קמג. דיני רבי יצחק בעל המנהל ז״ל
א. האב ששדך את בנו ואחר כך שואל את הנדוניא והלה אומר לו לאו בעל דברי׳ דידי את. גם הבן דוחה שלא היה בשעת התנאי. השיב ר״ת שיש לו לקיים התנאים לאב שהוא שלוחו של בן ושלוחו של אדם כמותו אז יכתוב הבן הרשאה לאביו.
ב. אסור להשהות אשתו בלא כתובה. והחתן נותן השכר. דחזו ליכי מדאוריתא פי׳ דכתיב כמוהר הבתולות.
ג. נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקטפוטקיא נותן לה ממעות קטפוטקיא דחשובות יותר דכרבן שמעון בן גמליאל קיימא לן דאמר כתובה דאורייתא היא.
ד. כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה בעילתו בעילת זנות.
ה. נערה ארוסה שמתה אין לה כתובה ואין חייב לקוברה מת הוא גובה כתובתה.
ו. השקל עולה ד׳ דינר והדינר מעה והמעה משקל י״ו שעורות.
ז. נכסי מלוג פרש״י זהו שנפלו לה משנשאת או קודם אך לא שמו לה בכתובת׳ או שנתנו לה במתנה אחר נשואיה.
ח. המלוה בשטר לאשה ועמדה ונשאת בעל ה״ג והרמב״ם ז״ל וה״ר נחמן כהן וספ׳ המצו׳ פוסקין דבעל כלוקח הוי כרבא וכרב אשי במקו׳ שאין פסדא למלו׳ היה לו להזהר מלהלות על פה ופטור הבעל.
ט. פי׳ ר״ת דלהכי אהני מה שאין כותבין אגב בשעבוד כתוב׳ לענין שלא תגבה מן הלקוחות דלוקח המפקיע כחה מידי דהוה אבעל חוב מאוחר וכו׳. דמה שגבה גבה במטלטלין אבל מקבל מתנת בריא אין מפקיע כתוב׳ לדברי ר״י בר ברוך ולדברי הכל כל שכן מפקיע דהא לא אלים מירושה דאורייתא.
י. אם קדשה בטבעת סתם כדרך מנהג העולם ואח״כ נמצא שאינו של זהב או של כסף או של נחשת אמר הר״מ שהקדושין פסולין. אלא אם אמ׳ הרי את מקודשת לי בטבעת זאת כמה ששוה אפי׳ אינו שוה אלא פרוטה שלכך נהגו העולם לעדי קדושין לומ׳ בשעת קדושין טבעת זו שוה פרוטה בטוב בפני האש׳ שאף אם תהיה מנחשת אין זו טענ׳ משכבר הודיעו לה. מעשה באחד שקנה טבעת מחברו על מנת להחזירו אחרי קדושין שיקדש את אשתו ולא יתן לה פחו׳ מאשר קנה ממנו ודן ה״ר שמואל מאיור״א שאין הקדושי׳ כלום. וראיה מקדושין בכולהו קנו לבר מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין בכולהו קנו פי׳ מתנה על מנת להחזיר לבד מאשה ואע״פ שיש להקל לחלק קצת דהכא אם תחזור האש׳ למוכ׳ הטבעת יחזיר לה המעות ויש לדמותו לקדשה במשכון דאחרים דמקודשת מ״מ זהו באומר לה דוקא שהוא משכון ונתקדשה בשביל כל שוויו יחזיר לה ומהני כמו שיראין דלא צריכי שומא מ״מ הסכימו הרבני׳ לפסול הקדושין. ומודה ה״ר יחיאל ור׳ יצחק ור׳ נתנאל והרב שי״ן דוראנ״ט שצריך לחזור ולברך ברכת ארוסין ולכתוב כתובה אחרת שהכתובה הראשונה מוקדמת וגם ברכות ראשונות אינן כלום שלא היו הקדושין חשובין וגם חפה אחרת צריך וה״ר שניאור ב״ר שניאור אומ׳ שאין צריך לחזור לברך ארוסי׳ ונשואין רק לקדש בפני עדי׳ דברכו׳ ראשונות שעשו לקדושין ראשוני׳ מועילי׳ מידי דהוה אקטנה שהשיאוה אחיה ואמה שלא מצינו שיצטרך כשתגדל לחזור ולברך ברכת ארוסין ונשואין רק לקדש ואין ביאתם אסור׳ כמו שפיר׳ השר וגם כי בכתובה ראשונה מאחר שהקנהו לה.
יא. אשה הבאה לגבות כתובתה אף מה שעליה שמין אם גרשה לרצונה גובה לה בלא שבועה ואין שמין מה שעליה.
יב. נפל הבית עליו ועל אשתו ולא ידענו מי מת ראשון פליגי פרק מי שמת ב״ה אומרים נכסים בחזקתן פי׳ נכסי צאן ברזל בחזקתן שזו היא נדוניא. ופליגי התם בגמ׳ על ב״ה בחזקת מי ר׳ אליעזר אומ׳ בחזקת יורשי האשה ריש לקיש משום בר קפרא אמר יחלוקו ורבי יוחנן אמר בחזקת יורשי הבעל וספק לרבנן אם הלכ׳ כרבי יוחנן לגבי ריש לקיש או כריש לקיש משום בר קפרא דהוו ליה שנים לגבי חד. עכ״ל בעל המנהל ז״ל.