Chapter 36ל״ו
1 א

וְאַתָּה תְּצַוֶּה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ירמיה יא, טז): זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ, וְכִי לֹא נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא כַּזַּיִת הַזֶּה בִּלְבָד, וַהֲלוֹא בְּכָל מִינֵי אִילָנוֹת נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל, בְּגֶפֶן וּתְאֵנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, ט): גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, תְּאֵנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ, כַּתָּמָר, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ז, ח): זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר. כָּאֶרֶז, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צב, יג): כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה. כֶּאֱגוֹז, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ו, יא): אֶל גִּנַת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, וּקְרָאָן בְּכָל מִינֵי שְׁלָחִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, יג): שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, וּבָא יִרְמְיָה לוֹמַר: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר, אֶלָּא מָה הַזַּיִת הַזֶּה, עַד שֶׁהוּא בְּאִילָנוֹ מְגַרְגְּרִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִן הַזַּיִת וְנֶחְבָּט, וּמִשֶּׁחוֹבְטִין אוֹתוֹ מַעֲלִין אוֹתוֹ לַגַּת וְנוֹתְנִין אוֹתָן בַּמַּטְחֵן, וְאַחַר כָּךְ טוֹחֲנִין אוֹתָן, וְאַחַר כָּךְ מַקִּיפִין אוֹתָן בַּחֲבָלִים, וּמְבִיאִין אֲבָנִים וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין אֶת שַׁמְנָן. כָּךְ יִשְׂרָאֵל, בָּאִין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְחוֹבְטִין אוֹתָם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְחוֹבְשִׁים אוֹתָן וְכוֹפְתִין אוֹתָם בְּקוֹלָרִין וּמַקִּיפִין אוֹתָן טַרְטְיוֹטִין, וְאַחַר כָּךְ עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹנֶה לָהֶם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, כג): וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכֵן (דברים ד, ל): בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ (דברים ל, לא): כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ, הֱוֵי: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר. דָּבָר אַחֵר, מָה רָאָה יִרְמְיָה לִמְשֹׁל אֲבוֹתֵינוּ כַּזַּיִת, אֶלָּא כָּל הַמַּשְׁקִין מִתְעָרְבִים זֶה בָּזֶה, וְהַשֶּׁמֶן אֵינוֹ מִתְעָרֵב אֶלָּא עוֹמֵד, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵינָם מִתְעָרְבִים עִם הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז, ג): וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם. דָּבָר אַחֵר, כָּל הַמַּשְׁקִים אָדָם מְעָרֵב בָּהֶם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה תַּחְתּוֹן וְאֵיזֶה עֶלְיוֹן, אֲבָל הַשֶּׁמֶן אֲפִלּוּ אַתָּה מְעָרְבוֹ בְּכָל הַמַּשְׁקִין שֶׁבָּעוֹלָם הוּא נָתוּן לְמַעְלָה מֵהֶן. כָּךְ אֲבוֹתֵינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהֵם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם נִצָּבִים לְמַעְלָה מִן הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח, א): וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן, הֱוֵי: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר. דָּבָר אַחֵר, זַיִת רַעֲנָן, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים מח, ג): יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ, מַהוּ יְפֵה נוֹף, לָשׁוֹן יְוָנִי קוֹרִין לְכַלָּה נִמְפִּי, מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ, שֶׁלֹא הָיָה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מֵצֵר כְּשֶׁהָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, לָמָּה, שֶׁהָיָה אָדָם נִכְנָס לְשָׁם מָלֵא עֲוֹנוֹת, וְהָיָה מַקְרִיב קָרְבָּן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ, אֵין שִׂמְחָה גְדוֹלָה מִזּוֹ שֶׁהָיָה יוֹצֵא צַדִּיק, הֱוֵי: יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ. כְּתִיב בְּצוֹר (יחזקאל כז, ג): צוֹר אַתְּ אָמַרְתְּ אֲנִי כְּלִילַת יֹפִי, אַתְּ אָמַרְתְּ אֲבָל אֲחֵרִים אֵינָם אוֹמְרִים, אֲבָל יְרוּשָׁלַיִם הַכֹּל אוֹמְרִים שִׁבְחָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב, טו): הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי, וּכְתִיב (תהלים מח, ג): הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב, מָקוֹם שֶׁמַּקְרִיבִין בּוֹ קָרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א, יא): וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר, כְּשֵׁם שֶׁהַשֶּׁמֶן מֵאִיר כָּךְ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מֵאִיר לְכָל הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, ג): וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ, לָכֵן נִקְרְאוּ אֲבוֹתֵינוּ זַיִת רַעֲנָן, שֶׁהֵם מְאִירִים לַכֹּל בֶּאֱמוּנָתָם, לְכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ.

... Another explanation. Why did Jeremiah see fit to compare our ancestors to an olive-tree? All liquids mix with one another, but oil stays separate when mixed. So too Israel does not mix with the idolaters, as it says “You shall not marry them…” (Deuteronomy 7:3) Another explanation. When one mixes all other liquids one doesn’t know what is on top and what is below, but even if you mix oil with all the liquids in the world it rises above the others. So to our ancestors – when they would do the will of God (HaMakom) they stood above the idolaters, as it says “…the Lord, your God, will place you supreme…” (Deuteronomy 28:1) This is “A leafy olive-tree fair with goodly fruit…” (Jeremiah 11:16) Another explanation. “A leafy olive-tree,” this is what is written “The fairest of branches, the joy of the entire earth…” (Psalms 48:3) What does ‘the fairest of branches (nof)’ mean? In Greek they call a bride namfi. ‘The joy of the entire earth,’ because no member of Israel was distressed as long as the Holy Temple stood. And why not? Because one would enter there filled with sins, offer a sacrifice and it would atone for him. There is no greater joy than this, that he would leave there righteous, that is ‘The fairest of branches, the joy of the entire earth.’ It is written regarding Tyre: “Tyre, you said, 'I am the perfection of beauty.'” (Ezekiel 27:3) You say this, but others do not. But everyone speaks the praises of Jerusalem, as it says “Is this the city that was called the perfection of beauty, the joy of all the earth?” (Lamentations 2:15) And it is written “Mount Zion, by the north side, the city of a great king.” (Psalms 48:3) The place where they offer sacrifices, as it says “And he shall slaughter it on the northern side of the altar, before the Lord.” (Leviticus 1:11) It says “A leafy olive-tree fair with goodly fruit…” (Jeremiah 11:16) Just as oil illuminates, so too the Holy Temple illuminates the whole world, as it says “And nations shall go by your light…” (Isaiah 60:3) Therefore our ancestors were called ‘a leafy olive-tree’ because they illuminated everyone with their faith. Therefore the Holy One said to Moshe “…and they shall take to you pure olive oil…” (Exodus 27:20)

2 ב

לֹא שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לָהֶם אֶלָּא שֶׁתָּאִירוּ לִי כְּשֵׁם שֶׁהֵאַרְתִּי לָכֶם, לָמָּה, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֶתְכֶם בִּפְנֵי כָּל הָאֻמּוֹת, שֶׁיִּהְיוּ אוֹמְרִים יִשְׂרָאֵל מְאִירִים לְמִי שֶׁמֵּאִיר לַכֹּל. מָשָׁל לְפִקֵּחַ וְסוּמָא שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין, אָמַר הַפִּקֵּחַ לַסּוּמָא בּוֹא וַאֲנִי סוֹמְכֶךָ, וְהָיָה הַסּוּמָא מְהַלֵּךְ, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לַבַּיִת אָמַר הַפִּקֵּחַ לַסּוּמָא צֵא וְהַדְלֵק לִי אֶת הַנֵּר וְהָאֵר לִי שֶׁלֹא תְהֵא מַחֲזִיק לִי טוֹבָה שֶׁלִּוִּיתִיךָ, לְכָךְ אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁתָּאִיר. כָּךְ הַפִּקֵּחַ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב טז, ט): כִּי ה' עֵינָיו הֵמָּה מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ, וְהַסּוּמָא אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נט, י): נְגַשְׁשָׁה כַעִוְּרִים קִיר וּכְאֵין עֵינַיִם נְגַשֵּׁשָׁה כָּשַׁלְנוּ בַצָּהֳרַיִם כַּנֶּשֶׁף, בָּעֵגֶל בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת, וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאִיר לָהֶם וְהִנְהִיגָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, כא): וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לַעֲשׂוֹת הַמִּשְׁכָּן קָרָא לְמשֶׁה וְאָמַר לוֹ: וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל (תהלים יח, כט): כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי, וְאַתָּה אוֹמֵר שֶׁנָּאִיר לְפָנֶיךָ, אָמַר לָהֶם בִּשְׁבִיל לְהַעֲלוֹת אֶתְכֶם שֶׁתָּאִירוּ לִי כְּשֵׁם שֶׁהֵאַרְתִּי לָכֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר: זַיִת רַעֲנָן.

3 ג

דָּבָר אַחֵר, זַיִת רַעֲנָן, רְאֵה הֵיאַךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מְאִירִין לָאָדָם בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסֵק בָּהֶן, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ הוּא נִכְשָׁל, מָשָׁל לְמִי שֶׁעוֹמֵד בָּאֲפֵלָה בָּא לְהַלֵּךְ מָצָא אֶבֶן וְנִכְשַׁל בָּהּ, מָצָא בִּיב נוֹפֵל בּוֹ הִקִּישׁ פָּנָיו בַּקַּרְקַע, לָמָּה, שֶׁלֹא הָיָה בְּיָדוֹ נֵר, כָּךְ הֶדְיוֹט שֶׁאֵין בְּיָדוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה, מָצָא עֲבֵרָה וְנִכְשַׁל בָּהּ וָמֵת, שֶׁכֵּן רוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת (משלי ה, כג): הוּא יָמוּת בְּאֵין מוּסָר, וְאֵין מוּסָר אֶלָּא דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, יג): הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף. לָמָּה הוּא מֵת לְפִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בַּתּוֹרָה וְהוֹלֵךְ וְחוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, יט): דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ, אֲבָל אוֹתָם שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה הֵם מְאִירִים בְּכָל מָקוֹם, מָשָׁל לְמִי שֶׁעוֹמֵד בַּאֲפֵלָּה וְנֵר בְּיָדוֹ, רָאָה אֶבֶן וְלֹא נִכְשָׁל, רָאָה בִּיב וְלֹא נָפַל, לָמָּה, עַל שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ נֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט, קה): נֵר לְרַגְלִי דְּבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי. וְכֵן (משלי ד, יב): אִם תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל, וְכֵן (משלי כ, כז): נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְהֵא נֵרִי בְּיָדְךָ וְנֵרְךָ בְּיָדִי, וְאֵיזוֹ נֵרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו, כג): כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, מַהוּ כִּי נֵר מִצְוָה, אֶלָּא כָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה הוּא כְּאִלּוּ מַדְלִיק נֵר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְחַיֶּה נַפְשׁוֹ שֶׁנִּקְרֵאת נֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם. וּמַהוּ וְתוֹרָה אוֹר, אֶלָּא הַרְבֵּה פְּעָמִים שֶׁאָדָם מְחַבֵּב בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, וְיֵצֶר הָרָע שֶׁבְּתוֹכוֹ אוֹמֵר מַה לְּךָ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וּמְחַסֵּר אֶת נְכָסֶיךָ, עַד שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לַאֲחֵרִים תֵּן לְבָנֶיךָ, וְיֵצֶר טוֹב אוֹמֵר לוֹ תֵּן לַמִּצְוָה, רְאֵה מַה כְּתִיב: כִּי נֵר מִצְוָה, מָה הַנֵּר הַזֶּה כְּשֶׁהוּא דּוֹלֵק אֲפִלּוּ אֶלֶף אֲלָפִים קָרוֹינִין וְסֶבָּקִין מַדְלִיקִין הֵימֶנּוּ אוֹר בִּמְקוֹמוֹ, כָּךְ כָּל מִי שֶׁיִּתֵּן לְמִצְוָה, אֵינוֹ מְחַסֵּר אֶת נְכָסָיו, לְכָךְ נֶאֱמַר: כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר.

4 ד

וְאַתָּה תְּצַוֶּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב יד, טו): תִּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶךָּ לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִּכְסֹף, בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים נִתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעֲשֵׂה יָדָיו, וְאֵין תִּכְסֹף אֶלָּא תַּאֲוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לא, ל): כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה, (תהלים פד, ג): נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי, וְאֵלּוּ הֵן אַרְבָּעָה דְּבָרִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹבֵל עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מו, ד): אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָֹּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט, וְצִוָּה לִבְנֵי קְהָת שֶׁיִּסְבְּלוּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ז, ט): וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵיהֶם בַּכָּתֵף יִשָֹּׂאוּ, וְתֵדַע שֶׁכִּבְיָכוֹל הוּא הָיָה סוֹבְלָן בְּשָׁעָה שֶׁבָּאוּ לַיַּרְדֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ג, טו): וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו, וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִין בְּנֵי קְהָת לַעֲבֹר, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, סְבָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ג, יג): וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הָאָרוֹן סוֹבֵל אֶת סוֹבְלָיו וְלֹא הַכֹּהֲנִים סְבָלוּהוּ אֶלָּא הוּא סְבָלָן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ד, יח): נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמֵּר עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכא, ד ה): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל ה' שֹׁמְרֶךָ, וְאָמַר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּשְׁמְרוּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג, לח): וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה, וּמֵאִיר לָעוֹלָם, דִּכְתִיב (יחזקאל מג, ב): וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ, וְאָמַר לְיִשְׂרָאֵל: וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ, הֱוֵי: לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף.