Chapter 41מ״א
1 א

וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה כְּכַלֹּתוֹ, כָּךְ פָּתַח רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא (דניאל ט, ז): לְךָ ה' הַצְּדָקָה וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים, מַהוּ כֵן, אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין אֶת הַצְּדָקָה מַבִּיטִים אָנוּ מַעֲשִׂים שֶׁלָּנוּ וְיֵשׁ לָנוּ בּשֶׁת פָּנִים, אֵין לָנוּ שָׁעָה שֶׁאָנוּ בָּאִין בִּזְרוֹעַ אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ מוֹצִיאִין אֶת מַעַשְׂרוֹתֵינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו, יב): כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר, מַה כְּתִיב בַּסּוֹף (דברים כו, טו): הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי גָּדוֹל כֹּחָן שֶׁל מוֹצִיאֵי מַעַשְׂרוֹת שֶׁהֵן הוֹפְכִין אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, אַתָּה מוֹצֵא כָּל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה הַשְׁקִיפָה, לְשׁוֹן צַעַר הוּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות יד, כד): וַיַּשְׁקֵף ה' אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם. וְכֵן בִּסְדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כח): וַיַּשְׁקֵף ה' עַל פְּנֵי סְדֹם, חוּץ מִזּוֹ. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי גָּדוֹל כֹּחָן שֶׁל מוֹצִיאֵי מַעַשְׂרוֹת שֶׁהֵם הוֹפְכִים דְּבַר אֲרִירָה לִבְרָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ. אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ מַבִּיטִים בְּמַעֲשֵׂינוּ יֵשׁ לָנוּ בּשֶׁת פָּנִים, כֵּיצַד הוּא הַדָּבָר, אֶלָּא בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם נוֹתֵן שָׂדֵהוּ לַאֲרִיסוּת וְהוּא נוֹתֵן זֶרַע וְנוֹתֵן פְּעֻלָּה וְהוּא חוֹלֵק עִמּוֹ בְּשָׁוֶה, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁתַּבַּח שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה זִכְרוֹ, אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא הָעוֹלָם וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ שֶׁלּוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים כד, א): לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, הָאָרֶץ שֶׁלּוֹ, הַפֵּרוֹת שֶׁלּוֹ, וְהוּא מוֹרִיד גְּשָׁמִים וּמַפְרִיחַ טְלָלִים כְּדֵי לְגַדְּלָם, וְהוּא מְשַׁמְּרָם, וְהוּא עוֹשֶׂה כָּל דָּבָר, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁתִּתֵּן לִי אֶלָּא אֶחָד מֵעֲשָׂרָה מַעֲשֵׂר, אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים תְּרוּמָה, הֱוֵי: לְךָ ה' הַצְּדָקָה וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים, וְשֶׁלְּךָ הַצְּדָקָה. יִשְׂרָאֵל עוֹבְרִים בַּיָּם, וְכַסְפּוֹ שֶׁל פֶּסֶל מִיכָה עוֹבֵר בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה י, יא): וְעָבַר בַּיָּם צָרָה, וְהָיָה הַיָּם נִקְרַע לִפְנֵיהֶם, הֱוֵי: לְךָ ה' הַצְּדָקָה וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן נָאֶה הָיָה לַאֲבוֹתֵינוּ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה וְלוֹמַר (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, שֶׁמָּא נָאֶה הָיָה לָהֶם לוֹמַר (שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֶתְמָהָא, אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה משֶׁה יוֹרֵד מִלְּמַעְלָן, אָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ (שמות לב, יז): קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה, אָמַר לוֹ משֶׁה (שמות לב, יח): אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה, (שמות יז, יא): וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל. (שמות לב, יח): אֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה, (שמות יז, יג): וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ, מַהוּ (שמות לב, יח): קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ, קוֹל חֵרוּפִין וְגִדּוּפִין אֲנִי שׁוֹמֵעַ, אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה עָמְדוּ וּפֵרְשׁוּ אוֹתָהּ (נחמיה ט, יח): אַף כִּי עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ זֶה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֶלְךָ מִמִּצְרָיִם, חָסֵר כְּלוּם, מַהוּ (נחמיה ט, יח): וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדֹלוֹת, חֵרוּפִין וְגִדּוּפִין שֶׁהָיוּ שָׁם, וְאַחַר כָּל מַה שֶּׁעָשׂוּ לֹא הָיָה הַמָּן צָרִיךְ לֵירֵד, אֶלָּא מַה כְּתִיב (נחמיה ט, כ): וּמַנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם, הֱוֵי: לְךָ ה' הַצְּדָקָה וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי שָׁלוֹם וְדַיֶּךָ עַד כָּאן וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיוּ נוֹטְלִין מִן הַמָּן וּמַקְרִיבִין לִפְנֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, יט): וְלַחְמִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ סֹלֶת וָשֶׁמֶן וּדְבַשׁ הֶאֱכַלְתִּיךְ וּנְתַתִּיהוּ לִפְנֵיהֶם לְרֵיחַ נִיחֹחַ, וְחוֹזֵר וְיוֹרֵד בַּיּוֹם הָאַחֵר, הֱוֵי: לְךָ ה' הַצְּדָקָה, דָּבָר אַחֵר, לְךָ ה' הַצְּדָקָה, אָמַר רַבִּי לֵוִי יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין לְמַטָּה וְחוֹקְקִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לְהַכְעִיס לְיוֹצְרָם, כְּדִכְתִיב (שמות לב, ד): וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב לְמַעְלָן וְחוֹקֵק לָהֶם לוּחוֹת לָתֵת לָהֶם חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה כְּכַלֹּתוֹ, הֱוֵי: לְךָ ה' הַצְּדָקָה.

2 ב

דָּבָר אַחֵר, וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יח, טז): מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ, מַתָּנָה שֶׁאָדָם נוֹתֵן מִשֶּׁלּוֹ יַרְחִיב לוֹ, מַעֲשֶׂה בְּאָבִין רַמָּאָה וכו' [כמו שכתוב במגלת אסתר במדרש] עַד שֶׁנָּטְלוּ אוֹתוֹ וְהוֹשִׁיבוּהוּ אֶצְלָם, לְקַיֵּם מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ. דָּבָר אַחֵר, מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ, זֶה אַבְרָהָם, כְּשֶׁרָדַף אַחַר הַמְּלָכִים יָצָא מֶלֶךְ סְדוֹם לִקְרָאתוֹ אָמַר לוֹ (בראשית יד, כא): תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ, אָמַר אַבְרָהָם (בראשית יד, כב כג): הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה', אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה אוֹמֵר אִם מִחוּט, חַיֶּיךָ בּוֹ בַּלָּשׁוֹן אֲנִי מְקַלֵּס אֶת בָּנֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, ג): כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ. אַתָּה אָמַרְתָּ: עַד שְׂרוֹךְ נַעַל, בּוֹ בַּלָּשׁוֹן אֲנִי מְקַלֵּס אֶת בָּנֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ז, ב): מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְעָלִים, הֱוֵי: מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ. דָּבָר אַחֵר, מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לָהֶם משֶׁה לְהָבִיא נְדָבָה לַמִּשְׁכָּן, מַה כְּתִיב (שמות לו, ג): וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לִשְׁנֵי בְקָרִים הֵבִיאוּ כָּל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, מַה זָּכוּ לְהַרְחִיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת גְּבוּלָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב, כ): כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ, שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, הֱוֵי: מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִתְּנוּ מַתָּנָה, הַגְּשָׁמִים וְהַמְאוֹרוֹת וְהַתּוֹרָה. גְּשָׁמִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, ד): וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם. מְאוֹרוֹת מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית א, יז): וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה. וְרַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, ו): וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ.

3 ג

דָּבָר אַחֵר, וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ב, ו): כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה, גְּדוֹלָה הַחָכְמָה וּגְדוֹלָה מִמֶּנָּה הַדַּעַת וּתְבוּנָה, הֱוֵי: כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה, אֲבָל לְמִי שֶׁהוּא אוֹהֵב, מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה. רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי לֵוִי חַד מִנְהוֹן אָמַר לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְעָשִׁיר שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן בָּא בְּנוֹ מִבֵּית הַסֵּפֶר מָצָא תַּמְחוּי לִפְנֵי אָבִיו, נָטַל אָבִיו חֲתִיכָה אַחַת וּנְתָנָהּ לוֹ, מֶה עָשָׂה בְּנוֹ אָמַר לוֹ אֵינִי מְבַקֵּשׁ אֶלָּא מִזֶּה שֶׁבְּתוֹךְ פִּיךָ. מֶה עָשָׂה, נְתָנוֹ לוֹ, וְלָמָּה, עַל שֶׁהָיָה מְחַבְּבוֹ נָתַן לוֹ מִתּוֹךְ פִּיו, הֱוֵי: כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה, וְכָל מִי שֶׁהוּא מְחַבְּבוֹ יוֹתֵר, מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה. וְהָאֶחָד אוֹמֵר, מָשָׁל לֶעָשִׁיר שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן, בָּא מִבֵּית הַסֵּפֶר וְנָתַן לוֹ מָנָה, אָמַר לוֹ בְּנוֹ אֵינִי מְבַקֵּשׁ אֶלָּא מִן הַפִּיצְטָלִין שֶׁבְּתוֹךְ פִּיךָ, נָטַל וְנָתַן לוֹ מִתּוֹךְ פִּיו, הֱוֵי: כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה, אֶלָּא מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה. דָּבָר אַחֵר, כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה, אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה הָיוּ מְבַקְּשִׁים לִשְׁמֹעַ הַדִּבְּרוֹת מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בֶּן חָמָא שְׁנֵי דְבָרִים שָׁאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לִרְאוֹת דְּמוּתוֹ וְלִשְׁמֹעַ מִפִּיו הַדִּבְּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שיר השירים א, ב): יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בֶּן חָמָא שׁוֹמְעִין לְשׁוֹטֶה מַה שֶּׁהוּא מְבַקֵּשׁ, אֶלָּא שֶׁהָיָה צָפוּי וְגָלוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל אַחַר אַרְבָּעִים יוֹם לַעֲשׂוֹת הָעֵגֶל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָהֶם עֲתִידִין הֵם לוֹמַר לֹא תָבַעְנוּ בְּיַד משֶׁה אֶלָּא שֶׁיַּרְאֵנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּמוּתוֹ וִידַבֵּר עִמָּנוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא יְהֵא לָהֶם פִּתְחוֹן פֶּה לוֹמַר שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁלֹא שָׁמַעְנוּ מִפִּיו וְלֹא רָאִינוּ דְּמוּתוֹ לְפִיכָךְ עָשִׂינוּ לָנוּ אֱלֹהִים, אֶלָּא מָה אֶעֱשֶׂה הֲרֵינִי מַרְאֶה לָהֶם דְּמוּתִי וּמְדַבֵּר עִמָּהֶם פֶּה אֶל פֶּה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כ, א): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר, הֱוֵי: כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה. וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה, הֱוֵי: מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה, שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם תּוֹרָה מִפִּיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

4 ד

דָּבָר אַחֵר, וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים יח, לו): וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ, מְדַבֵּר בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בּוֹטְחִים בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוּא מָגֵן לָהֶם, כְּדִכְתִיב (תהלים יח, לא): מָגֵן הוּא לְכֹל הַחוֹסִים בּוֹ. (תהלים יח, לו): וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי, זוֹ תּוֹרָה, דִּכְתִיב (דברים לג, ב): מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. (תהלים יח, לו): וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי, וְכִי יֵשׁ עָנָו גָּדוֹל מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר אַחָא, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם הַתַּלְמִיד יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ, וּמִשֶּׁהוּא גּוֹמֵר הַתַּלְמִיד אוֹמֵר לָרַב יְגַעְתִּיךָ, וְכָל הָעִנְיָן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה, עַד (בראשית יח, ב): וַיִּשָֹּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים, יֵשׁ עָנָו גָּדוֹל מִזֶּה, הֱוֵי: וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי. אָמַר רַבִּי סִימוֹן בּוֹא וּרְאֵה מַה כְּתִיב (בראשית יח, טז): וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וגו', לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא [על פי (בראשית יח, כב)]: וַה' עוֹדֶנוּ עֹמֵד לִפְנֵי אַבְרָהָם, אֶלָּא תִּקּוּן סוֹפְרִים הוּא, הֱוֵי: וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי. דָּבָר אַחֵר, וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי, אָמַר בֶּן עֲזַאי בּוֹא וּרְאֵה עֲנָוָה שֶׁבְּיַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּשָׂר וָדָם [כמו שכתוב שם וכו']. דָּבָר אַחֵר, וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם כָּל הַיָּמִים שֶׁהַבְּרִיּוֹת מֻשְׁלָמִים לוֹ הוּא נִזְקַק לִתֵּן לָהֶם דּוֹנָטִיבָא, לְחַלֵּק לָהֶם אָנוֹנוֹת, וְהוּא זָקוּק לְחַיֵיהֶם, אֲבָל אִם מָרְדּוּ בוֹ חַס וְשָׁלוֹם אֵינוֹ נִזְקַק לָהֶם לְכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם אֶלָּא פּוֹסֵק אָנוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם, לָמָּה, שֶׁכָּפְרוּ בְּמַלְכוּתוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא הֵם עוֹסְקִים וּמַכְעִיסִים אוֹתוֹ לְמַטָּה, וְהוּא עוֹסֵק לְמַעְלָה לִתֵּן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה שֶׁכֻּלָּהּ חַיִּים, הֱוֵי: וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה כְּכַלֹּתוֹ, יֵשׁ עָנָו גָּדוֹל מִזֶּה, הֱוֵי: וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי.

5 ה

דָּבָר אַחֵר, וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה, רַבָּנִין אָמְרֵי אִלּוּ עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה עַד שֶׁלֹא נִתְּנוּ הַלּוּחוֹת לְמשֶׁה לֹא הָיוּ יוֹרְדִין בְּיָדוֹ. רַבִּי לֵוִי אָמַר מִשֶּׁעָשׂוּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אֶת הַלּוּחוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַהוּ לְדַבֵּר אִתּוֹ, מָשָׁל לְתַלְמִיד שֶׁלִּמְּדוֹ רַבּוֹ תּוֹרָה, עַד שֶׁלֹא לִמְּדוֹ הָיָה הָרַב אוֹמֵר וְהוּא עוֹנֶה אַחֲרָיו, מִשֶּׁלִּמֵּד אוֹתוֹ אוֹמֵר לוֹ רַבּוֹ בּוֹא וְנֹאמַר אֲנִי וְאַתָּה, כָּךְ כְּשֶׁעָלָה משֶׁה לַשָּׁמַיִם הִתְחִיל לוֹמַר אַחַר בּוֹרְאוֹ הַתּוֹרָה, כְּשֶׁלְּמָדָהּ אָמַר בּוֹא וְנֹאמְרָהּ אֲנִי וְאַתָּה, הֱוֵי: לְדַבֵּר אִתּוֹ. מַהוּ כְּכַלֹּתוֹ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כָּל מִי שֶׁהוּא מוֹצִיא דִבְרֵי תוֹרָה וְאֵינָן עֲרֵבִין עַל שׁוֹמְעֵיהֶן כְּכַלָּה שֶׁהִיא עֲרֵבָה לְבַעֲלָהּ נוֹחַ לוֹ שֶׁלֹא אֲמָרָן, לָמָּה שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל הָיְתָה חֲבִיבָה עֲלֵיהֶם כְּכַלָּה שֶׁהִיא חֲבִיבָה עַל בֶּן זוּגָהּ, מִנַּיִן שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה כְּכַלֹּתוֹ. אָמַר רַבִּי לֵוִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַה כַּלָּה זוֹ מְקֻשֶּׁטֶת בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי תַּכְשִׁיטִין, כָּךְ תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ לִהְיוֹת זָרִיז בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים. כְּכַלֹּתוֹ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַה כַּלָּה זוֹ כָּל יָמִים שֶׁהִיא בְּבֵית אָבִיהָ מַצְנַעַת עַצְמָהּ וְאֵין אָדָם מַכִּירָהּ וּכְשֶׁבָּאת לִכָּנֵס לְחֻפָּתָהּ הִיא מְגַלָּה פָּנֶיהָ, כְּלוֹמַר כָּל מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לִי עֵדוּת יָבוֹא וְיָעִיד עָלַי, כָּךְ תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ לִהְיוֹת צָנוּעַ כַּכַּלָּה הַזּוֹ, וּמְפֻרְסָם בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים כַּכַּלָּה הַזּוֹ שֶׁהִיא מְפַרְסֶמֶת עַצְמָהּ, הֱוֵי: וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה כְּכַלֹּתוֹ.

6 ו

דָּבָר אַחֵר, וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ כָּל אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁעָשָׂה משֶׁה לְמַעְלָה, הָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה וְשׁוֹכֵחַ, אָמַר לוֹ רִבּוֹן הָעוֹלָם יֵשׁ לִי אַרְבָּעִים יוֹם, וְאֵינִי יוֹדֵעַ דָּבָר, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשֶּׁהִשְׁלִים אַרְבָּעִים יוֹם נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה מַתָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה. וְכִי כָּל הַתּוֹרָה לָמַד משֶׁה, כְּתִיב בַּתּוֹרָה (איוב יא, ט): אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם, וּלְאַרְבָּעִים יוֹם לְמָדָהּ משֶׁה. אֶלָּא כְּלָלִים לִמְדָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, הֱוֵי: כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ, שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, מַהוּ שְׁנֵי לֻחֹת, כְּנֶגֶד שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כְּנֶגֶד חָתָן וְכַלָּה, כְּנֶגֶד שְׁנֵי שׁוֹשְׁבִינִין, כְּנֶגֶד הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא לֻחֹת כְּתִיב, לֹא זוֹ גְּדוֹלָה מִזּוֹ, לֻחֹת אֶבֶן, וְלָמָה שֶׁל אֶבֶן, שֶׁרֻבָּן שֶׁל עֳנָשִׁין שֶׁבַּתּוֹרָה בִּסְקִילָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: לֻחֹת אֶבֶן. דָּבָר אַחֵר, לֻחֹת אֶבֶן, בִּזְכוּת יַעֲקֹב שֶׁנִּקְרָא אֶבֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, כד): מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, לֻחֹת אֶבֶן, כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מֵשִׂים לְחָיָיו כָּאֶבֶן הַזּוֹ אֵינוֹ זוֹכֶה לַתּוֹרָה.

... SH'NEI LUHOT HA'EDUT. What is "two tablets"? Corresponding to heaven and earth. Corresponding to groom and bride. Corresponding to the two shoshvinim [agents/groomsmen]. Corresponding to this world and the world to come. SH'NEI LUHOT HA'EDUT. R' Hanina said, "It is written [as if it were vocalized] luhat [an apparently singular form] -- neither of them bigger than the other. ...

7 ז

וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וְאוֹמֶרֶת אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק תָּדִיר בַּתּוֹרָה הֲרֵי זֶה נָזוּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה. חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, מַהוּ חָרוּת, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יִרְמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת מִן גָּלוּיוֹת. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר חֵרוּת מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת. וְרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים חֵרוּת מִן הַיִּסּוּרִין. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אִם יָבוֹא מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְיֹאמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל חִנָּם בְּרָאתַנִי בָּעוֹלָם, הוּא אוֹמֵר עַל כָּל אֻמָּה שֶׁבָּעוֹלָם הִשְּׁלַטְתִּי אוֹתְךָ חוּץ מֵאֻמָּה זוֹ שֶׁנָּתַתִּי לָהּ חֵרוּת, הֱוֵי: חָרוּת עַל הַלֻּחֹת. וַיַּרְא הָעָם כִּי בשֵׁשׁ משֶׁה, מַהוּ כִּי בשֵׁשׁ, בָּאוּ שֵׁשׁ שָׁעוֹת וְלֹא יָרַד, לָמָּה, שֶׁהִתְנָה עִמָּהֶם לְאַרְבָּעִים יוֹם אֲנִי מֵבִיא לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה, וְכֵיוָן שֶׁבָּאוּ שֵׁשׁ שָׁעוֹת וְלֹא יָרַד משֶׁה, מִיָּד (שמות לב, א): וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן, רַבָּנָן אָמְרֵי הַשָֹּׂטָן מָצָא אֶת יָדָיו אוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁהָיָה משֶׁה נִרְאֶה תָּלוּי בֵּין הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְהָיוּ מַרְאִין אוֹתוֹ בָּאֶצְבַּע וְאוֹמֵר: כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ. אוֹתָהּ שָׁעָה עָמַד עֲלֵיהֶם חוּר וְאָמַר לָהֶם קְצִיעֵי צַוָּארַיָא, אֵין אַתֶּם נִזְכָּרִים מַה נִּסִּים עָשָׂה לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִיָּד עָמְדוּ עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. נִכַּנְסוּ עַל אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן, וְאָמְרוּ לוֹ כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂינוּ לָזֶה כָּךְ אָנוּ עוֹשִׂים לְךָ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אַהֲרֹן כָּךְ נִתְיָרֵא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ה): וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו, מַהוּ מִזְבֵּחַ, מִן הַזָּבוּחַ שֶׁלְּפָנָיו. דָּבָר אַחֵר, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ, בִּקְשׁוּ לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ עִמּוֹ וְלֹא הִנִּיחַ לָהֶם, אָמַר לָהֶם הַנִּיחוּ לִי וַאֲנִי בּוֹנֵהוּ לְעַצְמִי שֶׁאֵין כְּבוֹדוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ שֶׁיִּבְנֶה אוֹתוֹ אַחֵר, וְאַהֲרֹן נִתְכַּוֵּן כְּדֵי לְאַחֵר הַדְּבָרִים, אָמַר, עַד שֶׁאֲנִי בּוֹנֵהוּ לְעַצְמִי משֶׁה יֵרֵד, בָּנָה אוֹתוֹ וְלֹא יָרַד. מִיָּד (שמות לב, ו): וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת, וְהַנָּבִיא צוֹוֵחַ (צפניה ג, ז): אָכֵן הִשְׁכִּימוּ הִשְׁחִיתוּ כֹּל עֲלִילוֹתָם. (שמות לב, ו): וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק, בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא יְשִׁיבָה אַתָּה מוֹצֵא שָׁם תַּקָּלָה, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדוֹר הַמִּגְדָּל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יא, ב): וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם, וּמַה תַּקָּלָה הָיְתָה שָׁם (בראשית יא, ד): וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנָה לָנוּ עִיר. (בראשית לז, כה): וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם, וּכְתִיב (בראשית לז, כח): וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף. (במדבר כה, א): וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים, מַה תַּקָּלָה הָיְתָה שָׁם, (במדבר כה, א): וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב, וּמָה הָיָה בְּסוֹפָן (במדבר כה, ט): וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים וגו', וְאַף כָּאן יְשִׁיבָה שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, הֵם קָמוּ לְצַחֵק בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְאַתָּה יוֹשֵׁב כָּאן (שמות לב, ז): רֵד. אוֹתָהּ שָׁעָה בִּקֵּשׁ משֶׁה לֵירֵד, וּמָצָא מַלְאֲכֵי חַבָּלָה וְנִתְיָרֵא מֵהֶם וְלֹא יָרַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ט, יט): כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה. מֶה עָשָׂה משֶׁה הָלַךְ וְאָחַז אֶת הַכִּסֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כו, ט): מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּא פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ. פָּרַשׂ וְהֵגֵן עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לוֹ (דברים ט, יב): קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה, אָמַר לוֹ מִתְיָרֵא אֲנִי. בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גְּדוֹלִים הָעֲוֹנוֹת, אֶתְמוֹל מְנַגֵּחַ אוֹתָם, וְעַתָּה מִתְיָרֵא מֵהֶם. כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה, חֲמִשָּׁה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה הָיוּ שָׁם, אַף וְחֵמָה וְקֶצֶף וְהַשְּׁמֵד וְהַשְּׁחֵת. אוֹתָהּ שָׁעָה בָּאוּ שְׁלשָׁה הָאָבוֹת וְעָמְדוּ בִּשְׁלשָׁה מֵהֶם, נִשְׁתַּיְרוּ אַף וְחֵמָה, אָמַר משֶׁה רִבּוֹן הָעוֹלָמִים בְּבַקָּשָׁה מִכִּסֵּא כְבוֹדֶךָ עֲמֹד אַתָּה בְּאֶחָד וַאֲנִי בְּאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ז, ז): קוּמָה ה' בְּאַפֶּךָ, וַאֲנִי אֶעֱמֹד בְּחֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כג): וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ. מִיָּד אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רֵד, יְרִידָה הִיא לְךָ, אָמַר לוֹ לָמָּה, (שמות לב, ז): שֶׁשִּׁחֵת עַמְךָ, אָמַר לוֹ משֶׁה עַכְשָׁו אַתָּה קוֹרֵא אוֹתָם עַמִּי, אֵינָן אֶלָּא עַמְּךָ, (שמות לב, יב): שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי לֹא זָז משֶׁה מִתְּפִלָּה עַד שֶׁקְּרָאָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יד): וַיִּנָחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל יְדֵי שֶׁהָיָה בָּהֶם יֵצֶר הָרָע עוֹשִׂין עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא אֲנִי עוֹקֵר מֵהֶם יֵצֶר הָרָע וְנוֹתֵן לָהֶם לֵב בָּשָׂר, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל לו, כו): וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר.