Petach Einayim on Sotah 2aפתח עינים על סוטה ב׳ א
The William Davidson Talmudתלמוד מהדורת ויליאם דוידסון
Save "Petach Einayim on Sotah 2a"
Toggle Reader Menu Display Settings
Petach Einayim on Sotah
2aב׳ א

מכדי תנא מנזיר סליק מ"ש דקתני סוטה כדר' וכו' וליתני סוטה והדר ליתני נזיר איידי דתנא כתובות ותנא המדיר תנא נדרים ואיידי דתנא נדרים תנא נזיר וכו' מכאן הק' הרב תי"ט ריש מכילתין על הרמב"ם דסדר גיטין אחר נזיר ואחר גיטין סוטה. והפר"ח במים חיים כתב עלה וז"ל אין כאן תימה דהרב נמשך אחר הירושלמי דתלי קינוי בגירושין הביאוהו התוס' דף ג' ותמהו עליו דהו"ל למתני סוטה בתר גיטין והרב סבור שכך הוא האמת לפי הירושלמי עכ"ל והן עתה בא לידי ספר בית דוד על המשניות שנדפס חדש ממש ושם ראיתי שהשיגו דס"ס אמאי שבק' הרמב"ם לתלמודין ואזיל בתריה דירושלמי ע"ש. ותו ק"ק דבהא אפילו הירושלמי לא אתברר אי פליג אבבלי. ותו ק"ק דמדברי הפר"ח מוכח דמה שתמהו התוס' על הירושלמי אסקיה הרמב"ם לקושטא וזה אינו דהתוס' מעולם לא עלה על דעתם דהירושלמי יסדר כסדר הרמב"ם ויפסיק בין נזיר לסוטה בגיטין אלא הם מק' דהו"ל למתני סוטה בתר גיטין ובתר סוטה נזיר כסדר הפרשיות ובתר נזיר נדרים ובתר נדרים כתובות עכ"ל ואלו הרמב"ם לא כן עשה. תו ק"ק דכפי הירושלמי הקינוי תלוי בפלוגתא דב"ש וב"ה בערות דבר ואלו הרמב"ם כתב דסידר אחר גיטין סוטה דענינה מענין גירושין דהסוטה כשתזנה יש לכוף האיש והאשה על הגירושין. ותו ק"ק דלפי הירושלמי מ"ד רשות אתי כב"ה דאפילו הקדיחה תבשילו ומ"ד חובה כב"ש והר"מ פסק בפי' המשנה סוף גיטין כב"ה והכא בריש סוטה פסק שהקינוי חובה וא"כ לא אזיל בשיטת הירושלמי. ועוד קשה על הרמב"ם במה שנ"ט בסידור נדרים אחר כתובות משמעתין וכמו שהק' התי"ט ריש נדרים. ובריש גיטין כתב התי"ט אחר שהשלים לדבר על נשואין ומה שיתחייב בשבילו מהפרת נדרים וכו' וכתב עליו הרב קול הרמז סברת הראש היא דלפי הגמ' תנא נדרים אחר כתובות משום דבכתובות תני המדיר ואנשייה התי"ט מאי דכתב לעיל בריש סוטה עמוד עליו עכ"ל ובספר החדש בית דוד הנז' כתב עליו וז"ל ואני עמדתי עליו שם וכאן ולא מצאתי שום סתירה בדבריו וגם הרא"ש לא ידענ' מאן דכר שמיה עכ"ל ובמקום שעמד לא ישב וכונת הרמ"ז פשוטה להשיג על התוספות יום טוב אמאי שביק טעם הש"ס דתנא נדרים משום המדיר ונתן טעם אחר והוא עצמו הביא לשון התלמוד ריש סוטה. ומ"ש הוא סברת הרא"ש משתעי בלשון חכמה והלצה ר"ל שהם דברי עצמו מסברת ראשו ואין כן דברי התלמוד. והחכם הנז' לא הבין דבריו וכל זה פשוט:

הא בזווג ראשון הא בזווג שני. פירוש כגון אלמן לאלמנה אבל בחור שנשא אלמנה או איפכא הוי כמו זיווג ראשון תוס' כ"י ושוב ראיתי שכ"כ בפסקי תוס' הנדפסים בסוף המס' וכבר נודע דאינם פסקי התוס' דידן ובקונטריס זה בסנהדרין דף כ"ב הנה הבאתי דברי הר' שבלי הלקט ח"ב כ"י ועמ"ש אני הדל שם ובקונטריס פני דוד פ' חיי שרה בס"ד:
ורבינו האר"י זצ"ל גלה צדקתו שאין הדברי' כפשטן וזיווג שני ר"ל שעתה נתגלגל האדם על עונו ויצאה אשתו עמו כמ"ש הסבא קדישא שלטובתו חוזרת בת זוגו גם כן להתגלגל עמו ועתה בזיווג שני יש טורח גדול לקחתה כי יש עליו מקטרגים בעונו וקשה לזווגן וז"ש זיווג שני ולא שנית כי הוא הוא הזיווג הראשון בגלגול שעבר ועתה הוא זיווג שני עם האשה עצמה של גלגול ראשון. ובזיווג ראשון בהגיע תור זיווגם נעשה הזיווג בנקל מאד. ובזה יתבאר לך איך לפעמים נושא אדם אשה ברגע בלי שום טורח וקטטה כלל. ולפעמים אינו נושא אותה אלא על ידי קטטות גדולות עד שישאנה ואחר שישאנה הם בשלום ובשלוה וזה יורה על היות הזיווג גמור אלא שהוא זיווג פעם שניה. ואם לא היתה בת זוגו לא היה שלום ביניהם אחר שנשא אותה. זהו תורף אמרי קדוש עיין בשער הגלגולים שסידר הרב מהר"ש וויטאל הקדמה ך' באורך. ובמ"ש קשה לזווגן כקריעת ים סוף עמ"ש אני ההדיוט בספר הקטן ראש דוד ריש פ' תולדות ע"ש:
ומצאתי בתוספות כ"י שכתבו משם ר"ת דמדמה ליה לקי"ס דכמו קי"ס שטבע למצרים כדי להציל ישראל כן הורג בעלה של זו ואשתו של זה ומזווגן דהא בזיווג שני איירי כדבסמוך: