שצריך לכוין בכל הברכות ושיכול להתפלל בכל לשון. ובו ד סעיפים:
המתפלל צריך שיכוין בכל הברכות ואם אינו יכול לכוין בכולם לפחות יכוין באבות אם לא כיון באבות אע"פ שכיון בכל השאר יחזור ויתפלל: הגה (והאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין אם כן למה יחזור) (טור): That One Must Direct One's Intention For All The Blessings and That One Can Pray In Any Language, containing 4 s'ifim.
One who prays [the Amidah] needs to direct one's intention for all the blessings, but if one is not able to direct one's intention during all of them, one should at least concentrate on the blessing of the forefathers [the first blessing of the Amidah]. If one didn't direct one's intention while saying the blessing of the forefathers, even if one directed one's intention for the rest [of the blessings], one needs to return [to the beginning of the Amidah] and pray. Gloss: (Nowadays we do not return [to repeat the prayer when it is] due to a lack of intention, because [there's a fair chance that] even in the repeating [of the Amidah] it is likely that one will not direct one's intention [again]; if so, why should one return?) (Tur)
ולא יתפלל בלבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש ולא ישמיע קולו ואם אינו יכול לכוין בלחש מותר להגביה קולו וה"מ בינו לבין עצמו אבל בצבור אסור דאתי למטרד ציבורא: הגה ואם משמיע קולו בביתו כשמתפלל כדי שילמדו ממנו בני ביתו מות' (טור): And one should not only pray in one's heart, but one must actually enunciate the words with one lips and let them be heard in a whisper tone by one's own ears, [however] one should not let one's voice be heard [fully during the Amidah]. [However,] if one is unable to direct one's intention [to the Amidah] while in a whisper tone, one is allowed to raise one's voice. And this is [only] when one is praying privately, but [if one is praying] with the congregation, it is forbidden, as this is a nuisance for the congregation. Gloss: If one is letting one's voice be heard in one's home when praying so that the members of one's household will learn from one, it is permitted (Tur).
י"א שבר"ה וי"ה מותר להשמיע קולו בתפלתו אפי' בציבור: הגה וכן נוהגין ומ"מ יזהרו שלא להגביה קולם יותר מדאי (דרשות מהרי"ו): Some say that on Rosh Hashanah and Yom Kippur it is permitted to let one's voice be heard in one's prayer, even in publicGloss: And this is what we practice; however, people must be careful not to raise their voice too much (D'rashot Mahari"v [Ya-akov Weil])
יכול להתפלל בכל לשון שירצה וה"מ בצבור אבל ביחיד לא יתפלל אלא בלשון הקודש וי"א דה"מ כששואל צרכיו כגון שהתפלל על חולה או על שום צער שיש לו בביתו אבל תפלה הקבועה לצבור אפי' יחיד יכול לאומרה בכל לשון ויש אומרים דאף יחיד כששואל צרכיו יכול לשאול בכל לשון שירצה חוץ מלשון ארמי: One may pray in any language one desires; and this applies [when one is praying together] with a congregation. But when [one is praying] alone, one should only pray in the Holy Language. And some say that this [requirement to only pray in Hebrew] only applies when one is asking for one's own [personal] needs, for example: one who has prayed for someone who is ill, or for some affliction in one's household; however, [when reciting] the regular liturgy established for the congregation, even an individual may recite it in any language. And some say that even an individual requesting his own personal needs may request them in any language one wishes, except for in the Aramaic language.