תוספתא: מנה אחת אפיים (שמואל א' א' ה') מובחר ושוה לכל פנים כמה דאת אמר הוא ההיכל לפני (מלכים א' ו' י"ז). יתן ה' שלתך (שמואל א' א' י"ז) הישלת דברים כלפי מעלה כמה דאת אמר על השל (שמואל ב' ו' ז'). ויזכרה ה' (שמואל א' א' י"ט) בר"ה נפקדה חנה: זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון זה היום תחלת מעשיך ר"ה בתחילת מעשיך בכ"ה באלול ברא את העולם יום ראשון ליצירה בראשון עולה למניין כ"ה באלול למניין אלפים שנבראת התורה קודם בריאת עולם ויום ראשון של עולם נבראו המאורות ולא נתלו עד יום ד' ועכשיו האריכה אותה אורה שלשה ימים שהן ל"ו שעות ויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע השמים (בראשית א' ט"ו) למה יהיו להבדיל בין היום ובין הלילה (שם) עכשיו נתלו וקודם לכן לא (היו') [היה] לילה שהבדיל ליום אלא שלשה ימים היה אורה ואף ביום השבת שבר"ה שני ימים היו חסירים להשלים אלול וביום אלול וביום ששה נשלמו ולמחר ביום השבת היה ראש השנה באותו היום נמי האריך היום ל"ו שעות שלא הייתה מדת הלילה נוהגת שבשעה שחטא אדם נתגרש בו ביום ולמחר בראש השנה צמחה כפרתו שבא שבת ולימד עליו זכות ברכת ה' היא תעשיר (משלי י' כ"ב) שבת מעשרת (שומרים בהעשר) [שומריה כהעשר] יוסף מוקר שבי לא תוסיף עצב עמה (שם) שדינו למיתה היה ואמר השבת לא תוסיף עצב ביומי ואל תמיתהו ברכת ה' זו שכתב ויברך אלקים את יום השביעי (בראשית ב' ג') במה ברכו באורה שהוסיף לו אורה כל לילי שבת ויומו ל"ו שעות כדי שלא לצער אדם הראשון שעדיין לא ראה חשיכה ולילה ועכשיו היתה אורה זו של שבת ור"ה כאורה של יום ראשון של עולם שזו ל"ו זו ל"ו שעות והיינו דאמרינן היום תחילת מעשיך כלומר שהוא בתחלת מעשיך זכרון הוא ליום ראשון שאורה שלו כאורה של יום ראשון והיינו דכתב וצדקתך אלקים עד מרום אשר עשית גדולות (תהלים ע"א י"ט) צדקה עשה אלקים במרום (שגידלתה) [שגידל את] המאורות אשר עשית גדולות מאורות את שני המאורות הגדולים (בראשית א' י"ז) שעשית צדקה עם אדם הראשון שהרי הוא חטא ואתה הארכת לו אורה כדי שלא יצערהו והיינו דכתב היש מספר לגדודיו ועל מי לא יקום אורהו (איוב כ"ה ב') זה אדם הראשון אף על פי שחטא קם אורה עליו שלשים וששה שעות. כי חוק לישראל (תהלים פ"א ה') באותו היום נותנים לו מזונותיו לאדם ומשפט לאלקי יעקב (שם) באותו היום דן הקב"ה דיניו של בריותיו ולפיכך ניצל אדם הראשון מדין בזכות השבת שפייסה בעבורו ולפיכך אמר אדם הראשון אותו מזמור בלשון שירה טוב להודות לה' וגו' (שם צ"ב ב') ובא משה והתחילו בראשי אותיות שמו מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וגו': ואף בשאילות שנשאלים לפני רבינו הקדוש כתב כך כי ששת ימים עשה ה' וגו' (שמות כ' י"א) ויכל אלקים ביום השביעי וגו' (בראשית ב' ב') וכי מלאכה עשה הקדוש ברוך הוא בשבת חס ושלום אלא וינח ביום השביעי (שמות שם) וכתב וישבות ביום השביעי (בראשית שם) וכתב כי בו שבת מכל מלאכתו וגו' (שם שם ג') אלא מהו ויכל אתה מוצא כשברא הקב"ה את עולמו היה בורא שלש בריות בכל יום ובערב שבת היה עוסק כל היום באדם שעה ראשונה עלה במחשבה שניה נמלך במלאכי השרת שלישית ביום צבר עפרו ברביעית גיבלו חמישית ריקמו ציירו כמה שאדם (חי) [אומר]ע"יעצמו שנאמר אשר עושיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ (תהלים קל"ט ט"ו) ששית העמידו על רגליו והיה עומד מן הארץ ועד השמים שנאמר אשר ברא אלקים את האדם [על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים] (דברים ד' ל"ב) שביעית נפח בו נשמה שמינית הכניסו לג"ע תשיעית צוהו מזה אכול ומזה אל תאכל עשירית חטא אחת עשרה נידון שתים עשרה (ניתן פאופרי) [נטל אפופסין] ופייסה עליו השבת ופדה אותה מדין ונטל דימוס והתחיל מקלס לשבת שנאמר מזמור שיר ליום השבת (תהלים צ"ב א') אמרה לו השבת אני ואתה נקלס להקדוש ברוך הוא שכן נתן (בו) [בי] כח שנאמר טוב להודות לה' וגו' (שם שם ב') עד שלא באתה השבת כביכול היה המלך יושב ומצטער על עולמו לומר כל מה שבראתי בשביל אדם בראתי עכשיו הוא נוטל אפופסים והוא מבטל כל מלאכה שעשיתי וחוזר העולם לתוהו ובוהו (אמר הקב"ה כל מה שבראתי בטל מה הועיל כתב מלאכת יום ראשון יום שני יום שלישי יום רביעי חמישי וששי היכן הוא מעשה מלאכתי עכשיו אדם נוטל אפופסים הרי כל המלאכה בטילה) עד שהמלך מיצר על עולמו נכנס השבת ונטל דימוס אמר הקדוש ברוך הוא כל מה שעשיתי השבת שיכללה שנאמר ויכל אלקים ביום השביעי (בראשית ב' ב'): ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים (כתב) [בתבונה] (משלי ג' י"ט) כשם שברא הקדוש ברוך הוא ארבע רוחות כך סיבב לכסאו ארבעה מלאכים ואילו הן מיכאל גבריאל אוריאל רפאל וכך העמיד ארבעה דגלים מיכאל מימינו נגד ראובן בדגלים (וכן) [ראובן] תימנה דן צפונה יהודה מזרחה אפרים ימה למה נקרא שמו מיכאל שבשעה שעבדו ישראל בים פתח ואמר מי כמוכה באלים ה' (שמות ט"ו י"א) וכשסיים התורה אמר אין כאל ישורון (דברים ל"ג כ"ו) מי כמוך ואין כאל הרי מיכאל אוריאל משמאל כנגד דן שהוא חושך ולמה נקרא שמו אוריאל בשביל תורה נביאים וכתובים שהקדוש ברוך הוא מכפר עליו (ומאליהן) [ומאיר להן] לישראל שנאמר כי אלך בחושך ה' אור לי (מיכה ז' ח') גבריאל כנגד משה ואהרן ומלכות בית דוד ולמה נקרא שמו גבריאל שביהודה כתב יהודה גבר באחיו (דהי"א ה' ב') וכתב ויקרא שמו פלא יועץ (זו) [אל] גבור (ישעיה ט' ה') רפאל מאחריו ולמה נקרא שמו רפאל כדי לרפאות שברו של ירבעם שיוצא מאפרים שהוא במערב כדכתב אל נא רפא נא לה (במדבר י"ב י"ג) הה"ד כונן שמים בתבונה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה משה הנהג את ישראל לפי מעשיהם מזרח שממנו אורה יוצא לעולם יהא שבט לוי (הוא) כנגדו שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני וגו' (שם ג' ל"ח) ומניין שלוי נקרא אור שנאמר וללוי אמר תומיך וגו' (דברים ל"ג ח') ועליו שבט יהודה שהם (ראוין) [ראון] שנ' והחונים מזרחה דגל מחנה יהודה לצבאותם (במדבר ב' ג') ועליו יששכר שהוא בעל תורה ומנין שהתורה נקרא אור שנאמר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו' כ"ג) ועליו זבולן שהוא בעל עושר שנאמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך (דברים ל"ג י"ח) דרום שמשם יוצאים גשמי נדבה (ברכה) וטללי ברכה יהו (שרוי) [שבט] ראובן שרוי כנגדו שהוא בעל תשובה שנאמר דגל ראובן תימנה (במדבר ב' י) ועליו גד שהוא גבור שנאמר גד גדוד יגדנו (בראשית מ"ט י"ט) ועליו שמעון ראובן בתשובה גד בגבורה ושמעון באמצע לכפר [עליו] אמר לו הקב"ה מערב שממנו שלג וברד (והוא השרה כנגד) [השרה כנגדו] אפרים ומנשה ובנימין שהם בני יוסף שנתגבר (עליו) [על] יצרו ומנין שנקראו שלשתן גבורים שנאמר לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו (תהלים פ' ג') והשכינה במערב שנאמר ובין כתיפיו שכן (דברים ל"ג ל"ב) אמר לו הקדוש ברוך הוא צפון שממנו חושך יוצא לעולם הסדר כנגדו שבט דן על שם ע"ז שעבדו לפי שחזר ירבעם [על] על כל השבטים ולא קבלו אלא שבט דן ועליו מטה אשר להאיר על החושך שנ' ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו (שם שם כ"ד) כתב ה' בחכמה יסד ארץ: