Siman 81פ״א
1 א

פא. הלכות עדויות

2 ב

אסור להעיד קרוב שנ׳ לא יומתו אבות על בנים וגו׳ ואפי׳ קרוב לערב פסול וקרובי הדיינין לפי הירושלמי ולפי ענין ההלכה. האחין זה לזה קרוין ראשוני׳ ובניהם שניים ובני בניהם שלישיים:

3 ג

פסק בספר המצות אבא דאבא כשר לדברי הכל. והר׳ יצחק אמ׳ דודאי פסול משום דהאב ובנו אין להם הפסק. פסק ר״ת דשלישי בראשון פסול וכדרך שאתה מונה בזכרים יש לנו לומר בנקבות. וכל אשה שאתה פסול לבעלה וכל איש שאתה פסול לו אתה פסול לאשתו חוץ מג׳ בראשון.

4 ד

והיכא דאיכא תרי בעל כאשתו יש פסול ויש כשר. כיצד שנים שלקחו שתי אחיות או אשה ובתה פסולין. זה לקח אשה וזה לקח בת אחותה וכן הנשואין בנות שתי אחיות או בנות שני אחים כשרים. והר״ף ז״ל כתב בעל כאשתו לא אמרינן כ״א מראשון לראשון ואשה ובתה נמי חשיב כמראשון לראשון. ע״כ.

5 ה

ואבי חתן ואבי כלה כשרין זה לזה ובין אחי האח.

6 ו

ואין אדם מעיד לאשתו ארוסה אבל לקרובים מעיד עד שישאנה וכל הקרוב באותה שעה ונתרחק כשר.

7 ז

והאוהב והשונא פסולין לדין וכשרים להעיד. והפסולין פסולין בין לזכות בין לחובה.

8 ח

ומי שהיה יודע לו בעדות על אחד ואחר כך נעשה חתנו פסול. ואם היה חתום בשטר הוא אינו מעיד על כתב ידו אבל אחרים מעידין עליו וכן בגזל.

9 ט

אבל קטנים ונעשו גדולים אין מעידין אלא על דברים אלו על כתב ידו של אביו ושל אחיו ושל רבו ועל פלונית שיצתה בהנומא וראשה פרוע ועד כאן היינו מהלכין בשבת ושאכלנו בקצצא של פלוני.

10 י

וכל עדות שנראה שבעדו׳ זו יש הנאה למעיד פסול שאין לך קרוב גדול מזה שמעיד להנאתו.

11 יא

אסור להעיד שקר שנ׳ אל תענה ברעך עד שקר. ודוקא בב״ד אבל שלא בב״ד אינו אלא כמוציא שם רע בעלמא. ואסור להעיד רשע שנאמר אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס.

12 יב

וגם אסור לעד כשר להצטרף עם רשע אפילו העדות אמת כך כתוב בספר המצות. וקשיא היאך יכבוש עדותו. ויש לומ׳ שאינו אסור שלא יאמר הכשר אני ופלוני ראינו כך אלא יש לו לומ׳ ראיתי כך. וכל איש שעבר עברה דאוריתא פסול מדאוריתא. מדרבנן פסול מדרבנן ולמפרע הוא נפסל כאביי ופסול מדאוריתא לא בעו הכרז׳ ועדותו טוב עד שיכריזוהו.

13 יג

אלו הן הפסולין מלוה ברבית המלוה והלוה אבל העדים שמא כשרים שאינן סבורים לעשות רע וכל מי שאינו סבור לעשות רע כשר לעדות. ומפריחי יוני׳ ומשחקים בקוביא וסוחרי שביעית והיכא שיש לו אומנו׳ אחרת כשר.

14 יד

הוסיפו עליהן החמסני׳ והלוקחי׳ שלא מדעת בעלים והרועים אחד רועה בהמה גסה ואחד רועה בהמה דקה. אבל מגדלי בהמה גסה כשרין אפי׳ בחוצה לארץ: ומוכסין וגבאין פסולי׳ וסתם מוכס פסול וסתם גבאי. גנב ניסן וגנב תשרי לא שמיה גנב ובאריסין ובדבר מועט.

15 טו

ואוכלי צדקות של גוים אם אפשר לו להיות נזון בצנעה ומבזה עצמו בפרהסיא פסול ואם לאו כשר.

16 טז

והאוכל בשוק ועבדים וקטנים וחרשין וסומין בשתי עיני׳ ושוטי׳ כלן פסולין וסומא באחת כשר ומשומד לדבר אחד לא הוי משומד לכל התורה כלה והיודע בעדות קודם שנסתמ׳ ונסתמא פסול.

17 יז

ואימתי חזרת משחקי בקוביא משישברו פספסיהן מעצמן ויחזרו שלא ישחקו ואפי׳ בחנם. ומאימתי חזרת מפריחי יונים משישברו הכלי׳ שהן צדין ויחזרו בהן דאפי׳ במדב׳ לא עבדי. וכן טבח שבודק לעצמו ויצתה טרפה מתחת ידו פסול עד שילך למקו׳ שאין מכירין אותו ויוציא טרפה מתחת ידו משלו בדבר חשוב.

18 יח

ואסור לאד׳ לכבוש עדו׳ שנ׳ אם לא יגיד ונשא עונו דוקא בב״ד. אבל חוץ לבית דין לא. וכן אם השביעו עליו חייב קרבן. ודוקא בב״ד ודוקא ראויין להעיד כגון הפסולין. ומלך לא אמרינן. ואע״ג דאמרינן האי צורבא מדרבנן דידע דבציר מיניה לא ליזיל הני מילי לממונא אבל לאסורא אין חכמה ואין תבונה לנגד ה׳. נשלמו הלכו׳ עדויות: