ובפרק קמא דאבות (מט"ז) רבן גמליאל אומר*ביאור משנה פ"ק דאבות עשה לך רב וכו'. עשה לך רב והסתלק עצמך מן הספק כו' שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים כו' ולא המדרש עיקר אלא המעשה. רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום. שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ובמדרש שמואל הרבה להשיב אפו עליו כי מתחלת הפרק עד הכא מזכיר בכל תנא לשון קבלו מהם ומן ר"ג לא מזכיר לשון קבלו. ובפרק ב' חזר להזכיר רבי יוחנן בן זכאי קבל מהלל ושמאי כו' וביותר הקשה מה שמזכיר שנית בשם ר"ג עשה לך רב כי במשנה ו' מזכיר זה הדין בשם רבי יהושיע בן פרחיה עשה לך רב וקנה לך חבר. ובמדרש שמואל תירץ בשם לב אבות פירוש אחר הלל ושמאי רבו מחלוקת בישראל ונעשה תורה כשתי תורות ומשם תורת כל חכם לא מוגבלת כו' ע"ש ועוד הביא שם הרב רבי מנחם פירוש בדברי ר"ג עשה לך רב לא איירי כמו לעיל כי לעיל איירי מענין הלימוד שתהא חכמתו מקובלת ובכאן איירי מענין הוראה שאם בא הוראה בידך מה שאין מבורר בגמרא ותצטרך לסברא עשה לך רב שיברר לך הענין ולא תהא בוש מלשאל כו' ועוד דע*גמרא ביבמות אף שנחלקו ב"ש וב"ה מ"מ נהגו אהבה ואחוה וריעות יחד. ביבמות דף י"ד (ע"א) הביא ברייתא אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות ובאחיזת בגט ישן ובספק אשת איש ובמגרש אשתו ולנה עמה בפונדקי בכסף ובשוה כסף בפרוטה ובשוה פרוטה לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה ולא ב"ה מב"ש ללמדך שחיבה וריעות נוהגים זה בזה לקיים וזה שנאמר האמת והשלום אהבו. ולפי' בעל לב אבות שפירש עשה לך רב קאי על הוראה יובן המשך המשניות שפיר וקאי על ב"ש המוזכר לפניו שמאי אומר עשה תורתך קבע כו'. ופירושו הוא מלת קבע שיהיה עיקר עסקך בתורה ולא במלאכה. ויובן זה הענין פירוש של ב"ש הנ"ל לפי מה שמסיק בגמ' דיבמות פרק*גמרא יבמות פרק ב"ש פסוק רע ירוע כי ערב זר וכו'. (קט:) בית שמאי אמר רב יצחק מאי דכתיב (משלי יא טו) רע ירוע כי ערב זר רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים ולערבי של ציון ולתוקע עצמו לדבר הלכה. דתניא רבי יוסי אומר כל האומר אין לו תורה כו' פשיטא כו' אלא האומר אין לו אלא תורה אפילו תורה אין לו. מה טעמא אמר רב פפא אמר קרא (דברים ה, א) ולמדתם ועשיתם כל שישנו בעשייה ישנו בלמידה וכו' איבעית אימא תוקע עצמו בדינא בדיינא דאתא דינא קמיה וגמר הלכה ומדמי מילתא למילתא ואית ליה רב ולא אזיל לשאול ע"כ והרי לך שני פירושים לתוקע עצמו לדבר הלכה. האחד שאומר אין לו אלא תורה ללמוד ולא ללמוד על מנת לעשות והשני תוקע עצמו לדבר שיבוא דין לפניו ולא מתיעץ עם רבו. ובזה יובן ג' משניות הללו. ופירשו את בית שמאי דאמר עשה תורתך קבע ופירושו הוא יהא עסקך בתורה ולא במלאכה. וירא התנא פן יטעה הטועה לפרש האי עשה תורתך קבע איירי כמו תוקע עצמו לדבר הלכה לשני אוקימתות של הגמרא. ובא כל אחד ומוציא טעות זה נגד אוקימתא תוקע לדבר הלכה דאתא דין לפניו וגמיר הלכה ולא שאיל לרביה סותר טעות הפירוש שלא יטעה הטועה להבין עשה תורתך קבע לתקוע עצמו בהלכה לכן הסמיך רבן גמליאל אומר עשה לך רב כו' ומכח שזה איירי כשיבוא דין לפניו ישאל לרבו כפירוש בעל לב אבות בזה סותר פי' של עשה תורתך קבע בתוקע לדבר הלכה דהיינו