גמילות חסדים לאבלים מניין אנו למדין, מהמקום שהוא גמל חסד למשה רבינו עליו השלום שקברו בידו, ואלולי שהדבר כתוב אי אפשר לאמרו, שנ' ויקבור אותו בגי בארץ מואב. LOVING SERVICE TO MOURNERS
CONCERNING the one who tenders the service of loving-kindness to mourners. Whence do we learn of the service of loving-kindness to mourners? From the Omnipresent, who alone showed loving-kindness to Moses, His servant, and buried him with His own hand. If this story had not been written (in the Torah) it would be impossible to say it, as it is said, "And he buried him in the valley in the land of Moab" (Deut. 34:6).
רבן גמליאל בנו של ר' יהודה אומר לא למשה לבדו גמל הב"ה אלא אף לאהרן כשעלו להור ההר היו נדונין כל שבטי ישראל ואומרין משה ואלעזר הניחו אהרן בהר ההר וירדו להם ולא האמינו כי גוע אהרן וגמלו לו חסד מה עשה הב"ה נטל ארונו של אהרן והעביר מעל מחנה ישראל וראו כל ישראל את ארונו טס ופורח באויר והאמינו כי גוע אהרן, וגמלו לו חסד האנשים והנשים והטף. Rabban Gamaliel, the son of R. Jehudah, said: Not to Moses alone did He show loving-kindness, but also to Aaron. For when they went up Mount Hor all the tribes of Israel were contending and saying, Moses and Eleazar have left Aaron on Mount Hor and have gone down (by themselves). They did not believe that he was dead. To show loving-kindness to him, what did the Holy One, blessed be He, do? He took Aaron's coffin and brought it above the camp of Israel, and all Israel saw Aaron's coffin flying and moving in the air. They then believed that he was dead, and they showed loving-kindness to him, as it is said: || "And all the congregation saw that Aaron was dead" (Num. 20:29). Only the men showed loving-kindness to Moses, as it is said, "And the sons of Israel wept for Moses" (Deut. 34:8). The men and the women and the children showed loving-kindness to Aaron.
למה, שהיה אהרן רודף שלום ואוהב שלום ועובר על מחנה ישראל בכל יום ונותן שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו לפי' גמלו לו חסד שנ' ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל. Why (was this)? Because he loved peace and pursued peace, and passed daily through the entire camp of Israel and promoted peace between a man and his wife, and between a man and his neighbour; therefore all Israel showed loving-kindness to him, as it is said, "And when all the congregation saw that Aaron was dead, they wept for Aaron thirty days, even all the house of Israel" (Num. 20:29).
ר' יוסי אומ' שבעת ימי האבל מניין אנו למדין, מיעקב אבינו, שכך עשה לו יוסף בנו שנ' ויעש לאביו אבל שבעת ימים. Rabbi José said: From whom do we learn of the seven days of mourning? From Jacob, our father, for thus did his son Joseph unto him, as it is said, "And he made a mourning for his father seven days" (Gen. 50:10).
גמילות חסדים מניין אנו למדין לאבלים, מאיזבל, שהיתה ביתה סמוך לשוק וכל מת שהיה עובר בשוק היתה יוצאת מתוך ביתה ומכה בכפי ידיה ומקוננת בפיה ומהלכת עשרה צעדות וכל חתן שהיה עובר בשוק היתה יוצאה מתוך ביתה ומצלצלת בכפי ידיה ומקלסת בפיה ומהלכת עשר צעדות ונתנבא עליה אליהו זכור לטוב הכלבים יאכלו את איזבל בחלק יזרעאל והאברים שהיו גומלי חסד לא שלטו הכלבים בהם שנ' וילכו לקברה ולא מצאו בה וכו'. Whence do we learn (the duty of) showing loving-kindness to mourners? From Jezebel, the daughter of Ethbaal. The palace of Jezebel, daughter of Ethbaal, was near the market-place. When any corpse was carried through the market-place, she would go forth from her palace, and she clapped with the palms of her hands and praised with her mouth, and she followed the corpse ten steps. Concerning her, Elijah, be he remembered for good, prophesied (and said): "In the portion of Jezreel shall the dogs eat the flesh of Jezebel" (2 Kings 9:36). But over the limbs which were (employed in) showing loving-kindness, the dogs had no power, as it is said, "And they went || to bury her: but they found no more of her than the skull, and the feet, and the palms of her hands" (2 Kings 9:35).
גמילות חסד לאבלים מנין אנו למדין, מאנשי יבש גלעד כיון שנהרג שאול ובניו אמרו אנשי יבש גלעד אותו האיש שהצילנו מחרפת בני עמון אין אנו חייבין לגמול לו חסד ועמדו כל הגבורים שבהם והלכו כל הלילה לחומת בית שן ולקחו את גופת שאול ואת גופת בניו מחומת בית שן שנא' ויקומו כל אנשי חיל כל הלילה. Whence do we learn (the duty of) showing loving-kindness to mourners? From the men of Jabesh-Gilead. For when Saul and his sons were slain, the men of Jabesh Gilead said: Are we not bound to show loving-kindness to the man who delivered us from the disgrace of the sons of Ammon? All their mighty men arose and went all night to the walls of Beth-Shan, and they took the body of Saul and the bodies of his sons from the walls of Beth-Shan, as it is said, "All the valiant men arose, and took away the body of Saul" (1 Chron. 10:12).
לאבלים מנחמין בלחם וביין, שנ' תנו שכר ויין למרי נפש. The mourners are comforted with bread and wine, as it is said, "Give strong drink unto him that is ready to perish, and wine unto the bitter in soul" (Prov. 31:6).
אנשי יבש גלעד היו גומלין חסד עם שאול ובניו, אף אני נותן לכם שכרכם ולבניכם לעתיד לבא כשעתיד הב"ה לקבץ את ישראל מארבע פינות העולם ראשון הוא מקבץ חצי שבט מנשה שנ' לי גלעד ולי מנשה ואח"כ אפרים שנ' אפרים מעוז ראשי ואחר כך יהודה שנ' יהודה מחוקקי. The men of Jabesh-Gilead showed (loving-kindness) to Saul and his sons. (God said,) I will also give you and your sons your reward in the future; for when the Holy One, blessed be He, in the future will gather Israel from the four corners of the world, the first whom He will gather, will be the half-tribe of Manasseh, as it is said, "Gilead is mine, and Manasseh is mine" (Ps. 60:7). Afterwards (will He gather in) Ephraim, as it is said, "Ephraim is the defence of mine head" (ibid.). Afterwards Judah (will be gathered in), as it is said, "Judah is my sceptre" (ibid.).
לי גלעד, זה אחאב מלך ישראל שמת ברמת גלעד. ולי מנשה, כמשמעו. אפרים מעוז ראשי, זה ירבעם. יהודה מחוקקי, זה אחיתופל. מואב סיר רחצי, זה גחזי. על אדום אשליך נעלי, זה דואג. על פלשת התרועעי, אמר הב"ה עלי לפלש להם זכות ולעשותם רעים אלו ואלו. "Gilead is mine," refers to Ahab, king of Israel, who died in Ramoth-Gilead; "and Manasseh is mine," is to be taken literally; "Ephraim is the defence of mine head," refers to Jeroboam; "Judah || is my sceptre," points to Ahithophel; "Moab is my washpot" (Ps. 60:8), means Gehazi; "upon Edom will I cast my shoe" (ibid.), refers to Doeg; "Philistia, shout thou because of me" (ibid.). The Holy One, blessed be He, said: It is for Me to search for merit on their behalf, and to make them friendly towards one another.
ר' פנחס אומ' שלש שנים שנהרג שאול ובניו בא רעב בימי דוד שלשה שנים שנה אחר שנה שנ' ויהי רעב בימי דוד שלש שנים ולמה שנה אחר שנה בראשונה עלו כל ישראל לרגלים אמר להם דוד צאו וראו שמא יש בכם בני אדם שהם עובדי ע"ז שבעון ע"ז הגשמים עוצרים שנ' השמרו לכם פן יפתה לבבכם מה כתיב אחריו וחרה אף ה' בכם יצאו ובדקו ולא מצאו. Rabbi Phineas said: Thirty years after Saul and his sons had been killed, a famine lasting three years arose in the days of David, year after year, as it is said, "And there was a famine in the days of David three years, year after year" (2 Sam. 21:1). Why was it year after year? In the first year all Israel went up to (celebrate the great) festivals. David said to them: Go and look if perchance there be among you some who worship idols, for because of the sin of idolatry rain is withheld, as it is said, "Take heed to yourselves, lest your heart be deceived, and ye turn aside, and serve other gods, and worship them" (Deut. 11:16). What is written after this? "And the anger of the Lord will be kindled against you, and he will shut up the heaven, that there be no rain" (Deut. 11:17). They went forth and investigated, but did not find (any idolatry).
בשנה שנייה עלו כל ישראל לרגלים, אמ' להם דוד צאו וראו שמא יש בכם בני אדם מגלה עריות שבעון מגלה עריות הגשמים נעצרים שנ' ותחניפי ארץ בזנותיך מה כתוב אחריו וימנעו רביבים ומלקוש לא היה יצאו ובדקו ולא מצאו. In the second year all Israel went up (to celebrate) the festivals. David said to them: Go forth and see if there be among you people who lead immoral lives, because owing to the sin of immorality the heavens are closed, as it is said, "And thou hast polluted the land with thy whoredoms" (Jer. 3:2). What is written after this in this context? "Therefore the showers have been withholden, and there hath been no latter rain" (Jer. 3:3). They investigated, but they did not find (any immoral people).
בשנה השלישית עלו כל ישראל לרגלים, אמ' להם דוד צאו וראו אם יש בכם בני אדם שופכי דמים שבעון שופכי דמים הגשמים נעצרים שנ' ולא תחניפו את הארץ יצאו ובדקו ולא מצאו אמ' להם דוד מכאן ואילך אין הדבר תלוי אלא בי מיד עמד והתפלל לפני הב"ה על שאול אינו שאול שנמשח בשמן המשחה אינו שאול שבימיו לא נעשתה ע"ז בישראל אינו שאול שחלקו שמואל הנביא ואתם בארץ והם בחוצה לארץ. In the third || year all Israel went up (to celebrate) the festivals. David said to them: Go forth and see if there be among you people who shed blood, because on account of the sin of those who murder the rain is withheld, as it is said, "So ye shall not pollute the land wherein ye are; for blood, it polluteth the land" (Num. 35:33). They went forth and investigated, but they did not find (any murderer). David said to them: Henceforth the matter only depends upon me. David arose and prayed before the Holy One, blessed be He. And He answered him: It is for Saul; was not Saul one who was anointed with the oil of consecration? and was it not Saul in whose days there was no idolatry in Israel? and was it not Saul who secured his portion with Samuel the prophet? Yet ye are in the land (of Israel) and he is (buried) outside the land (of Israel).
מיד עמד דוד ונכנס לכל זקני ישראל וגדוליהן ועברו את הירדן ובאו ליבש גלעד ומצאו את עצמות שאול ויהונתן בנו שלא משלה בהם רמה שנ' שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה ונטלו את עצמות שאול ויהונתן בנו ונתנו אותם בתוך ארון המת ועברו את הירדן שנ' ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו ויעש כל אשר צוה המלך מה צוה המלך צוה להיות מעבירין ארונו של שאול בכל גבול שבטו והיה השבט שהיה נכנס בו ארונו של שאול היו יוצאים הם ונשיהם ובניהם ובנותיהן וגומלים חסד עם שאול ועם בנו כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסד וכן עשה עד שבא לארץ אחוזתו לגבול ישראל בארץ בנימין בירושלים שנ' ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו בארץ בנימין בסביב ירושלם וכיון שראה הב"ה שגמלו חסד כל ישראל מיד נתמלא רחמים ונתן מטר על הארץ שנ' ויעתר אלהים לארץ אחרי כן. David forthwith arose and gathered together all the elders of Israel and the nobles, and they crossed the Jordan. They came to Jabesh-Gilead and they found the bones of Saul and Jonathan his son. No worm had been able to touch them, as it is said, "He keepeth all his bones, not one of them is broken" (Ps. 34:20). They took the bones of Saul and Jonathan his son, and placed them in a coffin, and they crossed the Jordan, as it is said, "And they buried the bones of Saul and Jonathan his son… and they performed all that the king commanded" (2 Sam. 21:14). The king commanded that they should bring the coffin of Saul in all the borders of each tribe. And it came to pass that the tribe || wherein they brought the coffin of Saul, the people (there) with their wives and their sons and their daughters came forth and displayed loving-kindness to Saul and to his sons, so that all Israel should discharge their obligation of showing loving-kindness. And thus (did they do) until it came to the border of his possession to the border of Jerusalem, in the land of Benjamin in Jerusalem, as it is said, "And they buried the bones of Saul and Jonathan his son in the country of Benjamin" (ibid.), in the vicinity of Jerusalem. When the Holy One, blessed be He, saw that all Israel had displayed loving-kindness (to him), He was forthwith full of compassion, and He sent rain upon the land, as it is said, "And after that God was intreated for the land" (ibid.).
ר' נתנאל אומ' שלש מאות שנה עד שלא נולד יאשיהו שמו ובן שמנה שנים מלך וכי נער של שמנה שנים מה דעתו והלא מאס את האלילים ושבר את המצבות וגדע את הפסילים וכרת את האשרים והיה זכותו מבהקת לפני כסא הכבוד ובשביל הרעה שהיו ישראל עושין בסתר נאסף הצדיק שנא' כי מפני הרעה נאסף הצדיק ונאספו כל יהודה וירמיהו הנביא לגמול חסד ליאשיהו שני ויקונן ירמיהו על יאשיהו ר' לוי אומ' השרים אלו הלויים שהיו עומדין על הדוכן בשיר והשרות אלו נשותיהן ר' שמעון אומ' לא על הלויים ולא על נשותיהן בלבד הן אמרו אלא גם על הנשים החכמות שנ' כה אמר ה' התבוננו וקראו למקוננות ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי מכאן התקינו חכמים שיהיו עושין כן לכל זקני ישראל ולגדוליהן שנ' ויתנם לחוק לישראל. Rabbi Nathaniel said: Three hundred years before the birth of Josiah, was his name mentioned, as it is said, "Behold, a child shall be born unto the house of David, Josiah by name" (1 Kings 13:2); "And he was eight years old when he began to reign" (2 Kings 22:1). What is the disposition of a lad of eight years of age? He despised the idols and broke in pieces the pillars, and smashed the images and cut down the groves. His merit was great before the Throne of Glory. Because of the evil which Israel did in secret the righteous one was gathered (to his fathers), as it is said, "For the righteous is taken away because of the evil" (Isa. 57:1). || All Judah gathered together also with Jeremiah the prophet to show loving-kindness to Josiah, as it is said, "And Jeremiah lamented for Josiah, and all the singing men and the singing women spake of Josiah" (2 Chron. 35:25). Rabbi Meir said: "The singing men" refer to the Levites, who stood upon the platform singing; "and the singing women" refer to their wives. Rabbi Simeon said: These terms do not refer merely to the Levites and their wives; but to the skilled women, as it is said, "Thus saith the Lord of hosts, Consider ye, and call for the mourning women, that they may come; and send for the cunning women, that they may come: and let them make haste, and take up a wailing for us" (Jer. 9:17, 18). Hence the wise men instituted (the rule) that this should be done to all the wise men of Israel and to their great men, as it is said, "And they made them an ordinance in Israel" (2 Chron. 35:25).
ראה שלמה שמדת גמילות חסדים גדולה לפני הב"ה וכשבנה בית המקדש בנה שני שערים אחד לחתנים ואחד לאבלים ולמנודים והיו ישראל הולכים בשבתות ויושבין בין שני שערים הללו והנכנס בשער חתנים היו יודעין שהוא חתן והיו אומרים לו השוכן בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות והנכנס בשער האבלים והיה שפמו מכוסה והיו יודעין שהוא אבל והיו אומרין לו השוכן בבית זה ינחמך והנכנס בשער האבלים ולא היה שפמו מכוסה היו יודעין שהוא מנודה והיו אומרין לו השוכן בבית הזה יתן בלבך לשמוע דברי חביריך ויתן בלב חבריך לסלוח לך ויקריבוך אצלם כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים. Solomon saw that the observance of loving-kindness was great before the Holy One, blessed be He. When he built the Temple he erected two gates, one for the bridegrooms, and the other for the mourners and the excommunicated. On Sabbaths the Israelites went and sat between those two gates; and they knew that anyone who entered through the gate of the bridegrooms was a bridegroom, and they said to him, May He who dwells in this house cause thee to rejoice with sons and daughters. If one entered through the gate of the mourners with his upper lip covered, then they knew that he was a mourner, and they would say to him. May He who dwells || in this house comfort thee. If one entered through the gate of the mourners without having his upper lip covered, then they knew that he was excommunicated, and they would say to him, May He who dwells in this house put into thy heart (the desire) to listen to the words of thy associates, and may He put into the hearts of thy associates that they may draw thee near (to themselves), so that all Israel may discharge their duty by rendering the service of loving-kindness.
ומיום שנחרב בית המקדש התקינו חכמים ז"ל שיהיו חתנים ואבלים הולכין לבית הכנסת ולבתי מדרשות ואנשי המקום רואים את החתן ושמחים עמו ורואין את האבל ויושבין לארץ כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים, ועליהם הוא אומ' ברוך אתה ה' נותן שכר טוב לגומלי חסדים: When the Temple was destroyed, the sages instituted (the rule) that the bridegrooms and mourners should go to the synagogues and to the houses of study. The men of the place see the bridegroom and rejoice with him; and they see the mourner and sit with him upon the earth, so that all the Israelites may discharge their duty in the service of loving-kindness. With reference to them he says: Blessed art Thou, who giveth a good reward to those who show loving-kindness.