דין המפרש בים והיוצא בשיירא ובו ג סעיפים:
המפרש מיבשה לים או יוצא בשיירא ואינו מניח בביתו מי שיבדוק תוך שלשים יום זקוק לבדוק: [ולא יברך אז על ביעור חמץ] (כל בו) קודם שלשים יום אינו צריך לבדוק וכשמגיע פסח יבטלנו (טור) ואם דעתו לחזור קודם הפסח צריך לבדוק ואח"כ יצא דחיישי' שמא יחזור ערב פסח בין השמשות ולא יהיה לו פנאי לבער וכן העושה ביתו אוצר תוך ל' יום זקוק לבדוק ואח"כ כונס אוצרו לתוכו קודם שלשים יום אם דעתו לפנותו קודם פסח צריך לבדוק ואחר כך עושהו אוצר ואם אין דעתו לפנותו קודם פסח אינו צריך לבדוק: הגה ואוצר חטים שיש חטים מחומצים בקרקעית הבור אם נעשה האוצר שלשים יום קודם הפסח אינו זקוק לבער אלא מבטל בלבו ודיו מיהו לאחר פסח כשמפנה האוצר אסור ליהנות מאותן חטים ואם אין שם חמץ ידוע אלא ספק מותר למכור האוצר כך ביחד: (תשובת רשב"א סי' ע'):
וי"א דקודם שלשים יום שאין צריך לבדוק היינו כשאין דעתו לחזור בתוך הפסח אע"פ שדעתו לחזור קודם הפסח או אחריו אינו צריך לבדוק כיון שהוא קודם שלשים יום וכשיגיע פסח יבטלנו אבל אם דעתו לחזור בתוך הפסח צריך לבדוק אפי' מראש השנה ואם שכח ולא בדק יבטל כשיגיע הפסח ולא יברך על הביטול (גם אשתו תבדוק ותבטל בביתו דלמא ישכח לבטל במקום שהוא) (כל בו):
ישראל היוצא מבית עכו"ם תוך שלשים יום ונכנס בבית אחר בעיר זו או הולך לעיר אחרת אינו צריך לבער בית העכו"ם שהרי יקיים מצות ביעור באותו בית אחר אבל אם הוא מפרש או יצא בשייר' ולא יכנס בפסח בבית יש מי שאומר שחל עליו חובת הביעור כיון שהוא תוך ל' יום וצריך לבער בית העכו"ם שהוא יוצא ממנו כדי לקיים מצות ביעור (אע"פ שהעכו"ם יכנס לבית בפסח וי"א שאינו צריך כשנכנס בו עכו"ם): (טור)