Siman 108 ק״ח
1 א

רמב"ם הלכות שבועות פי"א סמ"ג עשין קכג. טור ח"מ סימן פ"ז.

2 ב

להשבע בשמו דכתיב (דברים ו׳:י״ג-י״ד) ובשמו תשבע ולא שיהא חייב לשבע בשמו אלא כשאתה בא לישבע בשמו תשבע באמת ורבותינו דרשו אחד מושבע מפי עצמו: ואחד מושבע מפי אחרים בין בשם בין בכנוי בין בלשון ברכה בין בלשון קללה. וענה אמן אחריהם חייב לומר אמת: ודיינין המשביעין אותו צריכין להתפיש ספר תורה לנשבע בידו: ותלמיד חכם לכתחילה משביעין אותו בתפילין ומיושב. ועכשיו נהגי להחרים בין בני אדם: וצריכים לאיים על הנשבע כדמוכח בפרק שבעת הדיינין גם המשביע את חבירו בחנם הוא בעונש שבועה כמוהו: שנאמר (זכריה ה׳:ד׳) ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ורבותינו דרשו גנב זה הגונב דעת הבריות: וגם המשביעו בדין יש עליו קצת עונש מפני שגורם לו עונש ויש לכל אדם להרחיק עצמו מכל שבועה: