עבודה נצחיית
פירוש בכל מדה ומדה שמודד לך הש"י הוי מודה לו (ברכות נד, ,א) זה נמשך מהעובד האמיתי ביראה ובאהבה, שאינו ירא את עצמו ועובד את עצמו, רק ירא ואוהב את ה'. נמצא שאינו זז מעבודתו, אף בעת הצר לו מקבל היסורין באהבה, ונמצא עובד תמיד בנצחיי אינו זז מעבודתו בשום ענין:
והנה גודל המדה הוא לקבל יסורין באהבה, כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, וגרסינן בתלמוד ומבואר בדברי חכמים הראשונים והאחרונים בענין יסורין הבאים על האדם שאין טוב לאדם השלם שיתעצב ביסורים להיות בועט בהם חלילה, רק יקבלם באהבה בסבר פנים יפות, ויט שכמו לסבול עול התלאות מאורעות הבאות לקראתו, וישיש וישמח בחשבו כי הוא ית' דיין אמת כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול (דברים לב, ד), את אשר יאהב ה' יוכיח (משלי ג, יב), וכאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מייסרך (דברים ח, ה):
גם יחשוב, כי אין רע יורד מלמעלה, אלא כל מה דעביד קודשא בריך הוא לטב עביד (ברכות ס, ב) למרק עונותיו למען הטיב לו באחריתו, כי אין יסורין בלא עון (שבת נה, א). וגרסינן בספרי (עי' ספרי ואתחנן ז) תניא ר' אליעזר בן יעקב אומר כל זמן שאדם שרוי בשלוה אין מתכפרין לו מעונותיו כלום, וע"י יסורין הוא מתרצה לפני המקום, שנאמר (משלי ג, יב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח. גם היסורין סיבה לאדם להתעורר בתשובה כמו שאיתא בפרק קמא דברכות (ה, א) אמר רבא ואיתימא רב חסדא, אם רואה אדם יסורין באים עליו יפשפש במעשיו כו'. ובפרק חלק (סנהדרין קא, א) אמר ר' עקיבא חביבין יסורין, כתיב (מל"ב כא, א) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו, וחמשים וחמש שנים מלך בירושלים. וכתיב (שם ב) ויעש הרע בעיני ה'. ואומר (משלי כה, א) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו וגו', וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם למד תורה ולבנו לא היה לומד. אלא לומר לך, כל עמל שעמל בו וכל טורח שטרח בו לא העלהו למוטב אלא יסורין, שנאמר (דה"ב לג, י-יג) וידבר ה' על מנשה אל עמו ולא הקשיבו. ויבא ה' עליהם שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחשתים ויוליכוהו בבלה. וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו ויכנע מאוד מפני אלהי אבותיו. [ויתפלל אליו] ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו ירושלים למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלהים. מאי עבדי ליה כו', עיין שם. הרי לך שהיסורין מביאין לידי תשובה:
ובפרק חלק (צ"ל בר"ר ט, ח) והנה טוב מאוד (בראשית א, לא), אמר רב הונא זו מדת יסורין. טובה מאוד, אתמהה. אלא שעל ידיה באין הבריות לחיי העולם הבא. וכן שלמה אמר (משלי ו, כג) ודרך חיים תוכחת מוסר. ובפרק קמא דברכות (ה, א) ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין. תורה וארץ ישראל ועולם הבא כו'. להודיענו כי ביסורי הגוף גובר הנפש שהוא הפכו. ועל כן בחר אברהם אבינו בזרעו שיפלו בגלות על עונם, כדי שלא יפלו בגיהנם, כדאיתא בב"ר פרשה מ"ד (כא) עיין שם. כי טוב לישראל לענות גופם ביסורים וצרות וגליות, ולא יענש נפשם בעונש הנצחי:
והעיקר שהיסורין מביאין לידי תשובה. והר"ן בדרשותיו בדרוש העשירי נותן טעם לשבח על זה, כי כשהאדם בימי שלוה אינו מכיר ובוחן הדברים על אמיתתן מפני הדמיון הנטוע באדם כו' שהוא טורדו ומראה לו תמיד העולם הזה ותאוותיו. אבל כאשר צר לו, אינו יכול לפתותו על דרך זה. ולפיכך מכיר האמת על בוריה, ומבקש ה' לא להמלט מהצרה לבד, אלא בכל לבבו ובכל נפשו שהשכל נוטה למה שבטבעו לנטות כשאין לו מונע כו':
וזהו סוד יסורין של אהבה, כי אי אפשר לאיזה צדיק שעם היות שאיננו חוטא והוא מקיים המצות כולן, שלא יטרידוהו מעט תאות העולם מהתדבק בבוראו. ומפני זה הש"י מביא לפעמים יסורין על הצדיקים אעפ"י שלא נכשלו בעבירה, אלא כדי שיוסיפו להתרחק מענייני העולם הזה, ושלא יתפתו אליו כלל כו' עיין שם:
ובפרק השוכר את הפועלים (ב"מ פה, ב) רבי אלעזר בר שמעון קביל עליו יסורין. וכן רבינו הקדוש יסורין גדולים ועצומים עיין שם:
נשמע מכל הלין, שיסורים הם טוב לאדם. על כן כשם שמברכין על הטובה בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, כן מברכין על הרעה בשמחה (ברכות נד, א), כי אלהים חשבה לטובה, אף שזה נעלם מבני אדם: ובמעלה זו זכה הילל הזקןהגה"הובכתבי הקודש של תלמידי האר"י ז"ל מצאתי, הילל חי ק"ך שנה כמו משה רבינו ע"ה, כמו שהזכירו רז"ל (בר"ר ק, י), כי היה נשמתו ענף גדול ממשה רבינו ע"ה. וכמו שמשה רבינו ע"ה עניו מכל האדם, כן הילל. ודבר זה נרמז במסכת שבת פרק רבי עקיבא (פט, א), כשעלה משה למרום, אמר לו הקב"ה, אין שלום בעירך. השיב לו בענוה, רבש"ע, כלום יש עבד שנותן שלום לרבו. אמר הקב"ה היה לך לעזרני, ראשי תיבות הל"ל, וכשתצרף יו"ד של היה הוא הילל במלואו, כי לפעמים נכתב כך, ולפעמים כך, ולכל ענין יש סוד. וסוד גדול תמצא שני שמות בשם של ע"ב ביחד שם החמישי ושם הששי הם מה"ש לל"ה, והם אותיות משה הלל:, כדתניא (ברכות ס, א) מעשה בהלל הזקן שהיה מהלך בדרך ושמע קול צווחה בעיר, אמר מובטחני שאין זה בביתי, עליו אמר הכתוב (תהלים קיב, ז) משמועה רעה לא ירא נכון לבו בטוח בה'. והקשה בספר תפילה למשה איך התנשא הילל לאמר שמובטח שאין זה בתוך ביתו, בהיות כי אין אדם צדיק בארץ כו' ואין חטא בלא מירוק יסורין. ואף אם היה באפשריות להיות נמצא אדם בלא חטא כלל, היתכן שישבח הוא את עצמו, וכבר נודע ומפורסם בתלמוד מדת ענוה שהיה בהילל, והאריכו בפרק במה מדליקין (שבת ל, ב) בכמה מעשיות גדולות של מידת ענוה דהילל:
אלא הענין הוא, שהילל שמח ביסורין לקבל אותם בסבר פנים יפות, ובזו המידה הרגיל ג"כ בני ביתו. לזה כששמע קול צוחה בעיר שהיו צועקים על הצרה שהיא בעיר, אמר מובטחני שאין זה בביתי, רצה לומר הצווחה, ולא היה שולל הצרה חלילה, כי הצרה אפשר שהיה שתהיה ג"כ בביתו, אבל הצווחה והצעקה עליה היה מובטח שלא היתה בביתו, כי הורגלו לקבל הצרה בטוב לבב. על זה אמר, עליו הכתוב אומר משמועה רעה לא ירא, רצה לומר כי לא אמר הכתוב שמועה רעה לא ישמע, אשר בזה האופן היה שולל השמועה רעה. אך אמר משמועה רעה לא ירא, רמז שאף אם ישמע שמועה רעה לא ירא ממנה, כי יודע הוא שלטובתו שמע השמועה למרק עוונותיו:
הרי שאין לאדם השלם לצעוק ולהתרעם על יסורין, רק ישב בדד וידום, אשר האריכות להביא ראיות על הסכמת ענין זה הוא דברי מותר, כאשר כל דברי ספרי חבורי החכמים מלאים מזה. גם בכל חכמי הגוים הפילוספים עלה המוסכם כן. וכבר הביא החכם הר"מ אלבילדה בספרו שערי דמעה שש ראיות פילוסופיות על זה עיין שם:
ואפילו יסורין שיש בהן ביטול תורה מוכח במסקנא בפרק קמא דברכות דהם יסורין של אהבה. דאיתא שם (ה, א) פליגו בה ר' יעקב בר אידי ור' אחא בר חנינא, חד אמר אלו הם יסורין של אהבה כל שאין בהן ביטול תורה, שנאמר (תהלים צד, יב) אשרי הגבר אשר תייסרנו יה ומתורתך תלמדנו. וחד אמר אלו הן יסורין של אהבה שאין בהן ביטול תפילה, שנאמר (שם סו, כ) ברוך ה' אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי. א"ל רב אחא בריה דרב חייא בר אבא הכי אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן, אלו ואלו יסורים של אהבה הן, שנאמר (משלי ג, יב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח. אלא מה תלמוד לומר ומתורתך תלמדנו, אל תיקרי תלמדנו, אלא תלמדנו דבר זה מתורתך. תלמדנו קל וחומר משן ועין. מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחירות. יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה. והיינו דר' שמעון בן לקיש, דאמר רשב"ל נאמר ברית במלח, ונאמר ברית ביסורין. נאמר ברית במלח, דכתיב (ויקרא ב, יג) לא תשבית מלח ברית. ונאמר ברית ביסורין דכתיב (דברים כח, סט) אלה דברי הברית. מה ברית האמור במלח, מלח ממתקת את הבשר. אף ברית האמור ביסורין, ממרקין כל עונותיו של אדם, עד כאן לשונם:
ובפרק הרואה (ברכות ס, ב) מאי חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, אמר רבא לקבולי בשמחה. א"ר אחא בשם ר' לוי מאי קרא, (תהלים קא, א) חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה. אם חסד, אשירה. ואם משפט, אשירה. ר' שמואל בר נחמני אמר מהכא, (שם נו, יא) בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר. בה' אהלל דבר, זו מדה טובה. באלהים אהלל דבר, זו מדה פורעניות. ר' תנחום אמר מהכא, (שם קטז, יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא (שם ג). ורבנן אמרו מהכא, (איוב א, כא) ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, עד כאן. קשה מאי בינייהו. הנה אלה ד' הקדושים גילו ד' סיבות לחבב היסורים, וכל אחד ידבר מסיבה אחתהגה"הלרוב חבת היסורין שהן חביבין, אדבר צחות במזמור אחד מן ספר תהילים ששם נאמר (צד, יב) אשרי הגבר אשר תייסרנו, יסובב המזמור הזה על ק"ו דשן ועין, והוא מזמור צ"ד שמתרעם על יסורין של אומה ישראלית הכבושים תחת האומות. ואומר אח"כ לאומות (שם ח) בינו בוערים בעם וכסילים מתי תשכילו, שאתם האומות אין לכם הבנה כי לא יונח הש"י את ישראל לעולם בידכם, רק יגאלם ויצאו לחירות, כי חפץ בנו ה' שנהיה לו לעבדים, ולא עבדים לעבדים. והתבוננו זה, (שם ט) הנוטע אוזן הלא ישמע, צוה בתורה עבד עברי שאינו רוצה לצאת בשש ורצע אדוניו את אזנו, אוזן ששמעה (ויקרא כה, נה) כי לי בני ישראל עבדים, ולא עבדים לעבדים תרצע (עי' קידושין כב, ב). ואם הוא עבד כנעני, (תהלים שם ט) אם יוצר עין הלא יביט, כי הוא יוצא לחירות אם אדונו סימא את עין עבדו, והוא הדין לשן. ומה שלא הזכיר רק עין, כי עין הוא בהחלט, הן של עבד גדול או קטן. משא"כ הפיל שן קטן אינו יוצא לחירות, כדפירש רש"י בפרשת משפטים (שמות כא, כו ד"ה תחת עינו):
ואמר הלא יביט לשון תמוה, ללמוד מזה ק"ו כמו שלומד בתלמוד, ואומר, אם עבד יוצא בשן ועין, אתם שמייסרים את ישראל בכל מקום, ק"ו שיצאו לחירות. ואם תאמרו דהאי ק"ו פריכא, דאיכא למיפרך, מה לשן ועין שכן אין הנאה להיזקן, תאמר בשיעבודם את ישראל יש הנאה להזיקן, וסברא זו תמצא בתוספות פרק קמא דבבא קמא סוף דף ג' (ב) בד"ה לא ראי הקרן, שהיה הוה אמינא לומר דקרן יותר חייב משן, כי לקרן אין הנאה להזיקו ופשיעה הוא, משא"כ בשן שיש הנאה להזיקה. אף שבמסקנא ההסכמה להיפך דשן חמור מחמת שיש הנאה להזיקו, מכל מקום אולי האומות יתפסו סברא של ההוה אמינא, ויאמרו מה שיוצא העבד בשן ועין משום שאדונו עשה לו היזק שלא יש לו הנאה מזה והוא כמו משומד להכעיס והוה פשיעה, משא"כ בשיעבודם את ישראל שאין עושין האומות רק להנאתם. על זה אמר (תהלים שם י) היוסר גוים הלא יוכיח, רוצה לומר שיש יוכיח לפירכא זו כי אין בפרכא זו ממש, כי הקב"ה ייסר גוים והם המצריים נקראים גוים ולא גוי על שם הפסוק (דברים ד, לד) גוי מקרב גוי, כי כשהיו ישראל מעורבים ביניהם למדו ממעשיהם ונמצא היו גוים. ואמרו מצרים יוכיח, שהם רדפו אחר ישראל בשביל הנאתם, דהיינו ממונם שלקחו, ואמרו (שמות יד, ה) כי שלחנו את ישראל מעבדנו, דהיינו מעבוד אותנו וכל זה להנאתם, ועכ"ז ייסר הקב"ה אותם וישראל יצאו לחירות. (אמר לשון יוכיח בלשון המורגל בתורה יוכיח על פירכא, וכאן סימנא מילתא היא אשר ביסורין כתיב (משלי ג, יב) אשר יאהב ה' יוכיח):
ומה שאמר הלא יוכיח, כי תיבת הלא מיותר, ולא היה לו לומר רק יוסר גוים יוכיח, משום שמרמז בתיבת הלא שקאי גם אלמטה, ויהיה עוד יוכיח על מה שיאמר עוד פירכא על מצרים, המלמד אדם דעת. ויהיה על דרך זה, שן ועין יוכיח כדרך לימוד כל מה הצד, דהיינו אם תרצה לומר מה למצריים שכן המלמד אדם דעת, כלומר עשו בגידה גדולה במה ששעבדו את ישראל ולא זכרו את יוסף כמו שכתוב (עי' שמות א, ח) ולא ידע את יוסף, שלמדם דעת והציל את מצרים ולא נאבדו ברעב כמו שאמרו (בראשית מז, יט) למה נמות לעיניך [גם] אנחנו וגו':
ומה שאמר המלמד אדם דעת וקאי אקב"ה, כי כן אמר יוסף (בראשית מא, כה) את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה, ואמר (שם טז) בלעדי אלהים יענה וגו'. וע"ז אמר יוכיח, כלומר שן ועין ועבד יוכיח, ששם אין שייך זה היוכיח. וחזרה דין, לא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שמכח יסורין יוצאים לחירות, אף אומה ישראלית כן. ואם תאמר, מה להצד השוה שבהן שכן מי שנמכר לעבד כמו עבד כנעני הנמכר, וכן לעבד נמכר יוסף, מסתמא כל עבד אמתי עובד את רבו באהבה כמו שעובדו ביראה, על כן ראוי אח"כ לחירות, משא"כ אומה ישראלית להאומות. על זה אמר (תהלים שם יא), ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל, כלומר אתה סובר העבד שמראה אהבה כן הוא האמת, אבל הש"י הוא יודע המחשבות:
לאחר גמר הפילפול אומר, אשרי הגבר אשרי תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, כלומר השתא אתי שפיר הלימוד מה שבתורה, דהיינו הקל וחומר משן ועין המוזכר בגמרא דלעיל, וק"ל. זה כתבתי למליצה ולהלצה עבור כי חביבין היסורין::
א טעם היסורין שמעוררין את האדם לתשובה, וגם להרבות כח השכלי כמו שכתבתי לעיל בשם הר"ן:
ב אדם טועה שהוא רע, כענין (תהלים קה, יז) לעבד נמכר יוסף, ואדרבה זה היה הסיבה שנעשה למלך במצרים, וכן אומר הפסוק (שם קיח, כא) אודך ה' כי עניתני ותהי לי לישועה. ומביא במדרש לשני סוחרים שהיו להם ספינות בים, ואחד הלך, והב' ישב לו קוץ ברגלו ולא יוכל לילך ונצטער על כי זה יקדים בסחורתו, אח"כ נטבע הספינה בים, נמצא לטובתו ישב לו הקוץ, ואומר אודך ה' כי עניתני, כי זה העינוי היה לי לישועה. וזהו פירוש התפלה (ברכות כט, ב) והטוב בעיניך עשה, רצה לומר אדם טועה וחושב כי זהו טובה, למשל מצא מציאה, ואח"כ נעשית רעה כי שמע המלך ונתפס. אבל רבש"ע, בקשתי תעשה לי טוב מה שבעיניך הוא טוב, שאתה יודע האמת מה היא הטובה:
וזה ביאור הפסוק (תהלים סט, יד) ענינו באמת ישעך. וקשה מה זה באמת, וכי ח"ו יענה בשקר. אלא הכוונה, רבש"ע אתה הוא יודע איזה ישע הוא באמת ישע, ובזה הישע ענינו, ולא מה שאני סובר שהוא ישע. והענין כי הש"י מטה כלפי חסד אף שלפום ריהטא נראה לעין שהוא רע:
ועל דרך זה יתפרש (שם) רישא ואני תפלתי וגו' עת רצון. רצה לומר שאף הנגלה יהיה רצון, נוסף על זה שהנסתר הוא ישועה. על דרך שאמרו רז"ל (הוריות י, ב) מי סני לצדיקי דאכלי שני עולמות. וזהו תפלתי לך ידו"ד, שם הרחמים, שיהיה תמיד עת רצון. אלהים אמר נגד מדת הדין הנגלה שהוא לרעה, אבל הוא רב חסד, כי הוא באמת ישע. וזהו שאמר אלהים ברוב חסדך, ואני אבקש ידו"ד יהיה הכל חסד ורחמים אף הנגלה מהענין:
ג אין רע יורד מלמעלה. אף אם הוא רע, הוא להצלה מעונש רע יותר מזה. ועל דרך שבחר אברהם אבינו בגליות לזרעו, כדי שלא יבואו לגיהנם, כמו שרמזתי לעיל מדרש בראשית רבה (מד, כא):
ד יסורין של אהבה, היסורין המסירין פגם שלמעלה ומונעים היחוד העליון. והצדיק מקבל עליו יסורין, לקנח הפגם כדי שיסולק הפגם למעלה, ויהיה אהבה ואחדות למעלה באצילות סוד היחוד והזיווג כמו שכתב הרב הגאלנטי באיכה בפסוק (ג, כד) טוב ה' לקויו וכו', והעתקתיו לעיל (במאמר שלישי ד"ה ובסוג זה), אשר מזה יובן דברי רש"י בפרק קמא דברכות (ה, א) במאמר דרבא ואיתימא ר"ח, אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו, שנאמר (איכה ג, מ) נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'. פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה, שנאמר (תהלים צד, יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ואם תלה ולא מצא, בידוע שיסורים של אהבה הן שנאאמר (משלי ג, יב) את אשר יאהב ה' יוכיח. ופירש רש"י, יסורים של אהבה, הקב"ה מיסרם בעולם הזה בלא שום עון כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכיותיו, עד כאן לשונו:
ולכאורה תמוה זה הענין, היסורין בלא טעם, והשכר בלא טעם. אלא ענין היסורים הוא לנקות הפגם שלמעלה, ולהוסיף אהבה בסוד היחוד שלמעלה, ואז מתרבה שורש הברכה למעלה, ומשם יורד לראש הצדיק, וקל להבין:
הנה הראשון אמר חסד ומשפט אשירה, לקיים המצות מעושר. דהיינו חסד פשיטא, אלא אף מעוני דהיינו משפט, סיבה לזה להגביר השכל והוא גורם מאוד לזה כדפירשתי לעיל בשם הר"ן בטעם א':
השני אמר בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר, הוא מה שכתבתי בטעם ב' בענין לך ידו"ד עת רצון אלהים ברוב חסדך:
הג' אמר כוס ישועות אשא לעתיד להיות מנוקה מעונש החמור, ואמר לשון ישועה על דרך דאיתא בפרק קמא דתענית (ח, א) אמר ר' יהושע בן לוי כל השמח ביסורין בעולם הזה מביא ישועה לעולם, שנאמר (ישעיה סד, ד) בהם עולם ונושע:
ואמר צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, יהיה על דרך הפסוק (שם א, ה) על מה תכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחלי וכל לבב דוי. הכוונה, שהקב"ה שולח איזה מכה ההולכת בעולם אז העולם מוסיפין סרה, אינם תולים בהקב"ה שהוא עושה כן לעונש על חטאם, רק אומרים שהוא במקרה, נקרא בלשון אשכנז אומגאנ"ג. וזהו שכתוב כל ראש לחלי וכל לבב דוי, כלומר שהם אומרים מקרה הוא, והא ראיה, שכל ראש לחלי, נמצא מוסיפין סרה. אבל באמת מאת ה' הוא, אם המכה מהלכת בכולם אף החטא היה מהלך בכולם, כי כולם חטאו. וזהו שאמר בכאן צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, כי ממנו היתה זאת לנקות החטא ולא מקרה הוא:
הד' אמר ה' נתן וה' לקח יהי שם ידו"ד מבורך. הוא סוד אהבה ויחוד של מעלה בהתברך שמו, אז יתברכו התחתונים. וה' נתן ההשפעה אימת, בזמן וה' לקח, כלומר כשלוקח התעוררות התחתונים אז וה' נתן, כמו שהארכתי לעיל בהקדמה, כי מצד מעשה התחתונים וקיומם התורה והמצות מתברך השם הגדול ומברכתו יבורכו התחתונים. הרי מבואר סיבות חביבות מעלות היסורין:
ומה שאנו מתפללין אבל לא על ידי יסורין וחלאים רעים, היינו יסורין שבאין על האדם לנקמה מהשם יתברך כשהוא נמאס בעיני הבורא שולח עליו יסורין כדי שיהיה הרע כלה ובטל מהעולם רחמנא לצלן, אבל היסורין הבאים לנקות אותו מהחטא כדי שיהיה זך ונקי, או לסבות אחרות טובות להגדיל זכותו וכיוצא בזה, אשרי הגבר אשר תייסרנו יה. על כך תנן (ברכות נד, א) כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה. ואמר רבה (שם ס, ב) לקבולי בשמחה כמו שמקבל בשמחה ובטוב לבב הטובה שמגעת לו. כי הני והני ברכתא נינהו:
על זה אמר בפסוק שלנו (דברי הימים א כח, ט) דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ונפש חפיצה. מה שכתוב בלב שלם, רצה לומר שיהיה תמיד הלב שלם, אף בעת שהוא נשבר ונדכה. ובנפש חפיצה, הוא עת חפץ ורצון, רצה לומר כמו שהוא בעת חפץ ורצון, כן יהיה הלב שלם כשהוא נשבר, בידו"ד אהלל דבר באלהים אהלל דבר. וכבר נודע שם ידו"ד ואלהי"ם כלולים זה בזה:
גם רומז בל"ב שלם ובנפש חפיצה, בכל לבב"ך ובכל נפשך, ודרשו רז"ל (ברכות נד, א) אפילו נוטל נפשך תהיה עובד באהבה: