Petach Einayim on Chagigah 2aפתח עינים על חגיגה ב׳ א
The William Davidson Talmudתלמוד מהדורת ויליאם דוידסון
Save "Petach Einayim on Chagigah 2a"
Toggle Reader Menu Display Settings
Petach Einayim on Chagigah
2aב׳ א

כאן במשנה ראשונה וכו' הרמב"ם מפרש דלמשנה ראשונה דבית הלל סברי דמי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד א"כ מי שחציו עבד חייב ביום של עצמו דניכר ומבורר דיום זה של עצמו כי יום אתמול כי יעבור היה של רבו והיום הוא בן חורין דהוא של עצמו ולהכי חייב בו ביום בראיה. אכן למשנה אחרונה דחזרו בית הלל וסברי דאין לו יום וכופין את רבו וכו' כל שלא נכתב גט שחרור פתיך ביה צד עבדות תדיר ופטור ומשו"ה פסק פ"ק דהגיגה דחציו עבד פטור:
ומה שהכריח להרמב"ם לפרש פירוש זה ולא פירש להפך דלמשנה ראשונה הוא פטור כיון דמ"מ חציו עבד ואינו בן חורין לגמרי אבל למשנה אחרונה חייב דכיון דכופין את רבו לשחררו הו"ל כאלו כבר משוחרר וחייב וכמו שפי' רש"י. היינו משום דכפי פירוש רש"י האי דתנן הכל חייבין לאתויי מי שחציו עבד דחייב הוי כמשנה אחרונה. ומאי דתנן סמוך ונראה שאינן משוחררין דאמר רבינא דהיינו מי שחציו עבד וחציו בן חורין דפטור היינו למשנה ראשונה וזה דבר קשה על התנא דתני משנה אחרונה ובתר הכי משנה ראשונה. וכי תימא דמשנה הנשנית מקודם שאינן משוחררין לא זזה ממקומה לפי שהיתה שגורה לפום רבנן. ניחזי אנן היכי הוה מתניא ברישא ומוכרח דהכי תני אלו פטורין מן הראיה חרש שוטה וקטן וכו' ועבדים שאינם משוחררין וכו' דסבר הרמב"ם כדברי הליכות עולם דכי קאמר הש"ס הכל לאתויי וכו' לאו מתיבת הכל דייק אלא ממשנה יתירה וא"כ הא דתנן הכל חייבין בראיה דהוי לאתויי מי שחציו עבד דחייב הוסיף התנא אח"כ כשחזרו בית הלל. ומוכרח דברישא הוה תני אלו פטורין מן הראיה וכו' כדאמרן וזו היא שקשה ששינה התנא שינוי גדול ממאי דהוה תני ברישא ואמאי לא השמיט שאינן משוחררין דהוי דלא כהלכתא וכפי המשנה שסידר עתה הכל לחייב חציו עבד כמשנה אחרונה ושאינן משוחררין לפטור כמשנה ראשונה והוא מילתא דתמיהא. ותו דהי"ל להניח המשנה כמו שהיא אלו פטורין מן הראיה חוץ מחש"ו וכו' ונשים ועבדים ההיגר וכו' ולהשמיט שאינן משוחררין דידענו דחציו עבד חייב דנשים ועבדים דתנן בכל דוכתא היינו עבדים גמורים ומינה דחציו עבד חייב. ותו רבינא דסידר הש"ס קשה דמפרש שאינן משוחררין לפטור והוא דלא כהלכתא והול"ל לפחות דהוי כמשנה ראשונה ולפרש הכל לחייב כהלכה ולא לומר סתם דשאינן משוחררין לפטור חצי עבד ותו לא:
לכן הוכרח הרמב"ם לפרש להפך דמאי דתנן הכל חייבין לחייב לחציו עבד הוי כמשנה ראשונה וכבר המשנה היתה שגורה ומשנה לא זזה ממקומה אך הוסיף התנא שתי תיבות שאינן משוחררין לומר דלמשנה אחרונה פטור מי שחציו עבד ולהכי רבינא מפרשה דהלכה כמשנה אחרונה כנ"ל ואני אמרתי בחפזי העולה על רוחי ולעת פנאי צריך לראות במפרשים: