דין ישראל ועכו"ם שיש להם שותפות. ובו ז"ס:
ישראל שלוה ככר מחבירו קוד' הפסח צריך לפרעו אחר הפסח ויש בו משום גזל אם אינו פורעו:
ישראל שמקבל מעכו"ם ברבית ככרות בכל שבוע יאמר לו קודם פסח שיתן לו בשבוע של פסח קמח או מעות וכיון שהתנה עמו כך אע"פ שאחר הפסח נותן לו ככרות חמץ חליפי הקמח והמעות הן ושרי:
ישראל ועכו"ם שיש להם תנור בשותפות אומר לעכו"ם קודם פסח טול אתה של פסח ואני אטול אחר כך:
ישראל שהיה לו תנור ואפו בו עכו"ם חמץ בפסח אפי' מעות אסור לקבל בשכרו דהוה ליה משתכר באיסורי הנאה ואם קבל כבר המעות מותר ליהנות מהם:
יש מי שמתיר להשכיר תנורו לעכו"ם על מנת שיאפה בו מצה ואם יאפה בו חמץ אין זקוק לו: הגה וכן מותר להשכיר לו בית לדור בו ואע"פ שמכניס בו אחר כך חמץ שרי: (אגור)
מותר לומר לעבד בפסח הילך דינר זה וקנה ואכול אע"פ שיודע שיקנה חמץ אבל לא יאמר לו צא ואכול ואני פורע ויש מתירים גם בזה אלא אם כן הקדים דינר או שנשא ונתן ביד: הגה ואסור לקנות חמץ לעכו"ם בפסח אפי' במעותיו של עכו"ם (ריב"ש סימן מ"א):
אסור להשכיר כלי לעכו"ם בפסח כדי שיבשל בו חמץ אבל משכיר לו חמור להביא עליו חמץ: הגה ויש מתירין להחם חמין בכלי חמץ ולרחוץ בהם וכן שאר צרכי הנאה בכלי חמץ וכן הוא המנהג (תוס' פ' אין מעמידין ומרדכי פ' כל שעה):