בערב פסח אחר שעה עשירי' אסור לאכול פת ובו ג"ס
אסור לאכול פת משעה עשירית ולמעל' כדי שיאכל מצה לתיאבון אבל אוכל מעט פירות או ירקות אבל לא ימלא כריסו מהם (ואם הוא אסטניס שאפילו אוכל מעט מזיק לו באכילתו הכל אסור) (רבינו ירוחם) ויין מעט לא ישתה משום דמיסעיד סעיד אבל אם רצה לשתות יין הרבה שותה מפני שכשהוא שותה הרבה גורר תאוות המאכל:
וקודם שעה עשירית מותר לאכול מצה עשירה: הגה אבל מצות שיוצאין בה בלילה אסורים לאכול כל יום ארבעה עשר (ר"ן פרק אלו עוברין בשם הרמב"ם והמגיד פ"ו) וקטן שאינו יודע מה שמספרים בלילה מיציאת מצרים מותר להאכילו (ת"ה סי' ז') ויש נוהגין שלא לאכול חזרת בע"פ כדי לאכול מרור לתיאבון (תא"ו נ"ה ח"ג) וכן ביום ראשון של פסח כדי לאכלו בליל שני לתיאבון וכן נוהגין קצת למעט באכילת מצה ביום ראשון מהאי טעמא (כל בו) ויש מחמירין עוד שלא לאכול פירות כדי לאכול החרוסת לתיאבון ואין לחוש למנהג ההוא ויש מחמירין שלא לפרר או לשבור המצות בערב פסח שלא לבא לאכול מהם (מהרי"ו) ואין לחוש גם לזה. מצה שנאפה כתקנה ואחר כך נתפררה ונילושה ביין ושמן אינה נקראת מצה עשירה ואסורה לאכלה בערב פסח (מהרי"ו):
אם התחיל לאכול קודם שעה עשירית ומשכה סעודתו עד הלילה דינו כמו בשבתות ושאר ימים טובים שנתבאר סימן רע"א סעיף ו': (ומצוה לרחוץ ולגלח בעי"ט וללבוש בגדים נאים כמו בשבת וע"ל סי' ר"ס ורס"ב):