ביאור*עניין נחמד להשכיל על המדרש רב' פרשת נצבים כל מי שמתפלל ומכוון לבו סימן טוב לו כו'. מדרש רבה פרשת נצבים (ח, א) כל מי שמתפלל ומכוון את לבו לתפלה סימן טוב הוא לו שתפלת תקבלה כו'. גדולה היא תפלה לפני הקב"ה אמר רבי אלעזר רצונך לידע כחה של תפלה אם אינה עושה כולה עושה חציה. קין עמד על הבל אחיו והרגו יצא גזירה (בראשית ד, יב) נע ונד תהיה בארץ. מיד עמד והתודה לפני הקב"ה (שם יג) גדול עוני מנשוא אמר לפניו רבש"ע כל העולם אתה סובל ולעוני אי אתה סובל כתבת (שמות לד, ז) נושא עון סלח לעוני שהוא גדול מיד מצא חסד לפני הקב"ה ומנע ממנו נע חציו הגזירה שכן כתוב (בראשית ד, טז) וישב בארץ נד. מכאן אתה למד שגדולה תפלה לפניו הקב"ה ע"כ. הבעל כלי חמדה מביא מדרש זה בפרשת נצבים והרב' להשיב אפו עליו בכמה ספיקות. חדא מלת היא התפלה מה בא למעט ומה היה חסר במדרש באם אמר גדולה התפלה לפני הקב"ה. כמו שמזכיר בסיפא מכאן אתה למד שגדולה תפלה ולא אמר היא עוד הקשה אריכות לשון קין עמד על הבל אחיו אטו לא ידענא שאחיו היה בקצרה הל"ל קין הרג את הבל למה מלת עמד ומלת אחיו ועוד ק' לישנא שכן כתיב וישב בארץ נוד הל"ל שנאמר וישב בארץ נוד מאי דייק בל' כתיבה ומה כוונתו שמזכיר סדר ל' תפלתו שהתפלל גדול עוני וגו' המעיין יעיין בפירושו ויבחר לו. ולפי דרכי לא קש' מידי ויהיה הכל מתורץ מקובל וטוב ויפה מאחר שהונח מונח קיים שתפלות נגד תמידין תקנום והנה יש מקום לומר שמעלת התפלה לא תלוי בעצמותה של התפלה. רק היא תמורת הקרבנות ובעצמות הקרבנות תלוי המעלה ולא בעצמות התפלה והמדרש רוצה להודיע לנו שיש לתפלה מעלה גדולה בעצמותה ולא מצד הקרבנות למאי נפקא מינה ומה יוצא לנו מהודעה זו שגדולה התפלה בעצמותה או מצד הקרבנות הוא ע"ד כדבעי להו בפרק תפלת השחר (ברכות כו, א) טעה ולא התפלל מנחה מהו שיתפלל ערבית שתים את"ל טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים משום דחד יומא הוא דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד אבל הכא תפלה במקום קרבן היא וכיון דעבר יומו בטל קרבנו או דילמא דצלותא רחמי הוא כל אימת דבעי מצלי ואזיל תא שמע דאמר רב הונא בר יודא אמר רבי יצחק טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ואין בזה משום דעבר יומו בטל קרבנו וכו' הרי לפניך שמודעה רבה הוא לנו חילוק גדול באם מעלת התפלה היא מעצמותה או מעצם הקרבנות באם מעלתה מעצמותה כל אימת דבעי מצלי אפילו כל היום לאפוקי באם היא במקום הקרבנות אין מעלתה גדולה ממעלת הקרבנות ואין יכול להתפלל אלא בזמנים אלו המיודעים לקרבנות לכן אמר המדרש גדולה היא התפלה היא דייקא כלומר גדולה היא התפלה בעצמותה ולא מצד הקרבנות ולכן כל אימת דבעי מצלי. ומביא ראיה מקין שהרג הבל וע"י תפלתו נמנע ממנו חצי הגזירה נע. נמצא שהועיל לו תפלתו. ומוכח מזה שמעלת התפלה היא בעצמותה ולא מצד שהיא במקום הקרבנות. כי בעת ההוא לא היו תמידין ואין להקשות מניין ללמוד זה מקין שמעלת התפלה היא בעצמותה מאחר שהועילה לו התפלה ובטלה ממנו חצי הגזירה דילמא התפלה לא הועילה לו רק הבאת קרבן עמדה לו מאחר שהביא קרבן לי"י כמש"ה (בראשית ד, ג) ויבא קין מפרי האדמה. ויש לומר דאי אפשר לומר כזה שקרבן הביא לו הכפרה. כי אין קטיגור נעשה סניגור כי סיבת ההריגה היה שבשביל שהש"י לא שעה אל מנחתו מאחר שהביא מפרי האדמה מזרע גרוע ובודאי אין מהראוי שהקרבן יהיו לו לסניגור. אם לא שתפלתו הועילה לו אם כן מוכח שמלעת התפלה היא בעצמותה. ולכן האריך המדרש בלישניה ואמר עמד קין על הבל אחיו וגו' כי ביקש לתרץ באם יקשה השואל מאחר שכוונת המדרש באמרו גדולה היא התפלה וכו' ומביא ראיה מקין שתפלתו הועילה לו כדי שילמדו אחרים ממנו להתפלל לפני הש"י דילמא שאני קין שהועילה לו תפלתו על דרך מדרש רבה פרשת בראשית (כב, כו)*מדרש רבה לכן כל הורג 'ין כו'. לכן כל הורג קין (בראשית ד, טו), רבי נחמיה אומר לא כדינן של רוצחים דין קין. קין הרג ולא היה לו ממי ללמוד מכאן ואילך כל הורג קין יהרג. לכן ירא המדרש פן אמר יאמר האומר שהועילה התפילה לקין מאחר שלא היה לו ממי ללמוד. אך גבי אחרי' שיש להם ממי ללמוד לא יועיל להם התפלה על זה מדקדק המדרש בלישניה ואמר עמד קין על הבל אחיו והרגו. והוא ע"ד*מדרש רבה הבל היה גבור מקין. מדרש רבה (כב, יז) ויקם קין וגו' (בראשית ד, ח) אר"י הבל היה גבור מקיןש אין ת"ל ויקם אלא מלמד שקין היה נתון תחתיו. אמר ליה שנינו בעולם מה אתה אומר לאבא נתמלא עליו רחמים וכו' נמצא שקין ביקש רחמים מהבל ונכמרו רחמיו עליו ולא שלח ידו בו ואח"כ עמד קין עליו להרגו לכן אמר המדרש עמד קין על הבל אחיו. אחיו דייק ועמד דייק. אחיו דייק שהבל היה אחיו רחמן כמו שפירש"י (בראשית לב, ז) גבי עשו באנו אל אחיך אל עשו סבור היה שנוהג עמך כאח כו' והוא ראה זאת שהבל היה מרחם עליו והוא עמד על הבל אחיו ר"ל שעמד מתחת הבל כי היה נתון תחתיו כמו שפי' על ויקם קין אך לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. ומלת ויקם ומלת ועמד שם עצם אחד להם אם כן גם קין היה לו ללמוד מאחיו שלא לשפוך דם נמצא שאין לקים לומר שלא היה לו ממי ללמוד. כי היה לו ללמוד מדת רחמנות מאחיו ובכל זאת הועילה לו תפלתו לכפר מחצה נמצא גבי קין שהתפלה בעצמותה מועלת לכפרה וממנו ילמדו אחרים וכן יעשו. ועוד יש לפרש וליתן טעם לשבח שלא יאמר האומר שעמדה התפלה לקין מאחר שלא היה לו ממי ללמוד ומוכח זה מפרש"י שפירש על ואבדתם מהרה איני נותן לכם ארכא ולמה ניתן ארכא לדור המבול כי לא היה להם ממי ללמוד וכו'. נראה מזה שסברת לא היה להם ממי ללמוד לא יועיל לפטור מהעונש מכל וכל רק הרחבת זמן לו לקבל עונשו וקין היה נפטר מכל העונש של נע. ומה גרם לו את זאת התפלה ואם כן מוכח שהתפלה עמדה לו וממנו ילמדו אחרים לכן מדקדק המדרש ומביא ראיה מקין שהתפלה יועיל מחצה. כי פטרה את קין מעונש נע ולא נשאר אלא נד. ושוב רצה המדרש ליישב פן ואולי יקשה השואל הקושיא ראשונה מנלן למידן שתפלה מועלת מצד עמותה ומביא ראיה מקין שהתפלל לפני הש"י. דילמא תפלתו לא הועילה לו כלום רק נתכפר עונו במה שהביא קרבן ודקא קשיא לך והלא אין קטיגור נעשה סניגור יש לומר בשלמא אם לא היה מקריב כלל ניחא היה שאין קטיגור וכו' מאחר שהבל הביא קרבן והוא לא הביא כלום אמנם באמת הביא קין קרבן. וחטאו היה מאחר שהבל הביא קרבן חשוב והוא הביא קרבן גרוע ובאמת הביא קרבנו לה' וזה גרם לו שנתכפר החציה ובאם הביא קרבן משובח היה לו הקרבן לכפרה על כל העון. א"כ נראה שהקרבן היה לו לכפרה ולא התפלה והדרא קשיא לדוכתיה. לכן מוכיח המדרש ומביא ראיה חזקה שהתפלה גרמה לקין לכפרת עון כי הגזירה היה על קין בנע ונד ונמנע נע ונשאר נד ומתחלה אפרש פירוש המלות כי רש"י פירש בתחלה (בראשית ד, יב) על נע ונד תהיה בארץ אין לך רשות לדור בארץ. ולאחר הוידוי שאמר גדול עונוי מנשוא כתיב וישב בארץ נוד כל מקום שהולך היתה הארץ מזדעזעת תחתיו והבריות אומרים סורו מעליו כו' הרי לך לפניך מלת נע מורה טלטול ממקום למקום. ומלת נד יורה אף שיושב במקום אחד מכל מקום הארץ מזדעזעת תחתיו. ומזה מוכיח המדרש יצא גזירה נע ונד והיפך הקב"ה מלת ונד למלת נוד. שמנע ממנו עונש נע הטלטול ממקום למקום וישב במקום מנוחה רק הארץ מזדעזעת תחתיו. שהתפלה גורמת לו ולא הקרבן להפוך ונד לנוד והוא על דרך מאמר רז"ל (יבמות סד.) גבי יצחק (בראשית כה, כא) ויעתר לו י"י למה נמשלה התפלה לעתר מה עתר מהפך התבואה מגורן לגורן כן התפלה מהפך מדת רגזנות למדת רחמנות. אם כן התפלה מהפכת הרוגז לרחמים. וגבי יצחק לא היה קרבן לומר שהקרבן הועיל לו. אלא התפלה רצויה ומקובלת לפני המקום ב"ה להפוך הדבר. ומוכח מזה שגם התפלה של קין מתהפכת מלת ונד לנוד. נמצא שהתפלה תשובה בעצמותה. ובאם עדיין יתעקש המתעקש לומר שאין להוכיח כלום מתפלת יצחק כי גם יצחק הביא קרבן והוא עמד לו וכמו שמסיק בזוהר פ'*זוהר פרשת תולדות ויעתר דקריב ליה קרבנא. תולדות (קלז, א) וז"ל ויעתר מהו ויעתר דקריב לי' קרבנא וצלי עליה ומה קורבנא קריב עולה. כתיב הכא (בראשית כה, כא) ויעתר לו ה' וכתיב (שמואל ב' כא, יד) ויעתר אלהים לארץ מה להלן קרבן אף הכא קרבן ואם כן הדרא קשיא לדוכתיה שהקרבן הועיל לו ולא התפלה. זה אינו מדאצטריך שמה הקרא למעט ויעתר לו י"י אמרי' ביבמות (שם) לו ולא לה אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע והמיעוט לו ולא לה ע"כ איירי בתפלה ששמע י"י לתפלתו ולא לתפלתה. כי על הקרבן באם היה יצחק ורבקה הביאו קרבן לא היה שייך למעט קרבנה כי גבי קרבן אין חילוק בין צדיק לרשע. הלא רז"ל אמרו (חולין יג, ב) איש איש (ויקרא כב, יח) לרבות שאפילו גוים נודרים נדרים ונדבות כישראל א"כ גבי קרבן שוין הם. וע"כ המיעוט הוא מחמת התפלה נמצא מוכח מוכרח התפלה נקראת עתר שמהפכת רוגז לרחמים וגם התפלה של קין הפכה מלת ונד לנוד וחוזר הדין ונמצא למד שתפלתו הועילה לו למחצה וילמדו אחרים ממנו שתפלה מעולה מעצמותה. ועוד רצה המדרש ליישב עוד ענין אחר כי ירא פן ואולי יטעה הטועה לאמר שהתפלה לא הועילה לקין מחצה. ודקא קשיא לך הלא מצינו שהתפלה גרמה שנמנע ממנו נע ונשאר מלת נד דילמא לא היה בלב הקב"ה באמרו נע ונד שיקיימו בו שניהם רק או קאמר או נע או נד. וכדפליגי רבי אושעיה ורבי נתן (סנהדרין סו, א) גבי אביו ואמו קלל (ויקרא כ, ט) אין לי אלא אביו ואמו אמו ולא אביו אביו ולא אמו מנין ת"ל אביו ואמו קלל ופירש"י למימרא דאו האי או האי דברי ר' אושעיה ור' נתן משמע שניהם כאחד כו' עד שיפרוט לך הכתוב וכו' וכעין פלוגתא זו מצינו בכמה דוכתין בתלמוד וא"כ גם גבי נע ונד יאמר האומר שאו אז קתני ואפשר א' חמור מחבירו ואחר הוידוי נשאר ונדע ונמנע מלת נע ואין להוכיח מקין שתפלה מכפרת מחצה רק הועילה לו להקל קצת העונש מעליו לכן מסיים בעל המדרש שכן כתיב וישב בארץ נוד. וכבר הקשיתי לשאול הל"ל שנאמר וישב בארץ נוד מה מורה הלשון שכן כתיב. ויובן זה על דרך*זוהר פרשת בראשית בפסוק נע ונד עו"ן ד"ן.. הזוהר פרשת בראשית (עי' תקו"ז תקון ס"ט קיח יב) בפסוק נע ונד עו"ן דו"ן ועוד נע ונד בגין דאנת עון דנדה ובנדה אתעבידת דאיהי זוהמא דנחש שהטיל בחוה נע בעלמא הדין נד בעלמא ודאתי דאינון שכינתא עילאה ותתאה מיד ויאמר קין גדול עוני מנשוא תב בתיובתא ואתחרט בגין דא וישם י"י לקין אות כו' עד מיד ויצא קין מלפני י"י בהאי נפיק מן דינא וקבל עליה כל מה דאתגזר' ביה ומנין דאיהו קבל דכתיב וישב בארץ נוד מה דאמר ליה נד שוי עליה וי"ו ואתעביד נוד ודא איהו דאתמר ביה וישם י"י לקין אות לבלתי הכות אותו דאם הוי נ"ד אתמר ביה והיה כל מוצאי יהרגיני ובגין דתב בתיובתא וקבל עליה אות ברית שוי עלוהי אות וי"ו לשזבא ליה ע"כ. ועל פי זה דייק המדרש שע"כ הגזירה היתה נע ונד ר"ל שניהם נע וגם נד ולא או או. ודייק בלישניה שכן כתיב וישב בארץ נוד והוקשה נ"ד הל"ל מאי נוד שהוסיף לו אות וי"ו ועשה מלת נוד. כלומר אמר נע תהיה גם נד אם כן מוכח שנגזר עליו נע גם נד ותפלתו הועילה לו המחצה ומרומז זה בלשון המדרש שכן כתיב וישב בארץ נוד הראה הקושיא נד הל"ל ורמז שמהפך מלת ונד שלא יהיה צריך לשניהם רק בנוד סגי. פירוש לפירושו אם וי"ו של ונד יהיה פירוש במקום או נד קשה מהיכן היה אות הוי"ו שהטיל בתוך מלת נד שנעשה מלת נו"ד אלא ודאי הוי"ו של ונד שייך למלת נע גם נד ולקח הוי"ו והטיל במלת נד ונמנע חצי הגזירה של נע. וא"כ מכל צדי הצדדים מוכרח שתפלה עושה והועילה מחצה לכן מאריך המדרש ומודיע סדר תפלתו של קין גדול עוני כי מצינו הקב"ה אמר ליה לפתח חטאת רובץ והוא הזכיר לשון עון. אלא שרמז לו נ"ע ונ"ד אותיות עו"ן ד"ן ונמצא אלו ב' אותיות הם מלה אחת ונמצא מזה אמר גדול עונו וגם מזה מוכח שנע ונד לאו או אז קאמר מאחר כי הם נכללים לאחת עו"ן ד"ן אם כן הקב"ה גזר עליו ושניהם ותפלתו הועילה לו לכפר מחצה ממש ואתי שפיר שיתורצו כל הדקדקים. בתחלה מפרש שהתפלה היא גדולה מעצמותה ומביא ראיה מקין שהתפלה הועילה לו ולא הקרבן שלו. ועיקר ראיה על שמתהפך ונד לנוד מכח עתר גבי יצחק ושם לא היה קרבן רק תפלה. ולא יאמר האומר שהקב"ה לא גזר על קין נע גם נד רק או נע או נד. ומכל מילי הדין מפורש ומוכח שמעלת התפלה היא מעצמותה לכן כל אימת דבעי מצלי והלואי שיתפלל האדם כל היום כולו. ועל כל פנים הועילה התפלה למחצה. המשכיל יבין וישכיל מתחלת ענין זה עד סופו ויראה פלאות:
ובענין תפלה*רמז גדול שתפלה הועילה מחצה וראיה מגמרא דברכות ויתבאר דבור תוספות וחולק על ר"ש מודינא. עושה מחצה יתבאר מאמר א' בברכות (לד, ב) ודבור תוספות א' ועוררני זה הענין מה שמצאתי בתשובת רבי שמואל מודינא כחלק אחד בשאלה ל' אמר רבי אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים שאין לך גדול במעשים טובים כמשה רבינו ע"ה אעפ"כ לא נענה אלא בזכות תפלה שנאמר (דברים ג, כו) אל תוסף דבר אלי עלה ראש הפסגה וזה לשון תוספות גדולה תפלה ממעשים טובים בלא תפלה שהרי משה רבינו ע"ה אף על פי שהיה בידו מע"ט הוצרך לתפלה. וז"ל רבי שמואל ממודינא וקשה מה חדשו לנו תוספות שאינו בגמרא ותחלה נראה לי לעורר בגמרא איך מוכיח שגדולה תפלה יותר וכו' בשלמא אם היינו רואים אדם שאין לו מעשים טובים ונענה בתפלה ואדם שיהיה בו מע"ט ולא נענה היה מוכח שגדולה תפלה אבל אין להוכיח ממרע"ה שאני אומר דתרוייהו כי הדדי נינהו ותרוייהו צריכות להיות נענה. עוד קשה למה לא אמר גדולה תפלה מת"ת שאין לך גדול בתורה כמרע"ה ולא נענה וכו'. או לאשמועינן רבותא גדולה תפלה מתורה ומע"ט מטעם דאין גדול בתורה ומעשים טובים כמשה רבינו ע"ה. עוד קשה איך אפשר לומר גדולה תפלה והלא נקרא כתיב אוטם אזנו וגו' וגם העוסק במצוה פטור מן התפלה. על כרחך נראה ומוכח שמע"ט גדולה מתפלה שדוחה אותה ונראה שכל זה מתורץ כשנבין כוונת התוספות והוא שנראה בעיני שהם אין גורסין תיבת יותר כמו שהוא בדבור וא"כ נאמר שכוונת התוס' לומר שלא נפרש גדולה תפלה יותר ממע"ט שודאי אינו כן. אלא הכי פירושו גדולה תפלה דבר גדול הוא תראה ותלמוד ממע"ט שאין לך וכו' כמרע"ה והוצרך לתפלה. הא ודאי שמעלה גדולה יש לתפלה ונראה מה שלא אמר שהרי מרע"ה לא היה כמוהו בתורה ובמע"ט עם כל זה הוצרך לתפלה. שכפי הנראה קשה מה שייך ולא נענה אלא וכו' נראה שלא נענה במעשים ונענה בתפלה ומה שייך ענייה במע"ט לכן נראה כמעט אדונינו משה היה שכל הפועל ולא היה פוסק תורה מפיו ואם כן כשגזר עליו הגזירה לא הוסיף בזה יותר ממה שהיה נוהג בעיונו תמיד כל האפשר בחק ב"ו אבל מעשים טובים אפשר להוסיף עליהם ובודאי מרע"ה שראה שנגזרה עליו גזירה אין ספק שהוסיף אומץ בע"ט לבטל הגזירה ולא הועיל לו עד שהתפלל קצת. וא"כ פירוש המאמר כן גדולה תפלה בא וראה כמה גדולה מעלת התפלה מנין אתה למד ממעשים טובים שאין לך וכו' וזה גילה לנו תוספות באמרם ממע"ט בלא תפלה דודאי היה קשה וכי עולה בדעת שתפלה גדולה ממעשים טובים עם התפלה אלא בא ללמד שגדולה תפלה ילמד ממע"ט בלא תפןלה אע"פ שמרע"ה הוסיף אומץ לעשות מע"ט לבטל הגזירה מ"מ לא הועיל לו עד שהתפלל עכ"ל ר' שמואל ממודינא:
והנה מה יש לי לצעוק על דבריו כי קשה לר"א הל"ל גדולה תפלה מתורה ומע"ט והיה לו להניח הכל כפשוטה כמו שהתורה למד עד תכליתה ואין להוסיף עליה בחק האנושי וה"ה במע"ט כל מה שהיה יכול לעשות הוי עשה ולא הועיל לו עד שהתפלל ג"כ ולמה דילג ת"ת ואחז מע"ט והניח בדרך דוחק בת"ת השלים חקו ובמע"ט הוסיף אומץ. הל"ל שגם מע"ט עשה מה שאפשר לו לעשות כמו ת"ת ולא הועילו עד שהתפלל ג"כ. וע"ק מנין לו לומר את זה בת"ת לא היה אפשר לו להשיג יותר ממה שכבר השיג אין זה אלא דברי נבואה וביותר זר הוא בעיני לשבש כל הספרים ולמחוק מלת יותר ונ"ל לקיים הגירסא שלפנינו ומה שהרבה להשיב אפו בגמ' איך ילמד שגדולה תפלה הוא ע"ד (סוטה יד, ב) מפני מה רצה משה ליכנס לא"י וכי לאכול מפריה היה צריך. אלא שרצה לקיים מצות התלויות בארץ והרי לך שרצה לכנוס לא"י בשביל קיום מע"ט ומצות והוא ביקש תרתי מהש"י אעברה נא ואראה הארץ. ונתמלא בקשתו על ראיית הארץ ואמר לו עלה ראש הפסגה וראה בעיניך ולעבור הירדן לא נתמלא בקשתו ומוכח מזה שגדולה תפלה ממע"ט. דאלו היה זכה לכנוס לא"י לא היה מוכח שהתפלה גורמת לו רק מע"ט שירצה לקיים בארץ וזה גרם לו לכנוס לארץ וע"י שלא זכה לכנוס לארץ לקיים המצות וראה בעיניך נתקיים הרי הוכרח שתפלה עושה מחצה כי הוא ביקש שני בקשות אעברה ואראה וראה בעיניך נתמלא לו ע"י תפלתו נראה שהתפלה הועילה מחצה ולא המע"ט דאל"כ היה להש"י למלא בקשתו לכנוס לא"י לקיים המצות ומע"ט ומה שהקשה על מה שלא אמר גדולה תפלה מת"ת זה נ"ל לפרש בודאי מעלת התורה גדולה מכולן כמבואר במשנה דפאה (א, א) אלו דברים שאין להם שיעור כו' ות"ת כנגד כולן ומה שלא הועיל למשה רבינו ע"ה כי אם התפלה ולא התורה הוא מטעם דאין קטיגור נעשה סניגור ואקדים מה שהביא האלשיך בפסוק (במדבר כח)*מדרש ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק א' או הלכה אחת כו'. ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק אחד או הלכה ויתן מים ואגב אפרש מה היה מורה זה שישנה עליו פרק אחד או הלכה א' ויתן מים ויתבאר ע"ד גמרא דיומא (ע"ז.) מ"ד (ירמיה ב, כה) מנעי רגליך מיחף וגרונך מצמאה מנעי לשונך מדברים בטלים שלא תבא גרונך לידי צמאה וכבר נודע המדרש (עיין תנחומא חקת ט. המורים חצים ובפירוש עץ יוסף) שקראן שמעו נא המורים על שם שדברו לשון הרע וא"כ ע"י לשון הרע נענשו שיבאו לידי צמאה. ומבואר בגמרא דעירובין (ט"ו, ב) מה תקנתיה של מספרי לשון הרע יעסוק בתורה ולכן הזהירו שנה עליו פרק א' או הלכה אחת כדי שיהיה כפרה להם על לשון הרע ואז יוציא הסלע להם מים. ונראה לי שעיקר הגזירה בא לו מכח ודברתם אל הסלע שילמוד תורה עליו והוא עבר ולא למד תורה עליו אלא הכה אותו מ"ה לא עמדה התורה לו כי על התורה נגזרה הגזירה עליו מאחר שלא למד על הסלע והכה אותו כי אין קטיגור נעשה סניגור ומ"ה לא עמדה לו התורה. ולכן אמרה הגמרא גדולה תפלה ממע"ט כי במע"ט לא מצינו שחטא אדרבא חפץ לקיים המצות ומע"ט התלויות בארץ ואפ"ה לא נשמע לו לכנוס לארץ רק וראה בעיניך נתמלא לו מוכח מזה שגדולה תפלה ממע"ט וזהו מה שחדשו התוס' שאמרו בלא תפלה*ענין נחמד על הפ' ואני תפלתי לך י"י עת רצון וגו'. וע"ד הפסוק ואני תפלתי לך י"י עת רצון במזמור ס"ט (יד), כי קשה שמתחיל בתחלת המקרא במלת וי"ו ואני אני תפלתי הל"ל וכן ק' גבי יונה (יונה ד, ב) ויתפלל אל י"י מתוך הדגה כי מלת ואני תפלתי משמע שאחר מתפלל וגם אני מה הוא זה.*בספר חסידים על הפסוק אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף שמזל של אדם מתפלל עליו טרם שמתפלל הוא על עצמו.. ודע שמצאתי כתוב בספר חסידים סי' התשמ"ד וז"ל אם יש עליו מלאך מליץ אחד שמלאך מזלו של אדם יתפלל עליו קודם שיתפלל האדם זהו והיה טרם יקראו ואני אענה למזלו ואח"כ שמתפלל אדם על עצמו שומעין לו בעבור המזל שהתפלל עליו וזהו (ישעיה סה, כד) עוד הם מדברים ואני אשמע עכ"ל ס"ח וע"ד זה ירמוז המקרא ואני תפלתי כי מתחלה מתפלל המזל עלי ואני וגם אני תפלתי עלי וגם גבי יונה ויתפלל יונה גם הוא התפלל כי בתחלה התפלל מזלו שלו. ועד"ז יהיה מתורץ גבי מרע"ה ויאמר י"י אלי אל תוסף דבר מלת תוסף לשון מוסיף הוא אל תדבר אלי הל"ל אלא הענין הוא המלאך מזלו של משה היה מתפלל תחלה על משה ואמר לו הש"י אל תוסף גם אתה לדבר כי לא יועיל רק עלה ראש הפסגה.*גמרא בברכות אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל וכו'. ועד"ז יובן גמרא פרק אין עומדין (ברכות לב, ב) א"ר חמא בר חנינא אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר (תהלים כז, יד) קוה אל י"י חזק ויאמץ לבך וקוה אל י"י וקשה מה חידש לנו באם לא נענה בתפלתו בפעם הראשון שיחזור ויתפלל בשלמא אי הוי אמר שיחזיר להתפלל אפילו כמה פעמים הוי נימא כי רבותא קמשמע לן שמצינו גבי מרע"ה כתיב אל תוסף דבר אלי שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמוד כמה סרבן (סוטה יג, ב), משא"כ בפעם א' אין סברא לומר כן ולדידי א"ש כי כל אדם שמתפלל מתפלל תחלה מזל שלו. ואם כן מאחר שהמזל מתפלל תחלה ואחר כך התפלל הוא ולא נענה א"כ יש לומר מאחר שב' תפלות לא הועילו לו וכשיחזיר ויתפלל הוא פעם ג' יאמרו התלמוד כמה סרבן. ע"ז אמר יחזיר ויתפלל פעם ג' ומביא ראיה מפסוק קוה אל י"י שמזלך יתפלל עבורך. חזק ויאמץ לבך והתפלל אתה בעצמך ובאם לא נענה גם בתפלתו וקוה אל י"י להתפלל שלישית. וזה שמסיק גדולה תפלה ממע"ט ולומד ממשה דאמר ליה אל תוסף דבר וגו' עלה ראש הפסגה וראה וגו' כי לזה אינך צריך לתפלה כי שמעתי לקול מזלך שהתפלל לפני להראותך הארץ לקיים והיה טרם יקרא ואני אענה. ובענין זה מעלת תפלה גדולה ממע"ט. כי אין שייך לומר מע"ט אם לא עושה המעשים בפעולה. אמנם התפילה תכף שנותן לבו להתפלל אף שעדיין לא התפלל מזלו גורם להתפלל לפני י"י בעבורו ואז יקוים בו והיה טרם יקרא ואני אענה וזהו שדייקו תוס' גדולה תפלה יותר ממע"ט בלא תפלה והכי פירושו גדולה תפלה יותר ממע"ט ר"ל מעלה גדולה יש לתפלה יותר ממע"ט ומלת בלא תפלה פי' על הדבר הזה ר"ל בלא תפלה אף שהתפלה לא נעשית בפעולה רק במחשבתו יכון לבו להתפלל ובכל זאת הוא נענה כי מזלו גורם לקבל תפלתו אף קודם שהתפלל. ומעשים טובים צריכין להיות בפעולה דוקא והמשכיל יבין ושכיל כי נכון היא:
והנה עד כה דברנו ממעלת עבודת קרבנות ומן התפלה הגם שיש לי ת"ל כהנה וכהנה להאריך ולדבר לספר מעניינים האלה אף בפתח דברי הואלתי לדבר שאין זה ספר בפ"ע להיות על שמי רק סניף למחברת א"א ז"ל.*וכן תוכחת מוסר מענין הקרבנות וכן נשלמה פרים שפתינו בזמן הזה. ואם אדבר איזה מוסר מעבודת הקרבנות שלא לצורך כי חרבה עירנו ושמם בית מקדשנו בעו"ה ואין לנו לא קרבן ולא כהן אך ידוע שהקרבת הקרבנות בעצם לאו קרבן הוא כי מי יתן ומה יוסיף להש"י הקרבת הטלה או בקר וצאן רק רחמנא לבא בעי הן הן הדברים הנאמרים על הקרבן כמו שפירש"י (בראשית כב, יג) ויעלהו לעולה תחת בנו הו תחת בנו על כל עבודה שעשה ממנו היה מתפלל ואמר יהי רצון שתהא זו כאלו עשויה בבני. כאלו בני שחוט כאלו דמו מוזרק כאלו בני מופשט כאלו הוא נקטר ונעשה דשן. וכל מי שהקריב קרבן הוצרך להעלות דברים האלה על לבו וזהו עיקר הקרבן העולה לריח ניחוח אשה לה' וה"ה בזמן הזה אף שאין קרבנות רק תפלתינו במקום קרבן כמו כן נשלמה פרים שפתינו אתנו לחשוב מחשבת עבודת הקודש בעת אמירת פרשת הקרבנות בנתינ' לבו לאל' הדברים אש' אברהם אבינו ע"ה כשהקריב האיל תחת בנו ויחשב לו לרצון כאלו הקריב עצמו ע"ג המזבח.*פרשת הקרבנות צריכין לאומרן בעמידה דומיא דקרבנות. כתב אבי זקני החסיד ז"ל וז"ל בספר עמק הברכה דף מ"ה פרשת התמיד ושאר ענייני קרבנות טוב הוא לאמרם בעמידה דומיא דהקרבת קרבנות שהיו הכהנים עומדים בעבודה עכ"ל. וע"ז ידוו הדווים מה אנו מה חיינו כי בזמן הבית אדם חוטא ונתחרט והלך לבה"מ להתפלל ולהביא קרבן ולקח עמו דברים דברי כבושים ואמר י"ר כאלו אני שחוט וכו'. ובהגיע התור לילך לעולמו למקום שהיה שם אהלו בתחלה היה מת בקדושה ובטהרה. ומעת חסרנו כל אלה מפני חטאינו שגלינו מארצנו ואנחנו כולנו טמאי מתים טמאים מבית ומבחוץ אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. והננו מלוכלכים בחטא ומשתרשים בעונות עבירה גוררת עבירה ואיה השה לעולה. כי אין לנו לא אישים ולא אשם לא היכל ולא הזיה ומי יעמוד לנו ביום צרותינו ויכפר בעדינו. וי לנו מיום הדין וי לנו מיום התוכחה כי אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש כי עונותינו עברו ראשינו כמשא כבד יכבדו ממנו. ואשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלינו שאנו משכימים ומעריבים בתפלתנו ואומנות אבותינו בידינו. ותשובה ותפילה וצדקה בוידוי פה שאנו מתודים זה ינחמנו ממעשה ידינו. והמקום יאמר די לצרותינו ויטהר אותנו מטומאתינו. ויהי נועם י"י עלינו. ויזכור רחמיו לרחמינו. וצמח דוד עבדו מהרה יצמיח וקרבנו ירים לישועתינו. ויחיש ביאת מנחם לנחמנו.*בשבת וי"ט כשאומרים פרשת הקרבנות אל יכוין לשם קרבנות.. כתב דודי החסיד מהר' יעקב ז"ל סג"ל בהגהות יש נוחלין וז"ל כשיאמר בשבת וי"ט פרשת קרבנות לא יכוין לשם קרבנות זולת קרבן תמיד והקטורת וקרבנות מוספין כי הם קרבים בשבת ולא שאר קרבנות כשקורא ועוסק בשאר קרבנות לא יכוין בהם כאלו הקריב קרבן רק כקורא בתורה ומ"ש א"כ בספר עמק הברכה שאין קורין פרשת קרבנות בשבת וי"ט נראה בודאי כונתו לומר דוקא כשמכוין בקריאתו כמו שצריכין לכוין בקריאת פרשת קרבנות דהיינו לשם הקרבה ותדע לך שהרי שונין המשניות שבאיזהו מקומן ומה לי הפרשיות ומה לי פירושן עכ"ל המוסר השייך לתפלה מה אומר ומה אדבר הלא כבר צווחו קמאי דקמאי עד שבא גדול הדור האחרונים כמוה גאון מהר"ר שלמה אפרים מן הראוי לעיין שמה וישים אל לבו כל הדברים האלה ואחריו אבי זקני החסיד בספר עמק הברכה ובצוואות יש נוחלין פתח דבריו יאיר לנו נתיב המסילה העולה בית אל בכמה התעוררות והתלהבות הלב. גם דודי החסיד איש אלהי מהר"ר יעקב שעברשין. הוא סניף למחברתו והוסיף על דבריו כהנה וכהנה. והאחרון חביב א"א החכם השלם החסיד בספרו בעמוד התפלה כאשר פומיה ממלל רב מכל מה שהיה לפניו ולאחריו. אשרי עין ראתה כל אלה ויכניס בלבו יראה ואהבה וא"כ מה אוכל להוסיף על דבריהם רק באתי להודיע מה שכתב בס"ח בסימן תשפ"ח*טוב להתפלל בלשון שהוא מבין ולא בלשון הקודש ואינו מבין. וז"ל טוב לו לאדם שיתפלל ויקרא את שמע וברכות בלשון שמבין משיתפלל בלשון הקודש ואינו מבין וכתיב על אשר לא ידע ספר לאמר קרא נא זה ויאמר לא ידעתי ספר ויאמר י"י יען כי נגש העם בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהיה יראתם אותי מצות אנשים מלומדה שמתפלל וקורא ואינו מבין מה שמוציא בשפתיו מפיו וכתיב ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר הואיל ואינו מבין מה שמוציא מפיו לכך כתבו התלמוד בבבל ובא"י בלשון ארמי כדי שידעו המצות אפילו ע"ה ולכך היו וכו' וסיים שמה ומי שאינו מבין לא יתפלל לפי שהתפלה תלויה בלב ואם הלב מבין בטוב יקבלו ממנו תפלתו ותפלתו זכה עכ"ל*תיקון גדול שתיקן בק"ק פרנקפורט שכל בני חבורה ילמדו פירוש של התפלות ויוצרות וסליחות.. ובגלל הדבר הזה בהיותי אב"ד ור"מ בק"ק פרנקפורט תקנתי תקון גדול לכל בני חברותא קדישא שימצאו אסופות אסופות שילמדו התפלות מראשית השנה עד אחרית השנה ופיוטים וסליחות בפירוש אמרי' פי' המלות לפחות כדי שלא יצפצפו כעופות המהגים ומצפצפים. ואז יעלה התפלה. לאל נורא עלילה. ואשרי איש שישמע לדברי ויראה ויבין וישכיל שפי' התפלות תהיה שגורה בפיו ומי שאין לו לב להבין מעצמו ישכור לו רבי א' שילמוד עמו הסידור והיוצרות וסליחות כדי שידע לכוון התפלה לעלות במסילה לעילת עילה. ומכ"ש החזנים שהמה שלוחי הקהל יצ"ו שידעו מה יאמרו ויבינו מה ידברו וכונתם תהיה על הדברים היוצאים מפיהם ולא על הנגונים כאשר ראיתי שערוריה בעונותינו הרבים. ואין ספק שאריכות בקולות היא אריכות הגלות בעו"ה*אין למנות חזן אם לא שיש בו כל המדות מה שמונה בחולין ומה שמביא הגאון מהרש"ל בים של שלמה. ואשרי הדור שאין מקבלים עליהם שום חזן אם לא שיש בו כל המדות מה שמונה בפ' קמא דחולין (כד, ב), והגאון מהרש"ל בים של שלמה האריך לדבר מענייני החזנים ועכ"פ אין למנות חזן אם לא שידע ויבין ענייני התפלה ומצוה גוררת מצוה אם יודע האדם מה שמדבר עי"ז יתעורר הלב ויוריד דמעות וזהו מעלה גדולה לתפלה כשבוכה בעת שמתפלל*זוהר פרשת ויחי טוב ויפה לאדם לבכות בשעת תפילתו ומי שיש לו לב קשה ואינו יכול לבכות יתן קולו בבכי כאלו הוא בוכה. ועיין בזוהר פרשת ויחי עמוד ת"ע (רכג, א) מביא שמה דתניא דמעין סגיאין שדיאת ההיא צדקת דלאה בגין למהוי חולקה ביעקב ולא בההוא רשע דעשו והיינו דתנינן כל בר נש דאושיד דמעין קמיה קב"ה ואע"ג דאתגזר עליה עונשא יתקרע ולא יכול ההוא עונשא למשלט ביה מנלן מלאה דלאה אתגזר למהוי חולקה בעשו והיא בבעותא אקדימת ליה ליעקב ויש הרבה מאמרים כהנה בזוהר על מי שבוכה בתפלתו. וכמדומה שא"א ז"ל מביא בספרי מי שיש לו לב קשה ואינו יכול לבכות יתן קולו כאלו בוכה.*כוונת הפסוק שמע י"י קול בכיי וגו'. וזה כוונת הפסוק (תהלים ו, ט) כי שמע י"י קול בכיי שמע תחנתי ר"ל כי שמע קול בכיי אע"פ שלא בכה ממש. ואנכי ביארתי ע"י הקדמה זו כמה פשטים נופת צופים אך כעת אין להאריך*אל יעמוד אדם שיש בו י"ש להתפלל אצל אדם רשע. עוד כ' בס"ח סי' תשע"ב צריך אדם ירא שמים שלא לעמוד בתפלתו אצל אדם רשע מפני שכשעומד אדם רשע בתפלתו יהרהר הרהורים רעים והשכינה מתרחקת ממנו וכתיב (ירמיה יב, ב) קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם וכתיב (תהלים כו, ד) ועם נעלמים לא אשב הקב"ה מעלים עיניו מהם שנאמר (ישעיה א, טו) ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שומע וכתיב (ירמיה טו, יז) לא ישבתי עם בסוד משחקים אעלוז אוי לרשע אוי לשכנו שהרי יהושע הכ"ג לקה קצת כשהלך עם אחאב וצדקיהו בן מעשיה הוחרך שערו (דנהדרין צג.) ע"כ ומ"ה יראה כל אדם הגון לכונן לו מקום לתפלתו אצל צדיק וע"ז כוונת הפסוק שאמר דהמע"ה ינחני במעגלי צדק ר"ל במעגלי צדיק*מראה עוצם כח תפלת העני והיא שקולה כתפלת מרע"ה וראיה לזה מזוהר בכמה דוכתין. וכמה גדולה כחה של התפלה תפלת עני כי יעטוף ולפני י"י ישפוך שיחו מתפלת עשיר ועיין בזוהר פרשת וישלח דף שפ"ו (ח"א קסח, ב), ומדמה מה שעני מתפלל תפלת לתפלת מרע"ה ועל דא כתיב (תהלים קב, א) תפלה לעני תפלה למשה ולית לאפרשותא בינייהו רק תפלת משה ותפלת עני שקולים הם וכן האריך בזוהר פרשת יתרו דף קנ"ד (פו, ב) מתפלת עני שאין כמוה אשר ע"כ ביותר ויותר יכוין העני בתפלתו כי זה הוא נחלת חבלו ונעים גורלו*ששה דברים מונעין תפלתו של אדם שלא נשמעת. ולמען התעוררות כוונת התפלה אמרתי להודיע מה שכתוב בס"ח בסימן תרי"ג וז"ל כתוב בספר התשובה של רבינו סעדיה גאון בשביל ו' דברים אין תפלתו של אדם נשמעת ואין עתירתו מתקבלת וראיה לדבר ממרע"ה כיון שנגזר עליו שלא יכנוס לארץ אף על פי שנתחנן לו לא נעתר בתפלתו כמו שאמר (דברים ג, כג) ואתחנן אל י"י בעת ההיא וכן נענה לו (שם כו) רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. הראשון המתפלל שלא בכוונת הלב אין תפלתו נשמעת כמ"ש (תהלים עח, טו) יפתוהו בפיהם ולבם לא נכון עמו. השני השונא התורה ואינו מקשיב לד"ת אין תפלתו נשמעת וכן כתיב (משלי כח, ט) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. השלישית מי שאינו מקשיב לדברי העני ואוטם אזנו מזעקתו שנאמר (משלי כא, יג) אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה. הרביעית מי שעושק וגוזל ואוכל את האסור לו אין תפלתו נשמעת כמו שכתוב (מיכה ג' ג-ד) ואשר אכלו שאר עמי וגו' אז יצעקו אל י"י ולא יענה אותם. החמישי המתפלל בלא נקיות וטהרה אין תפלתו נשמעת כמ"ש (ישעיה א, טו) גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו. התשית אשר עצמו עוונותיו גברו משובותיו והוא מתפלל בלי עשות תשובה אין תפלתו נשמעת כדכתיב ויהי כאשר קרא ולא שמע וגו' ואשרי איש שישים אל לבו כל הדברים האלה המעכבים התפלה ויתפלל אחר כך אז תפלתו רצויה ומקובלת לפני המקום ב"ה כתב הרמב"ם בהלכות תפלה פרק י"א (ה"ט), מי שצריך לכנוס לב"ה לקרות תינוק או חבירו יכנס ויקרא מעט או יאמר שמועה ואח"כ יקרא חבירו כדי שלא יכנוס בשביל חפציו בלבד ואם אינו יודע יאמר לתינוק מן התינוקות קרא לי הפסוק שאתה קורא בו או ישהה מעט בב"ה ואח"כ יצא שהישיבה שם מעסקי המצות היא שנאמר אשרי יושבי ביתך*מוכח בדברי הרמב"ם שהישיבה בב"ה ואינו עושה מצוה היא.. א"כ משמע מתוך דבריו שהישיבה בב"ה מצוה היא ומאחר שהיא מצוה מכאן אתה למד מ"ש הרמב"ם (שם, ה"ו) והטור א"ח סימן קנ"א בתי כנסיות אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והפיל ושיחה בטלה וכו'*שלא לדבר שיחה בטלה בב"ה אף שלא בשעת התפלה ק"ו בשעת התפלה וקריאת התורה. ונראה שהישיבה בב"ה למצוה יחשב והמדבר שיחה בטלה וכאלה עבירה מכבה מצוה ומזה ילמד כל איש ואשה שיוה אף שלא בשעת התפלה שאין לדבר שום שיחה בטלה. ומכ"ש בשעת התפלה או קריאת התורה שלא לדבר דבר של חולין ובעו"ה עד מתי יהיה זה לנו למוקש שבכל עיר ועיר אין יכולין למחות להעם ונעשה להם כהיתר בעו"ה וי להם וי לנשמותיהם ואיך יעלה תפלותיהם למעלה והיא מלוכלכת במיני חטאים ואין קטיגור נעשה סניגור על כן מן הראוי שכל קהלה וקהלה מקום אשר דבת המלך מלכו של עולם ודתו מגיע יעמדו אנשים על זה*קורא תגר על האנשים המדברים בעת התפלה ורצונו שכל עיר ועיר ימנו אנשים על זה להוכיח על פניהם. אשר ישגיחו באיומים רבים על המדברים ויביישו אותם ברבים. ובזה נראה כבוד י"י בארץ וכל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד ויתנו במתג ורסן עדיי' לבלום את פיהם בב"ה לדבר דבר של חול ושיחה בטילה.*אין לומר תחנות ובקשות בעת שחוזר הש"ץ תפלת י"ח. גם בזה רגיל אני למחות לאותן אנשים המתפללים תחנות ובקשות בעת שהש"ץ חוזר ומתפלל תפלת י"ח כי בודאי מה שבקשו לא ניתן להם ומה שבידם ניטלה מהם. ר"ל כי המוסכם בכל הפוסקים כשש"ץ חוזר ומתפלל י"ח יש להקהל לשחוק ולענות אמן ולכוין לברכת שמברך החזן ומי שאינו נזהר בזה מה שבידו נטלה הימנו ומה שביקש בשאר תחנות לא ניתן לו כי בא זה ואיבד את זה*חלוקי דברים הנמצאים בא"ח ובי"ד מי שלא התפלל מפני שסבור שעדיין יש לו זמן להתפלל וכו'. כתב בש"ע (או"ח) בסימן ק"ח (סעיף ח'), מי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל מפני שסבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק ובין כך עובר לו השעה חשוביםש אנוסים ויש להם תשלומין והשיב הגאון רבי משה איסרל"ס (שם) מיהו לכתחלה לא יעבור זמן התפלה משום הפסד ממון. ובי"ד סימן רל"ב הביא מהרמ"א בהגהותיו (סעיף י"ב) מי שנשבע או נדר לעשות דבר זה תוך שנה או ביום פלוני יש לו לעשותו מיד בשחרית כשיבוא אותו יום שמא ישכח אח"כ ולא יעשנו ויעבור על נדרו ואם עשאוהו כי אמר עדיין יש לו לעשותו ונאנס י"א דמקרי אונס וי"א דלא מקרי אונס והביא היש אומרים באחרונה שלא מקרי אונס וזהו היפך מה שסתם הא"ח אולי חומרא דשבועה שאני. ובזכות עמודי העבודה והתפלה. נשמתה בישועת י"י ונגילה. ונזכה לבנין בישת המקדש שיהיה לנו לשם ולתפארת ולתהלה: