ביאור אחר על וי"ו של ואלה המשפטים*ביאור נחמד על הפסוק כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים וכמה דקדוקים יתורצו. ויתבאר ע"ד פסוק פרשת יתרו (שמות יח, יג) בענין וישב משה לשפוט את העם וגו' כתיב ויאמר משה לחותנו כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו. וקשה בקצרה הל"ל ושפטתים. וע"ק באמרו שנית והודעתי חוקי אלהים ותורתיו הלא כבר אמר כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים פי' רש"י כתרגומו למתבע אולפן לשאול תלמוד מפי הגבורה והא תו למה לי של והודעתי חוקי אלהים ותורותיו. ע"ק באומרו לא טוב הדבר אשר אתה עושה נבול תבול מה ענין הקדמה לא טוב הדבר בודאי אם יאמר לו נבול תבול וגו' כי כבד ממך הדבר בודאי לא טוב הדבר הוא. ועוד קשה עתה שמע בקולי מלת עתה למה לי ואגב יתבאר היה אתה לעם מול האלהים והבאת הדברים מול פירש"י מול האלהים ושואל משפטים מאתו והבאת הדברים פירש"י דברי ריבות וקשה מה יש חילוק בין משפטים לדברי ריבות עוד קשה באמרו והזהרת אותם וגו' למה אמר עוד פעם והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון מה מוסיף במלת והודעת כי הוי יכול לכלול בחד בבא והזהרת את החקים והתורות את הדרך ילכו בה מלת והודעת למה לי. ע"ק להבין מלת אשר ילכו בה הן אמת שחכמינו ז"ל (ב"מ ל, ב) דרשו כל מלה ומלה על גמילות חסדים קבורה הדין לפנים משורת הדין אבל יש שבעים פנים לבאר על פי פשטי הפסוקים ואפשר לתרץ מלת וילכו בה על דרך שפירש רש"י פרשת בא (שמות יב, כח), וילכו ויעשו פירש רש"י לימד הכתוב שכר להליכה שכר לעשייה. וזה רמז המקרא והודעת להם שיש ב' מיני שכר הדרך ילכו בה זו הליכה והמעשה זו עשייה*טעם אחר הגון על הפ' כי יבוא וגו' והוא ע"ד הגמרא פ' הספינה. פי' אחר על הפסוק הנ"ל ויובן מלת והודעת ויתבאר ע"ד הגמרא פ' הספינה (ב"ב פט, ב), תנו רבנן אין עושין המחק צדו אחד עבה וצדו אחד קצר לא ימחוק בבת אחת וכו' עד על כלן אמר רבי יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר אם אומר שמא ילמדו הרמאים ואם לא אומר שמא יאמרו הרמאים אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו. אבעיא להי אמרה או לא אמרה אמר רב שמואל בר רב אמרה ומהאי קרא אמרה (הושע יד, י) כי ישרים דרכי י"י צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ופירש רשב"ם צדיקים יזהרו שלא לרמות בני אדם ורשעים יכשלו לרמות. ואת זה רמז לן הפסוק והזהרת אתהם את התורות וגו' לומר להם את זה תעשו ואת זה לא תעשו והיה ירא יתרו פן יחשוב משה בלבבו לאמר לא אזהיר אותם על כולם פן ילמדו הרמאים ברמאות ע"כ אמר לו יתרו והודעת להם הדרך בכלל ואל תמנע מאומ' מהם מפני הרמאים ואמר לו ילכו בם ילכו דייקא ר"ל הראה לו התירוץ שמביא הגמרא צדיקים ילכו בם ורמז לו שצדיקים ילכו בה והרוצה יכשול. אך הקושיות הראשונות במקומם עומדים ליישב הפסוק*ישוב על הפסוק כי יהיה להם דבר בא אלי וגו' והוא ע"ד הגמרא דיבמות שאין לדמות מילתא למילתא במקום רב. כי יהיה להם דבר בא אלי וגו' כבר צווחו קמאי דקמאי כי פתח בל' רבים כי יהיה להם דבר וסיים בלשון יחיד בא אלי. באו אלי הול"ל יתבאר ע"ד הגמ' דיבמות (קט, ב) מאי דכתיב כו' (יחזקאל ז, ה) רעה אחר רעה תבוא לתוקע עצמו לדבר הלכה ומפר' דיינא דאת' דינא לקמיה וגמר הלכה ומדמה מילתא למילתא ואית ליה רבי ולא אתי למשאל וכן פסק בטור סימן י' וזהו כי יהיה להם דבר בא אלי מלת בא אלי קאי על הדין שכבר בא דין זה לפני מ"מ הייתי מדקדק בדין ושפטתי בין איש ובין רעהו במדות המשפט ולא הייתי מדמה מילתא למילתא פן ואולי לכאורה יהיה דומה דין זה למשפט הקדום ולאחר העיון ישתנה הדין. וזהו ושפטתי בין איש ובין רעהו הבאים לפני ר"ל שירדתי לעמק המשפט*טעם ופי' אחר על פסוק זה ושפטתי וגו' והוא ע"ד שכתב הב"י בח"מ סי' י"ד. לברר הדין מחדש ולא דמיתי מילתא למילתא. פירוש אחר על פסוק זה והוא ע"ד שכתב הב"י בח"מ סי' י"ד מכאן דקדק ר"ת הא דאמרינן בזה בורר (סנהדרין לא, ב) ב' שנתעצמו בדין כיפין אותו לדון בעירו ואם אמר כתבו לי. מאיזה טעם דנתוני כותבין לו היינו דוקא היכא שדנוהו על ידי כפייה אבל אם מדעתו דנוהו מתחלה אין כותבין לו ע"כ. וזה רמז להם משה באמרו וכי יהיה להם דבר בא אלי אף שהמשפט בעצמו בא לפני בלא כפייה ובכל זאת והודעתי להם חקי אלהים ותורותיו ר"ל טעמי המשפט מהיכן יצא הדין וקל וחומר באם שפטתי בין איש ובין רעהו על ידי כפייה שהודעתי להם טעמי הדין. ועדיין לא יצאנו ידי חובותינו מספיקות של שארי הקושיות ויתורצו על נכון ואגב אבאר מעשה דפנחס כתיב (במדבר כה, ז) וירא פנחס בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו ויבוא אל האוהל וידקור את שניהם וגו'. וק' מה שהזכיר שלקח הרומח בידו מתוך העדה מה לי אם מתוך העדה לקח אותו או ממקום אחר*כמה ספקות אשר הוקשו כנ"ל יתורצו ע"ד המעשה דפנחס. ודוק ותמצא רמז גדול ויתבאר ע"ד הגמרא פרק הנשרפים (סנהדרין פא, ב), וירא פנחס מה ראה אמר רב ראה מעשה ונזכר הלכה א"ל אתי אני אבא לא כך למדתני רבינו ברדתך מהר סיני הבועל ארמית קנאין פוגעים בו אמר לו קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא. וקשה לי ענין הזכרת אחי אבי אבא למה לי מה ענין התיחסות והתילדות משפחה. עוד קשה אריכות הלשון לא כך למדתני ברדתך מהר סיני מאי נפקא מיניה באיזה זמן למד לו דין זה. ועוד קשה למה אמר בלשון שלילה לא כך למדתני בלשון חיוב הל"ל כך למדתני. קושיא זו יש לי לתרץ כי לעיל מיניה מסיק שם בגמרא שהנשיא זה תפס המדינית בבלורית והביאה אל משה ואמר זו אסורה או מותרת אם תאמר אסורה בת יתרו מי התיר לך. ופירש"י משה קודם מתן תורה נשאה וכשנתנה תורה כולן בני נח היו ונכנסו לכל מצות והיא עמהם ע"כ. ומ"ה האריך בלשונו ואמר ברדתך מהר סיני להשתיק פה המקטרגים למה נשא משה בת יתרו. אך צריך לדעת מה שמסיק לעיל מיניה בגמרא בעי מיניה רב כהנא מרב לא פגעו בו קנאין מהו אנשיה רב לגמריה אקרויה לרב הונא בחלמי' (מלאכי ב, יא) בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים וגו' ובעל בת אל נכר וגו' עד ובעל בת אל נכר זה הבא על הגויה וכתיב בתריה יכרת י"י לאיש אשר יעשנה ער ועונה אם ת"ח הוא לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים אם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה. ולכן רמז פנחס בלישני' שלא יחשוב העולם מחשבת חוץ על משה למה לקח בת יתרו וא"ל לא כך למדתני ברדתך מהר סיני ורמז לו מה שפירש"י שקודם מ"ת נשאה וזה היה קודם ירידתו מהר סיני. ועדיין ירא מפני ליצני הדור פן יאמרו על אדם גדול כמרע"ה וסביביו נשערה מאוד שיחשוב לו לחטא ולעון לקיחתו לאשה בת יתרו לכן רמז לו הרמז בגמרא מי שעושה כן לא יהיה לו עונה בתלמידים ומרע"ה העמיד תלמידים הרבה מוכח מזה שאין לו מעל ואון ועיל בחקו לכן אמר לו לא למדתני רבינו בלשון שלילה ותימא כלומר מי הוא זה ואיזה הוא שיחשוב לך לחטא על לקיחת בת יתרו וכי לא למדתני ר"ל וכי לא העמדת תלמידים הרבה ובאם היה חטא זה בידך לא זכית להעמיד תלמידים. והענין שאמר אחי אבי אבא שהזכיר היחוס יתבאר ע"ד הגמרא דיבמות פ' הערל (עז, א) בענין פלפול עמוני ולא עמונית מסיק שם (שמואל ב' יז, כה) ועמשא בן איש הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש וכתיב (דה"א ב, יז) בתריה הישמעאלי אמר רבא מלמד שחגר חרבו כישמעאל ואמר כל מי שאין שומע הלכה זו ידקר בחרב כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. ופריך מי מהימן והאחר רב אבא כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה שומעין לו ואם לאחר מעשה אין שומעין לו ומשני שאני הכא דהא שמואל ובית דינו קיים פירש"י אין שומעין לו שמא מחמת מעשה הבא לידו אמר כן. שמואל ובית דינו קיים ומילתא דעבידא לאגלוייא ולא משקר בה. וכתבו התוספות אם קודם מעשה אומר ר"ת היינו דוקא היכא דהוא בעצמו נוגע בדבר כגון יתרו שהיה צריך לאותו דבר הוראה שהרי בת ישי נשא אשה נשא אביגיל בת נחש מי שמת בעטיו של נחש כו' אבל אם אין צריכין לאותו הוראה שומעין לו אעפ"י שבא אחר מעשה וכן הוא בנדון דידן פנחס הגיד הדין אחר מעשה וירא פן ואולי אל ישמעו לו ורמז בדבריו תירוצו של הגמרא שאני הכא שמואל ובית דינו קיים לכן אמר לא כך למדתני ברדתך מהר סיני ואת ובית דינך קיים*תירוץ על שאמר אחי אבי אבא ע"ד הגמרא ביבמות עמוני ולא עמונית ונכון הוא. וכדי שלא יאמרו שהוא נוגע בדבר מחמת קורבתו של משה לכן אמר אחי אבי אבא וזהו ראשון בשלישי וכשר הוא לדונו כמבואר בחשן משפט סימן ל"ג הגם שיש דעות מחולקות כי יש אומרים ראשון בשלישי פסול הוא מ"מ סיים מהרמ"א בהגהותיו (סעיף ב') י"א דאינו פסול רק מדרבנן אבל מדאורייתא לאו כלום הוא א"כ אין לומר עליו שאמר הוראה זו אחר מעשה כי משה ובית דינו היה קיים גם אין לחשבהו לנוגע שהרי הקורבא נתרחק.*תירוץ על הפסוק ויקח רומח מתוך העדה. ובזה יתב' מ"ש ויקח רומח מתוך העדה למה הזכיר שלקח הרומח מתוך העדה אלא להורות שלקיחת הרומח לא היה לדקור המנאפים לבד רק עשה כעמשא שחגר חרבו וכו' ואמר כל מי שאין שומע הלכה זו ידקר בחרב. כך היה עשה פנחס לקח הרומח מתוך העדה לצורך העדה לשמוע ממנו הלכה זו או לדקרו ברומח א"כ מכל זה נשמע ת"ח שבא להורות קודם מעשה שומעין לו כו' וזה היה הפלפול כששמע יתרו תשובת מרע"ה שאמר ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי חוקי אלהים ותורותיו הבין יתרו מדבריו שביקש מרע"ה להודיע להם טעמיה משפט אחר המעשה ולכן אמר יתרו שני עניינים נגד מה שאמר ההלכה אחר שבא המעשה לידו אמר לו לא טוב הדבר אשר אתה עושה כי לא יהיו נשמעין ועל ענין השני אמר נבול תבול כי כבד ממך הדבר והנה מתחילה ביקש לתקן אף אם הוא בעצמו ירצה לשפוט העם אמר עתה שמע בקולי היה אתה לעם וגו' פירש"י שואל מאתו משפטים תחלה שתוכל להודיע העם טרםש בא המשפט והבאת הדברים פירש"י דברי ריבות כשבאו לידך אל תפסוק מעצמך והבאת הדברים אל האלהים למען יאמינו בך אבל איעצך ביותר שתסלק ממך המשפטים ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל וגומר ובזה יתורצו כל הדקדוקים והספקות. ולפי הפשט שאמרתי על והודעת הדרך ילכו בה שאין לך למנוע מלהגיד הטעמים של המצות מפני הרמאים כי הצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם לזה אמר*טעם על ו' ואלה המשפטים. ואלה המשפטים בתוספת הו' כאלו אמר אלה ואלה כענין ויתן ויחזור ויתן והכי קאמר אלה המשפטים שאין חשש בהם לרמאים תשים לפניהם פשיטא כי אין למיחוש לדבר ואלה המשפטים ר"ל אפילו גם אותם המשפטים שיש בהם חשש רמאות ובכל זאת גם המשפטים ההמה תשים לפניהם וכעין זה שאמרתי כ"מ שנרמז אות הוי"ו בתיבה מורה לדרוש זה התיבה שני פעמים כמו ויתן לך (בראשית כז, כח), פירש"י יתן ויחזור ויתן וכן אמרינן בפרק הזהב (נד, ב) גבי ויוסיף חמישיתו (ויקרא כב, יד) לרמוז יוסף וחזור ויוסף על כמה חמישיות. עי"ז ראיתי ליישב מדרש חזית*ענין נכבד על הפ' במדרש חזית הקשיבו אלי עמי ולאומי ולאמי כתיב והוא ע"ד הגמרא דסוכה ד' כ"ח. בשה"ש (סוף פרשה ג'), אמר רבי יוחנן שאל רשב"י את ר' אליעזר בר' יוסי מהו בעטרה שעטרה לו אמו משל למלך שהיה לו בת יחידה והיה מחבבה מביותר מדאי וקרא אותה בתי ולא זז מחבבה עד שקראה אחותי ולא זז מחבבה עד שקראה אמי כך היה מחבב הקב"ה לישראל יותר מדאי קראן בת הדא הוא דכתיב (תהלים מה, יא) שמעי בת וראי קראן אחותי שנאמר (שה"ש ה, ב) פתחי לי אחותי רעייתי ולא זז מחבבן עד שקראן אמי שנאמר (ישעיה נא, ד) הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו ולאמי כתיב כו' והנה קשה לי בזה למה שינה בסיפא ברישא מקדים מלת הקשיבו ואח"כ הזכיר עמי ובסיפא שינה הסדר ולאומי אלי האזינה להיפך הל"ל האזינו אלי לאומי אלא מטעם זה שינה הסדר כדי שיפול עליו אות הו' לומר ולאומי ולמאי נ"מ והוא ע"ד הגמ' דסוכה דכ"ח (ע"א) במתני' קטן שאין צריך לאמו חייב בסוכה ופריך בגמרא היכי דמי קטן שאין צריך לאמו אמרי דבי רבי ינאי כל שנפנה ואין אמו מקנחתו ר' שמעון אומר כל שניעור ואין קורא אמו. ופריך גדולים נמי קרא אמא אלא כל שניעור ואין קורא אמא אמא. ופי' רש"י שאין כרוך אחריה לקרות ולשנות עד שתבוא אליו אם כן הרי לך לפניך שכפל אמא אמא מורה על אהבה יתירה והנה גם פה ביקש להורות החיבה יתירה שחיבב הקדוש ברוך הוא את ישראל שקראן אמי ולא תימא שאהבה היא שקראן אמי חד פעמים אלא חבה יתירה הודיע להם שקראן שני פעמים אמי אמי ומשום הכי שינה בסיפא ואמר הקשיבו אלי ולאומי האזינו כדי שיפול עליו אות הוי"ו ולדרוש ב' פעמים אמי פעם אחת ותוס' ו' ולאומי יורה על ב' פעמים אמי.*ענין נחמד על פ' ויצא שאמר ג' פעמים זה והוא ע"ד מדרש רבה פרשת ויצא. ע"ד זה פרשתי בפרשת ויצא במה שאמר (בראשית כח, יז) מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים וקשה מה מורה אלו ג' פעמים זה המוזכרים פה. ויתבאר על דרך המדרש (ב"ר סט, ז) מלמד שראה יעקב בית המקדש בנוי וחרוב ובנוי כשראה חרוב אמר אין זה ע"ש. ויתבאר הענין ע"ד מ"ר פרשת בשלח (כג) על (שמות טו, ב) זה אלי ואנוהו אמר להם הקב"ה לישראל בעוה"ז אמרתם פעם אחת זה אלי אבל לעתיד לבוא אתם אומרים אותו דבר ב' פעמים שנאמר (ישעיה כה, ט) ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה וגומר. ובזה יתבאר אלו ג"פ זה בתחלה שראה יעקב בית המקדש בבניינו בעוה"ז אמר פעם אחת זה ואמר מה נורא המקום הזה. וכשראה החורבן אין זה ר"ל אין זה כלל אפילו פעם אחת וכשחזר וראה אותו בנוי לעתיד נבוא אמר וזה באות וי"ו לדרוש זה וזה על ב' פעמים זה. נמצא יתורץ שפיר שאמר ואלה המשפטים בוי"ו לדרוש אותו אלה ואלה שני פעמים כדפרישית ויפה ומקובל הוא: