses": I would not know what these "houses" were if not for (I Kings 9:10) "And it was at the end of twenty years that Solomon built the two houses — the house of the L-rd and the house of the king." "the house of the L-rd" — the priesthood; "the house of the king" — royalty. Yocheved attained to priesthood, and Miriam, to royalty. As it is written (I Chronicles 4:4) "These were the sons of Chur, the first-born of Efrathah, the father of Beth-lechem": "Efrathah" — Miriam, who married Calev, viz.: (I Chronicles 2:19) "And Calev took Efrath, and she bore to him Chur," and (Ibid. 50) "These were the sons of Calev, the son of Chur, the first-born of Efrathah, the father of Beth-lechem. "Efrathah" — This is the (royal) house of David, as it is written (I Samuel 17:12) "And David was the son of an Efrati man of Beth-lechem."

זכתה יוכבד לכהונה, ומרים למלכות, שנאמר (דברי הימים א ד) "וקוץ הוליד את ענוב ואת הובכה ומשפחות אחרחל" – זו מרים, שנאמר (שמות טו) "ותצאן כל הנשים אחריה". "בן הרום" – זו יוכבד, שנאמר (במדבר יח) "כל חרם בישראל לך יהיה". נשאת מרים לכלב, שנאמר (דברי הימים א ב׳:י״ט) "ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור... ואלה היו בני כלב בן חור... ודוד בן איש אפרתי היה מבית לחם יהודה". נמצא דוד מבניה של מרים! הא, כל המקרב עצמו – מן השמים מקריבים אותו:

(I Chronicles 4:5) "And Ashchur, the father of Tekoa, had two wives, Chelah and Na'arah." Ashchur is Calev. Why was he called "Ashchur"? Because his face was "blackened" (hushcharu") with fasting. "the father" — He was like a father to her (Miriam). "Tekoa" — He "pegged" (taka) his heart to his father in heaven. "two wives" — Miriam, who became to him like "two wives." "Chelah and Na'arah": At first she was sick (cholah), and then she "awakened" (na'arah). (Ibid. 7) "And the sons of Chelah were Tzereth, Tzochar, and Ethnan": Tzereth — she became a "vexation" (tzarah) to her co-wife, (who envied her). Tzochar — Her face was resplendent as mid-day (tzoharayim). "and Ethnan" — Anyone who saw her brought an "exchange" (for cohabitation) to his wife. (Ibid. 8) "And Kotz begot Anuv and Hatzovevah": "Kotz" is Calev, who "spurned" (katzath) the counsel of the spies. "Anuv" — he generated good in the bringing of the grape cluster (viz. Bamidbar 13:23) for if not for Calev they would not have brought it. "and Hatzovevah" — he did the will (tzivyon) of the Holy One blessed be He. "and the families of Acharchel the son of Charum. "and the families of Acharchel" — This is Miriam, viz. (Shemot 15:20) "and all the women went out after ("achar") her (Miriam) with timbrels and dances." "and the families" — He (Calev) merited establishing families from her. "the son of Charum" — This is Yocheved, of whom (the Cohanim) it is written (Bamidbar 18:14) "Every devoted thing ("cherem") in Israel shall be yours," (the Cohanim - Levites descending from Yocheved). Variantly: This ("Charum") is Miriam from whom there issued forth David, whose kingdom was exalted ("romem") by the Holy One Blessed be He, viz. (I Samuel 2:10) "And He will give strength to His king and He will exalt the horn of His anointed one." We find, then, that David came from the descendants of Miriam — whence we derive "One who draws near (to Israel) is drawn near by Heaven."

חתן משה – זו יפה לו יותר מכולם, שנקרא חותנו של מלך: נוסעים אנחנו – נוסעים אנחנו מיד לארץ ישראל, לא כשם שבראשונה נוסעים וחונים – אלא מיד לארץ ישראל. וחכמים אומרים: מפני מה שיתף משה עצמו עמהם? נתעלם מעיני משה, וכסבור שנכנס עמהם לארץ ישראל. רבי שמעון בן יוחאי אומר: אינו צריך, שהרי כבר נאמר (דברים ד) "כי אנכי מת בארץ הזאת", שאין ת"ל "אינני עובר את הירדן"! – אלא שאף עצמותיו אינן עוברות את הירדן! אלא, מפני מה שיתף משה עצמו עמהם? – אמר: עכשיו ישראל אומרים, אם מי שהוציאנו ממצרים, ועשה לנו נסים וגבורות אינו נכנס – אף אנו אין נכנסים! ד"א: מפני מה שיתף משה עצמו עמהן? – שלא יאמר יתרו: משה אינו נכנס – אף אני איני בא! אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם – ואין לגרים בו חלק. ומה אני מקיים (יחזקאל מז) "והיה השבט אשר גר הגר אתו..."? אלא, אם אינו ענין לירושה – תניהו ענין לכפרה: שאם היה בשבט יהודה – מתכפר לו בשבט יהודה, בשבט בנימן – מתכפר לו בשבט בנימן. ד"א: אם אינו ענין לירושה – תניהו ענין לקבורה: ניתן לגרים קבורה בארץ ישראל: לכה אתנו והטבנו לך – וכי יש בן ביתו של אדם שאין מטיבים לו? והרי דברים ק"ו: ואם לבן ביתו של אדם מטיבים לו, ק"ו לבן ביתו של מי שאמר והיה העולם: כי ה' דבר טוב על ישראל – וכי עד עכשיו אין דבר טוב על ישראל? והרי מעולם ה' דיבר טוב על ישראל: פיקד המקום לישראל להיטיב לגרים ולנהוג בהם ענוה:

(Bamidbar 10:29) "the father-in-law of Moses": This is the highest tribute of all, to be called "the father-in-law of Moses. "We are traveling" (immediately to Eretz Yisrael). "We are traveling": R. Shimon b. Yochai says: Is it not already written (Devarim 4:22) "For I shall not cross the Jordan"? (To teach) that even his bones will not cross the Jordan. Why, then, did Moses include himself with them? He said: Now Israel will say: If he who took us out of Egypt and performed all the miracles and mighty acts for us does not enter, we, too, will not enter. Variantly: Why did Moses include himself with them? So that Yithro not say, If Moses does not enter, I, too, will not come. The sages say: Why did Moses include himself with them? He "lost sight" (of having been told that he would not enter) and he felt himself entering with them to Eretz Yisrael. "to the place of which the L-rd said: It will I give to you" — and proselytes have no portion in it. How, then, am I to satisfy (Ezekiel 47:23) "And it shall be, with the tribe with which the proselyte dwells, there shall you give his portion"? If it cannot speak of inheritance, understand it as speaking of atonement — that if he lived among the tribe of Judah, he was atoned for with (the communal offerings of) the tribe of Judah; (If he lived among) the tribe of Benjamin, he was atoned for with the tribe of Benjamin. Variantly: If it cannot speak of inheritance, understand it as speaking of burial — that proselytes are allotted burial in Eretz Yisrael. "Come with us and we will do good with you": Is there a member of a man's household for which good is not done? It follows a fortiori — If good is done for a member of a man's household, how much more so, for "a member of the household" (i.e., Yithro) of Him who spoke and brought the world into being! "for the L-rd has spoken good for Israel": Now did He not speak good for Israel until now? The L-rd always spoke good for Israel! (The intent is) rather, that the L-rd commanded Israel to do good for the proselytes and to deport themselves to them with humility.