Midrash Shmuel on Avot
Introduction הקדמה
1 א

אמר שמואל בן לאדוני אבי איש חיל רב פעלים נודע בשערים שמו כמוהר"ר יצחק די אוזידה זלה"ה. כל ימי גדלתי בין החכמים ואהיה אמון על זרועות תופשי התורה ויושב בשולי מעילי מעלתם בעיר הגדולה והמהוללה ארץ קדושה עיר צפת תוב"ב עיר גדולה של חכמים ושל סופרים וחסד ה' מעולם היתה עלי יד ה' הביאני המלך חדריו אבואה למשכנותיו משכנות לאביר יעקב במקהלות בתוך עמי אחי ורעי וחברים מקשיבים לקולי מדי שבת בשבתו ואתנה את לבי לדרוש ולתור תמיד תעודת חמדת עדת אבירים דברי חז"ל הקדושים אשר בארץ המה אשר דברו במסכת אבות להיות כל דבריהם מיוסדים על אדני פז היראה והתשובה להדריך את האדם בדרך חיים תוכחות מוסר ולהורות איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה והאלהים אנה לידי אמרי דברי חקרי לב רבים ונכבדים אחרונים וקדמונים חדשים גם ישנים הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים כאשר יראה הרואה אשר עין לא ראתה עד היום הזה הפירושים ההמה כי סתומים וחתומים היו עד עתה הלא המה הרב רבינו יונה ז"ל. והרב רבינו מאיר הלוי ז"ל מטוליטולה בן הרב רבינו טודרוס הלוי ז"ל ורשב"ם ז"ל. והרב ר' מנחם לבית מאיר ז"ל. והריטב"א ז"ל וי"א שהוא מתלמידי הריטב"א ז"ל. והרב רבי אפרים ז"ל וי"א שהוא פירוש רשב"ם ז"ל. והרב מתתיה היצהרי ז"ל. והרב רבי שמואל ן' סיד ז"ל. והרב ר' יוסף ן' נחמיאש ז"ל. והרב ר' ברוך ן' מלך ז"ל. והרב ר' משה אלשקאר ז"ל. והחסיד הרב ר' יוסף ן' שושן ז"ל. והרב ר' שם טוב ז"ל. והרב ר' יצחק קארו ז"ל:

2 ב

גרסה נפשי לתאבה לקרבה אל המלאכה להבין ולהשכיל אשר תעלה מצודתי תפושתי לקיחתי אעשה גם אנכי לביתי ואמרתי אני בלבי אענה אף אני חלקי גרמא דנפל בחולקי יום ליום אביע אומר ולילה ללילה אחוה דעת דברתי ועשיתי ויהיו הדברים האלה תמיד על לוח לבי צפונים טמונים בתוך אהלי ומעולם לא הרימותי ידי מעטי שבטי ומשענתי מלכתוב על הספר בדיו כל דבור ודבור ככל היוצא מפי עד כי ברוב הימים מצאתי און לי וימצא כתוב אצלי פירוש כל דברי המסכתא הזאת מכל מיני מגדים מינים ממינים שונים מאירים ומזהירים כזוהר הרקיע ראיתי וישמח לבי ויורני ויאמר לי הטוב לך כי תמאס יגיע כפיך שימהו כחותם על לבך הלא בספרתך פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך אז אמרתי בלבי טוב לי להיות מעיר לעזור ולהועיל לאנשים אשר כגילי להיות המסכתא הזאת אילת אהבים ויעלת חן להחזיק ידי האדם בעבודת בוראו וליראה את השם הנכבד והנורא אשר לא ימד ולא יספר צבי עדיה מה טובה ומה יפיה כי כל פריה קדש הלולים באר מים חיים וזאת התורה לבב אנוש תסעד לעד לא ימעד אשוריו מן הדרך הישרה כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ועל כן קמתי ואתעורר לחבר החיבור הזה. ואחשבה לדעת כי טוב ללקט גם בין עומרי ספרי הדפוס הנמצאים ביד בני האדם כי רבים המה המפרשים אשר הודפסו עד עתה לפרש המסכתא הזאת הלא המה רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל ורבינו עובדיה ז"ל והרב ר' יצחק אברבנאל ז"ל והחסיד הרב ר' יוסף יעבץ ז"ל והרב ר' משה אלמושנינו ז"ל והרב ר' שלמה הלוי יצ"ו והרב ר' יהודה לירמא ז"ל. ואמרתי אלקטה נא בעמרים את אשר יכשר בעיני מפירושי המפרשים ז"ל חדשים גם ישנים ואהיה בורר אוכל הטוב טוב שיראה מנופה בי"ג נפה כדי שיהיה החבור הזה מתוק לנפש מרפא לעצם וכל אדם ימצא בו מרגוע לנפשו, לבד פי' רש"י ז"ל ראיתי ונתון אל לבי לכתוב אותו בשלמות אות באות להיות אדון ושר המפרשים כולם ז"ל המאור הגדול אשר האיר עיני בני הגולה בפירושו ידו בכל במקרא במשנה בגמרא הוא המורה לנו את הדרך נלך בה ויהיו דברי המפרשים החדשים כתורי זהב עם נקודות הכסף עם דברי המפרשים הידועים והנמצאים ויהיה הכל דבר דבור על אפניו. וקראתי את שם הספר הזה מדרש שמואל ביען כי עיני ולבי תמיד היו להיות זוכה ומזכה ודורש טוב לעמי בדברי הקדושים האלה לדעת חכמה ומוסר ללמוד וללמד מעגלי צדק וארחות חיים וגם כי ממנו נקח תמיד לדרוש ולעבוד את ה' ולעשות הישר בעיניו. ובכן אשא עיני אל ה' אלהי יעזרני על דבר כבוד שמו ויזכני להיות ממצדיקי הרבים עולם ועד. עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. ברוך ה' לעולם אמן ואמן:

3 ג

אמר המחבר ראשונה ראוי ליתן טעם למה שנהגו לקרות מסכתא זו בין פסח לעצרת ומצאתי כתוב בזה וז"ל למה נהגו בכל המקומות לקרותה בימים שמחג המצות ועד עצרת פרק בכל שבת מטעם לפי שמכאן מתחיל הזמן להתחמם ומתעוררים התאוות הגופניות ויצר הרע מתחיל להשתרר ולהתגבר ומסכתא זו מלאה תוכחות ומעוררת האדם לרדוף אחר כל מדה טובה ומגברת יצר הטוב על יצר הרע לכן תקנו ללמדה בימים האלו ומשלי גם כן לזאת הסבה עכ"ל. ועוד מצאתי כתוב לפי שבעצרת ניתנה התורה והלומד תורה צריך לדעת קודם דרך למודה ואיך יתנהג בה אחר למודה לכן תקנו ללמדה קודם עצרת כדי שיהיה לב כל אחד מישראל מוכן לקבל התורה בלב שלם ולהתנהג בה כדת וכשורה עכ"ל. כענין ראשית חכמה יראת ה' כי לעולם יש התחדשות קצת מן המציאות הראשון, ואנו מונים בימים הללו ספירת העומר שהיא דוגמת ספירת ימי נדה ובעצרת נפסקה הזוהמא ואנו מוכנים לקבל התורה ועיקר הטהרה הוא היראה כענין יראת ה' היא אוצרו וכענין כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו. ואני אומר כי בהיות הימים הללו ימי דין כי באלו הימים מתו תלמידי ר"ע מורה היות זמן שמדת הדין מתוחה בעולם ולכן כל אדם ירא וחרד ויכנסו דברי המורים והתוכחות הללו בלבו ואף גם זאת כי האדם נכנע קצת באלו הימים שנוהג בהם מנהג אבלות שנהגו העולם שלא להסתפר באלו הימים וגם שלא לישא אשה ובהיות לב האדם נכנע קצת ישמע ויתנהג על   פי מדות הללו שנשנו בזו המסכתא בימים הללו יותר מכל ימות השנה והלואי בהכנת הזמן יכנע מעט מזער לבבו הערל שהרי דהע"ה אף אם הכניעו לא הגיע למדרגת ומצאת את לבבו וגו' ואמרו ז"ל לבו לא נאמר אלא לבבו להודיע כי אפילו יצרו הרע היה נאמן לפניו. אמנם דהע"ה אמר נחלתי עדותיך וגו' כלומר עדותי הם לי לנחלה לעולם מפני כי ששון לבי המה הלא הוא הלב האחד שהוא היצר הטוב. אמנם הלב האחר שהוא היצר הרע הטיתי אותו על כרחו שלא בטובתו לעשות חקיך וז"ש נטיתי לבי וגו' ועם כל עוצם השתדלותי להטותו לחקיך לא הועיל לי שיהיה רץ לפני לדבר מצוה רק לעולם נשאר לאחור ולא לפנים וז"ש לעולם עקב מלשון ואתה תשופנו עקב:

4 ד

ואפשר עוד כי בהיות בזמן הזה תגבורת הדם וכל בני אדם נוהגים להקיז דם ומתרפאים בימים הללו משום דימי הקיץ הם יותר מעותדים לחלאים והנה מנהג זה ראוי למתנהגים על פי טבע העולם אבל עם בני ישראל שהם מתנהגים על פי התורה אינם מתרפאים רפואת הגוף אלא רפואת הנפש ובזה תעלה ארוכה ומרפא גם אל הגוף כענין כל המחלה אשר שמתי מצרים לא אשים עליך אם שמוע תשמע לקול ה' ולכן קורין מסכתא זו באלו הימים שכלה מוסרים ומדות טובות לשמור ולעשות וזה יהיה רפאות לגופם ושקוי לעצמותם. וכן מצינו שהתשובה היא רפואה גם אל הגוף וכמש"ה בטהרת המצורע ויצא הכהן אל מחוץ למחנה כי לפי דרך הטבע הצרעת באהלו משום שגברה עליו השחורה והיה צריך אליו לשמח עצמו ולטייל כדי להסיר מעליו אנחתו להתרפא מצרעתו ועכשיו בהיותו בדד מחוץ למחנה הוא עצב ונאנח ויגרום להגביר עליו השחורה. ולכן אמר שיצא הכהן אל מחוץ למחנה שלפי הטבע הוא רע להגביר עליו חליו משם יראה הכהן ויכיר כי הכל תלוי בתשובת הצרוע וז"ש וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע כלומר כי לא היה לו רפואה בדרך טבע ע"י רופא אלא מן הצרוע עצמו נרפא הנגע שהצרוע עצמו רפא את עצמו במה ששב ונכנע לפני אלהיו והיה ראוי שיאמר והנה נרפא הצרוע מנגע הצרעת והמפרשים כתבו שהפסוק הפוך ובמה שאמרתי נתיישב. ועוד אפשר שכוון בזה למ"ש חז"ל כי כשהאדם שב בתשובה זדונות נעשות לו כזכיות וז"ש והנה נרפא נגע הצרעת כלומר הנגע עצמו שהיא העבירה והזדון נהפך לרפואה ולזכות וכל זה בסבת הצרוע ששב בתשובה. ועוד אפשר לומר כי בהיות שבימים האלה נודע בעולם אם השנה היא מבורכת או לא כי הוא קרוב לזמן הקציר וכבר כל אדם יודע אם יהיה לו תבואה רבה או מועטת וכן כל שאר הפירות התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר הנצו הרמונים והזית הוציא פרח וכן כל השאר ולכן אם תהיה השנה מבורכת יש לו להודות לה' כי טוב ושלא לכפות בטובתו יתברך וגם אם אין השנה מבורכת יכנע לבבו וישוב אל אלהיו וירחמהו:

5 ה

ועוד ראוי ליתן טעם למה שנהגו להקדים משנת כל ישראל בתחלת המסכתא הזאת והנה הרב רבי משה אלמושנינו ז"ל כתב בזה וז"ל למה תקנו ונהגו להקדים משנת כל ישראל וכו' בתחלת המסכתא הזאת ולא עוד אלא שנהגו לאמרה בתחלת כל פרק ופרק מהם מדי שבת בשבתו. אמנם להתיר הספק הזה נקדים הקדמה והיא כי לכל פעולה שיפעל האדם ראוי להקדים אליה התכלית המתכוין בה אשר היא תחלת תכלית המחשבה וזולת זה הוא פועל בטל מלבד זה אם ירצה האדם להנהיג לחבירו בדרך אחר אם לא יודיעהו תחלה תכלית הדרך ההוא לא ילך בה בשמחה ובטוב לבב רק בדאגה ובעצבון בהיותו בלתי מצייר תכלית פעולתו וצריך עוד לידע בתחלת הפעולה השלמה קלות השגתו כי כפי קלות השגת התכלית תגדיל שמחת הפועל אותה וכפי שיעור וגודל השמחה יהיה הזריזות והתנועה אליו על כן ראו מתקני קריאת המסכתא הזאת בזמן הנזכר להקדים התכלית וקלות השגתו בעשיית הפעולות השלמות וקיום המוסרים בכל פרק ופרק מהפרקים הנזכרים והוא השגת החיים הנצחיים והם חיי העוה"ב ואמר שכל איש אשר בשם ישראל יכונה לא תמנע ממנו השגת העוה"ב וזה שאמר כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כי ישראל הוא שם מורה על שלמות ויושר שכל האיש הישראלי, עד כאן לשונו:

6 ו

ועוד אני אומר טעם אחר לזה כי בהיות שכל המוסרים הללו ניתנו למשה מסיני והאדם צריך לקיימם ואפשר שכשישמע האדם יכבד עליו עול כובד המשא ואולי יתיאש מן הרחמים בחשבו שלא יזכה לחיי העולם הבא עד שיקיים כל מילי דאבות ויראה בעיניו כי אפי' מעט מזעיר ממילי דאבות קשה לקיימם לאדם וכ"ש כולם ויתיאש לומר שאי אפשר לו לזכות לחיי העוה"ב לכן הקדימו הבבא הזאת ללמד דעת את העם שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ואף אם לא יקיימו כל מילי דאבות שאי אפשר לכל ישראל שיקיימו את כלם ואעפ"כ יש להם חלק לעולם הבא. ובודאי לא פליגי תנאי דכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא עם התנאים שנשנו במסכתא זו ומה שדברו במסכתא זו הוא להיישיר את האדם כדי שיהיה חסיד שהוא לפנים מן השורה. וכן דייקו רז"ל בדבריהם שאמרו מאן דבעי למהוי חסידא וכו' ולעולם אף מי שלא יקיים כולם יש להם חלק לעולם הבא:  

7 ז

כל ישראל וכו'. לבא אל תכונת כוונת התנא בזה צריך לדקדק ראשונה שאם כוונתו לומר שכל איש ישראל אחד חכם ואחד רשע כולם כאחד יש להם חלק לעולם הבא. הנה הוא באמת עול גמור וכי משוא פנים יש בדבר לזכות כולם לחיי העולם הבא והיה כצדיק כרשע חלילה לו, וכבר נתעורר על זה הרב בעל העקידה ז"ל. ועוד כי ימשך מזה התרשלות לאדם לעבודת בוראו כיון שבלא טורח יהיה לו איזה חלק לעולם הבא. ועוד שהכתוב שמביא אומר הפך דקאמר ועמך כולם צדיקים משמע דוקא אם יהיו צדיקים מדלא קאמר כולם סתם. ועוד דסיפיה דקרא למה לי. ועוד שהיל"ל נצרי מטעי הכל לשון רבים או נצר מטעי בחיר"ק תחת העי"ן הכל לשון יחיד. וגם ראוי להתבונן בלשון רש"י ז"ל שכתב בפי' הבבא הזאת וז"ל דמעיקרא איירי בארבע מיתות ומפרש להו ואזיל והדר מפרש הני דאין להם חלק לעוה"ב ע"כ. וכתב בספר לב אבות על זה וז"ל רוצה הייתי להתלמד לפני רבני הישיבות מה ענין אומרו והדר מפרש הני דאין להם חלק לעוה"ב על פי' בבת כל ישראל יש להם חלק וכו'. ואני אומר על זה שהוקשה לו לרש"י ז"ל למה סידר רבינו הקדוש זאת הבבא בכאן כי אין לה שייכות ולא קשר כלל עם המשניות הקודמות ואין כאן מקומה, ואין לומר כי מעיקרא בפרקים הקודמים דיבר במיתות ב"ד אלו הן הנשרפין והנחנקין שהם חייבי מיתות ב"ד ואחר כך מייתי אלו שאין להם חלק לעוה"ב שעונשם בידי שמים שהם עוה"ב ואיידי דבעי למתני סיפא ואלו שאין להם חלק לעוהיב נקיט רישא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, דא"כ הוה ליה למתני ברישא אותם שאין להם חלק לעוה"ב שהיא השייכא כאן ואחר כך הוה ליה למתני כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב איידי דרישא אבל למתני רישא אגב סיפא אין זה דרך, לכן כתב רש"י ז"ל מעיקרא מיירי בארבע מיתות ב"ד ומפרש להו ואזיל כלומר אף בבא זו דתנא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב אינו ענין בפני עצמו אלא גם זה נמשך אל הקודם והוא סיום דבריו הראשונים דאלו הן הנחנקין והנשרפין ועדיין מפרש להו ואזיל. והכוונה כי לפי שהייתי אומר כי אלו שמיתתם במיתת ב"ד על העון אשר עשו שאין להם חלק לעוה"ב כי גדול עונם מנשוא ואין מיתתם כפרתם לז"א כל ישראל וכו' לומר אף אותם שמתו בד' מיתות ב"ד יש להם חלק לעוה"ב כי מיתתם כפרתם וכבר התודו את עונם אשר עשו, וז"ש רש"י ז"ל מעיקרא איירי וכו' ועדיין מפרש להו ואזיל ואמר והדר מפרש הני דאין להם חלק לעוה"ב לדחות התירוץ דאמרן לעיל דהשתא א"ש ומאי דתני בסיפא ואלו שאין להם חלק לעוה"ב, וזה ידוייק במלת והדר דקאמר כי לפי התירוץ הראשון הוה ליה למתני שאין להם חלק ברישא והביא התנא ראיה לזה מקרא דכתיב ועמך כולם צדיקים לפי שאף אם יחטא האדם וקיבל עונשו אחר שנענש מתכפר ושפיר יקראו כולם צדיקים ולעולם יירשו ארץ:
ולתרץ שאר הקושיות אומר אני שכוונת התנא תובן כשנפרש דעוה"ב הנזכר כאן הוא עולם התחיה והכי משמע בגמ' דקאמר גבי אלו שאין להם חלק לעוה"ב הכופר בתחיית המתים שהוא יתברך מודד מדה כנגד מדה הוא כופר בתחיית המתים ולכן לא יזכה לתחיית המתים, ועם זה נאמר שכיון שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כידוע לחכמי האמת ולא ישא אלהים נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים ועולה ושוב אינה יורדת וכן על זה הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם וידוע שאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף דהיינו אוצר שהנשמות העתידות לבא לזה העולם בתוכו והוא נקרא גוף וברבות רשעים בעולם אי אפשר שיכלו הנשמות שבגוף עד שיתוקנו ואין נשמות שבאוצר באים כדי שיכלו אבל אם יעשו תשובה שאז הנשמה עולה ואינה יורדת יבאו לעולם מן הנשמות שבאוצר ויכלו במהרה. ועם זה מובן מה שאמרו רז"ל גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה ולא אמר שמביאה את הגאולה:
ועל דרך זה שמעתי מהחסיד הקדוש כה"ר יצחק לוריא זצוק"ל על משה"כ הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה דאיכא למידק דנראה שהם שתי תיבות זה הפך זה אם אחישנה אין זה עתה ואם הוא בעתה אין זה אחישנה עד שהוכרחו רז"ל לומר זכו אחישנה לא זכו בעתה ואף כי דבריהם נכונים אפשר לומר כי בהיות הקטן לאלף והצעיר לגוי עצום זה יעשה הוא ית' שתלד אשה אחת רבוי גדול בכרס אחד באופן שיכלו כל הנשמות שבאוצר והרי כשתבא אחר כך הגאולה הרי היא באה בעתה שכבר כלו כל הנשמות שבגוף וזהו אחישנה כי המהירות הוא יתברך עשאו במה שנתן לקטן אחד אלף בנים ולצעיר גוי עצים. נמצא כשיכלו כל הנשמות שבגוף בהכרח הוא שכל הנשמות הם מתוקנות וצדקניות וכולם אחר ביאת המשיח בעולם התחיה יש להם חלק לעוה"ב. וזה מה שאמר התנא הכא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב דאז כבר נתקנו כל הנשמות וז"ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא יתברך חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וכבר נתקנו כולם ואז לעולם יירשו ארץ ואמר הקב"ה למה אני עושה כל זה לפי שהם נצר מטעי וא"כ מוכרח הוא שמעשה ידי יהיו להתפאר. ומה שאמר נצר בלשון יחיד הוא על דרך כל הנפש הבאה ליעקב לפי שכל הנשמות של ישראל הם באות מהעשר ספירות כנודע וכמו שהספירות הם כולם אחדות אחד כן כל הנשמות הם אחדות אחד לפי שהם נצר אחד של מטעי כלומר של אותם עשר נטיעות אשר האציל הוא יתברך וא"כ ראוי הוא שמעשה ידי יהיו להתפאר: