ענין יוצר המאורות, מנהג אשכנז הוא המנהג מחוור לחתום כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו, אור חדש על ציון תאיר ונזכה כלנו במהרה לאורו בא"י יוצר המאורות, כמו שכתב הטור אורח חיים סי' נ"א, וכתב, ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב בתשובה דהוי שפיר מעין החתימה ופתיחה, ויוצר אור היינו אור שברא הקב"ה בששת ימי בראשית ולא היה העולם כדאי להשתמש בו וגנזו לצדיקים לעתיד לבא, ועל אור זה נאמר (ישעיה ס, ג) והלכו גוים לאורך, והיינו נמי אור חדש שחדש בו' ימי בראשית, שעתיד הקב"ה לחדש לנו עכ"ל:
והנה סוד אור הגנוז נרמז בפסוק (תהלים קלו, ז) לעושה אורים גדולים, ואח"כ אמר את השמש ואת הירח כו', נמצא אורים גדולים הם הרוחניים של שמש וירח שהוא הגנוז, וזה הגנוז הוא בתוך גנזי גנזים סוד המאורות הגדולים שהוא תפארת ומלכות, שהכוונה היתה מתחילה להאיר לאדם אלו לא חטא והיה בכתנות אור, כי כן תכלית האצילות במקומו סוד הבנין היה בשביל האדם כמו שהארכתי לעיל (בהקדמה ד"ה ולהבין הענין), והם סוד שורש גן עדן שלמטה שהוא הבהיר וסולת נקיה של עולם הזה, והוא סוד ו"ה משם ידו"ד כמו שהארכתי למעלה, ואותיות י"ה משם ידו"ד אשר בי"ה יי צור עולמים, רצה לומר ההיקף של עולם שהוא הבנין ז' ימי בראשית היה נצטייר באותיות י"ה שהוא חכמה ובינה, וזה הוא שאמר באותיות י"ה צור עולמים ההקפיים ההם, כי כל ספירה כולל ימי העולם, וסוד ההיקף בסוד שבע שמיטות ויובל. ואותיות י"ה הם השרשים משורש גן עדן שלמעלה, ותכלית צור העולמים היה בשביל אדם לעבדה ולשמרה:
אמנם כשקלקל דרכיו והמשיך עליו הזוהמא, אז פגם באותיות ו"ה, והמשיך הזוהמא באופן שהוציא לפועל מגע עו"ג בההיקף ההוא משא"כ מבינה למעלה יין המשומר ואין שם מגע עבודת גלולים, כאשר הארכתי למעלה (בית דוד (א) ד"ה רבותינו), ואז נתלבש בכתנות עור. ואין השם שלם כי אותיות ו"ה כביכול אחז בהם פגם על דרך שנפרש לקמן, ואז כביכול לא יש עליה לאותיות ו"ה באותיות י"ה. וכאשר יחזור העולם לקדמותו כתנות אור, אז יהיה השם שלם:
וכבר הארכתי למעלה כי יתרון אור מכח החשך, ולעתיד יהיה הטוב בהחלט ולא יהיה עוד שום פגם עולמית, כי כבר כלה ענן וילך, ואותיות ו"ה יהיו כמו אותיות י"ה שלא יהיה שום אחיזת פגם, כי תמיד יעלו לשרשם בחכמה ובינה יעלה בן לאב, דהיינו ו' בתוך י', ותעלה בת לאמה, דהיינו ה' אחרונה בה' ראשונה, ובבחינה זו אותיות ו"ה בשרשם ג"כ יהיה י"ה, ואז סוד השם שהוא ידו"ד, אז יתהווה בשם יהי"ה, כי ו"ה גם כן י"ה, כך הבנתי מקבלת האלהי האר"י ז"ל:
ויהיה סדר המעלות כך, מתחילה יהיה השם שלם, דהיינו ידו"ד, ויתגדל ויתקדש שמיה רבא להתגלות סוד גנזי גנזים, ויהיה ידו"ד סוד יהי"ה, ועל זה רומז הפסוק (זכריה יד, ט) והיה ידו"ד למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ידו"ד אחד ושמו אחד, מתחילה יתגדל ויתקדש השם, זהו אותיות והי"ה שהם אותיות ידו"ד שיהיה השם שלם והכסא שלם והם אותיות הוא, והסימן (תהלים קלב, יג) אוה למושב לו, זהו והי"ה יי למלך כו' ביום ההוא, הו"א, או"ה למושב לו. ואח"כ שמיה רבא מעילוי לעילוי יהי"ה ידו"ד, רצוני לומר אותיות ידו"ד יחזרו להיותן אותיות יהי"ה. ואז הוא אחד ושמו אחד, בסוד (עי' חולין ס, ב) שני מלכים משתמשין בכתר אחד למעלה בשרשם בבינה, ועתה ידו"ד אחד ושמו אחד, (חבקוק ב, כ) וידו"ד בהיכ"ל קדשו, בסוד מאור גדול ומאור קטן, אבל בבחינת עלויים למעלה למעלה שני מאורות גדולים בסוד (ישעיה סב, ג) עטרת תפארת:
ולהבין הענין על בוריו, הנני מודיע כי הם ג' עניינים. ראשית דבר, האור האמיתי הוא יתברך (מיכה ז, ח) ה' אור לי, (ישעיה ס, א) קומי אורי כי בא אורך וכבוד יי עליך זרח, והוא בג' עניינים כמו שאפרש. ומתחילה אקדים, אמר הפסוק (בראשית א, ג) יהי אור ויהי אור. עוד מצינו ג' אותיות מהשם ביחד, (קהלת יא, ג) מקום שיפול העץ שם יהו והם אותיות ידו"ד, כי ה"ה אחרונה כפולה. והנה אור הגנוז בגנזי הגנוזות הם אותיות יה"י במקום יה"ו, כי אז השם יהי"ה במקום ידו"ד, וזהו רמז יה"י אור, ונגנז ונעשה ויה"י, דהיינו וי"ה הם אותיות יה"ו, יה"י נעשה יה"ו. וכשתסלק ו' מן ויהי, אזי יחזור להיות יה"י, דהיינו לאחר ו' אלפים שנה אזי יחזור להיות אור. וזה שאמרו רז"ל (ב"ר ג, ב) ויהי אור שכבר היה, וזהו סוד יהי אור, ויהי אור:
ואז יתבאר פירוש השם שמפרשים בו היה הוה ויהיה, וקשה איך נרמז אותיות יהי"ה באותיות השם. אלא על פי הדרך שכתבתי אתי שפיר. וזהו מה שאמר הכתוב (קהלת א, ט) מה שהי"ה הוא שיהי"ה, כי הי"ה הוא ושמו ונגנז, ולעתיד יחזור השם להיות יהיה, ועתה אף כשהשם במלואו הוא בסוד יה"ו, וזה רמז מה הו"ה לאדם, כי שם ידו"ד במלואו י"ד ה"א וא"ו ה"א עולה מ"ה כמנין אדם, ומעת קלקול אדם אף שבאו אח"כ לתקונים כגון בקבלת תורה, ואח"כ בבנין בית המקדש שהיתה הלבנה במלואה, לא חזר לבחינת הי"ה, רק הו"ה, כי לא נתקן העולם לגמרי, רק בביאת משיח יהיה מתוקן ויתגלה אור הגנוז:
וזהו רמז במקום שיפול העץ, שהוא העץ שאכל ממנו אדם הראשון, שם יהו, אף בתקון הקלקול לא יהיה עדיין בבחינה יה"י, רק יה"ו, עד לעתיד אז מה שהי"ה הוא שיהי"ה, ועתה הוא הוה, זהו היה הוה יהיה, ובעת קלקול דהיינו בחורבן אז אין השם שלם לגמרי ואותיות ו"ה חסירים, ואז סוד הוה על הוה, לא זו שאין אותיות הוה, אלא הוספת הוה מפני חטאינו שגם אין באלו אותיות השם שלם. הרי ג' עניינים, אחד היה יהיה, שהוא סוד אור הגנוז. ב' בחינת ידו"ד תקן השם בעת המקדש. ג' בחורבן אין השם שלם לגמרי, עד (ישעיה לב, טו) רוח ממרום יערה, והיה יי למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי"ה ידו"ד:
וזה (בראשית ג, כ) סוד אם כל חי, נקראת חוה והיה מן הראוי לקרותה חיה, וכתב רש"י ז"ל כי חוה כמו חיה, כמו מה הוה, כמו מה היה. מי שעיני שכל לו מתבונן הסוד שכתבתי, כי עתה אף בעת התקון נעשה ו"ה ממה שנגנז י"ה, וזהו עצמו הרמז בפסוק מה הוה כדפירשתי. ולעתיד בחזרת אותיות לשרשם בסוד אם כל חי שהיה בינה בזיווג החכמה תחיה כמו שכתבתי למעלה, אז היה, כי אותיות ו"ה יוחזרו לי"ה:
וזהו סוד שאמרו רז"ל (עי' שהש"ר א, לו) שירה חדשה בלשון נקבה, ולעתיד בלשון זכר, כי אף בעת השיר דהיינו בבנין בית המקדש היה בסוד (תהלים צו, יא) ישמחו השמים ותגל הארץ ראשי תיבות ידו"ד, ואומר הזוהר ישמחו השמים לשון זכר הרי י"ה זכר, ותגל הארץ לשון נקבה הרי ו"ה נקבה. אמנם לעתיד אותיות ו"ה יהיה גם כן י"ה הכל זכ"ר, בגימטריא ברכה בכ"ל:
ועל פי מה שכתבתי יתבאר מדרש רבה פרשת וירא (ב"ר נו, י) וזה נוסחו, אברהם קרא אותו יראה שנאמר (בראשית כב, יד) ויקרא אברהם שם המקום ההוא יי יראה, שם קרא אותו שלם שנאמר (שם יד, יח) ומלכי צדק מלך שלם. אמר הקב"ה, אם קורא אני אותו יראה כשם שקרא אותו אברהם, שם אדם צדיק מתרעם. ואם אני קורא אותו שלם, אברהם אדם צדיק מתרעם. אלא הריני קורא אותו ירושלים, כמו שקראו שניהם, יראה, שלם, ירושלים:
רבי ברכיה בשם ר' חלבו אמר, עד שהוא שלם עשה לו הקב"ה סוכה והיה מתפלל בתוכו, שנאמר (תהלים עו, ג) ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון. ומה היה אומר, יהי רצון שאראה בבנין ביתי. דבר אחר, מלמד שהראה לו הקב"ה בית המקדש חרב ובנוי, חרב ובנוי, שנאמר שם המקום ההוא יי יראה, הרי בנוי. היך מה דאת אמר (שמות כג, יז) שלש פעמים בשנה יראה, (בראשית כב, יד) אשר יאמר היום בהר י"י הרי חרב, שנאמר (איכה ה, יח) על הר ציון ששמם ה' יראה. בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, כענין שנאמר (תהלים קב, יז) כי בנה יי ציון נראה בכבודו ע"כ:
קשה בזה המאמר, למה מקדים את אברהם לשם שני פעמים, אחד במה שאמר אברהם קרא אותו יראה כו', שם קרא אותו כו'. ב' אח"כ במאמר הקב"ה, אם קורא אני אותו יראה כו', הקדים ג"כ את אברהם לשם. אח"כ פעם שלישית בקריאת שם ירושלים, שהוקדם ידו על שם יראה, לשם שלם:
על דרך הפשט יש לתרץ זה, ויהיה מתורץ ג"כ למה לא אמר הקב"ה בדבריו כשהזכיר את שם כמ"ש כשהזכיר את אברהם. הנה באברהם אמר אם אני קורא יראה כמו שקרא אברהם, ואצל שם אמר אם אני קורא אותו שלם, ולא אמר כדרך שקרא אותו שם. אלא הענין הוא, כי שם לא היה קורא להעיר שם מעולם, רק היתה העיר נקראת שלם מעולם, ונקרא זה השם שלם אף מפי שם, אבל לא שהמציא שם את השם הזה של שלם. אבל השם של יראה, זה השם המציא אברהם, על כן מאחר שבאברהם יותר עצמי בשם שמות יש לו קדימה:
אמנם לפי זה צריך להעמיק בענין, מה כבוד יוצא מזה לשם שנשאר השם של שלם, מאחר שהוא לא המציאו. ועל זה גם כן יש לומר, מאחר שנקרא מלכי צדק מלך שלם, אלו היה נשתנה השם של שלם לא היינו יודעים מעלתו של שם, כי מי היה יודע שהיה מולך על ארץ הקדושה, ארץ אשר י"י דורש אותה, כי היה נשכח בדורות אחרונים מהו שלם, אולי היו חושבים שארץ נכריה היתה נקראת כך באמת, כך הוא ביאור המאמר:
אמנם יש להעמיק במאמר זה ולהרחיב הענין. עוד יש להקשות, כשעשה הקב"ה פשר דבר קרא שם ירושלים, למה לא קרא יראה שלם, כי אברהם קראו יראה, ולא ירו. ובדברי ר' ברכיה צריך ביאור ענין התפלה ומהותה, ובאמת מצינו כמה פעמים בתלמוד ובמדרשים כיוצא בזה, והרבה מפרשים צללו במים אדירים ולא העלו בידם כלום, ואנו אין לנו אלא דברי אלהים חיים ולעשות סמוכות מדברי חכמי האמת, שהם אמת ודבריהם וסוד י"י ליריאיו:
גם מהו זה שאמר, חרב ובנוי, וחרב ובנוי. ובאמת ראיתי ביש ספרים שמחקו תיבת חרב הראשון, אמנם כשיש לישב הגירסא מה טוב ומה נעים. עוד באתי ליתן טעם ירושלים כתיב חסר, וקרינן ירושלים מהו הענין:
הקדמה, אמרו רז"ל (ב"ב עה, ב) ירושלים שמה כשם מלכה, ושם העיר מיום ה' שמה (יחזקאל מח, לה), אל תקרי שמה בקמ"ץ, אלא שמה בשב"א. עוד אמרו רז"ל (תענית ה, א) בקרבך קדוש גו' (הושע יא, ט), לא אבוא בירושלים שלמעלה עד שאבוא בירושלים שלמטה. הפשוטו הוא ירושלים שלמטה הוא ירושלים אשר בכאן בארץ הקדושה, אשר אנחנו מצפים לבניינה במהרה בימינו, ומכוונת נגד שלמעלה שהוא סוד הארץ העליונה, ארץ חפץ היכל ה', אשר עליו נאמר (חבקוק ב, כ) וידו"ד בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ:
אמנם יש גבוה מעל גבוה. כי בפנימיות הסוד ביאת ירושלים שלמטה הוא ידו"ד בהיכל קדשו, חיבור ידו"ד אדנ"י סוד זיווג שלמטה וא"ו בה"א, וירושלים של מעלה חיבור חכמה ובינה סוד זיווג שלמעלה יו"ד בה"א, כמבואר בזוהר ובתיקונים (תיקון סט), והובא בפרדס פרק י"ג משער מהות והנהגה. וכן הורה אליהו ז"ל בזוהר שיר השירים וזה לשונו, כמה דאצטריך אתערו בחדווא לאתערא מהאי עלמא לעילא הכי אצטריך לאתער בחדווא וחדו מעלמא דסיהרא לגבי עלמא עילאה ובגין כן עלמין קיימין בדוגמא חדא ואתערא לא סלקא אלא מתתא לעילא, עכ"ל:
הרי שצריך אל היחוד העליון דהיינו אל הבינה התעוררות מהמלכות. ועיין בפרדס פרק כ' משער מהות וההנהנה, ופרק ששי משער הזה, מענין התעוררות זיווג תפארת ומלכות ירושלים למטה, המעורר זיווג חכמה ובינה ירושלים של מעלה, וירושלים הבנויה למטה למטה ממש בעולם הזה, מכוונת נגד מדריגות שלמעלה:
והנה שם בן נח היה הראשון שהיה הולך וכובש וזכה בירושלים, וראשית המחשבה סוף המעשה, דהיינו שמו מרמז על בחינת השם, כשיהיה שלם מתייחד אותיות ו"ה כמו י"ה בסוד יהי"ה שפירשתי, וזו היתה ראשית המחשבה בסוד יהי אור, ונגנז ולא יצא לפועל, מכל מקום הראשון שאחז בירושלים זו שלמטה שמו שם, רמז לזה והיה מלך שלם. כי שלם, סוד שם שלם ירושלים שלמעלה על גב מעלה, סוד יהי"ה:
ואחר כך נתנה ארץ ישראל בהבטחה לאברהם אבינו (בראשית יב, א) ויאמר ה' וגו' לך לך מארצך וגומר אל הארץ אשר אראך. וכבר נודע אמרם ז"ל (ב"ר יב, ט) אלה תולדות השמים וארץ בהברא"ם, אותיות באברה"ם, הכל בשביל אברהם, כי הוא בנין העולם חסד לאברהם, ונאמר (תהלים פט, ג) עולם חסד יבנה, על כן רמז בפסוק לך לך וגו' והי"ה ברכה, סוד אותיות ידו"ד, כי לא יצא אז אור לפועל אף בעת תקון מעמד ארץ ישראל, רק שם ידו"ד בסוד יה"ו ולא יהי"ה, רק לעתיד יתהווה יהיה. וזה סוד (בראשית יח, יח) ואברהם הי"ו יהי"ה, עתה נתקיים בחינת הי"ו שהוא יה"ו בסוד (קהלת יא, ג) מקום שיפול העץ שם יה"ו, ואברהם אמר (בראשית יח, ד) והשענו תחת העץ, וכבר אמרו בזוהר (ח"א קב, ב) זה העץ היה תקון של אדם הראשון בעץ הדעת, וע"ז אמר ואברהם היו, ולעתיד יהיה:
והנה שם רמז לסוד המחשבה הגנוזה לעתיד, ואברהם שהוא חסד בנין העולם הוא סבת תקון שם ידו"ד, שהוא רומז ג"כ במלואו למדת חסד בסוד ע"ב גשרים שהם בחסד, שהם סוד השם במלואו ביודי"ן כזה, יו"ד ה"י וי"ו ה"י עולה ע"ב. ועל זה קרא שם יראה העולה רי"ו, ואין חילוק בין ירא"ה לרי"ו, כי שם של ע"ב רי"ו אותיות, וזהו ויעבר ע"ב רי"ו, וכן באברהם כתיב (בראשית יב, ו) ויעבר אברם בארץ. גם ירא"ה אותיות ארי"ה, המשתלשל מחסד:
וזהו סוד (שמות כג, יז) שלש פעמים בשנה יראה, עולה ע"ב. כיצד, חשוב ג' פעמים בשנה עולה אל"ף ע"א, ובחזרת הגלגל א֡ל֡ף הוא א֩לף, נמצא הוא ע"ב. נמצא ענין אברהם קדם לרמז של שם הרומז לראשית המחשבה שיהיה בסוף המעשה לעתיד בסוד יהי"ה. ואברהם קדמו בפעולה שנתגלית במקדש שם יהו"ה שהוא רי"ו כדפירשתי, על כן מקדים במאמר מדרש רבה אברהם לשם, וכן בקריאת שם ירושלם קדם בחינת רי"ו, שהוא סוד יהו"ה לשלם, סוד יהי"ה. ואנחנו קוראים ירושלים י' נוספת, רומזת לסוד י' זו שתתעלה משם יהו"ה להיות י'. ומאחר שרמז של שלם גדול כל כך, ושם היה מרמז ע"ז בכבישתו הארץ, ונקרא מלך שלם, בודאי כבוד גדול הוא לו זה, והיה לו תרעומת גדול אם היה לוקח זה השם ממנו:
ומבואר גם כן מה שאיתא חרב בנוי, וחרב ובנוי. כי חרב הראשון רומז על אור הראשון הנגנז, אמר יהיה אור ונגנז, נמצא היה בנוי וחרב, כלומר בנין הגילוי נחרב כי נגנז. בנוי הראשון, רומז לשם יהו"ה בבנין המקדש. חרב, רומז עתה שבעונותינו הרבים אין השם שלם. בנוי, רומז לבנין האחרון בסוד יהיה:
ואז מבואר ג"כ מאמר דר' ברכיה עד שהוא שלם עשה לו הקב"ה [סוכה]. נודע כי סוכה סוד כ"ו ה"ס, יחוד יהו"ה ואדני. יהו"ה עולה כ"ו, אדני עולה ה"ס, שהם בפרטות [ו"ה] זיווג תפארת ומלכות אשר זכינו לזה במקדש. ומבואר בזוהר ומובא בפרדס פ"ו ממהות והנהגה ופ"ך, כי מלכות משוררת לעורר הייחוד העליון חכמה ובינה, דכמו שמכח התעוררות שלנו למטה מתעוררים אנחנו יחוד תפארת ומלכות, כך מלכות מהתעוררות למעלה הימנה, וזהו סוד התפלה שהזכיר שהקב"ה מתפלל בסוכה, יהי רצון שאראה בנין ביתי. היינו ההתעוררות העולה מסוד סוכ"ה מה שמלכות משוררת לירושלים שלמעלה הימנה, שהוא בנין בית, (משלי כד, ג) בחכמ"ה יבנה בית, בסוד של"ם, ואז יתקיים (תהלים עו, ג) ויהיה בשל"ם סוכ"ו, בסוד יהי"ה:
נחזור לעניינינו, מכח השבתת הקליפות וההזדככות דבר יום ביומו, אז אור חדש על ציון יאיר. וזהו סוד יוצר המאורות, לא אמר יצר, כי זה נגנז. אמנם בכל יום ויום יותר מתקרב מה שהיה בי"ה ה' צור צר עולמים, להיות המאורות יותר, דהיינו גם ו"ה יהיה י"ה ואז סוד יהי"ה. ורמוז גם כן דרך רמז, יוצר י"ו צ"ר שיהיה צר צורה בנו צורה, והיו"ד הוא הצייר של וא"ו, זהו י"ו צ"ר, והוא"ו תהי"ה יו"ד. השם יתברך יכפר עלי במה שהארכתי לגלות רמזים אלה:
הרי נתבאר ענין נוסח הברכות יוצר המאורות, ונותן התורה, ובוחר בעמו ישראל באהבה. והם אלה השלשה המקושרים, הקב"ה ותורה וישראל, וחלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (דברים לב, ט) כחבל הזה שקשור למעלה והאוחזו למטה ומנענע אזי הנענוע הולך למעלה, ואם מקשר את עצמו בסטרא דימינא בצד הקדושה, אזי בעצם מוריד הקדושה והשפע טוב. ואם מתקשר בסטרא דשמאלא צד הטומאה, אזי בעצם מוריד הטומאה וגורם רע לעצמו, ואז מחבל נחלתו נעשה חבל על דאבדין:
והוא מאמר (סנהדרין נט, ב) חבל על שמש גדול שהבאתיו למעלה (בית דוד (א) ד"ה וזהו נמי), כי האדם בצלם ובדמות עליון גם כלול מצד הרע, בסוד (קהלת ז, יד) זה לעומת זה עשה אלהים, והוא סטרא דמסאבא כקוף בפני אדם שנתעורר בחטא אדם, והבחירה ביד האדם לנטות לאיזה צד שירצה. הבא לטהר מסייעין לו, אם בא ליטמא פותחין לו (יומא לח, ב). והשכל והעונש הכל הוא בעצם ובטבע המעשה אשר עושה, לא הסכמיי כדרך מלך בשר ודם הנותן שכר לעושי רצונו, ומעניש לעוברי רצונו כפי מה שיסכים, אבל היה יכול להעניש ולהשכיר בענין אחר. אמנם באזהרות וציווי השם, הכל בעצם, כי שכר מצוה היא המצוה עצמה אשר הוא ושם הוא דביקותו, ושכר עבירה היא העבירה בעצמה שמביא את עצמו לידי שורש העבירה שהוא הקליפה בר מינן, ושם חלקו, וכבר הארכתי לעיל בענין הזה (בהקדמה ד"ה הענין) :