בשלישי היתה הארץ מישור כבקעה, והיו המים מכסים על פני כל הארץ. וכשיצא הדבור מפי הגבורה (בראשית א, ט): "יִקָּווּ הַמַּיִם", עלו מקצות הארץ וההרים והגבעות ונתפזרו על פני כל הארץ ונעשים עמקים על תוכה של ארץ ונתגלגלו המים ונקוו לעמקים, שנאמר (בראשית א, י): "וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים", מיד נתגאו המים ועלו לכסות הארץ כבתחלה, עד שגער בהם הקב"ה וכבשן ונתן תחת כפות רגליו ומדרם בשעלו שלא להוסיף ולא לגרוע, ועשה חול גבול לים, כאדם שהוא עושה גדר לכרמו, וכשהן עולין ורואין את החול לפניהם, חוזרין לאחוריהם, שנאמר (ירמיהו ה, כב): "הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם יְהֹוָה אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם". THE GATHERING OF THE WATERS
ON the third day all the earth was flat like a plain and the waters covered the surface of all the earth. When the word of the Almighty was uttered, "Let the waters be gathered together" (Gen. 1:9), the mountains and hills arose from the ends of the earth and they were scattered over the surface of all the earth, and valleys were formed over the inner parts of the earth; and the waters were rolled together and gathered into the valleys, as it is said, "And the gathering together of the waters he called seas" (Gen. 1:10). Forthwith the waters became proud and they arose to cover the earth as at first, when the Holy One, blessed be He, rebuked them || and subdued them, and placed them beneath the soles of His feet, and measured them with the hollow of His hand that they should neither decrease nor increase. He made the sand as the boundary of the sea, just like a man who makes a fence for his vineyard. When they rise and see the sand before them they return to their former place, as it is said, "Fear ye not me? saith the Lord: will ye not tremble at my presence, which have placed the sand for the bound of the sea?" (Jer. 5:22).
עד שלא נקוו המים נבראו המאורות ותהומות, ואלו הן התהומות אל שמתחת לארץ, שהארץ על התהומות נרקעת כאניה שהיא צפה בלב ים, כך הארץ מרוקעת על המים, שנאמר (תהלים קלו, ו): "לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם" ופתח לגן עדן פתח בה והוציא ממנה נטעים על פני כל הארץ, כל מיני עץ אילן עושה פרי למינו וכל מין עשב ודשא נטע מהם ובהם זרעם על הארץ, שנאמר (בראשית א, יא): "אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ" וגו', וערך שלחן לבריות עד שלא נברא העולם, שנאמר (תהלים כג, ה): "תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן", וכל המעינות עולין מן התהומות להשקות כל הבריות. Before the waters were gathered together the depths were created. These are the depths which are beneath the earth; for the earth is spread upon the water like a ship which floats in the midst of the sea, so likewise is the earth spread out over the water, as it is said, "To him that spread forth the earth above the waters…" (Ps. 136:6). He opened an entrance to the Garden of Eden because thence were planted upon the face of all the earth all kinds of trees yielding fruit according to their kind, and all kinds of herbs and grass thereof, and in them (was seed), as it is said, "Wherein is the seed thereof, upon the earth" (Gen. 1:11). He prepared a table for the creatures whilst as yet they were not created, as it is said, "Thou preparest a table before me" (Ps. 23:5). All the fountains arise from the depths to give water to all creatures.
רבי יהושע אומר: עוביה של ארץ מהלך ששים שנה, ותהום אחד שהוא אצל גיהנם נובע ומוציא מים חמים תענוג לבני האדם. Rabbi Joshua said: The diameter of the earth is equal to a journey of sixty years, and one of the depths which is near to Gehinnom bubbles with water and produces water for the delight of the sons of man.
אמר רבי יהודה: פעם אחת בכל חדש וחדש סלונות עולין מן התהומות ומשקין את כל פני האדמה, שנאמר (בראשית ב, ו): "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה". העבים משמיעין את קול צנורותיהן לימים, והימים משמיעין את קול צנורותיהן לתהומות, ותהום קורא אל תהום להעלות מים וליתן לעבים, שנאמר (תהלים מב, ח): "תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ". Rabbi Jehudah || said: Once every month ducts rise from the depths to irrigate the face of all the earth, as it is said, "And there went up a mist from the earth and watered the whole face of the ground" (Gen. 2:6). The clouds cause the seas to hear the sound of their waterspouts, and the seas cause the depths to hear the sound of their waterspouts, and the deep calls to the deep to bring up waters to give them to the clouds, as it is said, "Deep calleth unto deep at the sound of thy waterspouts" (Ps. 42:7).
והעבים שואבין מים מן התהומות, שנאמר: (תהלים קלה, ז): "מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ". ובמקום שיפקוד להם הקב"ה להעלות ולהמטיר, שם מגשימים. מיד הארץ מתעברת וצמחה כאשה אלמנה שהיא מעוברת מזנות, אבל כשירצה הקב"ה לברך צמחה של ארץ וליתן צידן של בריות, פותח אוצרות הטוב שבשמים וממטיר על הארץ שהן מים זכרים, ומיד הארץ מתעברת ככלה שהיא מתעברת מבעלה הראשון, וצמחה זרע של ברכה, שנאמר: (דברים כח, יב): "יִפְתַּח יְהוָה לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם", וכתיב כי (ישעיהו סב, ה): "כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ". וכתיב (ישעיהו נה, י): "כי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם" וגו'. The clouds draw water from the depths, as it is said, "He causeth the vapours to ascend from the ends of the earth" (Ps. 135:7), and in every place where the King commands them, there they cause rain (to fall), and forthwith the earth becomes fruitful and yields produce like a widow who becomes pregnant through debauchery. But when the Holy One, blessed be He, desires to bless the produce of the earth, and to give provision to the creatures, He opens the good treasuries in heaven and sends rain upon the earth, namely, the fructifying rain, and forthwith the earth becomes fruitful like a bride who conceives from her first husband and produces offspring of blessing, as it is said, "The Lord shall open unto thee his good treasury the heaven" (Deut. 28:12).