כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות (שמואל א' ב' כ"א): ילמדנו רבינו עד כמה ימים מברכים על החודש למדונו רבותינו א"ר אחא בשם ר' אסי עד שיתמלא פגימתו והיינו אומר עד ארבעה עשר יום עד שהיא מתחדשת והולכת עד אותה שעה מברכים את החודש אמר הקב"ה היו זהירים מברכים אותי על כל דבר ואם הייתם זהירים בברכות אף אני בא אצליכם ומברך אתכם שנאמר בכ"מ אשר אזכיר את שמי [אבוא אליך וברכתיך] (שמות כ' כ"א) ואת מוצא אברהם מה כתיב בו עקב אשר שמע אברהם בקולי (בראשית כ"ו ה') וברכתיו וה' ברך את אברהם בכל (שם כ"ד א') ולא עוד אלא שהיה רואה במזל שאינו מוליד שנאמר ואנכי הולך ערירי (שם ט"ו ב') אמר הקדוש ברוך הוא ויפה אתה מסתכל אלא חייך אברם אינו מוליד ומה אני עושה לך אני מחליף את שמך ואתה מוליד שנאמר לא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם (שם י"ז ה') וכן שרי אינה יולדת שנאמר ותהי שרי עקרה (שם י"א ל') אבל שרה יולדת שנאמר וה' פקד את שרה (שם כ"א א') ואף חנה על שהייתה תדירה להיות עולה ומתפללת בבית המקדש ומתחננת לפני הקב"ה שמע תפילתה ופקדה מניין ממה שקרינן בענין כי פקד ה' [את] חנה: [כי פקד ה' וגו'] כך פתח ר' תנחומא בר אבא קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם (תהלים קמ"ח י"ח וי"ט) קרוב ה' לכל קוראיו יכול לכל ת"ל לכל אשר יקראוהו באמת. אך טוב לישראל אלקים (שם ע"ג א') יכול לכל ת"ל לברי לבב (שם). טוב ה' (איכה ג' כ"ה) יכול לכל ת"ל לנפש תדרשנו (שם). אשרי אדם עוז לו בך (תהלים פ"ד ו') יכול לכל ת"ל מסילות בלבבם (שם). רצון יריאיו יעשה למה שאין הקדוש ברוך הוא מפיר תפילתו ונתן לו מה שמבקשו זה דוד שכתב בו חבר אני לכל יראוך (שם קי"ט ס"ג) בשעה שנצטער על בית המקדש כמ"ש זכור ה' לדוד את כל ענותו [וגו'] אם אבוא באוהל ביתי [וגו'] אם אתן שנת לעיני [וגו'] עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב (שם קל"ב א' עד ה') כיון שראה אותו הקדוש ברוך הוא שעומד ומצטער על בית המקדש מיד שלח אצלו גד הנביא והראה לו את מקום בית המקדש כמה שכתב ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה והקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי (שמואל ב' כ"ד י"ח) מיד הלך דוד הה"ד ויעל דוד כדבר גד אשר צוה ה' וגו' (שם שם י"ט) (וימצא) [ומצא] שם את המזבח שבו הקריב אדם הראשון ובו הקריב נח ובו הקריב אברהם [כיון] שמצא אותו התחיל מודד ואמר מכאן ועד כאן העזרה מכאן ועד כאן קדש הקדשים במה שכתב ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלקים (דהי"א כ"ב א') ומהיכן זה מזבח לעולה (שם) הוי שאין הקדוש ברוך הוא מיפר רוחם של צדיקים אלא נותן להם כל מה שהם מבקשים לקיים מה שנאמר רצון יריאיו יעשה. [דבר אחר רצון יראיו יעשה] מי היה זו חנה שנתפללה לפני הקב"ה ולא הוציאה הקדוש ברוך הוא ריקם מתפילתה אלא שמע הקדוש ברוך הוא את תפילתה ונתן לה כל מה שביקשה הימנו. ותדור נדר ותאמר ה' צבאות (שמואל א' א' י"א) מהו ה' צבאות אמר רבי יהודה בר' סימון אמרה חנה לפני הקב"ה רבונו של עולם יש צבא למעלה יש צבא למטה הצבא של מעלה אינם [לא] אוכלים ולא שותים ולא פרים ורבים ולא מתים אלא חיים לעולם והצבא שלמטה אוכלים ושותים ופרים ורבים ומתים ואיני יודעת מאיזו צבא אני אם משל מעלה או משל מטה אם מצבא של מעלה אני לא אהיה לא אוכלת ולא שותית (אלא) [ולא] מולידה ולא מתה אלא חיה לעולם כשם שהם חיים לעולם ואם מצבא של מטה אני אהא אוכלת ושותית ומולידה ומתה כשם שהם אוכלים ושותים ופרים ורבים זהו ה' צבאות. דבר אחר ה' צבאות א"ר יהודה ברבי סימון בפעמי רגלים עלתה חנה לב"המק וראתה את כל ישראל שם אמרה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם כל הצבאות האילו יש לך ואין לי אחד בהם. [אם ראה תראה וגו'] (שם) אם ראה מוטב ואם לאו תראה שלא בטובתך אמרה לפניו מוטב שתראה בטובה קודם שתראה שלא בטובה אמרה אם אין אתה פוקדני אני הולכת ועושה עצמי (משחת') [מסתתרת] עם איש אחד ובעלי רואה אותי וחושדני ומוליכני אצל כהן ומשקה אותי מי המרים נמצאת אני טהורה ועליך לפקוד אותי וליתן לי בן שהכתבת בתורה ואם לא נטמאה [וגו'] ונקתה ונזרעה זרע (במדבר ה' כ"ח) הוי אם ראה תראה ראה בטובה עד שלא תראה שלא בטובה. וזכרתני ולא תשכח אמתך (שמואל שם) א"ר שמואל בר נחמן שלשה פעמים כתוב בפסוק זה אמתך אמתך אמתך כנגד שלש מצות ששנו רבותינו שהנשים זקוקים להם בנדה בחלה ובהדלקת הנר אמרה חנה רבונו של עולם לא הייתה אמתך זהירה בשלשתם מהו וזכרתני בזכרים ולא תשכח את אמתך בנקיבות הה"ד כי פקד ה' את חנה ותהר [וגו']: [דבר אחר כי פקד ה' את חנה וגו'] זה שאמר הכתוב מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה (תהלים קי"ג ט') אמר הקב"ה הושבתי את שרה עקרה בתוך הבית כמה שנאמר ותהי שרי עקרה (בראשית י"א ל') כדי לשמח אותה בבנים וכי בנים הרבה היו לה לשרה והלא לא ילדה אלא יצחק בלבד דכתב ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו (שם כ"א ב') ומהו אם הבנים שמחה אלא בשעה שילדה שרה את יצחק היו אומות העולם אומרים בנה של שפחה הוא ועושה היא עצמה כאילו היא מניקה אותו באותה השעה אמר לה שרה מה את עומדת אין השעה הזו של צניעות אלא עמדי והפריע עצמך בשביל קדושת השם עמדה שרה והפריעה עצמה והיו שני דדיה מוריקים חלב כשני זינוקים של מים כמה שכתב ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה (שם שם ז') אמר רבי פנחס הכהן בן חמא בש"ר חלקיה קמתו של אברהם הובישה ונעשת מלילות מי מלל לאברהם והיו אומות העולם מביאים את בניהם אצל שרה שתניק אותם לקיים מה שנאמר הניקה בנים שרה ויש מהם שהיו מביאים את בניהם באמת שתניק אותם ויש מהם שהיו מביאים את בניהם לבדוק אילו ואילו לא הפסידו א"ר לוי אילו שבאו באמת נתגיירו זהו שאמר הניקה בנים שרה מהו הניקה בנים שנתבנו בישראל ואילו שבאו לבדוק אותה אמרו רבותינו נתגדלו בעולם הזה פרוקופאות וכל גרים המתגיירים בעולם וכל יראי שמים שיש בעולם מן אותם שינקו מן חלב של שרה הוי אם הבנים שמחה זו שרה. דבר אחר מושיבי עקרת הבית א"ר ברכיה בשם ר' שמואל בר נחמן זו יוכבד וכי עקרה היתה הרי ילדה אהרן ומרים אלא את מוצא בשעה שגזר פרעה כל הבן הילוד היארה תשליכוהו (שמות א' כ"ב) כיון ששמע עמרם כן הוא ובית דינו באותה שעה גזרו ומנעו ישראל מפרייה ורביה והוציאו את נשיהם את נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה (מיכה ב' ט') לפיכך קורא (אותה) [את] יוכבד עקרה שנתעקרה מביתה מרים היתה אותה שעה בת שש שנים ואמרה אבא אבא פרעה היה טוב לישראל יותר ממך למה פרעה גזר בזכרים ואת בזכרים ובנקיבות פרעה גזר ספק נתקיימה גזירתו ספק לא ואתה גזרת ונתקיימה גזירתך כיון ששמע עמרם את דבריה הביא אותה לפני סנהדרין ואמרה לפניהם ואמרו לו עמרם אתה אסרת ואתה צריך להתיר את הדבר אמר להם ומה אתם אומרים לי נחזור בחשאי אמרו לו ומי מודיע לכל ישראל א"ר יהודה בר זבידא הושיבה עמרם בפוריא והיה אהרן מכאן ומרים מכאן טוענים קורקנות ומהלכים לפניה ורוח הקודש צווחת מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה ולמה עשה עמרם כן כדי שידעו ישראל ויחזירו את נשיהם וכיון שראו אמרו שירה להקב"ה ולא אמרו שירה אלא אמרו עכשיו משה הגואל נולד ואנו (נגאלנו) [נגאלים] ממצרים (הללו) [הללויה בצאת ישראל ממצרים]. דבר אחר מושיבי עקרת הבית אמר הקדוש ברוך הוא הושבתי את מרים בת תנחום עקרה בשביל לשמח אותה (בבנים מבניה) [בבניה] לעתיד לבא. אמרו רבותינו מעשה היה במרים בת תנחום בימי השמד שהיו לה שבעה בנים תפשו את הראשון אמרו לו בא (וישתחוה) [והשתחווה] לע"ז אמר להם איני כופר באלקים מיד נטלוהו ונתנוהו בתוך (הטיגנו וטיגם) [הטיגן וטגנו] אותו וכך תפשו את השני אמרו בא והשתחוה לע"ז אמר להם איני כופר בהקב"ה מיד עשו לו כאשר עשו לראשון כך עשו לשלישי ולרביעי ולכולם נשתייר הקטן שבהם אמרו בא והשתחוה לע"ז ואם לאו אנו עושים לך כמו שעשינו לאחיך אמר להם אלך ואימליך באמי הלך אצל אמו אמר לה מה [את] אומרה אשתחוה לע"ז או לאו אמרה לו אמו הא בני מה אתה מבקש שיהיו כל אחיך נתונים בחיקו של אברהם לעתיד לבא מיד הלך ולא ביקש להשתחוות לעבודה זרה מיד נטלוהו ועשו לו כשם שעשו לאחיו ונטלו את מרים אמם (והרגן) [והרגו] אותה אמר הקדוש ברוך הוא לעתיד לבא אני משמח אותה (בבנים) [בבניה] אם הבנים שמחה. דבר אחר מושיבי עקרת הבית זו חנה דכתב ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים (שמואל א' א' ב') שהיתה לעקרה בתוך הבית כדי לשמח אותה בבנים אם הבנים שמחה כי פקד ה' [את] חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות אמרה לו חנה רבונו של עולם מה עלי לעשות לומר לך שירות וזמירות הללו יה (בצאת ישראל ממצרים) ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה' רמה קרני באלקים: דבר אחר כי פקד ה' את חנה זש"ה מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו (משלי כ"ז כ"א) מהו מצרף לכסף וכור לזהב אלא כשם שהצורף הזה מכניס את הכסף לאש ואת הזהב לכור ואינו משהם בהם כך הקב"ה צורף את הצדיקים (מהם) כל אחד ואחד [מהם] לפי כבודו הוי מצרף לכסף וכור לזהב מהו ואיש לפי מהללו הקדוש ברוך הוא צורף את הצדיק לפי מעלליו וכן אתה מוצא שרה צירפה הקב"ה עשרים וחמש שנים משבאת לארץ ישראל כמה שכתב ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן (בראשית י"ב ד') והיתה אותה שעה בת ששים וחמש שנים שהיה גדול הימנה עשר שנים והולידה בת תשעים שנה שהיה אברהם בן מאה שנה כשנולד יצחק שנאמר הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד (שם י"ז י"ז) הרי נמצאת למד שצירפה הקדוש ברוך הוא לפי כחה ורבקה אף היא צירפה הקב"ה לפי כחה עשרים שנה מניין שכן כתב ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל (שם כ"ה כ') וכתב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם (שם שם כ"ו) הרי נמצאת שצירף אותה הקדוש ברוך הוא עשרים שנה וחנה צירפה (אותה) הקדוש ברוך הוא אף [היא] לפי כחה וכמה צירף אותה אמרו רבותינו תשע עשרה שנה והיאך אלא עשר שנים ששהתה עמו ולא ילדה ונטל את פנינה וילדה לו עשרה בנים שכן אתה מוצא שאלקנה אומר לחנה הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים (שמואל א' א' ח') אילו בניה של פנינה ואתה נותן שמונה שנים לעיבורים ושנה אחת לעיבורו של שמואל הרי תשע עשרה שנה ואח"כ פקדה כי פקד ה' [את] חנה: [דבר אחר כי פקד ה' את חנה] א"ר אחא בשם רבי שמעון בן לקיש אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בעל פקדונות [אני] שכל שאדם מפקיד אצלי אני נותן לו למה הדבר דומה לאחד שהיה בעל הפקדונות והיו הבריות מפקידות אצלו בא אחד והפקיד אצלו (זהב) [זהובים] בא אחד והפקיד קוצים באו ליטול אותם הימנו מי שהפקיד אצלו כסף נתן לו כסף מי שהפקיד אצלו קוצים החזיר לו קוצים כך אמר הקדוש ברוך הוא בעל פקדונות אני כל מה שאדם פוקד אצלי אני נותן לו כך אתה