Chapter 2 ב׳
1 א

אחר הדברים האלה זכר המלך אחשורוש וגו' ר"ל כי תיכף אחר המעשה זכר את ושתי כלומר שזכר אותה וכל זכירה הוא לרחמניות על הנזכר שכן אמר (ירמיה לא, יט) הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאום ה'. ע"כ כתיב אחר הדברים האלה זכר את ושתי ובא הכתוב לומר כי תכף מיד שעשה המעשה והרג את ושתי היה מרחם עליה שנהרגה ולפי הסברא לא היה ראוי שיזכור אותה מיד כיון דמתחלה כתיב (אסתר א, יב) ויקצוף המלך מאוד וחמתו בערה בו אלא בודאי היה זה מן הש"י שכך גזר שתהרג ולכך מיד שנעשה גזירת המלך הש"י מיד שך חמתו כי לא היה החימה רק מן הש"י כמו שהתבאר למעלה ולכך כתיב אחר הדברים ולא כתיב כשך חמת המלך בלבד אלא בא לומר כי מיד אחר ההריגה שך חמת המלך כי כל לשון אחר סמוך הוא וזה ראיה שגזירת השם היה ולכך אמר (שם ב, א) ואת אשר נגזר עליה ר"ל שכך נגזר מן הש"י עליה ומפני ששמעו נעריו שזכר את ושתי ולכך אמרו בודאי מפני תשוקתו אל אשה זכרה ומתחרט עליה לכך אמרו נעריו יבקשו למלך נערות בתולות וגו' (שם ד, ב) ואמרו יבקשו נערות בתולות עתה מיד כיון שהמלך מצטער על חסרון האשה ואין לסמוך על ויפקד המלך פקידים כי דבר זה צריך אריכות זמן להפקיד פקידים בכל מדינות מלכותו ולפיכך אמר יבקשו למלך מיד ומכל מקום אין לסמוך ע"ז שמא לא תהי' מרוצה אחת אל המלך ולכך אמרו אחר כך ויפקד המלך וגו' ולכך כתיב יבקשו בראשונה כי מפני שאינם הרבה כאשר אינם הולכים לקבוץ בכל מדינות המלך לכך צריך לבקש כי הם מעטים אבל בכל מדינת מלכותו נמצאו הרבה ועוד כי מתחלה היו הם מבקשים נערות בתולות והיו אומרים כי המלך רוצה לראותה ולהמליך אותה תחת ושתי ולא היו מגלין להם שהוא מקבץ הרבה בתולות לבעול אותם אבל בכל מדינת מלכותו א"א לעשות כך כי כבר נגלה דבר זה שהיה בועל אותם וכל אחד היה מונע מלתת בתו ולכך אמר (שם ב, ג) ויקבצו את כל נערה בתולה שהיה מקבץ אותם בעל כרחם ומתחלה לא נעשה כך והיה כל אחד נותן בתו ברצון ולא היה מסתיר אותה ממנו מפני שאמרו שדעתו להמליך אותה ונ"כ מתחלה לא אמרו רק יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה ויבואו למלך מיד ואין צריך להם תמרוקי נשים כי הם יפות מאוד ואחר כך כתיב (שם) ויקבצו את כל נערה בתולה טובת מראה, כתב כל נערה בתולה טובת מראה וכל נערה משמע אפילו אינה טובת מראה רק טובת מראה קצת ולכך כתיב (שם) ונתון תמרוקיהן, שצריכין י"ב חדש תמרוקי נשים ומפני כי צריך למלך אחשורוש נשים מיד אמר מתחלה יבקשו נערות בתולות טובות מראה שיהיו טובות מאוד ואין צריכין תמרוקי נשים כלל ובשביל זה כתיב טובת מלא שהם טובות לגמרי אבל אצל ויפקד כתיב טובת חסר אע"ג שאינם טובת מאוד הרי על ידי חמרוקי נשים יהיו טובות ויפות. ובגמרא (מגילה יב, ב) ויפקד המלך פקידים א"ר נחמן ארב"א מ"ד (משלי יג, טז) כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אולת כל ערום יעשה בדעת זה דוד המלך ע"ה דכתיב ביה (מלכים א, א, ב) ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה וכל מאן דה"ל ברתיה אייתי ניהליה וכסיל יפרוש אולת זה אחשורוש דכתיב ביה (אסתר ב, ג) ויפקד המלך פקידים דמאן דה"ל ברתיה אטמרא מניה וגם זה אמרו בשביל תוקף הנס כי מנע הש"י ממנו החכמה עד שיהיה אויל בדבר זה שאם עשה כמו שעשה דוד אפשר שהיה מוצא אחרות שנראה נאות מן אסתר אבל כאשר עשה כך היו מסתירין הבנות הנאות ויש להקשות למה לא הסתיר מרדכי ג"כ את אסתר ואין זה קשיא דודאי היתה נסתרת ועם כל זה עשה הש"י ופעל שהיתה נמצאה ומה שלא כתיב דבר זה בפסוק שאם כן יש לחשב כי בלא זה היתה יצאנית רק עתה שלא תהיה נלקחת לבית אחשורוש לא היתה נגלית והש"י גרם שהיתה נגלית וזה אינו כי בלא זה כל כבודה של בת מלך פנימה והיתה נסתרת ובפרט זאת ששמה אסתר שכל עניינה היה הצניעות והסתירה כמ"ש שכל עניין אסתר היה דבר זה ולכך לא פירש הכתוב שהיתה נסתרת ועל ידי סבה היתה נגלית. תמלוך תחת ושתי (אסתר ב, ד) לכך אמרו תחת ושתי ולא הל"ל רק והנערה אשר תטב תמלוך רק מפני שר"ל שאין זה גנאי למלך אם תמלוך מלכה שאינה מזרע מלכים כי אלו לא היתה באה במקום ושתי רק היה זה תחלת מלכותה בזה י"ל זה גנאי למלך אבל מפני כי ושתי שהיתה מזרע מלכות היתה מלכה מתחלה רק שעשתה מעשה רע נהרגה ואחרת היא במקומה אין זה גנאי למלך. איש יהודי (אסתר ב, ה) במדרש (אסתר רבה ו, ב) איש יהודי היה בשושן הבירה איש מלמד שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו דכתיב (במדבר יב, ג) והאיש משה עניו מאוד מה משה עמד בפרץ דכתיב (תהלים קו, כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ וגו' אף מרדכי כן דכתיב (אסתר י, ג) דורש טוב לעמו עד כאן פירש משה נחשב איש כי שם איש נאמר על מי שהוא זריז מאוד מאוד וכאשר בא פרצה אחת והוא עומד כנגד זה בכח שלו זה נקרא איש כמו שעשה מרדכי שעמד בפרץ לכך נקרא איש יהודי. ובמדרש (אסתר רבה ו, ב) איש יהודי למה נקרא שמו יהודי והלא ימיני הוא אלא לפי שייחד שמו של הקב"ה כנגד כל באי עולם הדא הוא דכתיב (אסתר ג, ב) לא יכרע ולא ישתחוה לו ולפי שייחד שמו של הקב"ה נקרא יהודי כלומר יחידי פי' כי הה"א בשם יהודי במקום ח' ונעשה יחידי זה שמייחד שמו יתברך וכופר בע"ז הוא יחידי כלומר שהוא היה מייחד שמו נגד כל העולם וכן הוא בגמרא (מגילה יג, א) שנקרא יהודי על שם שכפר בע"ז ויש אומרים שהיה שקול כאברהם בדורו מה אברהם אבינו מסר את עצמו לתוך כבשן אש והכיר לבריות גדולתו של הקב"ה הה"ד (בראשית יב, ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן אף מרדכי בימיו הכירו הבריות גדולתו של הקב"ה הדא הוא דכתיב (אסתר ח, יז) ורבים מעמי הארץ מתיהדים ונראה כי י"א ג"כ באו לפרש מלת יהודי דאם לא כן וי"א שאמר ואמר מפני שהיה מקדש ש"ש נקרא בשם יהודי ופירש זה לפי שבשם יהודה שם של ד' אותיות משמו הגדול ומי שמקדש שמו ברבים ראוי שיהי' בשמו השם המיוחד וכך אמרינן בסוטה (לו, ב) יהודה שקידש שמו ברבים נקרא כולו על שמו ולכך נקרא מרדכי יהודי על שם שקידש שמו יתברך. ובמדרש (אסתר רבה פרשה ו, ב) ושמו מרדכי הרשעים קדמה לשמם, נבל שמו (שמואל א, כה, כה) שבע בן בכרי שמו (שם ב, ך, א) אבל הצדיקים שמן קודם להן, ושמו מנוח (שופטים יג, ב) ושמו שאול (שמואל א, ט, ב), ושמו אלקנה (שמואל א, א, א), ושמו בועו, (רות ב, א) ושמו מרדכי, (אסתר ב, ה), לפי שדומין לבראן דכתיב (שמות ו, ג) ושמי ה' ה' ע"כ, וביאור זה השם מורה בכל מקום על המהות נקרא אדם וזה מורה על מהותו שהוא נברא מן האדמה וכן כל שם ושם מורה על המהות והצדיק שייך אצלו השם קודם כי הצדיק מציאתו ומהותו אינו יוצא מן הסדר שסדר הש"י בבריאה מה שיהיה האדם ולפיכך אצל הצדיק כתיב ושמו מרדכי כי המהות שלו הוא כסדר הבריאה שברא הש"י לכך השם הוא קודם אבל הרשע אין לו המציאות בסדר העולם שתאמר המהות הוא קודם כי אדרבה הרשע יוצא מן סדר הבריאה ולכך הרשע היא קודם לשמו כי אין מהותו נמצא בסדר העולם עד שנמצא הרשע אז יש לו מהות הוא הרשעים אבל קודם שנמצא לא ימצא לו מהות רק הצדיק שאינו יוצא מסדר העולם לכך מהותו שהוא כסדר העולם נמצא קודם והבן הדברים האלו מאוד כי הם דברים ברורים. ובגמרא (מגילה יב, ב) איש יהודי וגו' ממה נפשך אי ליחסון קא אתי ליחסי' וליזל עד בנימין בר יעקב מאי שנא הני תלתא ותו לא תנא כולן על שמו נקרא בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו בן שמעי בן ששמע אל תפילתו בן קיש בן שהקיש על דלתי רחמים ופתחו לו קרי ליה יהודי וקרי ליה ימיני קרי ליה יהודי אלמא מיהודי קא אתי וקרי ליה ימיני אלמא מבנימין קא אתי א"ר נחמן מרדכי מוכתר בנימוסי היה רבא בר כהנא ורבה בר חנא משמיה דריב"ל אמר אביו מבנימין ואמו מיהודה ורבנן אמרי משפחות מתגרות זו בזו משפחת יהודה אומרת אנא גרמתינן דאתילד מרדכי דלא קטליה דוד לשמעי בן גרה ומשפחת בנימין אומרת מיני קאתי רבא אמר כנסת ישראל היא דאמרה להך גיסא ולהך גיסא ראי מה עשה לי יהודה ומה שלם לי ימיני מה עשה לי יהודה דלא קטליה דוד לשמעי בן גרה שאלמלא לא היה שמעון בן גריא וקטליה דוד לא היה מתיליד מרדכי דמקני ביה המן וגרם צערא לישראל ור' יוחנן אמר לעולם מבנימין קא אתי ואמאי קרי ליה יהודי על שם שכפר בע"ז שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי שנאמר (דניאל ג, יב) איתי גברין יהודאין די מנית יתהון וגומר, ופירש זה כי הגאולה הזאת מן המן הרע היו בישראל שני דברים האחד שלא היה השונא שולט בהם השני שישלטו הם בשונא שלהם והשבטים יש שהוא מיוחד ומוכן לדבר א' ויש שהוא מוכן לדבר אחר ויהודה מוכן הוא להיות גובר על האויב כדכתיב (בראשית מט, ח) ידך בעורף אויביך וכתיב (שופטים א, ב) יהודה יעלה בראש אם כן יהודה מוכן בזה יותר להתגבר על השונא והשבט הזה בין שאר השבטים דומה כמו הראש בשאר האיברים והראש הוא עליון ולדבר זה יהודה מוכן להעלות ולהתגבר על השונא ושבט בנימין מוכן הוא אל הקיום שלא ישלטו שונאיו בו ודבר זה כי בנימין הוא הקטון שבשבטים הקטון יש לו קיום ביותר ודבר זה תדע להבין כי אין לך קטן ביסודות העולם כמו הארץ שהוא יסוד הקטון ונאמר (קהלת א, ד) והארץ לעולם עומדת ודבר זה נתבאר בכמה מקומות (נתיבות עולם נתיב הענוה פרק ב) וכמו שהראש מוכן להתגדל על הכל כן הלב בו החיות שהוא קיום האדם ולפיכך אלו ב' שבטים היו דומים לראש ולב האדם, וסבירי ליה כי זה שאמר (אסתר ב, ה) איש יהודי ובסוף המקרא כתיב איש ימיני אלו ב' שמות באים להורות על הצלת ישראל דבמה שהיה מרדכי איש יהודי היה לו הכנה שיהיה מושל על האויב כי המלך דוד שהיה מלך יהודה נתן חיים אל שמעי בן גירא אע"ג שלא היה ראוי מצד עצמו והכל כי דוד המלך היה מוכן לשלוט באויב ובשונא לכך היה דוד סבה אל זה שלא להמית את שמעי שיצא ממנו מרדכי אשר היה שולט על האויב ואמר איש ימיני מפני שבנימין מוכן שיצא ממנו מי שיש לו הכנה שלא ישלוט האויב בו כך רבנן ס"ל, אבל רבא סבירא ליה שלא היתה הגאולה רק מצד כל ישראל שהם ראוים לגאולה הזאת ולא מצד השבטים כי מצד השבטים יש בהם הכנה אל הצרה וזה מצד יהודה שהוא השבט שאליו ראוי הממשלה והוא רוצה למשול וכאשר אחד רוצה למשול עליו דבר זה אינו רוצה כמו שהיה במעשה הזה כי בשביל שלא היה רוצה מרדכי להיות נכנע להמן כמו שארז"ל (מגילה טו, ב) שקראו מרדכי עבדא דמזדבן בטולמא דלחמא לכך היה מתקנא בו המן והיה רוצה למשול עליו ודבר זה מצד שהוא איש יהודי אשר ליהודי הוא הממשלה על אחר ומזה מתחייב שכנגדו ג"כ רוצה למשול בו וכן מצד שהוא איש ימיני שהוא הקטון שבשבטים ואין הקטון אליו כ"כ ממשלה ולפיכך אע"ג שהיה איש יהודי ומצד שבט הזה יש כאן הכנה לממשלה ומ"מ מצד שהוא איש ימיני שהוא הקטון שבשבטים אין כאן כ"כ הממשלה לכך שאול שהוא איש ימיני לא היה מושל על אגג להמית אותו רק נתן לו חיים ולא היה גובר עליו לגמרי ולהמיתו וכל זה מפני שהיה מן הקטון שבשבטים ולא היה מוכן אל הממשלה לגמרי ולכך היה שאול מוחל על כבודו ואם לא היה מרדכי איש ימיני לא היה גובר המן כלל ולפיכך כתיב איש יהודי וכתיב איש ימיני להגיד סבת הצרה שהגיע מן השבטים כי מצד מרדכי שהוא איש יהודי לא היה רוצה להיות נכנע מן השונא ומצד בנימין שהוא הקטון שבשבטים לא היה מתגבר על השונא אגג ונתן לו חיים ולכך מצד השבטים אדרבה על ידם היה התנגדות המן והגאולה היא מצד הש"י אשר גאלם מידו כך הוא דעת רבא ומ"ש ר' יוחנן שנקרא יהודי ע"ש שכפר בע"ז כבר נתבאר למעלה. היה בשושן הבירה (אסתר ב, ה) מה שהוצרך לומר שהיה בשושן הבירה ר"ל שהיה מרדכי איש מסויים וניכר בכל הכרך אף שהיה בין האומות ושושן כרך גדול היה ושם היו חשובים וגדולי המלכות מאוד מ"מ היה ניכר ונודע מרדכי וכל זה מפני כי היה מוכן מרדכי לגאולה כמו שרמז במלת היה כמו שאמרנו למעלה לכך היה מצליח אף קודם לכן וכמו שתמצא במשה שגם הוא היה מוכן לגאולה ונראה בו סימן זה שהיה מוכן לגאולה ובשביל זה נקרא איש על שם חשיבות שכן לשון איש בכל מקום וזה מבואר ולעיל פירשנו כי נקרא מרדכי איש כמו שנקרא משה איש כי מרדכי הוא שלימות ישראל וצורתם כמו שהאיש צורת האשה וכמו שהיה משה צורת ישראל כך היה מרדכי צורת ישראל כמו שבארנו למעלה. איש ימיני (שם) רש"י פי' אף שקרא אותו למעלה איש יהודי זהו מפני שהוא בתוך הגולה אשר הגלת יהודה לכך נקראו כולם בשם יהודה כי שבט יהודה הוגלה אבל רז"ל (אסתר רבה ו, ב) הוקשה להם דלא הל"ל יהודי כלל רק הל"ל איש היה בשושן כו' וכי בשביל שהוגלה בתוך גלות יהודה יקרא אותו יהודי שהרי קרא אותו בשם ימיני כאן ולמה קרא אותו על שם שבט אחר לחנם ולכך דרשו כמו שהתבאר למעלה, אשר הגלה (שם ב, ו) וגו' כתב זה שלא תאמר שיצא חוץ לא"י מדעתו ודבר זה אינו ראוי לצדיק וע"ז אמר אשר הגלה ולא יצא חוץ לארץ מדעתו ושלא יקשה כיון שהיה מרדכי מוכן לגאולה באחרונה אם כן היה ראוי שלא ילך בגולה הוא בעצמו וע"ז אמר שהוגלה עם יכניה מלך כו' ועם יכניה הוגלה החרש והמסגר שכיון שפותחין פיהם הכל נעשו כחרשין ובשעה שהן סוגרין שוב אין פותח ולכך הוגלה להיות עם אנשי התורה ולא היה רוצה לפרוש מן התורה ומפני שלא תטעה לומר כי גלות זה לשושן היה כי מרדכי בשושן היה וא"כ לשושן הוגלה ולכך אמר שנבוכדנאצר הגלה אותם לבבל ומבבל בא לשושן וכל זה בא לומר כי מרדכי היה קרוב למלכות אצל נבוכדנאצר וכאשר בטל מלכותו על ידי מלך פרס ומדי לקחום יועציו וחכמיו של נבוכדנאצר עמו לשושן ויהי אומן את הדסה היא אסתר (אסתר ב, ז) קרי לה אסתר וקרי לה הדסה תניא (מגילה יג, א) א"ר מאיר אומר אסתר שמה ולמה נקרא שמה הדסה ע"ש הצדיקים שנקראו הדסים וכן הוא אומר (זכריה א, ח) והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה ר' יהודה אומר הדסה שמה ולמה נקרא שמה אסתר מפני שהיתה מסתרת את דבריה וכן הוא אומר אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה ר' נחמיה אומר הדסה שמה ולמה נקרא שמה אסתר שא"ה היו קורין אותם על שם אסתר בן עזאי אומר אסתר שמה ולמה נקרא שמה הדסה מפני שהיתה בינונית לא ארוכה ולא קצרה אלא בינונית כהדס ר' יהושע בן קרחה אומר ירקרקת היתה וחוט של חסד מושך עליה, כי אין לה אב ואם (אסתר שם) וכתיב (שם) במות אביה ואמה למה לי אמר רב חסדא עוברתה אמה מת אביה ילדתה אמה מתה אמה, ונראה שדרשו כך מפני כי ובמות אביה ואמה הוא יתור ולא הוי צריך לכתוב לכך דרש במות אביה היינו בשעה שנעשה לה אב והיינו עברתה מת אביה שבאותו שעה נעשה אביה ובשעה שנעשית לה אמה וזה בשעה שנולדה דבשעת העיבור כיון שלא פי' הולד ממנו לא נקרא עדיין אמה מה שאין כן אצל האב שמיד שנתעברה ממנו נקרא אביה ואצל האם ק"ל עובר ירך אמו וכשילדתה מתה אמה. לקחה מרדכי לבת תניא (מגילה יג, א) דבי רבי מאיר אל תקרי לבת אלא לבית וכן הוא אומר ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת אלא כבית ה"נ לבית, פירש זה מה שאמר שנקראת הדסה על שם הצדיקים כי אסתר צדקת היתה בעצמה ודבר זה נראה שאסתר היתה עומדת בבית אחשורוש שהוא רשע גמור ולא היתה נמשכת אחריו וזה מורה על שצדקת היתה באמת וזה שמביא הכתוב בין הדסים אשר במצולה כלומר כי הצדיקים עומדים בין הרשעים שהם בעלי גיהנם שנקרא עמק ומצולה ונשאר עם כל זה בצדקתו וכן היתה אסתר עומדת בבית הרשע אשר מקומו בגיהנם ועם זה היתה עומדת בצדקות שלמה ומפני כי אסתר צנועה היתה וכמו שהתבאר וההדס אשר עליו שלו חופין את עצו ובזה הוא צנוע ולכך השם הראוי לה הדסה וזה פי' הוא אסתר כלומר שיש לה מדריגה פנימית נסתרת בשביל הצניעות שבה ובשביל כך זכתה לגאולת ישראל ומה שאמר שהיתה מסתתרת דבריה פי' שהיה לה מידת הצניעות ולפיכך זכתה לאבד את המן ודבר זה ידוע כי מה שנקראת אסתר הוהא יורה על מדריגת נסתרת עליונה ופנימית שהיה לה וכמו שיתבאר בסמוך כי הצניעות דוקא מאבד זרע המן ודבר זה רמז הכתוב במה שאמר על עשיו יסחבום צעירי הצאן (ירמיה מט, כ) ותרגום יהונתן זוטרי דאחוי שאין עשו נופל רק ביד שבט בנימין שהוא הצעיר כי הצעיר יש לו הצניעות יותר שהרי לא יצא אל הנגלה רק באחרונה ולכך יש לו הצניעות וההסתר וכמו שיתבאר בסמוך ולכך נפל המן ביד מרדכי ואסתר שהם משבט בנימין ובפרט ביד אסתר שנקראת ע"ש הצניעות וגם מרדכי היה לו מדה עליונה הנסתרת כמו שיתבאר עוד כי כל שהוא צנוע אינו מוכן לצאת אל הנגלה שהרי לשון צנוע משמע שהוא צנוע ואינו ממהר לצאת אל הנגלה ולפיכך הצעיר שבא לעולם ויצא מן ההסתר אל הנגלה באחרונה מורה כי מדריגת הוא ההסתר והצניעות לכך יצא באחרונה אל הגלוי ועשו אין בו רק הגלוי לכך יצא עשו ראשונה ועל דבר זה לא שולט דבר שיש לו כח פנימי נסתר לכך כתיב (בראשית כז, כב) הקול קול יעקב והידים ידי עשו כלומר יעקב יש לו כח הקול שהוא יוצא מפנימית האדם ועשו יש לו הידים שאין לך דבר חוצה יותר מן הידים שמתפשטים לחוץ והקול הפנימי גובר על הידים שהם בחוץ ואלו דברים הם דברי חכמה מאוד ולכך שם אסתר ראוי לה לגמרי כי מכח השם של אסתר היתה גוברת על המן שהוא מזרע עמלק שהוא מזרע עשו וכן הא דקאמר רבי נחמיה האומות היו קורין לה אסתהרא מלשון סיהרא וי"מ כי הוא נוגה מפני שהיא היתה יפה בעיני כל רואיה כי הכוכב הזה נקרא נוגה מלשון יופי, אבל נראה שהוא מלשון סהרא כי הסיהרא מושלת גם כן על כל העולם כמו שהיתה אסתר מושלת והאשה דומה לירח לא לשמש כי האשה היא מקבלת מן הזכר כמו שמקבל הירח האור מן השמש ומי שאמר שהיתה אסתר בינונית כמו ההדס הזה שהוא בינוני לא גדול ולא קטן ודבר זה כי הש"י נתן החן אל אסתר לכך היתה בינוני כי הדבר שהוא במצוע הוא יפה אל הכל לכך אמר שהיתה בינונית אבל אשר הוא גדול לגמרי הוא זר וכן הקטון לגמרי אינו ממוצע אל הכל רק דבר שהוא בינוני נושא חן אל הכל לפי שהוא שוה אל הכל ולפיכך אמר בסמוך שכל אחת נדמית לו כאומתו שהיא שייכית לו וכל אחד אומתו יפה בעיניו מפני שהיא שייכת אליו ורגיל בה וכן אסתר שהיתה ממוצעת היא שייכית אל הכל לכך אסתר היתה נושאת חן בעיני הכל וכל אחד נדמה שהוא אומתו וכן מה שאמר ירקרקות היתה בא לומר כי אסתר נתן הש"י אותה להיות מולכת על כל האומות עד שיהא שייכית אל הכל וראויה היא למלכות הזה שהוא מסוף העולם עד סופו ולכך אמר כי היתה בינונית וכן ירקרקות שהוא ג"כ בינונית בין השחור ובין הלבן כי הבינוני שייך אל הכל ויש להבין אלו דברים נאמרים בחכמה מאוד, ומ"ש אל תקרי לבת אלא לבית נראה כי בא לומר כי היתה אסתר בת זוג למרדכי וזה שאמר לבית כי אשתו תקרא בית כמו שאמרו (שבת קיח, ב) מימי לא קריתי לאשתי אשתי רק ביתי ומפני כך באה הגאולה ע"י מרדכי ואסתר כי אם לא כן לא היה ראויה אסתר לגאול את ישראל כי אין ראוי שתבוא הגאולה על ידי אשה כי עצם האשה שהיא תחת בעלה משועבדת ואין האשה מוכנת לגאול את אחר ולפיכך צריך שתהיה הגאולה ג"כ ע"י מרדכי ואסתר מפני שהיתה אשתו נחשבו כמו אדם א' להם באה הגאולה על ידם ואם היו מרדכי ואסתר מחולקים אין גאולה אחת ראוי' שתבוא על ידי ב' מחולקים כי מה להם שייכות זה לזה אבל כאשר היה אסתר זוג למרדכי א"כ הם כמו דבר אחד וע"י שניהם ראוי שתבא הגאולה ולא באה הגאולה על ידי אחד כי בודאי אלו היתה הגאולה גמורה שיצאו מתחת אחשורוש אז היה ראוי שתהיה הגאולה ע"י מרדכי בלבד אבל עתה שלא היה כאן גאולה גמורה היה הגאולה ע"י אסתר שהיא אשה וע"י אשה אין כאן גאולה גמורה כי כל אשה היא משועבדת לבעלה, ועוד כי כבר אמרנו כי יותר מוכן לגאולה מן המן הקטון והזוטר כמ"ש למעלה ויתבאר עוד בסמוך ולפיכך לא היה מרדכי מוכן לגאולה זאת בלבד רק על ידי אסתר והיא יתומה מאב ואם כמו שיתבאר והיא ראויה לגאולת המן ואי אפשר שתהיה הגאולה הזאת ע"י אסתר בלבד כי אין אשה ראויה לגאול וגם ע"י מרדכי בלבד כמו שאמרנו וגם לא על ידי שנים מחולקים רק בשביל שהיתה אסתר נחשבת זוג למרדכי. ובמדרש (אסתר רבה ו, ז) א"ר ברכיה א"ר לוי אתם בכיתם ואמרתם יתומים היינו ואין אב חייכם הגואל שאני מעמיד לכם במדי אין לו אב ואם, ופירש זה כאשר גלו ישראל ואביהם שבשמים עזב אותם נאמר על ישראל יתומים היינו ואין אב ומפני שהיה גובר עליהם כח עמלק שהוא גדול מאוד ולבטל זה הכח של עמלק צריך התעלות אל המעלה העליונה מאוד כאשר יתבאר עוד ולא הגיע אל המדריגה הזאת לנצח כח המן רק ע"י יתומה כי כתיב (ישעיה נז, טו) אני מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח והש"י מגביה שפלים ומפני כך הגביה את אסתר שהיתה יתומה מבלי אב ואם והיה מגביה אותה על מדריגת המן ולפיכך כאשר אמרו יתומים היינו ואין אב אמר להם הקב"ה אף אם אתם יתומים אין הקב"ה עוזב השפלים המדוכאים ולכך חייכם הגואל אשר מעמיד אתכם לכם במדי והיה צריך שיהיה מעלתו עליונה מאוד לנצח את המן אשר כוחו גדול מאוד הגואל הזה יהיה יתום ומפני כי הוא יתום הש"י מגביה אותו מעלה מעלה להיות גובר על המן ומפני כך היה צריך שתהיה הגאולה ג"כ על ידי אסתר כי אסתר היתה יתומה מאב ומאם וכמו שפרשנו למעלה ואין לפרש יותר, אל תקרי לבת. אלא לבית קשה א"כ למה כתב לבת ולא כתב לאשה, ויש לך לדעת כאשר ישא אשה לש"ש שאז האשה נחשבת לו כאלו ילדה ומפני שהיתה אסתר זוג אל מרדכי מאת הש"י ולפיכך כתיב לשון בת משום דהוי כאלו ילדה וכך דרשו ז"ל בסוטה (יב א) כל הנושא אשה לש"ש כאלו ילדה ופירש זה כי הש"י נלקח האשה מן האיש ואין לך תולדה למעלה מזה אם תבין וביאור לש"ש דקאמר היינו לאפוקי אם נושא אשה לתאותו שאז לא נחשב כאלו הולידה אבל כאשר ישא אותה לש"ש אשר הש"י לקח האשה מן האיש ובזה הוליד הזכר את הנקיבה שהיא אשתו לכך נחשב הזיווג הזה כאשר ברא הש"י האדם שלקח האשה מן האיש וזהו כאילו ילדה, ועוד יש לך לדעת כי הנושא אשה לש"ש כאלו ילדה שאמר במסכת סנהדרין (כב, ב) האשה גולם כלי עץ ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי כלומר שאין האשה רק במדריגת החומר והאיש נחשב שהוא כמו צורה לה ודבר זה בארנו בכמה מקומות (גבורות ה' פרק מג, באר הגולה באר ב'), ולכך מדמה האשה כמו גולם שהוא חומר בלבד ואין בו הצורה של כלי ואמר שאין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי כלומר שאין לאשה חבור וברית רק לאיש שהוא נחשב צורה לאשה ואין לך חבור כמו חבור צורה לחומר שהם דבר אחד לגמרי והוא ידוע כי החומר אין מציאתו בפעל ומפני כי האשה נחשב כמו החומר ועל ידי האיש שנחשב כמו צורה לאשה נמצאת האשה בפעל ולכך נחשבת כאילו ילדה האיש והוציאה לפעל ודוקא לש"ש אבל לתאותו הרי האיש כאשר הולך אחר תאותו הוא חמרי בעצמו ואיך יהיה נחשב צורה לאשה כאשר הוא בעצמו חמרי. ויהי אומן את הדסה (אסתר ב, ז) במדרש רבה (בראשית רבה א, א) רבי יהושע פתח ואהיה אצלו אמון אמון מוצנע (משלי ח, ל) כד"א ויהי אומן את הדסה (אסתר שם) ע"כ, פי' כל אומן הילד שהוא מגדל אותו הילד הוא תחת כנפיו ולפיכך אומן הוא לשון מוצנע כי כאשר אסתר היתה יתומה מאב ואם לא היה לה מי שמגין עליה כמו שהם כל היתומים ומרדכי לקחה לו היה לה מי שהיה תחת כנפיו ואין זה דומה לאב ואם שמגדלים בניהם מפני שהם אב ואם להם אבל זה שמגדל אותו בביתו ואינו אב ואם הוא מוצנע תחת כנפיו וראוי לה זה השם אסתר ביותר כי אסתר נקראת מפני שהיה לה מדת הצניעות וההסתר ודבר זה היה גורם שהיא היתה הגואל כמו שפרשנו למעלה ולכך היתה מוצנע ונסתר אצל מרדכי וכמו שם אסתר היה לה בשביל הצניעות וההסתר שנמצא בה כך שם הדסה ג"כ נקרא על ענין זה כי ההדס עליו מחפין את עצו עד שהעץ שהוא העיקר הוא מכוסה מן העלין לכך אמר (שם) ויהי אומן את הדסה היא אסתר ושתי השלימות הדסה על שם שלא היתה מגילה רק מחופה, ושם אסתר על ההסתר הגמור כי יש נשים שהם בגלוי ובפריצות ועל זה נקראת הדסה שעליו מחפין עצו ואינו מגולה ויותר מזה שהיא נסתרות לכך נקראת אסתר על שם הצניעות. ובמדרש (בראשית רבה ל, ט) רבנן אמרין כל מי שנאמר בו היה זן ופירנס נח שנאמר בו (בראשית ו, ט) איש צדיק היה זן ופירנס כל י"ב חודש שנאמר (בראשית ו, כא) ואתה קח לך וגו', יוסף, ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו (בראשית מז, יב), משה זן ופירנס את ישראל ארבעים שנה במדבר, איוב ואכל פתי לבדי (איוב לא, יז) וגומר שמא לא אכל יתום ממנו אתמה, מרדכי זן ופירנס ר' יודן אמר פעם אחת היה חוזר על כל המניקות ולא מצא לאסתר לאלתר מניקה והיה מניקה הוא, ר' ברכיה ור' אבהו בשם ר' אלעזר בא לו חלב והיה מניקה דרשה ר' אבא בציבורא גחוך ציבורא לקליה אמר להון ולא מתניתא היא רבי שמעון בן אליעזר אומר חלב זכר טהור, וביאור זה כי מי שזן ופירנס מפני שהוא נותן קיום לאותו שמפרנס ולכך כתיב אצל המפרנס לשון היה כי היה הוא הויה שעבר וכל עבר הוא קודם וזה שזן ופרנס את אחר ג"כ הוא קודם לאחר ולכך כל שנאמר בו לשון היה זן ופרנס את אחר שהיה קודם לו והיה הויה לאחר ומפני כי אסתר היתה מוכנה שזן ופרנס לקבל פרנסת מרדכי ולא מן אחר כלל שהרי כתיב אצל אסתר ותהי לו לבת ומאחר שהיה לו לבת היתה לגמרי לו לבת ומניקה אותה לגמרי ולכך אמרו שהיה מרדכי מניקה את אסתר ובא לו חלב ויש לפרש כי כאשר היה מפרנס אותה מרדכי ולא היה לו מנקת הושפע הברכה במזון והיה זה ע"י מרדכי ונעשה המזון חלב במעיה והיה זן את אסתר כאלו היה חלב לגמרי וכך היה במעיה כאשר היא לבת למרדכי ומפני כי הוקשה להם כי חלב אין שייך לזכר וע"י מרדכי איך שייך שתבוא ברכה זאת להיות חלב שהוא לגמרי חוץ לסדר העולם וע"ז אמר שהרי שנינו חלב זכר טהור וא"כ שייך חלב אצל הזכר ולפיכך הושפע מן מרדכי ברכה זאת להיות פרנסה מה שהיה מפרנסה ונעשה חלב במעיה וכל זה מפני כי מרדכי נתן הש"י אליו אסתר לבת ויש לדעת כי הזכר ג"כ יש לו בחינה מה אל החלב כאשר יש לו גם כן סימן של דדים בזכר וכמו שאמר חלב זכר טהור רק בשביל שהזכר יותר רחוק מטבע החלב ולכן שפע החלב אינו יוצא לפעל אצל הזכר רק אם יש בו הכנה וזה יותר כאשר ראוי לזה ודבר זה גורם שיוצא אל הפעל אבל האשה אצלה נמצא החלב בפעל ומרדכי שנתן הש"י לו אסתר לבת ג"כ היה מן הש"י שיהיה הפרנסה נעשה חלב ואם לא היה זה ממש מכל מקום היה הפרנסה שלו טוב כמו חלב כמ"ש כי מן הש"י היה וכל זה מורה על הגאולה הזאת כי אסתר היתה מקבלת על ידי מרדכי שפע עליון מאוד שבזה היתה גוברת על המן וזה היה גורם ג"כ שהיתה אסתר מקבלת שפע חלב על ידי מרדכי כי החלב הוא בא ממקום עליון נסתר וכדאמרינן בפ"ק דברכות (י, א) ינק משדי אמו ואמר שירה שנאמר (תהלים קג, ב) ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו וכמו שפרשנו שם והבן זה מאוד והכל הוא דברי חכמה, ומ"מ גם יש לפרש הכל כפשוטו כי ראוים מרדכי ואסתר לניסים כמו אלו וכאשר ראוי מרדכי שיהיה הוא אומן הדסה נעשה דבר זה גם כן ממש על דרך נס וכך יש לפרש וכך משמע במסכת שבת בפרק במה בהמה (שבת נג, ב) ויש לפרש שם שהדברים הם כמשמעות שלהם שהניק אותה ממש ומכ"ש כאן שכתיב ותהי לו לבת ודבר זה היה מן הש"י כל מעשה המגילה הזאת היו מן הש"י וכיון כי מן הש"י היה שהיתה לו לבת ומן הש"י הכל בשלימות הגמור לכך היה ג"כ החלב מן הש"י עד שהיא לו לבת לגמרי כאשר ראוי להיות. ויהי אומן את הדסה (אסתר ב, ז) במדרש (ילקוט שמעוני סי' תתרנג) רב אמר בת ארבעים היתה ושמואל אמר בת שמונים היתה רבנין אמרין בת שבעים וארבעה מנייו הדסה רבי ברכיה בשם רבי נחמיה אמר הקב"ה לאברהם אבינו אתה יצאת מבית אביך מחרן בן ע"ה שנה אף אני מעמיד גואל ממך בן ע"ה כמניין הדסה, ויש להקשות הרי לא נמצא בכתוב רק נערה ובכל מקום נערה ולא בוגרת ואיך אפשר לומר כי היתה בת ע"ה ועוד שהרי אף על שרה לא אמרו רק כי בת ז' כבת עשרים ליופי ואיך תהיה זו בת ע"ה ויהיה נאמר עליה שהיא טובת מראה ולכך יש לפרש כי הדבר שאמרו כאן שהיא בת ע"ה הוא על דרך זה כי אסתר אינה כמו שאר נשים שעל אסתר היה רוח הקודש ובודאי מזה תדע כי חכמה היתה ג"כ בדברים האלקיים ולכך אמרו כי בת ע"ה היתה וזה כי מי שיש בו חכמת האלקים בפרט נקרא זקן כמ"ש אין זקן אלא שקנה חכמה ואפי' יניק וחכים ג"כ נקרא זקן ולכך אמר כי אסתר היתה בת ע"ה שנה כי היתה חכמה עד שהיה לה חכמה שיש לאדם שהוא בן ע"ה שנים כי ע' הם ימי חיי האדם וחכמים כל זמן שמזקינים דעתן נוספת עליהן ולפיכך כאשר הוא בן ע"ה שנה ראוי לו החכמה יותר וכבר בארנו הטעם כי האדם הוא בעל גשם עד שהוא זקן בימים ואז הכחות הגשמיים מסתלקים ממנו כאשר הוא נראה לעינים וכאשר כחות הגשמיים מסתלקים אז השכל הנבדל גובר יותר ולפיכך כל זמן שיש כאן זקנה גובר כח השכלי יותר ומ"מ כאשר הוא זקן לגמרי והוא חלש אין לאדם השכל כ"כ שהחולשה של הגוף מכלכל את שכלו עד שאין לו השכל בשלימות וס"ל להך מאן דאמר כי בת ע"ה שנה היתה כי עד ע"ד שנים שהוא עדיין מעוט השנים של עשרה שלא בא לכלל גבורות לא יצא מכלל גדר שיבה ואין לו תשות של שמונים ושכלו עדיין בתוקף שלו כמו שהיה קודם ולכך היותר חכם הוא בן ע"ד שנה אבל בן ע"ה שכבר עבר חציין מן עשר כי מחצה על מחצה הוא כמו רוב ויש לו חולשת הגוף לגמרי ודבר זה מבלבל שכלו ולמ"ד בת ע"ה שנה היתה דעתו כי לא נקרא רוב רק כאשר עבר רוב השנים של עשרה דהיינו שש שנים אבל בן ע"ה שהוא מחצה עשרה עדיין לא יצא מעניין הראשון של ע' שנה ויש לאדם עוד החכמה ולמ"ד בת שמונים סבר כל זמן שלא בא האדם לכלל גבורת דהיינו עד שמונים עדיין הוא בכחו של ע' שנים פי' כי הוא סבר שעד שמונים אין מתחילין ימי גבורת ולכך אמר בת שמונים היתה ולמ"ד בת ארבעים היתה כי בן ארבעים לבינה ולמה בן ארבעים לבינה כי עד ארבעים לא עברו רוב שנותיו של אדם ועדיין הגוף חמרי גובר עד ארבעים שנה שאז התחיל החמריי להתמעט והשכליי להתגבר לכך בן מ' שנה לבינה וסבר כי אסתר כאשר לקחה אחשורוש היה לה הבינה שיש לאדם כאשר הוא בן מ' שנה עד שהיה רוח הקודש עליה והבינה הוא כאשר האדם הוא בן ארבעים ואף על גב שלא תמצא זה בשאר אדם שיהיה נקרא אחר שהוא רך בשנים שנחשב זקן בשביל חכמתו כי דבר זה לא שייך בכל אדם כי אף שהאדם הוא חכם מ"מ מצד ילדותו האדם נוטה אל הגוף ולא נקרא זקן אבל אסתר זכתה לזה שכל עניין שלה היה במצוע ולא היתה נוטה אל הגופני יותר לכך אמר שהיא בת ע' או בת ע"ה או בת מ', אמנם כאשר עוד תבין דברי חכמה מאוד בא לומר כי אסתר היתה דביקות ברוח הקודש ואותה מדריגה ראוי לה מספר ע"ה שהם נחשבים אלו ע"ה כמו שבעה ומחצה כי כל עשרה נחשב כמו אחד ולכך אמר כי בת ע"ה היתה וכן למ"ד שהיתה בת ארבעים סבר כי המדה העליונה הזאת שהיתה אסתר זוכה לה ראוי אל אשר הוא בן ארבעים וכן למ"ד בת שמונים היתה סבר כי המדה שהיתה אסתר זוכה להיות דביקה הוא מספר שמונים ודבר זה תבין ולפי פי' זה מ"ד בת ע"ד שנה היתה היינו שעברה ע"ד והיא בת ע"ה ולא פליגי רק כי מ"ד בת ע"ד מפני כי מניין הדסה הוא ע"ד הוצרך לומר שכבר עברו ע"ד והיה בת ע"ה והבן זה מאוד ואין להאריך בדברים כמו אלו שהם דברי חכמה והם דברים עמוקים כי חולקים הם במדריגת אסתר. לא הגידה אסתר (אסתר ב, י) וגו' פי' זה כי אם היתה מגדת עמה ומולדתה היה מרדכי חושש כי שיהיו יראים האומות שהמלכה תגדל מולדתה על כל השרים ותשפיל אחרים או באולי יהיו יראים כיון שהמלכה מן היהודים תהיה המלכה שונאה את אשר אינה מן אומתה ותהיה מסיתה את המלך עליהם ובודאי הם חפצים יותר לעשות מלכה מן אומה שלהם ובשביל כך יהיו חושבים להפיל את אסתר בכמה דברים של לשון הרע עד שיהיה נעשה לה כמו שנעשה לושתי ולכך צוה עליה כי לא תגיד את עמה ואת מולדתה והל"ל לא הגידה את עמה בלבד וכיון שלא ידעו עמה א"כ גם כן לא ידעו משפחתה אבל לא היתה אסתר מעלמת עמה בשביל שהיתה יראה באולי יחשבו האומות שתגדיל אסתר כל עמה כי אין לחוש לדבר זה רק בשביל שעכ"פ היתה צריכה להעלים משפחתה כי זה בודאי יחשבו כל השרים עליה שתגביה אסתר את מרדכי כמו שעשתה באמת וכיון שעכ"פ הוצרכה להעלים מולדתה העלימה ג"כ אומתה מטעם אשר אמרנו שלא יחשבו עליה שתגדיל את אומתה ותגביה אותם ובלאו הכי ג"כ לא קשיא כי פירש מולדתה שהיא ממשפחת מלכים כי כן באמת אסתר היתה מזרע שאול המלך ואם אמר לא הגידה אסתר את עמה אפשר לומר כי מ"מ הגידה משפחתה שהיא בת מלכים ולכך אמר ואת מולדתה גם נראה לומר כל שהם בדת אחת נקראו עמה ולפיכך אף אם לא הגידה עמה אפשר כי הגידה מולדתה כי כאשר יגיד איש מולדתו עדיין אין ידוע עמו אשר הוא מצורף אליו ולכך אמר שלא הגידה אסתר מולדתה וכך אמרו במדרש (ילקוט שמעוני אסתר תתרנג) כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד (אסתר ב, י) שהיה בורח מן הגדולה שהיה המלך אומר לאסתר בת מי את אצל מי גדלת ואעשה אותם גדולים מלכים ושלטונים אמר לו הקב"ה אתה בורח מהגדולה חייך שאני מגדלך, ד"א חשב מרדכי בלבו מיום שגלו ישראל אינם מכובדים על העמים שלא אעשה דבר ויעמדו על עמו של הקב"ה ויודעים שאסתר קרובתי היא ויאמרו למלך אשתך יהודית היא ויכריתו עמה ובית אביה אעפי"כ לא זז הולך ומביט עליה כל הימים שלא יהרגוה כשם שהרג לושתי ופירש זה המדרש שהי' מרדכי מוכן לדבר זה להתרחק מן המלכות כמו שעשה שאול המלך שהוא היה ראש יחוסו שהיה בורח מן המלכות לכך צוה עליה שלא תגיד וזה גרם שזכה לנצח את המן כמו שהתבאר למעלה כי בשביל שהיתה אסתר יתומה ולכך זכתה אסתר להיות גואל ופי' דבר אחר כמו שאמרנו שהיה ירא מרדכי שלא יבוא קלקול לאסתר לסכן אותה ואת עמה ואת מולדתה ואם תגיד עמה אע"ג שלא תגיד מולדתה היה ירא שמא יהרגוה כמו שהרגו לושתי ולכד כתיב (שם ב, יא) בכל יום מרדכי מתהלך לפני חצר המלך לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה כי מפני שהיה מרדכי ירא באולי אף כי אסתר לא תגיד את עמה ואת מולדתה באולי נודע להם ממקום אחר ע"י אחרים ובאולי יסכנו אותה מפני שאינה רוצה שתהיה מלכה מאומה אשר הם מתנגדים להם כי תגביה את עמו ואת משפחתו כמ"ש שיחשבו כי יהיו עמה ומולדתה קרובים אל המלכות כאשר היה זה בסוף או אסתר עצמה תנשא את שאין אומתה ותעמוד עליהם להסית את המלך עליהם ובפרט מפני כי כל האומות שונאים את ישראל ולכך לא ירצו כלל שתהיה המלכה יהודית לכך היה ירא באולי יסכנו אותה אבל לפי הפשט יש לפרש ובכל יום מרדכי מתהלך לפני חצר המלך וזה בשבי' אהבת אסתר הי' מתהלך לפני חצר המלך לדעת שלום אסתר שלא קרה לה דבר מה ועל זה שייך שלום אסתר ומה יעשה בה אם מרחיקין אותה מבית המלך או מקריבין אותה רק מפני הפסוק נכתב אחר שאמר אין אסתר מגדת את עמה ואת מולדתה לכך דרשו כמו שנזכר למעלה ומה שפרשו לשאול על דותה ועל נדתה ונראת כי לאו דוקא אמר דותה ונדתה רק הוא הדין שאר מצות שבתורה שהיה מתהלך לפני חצר המלך באולי יש לה ספק בדבר מה שיש לה להרחיק ונראה שדקדקו זה מדלא כתיב הולך מרדכי לפני חצר בית הנשים לדעת שלום אסתר רק אמר מתהלך ופירושו שהוא היה מתהלך כמו האדם שהוא הולך דרך טיול לא לעשות דבר רק שהוא הולך דרך טיול אם אחר צריך לו ימצא אותו ולדעת שלום אסתר מלתא בפני עצמו היא ואמרו שלא יעשו לה כשפים ולמה יעשו לה כשפים אלא כמו שאמרנו שחשב באולי נודע להם כי היא יהודית מן אומה אחרת ולפיכך יעשה לה כשפים ועוד שאין אשה מתקנא אלא בירך חברתה וכאשר יראו הנשים כי אסתר יותר חביבה על הגיא שומר הנשים יעשו לה כשפים ואמר דוקא כשפים כי אומנת זה לנשים ונראה כי מה שלא הגידה את עמה ואת מולדתה זה היה לה פיקוח נפש לגמרי כי יראה היתה שיעמדו עליה להרוג אותה בכל צד שאפשר. ובמדרש (אסתר רבה ו, ו) ד' צדיקים נרמזו מהם חשו מהם לא חשו למשה נאמר (שמות יז, יד) ושים באזני יהושע לומר שאתה מת והוא מכניס ולא חש דכתיב (דברים ג, כג) ואתחנן אל ה' וליעקב נאמר (בראשית כח, טו) ושמרתיך והוא מפחד מאוד ומתירא אלא אמר שמא נטמאתי בביתו של טמא, אבל דוד נרמז וחש, גם את הארי גם הדוב וכו' (שמואל א, יז, לו) אמר דוד וכי מה אני ספין שהכתי חיות רעות אלו אלא אמר שמא דבר עתיד ליארע את ישראל והן עתידים לינצל ע"י מרדכי, ובכל יום ויום מתהלך (אסתר ב, יא) אמר אפשר שצדקת זו תנשא לערל הזה אלא לדבר גדול הוא שע"י ינצלו את ישראל ע"כ, ונראה שבא לומר דהיכא שיש כאן דבר לתלות לא יחוש והיכי שאין יכול לתלות יחוש לכך דוד ומרדכי לא היה להם בדבר לתלות ולכך חשו אבל יעקב היה אפשר לו לתלות כמ"ש שמא נתלכלך בחטא ולכך לא חש אל מה שנאמר לו ושמרתיך בכל אשר תלך כו' ומשה גם כן היה תולה מ"ש (שמות יז יד) ושים באזני יהושע מפני כי היה יהושע מתעסק במלחמות עמלק ולכך א"ל למשה ושים באזני יהושע ולא משום שיהיה יהושע מכניס אותם לארץ, ובהגיע תור נערה ונערה (אסתר ב, יב) וגו' יראה לומר כי הפסוק הזה בא לומר שלא היה המעשה של אחשורוש דרך זנות כאשר היתה צריכה הנערה הכנה י"ב חודש לבוא אל אחשורוש וכדכתיב (שם ב, יג) ובזה הנערה באה אל המלך ודבר זה אינו דרך זנות וכן הכתוב שאחריו ג"כ שאמר (שם ב, יד) בערב היא באה ובבוקר היא שבה וגו' ובגמרא (מגילה יג, א) א"ר יוחנן מגנותו של אותו הרשע למדנו צניעותו שלא היה משמש מטתו ביום, ודבר זה כתב שעל היותר שאפשר להיות דרך צניעות ולא דרך זנות היה זה וכל זה כתב משום כבוד אסתר שלא תאמר שהיה זה דרך זנות וזהו גנאי לאסתר שתבעל לגוי דרך זנות לכך כתב שלא היה דרך זנות וגנאי מה שאפשר וכן מה שאמר ובזה הנערה באה אל המלך כל אשר תאמר לבא עמה וגו' גם זה בשביל כך שהיה הכל דרך כבוד דכשהיו מוליכין אותה לבית המלך היה דרך כבוד וכמו שמכניסין הכלה דרך כבוד גם זה היה דרך כבוד שהיו מוליכין אותה שרים וחשובים או בכלי זמר או שתבקש מלבושי מלכות מאוד הכל ינתן לה שתבא בהם מבית הנשים אל בית המלך והכל שלא יהיה כל כך גנאי לאסתר ועוד כי היה תמיה שתבוא הגאולה על ידי דבר שהוא זנות שהוא מגונה והוא חרפה ולפיכך מספר הכתוב שהמעשה היה דרך כבוד ולא היה דרך זנות וגם אפשר לומר כי הכתוב מדבר בצניעות הרשע כמו שאמר מתוך גנותו למדנו צניעתו של אותו הרשע ונכתבו הפסוקים האלו ולא הי' ראוי לדבר בשבחו של רשע רק לומר מאיזה צד נפל אסתר בגורלו של אחשורוש שהיה רשע ועל זה מפרש משום שהיה בו צניעות וזהו עצם אסתר כמו שמפרש בגמרא (מגילה יג, א) צניעות אסתר ועיקר שם אסתר מורה על הצניעות שהיתה מסתרת עצמה מכל שכן היתה צנוע ולכך נפלה בגורלו ולכך אמר בערב היא באה ובבוקר היא שבה שזה נאמר על צניעות הרשע. ובהגיע תור אסתר בת אביחיל (אסתר ב, טו) כו' יחסה כאן אחר אביה כי עתה נסתלק ממנה מרדכי אשר היתה נחשב למרדכי לאשה והיתה נקראת על שם מרדכי כי על כן יעזב איש אביו ואמו ודבק באשתו לכך יותר מייחס האשה אחר בעלה ממה שהוא מיחס אותה אחר אביה ולפיכך למעלה לא מיחסה כלל אחר אביה כי אם אחר מרדכי אבל כאן שנלקחה לאחשורוש מייחס אותה אחר אביה ומ"מ אמר דוד מרדכי אשר לקח לו לבת כי גם יש ליחסה אחר מרדכי כמו שאמרו בגמרא שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש ויושבת בחקו של מרדכי ולכך מיחסה אחר אביה ואחר מרדכי ויש לפרש לפי פשוטו כי בא לומר כי אסתר חשובה היתה כי היתה בת אביחיל שהיה איש חשוב ובעל שם והיה דוד מרדכי ועם כל זה לא בקשה דבר כאשר באה אל המלך כי אם בקשה דבר זה כאלו חפיצה ורוצה לבא אל המלך וזה בודאי היה איסור כי אם עשה א' אין עליה למחות כי דבר זה בזיוו אל המלך לבטל דבר שהוא כבוד אל המלך להכנוס לו הנערה דרך כבוד ובודאי דבר זה אין עליה למחות כלל אבל היא לא בקשה מעצמה. ותהי אסתר נושאת חן (שם) אף על גב שכבר כתוב זה למעלה והנערה יפת תואר וטובת מראה (שם ב, ו) זה הכתוב בא לומר כי כאשר נלקחה לאחשורוש אז היו הכל מרקידין אחריה כי מה יופי יש בה שנלקחה למלך ולכך אמר כי כל אשר היו יותר מסתכלין בה היתה נושאת חן ולכך כתב המקרא הזה כאן אבל לפי מה שדרשו במגילה (יג, א) ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה (שם ב, טו) א"ר אליעזר מלמד שכל אחד נדמה לו כאומתו כתב זה כאן כי כאשר נלקחה אסתר לבית המלך ומעתה היתה מלכה ומפרש הכתוב כי ראויה היתה אסתר לכך להיות אסתר מולכת על כל המדינות שכל אחד נדמה לו כאומתה ומעתה מלכותה בשלימות הגמור שכל אומה מבקש מלכה מן אומתה שהמלכה ראוייה שתהיה לה צירוף ויחוס אשר היא מולכת עליהם ולכך אמר ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה, ובמדרש (אסתר רבה ותשא אסתר חן בעיני כל רואיה רבנן אמרין בעיני עליונים ובעיני תחתונים ודבר זה גם כן כמו שהיתה אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה וכמו שאמר למעלה אסתר בינונית היתה כמו הדס אשר הבנוני שוה אל הכל וכמו שאמר למעלה ולכך גם כן נדמית לכל אחד שהיא אומתה עד שהיתה שוה לכל וכן גם כן נשאה חן בעיני עליונים כי אסתר היא היתה שוה לכל ולא היתה אסתר יוצאת מן השוי והראוי אל הכל ולפיכך נשאה חן בעיני הכל למעלה ולמטה ובודאי זה לעמוד על מדריגת אסתר שהיה לה הצניעות שהוא פנימי הנסתר שוה אל הכל. ותלקח אסתר (שם ב, טז) במדרש (אסתר רבה ו, י) ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש (שם) מתעלה בקולות דין אמר אנה יהיב מאה דינרין ועליל עמה ודין אמר אנא יהיב תרתין מאווין ועליל עמה בא לתרץ למה כתיב ותלקח אסתר אם בא לומר שלקחה אותה בעל כרחה הרי דבר זה כתיב למעלה ותלקח אסתר ולפי הפשט יש לתרץ שבא לומר כי הכל היה באונס דהיינו תחלת לקיחתה ביד הגי וכן לקיחתה אל יד אחשורוש לביתו הכל היה באונס אבל בעל המדרש מפרש כי כל כך היתה אסתר אהובה בעיני הכל וכל אחד אמר שהוא חפץ שילך עמה כאשר ראו שהיו מוליכין אותה אל המלך ולכך כתיב ותלקח לשון נפעל שכל לשון נפעל מאחר אם כן יש פרסום לזה וכך היה פרסום וקול לזה שכל אחד אמר שהוא היה נותן כך וכך שילך עמה. בשנת שבע למלכותו (אסתר ב, טז) כבר פרשנו למה כתיב למעלה בשנת שלש למלכו, וכאן כתיב בשנת שבע למלכותו כי למעלה שלא היה לו הנחה כי היה כובש תמיד עד שנת ג' ולכך אמר למלכו כלומר שהיה כובשם ומולך עליהם וזה נקרא למלכו כאשר מושל ומולך עליהם אבל כאן שכבר נח והיה לו מלכותו בשלוה כתי' למלכותו ואע"ג שלא הי' שבעה שנים למלכותו רק ד' שישב בשלוה כי ג' שנים במלחמה מ"מ כיון שעתה יושב בשלוה נעשה כאלו היה מלכותו בשלימות מתחילתו כי הסוף מוכח על התחלה שהיה לו המלכות בשלימות משעה הראשונה לכך כתב בשנת שבע למלכותו וכתב זה להגיד הסבה שנשאת אסתר אל אחשורוש ואמר כי אחשורוש היה לו הכנה שלימה שתהא הצדקת אסתר נשאת לו לאשה כי דבר זה היה בשביל הצניעות שהיה בו וזה שהמתין ארבעה שנים עד שמצא אשה הגונה אליו כמו שיתבאר בסמוך לכך היתה מוכנת לו אסתר שהיה צנוע ומה שהוסיף לומר בחודש טבת דכיון דכתיב בחדש העשירי בודאי הוא חדש טבת ואפשר לומר שאם לא כתי' בחדש טבת הו"א כי חדש העשירי לא בא להגיד רק באיזה חודש ולא שבא ללמד כי לכך נלקחה מפני שהגוף נהנה מן הגוף כדאמרינן בגמרא (מגילה יג, א) בחדש טבת אמר רב חסדא ר"ח שהגוף נהנה מן הגוף אבל השתא דכתיב כבר בחדש טבת א"כ בחדש העשירי ל"ל רק שבא לומר כי חדש העשירי הוא זמן יותר קר מכל החדשים והיה זה מן השמים וי"ל עוד כי חודש טבת בא לומר הוא שמתחיל העולם לצאת מהחשיכה ומתחיל השמש להתקרב אל הישוב מזמן תקופת טבת והאור מתחיל להתגבר ומשעה שנלקחה אסתר לבית המלכות דבר זה היה התחלת האור של הגאולה ולפיכך כתיב בחדש טבת, ובמדרש (אסתר רבה א, טו) בשנת שלש למלכו עשה משתה לכל וגו' (אסתר א, ג) רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר בשנת שלש למלאכת הכסא כיון שגמר מלאכת הכסא עשה משתה לכל שריו ועבדיו ורבי נחמיה אמר בשנת שלש לביטול מלאכת בית המקדש כיון שגמר לביטול בית המקדש שלש שנים עשה משתה לכל שריו ועבדיו אמר רבי שמואל בר אמי ארבעה דברים טובים היה באותו האיש עשה שלש שנים בלא כתר ובלא כסא והמתין ארבע שנים עד שמצא אשה ההוגנת לו ולא היה עושה דבר עד שנמלך ואמר רבי פנחס וכל מי שהיה עושה לו טובה היה כותבה הה"ד (שם ו, ב) וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי וגומר, וביאר זה כי שלש שנים כאשר לא היה מוחזק המלכות בידו לגמרי אף על גב שכבר המליכו אותו מכל מקום לא היה הנחה לו כמו שאמר למעלה והמתין ד' שנים עד שמצא אשה הגונה למלכות ואלו שני דברים שוים הם כי כשם שכל זמן אשר לא היה המלכות תחת ידו לא רצה להניח כתר מלכות בראשו עד שהיה הכל תחת ידו ונתיישב דעתו ואחר כך המתין עוד ד' שנים עד שמצא אשה הגונה למלכות ונחה דעתו ממנה מפני שהיא הגונה למלכות ואז היה הנחה לו בין הנחה מצד המלכות ובין מצד אשתו כי היה לו אשה ראויה למלכות בפרט למלכות שלו שהיה מלך בכל העולם ומפני כי אחשורוש הדיוט היה ומלך אין סברא שיעלה בפעם א' למלכות של השקט ושלוה כי לא יירש המלכות ולא היה כתר המלכות בראשו לכך המתין עד שנת הג' ומכל מקום לא עלה אל ההשקט לגמרי להיות לו אשה ראוייה לו למלכות בפרט מלכות שלו שהיה בכל העולם עד שנת שבע כי אחר שהיה שבע השנים שפירש מן מה שהיה הדיוט ובא לכלל מלכות כי בכל מקום ההפסק הוא בשבעה כמו שנתבאר דבר זה במקום אחר כי שבעה מפסיקים הם ואין זה נקרא שעלה מן מה שהיה הדיוט אל מה שהיה מלך בפעם אחד כי שבעה שנים הם הפסק בין מה שהיה הדיוט ובין מה שנעשה מלך ואחר שבע היתה לו מלכה ראויה שתהיה מולכת בעולם. ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות (אסתר ב, יז) וגומר ונראה פירושו ויאהב את אסתר מכל הנשים כאשר היה יודע שהיא הגונה ובזה לא שייך לומר בתולה דלא תלי' בהא רק שמבקש אשה הגונה היה אוהב את אסתר מכל הנשים ואמר עוד ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות (שם) ודבר זה בודאי לעניין היופי ובזה שייך לומר בתולות כי הבתולות נושאות חן יותר כך נראה לפרש פשוטו. ועוד נראה לפרש ויאהב את אסתר מכל הנשים שהם אצלו וכבר נבעלו ותשא חן וחסד מכל הבתולות הם אותם שלא נבעלו ועומדים לבעילה ואצל נשים יאמר ויאהב כי האהבה היא החיבור לגמרי שנתחבר אליה בבעילה שייך לומר ויאהב אסתר מכל הנשים והבתולות שלא נבעלו ולא היה לו חיבור אליה אמר ותשא חן וחסד וכך פירשו בגמרא (מגילה יג, א) ויאהב המלך את אסתר (שם) וגו' קרי ליה אשה וקרי ליה בתולה אמר רב חסדא בקש לטעום טעם בתולה טעם לטעום טעם בעולה טעם עד כאן, ופירוש זה גם כן שהיה אוהב אותה מכל הנשים הם הבתולות שנבעלו כבר מן אחשורוש ותשא חן מכל הבתולות שלא נבעלו והוצרך לכתוב שניהם כי לפעמים היה רוצה בבעולה ולכך אמר כי אצל אסתר היה הכל שאם רצה בעולה היה טועם ואם רצה בבתולה היה טועם ודבר זה היה לאסתר כי אסתר לא היתה נחשבת בעולה לאחשורוש מפני שהיתה ראויה למרדכי ונחשבת אסתר למרדכי אשה ואם כן לא היה לה חיבור לאחשורוש ולכך כאשר היה רוצה לטעום טעם בתולה היה לו אסתר כאלו לא בא עליה אחשורוש כי לא היה לאחשורש חבור עמה וכאשר היה רוצה לטעום טעם בעולה היה טועם דסוף סוף היא אשתו של אחשורוש ומאחר שהיה שתי בחינות באסתר המלכה מצד אחד נחשבת בעולה ומצד אחר נחשבת בתולה ולכך היה טועם איזה שירצה כאשר אסתר מוכנת לשתיהם. ובמדרש (ילקוט שמעוני אסתר סי' תתרנג) אמר רבי חלבו אף בעולות קבץ ורצה לומר אף על גב דלא כתיב רק בתולות היינו שהבתולות הביא על יד הגי אבל הבעולות הביא לפניו אם הם טובים בעיניו לקח אותם ולא הביאם אל יד הגי ודרש זה מדכתיב מכל הנשים וכל הוא בא לרבות בעולות. וימליכה תחת ושתי (אסתר ב, יז) מה שהוצרך לומר תחת ושתי ולא הוי צריך לומר רק וימליכה אבל הכתוב רצה לומר אף כי היה קצת גנאי שלקח אשה שאינה בת מלכים ולכך אמר וימליכה תחת ושתי שאסתר היתה במקום ושתי שהיתה בת מלכים וכאשר היא במקומה אף שאינה בת מלכים היה נחשב לאחשורוש כאלו היתה בת מלכים כאשר היה לו בראשונה בת מלכים ושם אסתר במקומה. ובמדרש (אסתר רבה ו, יא) וימליכה תחת ושתי (שם) אמר רבי לוי איקונין דושתי היה מעל מיטתו וכשנכנסה אסתר טרד איקונין דושתי והעמיד איקונין דאסתר היינו דכתיב וימליכה תחת ושתי. עד כאן, ופירש המדרש שרצה לומר מה שכתיב תחת ושתי כי אקונין של ושתי ודמותה היה לפניו תמיד אחר הריגתה וכאשר נשא את אסתר לא היה בדעתו ובמחשבתו עוד ושתי וזה דכתיב וימליכה תחת ושתי ומה שאמר שהיתה איקונין דושתי מעל מיטתו היינו כאשר היה שוכב על מטתו היה כנגדו דיוקן ושתי אבל אין נראה לפרש שהיה אקונין של ושתי על מטתו כי אחר שנהרגה ושתי למה היה לו אקונין של ושתי על מטתו רק שלא סר אקונין שלה מן מחשבתו. ויעש המלך משתה גדול (שם ב, יח) אבל למעלה לא כתיב משתה גדול כי לא הוצרך למכתב כיון שכתוב מהות ואיכות הסעודה אבל כאן שלא פי' הוצרך לומר שהיה משתה גדול ומה שבסעודה הזאת עשה הנחה למדינות ויתן משאת כיד המלך, כי כבר זה ראוי שיהיה דוקא בסעודה זאת לפי שנשא אשה ואדם בלא אשה הוא ואשר הוא חסר בעצמו אינו משפיע לאחר וע"י האשה הוא שלם ומי שהוא שלם בעצמו אז הוא משפיע לאחרים אכל אותו שהוא חסר בעצמו איך ישפיע לאחר ולכך כאן שנשא אשה כתיב, ויתן משאת כיד המלך וכבר בארנו כי לא היה נחשב אחשורוש שלם אף בשנת הג' למלכו עד שנשא אסתר ואז היה שלם לגמרי כאשר יש לו אשה ולפיכך אז היה ראוי להשפיע לאחרים ובפרק במה מדליקין (שבת כה, ב) אמר רבי עקיבא איזהו עשיר מי שיש לו אשה נאה במעשים ופרשנו שם כי העושר הוא קניין לאדם ואין לך קניין חשוב יותר כמו האשה וזה נקרא עושר האדם ומפני שהיה לו לאחשורוש עושר גדול כבר ועוד קנה אסתר וזהו עוד עושר יותר גדול ומי שיש לו עושר גדול משפיע לאחרים, ולפיכך כתיב שעשה הנחה ויתן משאת כיד המלך, ועוד נ"ל כי כאשר ראה מה שנעשה בסעודת הראשונה שהיה השטן מרקד וגרם הריגות ושתי ואמר כי אין זה רק ריבוי האכילה והשתיה שהיה ק"ף יום היה גורם זה כי אין זה רק כלוי ממון והמשך אחר התאות לכן עתה לא יעשה זה עוד רק כי יותר טוב שלא לעשות רבוי סעודות ויהיה הממון לעשות הנחה למדינות ולתת להם משאת כיד המלך לכך כתיב (שם ב, יח) ויעש המלך משתה גדול כלומר שהיה גדול ברבוי עם ולכן כתיב את משתה אסתר כלומר משתה שהיה ראוי לאסתר לא ההמשך אחר האכילה והשתיה כי שלא היה זה רק משתה אחד כדכתיב משתה גדול ועוד יתבאר דבר זה, ובהקבץ בתולות שנית (אסתר ב, יט) נראה הפירוש כי לא היו מתקבצין כלם בפעם אחד אלא נתקבצו קצת פעם אחת והובאו אל המלך ועתה נתקבצו שנית יותר והובאו גם כן אל המלך ואף על גב שהמליכו כבר אסתר מכל מקום נתקבצו עתה עוד ואם לא היה חפץ בהם למלוכה מכל מקום היה לו תמיד נערות והם פילגשיו ומה שאמר ומרדכי יושב בשער המלך (שם ב, כא) פירושו כאשר היו מתקבצין בתולות שנית והיה ירא מרדכי שמא אסתר תגיד עמה ומולדתה בשביל שאין אשה מתקנא רק בירך חבירתה ולפיכך ומרדכי יושב בשער המלך ואז תראה אסתר לפניה את מרדכי שציוה עליה שלא תגיד ובודאי לא תעבור, אבל בגמרא (מגילה יג, א) ובהקבץ בתולות שנית (שם) אזל שקל עצה ממרדכי אמר ליה אין אשה מתקנא אלא בירך חבירתה ועם כל זה אין אסתר מגדת כו' ולפי זה יהיה פירושו ובהקבץ בתולות שנית וגו' ומי נתן העצה להקבץ בתולות שנית ע"ז אמר ומרדכי יושב בשער המלך הוא נתן עצה זאת ועם כל זה אין אסתר מגדת כו' ונראה לומר כי לכך נתן מרדכי עצה זאת אל אחשורוש שהיה ירא מרדכי פן יהיה קצף עליה כאשר אינה רוצה להגיד מודתה ועתה שנתן לו עצה זאת יחשוב אחשורוש כי יודע לו מולדתה בענין זה אף שאינו כל כך מיד ובין כך ובין כך יהיה נפשו קשורה באסתר יותר כאשר תהיה אצלו זמן מה ושוב בשביל האהבה לא יעשה לה דבר ולפי פשוטו נראה לפרש מה שאמר אין אסתר מגדת כו' אף על גב שכתב זה למעלה שלא תאמר דוקא קודם שהגיע אסתר למלכות לא הגידה עמה ומולדתה שלא יאמרו עליה לשון הרע להפיל אותה אבל אחר שהגיע למלכות לא היתה יראה שיחשבו עליה להפיל אותה לכך כתב זה שנית כי אף אחר שנכנסה למלכות לא הגידה. כאשר היתה באמנה אתו (אסתר ב, כ) בגמרא (מגילה יג, ב) אמר רבי אבא בר לימא מלמד שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי והקשו בתוס' (שם) והלא צריך ג' חדשים להבחנה וצרתו דאסתר במוך שמשה ונראה שאין צריך לזה כי נראה יושבת בחיקו היינו יחוד בעלמא ולא תאמר שנאסרה על בעלה רק אנוסה היתה ואין האשה נאסרת כאשר היא אנוסה לכך היתה מתיחדת עמו עמו כי אין הדעת נותן שיהיה מרדכי מסכן נפשו שאם יהיה נודע למלך היתה הוא והיא נהרגין רק פירושו יחוד ועוד נ"ל כי חכמים באו להגיד שלא היתה אסתר בת זיווג של אחשורוש רק במקרה ולפיכך היתה עומדת מחיקו של אחשורוש ויושבת בחיקו של מרדכי כלומר כי היה מרדכי בן זוג הראוי לה לאסתר ולפיכך הטבילה היא רמז לסילוק הטומאה שזרק בה וישבה בחיקו של מרדכי כלומר שהיה לה חבור למרדכי שהוא בן זוגה ומזה תבין כי היתה לאסתר שתי בחינות הא' לאחשורוש שהיתה אסתר זיווג שלו אמנם עיקר בן זוג בעצם היה מרדכי ורמזה בזה שלא פירשה אסתר ממרדכי ואם לא היה לאסתר חבור למרדכי לא היה ראוי שתבוא הגאולה על ידה כי כבר התבאר למעלה שאין אסתר ראוייה כי אם כאשר מרדכי בן זוג לאסתר ועל ידי שניהם היתה גאולה זאת והבן הדברים האלו מאוד. קצף בגתן ותרש (אסתר ב, כא) וגומר בגמרא מגילה (יג, ב) אמר ר' יוחנן הקציף הקדוש ברוך הוא אדונים על עבדים לעשות רצון צדיק ועבדים על אדוניהם לעשות רצון צדיק אדונים על עבדים דכתיב (בראשית מ, ב) ויקצוף פרעה על שני סריסיו לעשות רצון צדיק ומנו יוסף דכתי' (שם מא, יב) ושם אתנו נער עבד עברי עבדים על אדוניהם דכתיב (אסתר שם) קצף בגתן ותרש שני סריסים משומרי הסף, לעשות רצון צדיק ומנו מרדכי דכתיב (שם כב) ויודע הדבר למרדכי עד כאן, פירש אף שהקצף הוא הפך הרצון מכל מקום כמה גדול הצדיק אשר הש"י הוציא מן הקצף שהקציף עבדים על האדונים ואדונים על העבדים לעשות רצון הצדיק והנה יוצא מן הקצף הרצון שהוא הפך הקצף ודבר זה מורה כמה גדול כח הצדיק, ועוד פירש זה כי הקצף הוא השחתה כאשר האדם בקצף ואמרו חכמים (נדרים כב, א) גיהנם שולט באדם כאשר הוא בקצף וכמה דברים שאמרו על הקצף כמו שמבואר במקומו והנה השם יתברך הקציף עבדים על אדוניהם ואף כי זה השחתה גמורה ועם כל זה פעל השם יתברך דבר זה שהיה פועל הקצף שהוא השחתה ושממה גמורה בשביל לעשות רצון הצדיק ופירש זה מוכח במדרש (אסתר רבה ו, יג) דאמר במדרש לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ (תהלים מו, ט) הקציף עבדים על אדוניהם כו' הרי לך שרצה לומר כי אף שהקצף הוא שממה והשחתה ומכל שכן להקציף האדון על עבדו כי העבד הוא שלו וכן העבד על אשר הוא אדון לו. קצף בגתן ותרש (אסתר ב, כא) וגומר בגמרא (מגילה יג, ב) מפרש מה הקצף הזה אמר רבי חייא בר אבא בגתן ותרש טרסוים היו והיו מספרים לשון טרסי מיום שבאת זאת לא ראינו שינה בעינינו באו ונטיל ארס של סם בספל של מים שימות והם לא ידעו כי מרדכי מיושבי לשכת הגזית והיה יודע שבעים לשונות וכו', דקדקו לפרש מה שכתוב בימים ההם ולא הוי ליה לכתוב רק ויקצפו בגתן ותרש וכו' רק שהכתוב בא לומר כי הקצף באותן הימים שנשאת אסתר לאחשורוש כמו שאמרו מיום שבאת זאת לא ראינו שינה בעינינו. ובמדרש (ילקוט שמעוני אסתר סי' תתרנג) אחר שהעביר אל שנים והעמיד את מרדכי וגם למדרש הזה אמר בימים ההם כאשר מרדכי ישב בשער המלך שהושיבו המלך במקום בגתן ותרש לכך קצף בגתן ותרש וגומר ויש לשאול למה עשה מרדכי זה שהיה מציל הרשע הרי אם נותנים לו סם המות היה מציל את אסתר ובמדרש (ילקוט שמעוני אסתר סי' תתרנג) ויודע הדבר למרדכי זה מחול וזה ערול וחס עליו, רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר מזקנים אתבונן יעקב בירך את פרעה יוסף לא גילה לו את חלומו דניאל לא גילה לנבוכדנאצר אף אני אגיד לאסתר המלכה דבר אחר למה אמר מרדכי לומר למלך וכי אין כתיב בתורה לא תכרות להם ברית (שמות כג, לב) אלא אמר מרדכי מוטב שיחיה זה מי שנתן לי רשות לבנות בית המקדש דבר אחר מוטב זה שאני מכירו שאם בא דבר לישראל אני אומר לו והיא עושה דבר אחר שלא אמרו כל ימים שהיה נשוי גויה היה שמור ועכשיו שנשא בת ישראל מת דבר אחר שלא יאמרו כל ימים שהיו גוים משמרים אותו היה שמור ועכשיו מששמרו מרדכי נהרג לכך נאמר ויגד לאסתר המלכה (אסתר ב, כב) ולמה אמרה למלך בשם מרדכי אמרה יודעת אני שהוא צדיק ואעפ"י שלא היה מבקש הדבר מן הקדוש ברוך הוא והוא עושה לכך נאמר ויבוקש הדבר וימצא ויש אומרים שמעו בגתן ותרש שנאמר למלך והעירו הנחש מן הקיתון וברא הקדוש ברוך הוא נחש בתוך הקיתון בשביל מרדכי לכך נאמר ויבוקש הדבר וימצא א"א וימצא אלא לדבר האבוד ונמצא בעניין שנא' או מצא אבידה ופירש המדרש זה כי לכך היה מרדכי מזהיר אותו אף שהיה מן הסברא שלא יהיה חס עליו כדי שיוציא אסתר מתחת ידו מכל מקום מפני כי הש"י הוא שומר את העולם ומעמיד המלך לשמור העולם ולכך אמרו (אבות פרק ג, ב) הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מורא מלכות איש את רעהו חיים בלעו, ומכל שכן שיש להגיד עליו אם אחד רוצה להמית אותו אבל לפי' דבר אחר הוקשה לו שאין דבר זה דומה ליעקב וליוסף ולדניאל כי יעקב היה לפני פרעה וראוי לעשות זה למלך לברך אותו כאשר הוא עמו וכן פרעה שאל יוסף על חלומו וכן נבוכדנצר שאל לדניאל אבל זה שלא שאל אחשורוש על זה דבר זה הוא כריתת ברית לכך אמר הטעם משום שנתן לו רשות לבנות בית המקדש ועוד מפרש מפני שהוא מכירו וזה טוב לישראל ועוד מפרש שלא יאמרו שכל זמן שהיה נשוי גויה היה שמור כו' ואף על גב שלא היו יודעים כי אסתר בת ישראל היא היה ירא שמא יודע להם שהיא בת ישראל ויאמרו כך ויש לשאול למה לא אמר מרדכי בעצמו וי"ל זה כי דבר זה יותר טוב כי עתה היה אחשורוש מחזיק טובה למרדכי וגם לאסתר שהיא היתה אומרת הדברים לאחשורוש ועוד חשב מרדכי כי באולי המלך לא יאמין לו ויחשוב שאני עושה משום טובתי אבל כאשר לא אמר הדברים רק לאסתר לא יאמר אחשורוש כי מרדכי עושה בשביל שיחזיק לו המלך טובה על זה ויעשה לו בשביל זה איזה טובה כי יאמר אחשורוש כי לא ידע מרדכי כי אסתר תאמר בשם מרדכי כי אחשורוש לא אמר צריך לומר בשם אמרו. ויגד לאסתר ואחר כך ותאמר אסתר (אסתר ב, כב) וכו' ולא כתיב שניהם לשון ויגד או לשון ויאמר כי המגיד אינו עושה דבר רק שמגיד מה שראה ועל זה שייך לומר ויגד לאסתר אבל אצל אסתר כתיב (שם) ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי ועל דבר זה לא יבא עליו הגדה כי ההגדה שמספר לא המעשה שהיה אבל ויאמר כאשר לתקן דבר כי אסתר בא להזהיר אחשורוש שישמור עצמו ולכך כתיב ותאמר וי"ל ג"כ דבשביל זה דרשו ז"ל כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם דאם לא כן למה שנה הלשון לכתוב ותאמר ולא כתיב ותגד אלא ללמוד דמשום שאמרה דבר זה בשם מרדכי הביאה אסתר גאולה לעולם ודבר זה אינו תולה בהגדה כי כל הגדה יש לו מקבל אותו שהגיד לו ובודאי לעניין אומר דבר בשם אומרו אין תולה בזה מה שהגיד לאחר רק שהוא תולה בזה כאשר אומר דבר בשם אמרו ולא תלה מידי במקבל ולכך כתיב ותאמר למלך בשם מרדכי אבל נראה שדרשו כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם דכתיב (שם ג, א) אחר הדברים האלה גדל המלך את המן וגומר, שפרשו (מגילה יג, ב) בכל מקום אחר הדברים סמוך הוא למעלה ולמה הוא סמוך אלא בשביל שהוא יתברך קודם ששולח מכה על ישראל שולח רפואה להם וכאן אחר שהעמיד הגואל להם היא אסתר בא המכה לישראל כי כבר היתה אסתר מוכנת לגאולה בשביל שאמרה דבר בשם אומרו והוא עיקר הכנה שהיתה אסתר זוכה לגאולה הוא בשביל זה ולא יהא קל עליך דבר זה שבשביל כך תזכה לגאולה בפרט לגאולה זאת וזה כי ראוי לדבר זה האומר דבר בשם אומרו וזה כי גאולה זאת בפרט היתה משונה מכל הגאולות כי היתה גאולה זאת כאשר היו ישראל בהסתרת פנים בגלות לא כמו שאר גאולה שבא השם יתברך לגאול אותם מתוך צרה וכאן אף על גב שעשה השם יתברך גאולה זאת מכל מקום נשארו ישראל בגלותם כי פורעניות המן יותר קשה כאשר היה צרה תוך צרות הגלות כמו שאמרנו למעלה שלכך אמרו בסוף מסכת חולין (קלט, ב) אסתר מן התורה מניין שנאמר (דברים לא, יח) ואנכי הסתר אסתיר וגומר ומה ענין אסתר לזה יותר משאר גליות אבל רצה לומר כי דבר זה הוא הסתרת פנים לגמרי אשר היה מעשה המן בגלותם ולא יקשה הרי כמה דברים כמו דורו של שמד גם כן היה בגלותם ולמה שייך יותר במעשה המן ואנכי הסתיר אסתיר דבר זה אין קשיא כלל כי דורו של שמד היה גוף הגלות עצמו שבאה ממלכות הרביעית וכמו שהגלות באה ממלכות רביעית גם כן בא ממנו פורענות של שמד ולא שייך צרה תוך צרה רק הכל צרה אחת היא אבל המעשה שהיו בגלות פרס ומדי היא המלכות שהיו ישראל משועבדים תחתיו כבר ובא עליהם פורענות מהמן שהוא מאחר כמו שפרשנו למעלה ודבר זה בודאי הסתרת פנים כאשר הם תחת המן תוך הסתרת פנים שהם תחת אחשורוש ונחשב זה סתירה תוך סתירה ולכך נקראת אסתר על שם שהיו ישראל בהסתר פנים לגמרי ומפני כך לא תמצא בגאולה הזאת מה שתמצא בשאר הגאולות כי אף נס חנוכה היה נגלה בנרות חנוכה ואלו גאולה זאת לא היה בה נס נגלה אבל דבר זה כי כל הגאולה הזאת היה בהסתר פנים לגמרי ועם כל זה נגאלו לאפוקי חנוכה היה ישראל על אדמתם והמקדש על מכונו ולכך היה להם נס נגלה ומזה הטעם לא תמצא שמו יתברך במגילה הזאת ודבר זה שאלה גדולה כי היה הגאולה גדולה ביותר ולא תמצא שמו יתברך אף כנוי השם לא נזכר במגילה אלא שכל זה היה מפני שהיו בהסתרת פנים מן השם יתברך אף שהיה גואל אותו היו בהסתרת פנים ולכך לא נזכר השם במגילה ואל תאמר כי בשביל זה הגאולה הזאת היא יותר קטנה כי אדרבא כי דבר זה מורה שהוא יותר גדולה מאוד לגאול אותם אף כאשר היה בהסתרת פנים וכל הגאולה שהביא השם יתברך על ישראל שיהיו יודעים הטובה שהש"י עושה עם ישראל ולפיכך גאולת מצרים תמיד מזכיר הכתוב דבר זה ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים (שמות י, א) וכן בכל מקום וכל זה מפני שהיו ניסים גלויים ומפורסמים וידעו הכל כי מן הש"י היתה זאת אבל הגאולה הזאת מי מוכיח שיהיה הכל מן הש"י ואם היתה אסתר אומרת ראו הטובה שעשיתי עמכם כי הצלתי אתכם מן הפורענות א"כ לא היה נודע חסדי ה' וא"כ בחנם הביא הגאולה ולא הי' הש"י מביא הגאולה כי כל גאולה בשביל שידעו כי הוא יתברך גאל אותם וגאולה זאת מי מודיע אבל כאשר היה אסתר מוכנת לתלות הדבר במי שעשה שהרי אמרה הדבר למלך בשם מרדכי אף מה שעשה אדם ולא אמרה לאחשורוש כי אני עשיתי הטובה הזאת לך כדי שיחזיק המלך טובה אליה אלא תלה במרדכי א"כ כ"ש שתהיה תולה הגאולה ממי שבא הגאולה ממנו באמת שהיא ידעה והכירה בדבר זה כי היה חכמה גדולה מכרת הניסים שנעשו לה ולכך אמרה כל האומר דבר בשם אמרו מביא גאולה לעולם כלומר האומר דבר בשם אמרו ראוי שתבא ע"י הגאולה כי אם אומר דבר בשם אומרו לתלות הדבר במי שבא ממנו כ"ש שיתלה הגאולה במי שבא ולא יתלה לומר כי עשיתי זאת וכוחי ועוצם ידי עשה ועוד פרשנו במקום אחר והוא עיקר וזה כאשר יש דבר אחד שהוא אל ראובן והוא ביד שמעון הרי הדבר הזה הוא דומה אל מי שהוא תחת יד אחר כאשר אמר דבר בשם אמרו הרי אדם זה מוציא הדבר שהיא תחת ידו ומחזירו אל אשר ראוי לו ובא ממנו וזה נחשב כמו גאולה לדבר כאשר מוציא הענין שהוא בידו ומחזיר אותו אל מי שבא ממנו לכך מביא ג"כ גאולה לעולם להוציא את אחד מתחת יד אחר ויהיה תחת הש"י אשר ממנו הכל וממנו נמצא לכך האומר דבר בשם אמרו שמוציא דבור שהיה תחת ידו לתלותו במי שאמר אותו ובא ממנו וזהו גאולה אל הדבור ולכך זוכה להיות ע"י הגאולה ופירש זה ברור למבין ובמקום אחר הארכנו עוד ופרשנו אותו במקומו ולכן אחר שכתוב דבר זה שאסתר ראוי לגאולה שהרי אמרה דבר בשם אמרו כתיב אח"כ אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן. ויתלו שניהם על עץ (אסתר ב, כג) כתב על העץ ולא הוי צריך כי גם זה רפואה קודם המכה כשם שאלו שנים שהיו חשובים אצל המלך אחשורוש ונתלו על העץ כן המן נתלה על העץ ולהמן היה מוכן דוקא לתלות על עץ כמו שיתבאר וכך כתיב ויתלו על העץ וכן הוא במדרש (אסתר רבה ז, ג) מי שהראנו בצלובו של אלו כן יראינו בצלובו של המן. ויכתב בספר דברי הימים לפני המלך (אסתר שם) מפני שידע המלך שהיו שונאיהם של מרדכי ובאולי לא יכתבו כאשר ראוי לכך נכתב לפני המלך שאז לא ישנה מן מה שאמר לו לכתוב, אחר הדברים כו' במדרש (אסתר רבה ז, א) זהו שאמר הכתוב (תהלים לז, כ) כי רשעים יאבדו ואויבי ה' כיקר כרים, שאין מפטמין אותן לטובתן אלא לטבחה, כך המן הרשע לא נתגדל אלא למפלתו, משל לאדם שהיתה לו סייחה וחמורה וחזירה, היה נותן חזירה בלא מדה ולחמורה ולסייחה במדה אמר סייחה לחמורה מה שוטה זה עושה, אנו שאנו עושין מלאכתו של בעל הבית נותן לנו במידה, ולחזירה שהיא בטילה בלא מידה, אמר לה תבוא השעה ואת רואה במפלתן שאין מאכילין אותם יותר לכבודה אלא לדעתה, כיון שבא קלנדס מיד נטלו לחזירה ונחרוה, התחילו נותנין שעורים לפני בתה של חמורה והיתה מנשכת בהן ולא אכלה, אמרה לה אמה בתי לא המאכל גורם אלא הבטלה גורמת כך לפי שכתוב (אסתר ג, א) וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו ולפיכך ויתלו המן, ד"א אחר הדברים האלה א"ר לוי זש"ה (תהלים צב, ח) בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און, מה כתיב בסוף קרא להשמדם עדי עד לא נתגדל המן אלא לרעתו ולמה גידלו, משל לגילייר שקלל לבנו של מלך אמר המלך אם אני הורגו הכל יאמרו גולייר הרגו עשה אותו הגמון ואחר כך הרגו, כך אמר הקב"ה אלו נהרג המן כשיעץ לאחשורוש לבטל בנין בית המקדש לא היה מי שידעו אלא יתגדל ואח"כ יתלה לפיכך וישם את כסאו מעל כל השרים ואח"כ ויתלן את המן הרי אויבי הקב"ה למפלתן הן מתגדלים וכתיב (איוב יב, כג) משגיא לגוים ויאבדם, ופירש המדרש הזה כי לפי הראוי והסדר אשר הש"י רוצה שיהיה הצדיק בולע את הרשע ומסלק אותו לגמרי ודבר זה כאשר הרשע הוא בתכלית שלימותו והגיע הרשע אל תכלית שלימותו בעושר וגדולה ודבר זה הוא ראוי שיהיה נבלע מן הצדיק ולפיכך נותן הקדוש ברוך הוא עושר וגם גדולה לרשע שזהו תכליתו ושלימותו של רשע וכאשר נתן אל הרשע כך והגיע אל תכליתו ושלימותו אז הוא נבלע מן הצדיק כי הצדיק הוא סלוק רשע בתכלית שלימותו בגדולה ועושר אבל כל שלא בא אל תכליתו שהוא סופו לא ינתן שיהיה נבלע מן הצדיק ומכל מקום אף אם הגיע הרשע אל דבר שהוא תכלית שלימות היינו הגדולה והעושר וכיוצא בו הדברים שהם תכלת הצלחתו לא יהיה לו קיום רק בשביל כי השם יתברך נתן אל הצדיק שיהיה בולע הרשע ולסלקו לכך הרשע נבלע מן הצדיק ודברים אלו הם דברי חכמה מאוד כאשר תבין הדברים על אמתתן ועם כי פרשנו גם כן דברים אלו למעלה קצת בדרך אחר נ"ל אמת ונכון דבר זה כאשר תבין ומ"ש רבי לוי כו' ויש להקשות א"כ היה לו להגדיל המן ולהביא עליו המיתה קודם שחשב על ישראל להאביד אותם כי לפי המדרש עיקר החטא שלו שבטל בניין הבית וביאור המדרש כי מצד הזה גדל השם יתברך את המן ואחר כך היה מאבדו כי המן הרשע בודאי היה ראוי לאבד אותו כי מפני הרשע הזה היה נותן עצה לבטל את בניין בית המקדש והעצה הזאת לא היה רק שבית המקדש לא יהיה נמצא וקודם זה גם כן לא היה נמצא ואם עתה לא נבנה יהיה נבנה אחר כך לכך לא שייך לעשות מעשה כל כך בו ולכך אמר השם יתברך הנה הרשע הזה שהיה מבקש יותר ויותר על ישראל לכלותם לגמרי ולכך גדל המן עד שכך חפץ לאבד את כל ישראל וכאשר היה גדול ולפי גדלו היה רוצה לכלות את ישראל בכחו הגדול לכך בא עליו העונש בכח עד שנתלה עם עשרה בניו בפעם אחד ועוד י"ל מ"ש שיתגדל ואחר כך יהיה נתלה רצה לומר שאם לא יתגדל קודם לא יהיה נתלה שהשם יתברך הביא עליו מפני חטאו רק שהוא מוכן מעצמו אל פורענות זה אבל כאשר יהיה נראה לעולם גודל הצלחתו וממשלתו בעולם לא יאמרו שהוא מוכן מצד עצמו לדבר רק כי יד ה' עשתה זאת ולכך הגדילו אותו תחלה וגם קושיא הראשונה יש לתרץ כך שלא הגדילו מיד שבטל בנין ב"ה כי מפני מה שבטל בנין ב"ה לא נודע אל הכל ולכן לא יהיו תולין שדבר זה שרצה לאבד את ישראל נודע רעתו בעולם אל הכל וכאשר יהיה נפרע על רעתו יהיה נודע אל הכל כי ה' פעל כל זה.