ר' שמעון בן יוחאי אומר, רצה הקב"ה להכרית ולהשמיד את כל זרע עמלק, ושלח לשאול בן קיש להכרית ולהשמיד כל זרעו של עמלק, ושאול והעם שמעו ולא חסו על אדם בזוי אלא על אגג, שנ' ויחמול שאול והעם. שמע שמואל ויצא לקראתם ואמר להם, חמלתם בעמלק והותרתם שריד ממנו, ומיטב הצאן והבקר. אמרו, הצאן והבקר לעשות בו זבחים לאלהיך. אמר להם, אין חפץ למקום בעולות וזבחים, כי אם לשמוע בקולו ולעשות רצונו, שנ' ויאמר שאול החפץ לה' בעולות הנה שמוע מזבח טוב. THE SEED OF AMALEK
|| RABBI SIMEON, son of Jochai, said: The Holy One, blessed be He, wished to destroy and to cut off all the seed of Amalek. He sent to Saul, the son of Kish, to destroy and to cut off all the seed of Amalek. Saul and the people heard, and did not spare any vile man except Agag, as it is said, "But Saul and the people spared Agag, and the best of the sheep, and of the oxen" (1 Sam. 15:9). Samuel heard (thereof), and he went to meet them, and he said to them: Ye have spared Amalek, and ye have left over a remnant of him. They said to him: The sheep and the oxen are for sacrifices unto thy God. (Samuel) said to (Saul): The Omnipresent hath no delight in burnt offerings and sacrifices, but only in obeying His voice and in doing His will, as it is said, "And Samuel said, Hath the Lord as great delight in burnt offerings and sacrifices, as in obeying the voice of the Lord? Behold, to obey is better than sacrifice, and to hearken than the fat of rams" (1 Sam. 15:22).
ר' פנחס אומ' צפה הב"ה שעתיד לעמוד מאגג איש צר ואויב גדול ליהודים, ואי זה הוא, זה המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים. ומזרע שאול גואל ונוקם לישראל, ואי זה הוא, זה מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני. Rabbi Phineas said: The Holy One, blessed be He, saw that in the future there would arise from Agag a man, a great enemy and adversary of the Jews. Who was this? This was Haman, as it is said, "Because Haman, the son of Hammedatha, the Agagite, the enemy of all the Jews" (Esth. 9:24). From the seed of Saul (arose) an avenger and a redeemer for Israel, (who delivered them) out of the hand of Haman. Who was this? This was Mordecai, as it is said, "There was a certain Jew in Shushan, the capital, whose name was Mordecai… the son of Kish, a Benjamite" (Esth. 2:5).
ושם עמד שמואל לפני הב"ה, מתפלל ואומר, רבון כל העולמים אל תשכח חטאת עשו שעשה לאביו שלקח נשים נכריות מזבחות ומקטרות לע"ז למרר שני חיי אבותיו שנ' ותהיין מורת רוח ליצחק ולרבקה זכור חטאתו על בניו ועל בני בניו עד סוף כל הדורות שנ' יזכר עון אבותיו אל ה' וחטאת אמו אל תמח ושמע שאול את קול אגג לוחש בפיו ואומ' אפשר סר ממני מר המות שנ' אכן סר מר המות אמ' לו שמואל כשם ששכלה חרב עמלק זקניך את בחורי ישראל מאחורי הענן וישבו נשיהם שכולות ואלמנות וכתפלת אסתר ונערותיה נהרגו כל בני עמלק וישבו נשיהם שכולות ואלמנות שנ' ויאמר שמואל כאשר שכלה נשים חרבך וכו'. And there stood Samuel before the Holy One, blessed be He, and he said: Sovereign of all the Universe ! Do not forget the sin which Esau did to his father, || for he took strange women (for his wives), who offered sacrifices and burnt incense to idols, to embitter the years of the life of his parents. Remember his sin unto his sons and unto his grandsons unto the end of all generations, as it is said, "Let the iniquity of his fathers be remembered with the Lord" (Ps. 109:14). Samuel heard the voice of Agag muttering with his mouth, saying: Perhaps the bitterness of the evil death has passed from me, as it is said, "And Agag said, Surely the bitterness of death is past" (1 Sam. 15:32). Samuel said to him: Just as the sword of Amalek thy ancestor consumed the young men of Israel who were outside the cloud, so that their women dwelt (as) childless women and widows, so by the prayer of the women all the sons of Amalek shall be slain, and their women shall dwell (as) childless women and widows. And by the prayer of Esther and her maidens all the sons of Amalek were slain and their women remained childless and widowed, as it is said, "And Samuel said, As thy sword hath made women childless, so shall thy mother be childless among women" (1 Sam. 15:33).
תפלת שמואל שכרה את חילם של בני אגג מעל ישראל שנ' וישסף שמואל את אגגי לפני ה' בגלגל. The prayer of Samuel destroyed the power of the children of Agag against Israel, as it is said, "And Samuel broke Agag before the Lord in Gilgal" (ibid.).
(אמר הקב"ה עשה שליחותי) [בכל הוא עושה שליחותו,] בגבוהים הוא שולח עליהם דברים נמוכים להודיעם שאין כח גבורתם מאומה. טיטוס הרשע נכנס לבית קדשי הקדשים ואמ' אין צר ואויב יכול לעמוד לפני. מה עשה הב"ה, שלח יתוש אחד ונכנס בחוטמו והיה מהלך ואוכל עד שהגיע למוחו, ונעשה אותו יתוש כמין גוזל בן יונה משקל שני ליטרי', להודיעו שאין כח גבורתו מאומה. וישראל כשהיו מהלכים בבית קדשי הקדשים היו אומרים אין צר ואויב יכול לעמוד בפנינו, מה עשה הב"ה שלח עליהם איש גבהו כברהמים נבוכד נצר שמו כברהמים, להודיעו כי לא בכח יגבר איש. The Holy One, blessed be He, said: He has made his attack against the heavenly beings, (and God) will send against them insignificant things, to teach them that the power of their might is nought. When Titus, the wicked, entered the Holy of Holies, he said: No adversary || or enemy can prevail against me. What did the Holy One, blessed be He, do to him? He sent a single gnat, and it went into his nostril, and it ate its way into his brain. That gnat became like a young pigeon, weighing two pounds, to teach him that there was nothing at all in the might of his power. When Israel walked in the Holy of Holies with a proud heart, and said: No adversary or enemy is able to stand before us. What did the Holy One, blessed be He, do to them? He sent against them a man, proud and like one sifting the sea, Nebuchadnezzar, whose name was Kabbīr Mayim (like one sifting the sea), to teach; "For by strength shall no man prevail" (1 Sam. 2:9).
ר' חכינאי אומר, לא נתן הב"ה קצבה למלכיות אלא לשעבוד מצרים ולמלכות בבל. לשעבוד מצרים מניין, שנ' ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה ועשה הב"ה ברוב רחמיו וחסדיו וקצר חציים מאתים ועשר שנים מלכות בבל מניין שנ' לפי מלאת לבבל שבעים שנה. Rabbi Chakhinai said: The Holy One, blessed be He, set no limit to the kingdoms, except to the Egyptian bondage, and to the kingdom of Babylon. Whence do we know this about the Egyptian bondage? Because it is said, "And they shall serve them; and they shall afflict them four hundred years" (Gen. 15:13). The Holy One, blessed be He, dealt according to the abundance of His tender mercy, and He shortened (this time limit) by its half, 210 years. Whence do we know about the Babylonian kingdom? Because it is said, "For thus saith the Lord, After seventy years be accomplished for Babylon, I will visit you, and perform my good word toward you, in causing you to return to this place" (Jer. 29:10).
ר' אבהו אומר, ארבעים וחמש שנים מלך נבוכד נצר, תדע לך שהוא כן, בשעה שמלך ועלה לירושלם וכבש את יהויקים ואחד עשרה שנה מלך על מלכות צדקיהו הרי תשע עשרה שנה עד שלא חרב בית המקדש ומשחרב בית (המקדש) ששה ועשרים תדע לך שהוא כן בא וראה מגלות יהויכין עד שמלך אויל מרודך בנו שלשים ושבע שנה שנ' ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה בשנים עשר חדש בעשרים ושבע לחדש נשא אויל מרודך מלך בבל בשנת מלכותו את ראש יהויכין מלך יהודה ויוצא אותו מבית הכלא. Rabbi Abbahu said: Forty-five years did Nebuchadnezzar reign. Know that it is so. In the year when he began to reign, he went up to Jerusalem, and conquered Jehoiakim, king of Judah, as it is said, "In the third year of the reign of || Jehoiakim, king of Judah, came Nebuchadnezzar, king of Babylon, unto Jerusalem, and besieged it" (Dan. 1:1). For eight years he ruled over the kingdom of Jehoiakim, and eleven years Zedekiah ruled. (Behold,) nineteen years before he destroyed the Temple. (Thereafter he ruled) twenty-six years. Know that it is so. Come and see from the exile of Jehoiachin until his son Evil-Merodach reigned thirty-seven years elapsed, as it is said, "And it came to pass in the seven and thirtieth year of the captivity of Jehoiachin, king of Judah, in the twelfth month, on the seven and twentieth day of the month, that Evil-Merodach, king of Babylon, in the year that he began to reign, did lift up the head of Jehoiachin, king of Judah, out of prison" (2 Kings 25:27).
ר' יונתן אומר, סוף מלכי מדי ופרס היה ארתחששתא מלך בבל ושנים ושלשים שנה מלך שנ' ובכל זאת לא הייתי בירושלם כי אם למלאות שלשים ושתים שנה לארתחששתא מלך בבל ולקץ הימים נשאלתי מן המלך. Rabbi Jonathan said: The last of the kings of Media was Artaxerxes, king of Babylon, and he reigned thirty-two years, as it is said, "But in all this time I was not in Jerusalem; for in the two and thirtieth year of Artaxerxes, king of Babylon, I went unto the king" (Neh. 13:6).
אמר ר' תחנא, בא וראה עשרו של אחשורוש שהיה עשיר מכל מלכי מדי ופרס ועליו הכתוב אומ' והרביעי יעשיר עושר גדול ומה היה עשרו של אחשורוש שהעמיד מטות זהב וכסף ברחוב העיר להראות לכל העמים עשרו שנ' מטות זהב וכסף וכל כלי תשמישיו של אחשורוש לא היו בכלי כסף אלא בכלי זהב והביא כלי בית המקדש וכלי ביתו כלן היו משתנין ונעשין כעופרת שנ' וכלים מכלים שונים. Rabbi Tachanah said: Come and see how wealthy Ahasuerus was, for he was wealthier than all the kings of Media and Persia, and concerning him the Scripture saith, "And the fourth shall be far richer than they all" (Dan. 11:2). What was the wealth of Ahasuerus? He erected couches of gold and silver in the streets of the city, to show all the peoples how rich he was, as it is said, "The couches were of gold and silver" (Esth. 1:6). All the vessels used by Ahasuerus were not vessels of silver, but vessels of gold. He brought the vessels of the Temple, and all the vessels of his palace were changed in appearance, so that they became like lead, as it is said, "The vessels being diverse one from another" (Esth. 1:7).
ועל רצפת פלטרין שלו היו אבנים טובות ומרגליות, שנ' על רצפת בהט ושש ודר וסוחרת. All the pavement of his palace consisted of precious stones and pearls, || as it is said, "Upon a pavement of porphyry, and white marble, and alabaster, and stone of blue colour" (Esth. 1:6).
ר' אליעזר אומר, חצי שנה עשה אחשורוש סעודות גדולות לכל העמים, שנ' ימים רבים שמנים ומאת יום וכל עם שהיה מאכלו בטומאה היה נותן מאכלו בטומאה וכל עם שהיה מאכלו בטהרה היה נותן לו מאכלו בטהרו, לקיים מה שנ' לעשות כרצון איש ואיש. Rabbi Eliezer said: For half the year Ahasuerus made great banquets for all the peoples, as it is said, "Many days, even an hundred and eighty days" (Esth. 1:4). Every people who ate its food in impurity, had its food provided in impurity, and every people who ate its food in purity had its food provided (according to the regulations of) purity, as it is said, "That they should do according to every man's pleasure" (Esth. 1:8).
ר' שמעון אומר, כל מנהגן של מלכי מדי כשהיו אוכלין ושותין היו מביאין נשיהם גלויות בשר ערוה משחקות ומרקדות לפנים ולראות ביופי תארן וכשנכנס יין בלבו של אחשורוש בקש לעשות כן לושתי המלכה ובת מלכים היתה ובקש שתבא לפניו ערומה ושלחה לו לאמור איש שוטה ושכור אם אבא לפניך ערומה ויראו אותי בערוה יבוזו לך בשולחנך ואם יראו אותי שאני יפת תואר אחד מהשרים יהרוג אותך בשעת היין כששמע המלך לדבריה צוה להרגה וכשיצא היין מלבו של אחשורוש בקש לו את ושתי המלכה ולא מצאה הגידו לו השרים הגזירה שגזר עליה והתחיל ובוכה על הגזירה שנגזרה עליה ולמה נגזרה עליה גזירה זו שהיתה מביאה בנות ישראל ערומות ועושות בהן מלאכה בשבת ועל זה נגזר עליה גזירה שתשחט ערומה בשבת שנ' את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה. Rabbi José said: It was the universal custom of the kings of Media when they were eating and drinking to cause their women to come before them stark naked, playing and dancing, in order to see the beauty of their figures. When the wine entered the heart of Ahasuerus, he wished to act in this manner with Vashti the queen. She was the daughter of a king, and she was not willing to do this. He decreed concerning her, and she was slain. When the wine had passed from the heart of Ahasuerus, he sought after Vashti, but he did not find her. They told him of the deed which had been done, and (also) of the decree which had been ordained concerning her. Why was the decree passed against her? Because she used to make the daughters of Israel come and toil for her on Sabbaths, therefore was the decree ordained against her that she should be slain naked on the Sabbath, as it is said, "He remembered Vashti, and what she had done, and what was decreed against her" (Esth. 2:1).
ר' זכריה אומר, מגלגלין זכות על ידי זכאי, על יד דניאל נתגלגלה מלכות אסתר, שאמ' למלך אל יבכה עליה שכל מה שעשית כדת וכשורה עשית, שכל המקיים את התורה הב"ה מקיים את מלכותו, שכך אמרה תורה האיש ימשול, שנ' והוא ימשול בך. ושלח המלך בכל המדינות לעשות כדבריו, שנ' להיות כל איש שורר בביתו. ועוד אמר למלך, יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה, ולא כל נערות אלא נערות יפות מראה, והנערה אשר תיטב בעיניו כתיב כאן. וכתיב להלן ותיטב הנערה בעיניו, זו אסתר, והטה עליה הקב"ה חן וחסד בעיני כל רואיה, שנ' ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה: Rabbi Zechariah said: || Merit is transmitted by the hand of the worthy. By the hand of Daniel the sovereignty was transferred to Esther, because he said to the king, Let not the king weep, since all that thou hast done thou hast done according to the Torah. And whosoever keeps the Torah, the Holy One, blessed be He, preserves his kingdom; for thus the Torah says that the man shall rule his wife, as it is said, "And he shall rule over thee" (Gen. 3:16). The king sent in all the provinces to do according to his words, as it is said, "That every man should bear rule in his own house" (Esth. 1:22). He also said to the king: "Let there be sought for the king fair young virgins" (Esth. 2:2). Not "all young virgins," but "fair young virgins." "And let the maiden which pleaseth the king be queen instead of Vashti" (Esth. 2:4); and it is written elsewhere, "And the maiden pleased him" (Esth. 2:9). This refers to Esther. The Holy One, blessed be He, invested her with grace and love in the eyes of all who saw her. "And Esther obtained favour in the sight of all them that looked upon her" (Esth. 2:15 ).