דיני בנין בית הכנסת. ובו כב סעיפים:
מותר לעשות מב"ה בית המדרש אבל לא מבית המדרש ב"ה: The Laws of Building a Synagogue. Containing 22 Se'ifim: One may convert a synagogue into a study hall, but not a study hall into a synagogue.
בני העיר שמכרו ב"ה יכולים ליקח בדמיו תיבה דהיינו היכל שמניחין בו ס"ת או לוח שמעמידין עליו ס"ת מכרו תיבה יכולים ליקח בדמיו מטפחת של ס"ת מכרו מטפחת לוקחין בדמיה ספרים דהיינו שכתוב כל חומש לבדו וכן נביאים וכתובים מכרו ספרים לוקחים בדמיהם ס"ת אבל איפכא להורידן מקדושתן אסור ואפי' אם קנה בקצת המעות דבר שקדושתו חמורה אין יכולין לשנות המותר לקדושה קלה: Residents of a city that sold a synagogue may use the money to buy an ark - which is a chamber in which they place a Torah scroll, or a plank upon which to put a Torah scroll. If they sold an ark, they may use the money to buy a cover for the Torah scroll; if they sold a cover, they may use the money to buy scrolls - which are ones in which each Chumash (book of the Torah) is written separately - and likewise, [scrolls of] the Prophets and the Writings; if they sold scrolls, they may use the money to buy a Torah scroll. But the opposite - to lower them from their [level] of holiness - is forbidden. And even if they bought something that is more sacred with part of the money, they may not exchange the rest for something less sacred.
ס"ת שנמצא בו טעות דינו כחומשים (וע"ל סי' קמ"ג): A Torah scroll in which a mistake is found has the status of Chumash scrolls (and see above, siman 143).
אם הותר לקנות בדמי קדושה אחת קדושה אחרת כיוצא בה יש אוסרים ויש מתירין: [Regarding] whether it is permissible to buy, using the money [earned from the sale] of a sacred object on one level of holiness, another sacred object on the same level of holiness - some forbid it and some permit it.
אם גבו מעות לבנות ב"ה או בית המדרש או לקנות תיבה או מטפחת או ס"ת ורצו לשנותן מלצורך מה שגבו אותם אין משנין אלא מקדושה קלה לחמורה אבל אם עשו בהם הדבר שגבו אותם בשבילם משנין המותר לכל מה שירצו ואם כשגבו המעות התנו לעשות חפצם ממותר הדמים אפילו קנו ומכרו וחזרו וקנו קדושה במקצת הדמים מותר להוריד המותר אבל אם לא התנו כשגבו אלא כשמכרו התנו אסור להורידם: הגה ואם קנו במקצת דמים אלו שגבו עצים ואבנים חלה קדושת הדמים על העצים והאבנים ואסור לשנותן רק לקדושה חמורה ואם הביאו עצים ואבנים לצורך בנין ב"ה אם באו ליד גבאי אסור לשנותן רק לקדושה חמורה וקודם שבאו לידי גבאי מותר לשנותן אבל מכל מקום לא יוכל לחזור בו: (ב"י וכן משמע במרדכי ריש פ' בני העיר): If they collected money to build a synagogue or a house of study, or to buy a chamber or a [Torah] covering or a Torah scroll, and they wanted to change it from that for which they collected it - they may only change [it] from a lighter holiness to a weightier holiness. But if they completed the thing for which they collected the money, they may change the rest to [be used for] anything they want. And if they stipulated, when they collected the money, to do what they want with the rest of the money - even if they bought something and sold it and then bought a holy [object] with some of the money - they may lower [the holiness] of the rest (ie. they may purchase a less sacred object with the leftover money). But if they did not make [such] a stipulation when they collected it, but rather made a stipulation [only] when they sold [the object] - it is forbidden to lower it. Rem"a: And if they bought wood and stones with some of this money that they collected, the holiness of the money rests upon the wood and the stones, and it is forbidden to exchange them, except if going to a weightier holiness. And if they brought wood and stones for the purpose of building a synagogue: If they come to the hand of the administrator (gabbai), it is forbidden to exchange them, except if going to a weightier holiness; but before they come to the hand of the administrator, it is permissible to change it [according to their preference]. Nevertheless, one may not go back upon it (Beit Yosef, and it is likewise implied in Mordechi at the beginning of chapter B'nei Ha'ir).
מוכרים ב"ה וכן שאר דברים שבקדושה ואפילו ספר תורה להספקת תלמידים או להשיא יתומים בדמיו: We may sell a synagogue - and likewise other things with holiness, even a Torah scroll - for the needs of the [Torah] students or to marry off orphans, with their revenue.
והא דב"ה נמכר הני מילי של כפרים שאין באים אנשים ממקומות אחרים שלא נעשית אלא לבני הכפרים לבדם (ואפי' בנו אותם משל אחרים) (מרדכי ישן בשם ראבי"ה) ולכן יכולים למכרו ומכל מקום המעות נשארים בקדושתן ואינם רשאים להורידן מקדושתן והיינו כשמכרו בני העיר שלא מדעת פרנסיהם והוא הדין אם מכרו ז' טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר אבל אם הסכימו שבעה טובי העיר באותו מכר והיו במעמד אנשי העיר רשאים להוציא המעות לכל מה שירצו ואם קבלו עליהם בני העיר בפירוש במכר זה כל מה שיעשו אפילו יחיד מה שעשה עשה: הגה וכל ששבעה טובי העיר מוכרים בפירסום מקרי במעמד אנשי העיר ואינן צריכין לומר הן או לאו (מרדכי) אבל של כרכים שבאים שם ממקומות אחרים אפילו בנו אותו משלהם אינו נמכר אא"כ תלו אותו בדעת היחיד שאז יעשה בו היחיד מה שירצה בהסכמת הצבור וה"ה לכל דברי קדושה שנזכרו כאן דכולהו גרירי בתר בית הכנסת: הגה יחיד שבנה ב"ה ונתנה לקהל דינה כב"ה של קהל אבל אם שייר לעצמו בה שום כח אין לה מכר כי אם על פי הקהל ועל פיו או יורשיו (א"ז והגהות אשר"י פ' בני העיר) וכל זה לא מיירי אלא כשיש להם ב"ה אחרת אבל אם אין להם רק ב"ה אחת אסור למכרו דהא אפילו לסתרו אסור עד שיבנו אחרת (רבי' ירוחם נ"ג ח"ה וב"י בשם הרמב"ן) כל דבר שבקדושה שנמכר ומותר לשנותו נמכר בלא הכרזה ואין בו אונאה אבל דבר שאסור לשנותו לקדושה קלה צריך הכרזה (תשובת רשב"א סי' תתר"ד): And that which a synagogue can be sold - this applies to [synagogues] of villages where people from other places do not come [to it] - as it was only made for the residents of the villages. (and even if they built them from [the money] of others - Old Version of Mordechi in the name of Ravia"h). And therefore they can sell it; however, the money retains its holiness and they are not permitted to lower them from their holiness. And that is when the residents of the city sold it without the knowledge of their leaders; the same being true when the seven distinguished men of the city (ie. trustees) sold it not in the presence of the residents of the city. But if the seven distinguished men of the city agreed to this sale, and they were in the presence of the residents of the city - they are permitted to spend the money for anything they would want. But if the residents of the city explicitly accepted [the authority of another] upon themselves with this sale, then everything they (ie. the authority) do - even if it's an individual - what was done is valid. Rem"a: And as long as the seven distinguished men of the city sell it publicly, it is considered to be in the presence of the residents, and they do not need [their consent], to say yes or no (Mordechi). But [synagogues] of cities, where [people] come to it from other places - even if they (ie. the residents) built it with their own [money] - it may not be sold, unless they made it dependent on the consent of [one] individual, for then the individual can do what he wants with it, with the agreement of the people. And the same applies to all holy objects that were mentioned here - as all of them follow [the laws of] a synagogue. Rema: [Regarding] an individual who built a synagogue and gave it to the community, its laws are like a synagogue of the community. But if he left any authority in it for himself, there can be no sale of it without the [approval] of the community and his [approval] or that of his heirs' (Or Zarua and Hagahot Ashr"i in Perek B'nai Ha'ir). And all of this refers to when they have another synagogue. But if they have only one synagogue, it is forbidden to sell it, for even to demolish it is forbidden, until they build another (Rabbenu Yerucham 3:5 and Beit Yosef in the name of Ramban). Any holy object that is sold and is permitted to change [it's level of sanctity with the money from the sale] can be sold without announcement, and is not subject to price gouging (any price can be charged for it). But something that cannot be changed to a lower holiness requires an announcement (Rashba Responsum 1004).
בנו בית סתם והקדישו אח"כ לב"ה דינו כב"ה אבל אינו קדוש עד שיתפללו בו אפי' אם בנאוהו לשם ב"ה וכיון שהתפללו בו אפי' אורחים לפי שעה כיון שהיה מיוחד לתפלה קדוש ואם לפי שעה הקדישו הכל לפי מה שאמרו: If they built a regular house and sanctified it afterwards to be a synagogue, its laws are like [that of] a synagogue; but it is not holy until they pray in it, even if they built it as a synagogue. But once they prayed in it - even guests, temporarily - since it was designated for prayer, it is holy. [However], if they sanctified it temporarily [through a stipulation], it is all according to what they said.
כשמוכרים אנשי הכפר ב"ה יכולים למכרו ממכר עולם והלוקח יעשה בו מה שירצה חוץ ממרחץ ובורסקי ובית הטבילה ובית הכסא ואם מכרוהו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר יעשה הלוקח אפי' אלו הארבעה דברים: When the residents of a village sell a synagogue, they may sell it as a permanent sale; and the buyer may make anything he wants with it - except for a bathhouse, a tannery, a ritual bathhouse, or a bathroom. But if the seven distinguished men of the city (ie. trustees) sold it in the presence of the residents of the city, the buyer can make [it into] even these four things.
יש אומרים דיחיד בשלו אפי' ס"ת מותר למכרו ולעשות בדמיו כל מה שירצה כל שלא הקדישו לקרות ברבים ויש מי שאוסר אלא אם כן ללמוד תורה או לישא אשה: Some say that an individual is permitted to sell his own [holy objects], even a Torah scroll, and use that money for anything that he wants - so long as it was not sanctified/designated to be read by the community. And there is one that forbids it unless it is in order to [support] the study of Torah or to marry a woman.
בית הכנסת או לבנים ועצים מב"ה ישן שסתרו יכולים ליתן במתנה דאי לאו דהוה להו הנאה מיניה לא הוו יהבי ליה הדר הוה ליה כמכר וכן יכולים להחליפם באחרים והם יוצאים לחולין אבל אסור למשכנן או להשכירן או להשאילן אפילו ע"י שבעה טובי העיר שעדיין נשארין בקדושתן שאין כאן דבר אחר שתחול קדושתן עליו: הגה ודוקא בדרך שמורידן מקדושתן אבל מותר להשאיל אפילו ס"ת לקרות בה אפי' משל רבים ליחיד (ב"י בשם א"ח): They may give a synagogue, or bricks and wood from an old synagogue, as a gift. For if they did not have benefit from it, they would not give it as a gift, and it would therefore be considered as a sale. And they may likewise trade them for others, and they become non-sacred. But it is forbidden to use them as collateral,or to rent them, or to lend them - even through the seven distinguished men of the city (ie. trustees) - as [the objects] retain their holiness, for there is no other item here for their holiness to rest upon. Rem"a: And this is specifically [if it was done] in a way that lowers them from their holiness; but it is permissible to lend even a Torah scroll to have it read - even one belonging to the community to an individual (Beit Yosef in the name of the Orchot Chaim)
מי שיש לו תנאי עם הקהל שלא יוכל לבנות ב"ה כי אם הוא וזרעו אינו יכול למכור זכותו לאחר: One who has a stipulation with the congregation that no one may build a synagogue besides him and his descendants, may not sell this right to another.
גבו מעות לבנין ב"ה ובא להם דבר מצוה מוציאין בה המעות קנו אבנים וקורות לא ימכרם לדבר מצוה אלא לפדיון שבויים אע"פ שהביאו האבנים וגדרום ואת הקורות ופסלום והתקינו הכל לבנין ב"ה מוכרים הכל לפדיון שבויים בלבד אבל אם בנו וגמרו לא ימכרו ב"ה אלא יגבו לפדיון מן הצבור: If they collected money for the building of a synagogue but another mitzvah comes upon them, they may spend the money for it. If they [already] bought stones and beams, they may not sell them for the use of another mitzvah, except for redeeming captives. Even though they brought the stones and chiseled them; and the boards and shaped them; and prepared everything for building the synagogue - we sell it all only to redeem captives. But if they built and finished [it], they may not sell the synagogue, but must rather collect [new funds] from the community for the redemption.
ראובן שאמר קרקע זו אני נותן לבנות עליה ב"ה ולא רצו עכו"ם להניחם לבנות ב"ה והקהל אומרים לבנות עליו בית לת"ת וראובן אומר אדעתא דהכי לא נדרתי לא מצי ראובן הדר ביה ואם ראובן לא היה דר שם היו יכולים לשנותה ואם הוא מבני אותה העיר אינם רשאים לשנותה אם הוא עומד וצווח (פי' וצועק) אא"כ יש שם חבר עיר דכל מאי דאתי אדעתא דידיה אתי: (ושבעה טובי עיר דינם כחבר עיר): (מרדכי ריש פ' בני העיר): If Reuven said, "I am giving this land to build a synagogue upon it," but the [gentiles] do not let them build a synagogue; and the community says to [instead] build a school upon it, but Reuven says, "I did not donate [it] with this in mind" - Reuven is not able to go back upon it. And if Reuven does not live there, they may change [the use of the land]; but if he is among the residents of that city, they are not allowed to change it if he gets up and screams (yells), unless there is a Torah scholar in the city for whom any [communal] decision that is made, is done through his authority. (And the seven distinguished men of the city (ie. trustees) are [considered] like a Torah scholar [in this regard]) (Mordechi at the beginning of Perek B'nei Ha'ir.)
אין אדם יכול לאסור חלקו מב"ה ולא מהספרים ואם אסר אינו כלום: A man may not forbid his section of the synagogue, nor of the scrolls [to others]. And if he forbids [them], it is nothing (ineffective).
מי שהשאיל ביתו לב"ה ויש לו מריבה עם אחד מהקהל אינו יכול לאסרה אא"כ יאסרנו לכל הקהל כאחד: הגה ודוקא שהשאיל תחלה סתם אבל אם התנה מתחלה שכל זמן שירצה למחות יהא בידו למחות או שלא השאיל להם בפירוש אלא הניחם ליכנס לביתו הרשות בידו למחות כמו שירצה: (מהר"ם פאדווא סי' פ"ה): [In the case of] a person that lent his house for a synagogue and has a dispute with another congregant - he cannot forbid that person [from entering], unless he forbids the whole congregation. Rem"a: And that is specifically when he lent it from the outset without conditions. But if he stipulated from the outset that anytime that he will want to protest, he will have the right to protest (prevent someone's entrance), or if he he did not explicitly lend [it] to them, but rather just allowed them to enter his house, he has the right to protest as he wishes (Mahara"m Padua, Section 85)
מי שהיה בביתו ב"ה ימים רבים אין הצבור רשאים לשנותו בבית אחר: [Regarding] someone who had a synagogue in his house for a long time - the community is not permitted to move it to another house.
יש מי שאומר שכלי הקודש של כסף שנהגו להביאם תמיד לבית הכנסת בחגים אין יכולים להוציא לחולין ולמכרם והקהל יכולים לתפשם שישארו בחזקת הקדש אחר מיתת המקדיש: There is one who says [regarding] holy silver vessels which they were accustomed to always bring to the synagogue on holidays, that they may not be deconsecrated and sold. And the congregation may seize them, such that they remain sanctified property after the death of the one who sanctified them.
יש מי שאומר שאם ימצא אחר מיתת אדם כתב כתוב שהקדיש כלים ואין עליו עדים ולא מסרו להקהל אפילו הכי הוי הקדש: There is one who says that if after the death of a person, a written document is found [stating] that he dedicated vessels, yet there are no witnesses to it and he did not deliver it to the congregation - nevertheless, it becomes sanctified property.
יש מי שאומר שס"ת שהוחזק שהיה של אבותיו של ראובן אין הצבור יכולים להחזיק בו: There is one who says [regarding] a Torah scroll that is assumed to have belonged to Reuven's ancestors, that the community may not possess it.
אין לקנות מעילים שנשתמש בהם הדיוט לתשמיש קדושה: הגה אסור לעשות מאתנן זונה או מחיר כלב דבר של מצוה כגון ב"ה או ס"ת ודוקא מהאתנן עצמה אבל אם נתנו לה מעות באתנן מותר לקנות בהן דבר מצוה ולא מקרי זונה אלא איסור ערוה אבל אלו הפנויות הקדשות שמקדישות דבר מותר לקבל מהן (רבי' ירוחם נ"ג ח"א): We may not buy mantels that were used for everyday purposes, for the use of holiness (eg. such as to cover a Torah scroll). Rem"a: And it is forbidden to use the compensation of a zonah (ie. prostitute) or the exchange of a dog to make something for a mitzvah - like a synagogue or a Torah scroll. And that is specifically from the [object used as] compensation itself; but if they gave her money as compensation, it is permissible to buy a mitzvah item with it. And it is only referred to as a zonah if it involved a sexual prohibition (ed. from the Torah), but regarding unmarried prostitutes, it is permissible to accept [the compensation] from them. (Rabbenu Yerucham 3:1).
אדם שהוא רגיל בשום מצוה כגון גלילה ואירעו אונס או עוני ונתנו הקהל המצוה לאחר ואח"כ העשיר ורצה שיחזירו לו המצוה אם בשעה שנתנו הקהל המצוה לשני היה סיפק ביד הראשון לתת מה שהיה נותן בכל שנה ולא חפץ בה ונתרצה הוא עם שאר הקהל לתת לאחר איבד זכותו אבל אם כשנתנוה לשני לא היה ביד הראשון סיפק לתת מה שהיה נותן ועתה שיש בידו רוצה לזכות במצותו ולחזור וליתן מה שהיה נותן תחלה חוזר למצותו: [Regarding] a man who is accustomed [to doing] a certain mitzvah - such as rolling [the Torah] - and he [experienced] an extenuating circumstance or poverty, such that the congregation gave the mitzvah to another; but afterwards he became wealthy and wanted them to give him back the mitzvah: If when the congregation had given the mitzvah to the second one, the first one had the wherewithal to give what he had been giving every year, but he chose not to, and was satisfied - with the rest of the congregation - to give it to the other, he has lost his prerogative; but if he did not have the wherewithal when they gave it to the second one, and now that he has it, he wants to fulfill the mitzvah and again give what he was giving at first, he returns to his mitzvah (ie. they must give it to him).