כתב *טור מצוה על כל אחד מישראל ללמד בנו תורה וכל הענין והשגת כמהר' יואל וכו' הטור י"ד סי' רמ"ה מצות עשה על כל אחד מישראל שילמד לבנו תורה שנאמר (דברים יא, יט) ולמדתם את בניכם וכל המלמד לבנו תורה כאלו קבלה מהר סיני. וכתב הגאון המופלג מהר"ר יואל בביאורו וז"ל, ומ"ש וכל המלמד לבנו תורה בפ"ק דקידושין דף ל' אריב"ל כל המלמד את בנו תורה מעלה עליו כאלו קבלה מהר סיני שנאמר (דברים ד, ט) והודעת' לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני יי' אלהיך בחורב כך היא גירסת הרי"ף והרא"ש וכ"כ הטור אבל בספרים שלנו כתוב כל המלמד בן בנו תורה וכו' וז"ל אפילו מלמד בן בנו. מכ"ש באם מלמד לבנו דק"ל כי היא תנא דהניא ולמדתם את בנוכם אין לי אלא בניכם בני בנים מנין פ"ל והודעת לבניך ולבני בניך א"כ מה ת"ל בניכם בניכם ולא בנותיכם א"כ בנים ובני בנים במדריגה א' הן מה לי בנים ומה לי בני בנים על כולם מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר סיני. אבל לגי' הרי"ף והרא"ש והטור קשה כיון דאמר ריב"ל כל המלמד בנו תורה מעלה עליו הכתוב וכו' אלמא דס"ל לריב"ל כאידך תנא דתניא ולמדתם את בניכם ולא בני בניכם ומה אני מקיים והודעת לבניך ולבני בניך לומר כל המלמד בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו למדה לו ולבנו עד סוף כל הדורות. וכיון דקמל"ן כשם שחייב אדם ללמד בנו תורה כך חייב ללמד בן בנו תורה לא ס"ל הך דריב"ל כאידך מ"ד דלא כהלכתא ואפשר דס"ל להרי"ף והרא"ש והטור דאף דריב"ל נמי מודה דחייב אדם ללמד בן בנו תורה אפ"ה בהיקש דלמעלה אינו אלא במלמד בנו ולא בן בנו עכ"ל. ולי נראה ליישב כי סתם לשון הגמרא (קידושין ל, א) גבי שמואל כגון זבולן בן דן פריך ואבי אביו מי מחייב וכו' עד הוא דאמר כי האי תנא כו'. בניכם ולא בני בניכם כו' אריב"ל כל המלמד בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבל התורה מהר סיני שנאמר והודעת לבניך וגומר וסמיך ליה יום אשר עמדת בחורב והנה ק"ל בגמרא למה העמד התנא קושייתו על הפסוק ולמדתם את בניכם מנין לבני בנים והוא בפרשת עקב ולא העמיד קושיתו על פסוק בפרשת ואתחנן ושננתם לבניך ה"ל להקשות בני בנים מנין ותרוצו של המקרא והודעת לבניך וגו' וע"ק לי אחר שתירץ שאיירי אפי' מבני בנים הקשה המקשן אם הן בניכם ל"ל הלא עדיין לא שבנו מטעותינו באותו המקרא ג"כ של והודעת לבניך ולבני בניך מלת בניך למה לי כל נלמד במכ"ש אם לבני בניך כ"ש לבניך ובפרט עיקר הקרא איירי על בני בנים מכח מלת בניכם מובן מתוך המקרא של ולמדתם את בניכם א"כ בניך ל"ל ועל כרחינו צריכין אנו לומר כי שם בגמרא אחר שהביא פלוגתא דתנאי מביא רבי חייא בר אבא לא טעים אומצא עד דמקריה לינוקא ומוספיה ביה ופירש"י שמהדר עמו מה שקרא מאתמול ומלמדו עוד פסוק יותר ונ"ל לומר ע"פ זה לחלק בין ענין לימוד עם בנו ללימוד עם בן בנו כי גבי לימוד של בנו לא סגיא שלומד עם בנו פעם ראשון אף ביום ב' צריך לחזור עמו מה שקרא מאתמול ולהוסיף עוד פסוק מה שאין כן ללמד עם בן בנו לא צריך לכל זה רק ללמד עמו היום אבל לא למיהדר עמו למחר מה שלמד אתמול ולהוסיף עליו ולכן בפרשת שמע אמר ושננתם איירי לשנות עמו זהו שייך לבניך ומילתא לבני בניך הוא כפשוטה לאפוקי מה שנאמר בוהיה עקב ולמדתם בניכם שקאי גם על לבני בניכם ולכן העמיד קושיתו בני בניכם מניין על המקרא בפ' עקב וסמיכת הקרא יום אשר עמדת בחורב לשני עניינים מאחר שידוע שהתורה נתנה בראשונה בחורב ונשנית בערבות מואב והסמיך יום אשר עמדת בחורב קאי הן על בניך והן על בני בניך ומילי מילי נקיט על בניך מורה הסמיכה הלומד עם בנו מעלה עליו כאלו למד עם בנו ואם בן בנו עד סוף כל הדורות כמאמר ריב"ל ועל בני בניך מורה הסמיכה ללמוד עמו שנית רק שא"צ פעם ראשון ועליו קאי והודעת לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת בחורב דהיינו רמז שילמוד עם בן בנו רק פעם אחת וא"צ לשנות רק יהיה כמו בחורב ומשום הכי נראה לגירסת הרא"ש והטור כדברי ריב"ל המלמד עם בנו תורה כו' דהיינו ריב"ל ביקש לתרץ ככל מה שאמרתי דהיינו שקשה לי קושייתו הנ"ל בפסוק והודעת לבניך ולבני בניך ל"ל מאחר שנשמע במלת בניכם על זה יורה הסמיכה למלת בניך ללמד מעלה כאלו לומד עם הבנים עד סוף כל הדורות וגם על בני בנים קאי הסמיכה יום אשר עמדת בחורב בענין שצריך ללמוד עמו פעם ראשון ובזה מסולק תמיהת הרב רבי יואל ז"ל כי מעולם לא סבירא ליה לרבי יהושע בן לוי כברייתא קמייתא ולמדתם בניכם ולא בני בנים אך הוא סבירא ליה שצריך ללמוד גם כן עם בני בנים. ולפי גירסת הטור השמיט מלת בני בניך במאמר רבי יהושע בן לוי משום שרצה להראות הסמיכה יום אשר עמדת בחורב מעלה עליו כאלו קבלה מהר סיני וזהו שייך דוקא לבניך ולא לבני בניך כי שם כוונת הסמיכה על ענין אחר כדפרישית. והשתא נכונים הם דברי הטור כל הלומד עם בנו תורה מעלה עליו כאלו קבלה מהר סיני ולא שממעט לימוד של בן בנו. וראייה לדבר שבזה הסימן כתב הטור בהדיא שצריך ללמוד עם בן בנו רק מה שנקט בתחלת דבריו הלומד עם בנו היא כדי להבין שמעלה עליו כאלו קבלה מהר סיני קאי דוקא על הלומד עם בנו לדרך זה יובן ביאור*גמרא בנדרים למה אין יוצאין בני' תלמידי חכמים מת"ח. גמרא בנדרים (נדרים פא, א) מאי טעמא אין מצויין שתלמידי חכמים יוצאין מתלמידי חכמים רבינא אמר שאין מברכין בברכת התורה תחלה דאמר רבי יודא אמר רב מאי דכתיב (ירמיה ט, יא) מי האיש החכם ויבן את זאת דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת ולא פירשו עד שפרשו הקדוש ברוך הוא שנאמר ויאמר יי' על עזבם את תורתי וגו' מאי לא שמעו לא הלכו אמר רב יודא אמר רב שלא ברכו ברכת התורה תחלה ופירשו דהיינו והערב נא ואשר בחר בנו וכהאי גוונא איתא בפרק הפועלים אמר רב יודא אמר רב מאי דכתיב (ירמיה ט, יא) מי האיש החכם ויבן את זאת וגו' דבר זה אמרו חכמים ונביאים ולא פרשוה עד שפירשו הקב"ה שנאמר ויאמר י"י על עזבם תורתי (ב"מ פה, א) אמר רב יודא אמר רב שלא ברכו ב"ה בתחלה פירש"י כשהיו עוסקין לא היו מברכין לפניה וקרא יתירה דאשר נתתי לפניכם קדריש ברכת אשר נתן לנו תורת אמת שהיא לפניה של תורה וכיון דלא מברכין גלי אדעתיה שאינהה תשובה להם. השינויים באלו שני מאמרים צריך ביאור בנדרים הזכיר נשאל לחכמים וכו' ובבבא מציעא לא הזכיר לשון נשאל רק אמר ולא פירשו וביותר קשה אם לא פירשו אם כן מה אמרו. וביותר יש לתמוה בנדרים מסיק מכח קושיות היינו לא הלכו היינו לא שמעו ובבבא מציעא פירש"י מכח קרא יתירה אשר נתתי לפניכם הלא דבר הוא ונראה לי בנדרים יהיה השאלה איזה קשיא בתוכחה זו ערי יהודה אתן שממה מבלי יושב מי האיש החכם ויבין את זאת וגו' על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר ויאמר יי' על עזבם וגו' יש כאן קשיא ברישא דקרא מזכיר מלת מבלי יושב ובסיפא מזכיר ל' מבלי עובר שלא יהיה מקום לילך ולשוב והתירוץ לקושיא זו יובן על דרך מדרש קהלת (ו, ט) טוב מראה עינים מהלך נפש טוב מי שהוא מבאר משנתו ממי ששונה ורגיל בהרגל לשון והילך פירוש מ"כ מראה עינים רואה מסתכל מעיין מילין לעמוד על אמיתתו והרי לך לפניך העיון נקרא בשם עינים ומי שלומד בהרגל לשון קרוי מהלך ובזה מתורץ הקשיא במה ששינה בסיפא נצתה כמדבר מבלי עובר לעיל הזכיר לשון יושב ואח"כ הזכיר לשון עובר שלא יהיה פירש הקב"ה ויאמר י"י על עזבם את תורתי וגו' והוקשה לו אם נאמר לא שמעו למה לי ולא הלכו אלא זהו תירוץ שנצתה כמדבר מבלי עובר שלא יהיה מהלך בני אדם שם מסיבת עזבם תורתי שלא שמעו התורה על העיון כלומר לא שמיעא לא סבירא ליה פשיטא לא עשו אפילו לא הלכו הלכו דייקא אפילו זה לא עשו ללמוד בדרך הנקרא מהלך ובשביל זה נלקו שנצתה כמדבר שלא יהיה מהלך בני אדם זהו תירוץ גמרא דנדרים אבל גמרת הפועלים הולך על ענין אחר לתרץ למה נאמר לא שמעו אם לא הלכו שלא למדו תורה בהרגל לשון מכל שכן שלא שמעו בעיון. וזה אמרו כאשר שמעו מפי הגבורה שלא הלכו אז אמרו מענין לא שמעו למה לי כי קל וחומר הוא ופירשה גם זה הקב"ה ואותו הפירוש לא יהיה מוכח ומוכרח אם לא על פי מקרא יתירה של אשר אני נתתי לפניהם רק צריך אני להקדים ביאור גמרא דברכות פרק קמא (יא, ב) על ברכת התורה מה מברך אמר רבי יודא אמר שמואל אשר קדשנו במצותיו וציונו לעסוק בדברי תורה רבי יוחנן מסיים הערב נא יי' אלהינו דברי תורתיך בפינו ובפיות עמך בית ישראל וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל לומדי תורתך ורב המנונא אמר אשר בחר בנו ונתן לנו את תורתו ברוך נותן התורה. אמר רב המנונא זו היא מעולה שבברכות הילכך למרינהו לכולי ופירש"י לפי שיש בה הודאה למקום וקילוס לתורה וישראל וקשה הרי כל הברכות כולן קילוס ושבחין הן. ונראה לי דהכי פירושו כי אלו ברכות מקושרים זה בזה כי ברכת לעסוק בתורה מקושר עם ברכת אשר נתן לנו תורתו על דרך יברכך יי' ושמא יבואו שודדים ויטלו ממך ת"ל וישמרך עד כאן אם כן וישמרך יותר מעולה מן יברכך כי אם אין שלום אין כלום וכן הוא בנ"ד כי מצינו בדברי רז"ל (שמו"ר מא, ו) מ' יום שהיה משה בהר היה לומד ושוכח מה עשה הקב"ה נתן לו התורה במתנה ולא שכחה עוד. ואם כן ברכת לעסוק בתורה מה זה אם למד ושכח הוצרך לברכת רב המטנא*טעם למה אומרים אשר נתן לנו תורתו. אשר נתן לנו תורתו נתן דייקא שנתן במתנה וזה היה סיבה שלא שכח וכן ברכת הערב נא אלהינו כו' וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל צריכא לברכת רב המנונא ע"ד גמרא דיומא (לח, ב) אמר רב כל השוכח דבר אחד מתוך תלמודו גורם גלות לבניו שנאמר (הושע ד, ו) ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני וגו'. ואם כן ברכת וצאצאינו וצאצאי עמך ישראל התפלל על בנים לומדי תורה צריך לברכת אשר נתן לנו תורתו כי אי לאו היה במתנה היה שוכח והיה נתקיים אשכח בניך וגו'. וע"י המתנה מסולקת השכחה ובזה מעולה בברכות כעין יברך וישמרך. והשתא אתי שפיר למה שאין יוצאין בני' ת"ח מת"ח מכח שאין מברכין על התורה תחילה ופירש"י אינו חש במתנה ונראה מתוך שאין חש במתנה מתנה מסתלקת וגובר השכחה וגורם גלות לבניו ומכח זה לאו תלמידי חכמים הם וזהו פירוש הקב"ה ויאמר יי' על עזבם את תורתי והוסיף לאמר מקרא יתירה שלא יאמר עזיבה זו באה ע"י שכחה ולמה יהיו נענשין על כך לכן אמר אשר נתתי נתתי דייקא ומזה יראה שבמזיד שכחו התורה ובזה יהיה מתורץ מלת ולא שמעו בקולי מכח שפירש שעזיבת התורה הוא במזיד ולא בשגגה דרך שכחה רמז המקרא יתירה אשר נתתי לפניהם כי במתנה היתה והמתנה היא סיבה שלא ישכח אותה שלא יגרום גלות לבניו משום הכי אמרי ולא שמעו על דרך*יהושע בן חנניא אשרי יולדתו שלא הוציאה עריסתו מב"ה. משנה (אבות ב, ח,) יהושיע בן חנניא אשרי יולדתו וכתב הברטנורה שלא הוציאה עריסתו מב"ה שיכנוס קול התורה באזניו מיד כשהיה תינוק וזהו שעזבו מכח שלא חשו במתנה גרמו גלות לבניהם מכל שכן ולא שמעו בקולי שהיה להכניס עריסות תינוקות שלהם בבישת המדרש כדי לשמוע בקולו ונמצא מבין שני גמרות הללו יתורץ שפיר לא שמעו ולא הלכו ומה שידייק ממקרא יתירה אשר נתתי לפניהם הכל עולה בקנה אחד: