Paragraph 124קכ״ד
1 א

ושרף את הפרה לעיניו את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף - בא הכתוב ולימד על הפרה, שתהא מלאכה פוסלת בשריפתה. הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם פוסלת בשחיטתה, לא תפסול בשריפתה?! אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר "ושרף את הפרה לעיניו" אלא בא הכתוב ולימד על הפרה, שתהא מלאכה פוסלת בה בשעת שחיטתה עד שתיעשה אפר: ושרף את הפרה לעיניו - לא פרים הנשרפים. שהיה בדין: ומה פרה, שאין נעשים בפנים, מלאכה פוסלת בשריפתה; פרים, הנעשים בפנים - אינו דין שתהא מלאכה פוסלת בשריפתם?! לא: אם אמרת בפרה, שהמלאכה פוסל בשחיטתה, לפיכך פוסלת בשריפתה - תאמר בפרים הנשרפים, שאין מלאכה פוסל בשחיטתם, לפיכך לא תפסול בשריפתם! ותפסול בשחיטתם, והדין נותן: ומה פרה, שאין נעשית בפנים, מלאכה פוסלת בשחיטתה; פרים הנשרפים, שנעשים בפנים, אינו דין שתהא מלאכה פוסלת בשחיטתם?! תלמוד לומר ושרף את הפרה... ושחט את הפרה, ולא פרים הנשרפים. ושרף את הפרה לעיניו - שיהיה אחד שורף ואלעזר רואה: את עורה ואת פרשה - מה פרשה במקומו - אף כולם במקומו. מכאן אמרו: הדם כל שהוא לא יחזיר, ואם החזיר פסול. ור' נתן אומר: מקנח ידו בגופה של פרה. ושרף את הפרה - להביא את הפקיעים. מכאן אמרו: הבשר כל שהוא - יחזיר, ואם לא החזיר - פסל. עצם כל שהוא - יחזיר. לא החזיר - לא פסל. בכזית כל שהוא - יחזיר. ואם לא החזיר - פסל. ושרף את הפרה - ריבוי אחר ריבוי, ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: עד שיצת האור ברובו. ור' יהודה אומר: ישרף, שלא ימעיט את העצים. מרבה הוא לה חבילי אזוב וחבילי אזוב יון בשביל לרבות את האפר. ולקח הכהן - נאמרה כאן לקיחה, ונאמרה להלן שמות יב לקיחה. מה לקיחה האמורה להלן - שלשה, אף לקיחה האמורה כאן שלשה: עץ - שומע אני כל עץ במשמע? ת"ל ארז. אי ארז, שומע אני אפי' ענף? ת"ל עץ. הא כיצד? זו בקעת של ארז: אזוב. ולא אזוב יון, ולא אזוב כוחלית, ולא אזוב מדברית, ולא אזוב רומית, ולא אזוב שיש לו שם לווי: ותולעת שני. ששינתו תולעת, ולא ששינתו דבר אחר: והשליך אל תוך שריפת הפרה - שומע אני משתעשה אפר? תלמוד לומר הפרה. אי הפרה, יכול יקרקענה ויתננה לתוכה? תלמוד לומר והשליך אל תוך שריפת הפרה. הא כיצד? משתיבקע. כבס בגדיו הכהן ורחץ את בשרו במים - בא הכתוב ולימד על המשליך את האזוב שמטמא בגדים: ואחר יבוא אל המחנה - מה כאן אסור לבוא אל המחנה, אף להלן אסור לבוא אל המחנה: וטמא הכהן עד הערב - מה להלן עד הערב אף כאן עד הערב. והשורף אותה יכבס בגדיו - בא הכתוב ולימד על השורף את הפרה, שמטמא בגדים. הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם משליך האזוב מטמא את בגדיו, השורף את הפרה לא יטמא את בגדיו? אם זכיתי מן הדין, מה ת"ל והשורף אותה? בא הכתוב ולימד על העוסקים בפרה מתחילה ועד סוף שיהו טעונים תכבוסת בגדים ורחיצת גוף והערב שמש. והשורף אותה יכבס בגדיו - ולא בגדים המנוגעים. שהיה בדין, ומה פרה, שאינה מטמאה במגע - השורפה מטמא בגדים; בגדים המנוגעים, שמטמאים במגע, אינו דין ששורפם מטמא בגדים? ת"ל והשורף אותה יכבס בגדיו, ולא המנוגעים: וכבס בגדיו במים - ולא בשרו במים. במים במים ב' פעמים, מה ת"ל? שהיה בדין: הואיל ואדם טעון טבילה, וכלים טעונים טבילה; מה אדם טובל כראוי לו - אף כלים טובלים כראוי להם! תלמוד לומר "במים" ב' פעמים: מקום שאדם טובל - שם ידים וכלים מטבילים כראוי להם. ואסף איש טהור - לפי שמצינו שכל מעשה פרה בכהן, שומע אני אף אסיפת האפר תהיה בכהן? ת"ל ואסף איש טהור, מגיד שאסיפת האפר כשרה בכל אדם. ואסף איש טהור - להוציא את הקטן. משמע: מוציא את הקטן ומוציא את האשה? ת"ל טהור, להביא את האשה, דברי רבי ישמעאל. ר' עקיבא אומר: ואסף איש טהור - להוציא את האשה, ומביא את הקטן? ת"ל והניח מחוץ למחנה, לא אמרתי אלא במי שיש בו דעת להניח: טהור - שר' ישמעאל אומר: טהור למה נאמר? עד שלא יאמר יש לי בדין: אם המזה טהור, האוסף לא יהיה טהור? הא מה תלמוד לומר טהור - טהור מכל טומאה, ואיזהו זה טבול יום. רבי נתן אומר: נאמר כאן טהור, ונאמר להלן טהור. מה טהור האמור להלן - טמא לתרומה וטהור לחטאת, אף טהור האמור כאן - טמא לתרומה וטהור לחטאת: את אפר הפרה - ולא האודים. מכאן אמרו חולקים אותו לג' חלקים: אחד נותן בחיל, ואחד נותן בהר המשחה, ואחד מתחלק לכל המשמרות: אל מחוץ למחנה - חוץ להר המשחה: אל מקום טהור - שיהיה מקומו טהור. מכאן היה רבי אלעזר אומר: דלי של מי חטאת שמוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת - טמא, שנאמר אל מקום טהור - ואין זה מקום טהור: והיתה לעדת בני ישראל למשמרת - למה נאמר? שיכול אין לי אלא שמלאכה פוסלת בפרה, במים מנין? תלמוד לומר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה. או אפילו קידשו? ת"ל למי נדה. והיתה לעדת בני ישראל - מכאן אמרו פרה ששתת מי חטאת - בשרה טמא מעת לעת. רבי יהודה אומר: בטלו במעיה, וכבר הלכה זו נשאלה לפני ל"ט זקנים בכרם ביבנה, וטיהרו את בשרה. והיתה לעדת בני ישראל - זה אחד מן הדברים שהיה ר' יוסי הגלילי דן לפני ר' עקיבא, וחילקו לפני רבי עקיבא, ואחרים מצאו לו תשובה. אמר לו: מה אני לחזור? אמר לו לכל אדם אחזור ולא לך, שאתה יוסי הגלילי. אמר לו הרי הוא אומר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה - כשהם שמורים הרי הם מי נדה. אמר ר' טרפון: דניאל ח ראיתי האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו, ועשה כרצונו והגדיל - זה ר' עקיבא. ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על פני כל הארץ ואין נוגע בארץ. והצפיר קרן חזות בין עיניו ויבוא עד האיל בעל הקרנים אשר ראיתי עומד לפני האובל וירץ אליו בחמת כחו וראיתי מגיע אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את האיל וישבר שתי קרניו ולא היה כח באיל לעמוד לפניו וישליכהו ארצה וירמסהו ולא היה מציל לאיל מידו - זה ר' יוסי הגלילי.

(Bamidbar 19:5) "And he shall burn the heifer before his eyes": Scripture apprises us about the heifer that preoccupation with some other) work invalidates its burning. — But even without this being stated, I know it a fortiori, viz.: If it (preoccupation) invalidates its slaughtering (see above), should it not invalidate its burning! If I know this a fortiori, what need is there for a verse? Rather, Scripture apprises us that (preoccupation with some other) work invalidates it from the time of slaughtering until it becomes ashes. "And he shall burn the heifer before his eyes, and not the bullocks (that of Yom Kippur, etc.) that are burnt ("outside the camp"). For it would follow (otherwise), viz.: If with the red heifer, which is not processed within (the sanctuary), work invalidates its burning, then the bullocks, which are processed within, how much more so should work invalidate their burning! — No, this may be true of the red heifer, whose slaughtering is invalidated by work, wherefore it invalidates its burning, as opposed to the bullocks that are burnt, whose slaughtering is not invalidated by work, wherefore it should not invalidate their burning! — But let it (i.e., work) invalidate their slaughtering! And this would, indeed, follow, viz.: If bullocks, which are not processed within, work invalidates their slaughtering, then the bullocks that are burnt, which are processed within, how much more so should work invalidate their slaughtering! It is, therefore, written "then he shall burn the heifer (before his eyes") and (Ibid. 3) "and he shall slaughter it before him," and not the bullocks that are burned. "And he shall burn the heifer before his (Elazar's) eyes": Another burns and Elazar looks on. "Its skin, and its flesh, and its blood together with its dung": Just as the dung (remains) in its place, (i.e., it is not removed from the bowels,) so, all (of the others remain) in their place — whence they ruled: Any blood (remaining in his hand) should be returned to its place (i.e., the shechitah site), and if it is not returned, the heifer is invalidated. What does he do? He wipes his hand on the body of the heifer. "And he shall burn the heifer": to include bits (leaping from the fire) — whence they ruled: Any amount of flesh must be returned (to the fire); if he does not return it, it (the heifer) is invalidated. Any amount of bone must be returned; if he does not return it, it is not invalidated, ("bone" not being mentioned in the verse). If an olive-size (leapt out of the fire), he must return it (to the fire). (And if he returned it, even if a minute amount remained behind, he must return it.) If he does not return it, (the heifer) is invalidated. "he shall burn": (We have here an instance of) amplification ("he shall burn") after amplification ("And he shall burn") in which instance the rule is "diminution" — If most of it (and not necessarily all of it) has been consumed, (it is valid). These are the words of R. Yishmael. R. Yehudah says: (The intent of "he shall burn" is that) he shall not diminish the wood (supply). He adds to it bundles of hyssop and bundles of Grecian hyssop in order to increase the (amount of) ashes. (Ibid. 6) "And the Cohein shall take cedar wood, and hyssop, and scarlet": It is written here "taking," and, elsewhere, (Ibid. 18) "taking." Just as "taking" here is three (species), so, "taking" there, (although only "hyssop" is mentioned there.) "wood": This implies any kind of wood. It is, therefore, written "cedar": This (alone) implies even a branch. It is, therefore, written "wood." How so? A chip of cedar wood. "hyssop": Not "Grecian" or "Kochalith" or "Desert" or "Roman" (hyssop) or any other hyssop which has an epithet. "ushni tola'ath": i.e., whose variant ("shniyatho" [something called by a "variant" name]) is tola'ath (scarlet). "and he shall cast it into the midst of the burning of the heifer": I might think (that he casts it in) when the heifer has already been reduced to ashes; it is, therefore, written "the heifer" (i.e., when it is still recognizable as a heifer.) If "the heifer," I might think (that he casts it in) even when it has not been burned. It is, therefore, written "into the midst of the burning." How is this to be reconciled? (He casts it in) when the flames have caught on to most of it. R. Akiva says: "the burning": I might think (that he casts it in) when the heifer has already been reduced to ashes; it is, therefore, written "the heifer." If "the heifer," I might think if he splits it open and places it into its midst; it is, therefore, written "and he shall cast it into the burning of the heifer." How is this to be reconciled? (He casts it in) when it has split open (of itself because of the fire.) "And the Cohein shall wash his garments, and he shall bathe his flesh in water": Scripture hereby apprises us of the caster of the hyssop that he imparts tumah to garments. "and then he shall come to the encampment": Just as here, he (the caster of the hyssop) is forbidden to come to the encampment (before he cleanses himself), so, there, he (the burner and the gatherer of the ashes) is forbidden to come to the encampment. "and the Cohein shall be unclean until the evening": Just as here (he is unclean) until the evening, so, there, he (the burner of the bullock and the he-goat of Yom Kippur, [viz. Vayikra 16:26]), (he is unclean) until the evening. (Ibid. 8) "And he who burns it shall wash his garments": Scripture hereby apprises us of the burner of the heifer that he imparts tumah to garments. Even without the verse, I can derive it a fortiori, viz.: If the caster of the hyssop imparts tumah to his garments, how much more so the burner of the heifer! Why, then, do I need the verse? Scripture hereby apprises us of those who occupy themselves with the heifer from beginning to end that they require the washing of garments and bathing of the body and the going down of the sun (to be cleansed). "And he who burns it shall wash his garments": and not plague-garments (i.e., the garments of the one who burns the clothes of the leper or of one afflicted with plague do not become unclean.) For it would follow otherwise, viz.: If the heifer, which does not impart tumah by contact, its burning imparts tumah to garments, then plague-garments, which do impart tumah by contact, how much more so should their burner impart tumah to garments! It is, therefore, written "And he who burns it shall wash his garments," and not plague-garments. "he shall wash his garments with water and he shall bathe his flesh in water": "in water" — twice. What is the intent of this? For it would follow: Since a man requires immersion and vessels require immersion, then just as a man immerses in (an amount of water) that is sufficient for him, i.e., forty sa'ah), so vessels are immersed in a (smaller amount of water) sufficient for them. It is, therefore, written "in water" twice. Where man is immersed (i.e., forty sa'ah), there hands (for ritual purposes) and vessels are immersed. (Ibid. 9) "And a man who is clean shall gather the ashes": Because we find that all of the processing of the heifer is by a Cohein, I might think that the gathering of the ashes, too, is by a Cohein; it is, therefore, written "And a man who is clean" — whence we are apprised that the gathering of the ashes is kasher through any man. "And a man who is clean" — to exclude a minor. ("a man" then) implies that both a minor and a woman are excluded; it is, therefore, written "who is clean" — to include (as kasher) a woman. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: "And a man who is clean" — to include a zar (a non-Cohein). "clean" — to validate a woman. ("clean" then) implies that both a woman and a minor are included; it is, therefore, written (Ibid.) "and he shall place it outside the encampment": Scripture speaks only of someone who has the "mind" to "place" (with intent, excluding a minor, who does not have the mind to do so.) "a man who is clean": clean vis-à-vis ma'aser, and tamei vis-à-vis terumah. And elsewhere (Ibid. 18) it is written "And a clean man shall take hyssop and dip it in the water." R. Akiva asks: Why is this ("clean man") written? Even if it were not written, I would know it a fortiori, viz.: If the gatherer (of the ashes) must be clean, how much more so the sprinkler! What, then, is the intent of "a clean man"? One who has left the category of "tumah." And who is that? One who immersed in the daytime (and whose cleanliness is consummated in the evening). And it is written elsewhere (Ibid. 19) "clean." Just as there, tamei for terumah and "clean" for ma'aser, so "clean" here (Ibid. 9), tamei for terumah and clean for ma'aser. "the ashes of the heifer": and not the brands — whence they ruled: A brand which has ash is crushed and one which does not have ash is discarded. A bone, in any event, will be crushed. "outside the encampment": in the Mount of Olives — whence they ruled: It is divided into three parts: one for the chel (a place within the fortification of the Temple); one for the Mount of Olives; one to be divided among all the priestly watches. "in a clean place": its surroundings must be clean — whence R. Elazar Hakapper said: A vessel containing the cleansing (ashes of the red heifer), with an air-tight lid in the tent of a dead man is tamei, it being written "in a clean place." And this is not a clean place. "And it shall be for the congregation of the children of Israel in keeping for waters of sprinkling." What is the intent of this? I might think that "work" (see above) is invalidated only vis-à-vis the heifer. Whence do I derive (the same for) the water (that is added to the ashes)? From "And it shall be … in keeping for waters of sprinkling" (which implies that "work" is to be abstained from only when they are being made waters of sprinkling.) — But perhaps (the stricture against "work" obtains even after they have been sanctified as waters of sprinkling. — It is, therefore, written "for (i.e., to make them) waters of sprinkling." And they are already waters of sprinkling. If a cow drank of the cleansing waters, its flesh is tamei (if it drank) within twenty-four hours (of being slaughtered). R. Yehudah says it (the water) is nullified in its intestines, it being written "And it shall be for the congregation of the children of Israel in keeping" (i.e., once it is no longer "in keeping," it does not confer tumah upon what comes in contact with it.) This question ("tahor or tamei"?) was asked before thirty-two elders and they ruled its flesh "tahor." This is one of the things that R. Yossi Haglili discussed with R. Akiva, (R. Yossi holding "tahor," and R. Akiva, "tamei"), and R. Akiva dismissed him, (R. Yossi being unable to substantiate his view.) Afterwards, R. Yossi found substantiation for his view, and asked R. Akiva: May I return? R. Akiva: Shall I allow everyone to return, and not you because your name is "Yossi Haglili"? R. Yossi (presenting his substantiation): It is written "And it shall be for the congregation of the children of Israel in keeping." It is only when they are "in keeping" that they are considered sprinkling waters (and confer tumah [see above].) R. Tarfon said (on Daniel 8:4) "I saw the ram butting westward, northward, and southward. And no beast could withstand him, and there was none to deliver from his power. He did as he willed and grew great." This ("the ram") is R. Akiva. (Ibid. 5) "As I looked on, a he-goat came from the west, passing over the entire earth without touching the ground. And the goat had a beetling horn between its eyes": This is R. Yossi Haglili and his response. (6) "And he came up to the two-horned ram that I saw standing before the water course, and he charged at him full force. (7) And I saw him reach the ram and rage at him, and he struck the ram and broke his two horns" — R. Akiva and Shimon b. Naness — "and the ram" — R. Akiva — "was powerless to withstand him. And he" — R. Yossi Haglili — "cast him to the ground and trampled him. And there were none" — the thirty-two elders — "to rescue him from his hand."

2 ב

חטאת היא - מגיד שמועלים בה. חטאת היא - מגיד שאם שינה אחד מכל מעשיה פסולה. חטאת היא - מגיד שם שאם נשחטה שלא לשמה פסולה. חטאת היא - מגיד שנשרפת בלילה כביום. אי חטאת היא, יכול שתהא נפסלת בלילה? - ת"ל והיתה לעדת בני ישראל למשמרת, ימים על ימים ושנים על שנים: וכבס האוסף את אפר הפרה - בא הכתוב ולימד על האוסף את אפר הפרה שמטמא בגדים. הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם המשליך את האזוב מטמא, בגדים האוסף את אפר הפרה לא יטמא בגדים? אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין! לכך נאמר וכבס האוסף את אפר הפרה, ללמדך שאין עונשים מן הדין. ד"א: בא הכתוב ולימד על האוסף את האפר שמטמא בהיסט: והיתה לבני ישראל ולגר הגר - לפי שמצות מעשה בישראל צריך להביא את הגרים. לחקת עולם - שינהוג הדבר לדורות:

(Bamidbar, Ibid.) "It (the heifer) is a sin-offering.": We are hereby apprised that it is subject to me'ilah (abuse of what is sacred, as a sin-offering is). "it": It (the heifer) is subject to me'ilah, but not its ashes. Variantly: "It is a sin-offering": We are hereby apprised that if it is not slaughtered to its specific end, it is unfit. Variantly: "It is a sin-offering": We are hereby apprised that it (like a sin-offering) is not burned at night as it is in the daytime. If "it is a sin-offering," I might think that it is voided by being kept overnight; it is, therefore, written "And it shall be for the congregation of the children of Israel in keeping." We are hereby apprised that it "keeps" day after day and year after year. (Ibid. 10) "And he who gathers the ashes of the heifer shall wash his garments": We are hereby taught about the gatherer of the heifer's ashes that he confers tumah upon his clothing. — But even without the verse, I would know it a fortiori, viz.: If the burner (of the heifer) confers tumah upon his clothing, how much more so, the gatherer (of its ashes)! (Why, then, is the verse needed?) The verse, rather, tells us that he who gathers the ashes becomes tamei (even) by hesset (i.e., merely by moving them, even though he does not touch them.) "And it shall be for the children of Israel and for the sojourner who dwells in their midst": Because the command is to Israel, the proselytes must be (explicitly) included. "as an everlasting statute": that it obtain for succeeding generations.