2:1ב׳:א׳
1 א

"אחר הדברים האלה זכר המלך אחשורוש וגו'" (אסתר ב, א). רצה לומר כי תיכף אחר המעשה זכר את ושתי, כלומר שזכר אותה. וכל זכירה הוא לרחמניות על הנזכר, שכן אמר (ירמיה לא, יט) "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים וגו' זכר אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאום ה'". על כן כתיב "אחר הדברים האלה זכר את ושתי", ובא הכתוב לומר כי תכף מיד שעשה המעשה והרג את ושתי, היה מרחם עליה שנהרגה. ולפי הסברא לא היה ראוי שיזכור אותה מיד, כיון דמתחלה כתיב (למעלה א, יב) "ויקצוף המלך מאוד וחמתו בערה בו". אלא בודאי היה זה מן השם יתברך, שכך גזר שתהרג, ולכך מיד שנעשה גזירת המלך השם יתברך, מיד שך חמתו, כי לא היה החימה רק מן השם יתברך, כמו שהתבאר למעלה. ולכך כתיב "אחר הדברים", ולא כתיב "כשך חמת המלך" בלבד, אלא בא לומר כי מיד אחר ההריגה שך חמת המלך, כי כל לשון "אחר" סמוך הוא, וזה ראיה שגזירת השם היה. ולכך אמר "ואת אשר נגזר עליה", רצה לומר שכך נגזר מן השם יתברך עליה.

2 ב

ומפני ששמעו נעריו שזכר את ושתי, ולכך אמרו בודאי מפני תשוקתו אל אשה - זכרה, ומתחרט עליה. לכך אמרו נעריו (פסוק ב) "יבקשו למלך נערות בתולות* וגו'". ואמרו "יבקשו נערות בתולות" עתה מיד, כיון שהמלך מצטער על חסרון האשה. ואין לסמוך על "ויפקד המלך פקידים" (פסוק ג), כי דבר זה צריך אריכות זמן להפקיד פקידים בכל מדינות מלכותו, ולפיכך אמר "יבקשו למלך" מיד. ומכל מקום אין לסמוך על זה, שמא לא תהיה מרוצה אחת אל המלך, ולכך אמרו אחר כך "ויפקד המלך וגו'". ולכך כתיב "יבקשו" בראשונה, כי מפני שאינם הרבה, כאשר אינם הולכים לקבוץ בכל מדינות המלך, לכך צריך לבקש, כי הם מעטים. אבל "בכל מדינות מלכותו" נמצאו הרבה.

3 ג

ועוד, כי מתחלה היו הם מבקשים נערות בתולות, והיו אומרים כי המלך רוצה לראותה ולהמליך אותה תחת ושתי, ולא היו מגלין להם שהוא מקבץ הרבה בתולות לבעול אותם. אבל "בכל מדינת מלכותו" אי אפשר לעשות כך, כי כבר נגלה דבר זה שהיה בועל אותם, וכל אחד היה מונע מלתת בתו. ולכך אמר (פסוק ג) "ויקבצו את כל נערה*", שהיה מקבץ אותם בעל כרחם. ומתחלה לא נעשה כך, והיה כל אחד נותן בתו ברצון, ולא היה מסתיר אותה ממנו, מפני שאמרו שדעתו להמליך אותה.

4 ד

וגם כן, מתחלה לא אמרו רק "יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה", ויבואו למלך מיד, ואין צריך להם תמרוקי נשים, כי הם יפות מאוד. ואחר כך כתיב "ויקבצו את כל נערה בתולה טובת מראה", כתב "כל נערה בתולה טובת מראה", ו"כל נערה" משמע אפילו אינה טובת מראה מאוד*, רק טובת מראה קצת. ולכך כתיב "ונתון תמרוקיהן", שצריכין י"ב חדש תמרוקי נשים (להלן פסוק יב). ומפני כי צריך למלך אחשורוש נשים מיד, אמר מתחלה "יבקשו נערות בתולות טובות מראה", שיהיו טובות מאוד, ואין צריכין תמרוקי נשים כלל, ובשביל זה כתיב "טובות" מלא, שהם טובות לגמרי. אבל אצל "ויפקד" כתיב "טובת" חסר, אף על גב שאינם טובת מאוד, הרי על ידי תמרוקי נשים יהיו טובות ויפות.

5 ה

ובגמרא (מגילה יב:), "ויפקד המלך פקידים", אמר רב נחמן אמר רבא, מאי דכתיב (משלי יג, טז) "כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אולת", "כל ערום יעשה בדעת" זה דוד המלך עליו השלום, דכתיב ביה (מ"א א, ב) "ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה", וכל מאן דהוה ליה ברתיה אייתי ניהליה. "וכסיל יפרוש אולת", זה אחשורוש, דכתיב ביה "ויפקד המלך פקידים", דמאן דהוה ליה ברתיה אטמרא מניה. וגם זה אמרו בשביל תוקף הנס, כי מנע השם יתברך ממנו החכמה, עד שיהיה אויל בדבר זה. שאם עשה כמו שעשה דוד, אפשר שהיה מוצא אחרות שנראה נאות מן אסתר. אבל כאשר עשה כך, היו מסתירין הבנות הנאות.

6 ו

ויש להקשות, למה לא הסתיר מרדכי גם כן את אסתר. ואין זה קשיא, דודאי היתה נסתרת, ועם כל זה עשה השם יתברך ופעל שהיתה נמצאת. ומה שלא כתוב דבר זה בפסוק, שאם כן יש לחשוב כי בלא זה היתה יצאנית, רק עתה שלא תהיה נלקחת לבית אחשורוש לא היתה נגלית, והשם יתברך גרם שהיתה נגלית. וזה אינו, כי בלא זה "כל כבודה של בת מלך פנימה" (תהלים מה, יד), והיתה נסתרת. ובפרט זאת ששמה "אסתר", שכל עניינה היה הצניעות והסתירה, כמו שכתבנו שכל עניין אסתר היה דבר זה. ולכך לא פירש הכתוב שהיתה נסתרת ועל ידי סבה היתה נגלית.