Chapter 9ט׳
1 א

כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה, רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בַּר חָמָא פָּתַח (ישעיה מו, י): מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגִּיד מֵרֵאשִׁית מַה יְּהֵא בַסּוֹף, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר לְמשֶׁה (דברים לא, טז): וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ, מַה שֶּׁעֲתִידִין לַעֲשׂוֹת אַחַר מִיתָתוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, (דברים לא, טז): וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי, (שופטים י, ו): וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' וְלֹא עֲבָדוּהוּ, הֱוֵי: מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בַּר חָמָא כָּל הַקּוֹרֵא פָּסוּק זֶה סָבוּר שֶׁמָּא פְלִינְקָרָא יֵשׁ לְמַעְלָה שֶׁהוּא אוֹמֵר: עֲצָתִי תָקוּם, מַהוּ וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה, שֶׁהוּא חָפֵץ לְהַצְדִּיק בְּרִיּוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב, כא): ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר, וְאֵינוֹ חָפֵץ לְחַיֵּב בְּרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לג, יא): אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהִגִּיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, אִם יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה אֵין כָּתוּב כָּאן, אֶלָּא כִּי יְדַבֵּר, עָתִיד הוּא לוֹמַר לָכֶם כֵּן. וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי שָׁלוֹם אָמַר כַּהֹגֶן הוּא מְדַבֵּר, תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּנֹחַ אַחַר כָּל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתֵּבָה וְהוֹצִיאוֹ מִמֶּנָּהּ אָמַר לוֹ (בראשית ט, טו): וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר, הִתְחִיל מְבַקֵּשׁ סִימָן עַד שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית ט, יג): אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן, וּמַה נֹּחַ הַצַּדִּיק הָיָה מְבַקֵּשׁ סִימָן, פַּרְעֹה הָרָשָׁע עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּחִזְקִיָּה בְּשָׁעָה שֶׁבָּא יְשַׁעְיָה וְאָמַר לוֹ (מלכים ב כ, ה): כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי רֹפֵא לָךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית ה', הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ סִימָן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב כ, ח): וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּה מָה אוֹת [כי אעלה] כִּי יִרְפָּא ה' לִי וְעָלִיתִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בֵּית ה', וּמָה חִזְקִיָּהוּ הַצַּדִּיק בִּקֵּשׁ אוֹת, פַּרְעֹה הָרָשָׁע לֹא כָּל שֶׁכֵּן. חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה כְּשֶׁיָּרְדוּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ לֹא יָרְדוּ אֶלָּא בְּסִימָן, כֵּיצַד (תהלים קטו, א): לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ, אָמַר חֲנַנְיָה. (תהלים קטו, א): לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, אָמַר מִישָׁאֵל. (תהלים קטו, א): עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ, אָמַר עֲזַרְיָה. וְגַבְרִיאֵל הָיָה עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן, (תהלים קטו, ב): לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה וגו'. כֵּיוָן שֶׁשִּׁגְּרוּ כָּל הַלַּיְלָה בְּפִיהֶם, נָטְלוּ אוֹתוֹ סִימָן וְיָרְדוּ, וְאִם אֵין לְךָ לִלְמֹד מִכָּן לְמֹד מִמָּקוֹם אַחֵר, דִּכְתִיב (זכריה ג, ח): שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה, וּמִי הָיוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי שָׁלוֹם אֵלּוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם הַסִּימָן הַזֶּה, וּמָה אִם הַצַּדִּיקִים מְבַקְּשִׁים סִימָן הָרְשָׁעִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

1

2 ב

וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קי, ב): מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹדֶה אֶת הָרְשָׁעִים אֶלָּא בְּמַטֶּה, וְלָמָּה, לְפִי שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַכְּלָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נט, טו): וְיָשֻׁבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב, כְּשֵׁם שֶׁדַּרְכּוֹ שֶׁל כֶּלֶב לִלְקוֹת בְּמַקֵּל, כָּךְ הֵם לוֹקִים, לְכָךְ נֶאֱמַר: מַטֵּה עֻזְּךָ, אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, פַּרְעֹה רָשָׁע הוּא אִם אוֹמֵר לָכֶם תְּנוּ מוֹפֵת, הַכֵּה אוֹתוֹ בַּמַּקֵּל, שֶׁנֶאֱמַר: אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְךָ.

2 "And say to Aaron take your staff. There it is written, a staff of Your Strength G-d shall send forth from Zion" (Psalms 110:2). The Holy One, Source of all Blessing is He, does not discipline the wicked except with a staff. And why is this? Because [the wicked] are compared to dogs. As it says "And they return each evening, crying out like dogs" (Psalms 59:15). As it is normal to strike a dog with lashes, so too they [the wicked] are lashed.. For this it is said "The staff of Your Strength." G-d said to them [Moses and Aaron]: 'Pharaoh is wicked. If he asks you "give us a sign," strike him with the staff' as it says "Say to Aaron: 'take your staff'"

3 ג

וְהַשְּׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין, תְּנַן הָעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ לֹא יְשִׁיבֶנּוּ וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ לֹא יַפְסִיק, מָה רָאוּ חֲכָמִים לְהַקִּישׁ כְּרִיכַת נָחָשׁ לְמַלְכוּת מִצְרַיִם, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִי דִּכְתִיב (ירמיה מו, כב): קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ, מָה הַנָּחָשׁ מְלַחֵשׁ וְהוֹרֵג אַף מַלְכוּת מִצְרַיִם מְלַחֶשֶׁת וְהוֹרֶגֶת, כִּי הוּא נוֹתֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִים וּמְלַחֵשׁ עָלָיו לְהָרְגוֹ. דָּבָר אַחֵר, מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַקִּישׁ מַלְכוּת מִצְרַיִם לְנָחָשׁ, מַה הַנָּחָשׁ מְעֻקָּם אַף מַלְכוּת מִצְרַיִם מְעַקֶּמֶת דְּרָכֶיהָ. לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה כְּשֵׁם שֶׁהַנָּחָשׁ מְעֻקָּם אַף פַּרְעֹה מְעֻקָּם, כְּשֶׁיָּבוֹא לְהִתְעַקֵּם אֱמֹר לְאַהֲרֹן וְיִתְלֶה אֶת הַמַּטֶּה כְּנֶגְדוֹ, כְּלוֹמַר מִזֶּה אַתָּה לוֹקֶה.

3. "And cast it down before Pharaoh and it shall be a serpentine creature." It was taught in a Tannaitic statement: "One who stands to pray, even if the king should inquire of his welfare, should not answer. And even if a snake is wrapped around his ankles, he should not decease [prayer]. What did the sages see to connect this circling behavior of the snake to the sovereign of Egypt? Rabbi Simeon son of Pazi says that because it is written "Its voice like a snake travels" (Jeremiah 46:22) Just like the snake silences and kills, so too, the Kingdom of Egypt silences and kills. This is because it puts [a person] in prison and silences him in order to kill him. Another interpretation: What did the Holy One, Source of All Blessing is He see to connect the Kingdom of Egypt to a snake? Just like a serpent twists its path [slithers] so too Pharaoh twists his path [i.e. acts in a manner most wicked as opposed to the straight and narrow]. Therefore, the Holy One, Source of all Blessing is He said to Moses: Just like a snake twists, so does Pharaoh twist. When Pharaoh attempts to twist, speak to Aaron and he will suspend [raise] the staff against him [Pharaoh]. [As a message to Pharaoh that] from this you shall be struck.

4 ד

דָּבָר אַחֵר, לָמָּה אָמַר לָהֶם נֵס שֶׁל תַּנִּין, לְפִי שֶׁפַּרְעֹה נִדְמָה לְתַנִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כט, ג): הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו, כְּשֶׁהָיָה משֶׁה יוֹצֵא מֵאֵצֶל פַּרְעֹה הָיָה אוֹמֵר אִם יָבוֹא אֶצְלִי בֶּן עַמְרָם אֲנִי הוֹרְגוֹ אֲנִי צוֹלְבוֹ וַאֲנִי שׂוֹרְפוֹ, וּכְשֶׁהָיָה משֶׁה נִכְנָס מִיַּד נַעֲשָׂה פַּרְעֹה מַטֶּה.

Another interpretation: Why was it said to them that the sign would be of a serpentine creature? Because Pharaoh is compared to a serpentine creature. This is as it says "The great serpentine [crocodile], which dwells within its rivers [the Nile]" (Ezekiel 29:3). When Moses would exit from Pharaoh, he [Pharaoh] would say [to Moses]: 'if you come to me son of Amram, I will kill him, crucify him, and I will burn him. Yet, when Moshe would [later] enter, Pharaoh would immediately behave as a staff [rigid and unwilling to act on his threats].

5 ה

וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה, וַהֲלוֹא אַהֲרֹן הָיָה לוֹ לִכָּנֵס תְּחִלָּה, שֶׁהֲרֵי גָּדוֹל הָיָה מִמֶּנּוּ בְּשָׁנִים וְלָמָּה משֶׁה, שֶׁהָיָה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יא, ג): גַּם הָאִישׁ משֶׁה גָּדוֹל מְאֹד. דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱלֹהִים לְמשֶׁה עַל אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, טז): וְאַתָּה תִּהְיֶה לוֹ לֵאלֹהִים, וְדֶרֶךְ אֶרֶץ הָרַב נִכְנַס תְּחִלָּה. וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אוֹתָם, שֶׁלֹא עָשׂוּ עַד שֶׁשָּׁאַל פַּרְעֹה מֵהֶן מוֹפֵת, כְּשֵׁם שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאוֹתָהּ שָׁעָה וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ.

5.

6 ו

וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל פַּרְעֹה מְשַׂחֵק עֲלֵיהֶם וּמְקַרְקֵר אַחֲרֵיהֶם כְּתַרְנְגֹלֶת, וְאוֹמֵר לָהֶם, כָּךְ אוֹתוֹתָיו שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם בְּנֵי אָדָם מוֹלִיכִין פְּרַקְמַטְיָא לְמָקוֹם שֶׁצְּרִיכִין לָהֶם, כְּלוּם מְבִיאִין מוּרְיָיס לְאַסְפַּמְיָא, דָּגִים לְעַכּוֹ, אֵין אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁכָּל הַכְּשָׁפִים בִּרְשׁוּתִי הֵן, מִיָּד שָׁלַח וְהֵבִיא תִּינוֹקוֹת מִן אִסְכּוֹלִי שֶׁלָּהֶם, וְעָשׂוּ אַף הֵם כָּךְ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא קָרָא לְאִשְׁתּוֹ וְעָשְׂתָה כָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה, מַהוּ גַּם, שֶׁאַף לְאִשְׁתּוֹ קָרָא וְעָשְׂתָה כֵן. וַיַּעֲשׂוּ גַּם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, מַהוּ גַּם, אֲפִלּוּ הַתִּינוֹקוֹת שֶׁל אַרְבַּע וְחָמֵשׁ שָׁנִים קָרָא וְעָשׂוּ כֵן.

6. "And also called Pharaoh to the wise men and to the sorcerers." At that instant, Pharaoh began to laugh at them [Moses and Aaron] and to screech at them like a chicken, and to say to them: 'Thus are the signs of your G-d? The way of the world is for people to ply their wares in a place that needs them. Nobody brings fish broth to Espamia [Spain], Fish to Ako [All places already well-supplied with fish]. Do you not know that all the sorcerers are under my dominion?' Immediately [Pharaoh] sent for and brought in children from their school. And they did exactly [as Aaron had done]. And not only that! But Pharaoh even called his own wife in and she did exactly [as Aaron had done]. As it says: "And also called Pharaoh." What is the "also" [referring to]? That even to his wife he called. [The verse also says] "And they did also the sorcerers of Egypt." [Here], what does the "also" [refer to]? Even the 4-5 year old children were called and they also did this.

7 ז

וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ, אָמְרוּ יוֹחָנִי וּמַמְרֵא לְמשֶׁה, תֶּבֶן אַתָּה מַכְנִיס לָעָפְרִיִּים. אָמַר לָהֶם לְמָתָא יַרְקָא יַרְקָא שְׁקוֹל. וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כט, יא): כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה, הַכְּסִיל מוֹצִיא כָּל דְּבָרָיו בְּפַעַם אַחַת כְּשֶׁיָּבוֹא לָרִיב עִם חֲבֵרוֹ, וְחָכָם בְּאָחוֹר הוּא מְסַלְּקוֹ. דָּבָר אַחֵר, כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל, הָרָשָׁע הַזֶּה מִשֶּׁהוֹצִיא כָּל עֲצָתוֹ, אַחַר כֵּן חֲכָמוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה, שֶׁכֵּן אַתָּה מוֹצֵא בַּאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שֶׁעָמַד וּבִטֵּל מְלֶאכֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, לְפִיכָךְ לֹא מָלַךְ אֶלָּא עַל חֶצְיוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַה כְּתִיב בּוֹ (אסתר א, ד): בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וגו', אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שִׁשָּׁה גִיסִין הָיָה מַרְאֶה לָהֶם בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וְאַחַר כָּךְ הוּא מְשַׁלֵּחַ לְכָל גְּדוֹלֵי הַמַּלְכוּת. וְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר מִינֵי יְצִיאוֹת הֶרְאָה לָהֶם. רַבִּי לֵוִי אָמַר בִּגְדֵי כְּהֻנָּה הֶרְאָה לָהֶם, נֶאֱמַר כָּאן (אסתר א, ד): תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות כח, ב): וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, מַה תִּפְאֶרֶת הָאָמוּר לְהַלָּן בִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְדוֹלָה, אַף תִּפְאֶרֶת הָאָמוּר כָּאן בִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְדוֹלָה. וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה, שֶׁהִפִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲצָתוֹ וְהָרַג אֶת וַשְׁתִּי. דָּבָר אַחֵר, כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל, זֶה פַּרְעֹה שֶׁהָיָה מַלְעִיג עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁמַּעֲשֵׂה כְשָׁפִים הֵן מַה שֶּׁעָשׂוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן, וְקָרָא לְכָל בְּנֵי בֵיתוֹ לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָם, הֱוֵי: כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל, זֶה פַּרְעֹה. וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ט, ד): חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם יִבְלַע תַּנִּין אֶת תַּנִּינֵיהֶם שֶׁל מִצְרַיִם מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא, נָחָשׁ בּוֹלֵעַ נָחָשׁ, אֶלָּא יַחְזֹר לִבְרִיָּיתוֹ וְיִבְלַע אֶת תַּנִּינֵיהֶם, מַהוּ וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, נֵס בְּתוֹךְ נֵס, מְלַמֵּד שֶׁחָזַר הַמַּטֶּה מַטֶּה כִּבְרִיָּתוֹ, וּבָלַע אוֹתָן. כְּשֶׁרָאָה פַּרְעֹה כֵּן תָּמַהּ וְאָמַר: וּמַה אִם יֹאמַר לַמַּטֶּה בְּלַע לְפַרְעֹה וּלְכִסְאוֹ, עַכְשָׁו הוּא בּוֹלֵעַ אוֹתוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא, נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה בַּמַּטֶּה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁבָּלַע כָּל אוֹתָן הַמַּטּוֹת שֶׁהִשְׁלִיכוּ, שֶׁהָיוּ רַבִּים לֵעָשׂוֹת מֵהֶן עֲשָׂרָה עֳמָרִים, וְלֹא הָעֳבָה, וְכָל מִי שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ אוֹמֵר זֶה מַטֵּה אַהֲרֹן, מִכָּאן שֶׁהָיָה מַטֵּה אַהֲרֹן סִימָן טוֹב לַעֲשׂוֹת בּוֹ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת לְדוֹרוֹת.

7. "And each man cast his staff." Yohani and Mamreh [two Egyptian sorcerers] said to Moses: 'You have brought grain to Aphri'im [A city will plenty of grain].' [Moses] responded to them: 'To a city of vegetables, take vegetables' [i.e. to impress people, bring what they appreciate]. "And the staff of Aaron of swallowed their [the sorcerers'] staffs." There it is written: "A fool vents, a wise man calms it down." (Proverbs 29:11). The fool releases all his words at once when he comes to quarrel with his friend, and the wise man, at the end, comes to remove it. Another interpretation: "A fool vents, a wise man calms it down." This is the case by Ahaseurus who stood up and negated the work of the Temple. Therefore his kingdom could only fill half the world. What is written about him? "When he showed off the great wealth of his kingdom etc." The Sages of Blessed Memory says that six treasures would [Ahaseurus] show [his party's guests] each day and none of them was like any of the others. And afterwards he would send [presents] to all the important people of the kingdom. And Rabbi Hiyya son of Abba says that he would show them types of...Another interpretation

8 ח

וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה, כּוֹעֵס הוּא, מָה הַכָּבֵד כּוֹעֵס אַף לִבּוֹ שֶׁל זֶה נַעֲשָׂה כָּבֵד, אֵינוֹ מֵבִין כְּסִיל הוּא (קהלת ז, ט): כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ. בַּמֶּה מְיַסְּרִים אֶת הַכְּסִיל בַּמַּטֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כו, ג): וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים, אַף משֶׁה יְיַסֵּר פַּרְעֹה בַּמַּטֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ וגו'. דָּבָר אַחֵר, כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע, בַּלָּשׁוֹן שֶׁהִכְבַּדְתָּ, בּוֹ בַּלָּשׁוֹן אֲנִי מִתְכַּבֵּד עָלֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, יח): בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה. לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יוֹצֵא הַמַּיְמָה, לֹא הָיָה יוֹצֵא אֶלָּא הַמַּיְמָה בַּבֹּקֶר, לְפִי שֶׁאוֹתוֹ רָשָׁע הָיָה מִשְׁתַּבֵּחַ וְאוֹמֵר שֶׁהוּא אֱלוֹהַּ וְאֵינוֹ יוֹצֵא לִנְקָבָיו, לְפִיכָךְ הָיָה יוֹצֵא בַּבֹּקֶר, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נִצְרַךְ תְּפֹשׂ אוֹתוֹ. וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ, כְּדֵי שֶׁיִּתְיָרֵא מִמֶּנּוּ.

9 ט

וְאָמַרְתָּ אֵלָיו ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים וגו' כֹּה אָמַר ה' בָּזֹאת תֵּדַע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לו, כב): הֶן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ מִי כָמֹהוּ מוֹרֶה, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְהָבִיא רָעָה עַל שׂוֹנְאוֹ פִּתְאוֹם מֵבִיא עָלָיו עַד שֶׁלֹא יַרְגִּישׁ בּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא מַתְרֶה לְפַרְעֹה עַל כָּל מַכָּה וּמַכָּה כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב בּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'. (שמות ז, כז): הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים. (שמות ט, יט): שְׁלַח הָעֵז, עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם, לָמָּה לָקוּ הַמַּיִם תְּחִלָּה בְּדָם, מִפְּנֵי שֶׁפַּרְעֹה וְהַמִּצְרִיִּים עוֹבְדִים לַיְאוֹר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַכֶּה אֱלוֹהַּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ עַמּוֹ, מָשָׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר מְחֵי אֱלָהַיָא וְיִבָּעֲתוּן כֻּמְרַיָא, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה כד, כא): יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם, וְאַחַר כָּךְ וגו'. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת.

... This is that which is written (Job 36:22), "See, God is beyond reach in His power, who governs like Him?" It is customary in the world that when flesh and blood seeks to do bad to his enemy, he does so immediately so that [the other] not become aware. But the Holy One, blessed be He, warns Pharaoh about each and every plague, so that he would repent. This is that which is written (7:17), "In this you will know that I am the Lord"; (7:27) "behold I will plague all of your borders with frogs"; (9:19) "send, hasten your cattle."

10 י

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם לָמָּה לֹא לָקוּ הַמַּיִם עַל יְדֵי משֶׁה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמַּיִם שֶׁשְּׁמָרוּךָ כְּשֶׁהֻשְׁלַכְתָּ לַיְאוֹר אֵינוֹ דִין שֶׁיִּלְקוּ עַל יָדֶךָ, חַיֶּיךָ לֹא יִלְקוּ אֶלָּא עַל יְדֵי אַהֲרֹן. וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם, הַכֹּל מַה שֶּׁבַּיְאוֹר וּבָאֲגַמִּים וּבַנְּהָרוֹת. וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָּם, מַה שֶּׁבַּקִּיתוֹן. וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וגו', אֲפִלּוּ מַה שֶּׁמִּצְרִי רוֹקֵק דָּם הָיָה. מִפְּנֵי מָה הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶן דָּם, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. שֶׁכָּךְ אָמַר לְאַבְרָהָם (בראשית טו, יד): וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וגו'. לְפִי שֶׁלֹא הָיוּ מַנִּיחִין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לִטְבֹּל מִטֻּמְאָתָן, כְּדֵי שֶׁלֹא יִהְיוּ פָּרִין וְרָבִין, לְפִיכָךְ לָקוּ הַמַּיִם בְּדָם. וַיַּעֲשׂוּ כֵן משֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה, אָמַר רַבִּי אָבִין הַלֵּוִי בְּרַבִּי, מִמַּכַּת דָּם הֶעֱשִׁירוּ יִשְׂרָאֵל, כֵּיצַד, הַמִּצְרִי וְיִשְׂרָאֵל בְּבַיִת אֶחָד וְהַגִּיגִית מְלֵאָה מַיִם, וּמִצְרִי הָלַךְ לְמַלְאוֹת הַקִּיתוֹן מִתּוֹכָהּ מוֹצִיאָהּ מְלֵאָה דָּם, וְיִשְׂרָאֵל שׁוֹתֶה מַיִם מִתּוֹךְ הַגִּיגִית, וְהַמִּצְרִי אוֹמֵר תֵּן לִי בְּיָדְךָ מְעַט מַיִם וְנוֹתֵן לוֹ וְנַעֲשׂוּ דָּם, וְאוֹמֵר לוֹ נִשְׁתֶּה אֲנִי וְאַתָּה מִן קְעָרָה אַחַת, וְיִשְׂרָאֵל שׁוֹתֶה מַיִם וְהַמִּצְרִי דָּם, וּכְשֶׁהָיָה לוֹקֵחַ מִיִּשְׂרָאֵל בְּדָמִים, הָיָה שׁוֹתֶה מַיִם, מִכָּאן הֶעֱשִׁירוּ יִשְׂרָאֵל.

11 יא

וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ סְבוּרִין שֶׁהָיוּ מַעֲשֵׂה כְשָׁפִים. בְּלָטֵיהֶם, אָמַר רַבִּי אַיְבוֹ בַּר נַגְרֵי אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: בְּלָטֵיהֶם, אֵלּוּ מַעֲשֵׂה שֵׁדִים. (שמות ז, יא): בְּלַהֲטֵיהֶם, אֵלּוּ מַעֲשֵׂה כְשָׁפִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (בראשית ג, כד): אֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים, לְפִי שֶׁמַּעֲשֵׂה כְשָׁפִים עַל יְדֵי מַלְאֲכֵי חַבָּלָה נַעֲשִׂים. וַיִּפֶן פַּרְעֹה, לֹא חָשַׁשׁ וְלֹא הִרְגִּישׁ בְּמַכַּת הָאֱלֹהִים. וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שֶׁבַּיְאוֹר לָקוּ, וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר מִלְּמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה לָקָה, וְכָל מִצְרַיִם לָקוּ מֵימֶיהָ בְּדָם, אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר, אָמַר לוֹ לְפִי שֶׁהָיוּ הַמִּצְרִיִּים אוֹמְרִים כָּל הַמַּיִם שֶׁהָיוּ רוֹאִין משֶׁה וְאַהֲרֹן נַעֲשִׂין דָּם, וְהָיוּ חוֹפְרִין לְהוֹצִיא מַיִם לִשְׁתּוֹת מִמַּה שֶּׁאֵין עֵינֵיהֶן רוֹאִין. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מַאי דִכְתִיב (שמות ז, כ): וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וגו', מָשָׁל לְעֶבֶד שֶׁהָיָה לוֹקֶה לִפְנֵי רַבּוֹ מַה שֶּׁהָיָה לוֹקֶה עַל מֵעָיו הָיָה הוֹפֵךְ עַל עַצְמוֹ וְלוֹקֶה עַל גּוּפוֹ, כָּךְ הָיָה הַיְאוֹר מְהַפֵּךְ עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁלֹא תִשְׁלֹט בּוֹ הַמַּכָּה וְלֹא הָיָה מוֹעִיל שֶׁכֻּלּוֹ נֶהְפַּךְ לְדָם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט. (שמות ז, יט): עַל מֵימֵי מִצְרַיִם, הֲרֵי זֶה כְּלָל, עַל נַהֲרֹתָם וְעַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם, פְּרָט, (שמות ז, יט): וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם, הֲרֵי כְּלַל אַחֵר, מָה אַתָּה מַרְבֶּה כָּל הַדּוֹמִין לָהֶן. מַהוּ (שמות ז, יט): וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים, רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אוֹמְרִים אַף עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלָּהֶם לָקָה בְּדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, כז): אוֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה. דָּבָר אַחֵר, וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים, שֶׁהָיוּ הַמַּיִם שֶׁשּׁוֹתִין עִם יְהוּדִי בִּכְלִי אֶחָד אוֹ בִּכְלִי עֵץ אוֹ בִּכְלִי אֶבֶן נֶהְפָּכִין בְּפִיו לְדָם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף בִּימְסָאוֹת וּבָתֵּי כִסְּאוֹת שֶׁלָּהֶם לָקוּ בְּדָם, וּכְשֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם הוֹלֵךְ וְיוֹשֵׁב עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה אוֹ עַל גַּבֵּי הָאֶבֶן אוֹ עַל גַּבֵּי סֶלַע הָיוּ מַפְסִידִין אֶת בִּגְדֵיהֶם בְּדָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות ז, כא): וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

12 יב

וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת ה' אֶת הַיְאֹר, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, אֶחָד מֵהֶם אוֹמֵר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה יָמִים הָיָה מַתְרֶה בָהֶם עַד שֶׁלֹא בָאָה הַמַּכָּה, וְשִׁבְעָה יָמִים הַמַּכָּה מְשַׁמֶּשֶׁת בָּהֶם, וְאֶחָד מֵהֶם אוֹמֵר שִׁבְעָה יָמִים מַתְרֶה בָּהֶם וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה יָמִים הָיְתָה הַמַּכָּה מְשַׁמֶּשֶׁת בָּהֶם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּהָאֵיךְ דְּאָמַר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה יָמִים הָיָה מַתְרֶה בָּהֶם וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים לָהַכָּאָה, וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּמַאן דְּאָמַר שִׁבְעָה יָמִים הָיָה מַתְרֶה בָּהֶם, וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת וגו', שֶׁהָיָה מַתְרֶה בָּהֶן עַל מַכָּה אַחֶרֶת:

13 יג

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת כְּשֵׁם שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים, כָּךְ הוּא עָתִיד לְהָבִיא עַל צֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כג, ה): כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע לְמִצְרָיִם יָחִילוּ כְּשֵׁמַע צֹר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כָּל צֹר שֶׁבַּמִּקְרָא חָסֵר, בְּמַלְכוּת הָרְשָׁעָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְכָל צוֹר מָלֵא, בְּצוֹר הַמְדִינָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. מִצְרַיִם לָקוּ בְּדָם, אַף כָּאן (ישעיה לד, ט): וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת, (ישעיה לד, י): לַיְלָה וְיוֹמָם לֹא תִכְבֶּה, לְפִי שֶׁבִּטְלָה יִשְׂרָאֵל מִן הַתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב בּוֹ (יהושע א, ח): וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, לְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹרֵעַ מִמֶּנָּה בָּאֵשׁ שֶׁלֹא תִכְבֶּה לְעוֹלָם בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה. וּלְפִי שֶׁשָֹּׂרְפָה בֵּיתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ישעיה ו, ד): וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן, לְפִיכָךְ (ישעיה לד, ט): יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה סו, ו): קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵהֵיכָל קוֹל ה' מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו, בִּשְׁבִיל קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵהֵיכָל, כְּמָא דְאַתְּ אָמַר (איכה ב, ז): קוֹל נָתְנוּ בְּבֵית ה' כְּיוֹם מוֹעֵד, לְפִיכָךְ קוֹל ה' מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו.