נדבר מתיקון של יום הגדול והנורא אשר כל באי עולם עוברים לפני כבני מרון וכולם נסקרין בסקירה אחת ואשרי כל חוסי בו ויירא ויפחד מאימת יה"ד. והש"י ברוב גדלו ואמתו נתן לנו תשובה למחילת עון ולכפרת פשע וגדולה תשובה שזדונות נעשות לזכיות*ביאור יפה על הפסוק תמות' רשע רעה וגו' והוא ע"ד המדרש שאלו לחכמה וכו' השיבה נפש כו'. וזה ביאור הפסוקים (תהלים לד, כב) תמותת רשע רעה ושונאי צדיק יאשמו פודה ה' נפש עבדיו ולא יאשמו כל החוסים בו הרד"ק פי' יאשמו נגזר מלשון אשם ונ"ל שיתבאר ע"ד המדרש שאלו לחכמה עונש של החוטא מהו השיבה נפש החוטאת תמות. שאלו לנבואה השיבה חטאים תרדוף רעה (בירושלמי מכות ב, ו איתא להיפך) שאלו לתורה אמרה יביא קרבן ויתכפר. שאלו להקב"ה אמר לעשות תשובה וכל אלו הלשונות של התשובות אלו מרומזים במקראות אלו. ויובן הדקדוק שהקשה במקרא למה העמיד מלת רשע בין תמותת רעה כמ"ש (יחזקאל יח, ד) נפש החוטאת תמות. והנבואה השיבה רשע רעה כמ"ש חטאים תרדוף רעה ומ"ה העמיד מלת רשע בין שני מלות תמותת רעה להורות לנו שמלת רשע קאי אלעיל ואלרע לתשובה חכמה ולתשובה הנבוא' אח"כ אמר ושונאי צדיק יאשמו כלו' ששונאים צדיקו של עולם יאשמו יביאו קרבן אשם כפי' הרד"ק. ומה שהזכיר קרבן אשם דוקא יותר משאר קרבנות כי באשם שייך שני מיני קרבן דהיינו אשם תלוי ואשם ודאי ובין כך רמז לנו על הבאת קרבן וזה רמז לתשובת התורה שאמרה יביא קרבן ויתכפר ואח"כ אמר פודה י"י נפש עבדיו וגו' שהוא רמז של תשובת הקב"ה שאמר שיעשה תשובה ואמר פודה י"י נפש עבדיו ר"ל פודה אותתה ממיתה ולא יאשמו כל החוסים שלא יצטרכו להביא קרבןש ועד"ז פירש הגאון מוהר"ר שלמה אפרים זלה"ה (תהלים לו, ז) אדם ובהמה תושיע י"י ר"ל שלא יצטרך להמית האדם במיתה ח"ו ולא להמית הבהמה בקרבן רק יעשה תשובה. ולדברי הגאון לא ירומז רק שני עניינים ולדידי מרומזים התשובת הכל על נכון במקרא ע"כ יזהר אדם כל ימיו לעסוק בתשובה כל יום וביחוד בימים הנוראים ועכ"פ החי יתן אל לבו לשוב בתשובה שלמה ל' יום קודם ר"ה וזהו זמן ב"ד של מעלה. ומזמן הזה חל עלינו חובת ביעור לבער היצה"ר ולתקן המעשים המקולקלים שקלקל בכל השנה במזיד ובשוגג וכל מי שיפשפש ימצא בודאי. ומה לי להאריך בדרכי מוסר מענייני התשובה הלא כבר דברו הראשונים מזה כגוןר אשית חכמה וחובת הלבבות ואחריהם ספרים הרבה כגוןא בי זקני החסיד בספרי עמק הברכה ובריתא ברהם והאחרון חביב אדוני אבי מ"ו מה שהרבה לדבר במסכת ר"ה ויומא שלו שדבר מכל אשר לפניו ובהם תדבק ואשרי להאנשים האלה שקוראים בספריהם עכ"פ פעם אחת בשנה. ואתם בית ישראל לכו וראו ותנו לבכם ועיניכם במעשה דמע"ה אשר הרבה להתודות על חטאיו ופשעיו כמו שמוזכר בתהילים סימן נ"א*ביאור הפסוקים בתהלים חנני אלהים כרוב רחמיך וגו'. ואבאר שמה הפסוק (תהלים נא, ג) חנני אלהים כחסדך כרוב רחמים מחה פשעי הרב כבסני מעונו וגו' כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד וק' מה מורה הכפל ידיעת הפשעים ושוב שנית במה שאמר וחטאתי נגדי תמיד ואגב יובן מלת הרב כבסני כי רש"י לא פירש כלום ע"ז והבעל אילה שלוחה פי' הרב כבסניי ככלומר הרבה כיבוס כבסת אותי עדיין ראוי ליתן טעם מאי מורה רבוי הכביסה *(ירושלמי דיומא עבירות שהתודה ביום כיפורים זה צריך להתוודות בי"כ אחר וכו') ויראה לי ע"ד ירושלמי דיומא פי"ב (ח, ז) תני עבירות שהתודה ביום כפור זה אין צריך להתוודות ביום כפור אחר תני רא"א הרי זה משובח (לפנינו הגי' ה"ז זריז ונשכר), מאי טעמא דר"א (שם ה) וחטאתי נגדי תמיד ומה מקיים רבנן טעמא דר"א וחטאתי נגדי תמיד שלא יהיה בעיניו כאלו לא עשאן אלא כשעשאן ונמחל לו. ופי' בעל יפה מראה על כשעשאן ונמחל פי' בחסד העליון ויהיה שפל בעיניו לעולם עכ"ל. והנה כל משא ומתן זה ירומז פה וקאי אלמעלה במה שאמר כרוב רחמיך מחה פשעי והנה ביקש רחמים למחות הכל שלא יהיה שום רושם ניכר וזה רומז באומרו שלא התודיתי על חטאי פעם אחת בי"כ ולא יותר רק אני חוזר ומתודה כל ימי הכפורים ולכן אמר הרב כבסני כלומר לא די בכביסה אחת רק בכמה כביסות כלומר אף שאתה כבסתני כביסה אחת ומחלת לי העון מ"מ הייתי מתודה כמה פעמים כאלו אני צריך תכבוסת הרבה ואח"כ מפרש דבריו ואמר אף שבקשתי שתמחה פשע זה לפניך שלא יהיה בי שום רושם ניכר אך על עצמו אמר כי פשעי אני אדע ר"ל אני אדע זה ולא אתה כי אתה מחלת לי רק אני זוכר עוני תמיד ושמא תאמר אזכור החטא וגם המחילה א"כ ל"ל הזכרון של החטא כשאזכור בצרה המחילה לומר שהש"י מחל לי אותו עון מש"ה סיים לומר וחטאתי נגדי תמיד ר"ל החטא הוא נגדי תמיד ולא המחילה והסליחה והכל הוא בעבור זה שאהיה שפל רוח בפני עצמי ומכח זה שאנכי אזכור את חטאתי תמיד צריך אני לכביסות הרבה. ובזה יובן הפסוק (ישעיה מג, כה) אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור כי מוחה על גוף החשטא קאי שלא יזכור שהיה לו שום חטא כי מחלתי לו וזה הוא שטר ושוברו עמו וידקדוק הכל על נכון. ונחזור לעניינינו שצריך לאדם להתוודות בכל עת ובכל שעה מכ"ש ביום הדיןה גדול והנורא וענין הוידוי מוזכר בטור א"ח סימן תי"ז שהביא ברייתא (יומא פז, ב) מצות וידוי עי"כ עם חשיכה אבל חכמים אומרים מתודה קודם אכילה שמא תטרף דעתו תוך הסעודה וכו' ולי נראה ליתן טעם אחר על מה שתקנו להתוודות קודם הסעודה ואגב אפרש הברייתא (ברכות ח, ב) תני ר' אחא מדפתי*טעם לשבח למה תקנו חז"ל להתוודות בעי"כ קודם הסעודה ויתורץ אגב המאמר ברייתא רב אחא מדפתי וכו'. ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש (ויקרא כג, לד), וכי בט' מתענין והלא בי' מתענין ללמדך שכל האוכל ושותה בט' מעה"כ כאלו התענה ט' וי' והוא מאהבת הקב"ה לישראל שלא צוה להתענות אלא יום א' בשנה ולטובתם לכפר על עונותיהם וציום שיאכלו וישתו תחלה כדי שיוכלו להתענות ושלא להזיק להם העינוי משל למלך שה"ל בן יחיד וגזר עליו להתענות וכו' ולי הדיוט נראה אע"פ שנ"ט על האכילה בשביל שלא יזיק להם עינוי יש לי ליתן טעם אחר להיפך כי יש לי רשות ג"כ לעשות פירוש על מימרא בגמרא כמו הטור והטעם הנכון הוא להיפך כי יו"כ הוא יום עינוי כמו שאמר הכתוב ועניתם את נפשותיכם ורז"ל למדו ה' עינוים וכל א' נקרא בשם עינוי כידוע וא"כ הסברא תהיה להיפך הש"י רוצה שיענה האדם נפשו בי"כ כראוי להיות מעונה ביום הסליחה והמליחה ויהיה מתורץ שפיר הקושיא העצומה איך יפול על הטבע לקרות צום לאכילה ולשתייה עד שאחז"ל מי שאוכל בתשיעי כאלוה תענה בתשיעי ועשירי וזה הוא שני הפכיים בנושא אחד. ובאמת לפי פירוש הזוהר מתורץ שפיר זוהר בפרשת אמור (ח"ג סח, ב)*טעם שנקרא אכילה ביום התשיעי בערב יום הכפורים לתענית. שהקשה על מלת נפשותיכם משמע שני נפשות וכי שני גופים יש לאדם ומפרש מלת נפשותיכם קאי על הגוף והנשמה. והקדוש ברוך הוא צוה לענות שניהם הגוף בתענית והנשמה באכילה וזה לא יכול להיות ביום אחד כי ביום הכפורים מחוייב להתענות והוא עינוי לגוף ולא לנשמה והיאך מצינו עינוי לנשמה לכן צוה לאכול ולשתות בתשיעי כי זה הוא עינוי לנשמה כי לא לאכילה היא צריכה ובי"כ עינוי לגוף א"כ יפה מתורץ כל האוכל בתשיעי כאלו התענה תשיעי ועשירי כיב אמת שני עינויים הן אחד לנשמה ואחד לגוף מה נהדר אמרי בוצינא קדישא*אנשי מעמד לא התענו יום א' מכח שאכלו ושתו ביום השבת. אבל לי נראה כפשוטה האכילה בעצמה היא עינוי והוא ע"ד המשנה בתענית (כו, א) אנשי המעמד היו מתענין ד' ימים בשבוע מיום שני עד יום חמישי ביום ששי לא התענו מפני כבוד השבת ולא בא' בשבת כדי שלא יצאו ממנוחה ועונג ליגיעה ותענית וימותו אם כן הרי לך לפניך מכח שבשבת הכל מודים דבעינן לכם וקראת לשבת עונג וכשיתענה ביום א' יצא מהיפך להיפך והוא צער גדול לאדם וזהו הטעם ועניתם בתשעה לחדש ותני דבי ר' חייא האוכל בתשעה וכו' כי האכילה שמרבין בסעודה בערב י"כ גורם שקשה התענית לאדם למחר בי"כ ונחשב שפיר האכילה לתענית כנ"ל ונכון הוא זה הוא טעם נכון. שצריך להתוודות קודם אכילה*טעם נכון למה מתוודין קודם אכילה בעי"כ. כי ידוע שכל אדם צריך לעבוד י"י ביראה ובשמחה וכמבואר בספר חסידים (עי' סימן קנט) מזה העניןש כל מצוה צריך להיות לז' חלקים ותרין מנהון יראה ואהבה ואין הדעת נותנת למי שמעונה שיפול עליו להיות שמח וטוב לב אלא חלק הסעודה מה שאנו נוהגין ושייך לתענית יום העשירי א"כ ממש הוא שהעבורה היא ביראה ושמחה. ועיקר היראה היא בשעת הוידוי כשעומד לפני ממ"ה הקב"ה ומזכיר עוונותיו איך לא יראה מפני הקב"ה ובעת ההיא אי אפשר לו להיות בשמחה לכן כשאוכל מיד אחר הוידוי אז היא השמחה הרוחניות וכאחת אי אפשר לעשותן*טעם לשבח על המדרש בפרקי ר"א ראה סמאל שלא מצא בהם חטא בי"כ. ועל ד"ז יובן מדרש בפרקי ר"א (פמ"ו) ראה סמאל שלא מצא בהם חטא בי"כ ואמר לפניו רבש"ע יש לך עם אחד בארץ דומה למלאכי השרת מה מלאכי השרת יחיפים כך ישראל יחיפי רגל ביום כפור. מה מלאכי השרת אין להם קפיצה אף ישראל עומדים ביום כפור. מה מלאכי השרת אין בפיהם אכילה ושתיה כך ישראל אין בפיהם אכילה ושתיה ביום כפור. מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך ישראל. מה מלאכי השרת שלום ביניהם כך ישראל והקב"ה שומע עדותן מן הקטיגור ומכפר על כל עוונותיהם של ישראל ע"כ ובאמת ראוי ליתן טוב טעם ודעת כאשר יש לתמוה על המקטרג הגדול שיהיה לסניגור לדבר טוב על עם ישראל*טעם מאבי זקני החסיד מהר"ר אברהם רבי שעפטלס ע"ז. והאיש האלהי החסיד אבי זקני מהר"ר אברהם ר' שעפטלס ז"ל פי' זה הוא קטרוג שלו וכך הוא אומר ראה עמך ישראל מתנצלים עצמם על חטאם ופשעם שעושים כל השנה באמרם שהם קרוצי חומר וא"א להם להכריע היצה"ר לך וראה אותם כהיום הזה שהם דומים למה"ש ממש א"כ מאחר שיש להם כח לזה ולמה אין עושים כן עולמית ובזה מזכיר עוונותיהם ואנכי אוסיף על דבריו לסייעו בלשון המדרש שאמר אף ישראל כן בי"כ מלת י"כ למה לי וכי לא ידענא שדבריו של סמאל הן ביום כפור אלא הוא הדבר של אבי זקיני ז"ל שאמר אף ישראל כן בי"כ כלומר בי"כ עישון כן ולא בכל השנה ודברי פי חכם חן. ואנכי הפעוט איישב הענין באופן אחר כי יש עוד לדקדק בג' חלוקים הראשונים אומר כך ישראל יחיפי רגל וכן כך ישראל עומדים וגבי נקיים מכל חטא וכן גבי שלום אמר סתם כך ישראל ולא פירש מה רק ילמד סתום מן המפורש הלא דבר הוא ונראה לי שהוא רמז קטרוגו והוא בדרך שפירש"י גבי בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו (ישעיה ו, ב), והטעם הוא כסוי הרגלים של מה"ש כי רגליהם כרגל עגל שלא להזכיר לישראל עון העגל ומצד לקיחת שוחד שלו ע"י שעיר המשתלח פותח פיו כאלו מדבר טוב על ישראל ולבו בל עמו ובשפתיו רמיה לרמז קצת קטרוג כלומר מה מה"ש יחיפי רגל ורגלם דומה לעגל כדי להזכיר להם עון העגל וכן באמרו מה מה"ש עומדים וכו' ומה מה"ש אין בפיהן אכילה הולך על ענין א' כי בלאו הכי יש לדקדק הדקדוק לשון שאמר אין בפיהם אכילה אין אוכלין היל"ל אלא הענין הוא שמצינו גבי אליהו ז"ל (מל"א יט, ח) וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ולזה יש תימה מה רבותא גבי משה שהיה בהר ארבעים יום וארבעים לילה ולא אכל הלא גם אליהו ז"ל עשה כן. והאבן עזרא רמז קצת ואמר הענין גבי אליהו שנשאר האכילה במעיו ולא היה מעכל אותה כל הימים האלה על דרך (שבת קנה, ב) יודע צדיק דין דלים (משלי כט, ז) ידע הקב"ה שכלב אין יכול לאכול הכל משהה האכילה במעיו ג' ימים וזה היה מעלתו של מרע"ה והוא על דרך רז"ל (יומא ד, ב) ויבוא אל תוך הענן (שמות כה, יח) לא בא אלא למרק האכילה ושתייה בתוך מעיו ואם כן גדול כחו של משה מכחו של אליהו כי משה רבינו ע"ה שהיה ממרק אכילתו ממעיו ונשארו במעיו של אליהו ולפ"ז יובן שפיר שדבר טוב על ישראל ותועבה בקרבו ואמר אף ישראל אין בפיהם אכילה ושתייה בפיהם דייקא בפיהם אין אכילה אך הבשר בין שיניהם מאכילה ומסעודה גדולה שאכלו אתמול ומלאו כריסם ובטנם והאכילה זאת לא נתעכל ממעיהם. וזה גורם שהם עומדים הגם שהעמידה קשה ללב אמנם פיתא סעדתא דליבא מרוב אכילה שאכלו אתמול יש להם כח לעמוד בהיכל המלך. וכן גבי מה מה"ש נקיים מכל חטא ומה מה"ש שלים ביניהם רמז בדבריו קצת קטרוג על דרך מארז"ל (עי' ספרי נשא מ"ב ובמ"ר יא, ז) גדול השלום אפילו ישראל עובדים עבודה זרה אמר הקב"ה אין שטן ואין פגע רע וזה הוא קטרוגו כי אמר נקיים מכל חטא אך לא בעצם כי אם בערמה ובמרמה וראה מה הם עושים. עושים שלום ביניהם כי ידעו שבזה תמחול להם עונם ואין שטן ואין פגע רע. ע"כ אל יסמוך האדם על סניגורו של השטן כי בודאי מאת הקב"ה שימחול עוונותיו ושב ורפא לו. ע"כ דברנו מן המוסר השייך לדין של מעלה י"י ישמור עמו ישראל מדיןה קשה*תוכחת מוסר בכמה עניינים. ואתה נדבר מן המוסר השייך לדין של מטה והנה מי ידבר מעניינים הנוראים הזה אשר עינינו למטה ורואים הנהגת וסדר העולם. ולא באתי להזהיר הדיינים על מדות המשפט כי הם יודעים דין ודת ולא נעלם מהם אזהרת חז"ל (סנהדרין ז, א) וכמו שמוזכר בטור (חושן משפט) סימן ח' יראה הדיין כאלו חרב חדה מונחת על צוארו וכאלו גיהנם פתוחה מתחתיו ואין מזהירין לנזהרים ומקרא מלא הוא (דברים טז, כ) צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת ופירש"י כדאי מנוי הדיינים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן*ביאור הפסוקים בתהילים עד מתי תשפטו עול וגו' והוא ע"ד הילקוט פרשת משפטים. ולפ"ז יתבאר פסוקים במזמור פ"ב (פסוק ב) עד מתי תשפטו עול וגו' לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו ימוטו כל מוסדי ארץ אני אמרתי אלהים אתם וכו' אכן כאדם תמותו לקשר הפסוקים דע מה שמסיק במכילתא (כ, טז) והובא בילקוט פרשת משפטים (ילק"ש ח"א רמז שנג) בפסוק (משפטים כג, ח) ושוחד לא תקח רבי נתן אומר אין נפטר מן העולם עד שיהיה בו א' מג' דברים או דעתן מטורפת בתורה ומטהר הטמא ומטמא הטהור או שיצטרך לבריות או שיחשוך מאור עיניו. ובזה יובן פירוש פסוק בפ' בלעם במ"ש (במדבר כב, לד) חטאתי כי לא ידעתי וקשה אם לאיה הלו ידיעה ממילא לא חטא אלא הענין הוא שבלעם נטל שוחד כפירש"י אם לקרוא לך באו סבור אתה לקבל שכר ואם כן הלקיחת שוחד גרם לו לטרוף הדעת לכן שפיר אמר חטאתי בלקיחת שוחד וזה גורם שלא ידעתי כי השוחד גרם לחסרון הידיעה וכל זה רמז דוד המלך ע"ה באותו מזמור וקאי אלעיל עד מתי תשפטו עול וגו' ונותן טעם לדבריו שזה העונש שלהם ואמר לא ידעו ולא יבינו מכח שישפטו עול יהיו מטורפים מדעתם ולא ידעו ולא יבינו וזהו נגד הטירוף דעת הנזכר במדרש ונגד שיחזר מאור עיניו אמר בחשיכה יתהלכו. ונגד שיצטרך לבריות אמר ימוטו כל מוסדי ארץ מלשון נכסיו מתמוטטים אם כן נרמזים בפסוקים אלו שלשה דברים שהדיין לוקה באם יעשה עול במשפט כמו שנזכרים במדרש הנ"ל. וגם רמז במה שפירש"י כדאי הוא מנוי דיינים להושיבם על אדמתן ולהחיות ישראל נגד להושיבן על אדמתם אמר ימוטו כל מוסדי ארץ ר"ל שיגרמו להתמוטט מוסדי ארץ ונגד להחיותן אמר אכן כאדם תמותון ואשרי הדיינים השומרים נפשם מכל אלה*מענין לקיחת מעות מדיינות. וביחוד כל בעל נפש ישמור נפשו בענין לקיחות מעות פסק כמבואר בגמרא פרק במה בהמה (שבת נו, א) והטור הביאו (חו"מ סימן ט) כו' ואף שרבים רוצים ליתן טעם ע"ז אך הם טעם לפגם ועלינו לשבח הניצולים מזה המעות כי הוא מאוס בעיני אלהים ואדם. כי זה גורם לזות שפתים ולדבר קלון על הדיינים ודכירנא כי הייתי רך בשנים בעת שנסע א"א ז"ל ממני לארעא קדישא והיה לו טעמים נכונים על זה וזהו אחד מהן בעבור שבילדותו לקח מעות פסק ובזקנותו חזר מזה ע"כ מהראוי ששופטים ושרים וחורי ארץ והגאונים יתאספו יחד ולדבר מזה כי עכ"פ חוב על ישראל לפרנס דייניהם וחכמיהם והלוואי שיעשו כמו שמוזכר בטור בשם הר"ר יהודה ברצלוני באופן שהדיינים יהיו נקיים מי"י ומישראל ואתם אהוביי אלופיי ומיודעיי אדבר נא בהרמנא דמלכא דלעילא ובהרמנא דמלכיתא לתתא הן הן החכמים היושבים ראשונה במלכותא דרבנן ואדבר וירוח לי על ענין רע ומר ששמעתי וראיתי אוי לעינים הרואות ולאזנים השומעות והאלהים הוא היודע שלא יצאתי לדבר בעבורי כי זכיתי ת"ל יתברך שמו להתרוממות ולגדולה שנתקבלתי לאב"ד הגדול על רוב מדינות ישראל ולא בזכותי רק זכות אבותי עומד לי רק באתי לקנא קנאת י"י צבאות*כמה חשובים לומדים שרי התורה ובעלי מע"ט יושבים ואין דורש ומבקש אותם ולוקחים לסוחרים לרב מחמת ממון הנמאס. שראיתי עבדים רוכבים על סוסים ושרים הולכים כעבדים על הארץ ממש ר"ל שיש ת"ל עדרי עדרים גאונים מופלגים בחכמה ובדעת ובמעשים ולית דמשגח בהון והמה מונחים בקרן זויות ואין מי שאומר להם קצין תהיה לנו וחכמתם בזויה ומושפלת בשפל המדרג' בעו"ה ואותן האנשים המבהילים העולם בפיטומי מילי בעלמא וע"י עושרים מסבבים ומגלגלים על ידיהם וע"י שלוחיהן כיוצא בהן וע"י שולחי שולחיהן עד ק' ופועלים פעולת ודוחין נפש מפני נפש בהמתן וגורמים רעה ועושים עצמם לאלהי כסף ואלהי זהב ישומו שמים על זאת. ועל הדור הזה נאמר וי לדור ששפטו את שופטיהם. ולפעמים יש קצת קהלות שיורדים מנכסיהם וסוברים לקבל עליהם רב מחמת עושרו ומניחין הרבנים אנשי מדות ומעלות טובות מאחר שהם עניים ואין נותנים אל לבם מאמר חז"ל (נדרים פא, א) הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה לישראל*דברי פי חכם חן הגאול מהרש"ל ז"ל קורא תגר על הרבנים וכו'. וכל חכם לב יבין וישכיל בדברי הגאון הגדול מהרש"ל בים של שלמה פ' החובל סימן נ"ח בענין ליטרא דדהבא וכו' ובתוך דבריו כתב הנמצא כזה עכשיו. ואפילו אם נמצא אחד מאלף רבו פרוץ על העומד שבעו"ה שכולם רוצים להלוך בדרך זה בעו"ה נסמכים מרובים והיודעים מועטים. ונזוחי דעת מתרבים שאין א' מכיר מקומו ומיד כשהוא נסמך מתחיל להשתרר ולקבץ בחורים בהון עתק כדרך השרים ששוכרים עבדים לרוץ לפניהם. והנה אותם נקראים שועלים קטנים שמחבלים כרמים כרם יי' צבאות כאשר כתב הרמב"ם. וכן יש זקנים בעו"ה שאפילו סוגיא דשמעתתא אינם מבינים לתכליתו ואינם יורדים לעומקה של הלכה כלל ובלא קניית חכמה הם משתוררים על הצבור ועל הלומדים ומחרימים ומתירים ומסכימים לתלמידים שלא לפניהם רק מקבלים תשלומין גמורים ולהנאתן דורשים כל הימים אוי לאותה בושה שאנשי אמונה יודעי דעת נאבדו ואם נמצא מי שהוא חריף ומ"מ מעשיו מקולקלים והאריך שמה כהנה וכהנה יעיין המעיין שמה. לכן מהראוי לשמוע לקולו כי דבריו דברי אלהים חיים ואני אומר על אותן שנתקבלים בקהלות ע"פ השתדלותם לא מן שמיא מקומיה' רק מעשה ידי אדם הם הלא מצינו הכשפים מכחישין פמליא של מעלה ק"ו בענין זה. ושבח אני את הגאונים המופלגים במדינות פולין הקדושים אשר בארץ המה יבדלו החייםש החרימו על יחידים ורבים ועל הנותן ועל המקבל ע"י עצמן וע"י שלוחים ושלוחי שלוחיהן בודאי המה ראו מעשי יי' ומקנאים קנאת ה' צבאות אבל בעו"ה תקנת' קלקלת' כאשר קצת לא מקבלים מוסר ועוברים בעו"ה על החרמות ואלות וקללות הכתובים בספר ומכשילין רבים. ע"כ באה עלינו הצרה הזאת צרורות מחוברות ואין צרה פוטרת חברתה ואנחנו הולכים מטה מטה ואזלת ידינו. ע"י עקשות מריינו. לכן אתם גבורי ישראל התאספו יחד וחברו חרב וחלצו מתניכם והקהילו קהלה גדולה להחזיק זה הענין ברוב מנין ובנין לפנות דרך וליישר המסילה. להסיר המכשלה. והתקלה שלא יעשה כזאת הנבלה בישראל. ובזכות זה הקב"ה ירחמנו. ולמחות אשמינו ויגלה שנת שלומינו. לגדל ולרומם שמנו. וציון יפדה בימינו. וכימות עניתנו ישמחנו. הקב"ה שהוא עד ובעל דיין. יחנן אותנו בשעת הדין. ולכל יודעי דת ודין. בזכות שעסקנו בעמוד הדין: