Paragraph 115קט״ו
1 א

ויאמר ה' אל משה ועשו להם ציצית אף הנשים במשמע, ר”ש פוטר את הנשים מן הציצית מפי שמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, זה הכלל אמר ר' שמעון כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. ונוהג באנשים ולא בנשים בכשרים ולא בפסולים. ר' יהודה בן בבא אומר ביחוד (פטרן נוטלים) [פטרו] חכמים את הרדיד של אשה מן הציצית ולא חייבו בטלית אלא מפני שפעמים שבעלה מתכסה בה. ועשו להם ציצית אין ציצית אלא דבר היוצא ודבר כל שהוא. וכבר נכנסו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לעליית יונתן בן בתירא ואמרו ציצית אין להם שיעור כיוצא בו אמרו לולב אין לו שיעור. ועשו להם ציצית שומע אני, יעשה חוט (בפני עצמו) [אחד] ת”ל גדילים. מכמה גדילים אתה עושה אין פחות משלשה, דברי (ב”ש) [ב”ה]. (וב"ה) [וב"ש] אומרים (שלשה) [ארבעה] של צמר וארבעה של תכלת והלכה כבית שמאי. בד"א בתחלתו אבל, שיריו וגרדומי כל שהוא. ועשו להם ציצית שומע אני יעשה כולה [ציצית. ת"ל גדילים אי גדילים שומע אני יעשה כולה] גדילים. ת"ל ציצית, הא כיצד שתהא גדילה יוצאת מן הכנף וציצית מן הגדילים. על כנפי בגדיהם שומע אני אף בעלי שלש ובעלי חמש ובעלי שש ובעלי שבע ובעלי שמונה במשמע ת"ל על ארבע כנפות כסותך. יצאו בעלי שלש ובעלי חמש ובעלי שש ושבע ושמונה (מן המשמע משמע מוציא את אלו ומוציא) [ומנין להוציא] כרים וכסתות. ת"ל אשר תכסה בה. שומע אני כסות לילה במשמע, ת"ל וראיתם אותו ביום ולא בלילה. ואם היתה מיוחדת ליום ולילה חייבת בציצית. משמע מוציא את אלו ומוציא כסות סומא. ת"ל והיה לכם לציצית מכל מקום. ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת טווי ושזור. אין לי אלא תכלת טווי ושזור לבן מנין. הרי אתה דן, הואיל ואמרה תורה תן תכלת ותן לבן מה תכלת טווי ושזור אף לבן טווי ושזור. ונתנו על מקום האריג ולא על מקום (הפתיל) [הגדיל] נתנו על מקום (הפתיל) [הגדיל] כשרה. (ר' יהודה פוסל על הקרן ועל הגדיל.) ראב”י פוסל [על הגדיל ועל הקרן]. שנאמר על ארבע כנפות כסותך ולא על שמונה. ונתנו על ציצית הכנף למה נאמר לפי שהוא אומר ועשו להם ציצית שומע אני יארגנה עמה ת"ל (ועשו) [ונתנו] הא כיצד (תופר) [קושרו] עמו. [והיה לכם לציצית] ארבע ציציות מעכבין זו את זו שארבעתם מצוה אחת הן. ר' ישמעאל אומר ארבע מצות הם. ר' אלעזר בר"ש אומר , למה נקרא שמה תכלת ע”ש שנתכלו המצרים בבכורות. שנאמר ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור. ד”א על שם שכלו המצרים בים. (ד"א) למה נקרא ציצית על שם שהציץ המקום על בתי אבותינו במצרים, שנאמר קול דודי הנה זה בא (ואומר) [וגומר] משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר כל המקיים מצות ציצית מהו אומר בימים ההם אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי (זכריה ח). וכל המבטל מצות כנף מהו אומר, (איוב לח) לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. ר' מאיר אומר וראיתם אותם לא נאמר אלא וראיתם אותו מגיד הכתוב שכל המקיים מצות ציצית מעלים עליו כאלו הקביל פני שכינה שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר (יחזקאל א') וממעל לרקיע אשר על ראשם. וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה ' ועשיתם אותם [ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת] זו (פרשת) [קריאת] שמע. אתה אומר (פרשת) [קריאת] שמע או אינו אלא (פרשת והיה אם שמוע) [באחד משאר כל המצות ת”ל אני ה' אלהיכם] אמרת צא וראה איזה פרשה שיש בה קבול עול מ”ש ומיעט בא ע”ז, אין אתה מוצא אלא (פרשת) [קריאת] שמע. [וזכרתם שמזכיר את הפרשה בפה. יכול] תקדום פרשת והיה אם שמוע לפרשת שמע, אמרת תקדום פרשה שיש בה קיבול עול מ"ש ומיעט בה ע”ז לפרשת והיה אם שמוע (שאינה אלא ללמד) [שבה קבלת עול מצות]. ותקדום פרשת ציצית לפרשת והיה אם שמוע, אמרת תקדום פרשה שהיא נוהגת ביום ובלילה לפרשת ציצית שאינה נוהגת אלא ביום. או יהא קורא שלש פרשיות בערב כדרך שקורא שלש בשחר, ת”ל וראיתם אותו ביום ולא בלילה. ר”ש בן יוחאי אומר תקדום פרשת שמע שהיא ללמוד לפרשת והיה אם שמוע שאינה אלא ללמד, ותקדום (ללמוד וללמד לשמור ולעשות) [פרשת והיה אם שמוע שהוא ללמד] לפרשת ציצית שאינה אלא לעשות. שעל כך ניתנה תורה ללמוד וללמד לשמור ולעשות. וראיתם אותו וזכרתם מגיד שכל המקיים מצות ציצית מעלים עליו כאלו קיים כל המצות. והרי דברים ק”ו ומה מקיים מצות ציצית מעלים עליו כאלו קיים כל המצות, ק”ו לכל מצות שבתורה. ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, כענין שנאמר ומוציא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה (והמלך ישמח באלהים). ואחרי עיניכם זו זנות, שנאמר אותה קח לי כי היא ישרה בעיני. אשר אתם זונים אחריהם זו עבודת כוכבים, כענין שנאמר ויזנו אחרי הבעלים . ר' נתן אומר שלא יהא שותה בכוסו (ומשמש) [ונותן עיניו] בכוס של חברו. ד"א ולא תתורו אחרי לבבכם מגיד שהעינים הולכים אחר הלב. או הלב אחרי העינים, אמרת וכי [לא] יש סומא שעושה כל תועבות שבעולם. אלא מה ת”ל המש תתורו אהרי לבבכם מגיד שהעינים הולכים אחר הלב. ר' ישמעאל אומר לא תתורו אחרי לבבכם למה נאמר לפי שהוא אומר (קהלת) שמח בחור בילדותך בדרך ישר , או בדרך שתרצה, ת”ל ולא תתורו אחרי לבבכם. למען תזכרו ועשיתם לעשות זכרון כמעשה. והייתם קדושים לאלהיכם זו קדושת כל המצות, אתה אומר זו קדושת מצות או אינו אלא קדושת ציצית. אמרת במה ענין מדבר בקדושת כל המצות. רבי אומר זו קדושת ציצית אתה אומר זו קדושת ציצית או אינו אלא קדושת כל המצות כשהוא אומר קדושים תהיו הרי כל המצות אמורות הא מה ת”ל והייתם קדושים לאלהיכם זו קדושת ציצית מגיד שהציצית מוספת קדושה לישראל. אני ה' אלהיכם וכי מה ענין יציאת מצרים בכאן. אלא שלא יאמר הרי אני נותן צבעונים וקלא אילן והם דומים לתכלת ומי מודיע עלי (בגלוי) אני ה' אלהיכם. דעו מה עשיתי למצרים שהיו מעשיהם בסתר ופרסמתים בגלוי. והרי דברים ק”ו ומה אם מדת פורענות מועטת העושה בסתר המקום מפרסמו בגלוי, ק"ו למדת הטוב מרובה . ד”א למה מזכירים יציאת מצרים על כל מצוה ומצוה. למה הדבר דומה למלך שנשבה בן אוהבו ומשפדאו לא פדאו לשום בן, אלא לשום עבד שאם יגזור ולא יהיה מקבל עליו א"ל עבדי אתה. כיון שנכנס למדינה א"ל נעול לי סנדלי וטול לפני כלים להוליך לבית המרחץ. התחיל הבן ההוא מנתק הוציא עליו שטר ואמר לו עבדי עתה. כך כשפדה הקב”ה את זרע אוהבו לא פדאם לשום בנים אלא לשום עבדים כשיגזור ולא יהיו מקבלים עליהם יאמר להם עבדי אתם. כיון שיצאו למדבר התחיל לגזור עליהם מקצת מצות קלות ומקצת חמורות כגון שבת ועריות ציצית ותפילין התחילו ישראל להיות מנתקים אמר להם עבדי אתם על מנת כן פדיתי אתכם על מנת (תנאי) שאהיה גוזר ואתם מקיימים. אני ה' אלהיכם עוד למה נאמר והלא כבר נאמר אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים ומה ת"ל אני ה' אלהיכם עוד, כדי שלא יהיו ישראל אומרים מפני מה צונו המקום לא שנעשה ונטול שכר [אנחנו] לא עושים ולא נוטלים שכר. כענין שאמרו ישראל ליחזקאל (יחזקאל יד) ויבא אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני. אמרו לו עבד שמכרו רבו לא יצא מרשותו אמר להם הן. אמרו לו הואיל שמכרנו המקום [לאו"ה] יצאנו מרשותו (לגמרי) אמר להם הרי עבד שמכרו רבו על מנת לחזור שמא יצא חוץ לרשותו (שם כ) והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים (אשר סביבותינו) מכשפחות הארצות לשרת עץ ואבן חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. ביד חזקה דבר שנאמר (שמות ט) הנה יד ה' הויה בזרוע נטויה זו חרב שנאמר (ד”ה א' כ”א) וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים, ובחמה שפוכה זה רעב אחר שאני מביא עליכם ג' פורעניות הללו זו אחר זו ואחר כך אמלוך עליכם על כרחכם.:

(Bamidbar 15:37-38) "And the L-rd spoke to Moses, saying … and they shall make for themselves tzitzith": Women, too, are included (in the mitzvah of tzitzith.) R. Shimon exempts women from tzitzith, it being a time-based (only in the daytime) positive commandment, from which women are exempt, this being the principle: R. Shimon said: Women are exempt from all time-based positive commandments. R. Yehudah b. Bava said: Of a certainty, the sages exempted a woman's veil from tzitzith, and they are required in a wrap only because sometimes her husband covers himself with it. "tzitzith": "tzitzith" is something which "protrudes" ("yotzeh") somewhat. And the elders of Beth Shammai and those of Beth Hillel have already entered the upper chamber of Yonathan b. Betheira and declared: Tzitzith have no prescribed size. And they declared, similarly: A lulav has no prescribed size. "and they shall make for themselves tzitzith." I might think that one string suffices; it is, therefore, written (Devarim 22:12) "Fringes (shall you make for yourself.") How many fringes? Not fewer than three. These are the words of Beth Hillel. Beth Shammai say: Three of wool and the fourth of tcheleth (blue linen). And the halachah is in accordance with Beth Shammai. When is this so (that a minimum size is required)? In the beginning (of its attachment). But for what is left over or lopped off any size (is sufficient). (Bamidbar, Ibid.) "and they shall make for themselves tzitzith." I might think that all of it shall be tzitzith; it is, therefore, written "fringes." If "fringes," I might think all of it shall be fringes. It is, therefore, written "tzitzith." How is this (to be implemented)? That its fringes protrude from the corner (of the garment), and tzitzith from the fringes. "in the corners of their garments": I might think, even garments that are three-cornered, five-cornered, six-cornered, seven-cornered, and eight-cornered; it is, therefore, written (Devarim, Ibid.) "on the four corners of your garment," to exclude the aforementioned. And whence is it derived that pillows and covers are (also) excluded (from tzitzith)? From (Ibid.) "wherewith you cover yourself." If from there, I would think that night-clothes are also included (as requiring tzitzith). It is, therefore, written (Bamidbar, Ibid. 39) "and you shall see it" — in the daytime and not at night. And if it were intended both for day and night, it requires tzitzith. I might think that this excludes both the above and the garment of a blind man; it is, therefore, written (Bamidbar, Ibid. 39) "And it shall be for you for tzitzith" — in any event (i.e., to include a blind man). (Ibid. 38) "and they shall place on the tzitzith (on) the corner a strand of tcheleth": spun and doubled. This tells me only of the tcheleth, that it is to be spun and doubled. Whence do I derive (the same for) the white (i.e., the wool)? You derive it by induction, viz.: Since the Torah said: "place" tcheleth and "place" white, just as tcheleth is spun and doubled, so, white is spun and doubled. "and they shall place": on the place of the weaving (i.e., the corner of the garment), and not on the place of the "growing" (i.e., the strands at the corner of the garment). If he did place it on the site of the "growing," it is (nonetheless) kasher. R. Eliezer b. Yaakov includes it both on the "growing" and on the very edge of the garment, it being written "on the corners of their garments." "and they shall place on the tzitzith (on) the corner": What is the intent of this? From "and they shall make for themselves tzitzith, I might think that he should weave it (the tzitzith) together with it (the garment; it is, therefore, written "and they shall place." How so? He ties it (the tzitzith) together with it (the garment). (Ibid. 39) "And it shall be to you for tzitzith": The four tzitzith are mutually inclusive (i.e., in the absence of one there is no mitzvah), the four being one mitzvah. R. Yishmael says: They are four mitzvoth. R. Elazar b. R. Shimon says: Why is it called "tcheleth"? Because the Egyptians were "bereaved" ("nitkelu" [like "tcheleth"]) of their first-born, viz. (Shemot 12:29) "And it was in the middle of the night, that the L-rd smote every first-born, etc." Variantly: Because the Egyptians were "destroyed" ("kalu") in the Red Sea. Why is it called "tzitzith"? Because the L-rd "looked" ("hetzith") over our fathers' houses in Egypt, as it is written (Song of Songs 2:9) "The voice of My Beloved, behold, it is coming … My Beloved is like a gazelle or a young hart … Behold, He stands behind our wall, looking through the windows, peering through the lattices." R. Chanina b. Antignos says: One who fulfills the mitzvah of tzitzith, what is said of him? (Zechariah 8:23) "In these days it will happen that ten men, of all the languages of the nations will take hold of the corner (i.e., of the tzitzith) of a Jewish man, saying 'Let us go with you, for we have heard that G-d is with you!'" And one who nullifies the mitzvah of "the corner," what is said of him? (Iyyov 38:13) "to take hold of the corners of the earth and to shake the wicked from it!" R. Meir says: It is not written (Bamidbar, Ibid. 39) "And you shall see them" (the tzitzith), but "And you shall see Him." Scripture hereby apprises us that if one fulfills the mitzvah of tzitzith, it is reckoned unto him as if he beheld the face of the Shechinah. For tcheleth is reminiscent of (the color of) the sea; the sea, of the firmament; and the firmament, of the Throne of Glory, as it is written (Ezekiel 1:26) "And above the firmament that was over their heads … (28) the appearance of the likeness of the glory of the L-rd." (Bamidbar, Ibid.) "and you shall see and you shall remember": See this mitzvah and remember another mitzvah, (which is contingent upon it.) Which is that? The recitation of the Shema — But perhaps (the reference is to) one of all the other mitzvoth of the Torah. It is, therefore, written (in the section of tzitzith, Ibid. 41) "I am the L-rd your G-d," which you find to be written only in (the section of) the recitation of the Shema. "and you shall remember": Remember (i.e., recite) the section with your mouth. I might think that the section "vehaya im shamoa" (Devarim 11:13-21) should precede all of the sections. — Would you say that? The section of Shema (Devarim 6:4-9), which contains acceptance of the yoke of the kingdom of Heaven should precede "vehaya im shamoa," which contains acceptance of the yoke of mitzvoth, and "vehaya im shamoa," which obtains both in the daytime and at night, should precede the section of tzitzith ("vayomer" [Bamidbar 15:37-41]), which obtains only in the daytime. And perhaps he should recite three (sections) in the evening as he does in the daytime. It is, therefore, written (of tzitzith [Bamidbar 15:39]) "and you shall see it" — in the daytime and not at night. R. Shimon b. Yochai says: The section of Shema, which contains (the mitzvah of) learning (Torah), should precede "vehaya im shamoa," which speaks only of teaching. And "vehaya im shamoa" should precede the section of tzitzith, which is only to do (i.e., the final stage). For thus was Torah given: to learn and to teach, to keep and to do: "And you shall see it, and you shall remember (all the mitzvoth of the L-rd, and you shall do them."): Now does this not follow a fortiori, viz.: If one who fulfills the mitzvah of tzitzith, (which is only a sign and a remembrance towards the doing of mitzvoth,) is accounted as one who has fulfilled all of the mitzvoth, how much more so (is this true of) one who (actively) performs (any one of) all the mitzvoth of the Torah! "And you shall not go astray after your hearts": This is heresy, as it is written (Koheleth 7:26) "And I find more bitter than death 'the woman' (heresy), whose heart is snares and nets. Her hands are bonds. The good before G-d shall escape her." "and after your eyes": This is harlotry, as it is written (Judges 14:3) "Take her for me, for she is just in my eyes." "after which you go astray": This is idolatry, as it is written (Ibid. 8:33) "and they went astray after the ba'alim." R. Nathan says: that one not "drink" in this "cup" (i.e., his own wife), and cast his gaze at the "cup" of another. Variantly: "And you shall not go astray after your hearts and after your eyes": This teaches us that the eyes follow the heart. — But perhaps the heart follows the eyes! Would you say that? Are there not blind men who commit all the abominations in the world? What, then, is the intent of "And you shall not go astray after your hearts, etc."? That the eyes follow the heart. R. Yishmael says: "And you shall not go astray after your hearts": What is the intent of this? From (Koheleth 11:9) "Rejoice young man in your youth (… and walk in the ways of your heart"), (I would not know whether) in a way that is straight or in (any) way that you like; it is, therefore, written "And you shall not go astray after your hearts." (Ibid. 40) "So that you remember and you do (all of My mitzvoth): This equates remembering with doing. "and you shall be holy to your G-d": This refers to the holiness of all of the mitzvoth. You say the holiness of (all the) mitzvoth, but perhaps the holiness of tzitzith (is intended). — Would you say that? What is the (general) context? The holiness of all the mitzvoth. Rebbi says: The reference is to the holiness of tzitzith. You say the holiness of tzitzith, but perhaps the holiness of all the mitzvoth is intended. — (Vayikra 19:2) "Holy shall you be" already refers to the holiness of all the mitzvoth. How, then, am I to understand "and you shall be holy to your G-d"? As referring to the holiness of tzitzith — whence it is seen that tzitzith add holiness to Israel. (Ibid. 41) "I am the L-rd your G-d, who took you out of the land of Egypt.": Why is this mentioned here? So that one not say: I will take imitation-dyed threads (and attach them to my garment) as tcheleth, and who will know the difference? If (within the framework of) the measure of punishment, the lesser measure (of the L-rd) — if one sins in secret, He exposes him in public, (as He did in Egypt), then, (within the framework of) the measure of good, the greater measure (of the L-rd) — how much more so (does this hold true)! Variantly: Why is the exodus from Egypt mentioned in connection with every mitzvah? An analogy: The son of a king's loved one was taken captive. When he (the king) redeems him, he redeems him not as a son, but as a servant, so that if he (the son) does not accept his decree, he can say to him "You are my servant!" When they enter the province, he (the king) says to him: Put on my sandals and carry my things before me to the bath-house. The son begins to object, whereupon the king presents him with his writ (of servitude) and says to him: "You are my servant!" Thus, when the Holy One Blessed be He redeemed the seed of His loved one, He did not redeem them as "sons," but as servants, so that if they reject His decree He says to them: "You are My servants!" When they went to the desert, He began to decree upon them some "light" mitzvoth and some formidable ones, such as Shabbath, illicit relations, tzitzith, and tefillin, and Israel began to object — whereupon He said to them: "You are My servants! On that condition I redeemed you; on condition that I decree and you fulfill!" "I am the L-rd your G-d": Why is this stated again? Is it not already written (Shemot 20:2) "I am the L-rd your G-d who took you out of the land of Egypt"? Why state it again? So that Israel not say: Why did the L-rd command us (to do mitzvoth)? Is it not so that we do them and receive reward? We shall not do them and we shall not receive reward! As Israel said (Ezekiel 20:1) "There came to me (Ezekiel) men of the elders of Israel to make inquiry of the L-rd, and they sat before me." They said to him: A servant whose Master has sold him, does he not leave His domain? Ezekiel: Yes. They: Since the L-rd has sold us to the nations, we have left His domain. Ezekiel: A servant whose Master has sold him in order to return, does he leave His domain? (Ibid. 32-33) "And what enters your minds, it shall not be, your saying: We will be like the nations, like the families of the lands, to serve wood and stone. As I live, says the L-rd G-d. I swear to you that I will rule over you with a strong hand and with an outstretched arm and with outpoured wrath!" "with a strong hand": pestilence, as it is written (in that regard, Shemot 9:3) "Behold, the hand of the L-rd is in your cattle, etc." "with an outstretched arm": the sword, as it is written (I Chronicles 21:16) "with his (the angel's) sword drawn in his hand, stretched over Jerusalem." "and with outpoured wrath": famine. After I bring these three calamities upon you, one after the other, I will rule over you perforce!

2 ב

רבי נתן אומר אין כל מצוה ומצוה שאין מתן שכרה בצדה צא ולמד ממצות ציצית מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצוות ציצית שמע שיש זונה בכרכי הים מיתה נוטלת ד' מאות זהובים בשכרה שיגר לה שבע מאות זוזים וקבעה לו זמן כיון שהגיע זמנו בא וישב לו על פתח ביתה נכנסה שפחתה ואמרה לה אותו האיש שקבעת לו זמן הרי הוא יושב על פתח הבית אמרה לה יכנס כיון שנכנס הציעה לו שבע מטות (אחת) [שש] של כסף ואחת של זהב והיא היתה בעליונה. ובין כל אחת ואחת (ספסלים) [סולם] של כסף ועליון של זהב. כיון שהגיע לאותו מעשה באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו נדמו לו כארבעה אנשים מיד נשמט וישב לו על גבי קרקע אף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע אמרה לו נפה של רומי איני (מניחתך) [מניחך] עד שתאמר מה [מום] ראית בי אמר לה העבודה לא ראיתי בך מום שאיו כיופיך בכל העולם אלא מצוה (קלה) [אחת] צונו ה' אלהינו וכחוב בה אני ה' אלהיכם אני ה' אלהיכם ב' פעמים. אני ה' אלהיכם אני עתיד לשלם שכר. אני ה' אלהיכם עתיד ליפרע . אמרה לו העבודה איני מניחתך עד שתכתוב לי שמך ושם עירך ושם מדרשך שאתה למד בו תורה וכתב לה שמו ושם עירו ושם רבו ושם מדרשו שלמד בו תורה עמדה ובזבזה את כל ממונה שליש למלכות שליש לעניים ושליש נטלה עמה [חוץ מאותן מצעות] ובאת ועמדה בבית מדרשו של (ר' חייא) [ר' מאיר] אמרה לו רבי גיירני אמר לה ושמא עיניך נתת באחד מן התלמידים הוציאה לו כתב שבידה אמר (לו) [לה] זכי במקחך אותן המצעות שהציעה (לך) [לו] באיסור (תציע לך) [הציעה לו] בהיתר זה מתן שכרה בעולם הזה ובעולם הבא איני יודע כמה:

R. Nathan said: There is no mitzvah in the Torah whose reward is not "at its side." Go and learn this from the mitzvah of tzitzith. There was once a certain man who was particularly diligent in the mitzvah of tzitzith. Once, hearing of a ("famed") harlot in the cities of the sea, who took four hundred gold coins as her hire, he sent her that sum, and she set a time for him. When the appointed time came, he went there and sat at the door of her house. Her maid-servant went in and said to her: That man whom you appointed a time for is sitting at the door of the house. The harlot: Let him come in. When he came in, she spread seven beds for him, six of silver and one of gold, and she was on the uppermost. Between each one was a silver ladder, and the uppermost, of gold. When he came to the act, his four tzitzith came and struck him across his face. They seemed to him like four men. He immediately left off and sat upon the ground. She, too, left off and sat upon the ground. She said to him "'Gapa of Rome' (an idolatrous oath), I shall not let you go until you tell me what blemish you have seen in me!" He: I swear, I have seen no blemish in you. There is no beauty like yours in all the world, but there is one mitzvah (tzitzith) concerning which it is written two times (Bamidbar 15:41) "I am the L-rd your G-d." "I am the L-rd your G-d" — I am destined to reward; "I am the L-rd your G-d" — I am destined to punish. And now they appeared to me as four witnesses (testifying to the above). At this, she said: I swear that I will not let you go until you write for me your name, the name of your city, and the name of the place where you study Torah. He wrote for her his name, the name of his city, the name of his master, and the name of the place where he studied Torah — whereupon she arose and divided all of her wealth: a third to the authorities (for permission to convert), a third to the poor, and a third which she took with her, in addition to those spreads. When she came to R. Meir's house of study, she said to him: My master, convert me. R. Meir: Is it possible that you have "cast your eyes" upon one of my disciples! At this, she took out the note that she had with her, and he said to her: "Go and claim your purchase!" Those spreads which she had spread for him unlawfully, she now spread for him lawfully, This was her reward in this world. As to the world to come, I do not know how much.