Chapter 28כ״ח
1 א

וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים סח, יט): עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי, מַהוּ עָלִיתָ, נִתְעֲלֵיתָ, נִתְגַּשַׁשְׁתָּ עִם הַמַּלְאָכִים שֶׁל מַעְלָה. דָּבָר אַחֵר, עָלִיתָ לַמָּרוֹם, שֶׁלֹא שָׁלְטָה בְּרִיָה מִלְּמַעְלָן כְּשֵׁם שֶׁשָּׁלַט משֶׁה. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַלּוּחוֹת הָיוּ אָרְכָּן שִׁשָּׁה טְפָחִים, כִּבְיָכוֹל הָיוּ בְּיַד מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שְׁנֵי טְפָחִים וּבְיָדוֹ שֶׁל משֶׁה שְׁנֵי טְפָחִים וּשְׁנֵי טְפָחִים הָיוּ מַפְרִישִׁין בֵּין יַד לְיַד. דָּבָר אַחֵר, עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם הַנִּכְנָס לִמְדִינָה נוֹטֵל דָּבָר שֶׁאֵין עֵין בְּנֵי הַמְדִינָה עָלָיו, וּמשֶׁה עָלָה לַמָּרוֹם וְנָטַל אֶת הַתּוֹרָה שֶׁהָיוּ הַכֹּל נוֹשְׂאִין עֵינֵיהֶם עָלֶיהָ, הֱוֵי: עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי, יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁשָּׁבָה אוֹתָהּ נְטָלָהּ חִנָּם, תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים סח, יט): לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם, בִּלְקִיחָה נִתְּנָה לוֹ. יָכוֹל יְהֵא חַיָּב לִתֵּן לוֹ דָּמִים, תַּלְמוּד לוֹמַר מַתָּנוֹת, בְּמַתָּנָה נִתְּנָה לוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְגֹעַ בְּמשֶׁה, עָשָׂה בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְלַסְטֵירִין שֶׁל פָּנָיו שֶׁל משֶׁה דּוֹמֶה לְאַבְרָהָם, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִי אַתֶּם מִתְבַּיְשִׁין הֵימֶנּוּ לֹא זֶהוּ שֶׁיְּרַדְתֶּם אֶצְלוֹ וַאֲכַלְתֶּם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֹא נִתְּנָה לְךָ תּוֹרָה אֶלָּא בִּזְכוּת אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם, וְאֵין אָדָם הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יד, טו): הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים, הֱוֵי: וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים.

2 ב

וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר, בִּזְכוּת הָהָר, וְאֵין הָהָר אֶלָּא אָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו, ב): שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה'. וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים, עָלָה בֶּעָנָן וְיָרַד בֶּעָנָן וּזְכוּת אָבוֹת עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת עִמּוֹ. כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, אֵלּוּ הַנָּשִׁים, אָמַר לוֹ אֱמֹר לָהֶם רָאשֵׁי דְבָרִים שֶׁהֵם יְכוֹלוֹת לִשְׁמֹעַ, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים, אָמַר לוֹ אֱמֹר לָהֶם דִּקְדּוּקֵי דְּבָרִים שֶׁהֵם יְכוֹלִים לִשְׁמֹעַ. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה לַנָּשִׁים תְּחִלָּה, שֶׁהֵן מִזְדָּרְזוֹת בְּמִצְווֹת. דָּבָר אַחֵר, כְּדֵי שֶׁיְהוּ מַנְהִיגוֹת אֶת בְּנֵיהֶן לַתּוֹרָה. אָמַר רַבִּי תַּחְלִיפָא דְּקֵיסָרִין, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁבָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם, לֹא צִוִּיתִי אֶלָּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ נִצְטַוֵּית חַוָּה וְעָבְרָה וְקִלְקְלָה אֶת הָעוֹלָם, עַכְשָׁיו אִם אֵינִי קוֹרֵא לַנָּשִׁים תְּחִלָּה, הֵן מְבַטְּלוֹת אֶת הַתּוֹרָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, אֵלּוּ סַנְהֶדְּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ב, ה): בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'. וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר, בְּטַכְסִיס שֶׁל מְלָכִים נָהַג הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, ח): אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, לָמָּה כָּךְ בִּזְכוּת שֶׁאָמְרוּ (שמות כד, ז): נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.

"And God called to him [Moshe] from the mountain, saying" (Exodus 19:3). God called to Moshe in the merit of the mountain, as it says (Micah 6:2) "Hear, mountains, the case of God". And Moshe ascended to the God, ascended in cloud and descended in cloud, and the merit of the forefathers ascended and descended with him. "So you shall say to the house of Jacob" (Exodus 19:3) -- these are the women. God said to Moshe, speak to them of the general matters [literally: heads of things] that they are able to hear. "And tell to the children of Israel" (Exodus 19:3) -- these are the men. God said to Moshe, say to them particulars of things that they are able to hear. Another explanation: why were the women first? Since they are keen with mitzvot. Another explanation, so that they could accustom their children to Torah. Rabbi Tachlifa Dekeisarin ["kingmaker"?] said, the Holy Blessed One said 'When I created the world, I commanded only the First Man; and after that Chava was commanded, and she transgressed and corrupted the world. Now, if I do not call to the women first, they will nullify the Torah.' So it says, "So say to the House of Jacob". And Rabbi Yochanan said: "So say to the House of Jacob", this is the Sanhedrin, as it says (Isaiah 2:5) "O House of Jacob! Come, let us walk by the light of the LORD." (Exodus 20:1) "And God spoke all these words, saying" - the Holy Blessed One leads Israel in the manner [?] of kings, as it says (Song of Songs 4:8) "With me from Lebanon, my bride!". Why so? In the merit that they said (Exodus 24:7) "We will do and we will hear."

3 ג

וַיָּשֶׁב משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה', אוֹתָהּ שָׁעָה בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה וּלְדַבֵּר עִמָּהֶם, וְהָיָה משֶׁה עוֹמֵד, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה אֶעֱשֶׂה מִפְּנֵי משֶׁה, אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת אוֹפִימְשְׁטָאטָא חוּץ מִדַּעְתּוֹ שֶׁל אִפַּרְכוֹס, אָמַר לוֹ עֲשֵׂה דָבָר פְּלוֹנִי, אָמַר לוֹ, כְּבָר נַעֲשֵׂית. שׁוּב אָמַר לוֹ, לֵךְ קְרָא לִפְלוֹנִי סִינְקְלִיטָקוֹס וְיָבֹא עִמְּךָ, עַד שֶׁהוּא הוֹלֵךְ עָשָׂה הַמֶּלֶךְ מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ. כָּךְ בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן עֶשֶׂר דִּבְּרוֹת, הָיָה משֶׁה עוֹמֵד מִצִּדּוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי גוֹלֶה לָהֶם אֶת הָרָקִיעַ וְאוֹמֵר (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ. הֵם אוֹמְרִים, מִי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹ משֶׁה, אֶלָּא יֵרֵד משֶׁה וְאַחַר כָּךְ אֲנִי אוֹמֵר: אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה (שמות יט, י): לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם, אָמַר לוֹ כְּבָר הִקְדַּשְׁתִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, כג): כִּי אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר וגו'. אָמַר לוֹ (שמות יט, כד): לֶךְ רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ, עַד שֶׁמּשֶׁה יוֹרֵד, נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, כה): וַיֵּרֶד משֶׁה אֶל הָעָם, מִיָּד (שמות כ, א): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים.

4 ד

אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת הַכֹּל בְּבַת אֶחָת, מֵמִית וּמְחַיֶּה בְּבַת אֶחָת, מַכֶּה וְרוֹפֵא בְּבַת אֶחָת, אִשָּׁה עַל הַמַּשְׁבֵּר, יוֹרְדֵי הַיָּם וְהוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת וַחֲבוּשֵׁי בְּבֵית הָאֲסוּרִין, אֶחָד בַּמִּזְרָח וְאֶחָד בַּמַּעֲרָב וְאֶחָד בַּצָּפוֹן וְאֶחָד בַּדָּרוֹם, שׁוֹמֵעַ כֻּלָּן בְּבַת אַחַת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה מה, ז): יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חשֶׁךְ. עָפָר כְּמוֹ כֵן נֶהְפַּךְ לְאָדָם, חָזַר נֶהְפַּךְ לֶעָפָר, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ה, ח): וְהֹפֵךְ לַבֹּקֶר צַלְמָוֶת, מַהוּ לַבֹּקֶר, כִּתְחִלָּתוֹ, בִּתְחִלָּתוֹ מַהוּ אוֹמֵר (שמות ז, כ): וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם, חָזַר וְנֶהְפַּךְ הַדָּם לְמַיִם. בָּשָׂר חַי נֶהְפַּךְ לְמֵת, חָזַר הַמֵּת וְנֶהְפַּךְ לְחָי. הַמַּטֶּה נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ, חָזַר הַנָּחָשׁ וְנֶהְפַּךְ לְמַטֶּה. הַיָּם נֶהְפַּךְ לְיַבָּשָׁה, חָזְרָה הַיַּבָּשָׁה וְנֶהְפְּכָה לְיָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (עמוס ה, ח) (עמוס ט, ו): הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וגו'. וְכֵן דִּבּוּר (שמות כ, ח): זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, וְאוֹמֵר (במדבר כח, ט): וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה. דִּבּוּר (ויקרא יח, טז): עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה, (דברים כה, ה): כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו, וְכֻלָּן אֲמָרָן בְּבַת אַחַת, הֱוֵי: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר.

"[And God spoke] all these words, saying" (Exodus 20:1). That God does all at once; kills and gives life at once, harms and heals at once. [God hears the prayers of] a woman on the birthing stool, sailors and desert-walkers and those bound in jail, one in the east and one in the west and one in the north and one in the south, God hears all these at once. And so it says (Isaiah 45:7) "God forms light and creates darkness". Dust, like so, is turned to a person, and returned to dust, as it says (Amos 5:8) "And [God] turns deep darkness to dawn". What is to the morning? Like its beginning. In its beginning what does it say, (Exodus 7:20) "And all the waters in the Nile were turned to blood", and returned blood to water. Living flesh is turned to a corpse, and the corpse is returned to life. The staff is turned to a snake, and the snake is returned to a staff. The sea is turned to dry land, and the dry land is returned to sea, and so it says (Amos 5:8) (Amos 9:6) "Who calls to the waters of the sea [and pours them out upon the earth -- Whose name is the Lord]". And so it is written (Exodus 20:8) "Remember Shabbat to sanctify it", and says (Numbers 28:9) "And on the Shabbat day two yearling sheep". It says (Leviticus 18:16) "The nakedness of your brother's wife you shall not uncover", and (Deuteronomy 25:5) "When brothers dwell together [and one of them dies and leaves no son, the wife of the deceased shall not be married to a stranger, outside the family. Her husband’s brother shall unite with her: he shall take her as his wife and perform the levir’s duty]" and all say at once, it happened. "And God spoke all these words, saying." (Exodus 20:1).

5 ה

בּוֹא וּרְאֵה שֶׁאֵין מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת עוֹשֶׂה מִלְחָמָה וְלִהְיוֹת סוֹפֵר וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינֶנּוּ כֵן, אֶתְמוֹל בַּיָּם כְּעוֹשֶׂה מִלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, ג): ה' אִישׁ מִלְחָמָה, וְאוֹמֵר (איוב כו, יב): בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם, וְהַיּוֹם בְּמַתַּן תּוֹרָה יָרַד לְלַמֵּד תּוֹרָה לְבָנָיו, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (איוב לו, כב): הֶן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ מִי כָמֹהוּ מוֹרֶה, הֱוֵי: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

Come and see that the attributes of the Holy Blessed One are not like the attributes of flesh and blood. A flesh and blood king is not able to make war, and to be a scribe, and teach children. Yet with the Holy Blessed One it is not like this; yesterday at the sea God was like a warmaker, as it says (Exodus 15:3) "God is a man of war", and it says (Job 26:12) "In God's strength God split the sea" -- and today, at the giving of the Torah, God descended to teach Torah to God's children, and so it says (Job 36:22) "See, God is beyond reach in God's power; who governs like God?", it happened [?]: (Exodus 20:1) "And God said all these things".

6 ו

דָּבָר אַחֵר, וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מַה שֶּׁהַנְּבִיאִים עֲתִידִים לְהִתְנַבְּאוֹת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר קִבְּלוּ מֵהַר סִינַי, שֶׁכֵּן משֶׁה אוֹמֵר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל (דברים כט, יד): כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם, עִמָּנוּ עוֹמֵד הַיּוֹם, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא עִמָּנוּ הַיּוֹם, אֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת הָעֲתִידוֹת לְהִבָּרְאוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ, שֶׁלֹא נֶאֶמְרָה בָּהֶם עֲמִידָה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹא הָיוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, כָּל אֶחָד וְאֶחָד קִבֵּל אֶת שֶׁלּוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלאכי א, א): מַשָֹּׂא דְּבַר ה' אֶל יִשְׂרָאֵל בְּיַד מַלְאָכִי, בִּימֵי מַלְאָכִי לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא בְּיַד מַלְאָכִי, שֶׁכְּבָר הָיְתָה הַנְּבוּאָה בְּיָדוֹ מֵהַר סִינַי, וְעַד אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא נִתְּנָה לוֹ רְשׁוּת לְהִתְנַבְּאוֹת. וְכֵן יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה מח, טז): מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי, אָמַר יְשַׁעְיָה מִיּוֹם שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה בְּסִינַי שָׁם הָיִיתִי וְקִבַּלְתִּי אֶת הַנְּבוּאָה הַזֹּאת, אֶלָּא (ישעיה מח, טז): וְעַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהִים שְׁלָחַנִּי וְרוּחוֹ, עַד עַכְשָׁיו לֹא נִתַּן לוֹ רְשׁוּת לְהִתְנַבְּאוֹת. וְלֹא כָּל הַנְּבִיאִים בִּלְבָד קִבְּלוּ מִסִּינַי נְבוּאָתָן, אֶלָּא אַף הַחֲכָמִים הָעוֹמְדִים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר כָּל אֶחָד וְאֶחָד קִבֵּל אֶת שֶׁלּוֹ מִסִּינַי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים ה, יט): אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם. קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר קוֹל אֶחָד נֶחְלַק לְשִׁבְעָה קוֹלוֹת וְהֵם נֶחְלָקִים לְשִׁבְעִים לָשׁוֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר שֶׁמִּמֶּנּוּ נִתְנַבְּאוּ כָּל הַנְּבִיאִים שֶׁעָמְדוּ. רַבָּנָן אָמְרֵי שֶׁלֹא הָיָה לוֹ בַּת קוֹל. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, מַהוּ (תהלים כט, ד): קוֹל ה' בַּכֹּחַ, אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן, וַהֲלוֹא מַלְאָךְ אֶחָד אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּקוֹלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל י, ו): וּגְוִיָּתוֹ כְּתַרְשִׁישׁ וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ירמיה כג, כד): הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, צָרִיךְ לְדַבֵּר בְּכֹחַ, אֶלָּא קוֹל ה' בַּכֹּחַ, בְּכֹחַ כָּל הַקּוֹלוֹת. וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן הֲדָא קְרָא מְסַיֵּעַ לֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, יב): ה' יִתֶּן אֹמֶר הַמְבַשְֹּׂרוֹת צָבָא רָב.

Another explanation: "And God said all of these things, saying" - Rabbi Yitzchak said, What the prophets were to prophesy in the future in each generation, they received from Mount Sinai. As Moshe said to Israel (Deuteronomy 29:14), "But with those here with us standing today and with those not here with us today." It does not say [at the end of the verse], "with us standing today," but rather, "with us today"; these are the souls that will be created in the future, who do not have substance, about whom "standing" is not mentioned. For even though they did not exist at that time, each one received that which was his. And so [too], it states (Malachi 1:1), "The burden that God spoke to Israel by ['in the hand of'] Malachi" - it does not state, "in the days of Malachi," but rather "in the hand of Malachi," as the prophecy was already in his hand from Mount Sinai, but until that time, he was not given permission to prophesy. Likewise Yeshayahu said (Isaiah 48:16), "from the time it was, was I there." Yeshayahu said, "From the time the Torah was given at Sinai, I was there and received this prophecy, except [only] 'now did God send me and His spirit'" - until now, he was not given permission to prophesy. And it was not only of the prophets who receive their prophecy from Sinai, but also the sages who arise in each generation - each of them received what was his from Sinai. And so [too] it states (Deuteronomy 5:19), "These things did the Lord speak to your entire congregation, [...] a great voice and it did not cease": Rabbi Yochanan said, "One voice was split into seven voices and they were divided into seventy languages"; Rabbi Shimon ben Lakish said, "From it prophesied all of the prophets who arose." The Sages said that it did not have an echo. Rabbi Shmuel bar Nachmani said in the name of Rabbi Yochanan, "What is [the meaning of] 'The voice of the Lord is in strength' (Psalms 29:4)? Can one really say this? Isn't it true that, with even one angel, no creature can stand up to his voice, as it states (Daniel 10:6), 'And its body was like beryl (tarshish) [...] and the voice of its words was like the voice of the multitude.' And does the Holy One, blessed be He, about Whom it is written (Jeremiah 23:24), 'do I not fill the heavens and the earth,' need to speak in strength? Rather, 'The voice of the Lord is in strength' - in the strength of all of the voices." And this verse supports the view of Rabbi Yochanan: "The Lord gives the word, the announcers are a great host" (Psalms 68:12).