Rosh on Yoma
Avodat Yom HaKippurim הלכות סדר עבודת יום הכפורים
1 א

[דף ב ע"א] שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול שהוא צריך לעבודת יום הכפורים שאינה כשרה אלא בו ללשכת פרהדרין. ומזמנין לו אחר תחתיו שהוא מזומן לעבוד אם יארע בו פסול. (דף יג.) וגם מתוך שרואה אחר ממונה לשרת תחתיו יזהר יותר. ואין צריך להזמין לו אשה אחרת דלא חיישי' שמא תמות אשתו. (דף יד.) וכל שבעת ימי הפרישה הוא עושה כל עבודת התמיד כדי להרגילו בעבודה. (דף יח.) וזקני בית דין קוראים לפניו בכל יום בסדר היום הכל להרגילו שמא שכח שום דבר מהסדר. וערב יוה"כ שחרית מעמידין אותו בשער המזרח ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים כדי שיתן אל לבו עבודת הפרים והאילים. אבל לא היו מעבירין לפניו שעירים דכיון שהשעיר בא על החטא יזכור החטא ויחלש דעתו. אע"פ שהפר נמי בא על החטא ועל טומאת מקדש וקדשיו כיון שאינו בא אלא על חטאת אחיו הכהנים ואם יש בהם אחד שחטא מכירו ומחזירו בתשובה. אבל השעיר שבא על חטאת הקהל כולו אינו מכיר בהן ומיחלש דעתיה. וכל שבעת ימי הפרישה לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה. ובערב יום הכפורים לא היו מניחין אותו לאכול הרבה שמתוך כך בא לידי שינה ואולי יבא לידי קרי. ולכך מונעין ממנו כל הדברים המרבה הזרע כגון גבינה וביצים ויין ישן ולבן. (שם:) וזקני ב"ד מוסרין אותו לזקני כהונה ומוליכין אותו ללשכת אבטינס ששם מפטמין את הקטרת ללמדו חפינה שהיא מעבודות קשות שבמקדש. ומשביעין אותו שלא ישנה בעבודות לפי שהיו חושדין אותו בצדוקי והם משנין בעבודת הקטורת ^כדלקמן לכן השביעוהו. והוא פורש ובוכה שחשדוהו בצדוקי והם פורשין ובוכים שהיו צריכין לחושדו שהחושד בכשרים לוקה בגופו. אם היה חכם שרגיל לדרוש דורש או לקרות קורא. ואם אינו רגיל דורשין וקוראין לפניו דברים המושכין את הלב כגון איוב ועזרא ודברי הימים ודניאל הכל שלא יבא לידי שינה. (דף יט:) ואם בקש לישן מכין לפניו באצבע צרדה ומטיילין עמו להפיג שינתו. עד שהגיע זמן שחיטת התמיד (דף כ.) והיו תורמין תרומת הדשן שעל המזבח החיצון ביום הכפורים. אע"ג דבכל יום לא היו תורמין אלא מקריאת הגבר הכא היו צריכין למהר מפני חולשת כהן גדול. וריב"א פירש שכשרה בכהן הדיוט שאינה חשובה מעבודת היום. והר"ר אלחנן פי' שצריכה כהן גדול. והיה מקדש ידיו ורגליו ותורם אותו:

2 ב

(דף כח.) וכשהגיע זמן שחיטת התמיד דהיינו משהאיר המזרח מורידין כהן גדול לבית הטבילה (דף ל.) ופרסו סדין של בוץ בינו לבין העם (דף לא:) וכדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ פרסו סדין של בוץ. (דף ל.) וטבילה זו היתה במקום חול שאינה באה לחובת היום שאף בכל בקר צריך כל אדם לטבול הנכנס לעזרה לעבודה. פשט בגדיו וטבל ועלה ונסתפג. (דף לא:) הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו (דף מג:) מקיתון של זהב ולא היה כאן קידוש בפשיטה לפי שפשט בגדי חול וקיימא לן דתרי קדושי חד אפשיטה וחד אלבישה. (דף לא:) ואם היה זקן או איסטניס שהקור היה מזיק לו מחמין לו חמין מערב [יוה"כ] ומטילין לתוך הצונן (דף לד:) או היו מחמין חתיכות של ברזל מאתמול ונותנין אותן היום במים לחממן. אע"פ שהוא מצרף ואסור משום מכה בפטיש שהוא גמר מלאכת הברזל לחתכו כיון שאינו מתכוין לכך אינו אלא משום שבות ואין שבות במקדש. (דף לא:) ואח"כ שחט את התמיד וקבל גם הוא את דמו וגומר כל עבודות כסדר כל הימים בבגדי זהב עם הקטרת שבהיכל הטבת הנרות ומנחת חביתין. (דף לד:) אח"כ בא לבית הפרוה והיה במקום קדוש. ופרשו סדין של בוץ בינו לבין העם וקדש ידיו ורגליו לפי שפשט בגדי קדש. וטבל ועלה ונסתפג ולבש בגדי לבן שוין י"ח מנה או יותר או פחות רק שיהיו טובים יותר מאותם שלבש בערב. ובין שניהם יש להם להיות שוים ל' מנה ואם ירצה להוסיף בשל בקר טפי מי"ח מנה ולגרוע בשל ערב מי"ב מנה או איפכא הרשות בידו רק שיהיה של הבקר טובים יותר ויהיה בין שניהם ל' מנה. ואלו יש לו משל צבור אבל אם ירצה להוסיף משלו יוסיף כמו שירצה. [וקידש ידיו ורגליו] (דף לה:) ובא לו אצל פרו והיה עומד בקרן צפונית מערבית של המזבח באויר שבין האולם ולמזבח כנגד המזבח ממש אלא משוך לצד צפון. (דף לו.) והיו מוקמים ראש הפר שבא ראשו לצד דרום ופניו למערב. ולא היו מעמידין אותו להדיא ראשו למערב ואחוריו למזרח שמא ירבץ גללים וזה יהיה גנאי למזבח. והכהן עומד במזרח ופניו למערב וסומך שתי ידיו עליו ומתודה. וכך היה אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי אני וביתי (שם:) כחכמים. וידוי ראשונה לא היה מתודה אלא עליו ובני ביתו. אנא השם כפר נא לעונות וכו'. ובירושל' יש בהזכרת השם שניה בוידוי היה אומר אנא בשם בבי"ת: (דף לז.) ובא לו למזרח העזרה להגריל שאינו צריך אלא שיהיה בעזרה. (דף לט.) וסגן בימינו וראש בית אב בשמאלו. (דף סב.) ושם שני שעירים שוין במראה ובקומה והיה לקיחתם כאחד וכל זה אינו מעכב שאינו אלא למצוה. (דף לט.) וקלפי היה שם [של עץ ומחזיק ב' ידים] ובה שני גורלות האחד חקוק בו לשם והשני לעזאזל. והם כשרים מכל דבר וטורף ידיו בקלפי בענין שלא יוכל לכוין איזה של שם ואיזה של עזאזל. והעלה בכל יד גורל אחד [לשם שני השעירים] אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו הגבה את ימינך. ואם בשמאלו עלה בית אב אומר לו הגבה את שמאלך. ונתנן על שני השעירים ואמר לה' חטאת ואם לא נתן הגורלות על השעירים רק שהעלה וידע איזהו עלה בימינו ואיזו בשמאלו לא עיכב. (דף מא:) קשר לשון של זהורית [משקל שתי סלעים] בראש שעיר המשתלח והעמידו בשער המזרחי במקום שמוציאין אותו לשלחו ולנשחט היה קושר לשון אחד בצוארו כדי שלא יתערב לא בשעיר המשתלח ולא בשאר שעירים ובסדר אתה כוננת כתיב אף שעיר של שם יעמידנו כנגד בית שחיטתו ותימה דבהדיא בגמרא מסיק דאקשירה קאי. ובא לו אצל פר שניה והתודה עליו ועל אחיו הכהנים שצריך שיבא זכאי ויכפר על החייב לכך היה מתודה תחלה עליו לבדו שיהיה זכאי. (דף מג:) שחטו וקבל דמו במזרק ונתנו למי שהוא ממרס שלא יקרוש. והממרס היה עומד על השורה הרביעית של הרצפה של עזרה שמן ההיכל ולחוץ. ונטל מחתה מזהב אדום שמחזקת שלשה קבין והיתה דקה הרבה והיה לה בית יד ארוך שמגיעה תחת זרועו כדי שתהא זרועו מסייעתו. והיה לה נישתוק ופרש"י טבעת שישמע קולו בבואו. ורבינו חננאל פי' נרתיק שהיה לה כמו נרתיק כדי שלא יכווה כשהיא מתחממת מן הגחלים. ועולה באמצעו של מזבח וחותה מלא המחתה גחלי אש שכלתה מעליהן השלהבת. וירד והניחה על הרצפה בעזרה. (דף מז.) והוציאו לו מחתה מליאה קטרת שהחזירו אותה ערב יום הכפורים למכתשת ושחקוה הדק כדי שתהא דקה מן הדקה וחפן ממנה מלא חפניו של כהן לפי שהיו מחזיקין חפניו (דף מח.) לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות. והריקה מתוך חפניו לתוך כף אחת ולקח המחתה שהיו בה הגחלים בימינו והכף של הקטרת בשמאלו. (דף נא:) והלך בדרומו של היכל בין מזבח ולמנורה עד שהגיע לשתי הפרוכת המבדילות בין הקודש ובין קודש הקדשים במקום אמה טרקסין שהיתה בבית ראשון. והחיצונה היתה פתוחה בדרום והפנימית בצפון. אע"ג דרבי יוסי סבר שלא היה שם אלא פרוכת אחת בהא הלכה כר' יהודה שאומר שתים היו דהוה ליה מחלוקת ואח"כ סתם שלאחר המחלוקת שונה (דף נב:) החיצונה פרופה מן הדרום ועוד דר' חנינא סבר כרבי יהודה לקמן דאמר בצד צפון היה עומד ומחטא. ואין להביא ראיה מאותה משנה (דף נח:) התחיל מחטא ויורד מהיכן היה מתחיל מקרן מזרחית צפונית ופירש רש""י דסבר דפתחה בצפון קאי ואפילו לפירוש רש""י ההיא משנה אתיא כרבי יוסי הגלילי ור' עקיבא פליג עליה בברייתא והלכה כרבי עקיבא מחבירו. (דף נב:) והיה מהלך ביניהם עד שמגיע לצפון ואיתא בירושלמי שדוחק באצילי ידיו שלא ישרף הפרוכת. כשהגיע לצפון הפך פניו לדרום כדי שתהא ימינו לצד הארון והלך עד שהגיע כנגד הארון ונתן המחתה של אש בין שני הבדים. (דף נג:) ולאחר שניטל הארון נתנה לאבן שתיה שהיתה שם והיתה גבוהה מן הארץ שלשה אצבעות. וחפן הקטרת שבכף לתוך חפניו וצבר הקטרת על גבי גחלים. (דף נג.) ונזהר שלא יתן הקטרת על גבי האש עד שהכניסו לפני ולפנים להוציא מלבן של צדוקים שאומרים שנותן בהיכל ונכנס בענן עשן הקטרת. (דף נב:) והיה מתחיל לצד פנים שהוא חוצה לו שאם מתחיל אצלו נמצא העשן עולה מיד וזרועו נכווה. ונתמלא הבית עשן והניח שם הכף והמחתה ויוצא דרך כניסתו שהיו פניו לארון. ובסדר אתה כוננת כתוב טמטם עיניו ויצא ואין זה בגמרא אדרבה מתוך הירושלמי משמע שאינו צריך. והכי איתא בירושלמי עד שלא ניטל הארון היה נכנס ויוצא לאורו של ארון משניטל הארון היה מגשש ונכנס מגשש ויוצא. (שם: נג:) והיה מתפלל תפלה קצרה בהיכל שתהא השנה כתקנה. ולא היה מאריך בתפלתו שלא להבעית את העם המצפים לצאתו. (דף נג:) ונטל את הדם ממי שהיה ממרס ונכנס לפני ולפנים ועמד בין הבדים והזה אחת למעלה ושבע למטה כנגד הכפורת. ואין צריך שיגיע בכפורת אלא כמצליף. ופירש רש""י כסדרן אחת למעלה ושבע למטה. והתוספות מפרשין שלא היה צריך לכוין שיהיו כסדרן אלא באחת של מעלה מצדד גב ידו למטה ומזה כלפי מעלה. ובשבע של מטה מצדד גב ידו למעלה ומזה כלפי מטה. וכך היה מונה. אחת. אחת ואחת. אחת ושתים וכו'. יצא והניח המזרק של הדם על הכן שהיה בהיכל. ושחט את השעיר ועשה מדמו לפנים כאשר עשה מדם הפר אחת למעלה ושבע למטה. ויצא והניח דם השעיר על כן שני שהיה בהיכל. ונטל דם הפר מן הכן שהניח עליו והזה ממנו כנגד כל הפרוכת במקום שמכוון כנגד הארון אחת למעלה ושבע למטה כאשר עשה בפנים ואח""כ מדם השעיר על הפרוכת כאשר עשה מדם הפר. ולא היו הדמים נוגעים בפרוכת. ואח""כ עירה דם הפר לתוך המזרק שבו דם השעיר וחוזר ומריק ממזרק המלא לתוך הריקן כדי שיהא מעורב יפה יפה. (דף נח:) ויוצא לצד מזרח עד שעבר מזבח הזהב כולו. ונתן ארבע מתנות על ארבע קרנותיו והיה עומד בקרן מזרחית דרומית ונתן כדפרישית לעיל דפתחא בדרום קאי ונמצא שפגע בקרן דרומית מערבית ושם לא היה יכול להתחיל שהיה צריך שיצא למזרח עד שיעבור המזבח לכך היה נותן תחלה בקרן מזרחית דרומית דרומית מערבית מערבית צפונית צפונית מזרחית. ולא היה מקיף המזבח ברגליו אלא עומד הכל במקום אחד ומקיף בידו דברי רבי עקיבא ורבי יוסי הגלילי פליג בהא בברייתא. והלכה כרבי עקיבא מחבירו שאומר שמקיף בידיו. ועוד דר' אלעזר סבר כוותיה. ובג' הקרנות שאינן לפניו היה מתחיל באצבעו ליתן למטה ומושך כלפי מעלה ובקרן שלפניו מתחיל מלמעלה ומושך ויורד כלפי מטה. שאם היה מתחיל מלמטה ומושך למעלה היה הדם זב ויורד על גב ידו. ובמקום שגמר ההזאה דהיינו בקרן מזרחית צפונית היה חותה הגחלים שעל המזבח אילך ואילך ומזה עליו שבע פעמים והנשאר לו מן הדם ישפוך על יסוד מערבי של מזבח החיצון. (דף מג: מד.) וצריך שלא יהיה שום אדם בהיכל כל זמן שעובד אלו העבודות. בין של היכל בין שלפני ולפנים. אבל מבין האולם והמזבח אין צריכין לפרוש בשעת עבודות שלפני ולפנים אלא בשל היכל. (דף ס.) ואם שינה בזה הסדר לא עשה ולא כלום. ואם הקדים בהיכל דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר. הלכך אם נתערב לו מזרק של דם הפר בשל שעיר יתן משני המזרקות שלשה פעמים שאם הראשון של פר הוי האחרון כמאן דליתיה. ואם הוא של שעיר הרי הוא כמאן דליתיה ויוצא בשנים האחרונים. ואם נשפך דם הפר קודם שגמר מתנות שבפנים יביא פר אחר וקטרת אחרת ויעשה ככל הסדר הכתוב לעיל. אבל אם נשפך דם השעיר קודם שנתן ממנו בפנים אין צריך להביא אלא שעיר אחר כיון שכבר עשה מתנות הפר והקטרת כהלכתם. ואם גמר מתנות הפנימית ונשפך אחד מהדמים יביא אחר ויתחיל בתחלה בהיכל. ואם גמר מתנות ההיכל ונשפך אחד מהדמים יביא אחר ויתחיל בתחלה במזבח ואם גמר מתנות המזבח ונשפך. שיריים לא מעכבי. וכל הדין הנוהג בדמו של שעיר אם נשפך כך הוא דינו אם ימות חבירו המשתלח שבאיזה שעה שימות המשתלח באותה שעה נדחה הדם:

3 ג

בא לו אצל שעיר המשתלח אם מצאו חי מתודה עליו. (דף סב.) מת אחר שהגריל יביא שנים אחרים ויגריל ויאמר זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יהיה תחתיו ומיהו זה לדעת ר' שמעון אבל ר' יהודה סבר וידוי מעכב והלכתא כוותיה לגבי ר' שמעון. וכן הדין אם מת של שם אחר הגורל יביא שנים אחרים ויגריל ויאמר הגורל שעלה לשם יהיה תחתיו. (דף סו.) וכך היה אומר חטאו עוו פשעו לפניך עמך ישראל וכו':

4 ד

מאתמול הזמינו (שם:) מי שמוליכו לעזאזל. ועתה בא לעזרה ומוסרו לו ואפילו נטמא ואם חלה השעיר שלא יוכל לילך מרכיבו על כתפיו ואפילו אם הוא שבת. וכל אדם כשר לזה אפילו זר. והיו עושים לו כבש שהיה הולך עליו לחוץ לעזרה מפני קלי ראש שבעם שהיו תולשין בשערו לומר טול וצא. (דף סו:) ומיקירי ירושלים היו מלוין אותו עד הסוכה הראשונה. שעשר סוכות היו עושין לו בדרך בין כל אחת ואחת מיל. (דף סז.) ובכל אחת יושבים אנשים ללוותו מאחת לחברתה. ועם שבסוכה אחרונה לווהו מיל. הרי שהלך אחד עשר מיל. ונשארו שם והוא היה מרחיק עוד מיל עד שמגיע למקום הצוק והם רואים מעשיו. ובכל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מים הרי מזון אם יצטרך לאכול. והיה לוקח לשון של זהורית וחולק אותו חציו קושר בסלע לראות כשילבין וחציו קושר בין קרני השעיר ודוחהו לאחוריו. ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים שצריך שיהיה חתוך וקשה. והאברים מותרין בהנאה. והמשלח היה מטמא בגדים משיגיע לצוק וחזר וישב בסוכה האחרונה עד שתחשך. ולמחר המשלח יבא לכהן גדול. (דף עא.) אם מצאו בשוק יאמר לו כדי לכבדו אישי כ"ג עשיתי שליחותך. אם מצאו בבית יאמר מחיה חיים עשיתי שליחותך. אח"כ (דף סז:) בא כ"ג אצל פר ושעיר והוציא את אימוריהם ונתנן בכלי שרת והניחן עד בא זמן הקטרתן. ונתן הפר והשעיר למי שמוציאן לשריפה חוץ לירושלים לצפונה. והיו מטמאים בגדים משיצאו חוץ לחומת עזרה. והוציאום במקלות ארבעה אנשים בשני מקלות. קלועות פר ושעיר זה על זה שלימים בעורן. וכך היו מנתחין אותן בעור ושורפן. אמרו לכ"ג הגיע השעיר למדבר שלא היה רשאי להתחיל בשום עבודה עד הגיעו שמה. והיאך היו יודעין. אנשי הסוכות היו מניפין בסודרים והיו רואין מסוכה לסוכה עד שמגיע הדבר לירושלים. ואחר כך (דף סח:) קורא כ"ג בתורה אם ירצה בבגדי בוץ שהוא לבוש ואם ירצה יקדש ידיו ורגליו ופושט ולובש איצטלית לבן משלו וקורא בו. חזן הכנסת נוטל ספר תורה וניתנו לראש הכנסת הממונה על צרכי בית הכנסת. וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן לכהן גדול. וכל זה משום כבוד כהן גדול להראות שיש הרבה שררות תחתיו והוא על כולם. וקורא אחרי מות וגולל אך בעשור וקורא כיון שהכל ענין אחד וא"צ להפסיק בכדי שיפסיק התורגמן יכול לגלול. וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כחוב כאן (דף ע.) משום פגמה של תורה שלא יחשבו שהספר תורה חסרה פרשה כיון שצריך לקרות על פה ובעשור שבחומש הפקודים דהיינו קרבנות המוספין דהיינו פרשת פינחס קורא על פה שאי אפשר לו לגלול שם מפני כבוד צבור שהיה צריך להפסיק יותר מכדי שיתרגם המתורגמן ואין זה כבוד הצבור שימתינו לו. ואי אפשר לו להביא ספר תורה אחרת שתהא נגללת מאתמול מפני פגמו של ראשון. ועוד שיהא צריך לברך פעם שנית ויהא ברכה שאינה צריכה. ומברך עליה שמונה ברכות. על התורה כדרך שאנו מברכין תחלה וסוף. ועל עבודה רצה וחותם ברוך אתה ה' שאותך לבדך נעבוד. ועל ההודאה מודים אנחנו לך. ועל מחילת עון מוחל עונותיכם. ועל המקדש ברוך אתה ה' הבוחר במקדש. ועל ישראל ברוך אתה ה' הבוחר בעמו ישראל. ועל הכהנים ברוך אתה ה' הבוחר בכהנים. ועל שאר התפלה תפלה רנה ובקשה שעמך ישראל צריכין להושע ברוך אתה ה' שומע תפלה. אם קורא בבגדי בוץ מקדש ידיו ורגליו ופשט וטובל (ומקדש) ולובש בגדי זהב [ומקדש] לאילו ואיל העם. ואם קרא באיצטלית משלו ונמצא כבר קדש ידיו ורגליו בפשטו בגדי הבוץ ואינו צריך עתה אלא טבילה וקידוש ועשה אילו ואיל העם. (דף ע. עא.) ואיכא פלוגתא טובא בסדר הקרבת המוספין הכתובים בפרשת פינחס שהם שבעה כבשים פר לעולה ושעיר לחטאת. רבי אליעזר סבר שמיד אחר אילו ואיל העם היה מקטיר אימורי פר ושעיר הפנימי ואחר כך מקדש ידיו ורגליו וטובל ומקדש ולובש בגדי לבן ומוציא כף ומחתה שהניח לפני ולפנים בהקטיר שמה הקטורת. ואם ירצה לעשות אלו הבגדים משלו ושלא ליקחם מן הצבור הרשות בידו ובלבד שימסרם לצבור. אבל בשאר העבודות לא היה רשאי לעשות כן. ואח"כ מקדש ידיו ורגליו [וטובל] ומקדש ולבש בגדי זהב ועושה כל המוספין ותמיד הערב והדלקת הנרות וחביתין כסדר כל הימים. ורבי עקיבא סבר שבעה כבשים ופר העולה היו קריבין עם תמיד השחר. ושעיר הנעשה בחוץ מיד שגמר עבודת היום. אח"כ אילו ואיל העם. ואח"כ הקטרת אימורי פר ושעיר בטבילה שלישית. ואח"כ הוצאת הכף ומחתה בטבילה רביעית. ואח"כ תמיד הערב וקטרת ונרות וחביתין כסדר כל הימים. ואיכא מאן דאמר משמיה דרבי עקיבא ששה כבשים ופר העולה היו קריבים עם תמיד השחר ואחד הנשאר עם תמיד הערב. ואיכא מאן דאמר איפכא שהאחד היה קרב עם תמיד השחר וששה כבשים ופר העולה עם תמיד הערב. והרמב"ם ז"ל פסק כרבי עקיבא והדעת מכרעת כחד מהנך תנאי דאמר משמיה דר' עקיבא שמקצת המוספין בבוקר ומקצתן בערב לקיים שתי הדרשות. לקיים מה שנאמר מלבד עולת הבקר אשר וגו' אלמא שמוספין קרבין עם עולת הבוקר. ולקיים סדרא דמקראי שעבודה נאמרה באחרי מות קודם המוספין שהם בפינחס אלמא שעבודת היום קודם המוספין ואיכא למימר שגם אימורי פר ושעיר היו קריבין אחר הוצאת כף ומחתה כדי שנמעט ההפסקה בין עבודת היום ובין הוצאת כף ומחתה שהרי הם כתובים מיד אחר עבודת היום והיה ראוי לעשותן מיד אלא שאנו צריכין להקדים אילו ואיל העם לקיים חמש טבילות ועשרה קידושין דגמירי שצריך לעשות ביום הכפורים. הלכך כל מה שנוכל למעט ההפסק עדיף טפי. אחר כל זה (דף ע.) היה מקדש ידיו ורגליו ולובש בגדי עצמו ומלוין אותו ראשי העם וגדולים עד ביתו. ויום טוב היה עושה לכל אוהביו כשהיה יוצא בשלום. הרחמן הוא יחזיר עבודת בית המקדש במקומה במהרה בימינו. יראו עינינו וישמח לבנו בתורתו ובתורתו יאיר עינינו. ויברר כל ספקותינו:

5 ה

סדר עבודה בקצור מלשון הרא"ש זצ"ל

6 ו

תמיד השחר. וידוי פרו. הגרלה. וידוי פרו שנית. שחיטת פרו. הקטרה. הזאת דם הפר על הכפורת אחת ושבע. ושחיטת שעיר. והזאת דמו על הכפורת אחת ושבע. והזאת דם הפר על הפרוכת אחת ושבע. [והזאת דם השעיר על הפרוכת אחת ושבע]. עירוי דם הפר ודם השעיר ליתן על ארבע קרנות מזבח הזהב ושבע על טהרו. שפיכת שיריים על יסוד מערבי של מזבח החיצון. וידוי שעיר המשתלח ושילוחו. הוצאת אימורי פר ושעיר. קריאת התורה. אילו ואיל העם. ואימורי [פר] ושעיר. הוצאת כף ומחתה. פר העולה ושבעה כבשים ושעיר הנעשה בחוץ. ותמיד הערב. זה סדר של ר' אליעזר. ור' עקיבא ס"ל עם תמיד של שחר פר לעולה ושבעה כבשים. ואח"כ עבודת היום. ואחר עבודת היום שעיר הנעשה בחוץ. ואילו ואיל העם. ואימורי פר ושעיר. והוצאת כף ומחתה ותמיד הערב:

7 ז

סליק סדר עבודת יום הכפורים