Chapter 12י״ב
1 א

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לו, כב): הֶן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ מִי כָמֹהוּ מוֹרֶה, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הֶן אֶחָד, שֶׁכֵּן בְּלָשׁוֹן יְוָנִי קוֹרִין לְאֶחָד הֶן, כְּלוֹמַר אֶחָד אֱלֹהֵינוּ יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ, מַעֲצִים כֹּחַ הַצַּדִּיקִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, וּמִי כָמֹהוּ מוֹרֶה, שֶׁהוּא מוֹרֶה דֶרֶךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּמשֶׁה שֶׁהִשְׂגִּיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֹּחוֹ לָלֶכֶת בִּשְׁלִיחוּתוֹ וְלַעֲשׂוֹת צִוּוּיוֹ, וְהָיָה מוֹרֶה לְפַרְעֹה הָרָשָׁע שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, שֶׁלֹא חָפֵץ לִשְׁלוֹחַ הַמַּכָּה עַד שֶׁיַּזְהִירֶנּוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, שֶׁכֵּן כְּתִיב: הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה, הָיָה נוֹתֵן כֹּחַ בְּמשֶׁה לְהַשְׁכִּים וּלְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה, וְהָיָה מוֹרֶה דֶרֶךְ לְפַרְעֹה כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, שֶׁכֵּן כְּתִיב: וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים. כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת וגו', לָמָּה לֹא נֶאֱמַר כָּאן (שמות ח, טז): הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה פַּרְעֹה שֶׁבְּעֵת שֶׁהָיָה יוֹצֵא הַמַּיְמָה משֶׁה מַקְדִּימוֹ בַּדֶּרֶךְ, נִמְנַע שֶׁלֹא לָצֵאת כְּדֵי שֶׁלֹא יִפְגַע בּוֹ משֶׁה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵךְ אֶצְלוֹ בְּהַשְׁכָּמָה עַד שֶׁלֹא יֵצֵא מִבֵּיתוֹ. כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת וגו', כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וגו', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִי רָשָׁע סָבוּר אַתָּה שֶׁלֹא אוּכַל לְהַכְחִידְךָ מִן הָעוֹלָם, לְמֹד מִמַּכַּת הַדֶּבֶר בְּעֵת שֶׁשָּׁלַחְתִּי אוֹתוֹ הַדֶּבֶר אִלּוּ הָיִיתִי מְשַׁלְּחוֹ עָלֶיךָ וְעַל עַמְּךָ הָיִיתָ נִכְחַד מִן הָאָרֶץ, אֲבָל לֹא שְׁלַחְתִּיו עָלֶיךָ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁאַרְאֲךָ כֹּחַ גְּבוּרָתִי וּתְסַפֵּר כֹּחִי בְּכָל הָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ט, טז): וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ. עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי, שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה אוֹתָם כִּמְסִילָה שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין עָלֶיהָ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה נא, כג): אֲשֶׁר אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה וַתָּשִׂימִי כָאָרֶץ גֵּוֵךְ.

2 ב

הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד, זַבְדִי בֶּן לֵוִי אָמַר סָרַט לוֹ סְרִיטָה עַל הַכֹּתֶל אָמַר לוֹ כְּשֶׁתַּגִּיעַ הַשֶּׁמֶשׁ לְכָאן יֵרֵד מָחָר הַבָּרָד. אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם, לוֹמַר לָךְ שֶׁלֹא הָיָה כָמוֹהוּ בָּעוֹלָם וְלֹא בְּמִצְרַיִם, אֵינוֹ אוֹמֵר וְלֹא יִהְיֶה כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּמַכַּת בְּכוֹרוֹת (שמות יא, ו): וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף, אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ, כְּלוֹמַר לְשֶׁעָבַר לֹא הָיָה אֲבָל עָתִיד לִהְיוֹת לְהַבָּא, אֵימָתַי בִּימֵי גוֹג וּמָגוֹג, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח, כג): אֲשֶׁר חָשַׂכְתִּי לְעֶת צָר לְיוֹם קְרָב וּמִלְחָמָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יחזקאל לח, כב): וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ. וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ, בּוֹא וּרְאֵה רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ רִחֵם עַל הָרְשָׁעִים וְעַל בְּהֶמְתָּם, לְפִי שֶׁמַּכַּת הַבָּרָד לֹא הָיָה מְשַׁלְּחוֹ עֲלֵיהֶן אֶלָּא עַל יְבוּל הָאָרֶץ, וְהָיָה מַזְהִירָן שֶׁיִּשְׁמְרוּ עַצְמָן וְאֶת בְּהֶמְתָּם, כְּדֵי שֶׁלֹא יִלְקוּ בַּבָּרָד. הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַרְעֹה, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, זֶה הָיָה אִיּוֹב. וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ, זֶה הָיָה פַּרְעֹה וְעַמּוֹ.

3 ג

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קלה, ו): כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה וגו', אָמַר דָּוִד אַף עַל פִּי שֶׁגָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים קטו, טז): הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר וְאָמַר בְּנֵי רוֹמִי לֹא יֵרְדוּ לְסוּרְיָא וּבְנֵי סוּרְיָא לֹא יַעֲלוּ לְרוֹמִי, כָּךְ כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם גָּזַר וְאָמַר: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לִתֵּן הַתּוֹרָה בִּטֵּל גְּזֵרָה רִאשׁוֹנָה וְאָמַר הַתַּחְתּוֹנִים יַעֲלוּ לָעֶלְיוֹנִים וְהָעֶלְיוֹנִים יֵרְדוּ לַתַּחְתּוֹנִים, וַאֲנִי הַמַּתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, כ): וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי, וּכְתִיב (שמות כד, ט): וְאֶל משֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה', הֲרֵי כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וגו'. כְּמוֹ כֵן כְּשֶׁבִּקֵּשׁ אָמַר (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם, וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ עָשָׂה אֶת הַיַּבָּשָׁה יַם וּתְהוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ה, ח, ט, ו): הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם, וְאוֹמֵר (בראשית ז, יא): בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה. וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ עָשָׂה אֶת הַיָּם וּתְהוֹמוֹת יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כט): וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם, וְאוֹמֵר (תהלים קו, ט): וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר. וְכֵן בְּמִצְרַיִם, בְּמשֶׁה שֶׁהָיָה בָּאָרֶץ, נָתַן לוֹ רְשׁוּת לִשְׁלֹט בְּמַעֲשֵׂה שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וגו'. לָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶם בָּרָד, לְפִי שֶׁשָֹּׂמוּ יִשְׂרָאֵל נוֹטְעֵי כְּרָמִים וְגַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְאִילָנוֹת, לְפִיכָךְ הֵבִיא עֲלֵיהֶם בָּרָד וְשִׁבַּר אֶת הַכֹּל. עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא שָׁמְעוּ לִדְבָרָיו מַה שֶּׁאָמַר לָהֶם (שמות ט, יט): שְׁלַח הָעֵז, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדַי שֶׁיָּבוֹא הַבָּרָד עַל הַכֹּל.

And Hashem said to Moshe: "place your hand upon the heavens." Thus it is written: "all Hashem desired, he has done." (Psalms 135:6) Dovid said: this is in spite of the Holy One's decree that "the heavens are Hashem's heavens and the earth He gave to humanity." (Ibid. 115:16) To what analogy is this similar? To a king who decrees, saying "Romans shall not descend to Syria and Syrians shall not ascend to Rome." Likewise, when the Holy One created the universe, He decreed, saying: "the heavens are Hashem's heavens and the earth He gave to humanity." (Ibid.) When He desired to give the Torah He nullified this original decree. He said: "the the lower [realms] shall ascend to the higher, and the higher shall descend to the lower; and I am the one who initiated [this]." As it is written: "And Hashem descended upon Mt. Sinai." (Exodus 19:20) And it is written: "And to Moshe He said 'ascend to Hashem'." (Ibid. 24:9) Behold, [it is for this reason that it is written] "all which Hashem desired in the heavens and upon earth, he has done." (Psalms 135:6) ...

4 ד

וַיֵּט משֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם, הַמַּכּוֹת הָאֵלּוּ, שְׁלשָׁה עַל יְדֵי אַהֲרֹן, וּשְׁלשָׁה עַל יְדֵי משֶׁה, וּשְׁלשָׁה עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאַחַת עַל יְדֵי כֻלָּן. דָּם, צְפַרְדֵּעַ, כִּנִּים, שֶׁהָיוּ בָּאָרֶץ, עַל יְדֵי אַהֲרֹן. בָּרָד, אַרְבֶּה, חשֶׁךְ, עַל יְדֵי משֶׁה. לְפִי שֶׁהֵן בָּאֲוִיר, שֶׁכָּךְ שָׁלַט משֶׁה בָּאָרֶץ וּבַשָּׁמַיִם. עָרֹב, דֶּבֶר, מַכַּת בְּכוֹרוֹת, עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּשְׁחִין עַל יְדֵי כֻלָּן. וַה' נָתַן קֹלֹת וּבָרָד, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' הוּא וּבֵית דִּינוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כא, א): וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה, הוּא וְסַנְקְלִיטוֹן שֶׁלּוֹ. וַה' נָתַן קֹלֹת וּבָרָד, הוּא וְסַנְקְלִיטוֹן שֶׁלּוֹ. וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה, נִדּוֹנוּ כְּמִשְׁפַּט הָרְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם, הָיָה יוֹשֵׁב נִכְוֶה בַּבָּרָד, עוֹמֵד נִכְוֶה בָּאֵשׁ. וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד, נֵס בְּתוֹךְ נֵס. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, חַד אָמַר כְּפַרְנוּתָא דְּרוֹמָנָא דְּחַרְצִינְתֵיהּ מִתְחַמַיָא מִלְגָו. וְחַד אָמַר כַּהֲדֵין עֲשָׁשִׁיתָא דְּמַיָא וּמִשְׁחָא מִתְעָרְבִין כַּחֲדָא וְנוּרָא דָּלֵיק מִן גַּוֵּיהוֹן. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לִשְׁנֵי לִגְיוֹנוֹת קָשִׁין שֶׁהָיוּ נִלְחָמִין זֶה עִם זֶה, לְיָמִים הִגִּיעַ זְמַן מִלְחַמְתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ וְעָשָׂה הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וְעָשׂוּ שְׁלִיחוּת הַמֶּלֶךְ בְּיַחַד. כָּךְ אֵשׁ וּבָרָד צְהֻבִּין זֶה לָזֶה, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן מִלְחַמְתָּהּ שֶׁל מִצְרַיִם עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וְהִכּוּ בְּמִצְרַיִם, הֱוֵי: וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַחַת, מַהוּ מִתְלַקַּחַת, מֵת לָקַחַת, לְאַחַר שֶׁמַּכֵּהוּ הַבָּרָד לוֹקְחוֹ הָאֵשׁ וְשׂוֹרְפוֹ. וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם, יָרַד הַבָּרָד וְהָיָה עָשׂוּי אַנְבַּטָּאוֹת אַנְבַּטָּאוֹת וּמְסַבֵּב אֶת מִקְנֵיהֶם וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לָצֵאת, וְהָיָה הַמִּצְרִי מֵבִיא אֶת הַמַּאֲכֶלֶת וְשׁוֹחֲטָהּ, וְהָעוֹף יוֹרֵד עָלָיו מִלְּמַעְלָה וְאוֹכְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, מח): וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם וּמִקְנֵיהֶם לָרְשָׁפִים, מַהוּ וּמִקְנֵיהֶם לָרְשָׁפִים, אֵלּוּ הָעוֹפוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (איוב ה, ז): וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף. וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָֹּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כָּל עֵץ הַשָֹּׂדֶה שִׁבֵּר, [במדרש תהלים] (תהלים עח, מז): יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם וְשִׁקְמוֹתָם בַּחֲנָמַל, רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי שָׁלוֹם אָמַר מַהוּ בַּחֲנָמַל, בָּא נָח מָל. וְרַבִּי פִּנְחָס אָמַר יוֹרֵד כְּפִילְקִין וְקוֹצֵץ אֶת הָאִילָנוֹת. רַק בְּאֶרֶץ גּשֶׁן, לָמָּה נִצֹּלֶת, לְפִי שֶׁפַּטְרוֹנָהּ עוֹמֵד עָלֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בָּרָד.

5 ה

וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, מַה שֶּׁאָמַר: חָטָאתִי הַפָּעַם ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים, לְפִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ (שמות ט, יט): וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז, הוּא עָשָׂה צְדָקָה עִמָּהֶם שֶׁהָיָה מַזְהִירָם, וְהוּא וְעַמּוֹ הָרְשָׁעִים, שֶׁלֹא שָׂמוּ לִבָּם לִדְבַר ה', וְהִנִּיחוּ אַנְשֵׁיהֶם וּמִקְנֵיהֶם בַּשָֹּׂדֶה וּמֵתוּ כֻלָּן. הַעְתִּירוּ אֶל ה', וַיֹּאמֶר אֵלָיו משֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי, מִכָּאן שֶׁלֹא הָיָה משֶׁה חָפֵץ לְהִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ מִצְרַיִם לְפִי שֶׁהָיְתָה מְטֻנֶּפֶת בְּגִלּוּלִים וּבְשִׁקּוּצִים. וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי ה' אֱלֹהִים, לֹא תְהֵא סָבוּר שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ מַה אַתָּה עָתִיד לַעֲשׂוֹת אַחֲרֵי כֵן, אֶלָּא יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁלֹא תִתְיָרְאוּ מִן הַמָּקוֹם אַחֲרֵי כֵן, כְּמוֹ שֶׁלֹא הֱיִיתֶם יְרֵאִים מִמֶּנּוּ קֹדֶם לָכֵן. אֲבָל כְּדֵי שֶׁתַּכִּיר גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אֶעֱשֶׂה.

6 ו

וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְֹּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְֹּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה, רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי שָׁלוֹם, רַבִּי פִּנְחָס אָמַר מַהוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה, פְּלָאִים עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּהֶם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לָקִישׁוֹת הָיוּ. אָמַר לוֹ רַבִּי פִּנְחָס וַהֲלוֹא כְתִיב (שמות ט, כה): וְאֶת כָּל עֵשֶׂב הַשָֹּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאַתָּה אוֹמֵר עַל שֶׁהָיוּ קְטַנּוֹת לֹא נֻכּוּ, אֶלָּא פְּלָאִים עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּהֶם.

7 ז

וַיֵּצֵא משֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר, שֶׁעֲדַיִן הָיָה בִּתְחוּם הָעִיר, מִיָּד לֹא שָׁהָה לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, אֶלָּא וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל ה', וְקִבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תְּפִלָּתוֹ. וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה, תְּלָאָן בְּרִפָּיוֹן, וְאֵימָתַי יָרְדוּ, בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ עַל הָאֱמוֹרִיִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י, יא): וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַה' הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם, וְהַשְּׁאָר עֲתִידִין לֵירֵד בִּימֵי גּוֹג וּמָגוֹג. וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא, כָּךְ הֵן הָרְשָׁעִים, כָּל זְמַן שֶׁהֵן בְּצָרָה הֵם מַכְנִיעִים עַצְמָן, מִשֶּׁהַצָּרָה עוֹבֶרֶת חוֹזְרִין לְקִלְקוּלָן. וְכֵן נְבוּכַדְנֶצַּר, בִּזְמַן שֶׁהָיָה בְּצָרָה הָיָה מְקַלֵס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, לד): כְּעַן אֲנָה נְבֻכַדְנֶצַּר מְשַׁבַּח וּמְרוֹמֵם וּמְהַדַּר לְמֶלֶךְ שְׁמַיָּא דִּי כָל מַעֲבָדוֹהִי קְשׁוֹט וגו', וְכֵיוָן שֶׁרָאָה עַצְמוֹ בִּגְדֻלָּה הִתְחִיל מִתְגָּאֶה (דניאל ד, כז): עָנֵה מַלְכָּא וַאֲמַר הֲלָא דָא הִיא בָּבֶל רַבְּתָא דִי אֲנָה בֱנַיְתֵהּ לְבֵית מַלְכוּ בִּתְקָף חִסְנִי וְלִיקָר הַדְרִי. אַף פַּרְעֹה עָשָׂה כֵן, וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וגו'.