מוצא אברהם הפקיד אצל הקב"ה נפשות דכתב ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו [וגו'] ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית י"ב ה') וכי אברהם עשה נפשות א"ר אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זימרא אם יכנסו כל באי עולם לבראות אפי' יתוש אחד אינם יכולים ואתה אומר ואת הנפש אשר עשו בחרן וכי אברהם ושרה ברא נפשות מהו שכתב ואת הנפש אלא שהיה אברהם מגייר אנשים ושרה מגיירת הנשים זהו שכתב ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו (קהלת ח' י') והיו מביאים את הבריות תחת כנפי השכינה אמר להם הקדוש ברוך הוא חייכם נפשות פקדתם אצלי נפשות אני פורע לכם וה' פקד את שרה [וגו'] ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו (בראשית כ"א א' וב') בא עמלק והפקיד אצלו קוצים כמה שכתב ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים (שמות י"ז ח') וכן אשר קרך בדרך ויזנב בך כל [וגו'] (דברים כ"ה י"ח) אמר לו הקב"ה הפקדת אצלי קוצים חייך קוצים אני פורע לך כה אמר ה' פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל [וגו'] ועתה לך והכית את עמלק (שמואל א' ט"ו ב' וג') וחנה פוקדה אצל הקדוש ברוך הוא נפשות כמה שכתב ויהי איש מן הרמתים צופים ושמו אלקנה בן ירוחם בן אליהו בן תוחו (שם א' א') אמר רבי יוחנן לשון גימטריקון הוא תחו הוא אסף א"ת ב"ש ת"א ח"ס ו"ף אמר רבי [יונה] בשם רבי ואחר כל השבח הזה כתב בו ולו שתי נשים (שם שם ב') ולמה נטל שתי נשים בשביל ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים (שם) כיון שראתה חנה שלא ילדה אמרה אומר לו שיכניס צרתי לביתי ומתוך זה יראה הקב"ה שהכנסתי צרתי לביתי ויפקוד אותי אמר לה הקדוש ברוך הוא חייך (את) חנה הפקדת אצלי נפשות [נפשות] אני משלם (לידך) [ליך] כי פקד ה' את חנה: ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות הרי חמשה ואנו מוצאים שאמרה בשירתה שילדה שבעה שנאמר שביעים בלחם נשכרו (שם ב' ה') מהו נשכרו נשתכרו (ורביעין) [ורעבים] חדלו (שם) מן (רעיבים) [רעבונם] עד עקרה ילדה שבעה (שם) זו חנה ורבת בנים אומללה (שם) זו פנינה ואם חמשה ילדה היאך אומרת ילדה שבעה רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנין רבי יהודה אומר חמשה ילדה אלא ששמואל שקול כנגד משה ואהרן שנאמר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו וגו' (תהלים צ"ט ו') רבי נחמיה אומר חמשה ילדה [אלא] שראתה שני בניו של שמואל ויהי שם בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה (שמואל א' ח' ב') ובני בנים כבנים לכך עד עקרה ילדה שבעה [ורבנין אמרין חמשה ילדה] אלא מה כתב ויהי היום ויזבח אלקנה ונתן לפנינה אשתו ולכל בניה ולבנותיה מנות ולחנה יתן מנה אחת אפים (שם א' ד' וה') בסבר פנים יפות דבר אחר מהו אפים כנגד כל הפנים ד"א היפה שבהם ד"א אפים (פין) נתן לה כפלים למה כי את חנה אהב וה' סגר רחמה (שם) והיתה פנינה מכעסת אותה והיתה בוכה ולא אוכלת כמה שכתב וכן יעשה שנה בשנה מדי עלותה בית ה' כן תכעיסנה ותבכה ולא תאכל (שם שם ז') ויאמר לה אלקנה אישה למה תבכי (שם ח') אמר לה שרה שהיתה עקרה כך היתה יושבת ובוכה כל היום [ולמה לא תאכלי] (שם) אלא רבקה שהיתה עקרה כך היתה עושה למה ירע לבבך (שם) אלא רחל שהיתה עקרה כך היתה יושבת בינה לבין עצמה הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים (שם) אילו עשרה ראשי דורות ואילו הן ואלה תולדות פרץ פרץ הוליד את חצרון (רות ד' י"ח) כלהם עשרה. ד"א הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים אילו עשרה בנים של פנינה לא עשה אלא כשבא לפקוד את חנה היתה חנה יולדת בן אחד ופנינה קוברת שני בנים ילדה חנה ארבעה ופנינה קוברת שמונה והיתה חנה מעוברת בן חמישי ונתייראה פנינה שלא תקבור שני בניה שנשתיירו לה מה עשתה פנינה הלכה ובקשה מן חנה אמרה לה בבקשה ממך נעניתי לך יודעת אני שחטאתי לך אלא וותר לי כדי שיחיו שני בני שנשתיירו לי באותה השעה נתפללה חנה לפני הקב"ה אמרה לפניו וותר לה את שני בניה שיחיו אמר לה הקדוש ברוך הוא חייך שהיו ראויים למות אלא הואיל שנתפללת עליהם שיחיו לשמך אני קורא אותם לפיכך הוא אומר עד עקרה ילדה שבעה שנתחשבו לה שני בנים של פנינה: דבר אחר כי פקד ה' את חנה מה כתב למעלה מן העניין וכעסתה צרתה גם כעס (שמואל א' א' ו') שהיתה פנינה מכעסת [את] חנה כעס בתוך כעס ומה היתה עושה אמר רבי נחמן בר אבא היתה פנינה משכמת ואומרת לחנה אין את עומדת ומרחצת פניהם של בנייך כדי שילכו לפני הספר ובשש שעות היתה אומרת אין את עומדת ומקבלת את בנייך שבאו מבית הספר זה וכעסתה צרתה גם כעס אמר רבי תנחומא בר אבא היו יושבים לאכול והיה אלקנה נותן לכל אחד ואחד מן בניו חלקו מה היתה פנינה עושה מתכוונת להכעיס את חנה היתה אומרת לאלקנה תן לזה בני חלקו ולזה בני לא נתתה חלקו למה בעבור הרעימה (שם). (לטובה) דבר אחר בעבור הרעימה [על האלקים לטובתה] אמר (להם) [לה] הקב"ה את מתרעמת אותה עלי חייך שאין רעמים שאין אחריהם מטר (ממך) [מיד] אני (פוקדת) [פוקדה] כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות: ... “He does the will of those who fear Him…” (Tehillim 145:19) Meaning that Gd does not annul his prayers and gives him what he requests. This refers to David, of whom it is written “I am a companion to all who fear You…” (Tehillim 119:63) at the time when he was troubled over the Holy Temple, as it is written “Remember, O Lord, onto David all his affliction. That he swore to the Lord, he vowed to the Mighty One of Jacob; That I shall not come into the tent of my house, and I shall not go up on the bed that was spread for me. I shall not give sleep to my eyes nor slumber to my pupils, Until I find a place for the Lord, dwellings for the Mighty One of Jacob.” (Tehillim 132:1-5) Since the Holy One saw that he stood there, troubled over the Holy Temple, He immediately sent Gad the prophet to him and showed him the place of the Holy Temple, as it is written “And Gad came to David on that day, and said to him, ‘Go up to erect an altar to the Lord in the threshing-floor of Aravnah the Jebusite.’” (Shmuel II 24:18) David went there immediately, as it says “And David went up according to the word of Gad, as the Lord had commanded. (Shmuel II 24:19) He found there the altar where Adam, the first man, made offerings, where Noach made offerings, where Avraham made offerings. Once he found it he began to measure, saying ‘from here to here will be the Courtyard, from here to here will be the Holy of Holies’ as it says “And David said, ‘This is the House of the Lord God…” (Divre HaYamim I 22:1) And how could he declare “…and this is the altar for burnt offerings for Israel” (ibid.)? This is what is meant that the Holy One does not nullify the desire of the righteous, but rather gives them what they seek in order to fulfill “He does the will of those who fear Him…” (Tehillim 145:19)