Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah
Kadesh 2 קדש ב׳

בבואם מבית הכנסת כל אחד יערך שלחנו בדרך חירות בענין שנבאר. ולא ישבו על השלחן עד שתחשך היום כדי שיהיה ודאי לילה בעת אכלו מצה כדכתיב בערב תאכלו מצות. ואפי' עני שבישראל לא יפחתו לו מד' כוסות ואוכלי' ושותין בהסבה ונרמז בפ' דכתיב ויהי בשלח פרעה את העם כתיב בתרי' ויסב אלקי' את העם כי כשנגאלו אכלו דרך הסבה. ומצוה מן המובחר ביין אדום זכר לדם שהזו על המשקוף והמזוזות במצרים. ואם היו ידיו נקיות ישב אל השלחן ויקדש אמנם רוב בני אדם נוהגי' לבדוק נקביהם קודם לכן ובעלילה זו רוחצים ידיהם. שאם היו ידיו נקיות אין לו לרחוץ אות' בחנם ולברך על נטי' ידים. שהרי על נטילה זו לא יבא לאכול רק לשתות אחר קדוש. וקיימא לן הנוטל ידיו לפרות הרי זה מגסי הרוח. וטעם לארבעה כוסות אלו כנגד ד' לשונות גאולה הכתוב בפ' וארא. לכן אמו' לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וכו' והצלתי אתכם מעבודתם. וגאלתי אתכם בזרוע נטויה. ולקחתי אתכם לי לעם. ד' כוסות כנגד והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. וי"א כנגד ד' כוסות האמורי' בפרעה. וכוס פרעה בידו. ואשחט אותם על כוס פרעה. ונתת כוס פרעה בידו. ואתן את הכוס על יד פרעה. וי"א כנגד ד' מלכיות. וי"א כנגד כוסות פורענות שעתיד הקב"ה להשקו' אומות העולם. כי בה אמר ה' אלקים קח את כוס יין החמה הזאת והשקית אותו את כל הגוים וכו' כוס זהב בבל ביד ה' משברת כל הארץ וגו' כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך. ימטר על רשעים פחי' וכו' ורוח זלעפות מנת כוסם. כנגד ד' כוסות של נחמות. ה' מנת חלקי וכוסי תערו' לפני שלחן וכו' ראשי כוסי רויה. כוס ישועות אשא. פי' בשתי כוסות הכתוב מדבר אחר לימות המשיח וא' לעולם הבא. יש שואלים למה אין מברכין על שתיית ד' כוסות כמו שמברכי' על אכילת מרור. ויש לתרץ שאין מברכי' אלא על מצוה שעושי' בבת אחת בלא הפסק. אבל ד' כוסו' שעוש' מצוה אחת על כל אחד מהם בהפסק אין לברך עליהם. וכתב רב נטרונאי גאון ד' כוסו' של ליל פסח אי אפשר שלא לשתו' ואם לא שתה לא יבא ידי חובותו וחייב מלקו' מדרבנן. ומה שאמר אפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ר"ל אפי' עני שאין רגיל להיות מסב. ואין צריך לומ' לעשיר שרגיל להיות מסב על כלי בלי מלח וכרפס ותכלת. וההסבה צריכ' להיות על צד שמאל. והסבת ימין אינה הסבה שמא יקדים קנה לושט. ואשה אינה צריכה הסבה מפני שאמת בעלה עליה. ואם היא אשה חשובה צריכה הסבה. ואין צריך לומר אלמנה וגרושה שאין רשות אחרים עליה. בן אצל אביו אפילו הוא רבו מובהק צריך הסבה. תלמיד אצל רבו אינו מסב אלא אם כן יתן לו רבו רשות. והטעם שאינו מסב לפני רבו ואם היה אביו רבו מסב לפניו. שהאב מוחל על כבודו לבנו והוא גס בו מה שאין כן בתלמיד לפני רבו. שמש לפני רבו צריך הסבה. וכתב אבי העזרי שבזמן הזה שאין רגילות בארצנו להסב יושב כדרכו ואין צריך להסב.

Upon returning from synagogue one should arrange one's table in the manner of freedom as we shall explain. One should not sit down at the table until after dark so that one can be certain that it is the time when one is permitted to eat matzah, as it is written, "In the evening you shall eat matzot."
Even the poor should not drink less than four cups of wine; they should eat and drink while reclining. Scripture alludes to this in the verse: "When Pharaoh let the people go…So God led (vayasev) the people round about…" When they were redeemed they ate in the "round-about" fashion.
The optimal way to fulfill the mitzvah of drinking wine is to drink red wine as a reminder of the blood they placed on their lintel and doorposts in Egypt. If their hands are cleaned they may sit at the table and recite Kiddush. Most people have the custom of checking their hands beforehand and then washing them. But if their hands were already clean, there is no reason to wash them and recite al netilat yadaim, the blessing for washing. For this recitation of the blessing is not for eating but for drinking after Kiddush. We have a tradition that one who performs the ritual of "washing" before fruit is being presumptuous.
There are many reasons given for the four cups of wine at the Seder. The four cups are said to allude to the four terms of redemption mentioned in Parshat Va-era (Exodus 6:6): "Say, therefore, to the children of Israel: I am the Lord. I will free you from the labors of the Egyptians and deliver you from their bondage. I will redeem you with an outstretched arm and through extraordinary chastisements. I will take you to be my people and I will be your God." The four cups are alluded to in the words: hotzeiti (I will free you), hitzalti (I will deliver you), ga'alti (I will redeem you) and lakahti (I will take you)."
There are those who say that the four cups refer to the butler's dream regarding to Pharaoh: "Pharaoh's cup was in my hand;" "I pressed them into Pharaoh's cup;" "placed the cup in Pharaoh's hand;" "you shall place Pharaoh's cup in his hand." (Genesis 40:9-13)
Some say that the four cups stand for the four kingdoms, and others, four cups of vengeance which God will pour out on the nations, "Thus said the Lord, the God of Israel, to me: Take from My hand this cup of wine - of wrath - and make all the nations to whom I send you drink it. Let them drink and retch and act crazy because of the sword that I am sending among them." (Jer. 25:15-16) "Babylon was a golden cup in the Lords hand. It made the whole earth drunk…" (Jer. 51:7) "There is a cup in the Lord's hand with foaming wine fully mixed from this He pours. All the nations of the earth drink, draining it to the very dregs." (Psalms 75:9) "He will rain down upon the wicked blazing coals and sulfur, a scorching wind shall be their lot (kosam)." (Psalm 11:6)
They also allude to four cups of consolation: "The Lord is my allotted share and portion (kosi); You control my fate." (Psalm 16:5) "You shall anoint my head with oil; My cup overflows. (Psalm 23:5) "I will raise the cup of deliverances and invoke the name of the Lord." (Psalm 116:13) This last verse speaks of two cups: one for the coming of the Messiah and the other for the resurrection.
There are those who wonder why we don’t recite a blessing for the mitzvah of the four cups just as we recite for maror. We only recite a blessing over a mitzvah that is performed at one time, and without interruption. Since the drinking of the four cups of wine are one commandment which is performed on four occasions with interruptions between them, we do not recite a blessing for this mitzvah. Natronai Gaon writes that the four cups of Seder night are a single mitzvah; if one does not drink all of them, one has not fulfilled his obligation and he deserves lashes, according to the sages.
The statement, "Even the poor must not eat until he does so leaning," is a reference to a poor person who normally does not lean leisurely when he eats. Certainly the same applies to a wealthy person who usually leans on a fine couch. One must lean on the left side. Leaning on the right side is not considered 'leaning,' lest his throat become closed . A woman does not need to lean because she lives under the authority of her husband. But if she is a woman of high status, she should lean. Similarly, a widow or a divorcee who does not live under the authority of another should lean.
A son who lives in his father's house, even if his father is also his teacher, should lean. A student at the table of his master teacher does not lean unless his teacher gives him permission. The reason that he may lean at his father's table, but not at his teacher's table, is that his father would forgo the honor nor would he be harsh with him while a teacher should not forgo the honor due to him. A servant at his master's table should lean. The Avi Ezri writes that in our time when it is not the custom to lean at the table, it is not necessary to lean during the Seder either.

ומכינין קערה שיש בה שני תבשילין וג' מצות וב' מיני ירקות וחרוסת. הב' תבשילין אחד מהם צלי זכר לפסח ואחד מהם מבושל זכר לחגיגה המבושלת הנאכלת קודם לפסח כדי שיהא הפסח נאכל על השבע. ובירושלמי יליף לה מקרא דכתיב ועצם לא תשברו בו ואלו היה נאכל בשעת רעבון יש בו לחוש משום שבירת עצם. וכך היא המצוה בזמן שבית המקדש קיים בתחלה מביאים הפסח ומברכין בא"י אקב"ו על אכילת הפסח ואוכל ממנו כל אחד כזית לפחות ואחר כך מביאים החגיגה ומברכי' אקב"ו על אכילת הזבח. וכשגמרו לאכול את החגיגה מביאים הפסח ואוכלי' אותו על השבע. ובזמן שחל י"ד בניסן בשבת אין צריך כי אם הצלי שהוא זכר לפסח ולא המבושל שהוא זכר לחגיגה שלא היתה חגיגה דוחה שבת באותו זמן. ואמרינן בירושלמי שלוקחי' לב' תבשילי' בעא ודרועא. בעא כלומר בעא רחמנא למפרק יתנא. ודרועא כלומר דפרק יתנא בדרועא מרממא. והשני מיני ירקות. נהגו להיות אחד מהם כרפס. כי כשתהפוך כר"פ יהיה פר"ך והס' רמז לששי' רבוא. והאחר החזרת שנקראת חסא שחס הקדוש ברוך הוא עלינו. והחרוסת מדברי סופרים זכר לטיט שהיו משתעבדים בו ישראל במצרים. ועושי' אותה מיני פרות מתוקים וחמוצים ומתבלי' אותה בתבלי' לדמותה לחומר עם התבן ומשימי' בה תפוחים זכר לתחת התפוח עוררתיך. ואגוזי' זכר אל גנת אגוז ירדתי. ותאנים לזכר התאנ' חנטה פגיה. תמרי' זאת קומתך דמתה לתמר. ותבלין כגון קנה וקנמון שדומין לתבן.

We prepare a plate for the Seder containing two cooked foods, three matzot, a variety of vegetables, and haroset. The two cooked foods: one of them should be roasted as a reminder of the Passover offering and one should be cooked as a reminder of the hagigah, the festive offering, which was consumed before the Passover offering so that the Passover offering would be consumed when one already had sufficient to eat. The following verse: "You shall not break a bone of it," (Ex. 12:46) is interpreted to mean that if he was ravenously hungry when he ate the Passover offering, he might be suspected of breaking the bones of the offering.
This is how the commandment was fulfilled in the time of the Holy Temple: first they would break the Passover offering, reciting over it, 'Praised are you Adonai our God…who command us concerning the eating of the Passover offering.' Each person would then eat at least an olive's amount of the meat from it. Afterwards they would bring the Festive offering, reciting the blessing, "who commanded us regarding the eating of the offering." When they completed eating the Festive offering, they would bring the Passover offering back and eat it after having satisfied themselves (with the other offering).
When the Fourteenth of Nisan fell on a Shabbat, it was only necessary to eat the Passover offering and not the cooked offering for the Festive offering, since the Festive offering does not take precedence over the observance of the Sabbath. The Jerusalem Talmud adds that the two portions (for the Seder plate) should be the shoulder and an egg. The egg symbolizes compassion for the redemption that God provides, and the shoulder, symbolizes, 'God provides redemption through God's exalted hand.
Customarily there are two vegetables on the Seder plate. One is karpas. When one inverts the letters of karpas, it spells samekh parekh. The letter samekh refers to the sixty tens of thousands of Israelites who were enslaved. And the word parekh means oppressed. The other vegetable is hazeret which is also called hasa. Hasa is an allusion to the Holy One who has mercy (has) upon us. According to the sages, the haroset is a reminder of the clay from which they made the bricks when the Egyptians enslaved the Israelites. It is made from different types of sweet and tart fruits as well as spices that look like the straw used in the making of bricks. We put apples in as a reminder of the verse in scripture, "beneath an apple tree I aroused you." (Song of Songs 8:5) Nuts are a reminder of the verse, "I went down to the garden of nuts." (Song 6:11) Figs are an allusion of the verse, "The fig tree puts forth her green figs." (Song 2:13) Dates are an allusion to the verse, "your stature is like a palm tree" (Song 7:8). Spices like cinnamon are a reminder of the straw used in the making of bricks.

כתב הרי"ף מאן דבעי לברוכי בתרי ותלת אבתי היכי עביד מברך ברישא בביתיה ואכיל כל מאי דבעי ומברך ברכת המזון והדר מברך לכל חד וחד בביתיה ושתו אינהו כסא דקדושא ואגדתא ואכלי ירקי ומצה ואיהו לא אכיל מדי בהדיהו ושביק להו למגמר סעודתיהו. ומברכי אנהו ברכת המזון. והדר אזיל לביתא אחרינא. ועביד הכי וכן לכל ביתא וביתא. אף על גב דברכת הנהנים קיימא לן דאינו יכול לברך לאחרים אלא אם כן יהיה נהנה עמהם שאני ברכת הלחם של מצה וקדוש היום שהם חובה. הלכך יכול לברך לאחרים אף על גב דאינו נהנה. ומיהו כיון דבריך ברכת המזון לא לטעום מדי בהדיהו. דקיימא לן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ולבסוף אזיל לביתיה וגמר הלילא ושתי כסא דהלילא. ואי בעי לאקדומי להניא בתי ברישא מברך ליה ולא אכיל ולא טעם מדי בהדיהו והדר אזיל לביתיה ומקדש הרשות בידו. ואין לו להתחיל בביתו ולומר עד גאל ישראל ולברך המוציא ועל אכילת מצה ואחר כך הולך לשאר בתים ואחר כך חוזר לביתו וגומר סעודתו לפי שלא התירו לעקור מסעודתו ללכת למקום אחר אפילו הניח שם זקן או חולה אלא לדבר מצוה כגון לקראת חתן או לקראת כלה. ואין לומר שגם כן היא מצוה להוציא אתם שאינן בקיאין ידי חובתן. לפי שמצות חתן וכלה היא מצוה עוברת. ולפיכך התירו לו לעקור וללכת לקראתם. אבל להוציא מי שאינן בקיאין ידי חובתם אינה מצוה עוברת ויכול להוציאם אחר שגמר סעודתו או קודם. וכתב בעל העטור מסתברא דלא מצי מברך בורא פרי האדמה אשאר ירקי כיון שאין טועם עמהם. שלא אמרו אלא בברכת הלחם של מצה וצריך למעבד כרב חסדא דמברך בחזרת בורא פרי האדמה ולאכול מרור. ואכיל. וכי מנוי למרור אכיל בלא ברכה. וכתב הרא"ש ולא נהירא כיון דתקנת חכמים היא משום הכרא לתנוקות הוי כברכת מצה ויכול להוציאם אף על פי שאינו טועם. ומה שכתב הריא"ף ומברכי אנהו ברכת המזון הוי תקנה ליודעים ברכת המזון. ואם אינם יודעים כתב רב עמרם שאין תקנה להוציאם שאם מברך להם ברכת המזון תו לא מצי למשתי בביתיה. והרא"ש כתב דאפילו אם אינם יודעים ברכת המזון יש תקנה להקרותם מלה במלה כקטן שמקרא את ההלל שעונין אחריו מה שהוא אומר שאין כאן משום מוציא שם שמים לבטלה. ורבינו יעקב בן הרא"ש כתב ואפשר דאף ברכת המזון יכול לברך כדי להוציאם כי היכי דברכת הלחם דמצה מוציאם כיון שהוא חובה הכא נמי ברכת המזון כיון שתקנו ארבעה כוסות ותקנו אחד מהם על ברכת המזון הוי חובה נמי. ואין דבריו נכונים בעיני מדאמ' בירושלמי פרק מי שמתו תניא כל מצות שאדם פטור מהן מוציא הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון. ומקשה והא תנינן כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא הרבים די חובתן הא אם היה חייב אפילו אם יבא מוציא אם כן אלא שניא היא ברכת המזון דכתיב בה ואכלת ומשבעת וברכת. מי שאכל הוא מברך והנכון לעשות כדברי הרא"ש ז"ל. כשיהיה כל זה מוכן לפניו מוזגין לו כוס ראשון לכל אחד ואחד ומברך על היין תחלה ואחר כך על היום. ומברך אחר כך שהחיינו. ואינו מברך שעשה נסים לאבותינו מפני שברכת אשר גאלנו היא במקומה ויותר מבוארת שמזכרת פרט הנס. ושותה כל אחד מהם כוסו בהסבה דרך חרות.

The Rif asks: How does a person conduct Seder in two or three different households? He begins in his own house by reciting the blessings and the Haggadah up to the meal. He should then eat the meal, concluding with the Birkat HaMazon. He can then to each household, reciting Kiddush and a letting the members of the household drink the wine. He then recites the Haggadah. They may eat the karpas and the matzah (when he says the blessing) but he does not eat with the members of the household since he has already concluded his meal with the Afikomen. They recite the Birkat HaMazon, and then he goes on to the next household. He does this at each house he visits.
Even though the rule is that a person should not recite a blessing for food for someone if he is not also eating the food, the blessing over the matzah and the Kiddush are different. He can recite these blessings without eating or drinking because these foods are obligatory on Seder night. Therefore, he can recite the blessing for someone else even though he is not benefiting from the blessing. However the Birkat HaMazon is different since he has not tasted any of the food. Once he has eaten the Afikomen and recited the Birkat HaMazon in his own house, he cannot eat anything else so they must recite the grace after meals for themselves. This is based on the principle, Ayn maftirin ha-Pesah Afikomen, "one may not partake of any deserts after the Pesah offering." (Mishnah Pesahim) After leading the Seder in the other households, he should return to his own house and complete the evening by reciting Hallel and drinking the fourth cup of wine.
If he prefers, he may go to the other households first, recite the blessings without eating or drinking with them, and then return to his house and begin all over again with the Kiddush. It is up to him to do as he wishes. He is not permitted to begin in his own household and recite the Seder up to ga'al yisrael (before the meal), recite the blessing over the matzah, and then go to the other households, returning to his own home to have his meal.
It is prohibited to leave one's meal to go to another home, even if one leaves an elderly or a sick person at home. One can only leave one's household on Seder night to perform a commandment such as rejoicing with a newly married couple. It goes without saying that helping those who are illiterate to fulfill the commandments of Seder night is also a commandment. The difference is that rejoicing with the bride and groom is a transient commandment. Therefore it permissible to leave the Seder table to participate in this mitzvah by greeting them. Helping the illiterate to fulfill the commandments of Seder night, on the other hand, is not transient; he can finish his own meal or go earlier help these families fulfill the commandments of this evening.
The Baal HaItur comments that he may not recite the blessing over the vegetables (karpas) since he cannot eat with them. He can only recite the blessing over the matzah and the maror. However, he may follow the approach of Rav Hisda, who would take hazeret (which can also be used for maror), recite the blessing over vegetables as well as the blessing for the maror at the beginning of the Seder, and when he reached the place in the Seder when one eats the maror, he would do so without reciting the blessing again.
The Rosh disagreed with this approach and argued that since the sages decreed that we should eat the karpas so that children would notice it and ask questions, it is to be considered no different than the blessing for the matzah and it can be recited by the Seder leader even if he is not eating the greens.
The Ri'af's statement that "the participants must recite the Birkat HaMazon by themselves" is a law for those who can recite the Birkat HaMazon. If there is no one who can lead it, Rabbi Amram Gaon writes that there is no decree that the leader must lead them so that they can fulfill their obligation. If he were to do so, he could no longer drink the fourth cup of wine in his house.
The Rosh writes that if even if the participants at the Seder do not know how to recite the Birkat HaMazon, the leader should lead them in it, having them repeat it word for word after him like a child who repeats Hallel and repeats it after the leader. This is not considered as if he recited God's name unnecessarily.
Rabbi Yaakov, son of the Rosh writes that it is possible that the leader can also recite the Birkat HaMazon for the participants and thereby fulfill their obligation. Since it is an obligation to eat matzah and so the leader can recite the blessing and have the participants answer Amen, so too, the Grace after meal can be recited on their behalf and thereby fulfill their obligation. After all, the sages decreed the obligation of four cups of wine, one of them at the end of the Birkat HaMazon, so they have a special obligation to recite the Birkat HaMazon so that they can drink the fourth cup of wine.
It seems to me that Rabbi Yaakov son of the Rosh is incorrect, since we learn in the Jerusalem Talmud (Berachot): "Even if a person is exempt from a commandment, he may fulfill another person's obligation except in the case of the Birkat HaMazon." The Talmud then asks, don’t we say that one who is exempt from a commandment cannot help fulfill another person's obligation. Rather the statement in the Talmud should have been if he is obligated to perform this commandment but has already fulfilled his obligation, he can still help others fulfill their obligation except in the case of the Birkat HaMazon, as it is written: You shall eat, and be satisfied and bless." This means that one who ate should recite the Birkat HaMazon (and not one who didn’t eat). It seems to me, therefore, that the Rosh is correct in this matter.
When everything is prepared, he should pour the first cup of wine for each participant, reciting the blessing for the wine first, then the blessing sanctifying the day, and then the sheheyanu, for having reached this day. We do not say a blessing, "Who performed miracles for our ancestors," because the last blessing of the Maggid, "Who redeemed us and our ancestors from Egypt…Blessed are you Adonai, who has redeemed Israel" serves as a blessing for giving thanks for the miracles of Passover. This blessing is more appropriate because it more specific in referring to the Exodus. Then everyone drinks the cup of wine while leaning.

ואם חל להיות בשבת אומ' תחלה ויכלו ואחר כך מברך על היין ואחר כך על היום ואומ' בחתימה ושבת ומועדי קדשך באהבה וברצון ובשמחה ובששון הנחלתנו. שמחה ביום טוב מפורשת ובשבת שנאמר וביום שמחתכם ואמ' בספרי אלו השבתות. ובשבת מצאנו לשון נחלה שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם. לכן אומ' הנחלתנו. וחותם בא"י מקדש השבת ישראל והזמנים. ואומ' שהחיינו ואח"כ שותה.

If Passover falls on Shabbat, one says Vayekhulu first, (Genesis 2:1-3) then the blessing over the wine, followed by the blessing sanctifying the day. In the second blessing, on Shabbat we say "You have caused us to inherit the Sabbath and your holy festivals with love and favor." The commandment to rejoice on the festival is explicitly stated. The commandment to rejoice is alluded to in the verse: "On your joyous occasions and your festivals." (Numbers 10:10) the Midrash says that "your joyous occasions," is a reference to the Sabbaths. We find the language of inheritance in connection with the Sabbath, as it is written, "The people of Israel shall keep the Sabbath, observing the Sabbath day throughout the generations as a covenant for all times." (Exodus 31:16) That is why we say, "You cause us to inherit." Finally one concludes the blessing by saying, "Praised are you who sanctifies the Sabbath, Israel and the sacred seasons. Then one recites the she-heheyanu and one drinks the wine.

ואם חל במוצאי שבת הסימן יקנה"ז יין קדוש נר הבדלה זמן. ואומ' בהבדלה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ומצאנו הבדלה בין קדש חמור לקדש קל שנ' והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. ושאל רבינו אפרים למה נהגו לומ' ואת יום ז' מששת ימי המעשה הבדלת וקדשת וקדש' את עמך יש' בקדושתך. אחר בין קדושת שבת לקדושת י"ט הבדלת שאין זה לא מעין החתימה ולא מעין הפתיחה. והשיב ר"ת משו' דאמ' בע' ערבי פסחי' הפוחת לא יפחות מג' הבדלו' והמוסיף לא יוסיף על ז' רצו להזכיר ז' הבדלות והוסיפו' בי"ט אחר שבת לפי שהוא מענין י"ט. ואלו הן בין קדש לחול. ובין אור לחשך. בין ישראל לגוי' ובין השבת לו' ימי המעשה הרי ארבע. אמנם בין שבת לו' ימי המעשה אינם מן המנין שהרי הזכיר בין קדש לחול אלא אגם דאמ' לה בעלמא אמרי' ליה הכא. הרי ג'. בין קדושת שבת לקדושת י"ט הבדלת זהו אוכל נפש שמותר בי"ט ולא בשבת. זאת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת זהו יום טוב אחרון של חג שחלוק מששת ימי חולו של מועד. והבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך הם מני הבדלות בין כהני' ללויי' ולויים לישראל. וזהו מעין החתימה המבדיל בין קדש לקדש. ומצאנו הבדלה בין כהני' ללויי' שנאמ' בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן לקדשו קדש וקדשי' עסוק בד"ת. והבדלה בין לויי' לישראל שנ' בעת ההי' הבדיל את שבט הלוי. ואומ' שהחיינו ואח"כ שותה ואי' מריח בשמים והטעם שמנוחת הי"ט הוא משיב את הנפש והוא לו במקו' הרחת הבשמים.

If Passover falls at the conclusion of the Sabbath, we recite the blessings which are referred to in the acrostic, YKNH"Z, yayin (wine), kiddush (sanctifying the day), ner (candle, or the blessing for fire), havdalah (the blessing marking the separation between Shabbat and the following day), z'man (she-heheyanu or the blessing marking the specialness of the moment). In the havdalah blessing we say "between the holiness of the Sabbath and the holiness of the festival." There is separation between the 'heavy' and 'light' holiness, similar to what we find in scripture: "the curtain (parokhet) shall serve as a partition between the holy and the holy of holies." (Exodus 26:33) Rabbi Ephraim asks why we say, "Between the seventh day and the six days of creation You have made a separation and You have sanctified, You have sanctified Your people, Israel, with Your holiness, " in the havdalah blessing. We say this after we have already mentioned, "Between the holiness of the Sabbath to the holiness of the festival You have made a separation." The phrase is neither an introduction nor is it a summary of the blessing. Rabbeinu Tam answers this question: we are taught in chapter 10 of the Talmud Pesahim, that one who abbreviates the havdalah blessing should not have less than three havdalot (expressions of separation) and one should not add more than seven. The sages wanted to mention seven havdalot so they added Yom Tov, the festival, after Shabbat since this is the main theme of the passage.
These are the seven separations: (1) between the sacred and the profane; (2) between light and darkness; (3) between Israel and the gentiles; (4) between the Sabbath and the six days of creation. This counts as four, however, the fourth is not included in the number since we have already mentioned between the sacred and the profane which is a more general way of saying the same thing as, "between the Sabbath and the six days of creation." Therefore, there are only three havdalot up to here!" (4) Between the holiness of the Sabbath and the holiness of the festival; since preparation of food is allowed on the festival there is a distinction between it and the Sabbath; (5) Between the seventh day and the other six days of creation - this is a reference to the last day of the festival which is separate from the intermediate days of the festival; (6) you have separated (7) and you have sanctified your people Israel through your holiness; this refers to the two separations that make up the people of Israel: between the Kohanim and the Levites, and between the Levites the people of Israel. The blessing then ends with a brief conclusion: "who distinguishes the holy from the holy."
One then recites the sh-heheyanu. One does not smell spices as one normally does during the havdalah service since the leisure (menuchah) of the festival brings leisure to the soul in place of the spices which one smells at the conclusion of the Sabbath.