גרסינן בפרק חלק (סנהדרין צ, ב)*מה נחמד מאמר רבותינו ז"ל פ' חלק ששאלו צדוקים את ר"ג מניין לתחיית המתים מן התורה וכו'. שאלו צדוקין את ר"ג מניין שהקב"ה מחייה המתים אמר להם מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים ולא קבלו ממנו. מן התורה דכתיב (דברים לא, טז) ויאמר י"י אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם אמרו ליה דילמא וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ. מן הנביאים דכתיב (ישעיה כו, יט) יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך ודילמא מתים שהחיה יחזקאל מן הכתובים דכתיב (שה"ש ז, י) וחכך כיין הטוב וגו' דובב שפתי ישינים ודילמא רחושי מרחשן שפתיה בעלמא כדר' יוחנן משמיה דר"ש בן יוצדק כל מי שנאמרה הלכה בשמו בעה"ז שפתותיו דובבות בקבר עד שאמר להם מקרא זה (דברים יא, כא) אשר נשבע י"י לאבותיכם לתת להם לתת לכם אין כתיב כאן אלא להם מכאן לתחיית המתים מן התורה. וי"א מן המקרא הזה שנאמר (שם ד, ד) ואתם הדביקים בי"י אלהיכם חיים כלכם היום מה היום כולכם חיים וקיימים אף לעה"ב כולכם קיימים בגוף הפסוק של הנך שוכב עם אבותיך יש לדקדק לפי הפסיקתא שדדורש מלת וילך משה הסמוך לפרשה של מעלה שסיים לאבותיך מלמד שהלך עם אבות העולם. וא"כ קשה למה הזכיר פה שנית הנך שוכב עם אבותיך למה תלה השכיבה באבותיו. וכן מלת הנך שוכב צריך ביאור בזוהר (ח"ג רפד א) תירץ אעפ"י שמת משה רבינו ע"ה מכל מקום היה מאיר ליהושע כענין חמה. בסיהרא ואנו אין לנו אלא דברי הפשט. והנה הגמרא הנ"ל הביא בספר חן טוב והקשה עליה למה לא הביא ראיה מן הנביאים מה שביחזקאל דכתיב (יחזקאל לז, יב) הנני פותח קברותיכם הנאמר אחר שהחיה מתים ומוכרח שעל התחייה העתידה מדבר ואף אם נאמר שאין מוקדם ומאוחר בתורה ופסוק זה נכתב שלא כסדר ונאמר קודם שהחיה יחזקאל המתים הא נמי ליתא שהרי אותם שהחיה יחזקאל היו שטוחים על פני השדה כמש"כ והבקעה מלאה עצמות ולא שייך בהן פתיחת הקבר אלא קאי על העתיד ועוד הקשה למה לא הביא פסוק (דניאל יב, ב) ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו. ועוד הקשה למה לא הביא קרא המוקדם בתורה בפרשת וארא (שמות ו, ד) וגם הקימותי לתת להם ארץ כנען לכם אין כתיב כאן וכו'. ולי קשה על התשובה ודילמא וקם העם הזה וזנה אלמטה מהיכי תיתי יאמר וקם אלמטה מאחר שאין לו הכרע מה מורה מלת וקם מה לי אם עובר ע"ז בקימה או בישיבה. הגאון מהרש"ל ברש"י גבי (בראשית לד, כג) ואת אחד עשר ילדיו ודינה היכן היתה מלמד שנעל אותה בתיבה והקשה מנלן לרש"י שדינה חסרה דילמא אחד משבטים ומתרץ ואמר שמוכח הוא זה מכח שאמר ואת א' עשר ילדיו נמצא שחסר אחד וא"כ על כרחך דינה חסרה כי על דינה י"ל תירוץ למה חסרה. משא"כ על אחד משארי שבטים אין לי תירוץ. והוא הדין פה מה התחיל להקשות ודילמא וקם העם הזה וזנה הלא אין פירוש למלת וקם למה אמר עמידה בע"ז מה שאין כן אי קאי לעיל לא קשה מידי. וע"ק על מה ששאלו ודילמא מתים שהחיה יחזקאל מה דוחקו לאוקמה איחזקאל והלא שם מצינו שהקב"ה אמר לנביא יחזקאל התחיינה העצמות האלה ויאמר י"י אתה ידעת ופירש"י ישעי' היה קודם יחזקאל ומתנבא וא"כ היה לו ידיעה מנבואת ישעיה ולמה אמר אתה ידעת הלא גם הוא היה יודע הדבר הזה אלא ע"כ קאי על התחייה העתידה שתחיה ההיא נעלם מעין כל חי ולכן שפיר אמר אתה ידעת וא"כ מוכח שקאי על תחיית המתים העתידה. וכן קשה גבי דובב שפתי ישנים מה קשה לו שנכנס לדחוק את עצמו לדרשת ר' יוחנן ויראה ליישב כל הקושיות דכונת ודילמא וקם קאי אלמטה הוא ע"ד הגמרא פרק כיצד מברכין (ברכות מג, ב), ת"ר ו' דברים גנאי לת"ח אל יהלך בקומה זקופה דאמר מר כל ההולך בקומה זקופה כאלו דוחק רגלי שכינה דכתיב (ישעיה ו, ג) מלא כל הארץ כבודו. ומרע"הב נשתבח במדת הענוה (במדבר יב, ג) והאיש משה עניו מאוד ולכן הכי קאמרו הצדוקים ודילמא וקם העם הזה וזנה ר"ל אחר שישכב מרע"ה עם אבותיו ויתבטל הענוה וקם ילכו ישראל בקומה זקופה וידחו רגלי השכינה ויגרום להם לזנות אחרי אלהי נכר הארץ ונמצא שהיה להם פירוש על מלת וקם שקאי אלמטה. ועל הכוונה ודילמא יחיו מתיך קאי על מתי יחזקאל גם היה להם טעם לסברא זו. והוא ע"ד גמרא פ' כסוי הדם במתניתין (חולין פג, ב) כיסוי הדם נוהג בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין ופריך מוקדשין מאי טעמא לא אילימא משום דרבי זירא דאמר רבי זירא השוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה שנאמר (ויקרא יז, יג) וכסהו בעפר עפר לא נאמר אלא בעפר מלמד שהשוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה והכא לא אפשר וכו' ועוד דאמה שכתב הטור יורה דעה סימן שס"ב הנותן מתו בארון ולא קברו בקרקע עובר משום בל תלין ואם נתנו בארון וקברו בקרקע אינו עובר עליו ומ"מ יפה לקברו בקרקע ממש שיהיה בתוך הקרקע כי הקרקע בכל סביבותיו ומכח זה הבינו האי נבואת ישעיה הקיצו ורננו שוכני עפר איירי במתי יחזקאל דאם קאי על מתים העתידים להחיות כמש"ה ובפתחי קברותיכם לא היה לו לומר שוכני עפר אלא שוכני בעפר כי שוכני עפר משמע ששוכנים עלג בי עפר וזה לא יתכן כי המתים צריכים להיות נקברים בקרקע ממש כל סביבותיהם אלא ודאי קאי על מתי יחזקאל שהיו שטוחים על פני הבקעה על העפר כדפרישי' לעיל ע"כ שפיר אמרו שקאי על מתי יחזקאל. וכן האי ודילמא דובב שפתי ישינים הוכיחו מכח (מכות כד, א) דקדוק לשון שאמר דובב שפתי ישינים שפתי ישנים דובבות הל"ל וכה"ג מצינו דקדוק לשון כי כל עושה אלה אין כתיב אלא (תהלים טו, ה) עושה כל אלה כו' וא"כ גם פה יל"ד למה אמר דובב שפתי ישינים אלא משמע שהכי הוא דובב שפתי ישנים אף שישנים מ"מ דובבות הן ומרחשין כשפתיהו דאם לא כן הל"ל שפתי ישנים דובבות והוי משמע שפתי הישנים לעת עתה דובבות לאחר התחייה ושפיר קמקשו על כל הפסוקים. עד שבא ר"ג ואמר להם כו' אך הקושיות של חן טוב במקומם עומדים. ונ"ל ליישב כי מסיק בחלק (סנהדרין צב, א) תני דבי אליה צדיקים שעתיד להחיותן אין חוזרין לעפרן שנאמר (ישעיה ל, ג) והיה הנותר בציון קדוש יאמר לו מה קדוש קיים לעולם כו' וע"ד זה יתורצו כל הקושיות כי הצדוקים גם הם ידעו שעתיד הקב"ה להחיות המתים כמו שמצינו מקרא (זכריה ח, ד) עוד ישבו זקנים וזקנות ואיש משענתו בידו וגו' וילפינן בפסחים (סח, א) ממקרא זה וכו'. רק שאלת הצדוקים היה מניין שהקב"ה מחיה מתים ויהיו עומדים וקיימים לעולם ואל יחזירו לעפרן ובגלל דבר זה לא היה יכול להשיב להם ראיה ממקרא בפתחי קברותיכם וחייתם דילמא האי קרא איירי שיחיו ויחזרו לעפרן ולכן הביא ראיה ממקרא לתת להם כימי השמים על הארץ ואיתא במדרש (עי' ילקוט רמז תתעב) שמשלן לשמים וארץ מה שמים וארץ קיימים לעולם כו' ולכן הביא להם ראיה ממקרא זה דוקא שמרמז על קיומם לעולם. וכענין זה נאמר בפרשת דברים (א, י) והנכם היום ככוכבי השמים לרוב ופירש"י מה ת"ל והנכם היום מה היום קיים וכו' והשתא אתי שפיר התשובה הנך שוכב עם אבותיך וקם כי הקב"ה רמז פה למרע"ה ענין אחד ואקדים פסוק אחד מה שאמר מרע"ה בתוכחתו כי ידעתי אחרי מותי השחת תשחיתון (שם לא, כט), וקשה למה אמר אחרי מותי שישחיתו משמע תיכף אחרי מותו והלא כל זמן שיהושע היה חי לא חטאו רש"י פירש מה שפירש ותירצתי על דרך מדרש חזית שיר השירים (א, ב-ד) רבי יודא אמר בשעה ששמעו ישראל אנכי י"י אלהיך נתקע תלמוד תורה בלבם והיו לומדים ולא שכחו באו אצל משה ואמרו תעשה אתה פרוזביון בינותינו כשחזרו לומדים ושוכחים אמרו מה משה בשר ודם עובר אף תורתו עובר ונמצא ממיתה של משה אמרו שתורתם עובר וזהו שדייק כי ידעתי אחרי מותי השחת תשחיתון כי מכח שאמות תאמרו מה משה עובר אף תורתו וכו' ולכן רמז לו הקב"ה הנך שוכב ואל תירא עבדי משה שירננו ישראל ויאמרו מה משה עובר וכו' כי וקם העם הזה רמז לו על תחיית המתים ובבזה יסולק התלונה מישראל. והקב"ה ירא פן ואולי יטעה מרע"ה לאמר וקם קאי אלמטה ע"כ רמז לו ע"ז שני תירוצים הנך שוכב עם אבותיך אבותיך דייק שנאמר שם אשר נשבע י"י לאבותיכם לתת להם לכם אין כתיב כאן אם כן מרומז שפיר תחיית המתים וגם תירוץ השני של ואתם הדבקים בי"י אלהיכם חיים כולכם היום מה היום קיים וכו' רמז לו במה שאמר לו הנך שוכב ר"ל מלשונך שדברת בעצמך והנכם היום וכו' ומוכח מזה תחיית המתים כדפירשתי כי הלשון הנך הוא הלשון והנכם. וא"כ הן במקרא של וקם וכן נבלתי יקומון תורה שיהיו קיימין וחיין לעולם ואין חוזרין לעפרן ובזה יתורצו כל הקושיות יעיין המעיין. ואגב אבאר הירושלמי דכלאים (פ"ט ה"ג),*ענין לכבד על הירושלמי כסות היורד עם אדם עולה עמו בתחיית המתים וחולק על בעל יפה מראה. תני בשם רבי נתן כסות היורדת עם אדם לשאול הוא באה עמו מאי טעמא (איוב לח, יד) תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש ובספר יפה מראה פי' בתחייה איירי שאחר שנשתנה צורתו ושב לעפרו במותו תחזור בו חותם צורתו כחומר ביד היוצר ומכל מקום מדכתיב ויתיצבו כמו לבוש משמע שיעמדו בתחייה מלובשים אך קשה מאי טעמא כמו לבוש דמדמי הגופות העומדים לתחייה ללבוש העומד עמו אדרבא הוי ליה לדמוייה הלבוש לגופו דהא מסתבר טפי עמידת גופות ראשונות מעמידת הלבושים. בגופות קיימא לן ואלו בלבוש שנקבר עמו פליגי ביה רבי נתן ורבי. וי"ל כמו לבוש כלבוש החטא וזולתה. אע"פ שנקברת ערומה יוצאת לבושה עכ"ל. ותירוצו דוחק בעיני ואני אומר אי קשיא הא קשיא מלת כמו למה לי לבוש הל"ל אלא מלת לבוש יורה שיעמדו לבושים ומלת כמו הוא בכף הדמיון לדמותו למה.*מדרש רבה וייצר שני יצירות ופלוגתא דב"ש וב"ה. ויתבאר ע"ד מ"ר פרשת בראשית (יד, ה) וייצר ב' יצירות בית שמאי אומרים לא כשם שיצירתו בעה"ז יצירתו בעה"ב. בעה"ז מתחיל בגידין ועצמות וגו' בעור ובשר שכן הוא אומר במתי יחזקאל וכו' א"ר יונתן אין למדין ממתי יחזקאל דומיא שנכנס למרחץ מה שהוא פושט ראשון ללבש אחרון. ובית הלל אומרים כשם שיצירתו בעה"ז כן יצירתו בעה"ב מתחיל בעור ובשר שכן איוב (איוב י, יא) אומר וכו' עור ובשר הלבשתני וכו' אלא תלבישיני וכו'. והנה לדעת ב"ש הוא כפשוטה תתהפך כחומר חותם בזמן התחייה יתהפך הבריאה מה שהיה בעה"ז באחרונה בעה"ב יהיה בראשונה מש"ה אמר ויתיצבו כמו לבוש מלת כמו יהיה פירושו כמו לבוש המרחץ שמה שפושט אחרון לובש ראשון כך יהיה לעתיד ונמצא הדמיון קאי על סדר הבריאה איך יהיה וממשיל אותה כטבע הלבוש. וב"ה אומרים וכו' וצריך אני להקדים תחלה במה פליגי ב"ה על ב"ש ויראה כי עונות של אדם חקוקים על עצמותיו של אדם כמש"ה (יחזקאל לב, כז) ותהיה עונותיו על עצמותיו אם כן המקטרג יקטרג איך יברא הקב"ה עצמות שהם למזכרת עון של אדם מה עושה הקב"ה עושה בדעת ובחכמה את האדם כמו שמסיק בב"ר בדעת ברא. ברא מזונותיו תחלה כשאמר ונעשה אדם אמרו מלאכים הדא עקתא למה תברא והשיב אם כן צונה ואלפים למה נבראו מיד אמרו עביד כו' ונמצא ע"י שכבר נבראו המזונות שלא יהיו לבטלה היה בהכרח לברוא האדם כן הוא הנדון דידן כי לפי הטבע לא היה לברוא העצמות כיה דא עקתא למה להזכיר בהן עוונות של אדם אשר חקוקים על העצמות מה עשה הקב"ה גם לעתיד יברא תחלה עור ובשר וא"כ כשיבוא קטרוג על העצמות למה ברא אותם ישיב הקב"ה א"כ עור ובשר למה נבראו ולכן אף שהטבע נותנת מה שהיה באחרונה יהיה אח"כ בראשונה ובכל זאת לענין זה הוכרח להיות הבריאה כבתחילה לפי שע"י שנברא עור ובשר יברא גם עצמות מטעם כדפרישית ואם כן גם לב"ה הכי פירושו תתהפך כחומר חותם אליבא דב"ה קרוי היפוך מכח שנברא כאשר היה בעה"ז אמר ויתיצבו קאי על העצמות כמו לבוש קאי על עור ובשר תלבישני ונקרא בפסוק לעור ובשר לבוש ואמר תתהפך כחומר חיתם על עור ובשר ואמר יתיבצו על עצמות יהיה להם יציבה כמו שהיה יציבה ללבוש כלומר לעור ובשר הנקראים לבוש כן יהיה להם לעצמות:המוסר היוצא מעמדו הזה*המוסר על האמת באריכות. כי דיו אלו ימי וכל מי כנישותא ודיירי ארעא ספרי ורשמי רשוותא כי קצר המצע מלהשתרע להאריך במוסר הזה כי חרפה היא לנו שעולם זה נקרא עולם של שקר כמבואר במ"ר פרשת אמור (כו, ז) בענין שמואל שהשיב לשאול המלך ע"ה מתחלה הייתם בעלמא של שקר כו' והנה רבים מתפרצים בדור בורחים מן האמת ורודפים אחר שקר כמ"ש הכתוב (משלי יא, יח) רשע עושה פעולת שקר וכן מצינו בהושע שהוכיחם באמרו (הושע ז, א) ונגלה עון אפרום ורעות שומרון כי פעלו שקר ואינם זוכרים שמצינו ארבע מינים דומם צומח חי מדבר לכל אחד יש מעלה על חבירו ומעלת האדם על כולם נקרא חי מדבר וכפרש"י (בראשית ב, ז) ויהי האדם לנפש חיה ומתרגמינן לרוח ממללא ואם האדם חוזר מדבורו ואומר ואינו עושה וכ"ש שמחליק דבריו א"כ מה יתרון לו על בעלי חי בלתי מדבר כי עלוי ויתרון האדם תולה בדבור ואם דיבור אין כאן אדם אין כאן אלא נמשל כבהמות נדמה והנה צאו וראו מה שכתב ספר חסידים סימן רי"ז מדה במדה לא בטלה (בראשית יח, טו) ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה לפי שכזבה ע"י יצחק לפיכך מתה ע"י יצחק בעקידתו. הרי לך לפנייך מה שעלתה לאמנו שרה ק"ו לשארי בני אדם האוחזים בשקר ולא יראו וחרדו מקללת דהמע"ה (תהלים סג, יב) יסכר פי דוברי שקר ובעבור זה התפלל דוד על עצמו (תהלים קכ, ב) הצילה נפשי משפת שקר וכתיב (שם קא, ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני צא ולמד במלחמת אחאב כשבא לשאול אל הנביאים אם אצא אם לא (מ"א כב, ו), בא רוח של נבות לפני י"י ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר צא וארז"ל (סנהדרין פט, א) צא ממחיצתי ומה זה היה כדי לקיים גזירת המקום ב"ה והוציאוהו ממחיצתו כ"ש וק"ו שאר בני אדם שבלשונם יכזבו לחנם שבודאי אל יכנסו למחיצת הקב"ה*ספר חסידים חכם אחד למד לרשע שאל יאמר שקר ובזה שב להיות צדיק. ולאהבת המוסר להסיר השקר אעתיק לפניך מ"ש בספר החסידים בסימן תרמ"ז מעשה ברשע אחד שאמר לחכם אלו היית מורה לי דבר אחד הייתי עושה ואפילו קשה לי ביותר א"ל אל תכזב ובזה יהיה לך תשובה מקובלת אמר הרשע זה אסבול אע"פ שקשה לי ביותר כשבא לגזול ולגנוב אמר בלבו אם אני אומר אמת גזלתי ויתלו אותי על עץ ואם אומר שקר הוא אכזב ומנע מן הגזילה פעם אחת הפקיד לידו המלך הכלי שהיה כסף וזהב בו יהיה יצרו אומר לו גזלו חשב בלבו אני צריך לישבע על שקר ואעבור על צוואת מורי נמנע והלך לו כך שב על כל עוונותיו לכך נאמר שוה ודבר כזב הרחק (משלי ל, ח) ממני וזהו שנאמר (צפניה ג, יג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית עכ"ל. והנה אשרי האיש האוחז במדת האמת ואינו מוציא שקר מפיו ועי"ז ינצל מכל העבירות שבעולם. ואתם בני אל חי לא די שירחיק עצמו מדבר שקר כי גדולה מזאת כתב בספר חסידים סימן תתרס"ב וז"ל, (ויקרא יט, לו) הין צדיק יהיה לך אפילו הן שלך ולאו שלך ומנין שאף קרציות ורמיזות שלך יהיו צדק שנאמר (משלי ו, יג) קורץ בעיניו מולל ברגליו מורה באצבעותיו שלך אצבע ודבר און אף נענוע שלך בראשך יהיה אמת כשאדם ר"ל הן כופף ראשו וכשרוצה לומר לאו מנענע ראשו לצדדים וכל האיברים כולם יהיו אמתיים שנאמר (שה"ש א, ד) מישרים אהבוך עכ"ל. צא ולמד מסדורי תפילות לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו אפילו מה שבלבבו יהיה על האמת הגם שהלב מכוסה מבני אדם ק"ו שיענה ויאמר אמת ויציב ערבית ושחרית באיברים החצונים. ובפרט שאנחנו כולנו בני יעקב אבינו שמדתו היתה אמת כמשה"כ (מיכה ז, כ) תתן אמת ליעקב ומטעם זה אמרו בני יעקב בעת רדתם למצרים (בראשית מב, יא) כנים אנחנו ופירש"י אמתיים אנחנו על שם שהם כולם זרע אמת וע"ז נראה לי לפרש*טעם יקר כל מי שרואה יעקב אבינו בחלום כו'. הזוהר פרשת וישלח (קסח, א) אמר רבי יוסי אנא שמענא דכל דאסתכל בחלמיה וחמא ליעקב מקפטר בקוספי ר"ל חיין אתוספין ליה ובאמת ראוי ליתן טוב טעם ודעת למה נבחר יעקב בזה משאר אבות ונראה דגרסינן בפ' חלק (סנהדרין צז, א) אמר רבא מריש אמינא ליכא קושטא כו' אמר לי דאקלע לההוא אתרא ושמיה קושטא ולא הוי מיית איניש מהתם בלא זמניה שמע מיניה מי שאוחז במדת האמת לא מת בלא זמנו וידוע שכל מה שמראין לאדם בחלומו מראין לו עניינים כדי לעשות תשובה וכדומה והנה מי שרואה בחלומו יעקב אבינו ע"ה אוחז במדתו מדת אמת כי משה"ה מראין אותו בחלומו כדי שיתעורר לאחוז במדתו ובעבור זה יתוספון ליה חיין. וטוב טעם ודעת לענין הזה יעקב אבינו לא מת כי היה כולו אמת וראוי להיות חי וקים. וא"כ יבין וישכיל כל בן דעת להדבק באמת וירחיק עצמו ממדת שקר המגונה וגרוע בכל המדות רעות שאינו רואה פני השכינה ומכל שכן וק"ו האנשים החטאים האלה הנשבעין לשקר וי ליה וי לנשמתיה וטוב עדן אשר לא היה בעולם אלף עיירות היה לינאי המלך ונחרבים בעבור שבועת אמת ק"ו על שבועת שקר ושוא תרתי לריעותא. וכן אותן אנשים החטאים בנפשותם מדברים בלב ולב עם חבריה' בחלקלקות אחד בפה ואחד בלב וגונבים דעת הבריות ואין נותנים על לבם קללת דהמע"ה יכרת י"י שפתי חלקות (תהלים יב, ד). ושערוריה ראיתי בעוונותינו הרבים בדורות הללו האוחז במדה מגונה זו והולך בדרך חלקלקות יאמרו עליו שהוא חכם ויודע לרמות בני אדם אתמהא וכי בעבור שהוא חריף ויודע לרמות חכם יקרא אין זה אלא נבל ולא חכם כי נבל הוא ונבלה עמו ושבע תועבות בלבו והעם אינן יודעים להיזהר ממנו ע"כ כל איש יבחר דרך הטוב לקיים בעצמו ודובר אמת בלבבו וחייב המזיק להרחיק עצמו מן נזק גדול הזה שפוגם בלישני' ומות (משלי יח, כא) וחיים ביד לשון בני אדם ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק במדת האמת כי חותמו של הקב"ה אמת*טעם על המחליף בדבורו כאלו עובד ע"ז. וידוע מארז"ל (עי' סנהדרין צב, א וב"ר סה, טו) המחליף בדבורו כאלו עובד עבודה זרה שנאמר (בראשית כז, יב) אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע כמת וכתועה ועובד עבודה זרה. וקשה למה נמשל מי שאומר שקר לעובד ע"ז בודאי ענין כמת הנזכר במלת כמתעתע אתי שפיר לדעת הגמרא דאתרא דלא אמרו שקר לא מת איניש בלא זמניה אמנם עינן עבודה זרה צריך טעם ודעת מה ענין זה לזה. ויראה כי בילקוט פרשת האזינו (רמז תתקמב ד"ה אל אמונה) הביא באריכות א"ר חנינא כל האומר הקב"ה ותרץ הוא כו' הכל ברא הקב"ה בעולמו חוץ ממדת שקר ועולה שנאמר (דברים לב, ד) הצור תמים פעלו ע"ש באריכות. וא"כ מכח שמדת השקר לא נברא מהש"י א"כ האומר שקר בע"כ יאמר שבורא אחר הוא שברא שקר ח"ו ואיכא שני רשויות ח"ו ע"כ כל המחליף בדבורו כאלו עובד עבודה זרה וע"י מדרש זה ראיתי ליישב*טעם במדרש שהשליך הקב"ה אמת ארצה. ענין מארז"ל (ב"ר ח, ה) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו (תהלים פה, יא) מלמד חסד אמר יברא כו' ואמת אמר אל יברא דכולא שקר צדק אמר יברא דכולא צדקה הוא ושלום אמר אל יברא דכולא קטטה הוא מיד נטל אמת והשליך ארצה שנאמר (שם שם יב) אמת מארץ תצמח וקשה למה השליך אמת ארצה יותר משלום וע"ד הנ"ל הוא מתורץ כי בשלמא השלום שאמר אל יברא דכולא עלמא קטטה הוא שפיר אמר כי כבר נברא המחלוקת בעולם כענין שמסיק במ"ר פרשת בראשית (ד, ו) מפני מה לא נאמר כי טוב ביום שני מפני שבו נברא המחלוקת. ומה אלו שהם לתקונו של עולם וכו' א"כ המחלוקת וקטטה כבר היה בעולם משא"כ אמת דטען דכולי עלמא שקר הוא ושקר לא היה ולא נברא מהקב"ה וטענתו של אמת היה שקר לכן השליכו הקב"ה ארצה כי דובר שקר לא יכון נגד עיניו ומאחר שארחות י"י חסד ואמת יקיים כל איש הירא וחרד בלבו אחרי י"י אלהיכם תלכו וארז"ל (סוטה יד, א) והלא אש אכלה הוא אלא החזק במדותיו מה הוא מלא רחמים אף אתה כן. וכל המחזיק במדת האמת יזכה לראות בירושלים עיר הקודש בבניינה אשר עליה נאמר (זכריה ח, ג) ונקראת ירושלים עיר האמת ובכלל זה מספרי לשון הרע על בני ישראל פיהם כחץ שחוט וכחרב חדה ודוקרים איש את רעהו בחרב לשונם באחיו ידבר ובבן אמו נותן דופי. גם על גדולי ונשיאי ישראל שולח אמרתו תאלמנה שפתי שקר כאלה ישלם י"י כגמולם ויהיו לאות ולמופת לבני ישראל כדי לבער הרעה הגדולה הזאת מקרב ישראל אשר בעון זה נחרבו שני בתי מקדשות בעוונותינו הרבים וגרמה כמה רעות בעולם. ולא די שנקרא לשון הרע מי שמוציא רע על חבירו אף באם אומר טוב על חבירו וכוונתו לרעה רשע רע נקרא כמבואר בב"ב (קסד, ב) אמר רב דימי לעולם אל יספר בפני אדם טובתו של חבירו שמתוך כך כו'. ולא אליכם כל עוברי דרך זה סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה חוטאים בנפשותם ובחרו במדת האמת לידע ולהודיע כי י"י הוא אחד וחותמו אמת. ובגלל הדבר הזה יאריכו ימיכם וימי בניכם. ותשבו לבטח בארצכם. אשר נשבע לאבותיכם. וברוך אל עליון אשר מלכותו ואמונתו לעד קיימת שוכני לגמור ולהשלים עמוד האמת: