Parasha 8:9ח׳:ט׳
1 א

אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף, אִם חוֹמָה הִיא, זֶה אַבְרָהָם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם מַעֲמִיד הוּא דְּבָרִים כַּחוֹמָה, נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף, נַצִּילֶנּוּ וְנִבְנֶה אוֹתוֹ בָּעוֹלָם. וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז, אִם דַּל הוּא מִמִּצְווֹת וּמְטַלְטֵל מַעֲשָׂיו כְּדֶלֶת, נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז, מַה צּוּרָה זוֹ אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא לְשָׁעָה אַחַת, כָּךְ אֵינִי מִתְקַיֵּם עָלָיו אֶלָּא לְשָׁעָה אַחַת. אֲנִי חוֹמָה, אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי חוֹמָה, וְאַעֲמִיד מַעֲשִׂים טוֹבִים כַּחוֹמָה, וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת, שֶׁאֲנִי עֲתִידָה לְהַעֲמִיד כִּתִּים כִּתִּים וַחֲבוּרוֹת שֶׁל צַדִּיקִים כַּיּוֹצֵא בִּי בְּעוֹלָמֶךָ. אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֵׁם שֶׁיָּרַדְתָּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ כָּךְ אֲנִי מוֹצִיאֲךָ בְּשָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית טו, ז): אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים.

2 ב

רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַר קְרָאֵי בִּסְדוֹם וּבְיִשְׂרָאֵל, אָחוֹת לָנוּ, זוֹ סְדוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל טז, מו): וַאֲחוֹתֵךְ הַגְּדוֹלָה שֹׁמְרוֹן. וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ, שֶׁא הֵנִיקָה מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁגָּזַר בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה שֶׁתִּשָֹּׂרֵף בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כד): וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ. אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם מַעֲמִידִין יִשְׂרָאֵל מַעֲשֵׂיהֶן כַּחוֹמָה, נִבְנֶה עֲלֵיהֶם וְנַצִּילֵם. וְאִם דֶּלֶת הִיא, אִם מְטַלְטְלִין הֵן דִּבְרֵיהֶם כְּדֶלֶת זוֹ, נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז, מַה צּוּרָה זוֹ אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא לְשָׁעָה אַחַת, כָּךְ אֵינִי מִתְקַיֵּם עָלָיו אֶלָּא לְשָׁעָה אַחַת. אֲנִי חוֹמָה, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אָנוּ חוֹמָה וְנַעֲמִיד מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כַּחוֹמָה. וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת, שֶׁאָנוּ עֲתִידִים לְהַעֲמִיד כִּתּוֹת כִּתּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים כַּיּוֹצֵא בָּנוּ בְּעוֹלָמֶךָ. אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם, לָמָּה, שֶׁהָיוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים לָהֶם, אִם כֵּן, לָמָּה הִגְלָה אֶתְכֶם מֵאַרְצוֹ, וְלָמָּה הֶחֱרִיב לְמִקְדָּשׁוֹ, וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ מְשִׁיבִין לָהֶם אָנוּ דּוֹמִין לְבַת מְלָכִים שֶׁהָלְכָה לַעֲשׂוֹת רֶגֶל רְדוּפִים בְּבֵית אָבִיהָ, סוֹף שֶׁחוֹזֶרֶת לְבֵיתָהּ בְּשָׁלוֹם. דָּבָר אַחֵר, אִם חוֹמָה הִיא, זֶה חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם מַעֲמִידִין הֵן חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מַעֲשֵׂיהֶם, נִבְנֶה עֲלֵיהֶם הָעוֹלָם וְנַצִּילֵם. וְאִם דֶּלֶת, וְאִם מְטַלְטְלִין הֵן מַעֲשֵׂיהֶן כְּדֶלֶת זוֹ, נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז, מַה צּוּרָה זוֹ אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא לְשָׁעָה אַחַת, כָּךְ אֵינִי מִתְקַיֵם עֲלֵיהֶן אֶלָּא לְשָׁעָה אַחַת. אֲנִי חוֹמָה, אָמְרוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָנוּ חוֹמָה וְאָנוּ מַעֲמִידִין מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כַּחוֹמָה. וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת, אָנוּ עֲתִידִין לְהַעֲמִיד בְּעוֹלָמְךָ כִּתּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים כַּיּוֹצֵא בָנוּ. אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֵׁם שֶׁיְּרַדְתֶּם לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ בְּשָׁלוֹם, כָּךְ אוֹצִיא אֶתְכֶם מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ג, כו): בֵּאדַיִן נָפְקִין שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ.

3 ג

רַבָּנָן פָּתְרֵי קְרָא בְּעוֹלֵי גוֹלָה, אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה, אֵלּוּ עוֹלֵי גוֹלָה. קְטַנָה, שֶׁהָיוּ דַּלִּים בְּאֻכְלוּסִין. וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ, אֵלּוּ חֲמִשָּׁה דְבָרִים שֶׁהָיָה בַּיִת אַחֲרוֹן חָסֵר מִן הָרִאשׁוֹן, וְאֵלּוּ הֵן: אֵשׁ שֶׁל מַעְלָה, וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, אָרוֹן, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאוּרִים וְתוּמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (חגי א, ח): וְאֶרְצֶה בּוֹ וְאֶכָּבְדָ וְאֶכָּבְדָ כְּתִיב חָסֵר ה, מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵינוּ, מַה נַּעֲשֶׂה בַּיּוֹם שֶׁנִגְזַר דִּי עֲבַר פְּרָת עֲבַר דִּי לָא עֲבַר לָא יַעֲבֹר. אִם חוֹמָה הִיא, אִלּוּ יִשְׂרָאֵל הָעֳלוּ חוֹמָה מִבָּבֶל, לֹא חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּהַהִיא שַׁעְתָּא פַּעַם שֵׁנִית. רַבִּי זְעֵירָא נָפֵיק לֵיהּ לְשׁוּקָא לְמִזְבַּן מְקָמָא, אֲמַר לֵיהּ לְדֵין דַּהֲוָא תָּקֵיל תְּקִיל יָאוּת, וַאֲמַר לֵיהּ לֵית אַתְּ אָזֵיל לָן מִן הָכָא בַּבְלָיָא דִּי חָרְבוּן אֲבָהָתֵיהּ, בְּהַהִיא עָנָתָה אָמַר רַבִּי זְעִירָא לֵית אֲבָהָתַי כַּאֲבָהָתְהוֹן דְּהָדֵין, עָל לְבֵית וַעֲדָא וְשָׁמַע קָלֵיהּ דְּרַבִּי שִׁילָא יָתֵיב דָּרִישׁ, אִם חוֹמָה הִיא, אִלּוּ עָלוּ יִשְׂרָאֵל חוֹמָה מִן הַגּוֹלָה, לֹא חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ פַּעַם שְׁנִיָּה, אָמַר יָפֶה לִמְּדַנִי עַם הָאָרֶץ. וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז, מַה צּוּרָה זוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִטַּשְׁטֶשֶׁת, מְקוֹמָהּ נִכָּר, כָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָשׁ, לֹא בִּטְּלוּ יִשְׂרָאֵל פַּעֲמֵי רְגָלִים שֶׁלָּהֶם שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה. אֲנִי חוֹמָה, אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד אֲנִי לֵעָשׂוֹת לְיִשְׂרָאֵל סָנֵיגוֹר בֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֵי זֶה זֶה, זֶה בַּת קוֹל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה א, ט): לוּלֵי ה' צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד. תָּנָא מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים אַחֲרוֹנִים, חַגַּי, זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי, פָּסְקָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי כֵן הָיוּ מְשַׁמְּשִׁין בְּבַת קוֹל, מַעֲשֶׂה שֶׁנִּמְנוּ חֲכָמִים בַּעֲלִיַּת בֵּית גַּדְיָא בִּירִיחוֹ, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם, יֵשׁ בֵּינֵיכֶם אָדָם אֶחָד שֶׁהוּא רָאוּי לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֶלָּא שֶׁאֵין דּוֹרוֹ כְּדַי לְכָךְ, נָתְנוּ עֵינֵיהֶם בְּהִלֵּל הַזָּקֵן, כְּשֶׁמֵּת הָיוּ אוֹמְרִים עָלָיו הֵא עָנָו הֵא חָסִיד תַּלְמִידוֹ שֶׁל עֶזְרָא. שׁוּב מַעֲשֶׂה שֶׁנִּמְנוּ בְּכֶרֶם בְּיַבְנֶה חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, וְכִי בְּכֶרֶם הָיוּ, אֶלָּא זוֹ סַנְהֶדְרִין שֶׁעֲשׂוּיָה שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת דְּגָלִים דְּגָלִים כְּמַטַּעַת שֶׁל כֶּרֶם. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם, יֵשׁ בְּנֵיכֶם אָדָם אֶחָד שֶׁהוּא רָאוּי לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אֶלָּא שֶׁאֵין דּוֹרוֹ כְּדַי לְכָךְ, נָתְנוּ עֵינֵיהֶם בִּשְׁמוּאֵל הַקָּטָן, וּכְשֶׁמֵּת אָמְרוּ עָלָיו הֵא עָנָו הֵא חָסִיד תַּלְמִידוֹ שֶׁל הִלֵּל הַזָּקֵן. אַף הוּא אָמַר שְׁלשָׁה דְבָרִים בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ, שִׁמְעוֹן וְיִשְׁמָעֵאל, לְחַרְבָּא וּשְׁאָר חַבְרוֹהִי לְקַטְלָא, וּשְׁאָר עַמָּא לְבִיזָא, וְעָקָן סַגִּיאָן עֲתִידִין לְמֵיתֵי בְּעַלְמָא, וּבַאֲרָמִי אֲמָרָן. וְאַף עַל יְהוּדָה בֶּן בָּבָא הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִין עָלָיו הֵא עָנָו הֵא חָסִיד תַּלְמִידוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל, אֶלָּא שֶׁנִּטְרְפָה לוֹ שָׁעָה, שֶׁאֵין מַסְפִּידִין הֲרוּגֵי מַלְכוּת. מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁמַע יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל בַּת קוֹל יוֹצֵאת מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְאָמְרָה נִצְּחוּ טַלַּיָּא דַּאֲזֵיל לַאֲגָחָא קְרָבָא בְּאַנְטוֹכְיָא, וְכָתְבוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתָהּ שָׁעָה וְהָיָה כֵן, וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם נִצְּחוּ. מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁמַע שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק בַּת קוֹל יוֹצֵאת מִבֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וַאֲמָרַת בְּטֵילַת עֲבִידְתָּא דִי אֲמַר סַנְאָה לְמִיחְרְבָא הֵיכָלָא וְנֶהֱרַג גְּיוֹסְלוֹקִין וּבָטְלוּ גְּזֵרוֹתָיו, וּבִלְשׁוֹן אֲרָמִי שְׁמָעָן. רַבִּי חוֹנְיָא בְּשֵׁם רַבִּי רְאוּבֵן, מֶלֶךְ בַּמְּדִינָה צוֹעֲקִים לוֹ וְהוּא עוֹשֶׂה, אִם אֵין מֶלֶךְ בַּמְּדִינָה, אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ שָׁם, אֶלָּא שֶׁאֵין אִיקוֹנִין עוֹשֶׂה מַה שֶּׁהַמֶּלֶךְ עוֹשֶׂה. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כְּתִיב (דברים כח, סה): וְנָתַן ה' לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז, כֵּיוָן שֶׁעָלוּ רֹגֶז נִתַּן וְעָלָה עִמָּהֶם. רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר שָׁמָּה לֵב רַגָּז, כֵּיוָן שֶׁעָלוּ נִתְרַפְּאוּ. רֵישׁ לָקִישׁ כַּד הֲוָה חָמֵי לְהוֹן מְצַמְּתִין בְּשׁוּקָא הֲוָה אָמַר לְהוֹן בַּדַּרוּ גַּרְמֵיכוֹן, אָמַר לוֹ בַּעֲלִיַּתְכֶם לֹא נַעֲשֵׂיתֶם חוֹמָה וְכָאן בָּאתֶם לַעֲשׂוֹת חוֹמָה. רַבִּי יוֹחָנָן כַּד הֲוָה חָמֵי לְהוֹן הֲוָה מְקַנְתֵּר לְהוֹן, אָמַר מַה נָּבִיא מְקַנְתֵּר לְהוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, יז): יִמְאָסֵם אֱלֹהַי כִּי לֹא שָׁמְעוּ לוֹ, וַאֲנָא לֵית אֲנָא מְקַנְתֵּר לְהוֹן. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, אִם רָאִיתָ סַפְסָלִין מְלֵאִין בַּבְלִיִּין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, צַפֵּה לְרַגְלֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, מַה טַּעַם (איכה א, יג): פָּרַשׂ רֶשֶׁת לְרַגְלַי. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אִם רָאִיתָ סוּס פַּרְסִי קָשׁוּר בְּקִבְרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, צַפֵּה לְרַגְלָיו שֶׁל מָשִׁיחַ, מַה טַּעַם (מיכה ה, ד): וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וגו', וְאֵלּוּ הֵן שִׁבְעָה רוֹעִים, דָּוִד בָּאֶמְצַע, אָדָם, שֵׁת, מְתוּשֶׁלַח מִימִינוֹ, אַבְרָהָם וְיַעֲקֹב וּמשֶׁה מִשְׂמֹאלוֹ, וְיִצְחָק לְהֵיכָן הָלַךְ, הָלַךְ וְיָשַׁב עַל פִּתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם לְהַצִּיל בָּנָיו מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, (מיכה ה, ד): וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם, אֵלּוּ הֵן שְׁמוֹנָה נְסִיכִים, יִשַׁי, שָׁאוּל וּשְׁמוּאֵל, עָמוֹס, צְפַנְיָה, חִזְקִיָּה, אֵלִיָּהוּ וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ.