Midrash Lekach Tov
Genesis, Chapter 1:1 בראשית, א׳:א׳
1 א

 כתוב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו (משלי ד ב), פירוש לקח טוב, אשר נתן טוב, על יד טוב, לטובים, טוב ה' לכל וגו' (תהלים קמה ט), טוב אתה ומטיב למדני חקיך (שם קיט סח), טוב לי כי עֻניתי וגו' (שם שם עא), טוב טעם ודעת למדני (שם שם סו):

2 ב

טרם כל מלה, לטוב אתן תהלה,

3 ג

ואטיב שיר נעים, לצור נורא עלילה,

4 ד

באשר עשה והפליא שוכן מעלה,

5 ה

יצר כל לבדו ולו היא הגדולה,

6 ו

ההודיה לו מקנין פעולה,

7 ז

והמה יהללוהו ברעדה וגילה,

8 ח

בכן ידו החזקה בכל משלה,

9 ט

רבבי נפלאותיו אין קץ ותכלה,

10 י

אמון אצלו צור לציר אמונים גילה,

11 יא

לעמו אשר בחר היות לו לסגולה,

12 יב

יה נתן דתו מורשה ונחלה,

13 יג

עזק גבוליה לתקן ולסקלה,

14 יד

זרק אבניה מהלאה לגללה,

15 טו

רביד יצועיה ופרשו השמלה,

16 טז

חנון זכיני תורתך לסלסלה,

17 יז

קנה לי לב נבון עד עולם סלה:

18 יח

כתוב טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו (שם קמה ט), יכול לכל, תלמוד לומר לברי לבב (שם עג א), משל למלך בשר ודם שהיה לו פרדס, כשהוא משקה, משקה את הכל, וכשהוא עודר, אינו עודר אלא לטובים שבהם, כך בעולם הזה טוב ה' לכל, אבל לעתיד לבא, אך טוב לישראל אלהים לברי לבב (שם). זה שאמר הכתוב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' (שם לא כ), לפיכך אנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר ולרומם ולגדל ולקדש את השם הנכבד והנורא, יתגדל ויתקדש ויתעלה ויתנשא שם אלהינו לעד ולנצח חי העולמים, תהלתו לדורי דורים, מלכותו לעולמי עולמים, כי שמו הגדול נקרא טוב, על יד טוב, לעם נקראו טובים, למען ייטיב להם ולבניהם לעולם. במסכת מנחות כי הא עזרא בר בריה דר' אבשלום, דהוא עשירי לר' אלעזר בן עזריה, דהוא עשירי לעזרא הסופר, אמר יבא טוב, ויקבל טוב, מטוב, ומטיב לטובים, אמת תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, והקב"ה יתברך שמו לעד ולנצח, ברא את העולם בעשרה דברים, בחכמה ובתבונה וכו', כמו שנפרש אותו לפנינו בתוך התלמוד. משה רבינו כתב ברוח הקודש בריית העולם ככל הכתוב בספר תורת משה איש האלהים מפי הגבורה, להודיע גבורותיו לעמו ישראל, דכתיב כח מעשיו הגיד לעמו וגו' (תהלים קיא ו). וצריכין אנו להבין ולדרוש בספר תורת אלהינו, לקיים מה שנאמר והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו (יהושע א ח), אבל לא לדרוש ולחקור על מה שהיה קודם העולם, דתנו רבנן יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם, תלמוד לומר כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ (דברים ד לב), יכול ישאל אדם מה למעלה, ומה למטה, ומה לפנים, ומה לאחור, תלמוד לומר ולמקצה השמים עד קצה השמים (שם), מקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל, ואי אתה שואל מה למעלה, ומה למטה, מה לפנים, ומה לאחור: בספר יצירה עשר ספירות בלימה צפייתן כמראה בזק, דבורן שלהן כרצוא ושוב, ולפני כסאו הם משתחוים, פירוש עשר ספירות הן, עומק רום, ועומק תחת, עומק ראשית, ועומק אחרית, ועומק אור, ועומק חשך, ועומק מזרח, ועומק מערב, ועומק צפון, ועומק דרום, וכולם בלימה, דבר שאין להם תפישה והם בלי מה כולם בלום פיך מלדבר, צפייתן כמראה בזק, שאם תהרהר במהרה תסיח דעתך מהם, כמראה הבזק ההולך במהרה, דבורן שלהן כרצוא ושוב, כמו החיות הממהרות במרוצתן כן תדבר בהם, ולפני כסאו של הקב"ה הם משתחוים, כלומר תכוין דעתך לשמים להיות תמים, שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך (דברים יח יג), ואל יהרהר האדם לעומק יותר מדאי, שאם יהרהר יותר מדאי, ראוי לו שלא נברא, ואל ידבר על בוראו עתק, אלא יבין וישכיל בן אדם, כי הקב"ה יחיד ומיוחד, הוא ברא שמים וארץ, ואין לו שני, והוא ראשון, והוא אחרון, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

19 יט

בראשית ברא אלהים. זה אחד מן הדברים שהפכו זקני ישראל לתלמי המלך. וכתבו לו אלהים ברא בראשית. כי לא היה לו דעת להתבונן במדרש התורה. מדרשו של פסוק הזה שאמר בראשית ברא אלהים. הוא כמו שאמר בויקרא. אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (ויקרא א ב). ולא אמר לה' קרבן. לה' ריח ניחוח ולא אמר. אלא ריח ניחוח לה' (שם א ט). שאין דרך המקרא להזכיר שם הנכבד קודם הזכרת המעשה. תני ר' שמעון בן יוחי מנין שלא יאמר אדם לה' עולה. לה' קרבן מנחה. לה' שלמים. תלמוד לומר קרבן לה'. (כה) מכאן סמכו רבותינו ואמרו כל המוציא שם שמים לבטלה נעקר מן העולם. ומה על דבר מצוה אינו רשאי לומר בהמה זו לה' קרבן. אלא קרבן לה'. לדבר הרשות על אחת כמה וכמה. לכך הזכיר בתחלת התורה השם אחר שתי תיבות.

20 כ

אמר רב יצחק לא היה צריך לכתוב את התורה אלא מן החדש הזה לכם. ולמה נכתב מן בראשית. להודיע כחו של הקב"ה. שנאמר כח מעשיו הגיד לעמו (תהלים קיא ו).

21 כא

בראשית. לא אמר ראשית. אם אמר ראשית. היה אומר ראשית היה שמים וארץ. ולא היה מזכיר שם אלהים. כגון ראשית דגנך (דברים יח ד). ראשית עריסותיכם (במדבר טו כ). וכיוצא בהם. אלא לפי שהיה צריך להזכיר השם אמר בראשית ברא. כלומר בראש כל מעשה ברא את השמים ואת הארץ.

22 כב

דבר אחר בראשית. בתורה נסתכל הקב"ה וברא את עולמו (לכך נאמר בראשית ברא אלהים). וכן דרש ר' הושעיה רבה. כמלך מסתכל בדפתראיות (ובפונקאות) [ופנקסאות] שלו ובונה את הפלטין. כך נסתכל הקב"ה שם הנכבד בתורה. וברא עולמו. לכך נאמר בראשית ברא אלהים.

23 כג

ד"א למה בתחלה לשון ראשית. בזכות ישראל שנקראו ראשית תבואתו (ירמיה ב ג). תבואתה כתיב. שהקרן קיים לעתיד לבא.

24 כד

ד"א בראשית בזכות התורה שנקראת ראשית. נבראו שמים וארץ. שנא' ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ (ישעיה נא טז). כי התורה נקראת ראשית. שנאמר ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח כב).

25 כה

ד"א לכך התחיל בב'. לומר שיש עולם שני להפרע מן הרשעים. וליתן שכר טוב לצדיקים. שנאמר כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם (קהלת ג יז). כי אין העוה"ז אלא פרוזדור לפני העוה"ב. דתנן התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין.

26 כו

ברא. הוא לבדו. שנא' נוטה שמים לבדי (ישעיה מד כד). ואומר אתה הוא ה' לבדך את עשית את השמים ושמי השמים וגו' (נחמיה ט ו).

27 כז

ברא. במאמר ולא ביגיעה. שנא' בדבר ה' שמים נעשו (תהלים לג ו).

28 כח

אלהים. לשון אל הוא כח וגבורה. כמו צדקתך כהררי אל (שם לו ז). וכמו אילותי (שם כב כ). וכמו אילי הארץ (יחזקאל יז יג).

29 כט

ד"א אלהים לשון דיין. שנא' אלהים לא תקלל (שמות כב כז). כי במשפט העמידו על מנת שיקבלו ישראל את התורה. שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג כה). ואומר כי אלהי משפט ה' (ישעיה ל יח). כי אלהים שופט (תהלים נ ו). כי לשון אלהים לא יבא כי אם על משפט. והיינו דאמר ר' חזקיהו מאי דכתיב משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה (שם עו ט). בתחלה יראה. שמא לא יקבלו ישראל את התורה. ולבסוף שקטה. אבל באומות העולם תמצא ה' ידין עמים (שם ז ט). ה' למשפט שמתו (חבקוק א יב). וכאלה רבות. שמהפכין מדת הרחמים למדת הדין. וישראל בשעה שחוטאין כתיב ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו (ישעיה ג יד). אבל בזמן שעושין רצונו כתוב אל רחום וחנון (שמות לד ו). מהפכין מדת הדין למדת רחמים. רחום וחנון ה' (תהלים קג ח). חנון ורחום ה' (שם קיא ד). וכל מי שיבא להקשות. יפשפש וימצא כי כולם נכוחים למבין.

30 ל

ג' בראשית יש במקרא. בראשית ברא אלהים (בראשית א א). בראשית ממלכת יהויקים (ירמיה כו א). בראשית ממלכת צדקיהו (שם כח א). הרי לפי שביקש הקב"ה להפוך העולם לתוהו לולי רחמיו.

31 לא

את השמים ואת הארץ. ר"ע היה דורש אך ורק מיעוט. את וגם ריבוי. א"ל ר' ישמעאל את השמים ואת הארץ מה אתה דורש בהם. א"ל ר"ע כי לא דבר רק הוא מכם (דברים לב מז). אין דבר רק בתורה. ואם רק אינו אלא מכם. אלא את השמים הם ומה שנברא עמהם. ואת הארץ היא ומה שנבראת עמה. והיינו דאמר רב יהודה אמר רב עשרה דברים נבראו ביום ראשון ואלו הן.

32 לב

שמים. וארץ. תוהו. ובוהו. אור. וחושך. רוח. ומים. מדת יום. ומדת לילה. שמים וארץ. דכתיב את השמים ואת הארץ. תוהו ובוהו. דכתיב והארץ היתה תוהו ובוהו. אור וחושך. חושך. דכתיב וחושך על פני תהום. אור. דכתיב ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. רוח ומים. דכתיב ורוח אלהים מרחפת על פני המים. מדת יום ומדת לילה. דכתיב ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה. לכך נאמר את השמים. לרבות האש והמים והרוח. ואת הארץ. לרבות החשך ותוהו ובוהו. ולמדנו שנבראו עשרה דברים ביום ראשון. כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. וכנגד עשרה דברים שבהן נברא העולם. ומנלן דבעשרה מאמרות נברא העולם. כדתנן בעשרה מאמרות נברא העולם. ואלו הן.

33 לג

בראשית ברא אלהים מאמר אחד. דכתיב בדבר ה' שמים נעשו (תהלים לג ו). מאמר ב' ויאמר אלהים יהי אור. ג' יהי רקיע. ד' יקוו המים. ה' תדשא הארץ. ו' יהי מאורות. ז' ישרצו המים. ח' תוצא הארץ. ט' נעשה אדם. י' פרו ורבו. אלו עשרה מאמרות. ועשרה דברים שבהן נברא העולם. דאמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב בעשרה דברים נברא העולם. בחכמה. בתבונה. בדעת. בכח. בגבורה. בגערה. בצדק. במשפט. בחסד. וברחמים. בחכמה ובתבונה. דכתיב ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה (משלי ג יט). בדעת. דכתיב בדעתו תהומות נבקעו (שם שם כ). בכח ובגבורה. דכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה (תהלים סה ז). בגערה. דכתיב עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו (איוב כו יא). בצדק ובמשפט. דכתיב צדק ומשפט מכון כסאך (תהלים פט טו). בחסד וברחמים. דכתיב זכור רחמיך ה' וחסדיך (שם כה ו). למדנו שבעשרה מאמרות נברא העולם. ובעשרה מדות. ועשרה דברים נבראו ביום ראשון. וכנגדן נתן לישראל עשרת הדברות. ולכפר עליהן ביום העשור. ולתת כופר עשרה גירות. ומצא נח חן לפניו בדור עשירי. ובחר באברהם אבינו בדור עשירי לנח. אשר התחיל במעשרות. דכתיב ויתן לו מעשר מכל (בראשית יד כ). וכן צוה לבניו לתת המעשרות. יצחק למה מדד מאה שערים. לתת מעשרות. יעקב עשר אעשרנו לך (בראשית כח כב). וכן כל ישראל מעשר דגן ותירוש ויצהר. ונתן לישראל שבעה עממים משבעים אומות. ולעתיד אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי. ופורענות עשרה יבוא על אויבי עמו. כמו שהביא במצרים עשר מכות. שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז טו) וקרניא עשר וגו' (דניאל ז כד). ואז ינגנו עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור.

34 לד

נשוב אל דברינו. השמים. אמר ר' יוסי בר חנינא. ששם מים. במתניתא תני. אש ומים. ועל שם המים יקראו בלשון רבים. ואת הארץ. תשהכל רצין אליה. שנאמר הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר (קהלת ג כ). אמר את השמים ואת הארץ הקדים שמים לארץ. תנו רבנן בית שמאי אומרים שמים נבראו תחלה. ואחר כך ארץ. שנאמר את השמים ואת הארץ. ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחלה. שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. אמר להם בית הלל לבית שמאי לדבריכם אדם בונה עליה ואחר כך בונה בית. שנאמר הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה (עמוס ט ו). אמר להם בית שמאי לבית הלל לדבריכם אדם עושה שרפרף ואח"כ עושה כסאו. דכתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיה סו א). וחכמים אומרים זה וזה יחדיו נבראו. שנא' אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו (שם מח יג). ר' תנחומא ב"ר אבא אמר בבריאה השמים נבראו תחלה. אבל בעשיה הארץ קדמה לשמים. וכן הוא אומר לפנים הארץ יסדת ומעשה ידך שמים (תהלים קב כו). לפיכך מספר מעשה הארץ תחלה. שנא' והארץ היתה תוהו ובוהו. שבמה שפסק בו התחיל לפרש. אמר ואת הארץ. והתחיל להזכיר האיך היתה הארץ לאחר שנבראת. אמר והארץ היתה לאחר שנבראת תוהו ובוהו. תנא תוהו זה קו ירוק. פי' תכלת ירוק שמקיף את כל העולם כולו שממנו יוצא חושך. שנא' ישת חשך סתרו וגו' (שם יח יב). ופי' תוהו דבר שתוהה בני אדם. בוהו אבנים מפולמות המשוקעות בתהום שמהן יוצאין מים. שנא' ונטה עליו קו תהו ואבני בהו (ישעיה לד יא). והוא דבר המבעית את האדם. כי היו המים על כל הארץ והחשך עליהם. כי החשך מן הארץ יוצא. כי הארץ תחתיה כולה חשך. ועם הארץ נברא החשך והוא החושך את האדם מלכת.

35 לה

ורוח אלהים מרחפת על פני המים. ולמה הזכיר אלהים ברוח יותר מן הכל. כי מלחלוחית הרוח נהיה המים. ומן המים יצא האש. והארץ יוצא מן האש. ויש מהם דוגמא בעולם. כי אם יפיח אדם בכפו תתרטב כפו. ידענו כי מן הרוח נבראו המים. והאש יוצא מן המים. אם יתחממו המים בכלי זכוכית נקיה ויתנה בחמה בתקופת תמוז. תוכל להדליק ממנה נעורת. ומן האש הארץ והאבנים. שאם יעשה קומקום וירתיח ימים רבים ימצא בתחתית הכלי כמו חתיכת אבן. ואלו הן דברים של דעת. וכן אמר ר' שבתי דונולו נב"ע בספרו כשנתעסק בחכמת ספר יצירה. לכך הזכיר ורוח אלהים. כי כח הרוח חזק מכולם. כי הכל תלוי ברוח. והרוח תלוי במאמרו של בורא הכל. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ובכל אלה כתיב בריאה. ברוח כתיב יוצר הרים ובורא רוח (עמוס ד יג). במים כתיב והמים אשר מעל השמים יהללו את שם ה' כי הוא צוה ונבראו (תהלים קמח ה) בחשך כתיב יוצר אור ובורא חשך (ישעיה מה ז). כך השיב ר' גמליאל לפילוסופוס שלא יאמר כי כבר היו מקודם אלא נבראו.

36 לו

מרחפת על פני המים. כמו על גוזליו ירחף (דברים לב יא). והוא יעופף מלשון מפרחת. כמו שלמה שמלה. ולמה יצא בלשון מרחפת ולא אמר מפרחת. ללמדך כי כדרך שיונה זו מרחפת על גוזליה. כן היה בין מים העליונים למים התחתונים עד שהבדילן צור עולמים.