רק לימוד תורה ולא למעשה משום הכי הסמיך מיד שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי וכו' ולא המדרש עיקר אלא המעשה ועל ידי סמיכות הללו יובן המעיין פירוש אמיתי עשה תורתך קבע ולא למלאכה. ומאחר שהבאתי כבר בשם מדרש שמואל דפירש מה שלא הזכיר פה לשון קבלו כי אחר שמאי והלל רבו מחלוקת בישראל ונעשה התורה כשתי תורות וכו'. והנה ירא התנא פן יטעה הטועה דמשום הכי לא מזכיר לשון קבלו מכח שהיה מחלוקת ביניהם משום הכי הסמיך רבן שמעון בן גמליאל לפי הגמרא לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל לקיים מה שנאמר האמת והשלום אהבו ומשום הכי סיים רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם קיים כו' שנאמר אמת ומשפט ושלום שפטו בשעריכם. ואם כן קיימו בעצמם מדת השלום ולא היה מחלוקת ביניהם. ובזה יובן סמיכות אלו ג' משניות. וכולהו אליבא דבית שמאי ומפרשי דבריהם כוונתו משום הכי אין צריך להחזיר לשון קבלו מהם ונכון הוא: והנה עד כה דברתי ממעלת התורה ואף שיש לי להאריך בעמוד התורה כהנה וכהנה. אך מאחר שדברי אין ספר בפני עצמו רק הקדמה אמרתי לקצר בתכלית הקיצור במקום שיש לי להאריך ואפס קצהו תראה פה*אין דברי תורה מתקיים אלא במי שדעתו שפלה וכו'. ומאחר שדברי תורה לא מתקיימין אלא במי שדעתוו שפלה כמבואר בעירובין (נד, א) אמר רבי אליעזר מאי דכתיב (שה"ש ה, יג) לחייו כערוגת הבושם אם משים אדם עצמו כערוגה שהכל דשין בו וכבושם זה שהכל מתבשמין בו תלמודו מתקיים בידו ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו. וכן בתענית (ז.) אמר רב חנילאי בר אידי למה נמשלו דברי תורה למים לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה והולכים למקום נמוך אף דברי תורה מניחין מי שדעתו גבוה והולכין למי שדעתו שפלה וכאלה הרבה אמרתי לתת טעם ומוסר גדול על הגאוה היתירה ויהיה מובן לשון המקרא גבי*פי' הפסוק אדם כי יהיה בעור בשרו וגו' וע"ד הגמרא בנגעים וכו'. נגעים (ויקרא יג, ב) אדם כי יהיה בעור בשרו וגו' מלת יהיה צריך טעם למה נאמר הגם במשנה דנגעים לומד מזה נגעים שהיו קודם מתן תורה אין מטמאין שנאמר כי יהיה. גם עלינו חל חובת ביאור לפרשה. ואגב יובן הענין*מדרש אין דור שאין בו ל' צדיקים כאברהם וכו'. גבי אברהם בסדום כתיב (בראשית יח, יח) ואברהם היו יהיה מה מורה מלת יהיה הגם במדרש (ב"ר לה, ב) דורש מלמד שאין דור שאין בו שלשים צדיקים כאברהם שנאמר ואברהם היו יהיה יהי"ה בגימטריא שלשים גם לדרכם יהיה מובן מלת יהיה. רק ידוע תדע מה שמצאתי בספר כנפי יונה * ענין מספר כנפי יונה להסיר הגאוה חלק ג' סימן מ"ט וז"ל ולפי שהכעס בא מצד גאוה והיא קשה הימנו מי שכועס כאלו עובד ע"ז. והגאוה הוא עצמו אל נכר. ולכן להסיר הגאוה צריך שיכוין השם י"ה מלא כזה יו"ד ה"ה כי פשוטה י"ה עולה ט"ו ומילוי של יו"ד ה"ה עולה ט"ו, ומלת גאוה עולה נמי ט"ו וכתיב (שמות טו, א) אשירה לה' כי גאה גאה מה כתיב בתריה עזי וזמרת י"ה וכפל גאה גאה חד לשם י"ה כפשוטה וחד למילואה. והאדם שיש לו גאוה מפריח ומסלק שם י"ה ממנו ובזה נותן כח לקליפות שיהיה להם אחיזה באותיות ו"ה שנסתלק שמירתו. והאריך שמה הרבה בענין זה רק העתקתי מה שצריך לעניינינו. ואעשה דבריו עטרה לראשי שמצינו בענין נגעים*נגעים באים בשביל גסות הרוח. מאמר רבותינו ז"ל (ערכין טז, א) נגעים באים בשביל גסות רוח שנאמר (ויקרא יד, נו) לשאת ולספחת כו'. ומאחר שנגעים באים בסיבת גאוה רמז הקדוש ברוך הוא בזה הדבור מלת יהיה ורמז להם התיקון להסיר הגאוה על ידי שיסתכלו במלת י"ה דהיינו יהיה ב' פעמים י"ה חד לפשוטה וחד למילואה הרי ב' פעמים י"ה י"ה.*פסוק המכסה אני מאברהם. ועל ידי זה יובן גבי סדום אמר הכתוב (בראשית יח, יז) המכסה אני מאברהם ופירש רש"י שם וכי אני מעלים והרי הוא חביב לפני כו' עיין שם וביקש הקדוש ברוך הוא לרמוז שלא בשביל אהבתו של אברהם גילה לו הדבר רק שמה שגילה לו שלא יכעוס אברהם כי הארץ שלו וה' נתן לו ועכשיו חזר ולקח. וכבר הקדמתי שכעס בא מצד גאוה. ועל כן גבי אברהם לא היה בו שום גאוה כפירוש רש"י (דברים ז, ז) גבי כי אתם המעט מכל העמים כאברהם שנאמר (בראשית יח, כז) ואנכי עפר ואפר. וראיה לדבר שאברהם היה שונא גאוה רמז לן הכתוב ואברהם היו יהיה מלת יהיה מורה על י"ה י"ה חד לפשוטה וחד למילואה ועל ידי כוונה זו מסולק הגאוה ואז לא בא לכלל כעס.*פסוק בתהלים ששם עלו שבטים שבטי יה וגו' וע"ד מדרש רבה כל המתגאה נדון באש. ועל דרך זה נראה לפרש פסוק בתהלים (קכב, ד) ששם עלו שבטים שבטי י"ה עדות לישראל. על דרך מדרש רבה פרשת צו (ז, ו) אמר רב לוי כל המתגאה נידון באש שנאמר (ויקרא ו, ב) זאת תורה פעולה היא העולה על מוקדה ופירש בעל מתנות כהונה מי שעולה בדעתו בגאות. והנה הפסוק ירא פן יטעה הטועה להבין האי לשון ששם עלו על דעתם איזה גאות ומשם הכי כדי שלא תאמר כן הסמיך לזה שבטי י"ה כי איך תאמר שלבשו גאות והפסוק מיחסם לשטי י"ה ובאם היה גאוה בהם היה השם י"ה מסתלק מהם. ולזה יובן סיפא דקרא כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד וגומר ומפרש הקמחי חד לשכינה וחד לדוד ויובן לדרכי כמאמר רבותינו ז"ל בשוחר טוב (מזמור טו) ובמקומות אחרים גבי אנת נבוכדנצר מלכא. אם נבוכדנצר למה מלכא ואם מלכא למה נבוכדנצר. אמרו לו אם למסים וארנוניות אנת מלכא ואם לעבוד עבודת כוכבים אנת נבוכדנצר בעלמא. והוא הדין פה רמז שני כסאות היו אחד לשכינה. ואמרו המקובלים שכינה אותיות שכ"ן י"ה. ואחד לדוד כאלו הוא דוד בעלמא שאין לו תנא דמלכותא. אף שהיה יושב על כסא מלכותו מכל מקום נחשב בעיניו לדוד בעלמא והטעם הוא לפי שכסא שלו היה אצל כסא של שכינה הטהורה על שכן י"ה וכדי שלא לומר שמכוין כסאו לכסא שכינה לכן אמר כסאות לבית דוד כאלו הוא דוד בעלמא.*פסוק לקחת מתנות באדם וגומר ותרעומות דוד. ויתורץ לפי זה תרעומות דוד שנתרעם במזמור ס"ח (יט) לקחת מתנות באדם וגו' ואף סוררים לשכון י"ה אלהים ענין י"ה שהזכיר פה צריך טעם ולפי פירוש הקמתי שפירש עד עתה שנלכדה ארץ ישראל כאלו את עלית למרום כו'. ובא האויב לקחת מתנות באדם המתנות שנתת להשרות שכינתך עד שגם סוררים מלך אשור ואשר עמו חשבו לשכון במקום אלהים ע"כ. ורש"י פירש גבי כי אתם המעט הממעטים עצמיכם לא כנבוכדנצר וכו' ולא כאשור כו' ואם כן הם היו מגדילים עצמם ואוחזים במדת הגאוה משום הכי מתרעם דוד לאמ' שחשבו לשכון י"ה וזהו היפ' הגאו' ולפי הקדמה הנ"ל יובן לשון גמ' בעירובין (יח, א)*גמרא בעירובין מיום שחרב ב"ה די לעולם להשתמש בשם י"ה וכו'. אמר רב ירמיה מיום שחרב בית המקדש דיו לעולם להשתמש בחצי השם שנאמר (תהלים קנ, ו) כל הנשמה תהלל יה וקשה לי מה הכפיל לומר שנית הללויה שנאמר כל הנשמה תהלל י"ה הללויה. ואגב יובן מלת דיו לעולם כלומר די בכך. הענין הוא כי שם י"ה מורה על שם י"ה פשוטו וכן על המלוי יו"ד ה"ה הוא גם כן י"ה וענין המלוי יורה על ריבוי רחמים כידוע ליודעי חן. ועל זה אמר לא תאמר מה שבחורבן בית המקדש אין העולם ראוי להשצמש יותר רק בחצי השם ושמא תאמר גם אותה החציה לא ישמש בשלימות רק לפי הנכתב שם י"ה כפשוט' אבל לא אותו שם י"ה המורה על ריבוי רחמים עז"א דיו לעולם להשתמש בחצי השם כלומר שדי בעונש זה שאין משתמשין רק בחצי השם ולכל הפחות אותו החציה יהיה במילואה ונכון שפיר לשון דיו כי די בחדא אבל לא בתרתי ומש"ה הכפיל לומר כל הנשמה בשעה שהנשמה בז"ה תהלל י"ה ול"ת שרק י"ה כפשוטו לכן אמר שנית הללויה מלשון שני פעמים י"ה י"ה. וזה מרמז*פסוק אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וגו'. אשרי הגבר אשר תיסרנו י"ה ומתורתך תלמדנו (תהלים צד, יב), גמ' (ברכות ה, א) דורש מה שדורש ואני אומר שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה וזהו מגיע לו על ידי שמסתכל בשם י"ה משום הכי אמר אשרי תיסרנו י"ה ואז בהסתכלות בשם י"ה ומתורתך תלמדנו. והנה באמת יראתי לגשת ולהכניס ראשי בדברי מוסרים כי מה אני ומה כחי ואירא כי ערום אנכי אמנם לא נעלם ממני מה שמאריך בעל מדרש שמואל על מתניתין (אבות א, ז) לא המדרש העיקר אלא המעשה. וזה לשונו לפי שלפעמים מתקבצים חכמי העיר לעמוד בפרץ כי ראו שהעם פרצו גדר באיזה איסור ורוצים להוכיח העם שישובו מדרכי הרעה ולתקן להם תקונים וסייגים כדי שלא יעברו על האיסור ההוא. ואח"כ מוציאין כל הזמן בדרשות בהראותם גדולת תהילת חכמתם שישמעו העם אתד בריהם כי נעמו ועושים מזה עיקר והתיקון אשר היתה הכוונה לא יצא לפועל כי הוציאו זמנם בדרשות ולכן אמר לא המדרש עיקר אלא תיקון המעשה אשר אליו היה הכוונה עד ככאן לשונו. הרי לך לפניך שהפליג במי שכוונתו רק על הדרשה ושלא יומשך ממנו איזה מוסר ואיזה מעשה. על כן אמרתי לעורר מה שנוגע בעמודים האלה ובפרט תוכחה כזו שנכתב בספר אשר אין נוגע לשום פרט רק על הכלל כולו יצאתי ובודאי יקיים הוכיח תוכיח ולא תשא עליו חטא וכפל הלשון של*פירש נחמד על הוכח תוכיח ע"ד תשובת בר ששת. הוכח תוכיח דרשו רבותינו ז"ל (ערכין טז, ב) כמה לימודים וגם אנכי לא אחשוך דעתי על דרך מה שכתב בתשובת בר ששת סימן תל"א מה ששאלת מה איכא בין לשון הוכחה ולשון תוכחה. הוכחה כשיש מחלוקת בין שנים ובא הג' ומכריע כמו שאמר יעקב ללבן ויוכיחו בין שנינו (בראשית לא, לז), ואמר איוב לו יש מוכיח בינינו ותוכחה הוא מי שמוכיח לחבירו על מעשיו כמו הוכח תוכיח את עמיתך ומוכיח לרשע מומו ויוכח אמש אינו מענין תוכחה שהרי הש"י לא הוכיח ללבן על מעשיו אלא שצוהו השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע ויש בזה הוכחה שהדין עם יעקב ולא עם לבן עד כאן לשונו ואם כן משמע שמלת הוכחה נופל מחצה על מחצה ומכריעו ביניהם דוגמת מאמר רבותינו ז"ל (קידושין מ, ב) לעולם יראה אדם כאלו חציו זכאי וחציו חייב אם עושה מצוה יכריע עצמו וכל העולם לזכות וכן להיפך וכו'. וזהו רמז אדם שרוצה להוכיח את חבירו אל יאמר לו חוטא אתה רק יוכיח אותו שחציו צדיק הוא וחציו רשע ויאמר לו שיכריע עצמו לכף זכות. וזה רמז במקרא הוכח כי מלת הוכח נופל על המכריע בין שתי מחציות כענין זה מה שקרוי הוכח רצוני לומר בהכרעה כן תוכיח את עמיתך. והנה באמת האוסיף לדבר על דברי קדוש ה' אדוני אבי ז"ל שכל דבריו מיוסדים על תורה ומוסרים הרבה וגם אדוני אבי זקני איש אלהי שאסף וחיבר ספרי מוסר הרבה הלא המה מפוזרים בכל קצוי ארץ גם דודי החסיד והעניו אי חסיד ואי עניו כמוהו שהפליג לדבר בהגהות יש נוחלין ואני מנצר נטעי גזעם מהראוי ללכת בדרכיהם ובעקבותיהם והמה ישקני מנשיקות פיהם לעורר מה שנוגע לעמוד התורה: כתב*לשון טור שכל אדם חייב ללמוד תורה וכו'. הטור סימן רמ"ו כל אחד מישראל חייב ללמוד תורה בין עני ובין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין בין בחור בין זקן ואכילו עני המחזיר על הפתחים חייב לקבוע לו זמן לת"ת עד כאן. וכתב הרמב"ם פרק א' מתלמוד תורה (הלכה ט), גדולי חכמי ישראל היו מהן חוטבי עצים ומהן שואבי מים ומהן סומין ואף על פי כן היו עוסקין ללמוד תורה ביום ובלילה ונראה לי ראייה הוא מדתנן באבות (ד, ט)*משנה בפ"א כל המקיים תורה מעוני וכו'. רבי יוחנן אומר כל המקיים התורה מעוני סופו לקיימה מעושר וכו'. וגרסינן בסוף סוטה (מט.) אמר רבי יודא בר חייא*העוסק בתורה מתוך דוחק תפילתו נשמעת. כל העוסק בתורה מתוך דחקו תפלתו נשמעת שנאמר (ישעיה ל ט) כי עם בציון ישב בירושלים בכה לא תבכה חנך יחנך לקול זעקיך כשמעתו ענך וכתיב בתריה ונתן ה' לכם לחם צר ומים לחץ. ובעוונותינו הרבים עכשיו ירוד ירדנו שאנחנו בגלות החל והמר הזה ולולי תורתינו שעשועינו. אז אבדנו בעניינו וכתב הסמ"ג בהלכות תלמוד תורה סימן י"ב וזה לשונו ודרשתי לגלות ישראל כי ברית התורה נכרת בדם שנאמר (שמות כד, ה) הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם וכל מי שאינו עוסק בתורה חרב מביא לעולם שנאמר (ויקרא כו, כה) והבאתי חרב נוקמת נקם ברית. על כן מהראוי לכל איש ישראל לעסוק בדברי תורה אפילו בעל משא ומתן יבחר לו שעה א' ידוע מידי יום ביומו ולהיות חובר חבר יתחבר חבורה אצלו שילמדו. ובהיותי אב בית דין וריש מתיבתא בק"ק פרנקפורט המנהג שמה בכל יום ויום בהגיע חצות היום נאספו עדרים עדרים כתות כתות חבירות חבירות ולכל כת וכת ראש למדן אחד המגיד להם איש כחכמתו ובינתו ואומרים קדיש דרבנן ומטילין לקלפי מטבע אחת ובמעות ההוא משמחים אלהים ואנשים אשרי עין ראתה כל אלה. ואשרי הדור שגדולים נשמעים לקטנים קטן כמוני שבכל אתר ואתר קהלות וגלילות קטנות וגדולות ילמדו מזה וכן יעשו כסדר הזה. ואשריהם וטוב לה' בעו"ה ובעולם הבא וחייב אדם ללמד לבנו ולבן בנו תורה ובפרט שהם ערבים בעדינו כידוע במדרש חזית שיר השירים (פ"א בפסוק משכני), וגם לימוד הנערים צריך לקיים חנוך לנער על פי דרכו. חי ראשי בזכרי נחתכו בני מעי בעוברי מפרנקפורט לק"ק פוזנא הלכתי דרך הים ועברתי בק"ק אמשטרדם ומצאתי שמה אנשים חשובים והרבה תלמידי חכמים מהם והייתי בבתי מדרשות שלהם אשר לכל אחד מחיצה בפני עצמו ראיתי שהקטנים לומדים המקרא מבראשית עד לעיני כל ישראל ואחר כך כל העשרים וארבע ואחר כך כל המשניות וכשנעשה גדול אז מתחיל ללמוד גמרא פיר"ש תוספות וגדלו והצליחו גם עשו פרי ואנכי בכיתי על זה למה ועל מה לא יעשה כן בארצינו הלואי שיתפשט המנהג הזה בכל תפוצות ישראל ומה יזיק בזה שימלא כריסו במקרא ובמשנה עד תיהיה בן שלש עשרה שנים ואחר כך יתחיל ללמוד התלמוד כי בוודאי בשנה אחת יגיע לתכלית ולכמה מעלות טובות למקום בחריפות התלמוד מה שאין כן בלמוד דידן בכמה שנים. חי ראשי באם יתאספו ראשי גאוני ארץ יחד ויעשו תיקון וסדר הלימוד*לעשות הנהגה בסדר הלימוד מקרא ומשנה ותלמוד. כסדר הזה להיות ליסוד מוסד ולחק עולם ולא יעבור אין ספק שחפץ ה' בידינו יצליח והלבבות יהיו מחודדים בתורת אמת ביתר שאת ויתר עז והגאולה תקרב בזמן קריב. וגרסינן בחלק (סנהדרין צט, ב) אמר רב אלכסדרי כל העוסק בתורה לשמה עושה שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה שנאמר (ישעיה כז, ה) או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי ולזה יובן מאמר רבי מאיר (אבות ו, א) העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שכל העולם כדי הוא לו וכו'*ביאור המשנה משמח המקום משמח הבריות. משמח את המקום משמח את הבריות ענין שמחת המקום ושמחת הברישת איני יודע שמחה זו מה היא עושה ולרב דאמר כאלו בנה פלטרין של מעלה ופלטרין של מטה שנאמר (ישעיה נא, טז) ואשים דבר בפיך וגו' וזהו משמח המקום ומשמח הבריות שבונה פלטרין למעלה ופלטרין למטה ופירש של העוסק בתורה לשמה האריך אדוני אבי ז"ל בכמה מקומות בספרו יעויין משם. והנה לא מבעיא מי שלומד תורה שלא לשמה כדי לקנתר את חבירו הן בדבור הן במעשה וי ליה וי לנשמתיה אלא אפילוו שלא לשמה שלא יאמר אדם אקרא כדי שיקראוני חכם אשנה כדי שיקראוני רבי וכו' אף זה לא יעשה כי מתוך שלא לשמה זה יבוא שלא לשמה הגרוע ביותר ולעד"נ דיותר יש לחזקה זה שמתוך שלא לשמה הטוב שיבוא שלא לשמה הגרוע יותר מן שיבוא מתוך שלא לשמה שיבוא לשמה כי כך דרכו של יצר הרע היום אומר עשה כך*קורא תגר על כותבי ספרים וחולקים על הראשונים בדברי קנתורים. גם קורא אני תגר על הכותבים ספרים וחולקים על הראשונים בדברי קנתורים אף שלוקה הלשונות הללו מן התלמוד מכל מקום אין למדין הלכה זו מפי התלמוד כי הלא ת"ל כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים התורה ויש לנו לב להבחין איזה דרך האמת והישר ומה חרי האף הגדול הזה להעלות בספרי דברי קנתורים גם שערוריה ראיתי שלימוד המשניות נתפשט מפראג וכוונת המתקנים היה כדי ללמוד ויהיה שגורה בפיהם*שלא ללמוד בשעת התפלה ובפרט הלומדים משניות בב"ה. ותקנו הלימוד בבית הכנסת שלא ישכח במהרה. ועיקר כוונתם היה ללמוד המשניות אחרי כלות התפילה לקיים ילכו מחיל אל חיל וראיתי קצת בני אדם שלומדים הפרק משניות בלא עיון לימוד מקודם ולפעמים באים בבית הכנסת באמצע התפלה אף קרוב לגמר התפלה וממהרין לקרות הפרק תוך התפלה כדי שיהיה נמנה עם החבורה ללמוד הפרק ועדיין לא התפלל ולפעמים קורא הפרק בשעת התפלה עינו אחת במשניות ועינו אחת משוטט במחשבתו על ענין הלימוד להתחבר התפלה והלימוד ובאמת לא צדקו שניהם יחדו ולא קרב זה אל זה. וכמה פעמים הייתי גוער להולכים בדרך הזה כי זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד ולכן מן הראוי למחות ולגעור באלה אנשים העושים כן כי הלימוד זה הוא שלא לשמה רק יקרא הפרק בביתו או קודם התפלה ובזה תהיה התורה והתפלה מקושרת ומאוחזת כשלהבת קשורה בגחלת*למוד החלוקים יהיה באמת ולא הראות חריפות שקר. ענין לימוד של החלוקים אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר מאחר שראיתי וקריתי שהרבה גאוני עולם פערו פיהם לבלתי חק עליהם ומוחים בהם ומבדילין מקדושת הלומדים גם אדוני אבי ז"ל הפליג לדבר מזה בתור' בע"פ שלו בספר זה והפליג על זה אפילו למי שיאמר האמת אמנם אוסר במשהו אם יש דבר שקר בתוכו וא"ת איך יהיה לי פתחון פה לחלוק על דבריהם אשר קטנם עבה ממתני. אך לאחר שקראתי בתורה בע"פ של א"א הניח מקצת לתרץ כל ופריך ופרכינן ודברים אלה וכאלה עיין במקומו ואם כן היה לי מקום לומר כיון שהותרה מקצתה הותרה כולה לחזק הדבר ולחזור למשנתו. אמנם לא כן עמדי בודאי אותן שאומרים מקשן ותרצן ורוצים לעייל פילא בקופא דמחטא וחושבין הרבה מחשבות במקשן ותרצן באומרם התרצן לא הבין המקשן והמקשן לא הבין התרצן ומתוך דבריו בא לתוכחה המקשן עם התרצן ויחם לבבו בקרבו מתוך הדברים ומוציא דברים מפיו שאין רוח חכמים נוח בזה ואומר כאלו המקשן קורא התרצו ע"ה או להיפך יסכרו פי האומרים כן או לאמור שיש חסרון ברש"י קבלה בידינו מי שאומר חסרון ברש"י יש חסרון במותו. היכן אתם האריות וכפירים ויש לכם לב כלב אריה לעקר הרים ולטוחנן זו בזו ולפלפל בקושיות ותירוצים בשמעתתא אליבא דהלכתא ולישב דברי התוס' ורש"י להיותן אחדים. ובזה ודאי אין היזק בשאלות הקושיות כפי חכמתו ולחבר הקושיות ולתרץ מה חסרון אליבא פשט זה או פשט אחר אלו הדברים הנאמרים באמת וראויים להעלות על שלחן מלכים ולהשומעים יונעם טוב ובלימוד הזה יתענו הבחורים ובעלי בתים זקנים ונערים ובלימוד הזה תדבק וטוב לך סלה: ואגב*קורא תגר על הדרשנים המניחים כל הספרים השייכים לדרוש תורת י"י ומעמידים דורש שלהם על הדין ולא על האמת. באתי להודיע שגדלה התמיהה בעיני יפלא שיש כת מהדרשנים שהעמידו דרשות שלהם ע"פ הפוסקים בודאי באם הוא מכוין הדברים למעמיד פשוטת המקרא או פשוטת המאמר על הדין ועל האמת שסובל הפירוש והשכל נותן והמקום סובל דין הזה אשרי לו ואשרי להשומעים אליו. וגם אנכי בשטתי ת"ל לעשות כן לפעמים במקום שעין בעין יראה שהפשט סובל הדין הזה אליבא דהלכתא. אמנם חולי רעה ראיתי ושמעתי שרבים מהדרשנים מראים בקיאתם ברבים שלמדו טורים ופוסקים ומעמידין הדין על מקום שלית ביה לא דין ולא דיין. בודאי הדין הוא לאמתו במקומו השייך לו ברם שלא במקומו בודאי היא כמגלה פנים בתורה שלא כהלכה והתורה חוגרת שק על לימוד הזה ואומרת בושני מדבריך זה הם כי לא להזכיר מי בכם ירא י"י שומע בקול עבדו הלא כל הארץ רחבת ידים לפניכם תלמוד בבלי וירושלמי ספרא ספרי מכילתא רבות תנחומא שוחר טוב פסיקתא כולם מחדא מחתא מחתינהו ושייכים לענין זה להעמיד היסוד עליהם ולבנות עליהם בנין זקנים וכי אין ראוין להשען עליהם כמו שעשו הקדמונים על כן מי לי"י אלי יעסוק בתורה לשמה וידרוש לשם י"י לפרסם תורתו באמת וצדק וי"י יאמץ לבבו ויתן בו לב להבין האמת ויורוני דרך האמתי: ובענין*מזהיר העם שלא להרחיק מחכמת הקבלה אדרבה ואדרבא יגיע היזק לנשמתו מי שלא למד חכמה זו. לימוד חכמת הקבלה אשרי האיש שזוכה לזה לראות בנועם י"י ולבקר בהיכלו כבוד אומר כולו כי החכמה זו יכניס אהבה ויראת י"י בלב האדם. וראיתי הרבה בני אדם פורשים מליכנס לפרדס וללמוד חכמת הקבלה באמרם הנסתרות לי"י אלהינו והנגלות לנו. בודאי האנשים האלה אינם זוכין לנשמה כמי שלומד סתרי התורה כמבואר בפרדס בשער עשר ולא תשע פ' חמישי הביא רעיא מהימנא ואית אחרני מארי ספרי תורה מארי מדות דאינון ירתין נשמתין מסטרא דמלכות קדישא דאיהו כלילא מעשר ספירין דכל מן דירית לה וזכה לה כו' ע"ש. ופירש שם למעלה נאמר יש באנשי מעשה מי שיש לו נשמה שהיא אמת מצד הבריאה ועתה אמר שיש אחרים מארי סתרי תורה שהם העוסקים בתורה האלהית וסתריה ומפני שהיה אפשר לומר כי מארי סתרי תורה יקראו שהן עוסקין בסתרי הלכות דרשות ואגדות והחוקים והדינים והמשפטים כפי פשטן של הדברים לזה אמר כי אם היות שכר' כפול ומכפול והוא המד' הנבחרת עם כל זאת אינם זוכים למעלת הנשמה עד שהגיע לסתרי הספירות שהם סוד אלהים והם נקראים מארי מדות כי כל העסק של החכמים היא במדות ואמר שאלו יורשים נשמה מצד המלכות בעצמה לא מצד מטטרון עבד ולא מצד אמה כו' ע"ש באריכות וא"כ עין בעין יראה אף מי שלומד כל הלכות ומדרשים ואגדות ובכל זאת לא זוכים לאותה נשמה. והנה למה לי רוב דברים מענין אזהרות לימוד הזה עיין במאמרות של א"א ז"ל במאמר ראשון על פסוק דע אלהי אביך שהאריך לדבר מענין הבורחים מללמוד חכמת הקבלה ואני בטל במיעוטו. ולכן כל אדם הרוצה לדבק באותה הנשמה צריך ללמוד חכמת הקבלה. ובפרט שזכינו לספר הנחמד של ש"ה הגאון מהר"ר שעפטל בעל שפע טל לברכה שהתחיל לגלות חכמה זו בלישנא קלילא וצחות לשון ומי שהוא בקי בספרי יודע אח"כ ללמוד ספר הפרדס בלי שום שאלת רב. וגם יועיל למי שרוצה ללמוד הקבלה עיין היטיב בהקדמת תולדות אדם של אדוני אבי שהוא מפתח ומסביר הענין היטב הדבק להכניס בלבו יראה ואהבה לעשויהו לבריה חדשה ואשרי להקורא בו כי האדם יראה שכחו גדול יותר ממלאכי השרת ואשרי איש ירא ה' אחר שימלא כריסו בתלמוד ובפוסקים להיות חפץ בתורת ה' ויזכה לנשמה זו ואשרי מי שיזכה לזה ויקויים בנו המקרא (ישעיה יא, ט)*פסוק כמים לים מכסים וע"ד הגמרא בחגיגה שם כשתכנסו לאבני שיש וכו'. ומלאה מהארץ האת ה' כמים לים מכסים וקשה מה ענין המשל למים לים מכסים. ונראה לי ע"ד הגמרא דאין דורשין (חגיגה יד:) אמר להם רבי עקיבא כשתכנסו אצל אבני שיש תזהרו שלא תאמרו מים מים משום דכתיב (תהלים קא, ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. ופירש שיש טהור מבהיק כמים צלולים אל תאמרו מים מים יש כאן איך נלך וזהו כוונת המקרא ומלאה הארץ דעה את ה' רצונו לומר שידעו כשיבואו לאבני שיש מקום המבהיק מנצוצי השכינה אז ומלאה הארץ דעה את ה' שיבררו וידעו ויבינו שהם ניצוצי שכינה אף שיהיה נראה לכאורה שהם כמים לים מכסים מ"מ יזהרו שלא יאמרו מים רק מלאה הארץ דעה. וזהו*כוונת הפסוק עושה הים ואת כל אשר בם וגו'. כוונת המקרא (תהלים קמו, ו) עושה הים ואת כלא שר בם השומר אמת לעולם מה ענין אמת שהזכיר גבי עשיית הים וגמרא דפסחים (קיח, ב) דורשין מה שדרשו ולענייני אתי שפיר עושה הים ולכ אשר בם וש"ת ע"י בריאה ח"ו יפוק חורבה מזה כשיגיע לאבני שיש יאמר מים מים ומקרא מלא הוא דובר שקרים לא יכון נגד עיני משום הכי אמר השומר אמת לעולם ר"ל בשעת עשיית הים הזהיר על אמת כמו שמסיק בגמרא הזהרו וכו' משום דובר שקרים לא יכון וכו'. ובזכות עמוד התורה. נזכה לעולם שכולו אורה. וליהודים יהיה אורה. זו תורה. ונזכה לשמוע סודות רזי התורה. מפי הגבורה. וכל ענין עמוד התורה הולך וסובב על המקרא שהתחלתי כי נר מצוה ותורה אור: