Kos Eliyahu on Pesach Haggadah
Magid, Ha Lachma Anya 3 מגיד, הא לחמא עניא ג׳

הא לחמא עניא. הקשה הרד"א מהו די אכלו אבהתנא וכו' כי ויאפו את הבצק לא היה רק אחר יציאתם ממצרים ע"ש. ולע"ד לק"מ דבהדיא כתיב בפסח מצרים על מצות ומרורים יאכלוהו וטעם במצה ההיא לפי שגלוי וידוע לפניו שעתידים לצאת אותו היום בחפזון ולא יספיק בצקם להחמיץ וכן מצאתי שכ' הרב עצמו בפסקת מצה זו בשם הר"י קמחי בתי' קושיא אחת נתן טעם למצה כמ"ש וזהו די אכלו אבהתנא ר"ל באותו הלילה ובזה נבין דברי המגיד ונקדים שלחם מצה הוא ראוי לעניים מטעם שהוא קשה להתעכל ויאריך במיעיו גם מטעם שאין ממתינים לו להחמיץ מחמת רעבונם וז"ש הא לחמא עניא שהוא לחם מצה מאכלו של עני ושלא יסברו העניים הטעם שאוכל לחם כזה משום שהוא עני וימנעו העניים מליכנס לביתו לז"א שהטעם שאני אוכל לחם כזה הוא משום שאכלו אותו אבותינו במצרים ואנו עושים דוגמתם לזכר חפזון היציאה ולא משום עניות אני אוכל אותו או מפני צרות עין כדי שימנעו העניים מליכנס לביתי אלא אדרבה אני מכריז ואומר כל דכפין ייתי ויכול והיינו מי שיש לו לאכול בשאר ימות הפסח ורעב היה באותה שעה יבוא ויאכל ואף מי שצריך יותר ואין לו מה לאכול אף בשאר ימות הפסח ייתי ויפסח רוצה לומר כל ימי הפסח. ואם תאמר הואיל וזה הלחם שאנו אוכלים מצה הוא כמו שעשו אבותינו למה לא נעשה גם כן קרבן פסח כמותו לז"א השתא הכא בח"ל ואין אנו יכולין להקריב קרבן יהי רצון לשנה הבאה נהיה בארץ ישראל ואז נעשה קרבן ה' במועדו. וא"ת בשנה הזאת למה אין אנו יכולין לבנות בה"מ ולהקריב קרבן לז"א השנה הזאת אנחנו עבדים בגלות החיל הזה והאומות יעכבו על ידינו ולשנה הבאה בע"ה נהיה בא"י בני חורין אין שטן ואין פגע רע. ומלת השתא לשון קצר והוא כמו הא שתא כמו והתניא שבכל הש"ס שהוא כמו והא תניא:

Ha lachma anya: At the beginning of the Maggid, we open the story of the Exodus with a statement in which we call matzah the bread of affliction (or possibly the bread of poverty) which our ancestors ate while they were still in Egypt. Later in the Haggadah, we explain matzah differently: we say that our ancestors ate matzah when they left Egypt; the dough did not have time to rise because they left Egypt hastily. The two explanations seem to contradict one another. In his commentary, Rabbi David Abudraham wonders why we begin the Haggadah by referring to matzah as “the bread…which our ancestors ate in Egypt.” The Torah explains that matzah was baked when our ancestors left Egypt: “For they baked unleavened cakes of dough …when they went forth from Egypt…because they were thrust out of Egypt. If matzah was the bread baked as they left Egypt, how can we say that it is also the bread our ancestors ate while they were still slaves? There is no contradiction here since the Torah also tells us that matzah was part of the meal at the original Passover sacrifice while the Israelites were still in Egypt: “They shall eat (the Passover offering) with matzah and with maror.”
Why did the Israelites eat matzah before they left Egypt? It was a portent of what was to come for the Israelites. It was a sign that they would leave Egypt in such haste that they would not have time to bake bread or for their dough to rise. Abudraham offers this explanation later when commenting on the passage in the Haggadah, “This matzah, for what reason?”
But there are other reasons that we eat matzah as well. The poor eat matzah because it takes time to digest and they will not be hungry as often. Also, it is easy to prepare so those who are hungry will not have to wait long for it to be baked when they return home to eat dinner.
We begin the Seder with this statement, ha lachma anya, so that the needy who come to our home Passover will not take offense at the type of food that we are serving them. They might assume that the reason we are serving matzah is because this is the common fare of the needy. As a result they might take offense and refuse to come to our homes. We, therefore, begin by explaining that this is the type of food our ancestors ate in Egypt and that we are following their example on this night. By explaining it in this way they will understand that we are not eating such food because we are being miserly toward the needy. Just the opposite; having referred to the matzah as the bread of poverty, we continue, “All who are hungry come and eat!” That is, even if you have enough to eat the week of Passover, if you are hungry right now (because you have been fasting in anticipation of the Seder), come and eat. “All who are needy,” - those who do not have enough provisions for the whole week of Passover “Come and celebrate Passover,” with us all the days of the holiday.
The following statements in this opening passage are all interconnected.
Now we are here; next year in the land of Israel. One might wonder, since we are eating matzah just as our ancestors did on the eve of Passover, why don’t we also offer an offering on Passover? This question is answered in this statement: “Now we are here; next year in the land of Israel.” That is, we cannot offer a sacrifice because we are here in the Diaspora. Sacrifices can only be offered in the Temple in Jerusalem. Next year may we be in the land of Israel where we can offer sacrifices on each of festivals!
Now we are slaves; next year may we be free! But the previous state suggests yet another question. Why don’t we just rebuild the Temple so we can offer sacrifices again? To this question, the Haggadah says, “Now we are slaves; next year may we be free!” That is, because we are slaves living in this bitter exile, we are not free to rebuild the holy Temple. With God’s help, next year may we be free in the land of Israel so that neither Satan nor misfortune can prevent us from rebuilding the Temple.