Siman 53נ״ג
1 א

נג. דין שמיני שלי חג

2 ב

ושמינית של חג רגל בפני עצמו לענין פז״ר קש״ב. פירוש פ׳ פייס בפני עצמו כלומר שכל ז׳ ימי החג אין הכהנים מפייסין כלומר מטילין גורלות מי יקריב אלא כהן שהקריב היום אינו מקריב למחר כי חלק כחלק יקריבו ובשמיני של חג מפייסין ופעמים עולה הגורל למי שהקריב אתמול.

3 ג

ז׳ זמן בפני עצמו כלומר שאומר בו זמן ליל שהחיינו מה שאין כן בימים אחרונים של פסח.

4 ד

ר׳ רגל בפני עצמו. פי׳ לענין אבלות כמו שאמרו ז״ל יום אחד לפני החג ושמיני של חג הרי כאן כ״א ואינו צריך להשלים אחר הרגל לשלשים אלא ט׳ ימים נמצא ששמיני של חג עולה כשבעת ימי החג. ויש מפרשים רגל בפני עצמו לענין תפלה וברכת המזון שמזכירין את יום שמיני חג העצרת ואין מזכירי׳ חג הסוכו׳ כלל רק יש לו שם בפני עצמו.

5 ה

ק׳ קרבן בפני עצמו. פירוש שאין קרבן יום השמיני הולך על סדר שאר הימי׳ כי בשאר הימים מתמעטין והולכין אחד אחד יום ראשון מקריב י״ג יום שני י״ב יום ג׳ י״א וכן כלם בכל יום ויום מתמעטין אחד אחד ולפי סדר זה היה לנו להקריב ביום שמיני ששה פרי׳. ואין מקריבין רק פר אחד. ועוד כי בכל שבעה ימים אילים שנים ארבעה עשר כבשים ויום ח׳ אין מקריבין רק פר אחד איל אחד ושבעה כבשים.

6 ו

ש׳ שיר בפני עצמו שבשאר הימים אין אומרים ביום זה שיר שאמר אתמול כדאמרינן בגמרא דמנחי בה סימנא ואמר נמי התם שאם חל שבת ביום אחד משבעת ימי החג שידחו שירת אותו היום ואמרו מזמור שיר ליום השבת. אבל אם יבא שבת בשמיני של חג אין שירת יום שמיני נדחה מפני השבת אבל אומרי׳ למנצח על השמינית.

7 ז

ב׳ ברכה בפני עצמה פי׳ שביום שמיני של חג מברכין את המלך כמו שכתוב ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך. וזה הפי׳ לדעת המפרש רגל בפני עצמו לענין תפלה וברכת כהנים. וי״מ ברכה בפני עצמה לענין ברכת המזון ותפלה שמזכירין את יום שמיני ולפי הפי׳ הזה נפרש רגל בפני עצמו לענין אבלות כמו שכתבנו וכן הדין ביום שני שהוא יום שמחת תורה כמו שכתבנו.