Iggeret Kanaut איגרת קנאות
1 א

אגרות קנאות

2 ב

אשר קנאו חכמי הדור לכבוד קדושת הרמב''ם זצ"ל *(נעתק מאגרת הרמב"ם:):

3 ג

אלו מקצת הכתבים שנכתבו בגלילות מלכות אדום בעניני הדברים הנוראים והמקרים הקשים והנפלאים שנתחדשו בענין ספר המורה וספר המדע

4 ד

כי קמו במונפילי"ר אנשים בני בליעל רב אחד עם שני תלמידיו המו כדובים והחטיאו את הרבים לעשות חונף ולדבר תועה על יי' ועל משיחו רבינו משה בן הרב רבינו מיימון זצ"ל עד אשר קנאו חכמי בדר"ש ונרבונה ויתר קהלות פרובינצ"ה לאלהיהם ונדו והחרימו ג' החטאים האלה בנפשותם וכראותם כי כלתה אליהם הרעה עם שכניהם שלחו אחד מהם עם כתביהם לצרפת לחכמים הנמהרים אשר שם והסיתו אותם והטיחו דבריהם באזניהם עד אשר שמעו לקולם ויענו אותם כרצונם ויפתום לשלוח לקהלות פרובינצ"ה נדויים וחרמות וכראות החכמים ההם כי נשקה ביעקב האש הגדולה הזאת בחרו אחד מהם מחכמיהם ואדיריהם הוא החכם הישיש רבי דוד בן קמחי ז"ל וישלחו אותו ליתר הקהלות להקהל ולעמוד על נפשם מיד כל מדינה ומדינה וכל עיר ועיר ממשלת קטילוני"א וממלכת ארגו"ן לא התמהמהו לשלוח מצודים וחרמים לרגלי המורדים והפושעים כאשר יראה מטופס כתביהם:

5 ה

וגם רבני הצרפתים שבו מדרכם הרעה ונחמו מאשר עשו ובושו מאשר כתבו ושלחו כתבים להתנצל לפני חכמי פרובינצ"ה ושם אב הטומאה המעורר מדנים שלמה ב"ר אברהם מונפילי"ר לאחר זקנותו נזרקה בו מינות והסית והדיח ותבשילו ברבים הקדיח עלה באשו ותעל צחנתו ישלם יי' לעושה הרעה כרעתו ושני תלמידיו האחד יונה כי הוא ענה דמעיקרא פסול מדרבנן ולבסוף ממזר מדאורייתא ודוד בן שאול נתחבר עמו לבשתו ולבושת חרפת אמו והיינו דבר הלמד מענינו לא הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני ההוא מינו נשא בשמותיו חותמו וממזר בן הנדה עולה בגימטריא שלו ואלו השלשה המה קטני ארץ שפרצו פרץ על פני פרץ ותחת שלש רגזה ארץ:

6 ו

וכאשר בא רבי דוד בן קמחי ב"ר יוסף בן קמחי מנרבונה אל מלכות קסטילי"א שיגר כתב מאביל"א אל החכם הנבון השר הטפסר הרופא ר' יהודה בן החכם הנכבד רבי יוסף ז"ל בן אלפאכ"ר שתחלתו הוא אנכי יצאתי לסטן על דבר המחלוקת אשר היתה בין אנשי פרובינצ"ה וקדושיה ובין רבני צרפת וחכמיה בדבר מורה הנבוכים שנתגלגל על ידי ר' שלמה ב"ר אברהם ממונפילי"ר ותלמידיו ופייס ר' דוד ממנו לדבר עם זקני טוליד"ה יצ''ו לנדות ולהחרים את רבי שלמה ותלמידיו ויאחר תשובתו כדי לכתוב לו בארוכה להודיע דעתו במורה הנבוכים וכראות רבי דוד כי נתעכבה התשובה הוסיף לו שנית אגרת המתחלת הנה עצרני יי' מלכת אליכם והעתיר בה דברים על אשר לא מהר להשיב מענה ולעשות את בקשתו ועל זה השיב לו רבי יהודה מענה בקצרה שתחלתו מי כהחכם והשיב עליו רבי דוד כתב אחר שתחלתו יהודה אתה יודוך אחיך ואחר כן שלח לו רבי יהודה תשובה על כתבו הראשון תחלתו יגער יי' בך הסטן וכשהגיע דבר התשובה לרבי דוד כתב אליו כתב תחלתו לא אחדל לדבר אליך והשיב לו רבי יהודה טובה תוכחת מגולה וזה פתשגן הכתב הראשון אשר סלח החכם רבי דוד לרבי יהודה הרופא:

7 ז

הנה אנכי יצאתי לשטן לבני פלג ויקטן המפליגים על חכמתו והמקטינים על אמונתו אשר לא ידעו כל חכמה ולא ראו כל תבונה ומי הוא המחזיק בדת האל ומחבירה אל החכתה כמוהו:

8 ח

ואתם ראשי בני ישראל לא התעוררתם לקול אשר שמעתם והחרשתם לגדופו ולגדופנו אנחנו המחזיקים בספריו ואנכי זקן וישיש וכחי תשש קמתי כגבור כאיש מלחמות יעיר קנאה והחרימו ונדו כל קהלות פרובינצ"ה וקטלוני"א וארגו"ן ועתה היתה מגמת פני אליכם ונכנסתי פה באביל"ה וחליתי חולי הקרירות ובעתתני פלצות וזה שלשה ימים לא אכלתי לחם ועל מטה כתבתי זה המעט אליך השר והטפסר החכם הנבון המסכיל ר' יהודה הרופא נר"ו בן כבוד הנשיא הגדול הרופא רבי יוסף בן אלפאכ"ר ז"ל וכתיבתי לעדה למי שידעה כי מחולשת ידי ורפיון לבבי כתבתי זה וכל תאותי היתה לראות פניך היקרים להשתעשע בחברתך והנה נא עצרני יי' מלכת ושלחתי במקומי יקירי זה רבי יוסף בן אחותי לפניכם ואתה היה במקומי לדבר עם שרי העיר ונשיאיה וחכמיה לנדות ולהחרים העומדים במרדס כי תהלה לאל השיבו ימין כסלותם אחור חשובי רבני צרפת כאשר תראו בטופס ספריהם השולחים אלי מנרבונ"ה ואתם אם תעשו הטוב והישר תעשו כאשר יאות לכם, ואם אין יקנא השם לו ולמשה עבדו ושלום על ישראל:

9 ט

הכותב דוד ב"ר יוסף בן קמחי צב"י

10 י

וזאת תשובת רבי יהודה הרופא עליה

11 יא

יגער יי' בך השטן דוד הוא הקטן מאין תבא המשוט בארץ ומהתהלך בה לארכה ולרחבה לחרחר ריב ומדון את פני האדון להעיר קנאה במורה הנבוכים אשר הלך חשכים הלא ידעת אם לא שמעת כי מקצת דברי מורה הנבוכים נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר ודודם חמק עבר בדברו על עמידת השמש בגבעון ועל פי האתון ועל לויתן נתש עקלתון כי זה במראה הנבואה ודרך משל נראה וכל הירא את דבר השם ומאמין אמונת שלומי אמוני ישראל ישתומם על המראה ועבד עליו רוח קנאה לפי שחלק בשגגה על משנה גמורה ערוכה בכל ושמורה עשרה דברים נבראו בין השמשות ובידוע כי כל אלה לא במחתרת המשל כגנב נמצאו כי הוא צוה ונבראו ועוד שיש בו לענין הקדמות כאלו נמצא עליה מופת ברור לארסט"ו בחוק ההגיון ומשפטו היה יכול להוציא מקרא מעשה בראשית מידי פשוטו ופורט על פי הקדמות פרטו כאשר עשה לענין צלם ודמות מפני שמורה פשוטן על הגשמות וכן כל מקרא שיבוא המופת על הפכו אין סומכין לו כדרכו מפני שעוה נתיב מהלכו ויפן כה וכה ובידוע שאינו דומה ענין הקדמות לגשמות כלל כי בענין הגשמות יבואו כמה כתובים מכחישים זה את זה כתוב אחד אומר ויראו את אלהי ישראל וכתוב אחד אומר כי לא יראני האדם כתוב אחד אומר ועשו לי מקדש ושכנתי וכתוב אחר אומר הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וכיוצא בזה אמרו רז"ל דברה תורה כלשון בני אדם ותרגם אנקלוס הגר מפי חמשה זקנים וחזו ית יקרא דאלהא דישראל ותרגם ושכנתי בתוכם ואשרי שכינתי ביניהון וכן כל הדומה להן מפני שלא נאמר ושכנתי אלא על כבודו של הקב"ה שנאמר לשכון כבוד בארצנו להודיע כי כל הגוים כאין נגדו ויותר יעקב לבדו אבל לענין מעשה בראשית כל הכתובים זה לזה מעידים והיו לאחדים ופניהם איש אל אחיו משמר לעומת משמר וקרא זה אל זה ואמר המה ישאו קולם ירונו בגאון יי' כלם ברוך שאמר והיה העולם ואינו כדאי מופת חכמת יונית לעקור את הכל שנאמר ובא האות והמופת וגו' וכתוב בתריה לא תשמע אל דברי הנביא ועוד שאפילו לדבריהם שהם מדברי סופרים ולא מפי ספרים כי כל מופת שלם צריך עיון גדול עד מאד מפני שפעמים יתערב בו דבר מתעה מאותה חכמה שקרנית שנקרא בלשון יון סופיסטיק"ה ובהתחברות אליו יעשה מרמה ללכוד חכמים בערמה כגון שיהיה באות ובמופת או בהקדמות מהקדמותיו עד סוף כל העולם אחד מן המומים הפוסלין המחפפים משותפים או טענות מחופות מזוייפות צנומות דקות שדופות ונמצאים תולדותיהם כיוצא בהם שאינן משיחין לפי תומם כי זנתה אמם לפי דרכנו למדנו שהסומך על דבריהם בדברי תורתו לא יצא ידי חובתו וכל שכן לענין מופת הקדמות שהוא פוסל את השבת במומו

12 יב

בשנותו את טעמו ויסבר להשניא זמנין ודת כבלע את הקדש ויטמנהו בחול בשפוני טמוני חול כי יודע כל ישראל כי טעם שמירת שבת ממעשה בראשית כמשמעו כי ששת ימים עשה יי' וכתיב על כן ברך יי' את יום השבת ויקדשהו ואם שבת זה בשום פנים בעולם שלא עמד טעמו בו ריחו באמת נמר ושומרו לשקר שמר ואיך עלה על לב כי על פי משל וחידה נאמר במקושש רגום אותו באבנים כל העדה על כן תפוג תורה ולא יצא משפטה לאורה כי ראתה גוים באו מקדשה ויונים טמאו את היכל קדשה ובכל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב כי כל מעשה אין מכסין עליו לכבוד עושהו אם זר מעשהו וראיה לדבר מעשה העגל כי אין הפרש בין אותו עגל מסכה לפסל מיכה כי תועבת יי' אלהיך גם שניהם ועוד שדבר על אותן הדורות שמאדם ועד נח אשר האריכו ימים שאותם הנזכרים בלבד אשר נקבו בשמותיהם היו מן האנשים ההם ושאר כל הכתוב בהן ויולד בנים ובנות לא חיו אלא כחיותנו כיום הזה כלם מפני שהיתה כונתו שלא לשנות מנהגו של עולם למען העמיד התורה עם חכמת היונית יחד לחבר את האהל להיות אחד ודימה היות הראשונה עם השניה כשתי עפרים תאמי צביה והיתה תאניה ואניה ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדו להיות כשתי אחיות כי לא כנשים המצריות העבריות זאת התורה אומרה לא כי בני החי ובנך המת וכעסתה צרתה גם כעם בעבור הרעימה כי צרה שמה אני שלום וכי אדבר המה למלחמה כי חכמי יון אומרים כי החום הטבעי שבלב ניזון מהליחה הטבעית שבו כעין הפתילה מן השמן שבנר ואינו יכול להתקיים במינו של אדם ת"ת שנה או תת''ק שנה כעדות תורה הנאמנה ואחד הוא אצלם שיארע דבר זה לכל המין או לאחד מן המין משל לשני אנשים שבא אחד והעיד שראה גמל אחד פורח באויר ובא שני והעיד שראה שלשה גמלים פורחים באויר ובידוע שאם יתכן להיות הראשון אמת גם השני יכול להיות אמת כי הצורה הגמלית אם היא גרמה לזה להיות פורח באויר גם היא גורמת לכל המין כלו להיות כן מפני שצורת המין אחת בכל המין כלו ואם לא גרמה הצורה דבר זה אלא מקרה הוא יהיה לו לבדו לא יהיה המופת כללי אלא פרטי וכל מופת פרטי אינו מופת שלם מפני שפעמים חוטא ומחטיא וזהו ברור למי שהגה בהגיונם ויחפש בנר שכלו חביונם ועדין הקושיא במקומה עומדת אם כן מה יתן לך ומה יוסיף לך להיות מודה במקצת ועוזב מקצת ובאמת על ענין כזה לא נאמר ומודה ועוזב ירוחם מפני שהוא מוריד בקדש ולא מעלה בתתו מקום למינים ומזכרת עון לטוענים להיות העם ממתאוננים ובאהלי הכחש נרגנים באמרם אין יתרון לראשונים ואין חסרון לאחרונים ושיאמרו כאשר יאמר משל הקדמוני על החדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלים עלינו את הישנים וזה דומה למה שאמר בבן הצרפית של אליהו ע"ה מפני שכתוב בו עד אשר לא נותרה בו נשמה ולא נאמר מת אם כן מה יעשה בבן השונמית שכתוב בו והנה הנער מת וכתוב אשר החיה את המת וכתיב ברישא וישב על ברכיה עד הצהרים וימת ומה יעשה באותו שנגע בעצמות אלישע ע"ה ויחי ויקם על רגליו ומה יעשה בתחיית המתים שכל הכופר בה אין לו חלק לעולם הבא ואם יאמר דבר בעמידת השמש בגבעון מה יאמר בצל מעלות אחז שאין אדם יכול להוציאו מפשוטו מפני שכתוב בדברי הימים שמלך בבל שלח לחזקיהו לדרוש המופת אשר היה בארץ בדבר צל המעלות כמה מעלות טובות למקום עלינו אם לא תאמינו כי לא תאמנו מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה ויעבור עלי מה ולמה תניאון את לב בני ישראל לבקש תואנה הלא טוב אמנה לעושה השמים בתבונה ותדע ותשכיל מן מוצא דבר כי העם ההולכים בחשך המחזיקים בספר מורה הנבוכים החכמים בעיניהם הנבונים נגד פניהם אשר בדבר יי' מאסו וחכמת מה להם נרפים הם נרפים ופוסחים על שתי הסעיפים והם חושבים כי הם לכאן ולכאן והם באמת יורדים ואינם עולים אלא עומדים בתוך לנדה ביניהם לא אור התורה נגה עליהם ולא שם חכמה יונית נקרא בהם ועליהם הכתוב אומר וכמשפטי הגוים ההם לא עשיתם ועוד נוסף עליהם דברים רבים הלא כתובים על ספר המורה אשר הוא בעיניכם יורה ומורה ובעינינו פתחון פה לכל סורר ומורה אשר ירים יד במדרשו ואליו הוא נושא את נפשו ומורה לא יעלה על ראשו בהיותו לכם לאבן נגף ולצור מכשול תמיד והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד בתתו התורה למשל ולשנינה ברוב ענינים כי כסתה פניה ויעמוד רבים בחלקלקות על סלע המחלוקות יצא לחוץ ידבר על האותות והמופתים הגדולים כי הם חידות ומשלים וילעג ואין מכלים מה יעץ ללא חכמה ותלה תורה על בלימה וכל מקראיה היקרים והפנינים מכר לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם אשר גבלו ראשונים וכלים מכלים שונים יאמר נא קמחי ששמו צמח בלי יעשה קמח מתי נתנו מקראי קדש להדרש במדות חכמת היונות וילכו אחורנית ומתי נחה ארם על אפרים ותעלה ותצא מרכבה ממצרים לא כן הדבר כי מציון תצא תורה ודבר יי' מירושלים:

13 יג

ועתה שמע בקולי איעצך להשלים עם התורה ולהתלונן בצלה וכל אשר תאמר אליך שמע בקולה והיה אם שלום תענך ופתחה לך לאמר שוב בני דוד אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה בעיניך וכדוד חשבו להם אז תתענג על יי' וסר עונך וחטאתך תכופר ותיטב ליי' משור פר ואתה באלהיך תשוב לקדמותך להטיבך באחריתך ואם מאן תמאן לשוב ותחת לשונך חמת עכשוב ותעמוד במשובה נצחת ואיבה לבטל הויות אביי ורבא ולהתאמץ לעלות במרכבה תחת חטה יצא חוח ולא תמצא מנוח והיית נע ונד בארץ תחת היותך פורץ גדר לגודר פרץ איש צדיק תמים בדורותיו עם נקי האלהים ועם תורותיו לא נטה מהם על ימינו או על שמאלו רק על הדרך גבולו לחזות בנועם יי' ולבקר בהיכלו וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה והודו לו כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו הוא הרב המובהק ר' שלמה האל יענה את שלומו ולפני שמש ינון שמו עקב היתה רוח אחרת עמו ותחת אשר קנא לאלהיו ולכבודו ויחלץ מאתכם הוא ויונה בן אמתי תלמידו לנקום נקמת יי' בכל לבב ובכל נפשו ובכל מאודו וכלי הקדש וחצוצרות התרועה בידו יריע אף יצריח על אויביו יתגבר ובעוברים על דת יתעבר כי מי אשר יחובר מה לתבן את הבר ויהי כראותו כי קשרתם כלכם עליו וכמעט נטיו רגליו ויחל מאד מהמורים אשר סבבוהו כדבורים כי לא באו לעזרת יי' לעזרת יי' בגבורים עמד בתומו על משמרתו ותשב באיתן קשתו וישלח היונה מאתו ובאמת קראתם שמו יענה כי הוא ענה בפניכם כחשכם והציל כתבי הקדש מאור אשכם מידו היתה זאת לכם והוא הלך במדבר עם רבני צרפת וקדושיה וגבורי מלחמת התורה ואנשיה ויהי כבא היונה אליהם וידעו כי קלו המים ויכלא הגשם מן השמים ויסכרו מעינות התורה ויסעו ממתקה ויחנו במרה ויקומו כאיש אחד כל העדה וילבשו בגדי חרדה בקנאתם לבני ישראל ויהודה על התורה ועל התעודה ותשא כל העדה ויתנו את קולם על אותו ספר מורה כלם כי היה מולדת חוץ לא יבוא להם בקהל יי' עד עולם וגזרו שלא יהיה אדם רשאי ללמוד בו וללמד הואיל ולשריפה הוא עומד בכל זאת מצוה עלינו לחוס על כבוד של רבינו משה ז"ל ולהודות כי היה בדורו כאיש חמודות ולו בכל חכמה עשר ידות ויותר מהמה מדותיו רבות ונכבדות תורת אלהיו בקרבו ותרועת מלך בו הוא כתב את משנה התורה הזאת על ספר הנותן אמרי שפר אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו ומפיו תורה יבקשו כי מלאך יי' צבאות הוא ואחריו לא קם כמוה חייבין אנו לדון אותו לכף זכות ואין להרהר אחר מדותיו כי מה האדם שיבא אחרי המלך וכל שכן דל כמוני והלך ויבא הלך לאיש העשיר בחכמותיו ובחזקתו בעשרו ובמליצותיו העיר הכל את מלכות כי [חן] בפיו הוצק ויעמקו בהן מחשבותיו וימדו את רוחו ויבטא בשפתיו למצוא חפץ בסתרי תורה באו בני סרעפיו אל הקדש פנימה להקטיר קטורה ויקחו איש מחתתו ויקריבו לפני יי' אש זרה אשר לא צוה אליו אבל משגיונו באהבתם לא סח לבו על חטאתם לפני יי' על שגגתם ואל תתמה על רבינו משה זצ"ל אם חטא חטא אחד מעודו אשר לא צוה והאלהים אנה לידו שהרי כתוב באהרן ומרים אשר נואלנו ואשר חטאנו וכתוב בדוד הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלמלא דכתיב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו הייתי משמיע כזה וכזה אשר לא שמעו הוי היורדים מצרים לעזרה ולגבורה להשיב מלחמה שערה ההולכים אחרי ההבל ויהבלו ואת פי יי' לא שאלו בעלי ברית התורה היושב באלוני ממרא אחי אשכול הכופרים הם היונום היועצים און על משפחות סופרים כי מגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה ויכרתו משם זמורה וכל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דע"ז למה עברתם את פי יי' ותשימו את המורה תורה חדשה ותאמרו לנו הגאולה ומשפט הירושה תורה צוה לנו משה מורשה והיא מתנכרה שלוחה אליכם וקשה ודמיתם להעלות את רבינו משה ז"ל למעלה מהנביאים ולשומו בראש הקרואים אשר לא דבר ולא צוה אתכם ולא עלתה על לבו העולה על רוחכם חס ושלום אל תטלו כי אין יי' בקרבכם ולא תנגפו לפני אויביכם תנו ליי' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך ובטרם יתנגפו רגליכם הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם וכה תעשו לכם לטהרכם הרבו בורית הבור לכם וכבסתם בגדיכם רחצו בנקיון לבבכם מי בקש זאת מידכם ולא תתורו אחר לבבכם ואחרי עיניכם פן יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ולמה תכבדו את לבבכם ולמה תהיו אחרונים להשיב את המלך ויי' אלהיכם מלככם אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמונו להמול לכם את ערלת לבבכם והיוצא מפיכם פן יפרוץ בכם ונתתם ליי' אלהיכם כבוד אולי יקל את ידו מעליכם ומעל ארצכם ולכן יחכה יי' לחננכם ולכן ירום לרחמכם ויברך אתכם כאשר דבר לכם ואם לא תעשון כן חטאתם ליי' אלהיכם ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם כי תבנו ערים לטפכם וגדרות לצאנכם ותהרסו בידכם מבצרכם כי תהרסו אל יד לראות במראות הצובאות אשר צבאו על אמונתכם לבלע נחלתכם אשר לא ידעתם ולא חלק לכם חדשים מקרוב באו לא סערום אבותיכם ואם לא תשמעוה עתה תצמח הלא תדעוה ברבות עבדים המתפרצים איש מפני אדוניו המשחיתים את הארץ איש איש את כל הישר בעיניו ונר אלהים טרם יכבה ותחשך הארץ מפני הארבה הבה נתחכמה לו פן ירבה ובניו הנם אתכם כל היום יפרו ובין אחים יפריאו וכל און יאנו ואת לב בני ישראל יניאו ונפשם ישאו להמיר דתם ואותם עון אשמה ישיאו ובכל אשר יצאו ללמוד ישן מפני חדש יוציאו ובחידותם האפלות לעשות הרע יפליאו אשר צבאו פתח אהל מורה ואת עמי הארץ יצביאו למען יחטאו בהם ואת ישראל יחטיאו ולמען ירעו וישחיתו בכל הר הקדש מיום ליום ומחדש לחדש עליה לבניכם ספרו עוצו ודברו מה אתה נועצים כי תצא אם ומצאה קוצים והאבות מבערים את האש והבנים מלקטים עצים והנוגשים אצים לעלות בהר פרצים וזה החלם לעשות לבוא בחידות לנסות ולהחל לקצות בקצה האותות והמסות כי לא ישרה נפשם להאמין כאשר ישרה בעיני היוצר לעשות הלהן תשברו עד אשר יגדלו ומקרב האדם לא יחדלו אז תחתרו להשיב אל היבשה ולא תוכלו כי יגאו המים הזדונים וימית אבות על בנים הלעג השאננים הבוז לגאיונים ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל ונמצא שם שמים מתחלל וגם אמנה את ספר מורה אין כל דבריו במשקל אחד שקולים לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים ומתוך טובתו בא לידי רעתו ולואי הספר הזה לא היה ולא נברא לא מתרגם ולא נקרא מדאגותינו ביום מחר מזעקת מושל בכסילים יושב תם אהלים מחשיך עצה במלים ממשל משלים לעמי הארץ ולסכלים למען למוג לב והרבה המכשולים והם לא ידעו דין הספר ודתו ולא תבינו עצתו ויד ר' שמואל אבן תבון היתה במעל הזה ראשונה ולא ידע כי מרה תהיה באחרונה הוא החל להיות לבני ארצכם למכשול לב ולפוקה אשר נתן לכם את המורה לצדקה והנה צעקה ואתם באתם אחריו ומלאתם את דבריום מלאת אבן הטועים אשר בשדה החרם תועים כלם כמרוצת שטף אף וחמה כסוס שוטף במלחמה וקל ברגליו לא ימלט ועם לא יבין ילבט וידוע ידע כל איש אשר רוח בם כי לא העתרתי דברי כי אם על האספסוף אשר בקרבם שידעתי שיש בהם אנשים חכמים וידועים ודבריהם אינם נשמעים יושבים בתוכם משמימים מפני שועלים קטנים מחבלים כרמים והמה בעיניהם חכמים מחוכמים והשם יהפוך אל עמו שפה ברורה יחד לקרוא כלם בשם יי' ולעבדו שכם אחד לבל תהי נא אלה בינותינו ויקיים בנו מקרא שכתוב אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו ושלוס רב על כל הולך בתומו ומדבר כלשון עמו:

14 יד

וזה כתב שני ששלח רבינו דוד קמחי זכרונו לברכה לרבי יהודה הרופא:

15 טו

יהודה אתה יודוך אחיך חכמתך תסיתך וענותך תניחך וגדולתך תנחך ומה אערוך ומה אדמה לך כמרגליתא דלית לה טימי אבל אערכה לפניך ואוכיחך כי תשיב אלי רוחך והוצאת מפיך מילין דברים עתיקים לא עתיקים חדשים מקרוב באו עד כה לא נראו ועוד פה לא נמצאו ואל אלהים יי' הוא יודע וישראל הוא ידע כי לא גבה לבו ולא רמו עינו ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני ולא פניתי אל רהבים ושטי כזב ולא הייתי מקור אכזב ולא נטיו רגלי ולא מעדו קרסולי ולא היה דרך לא סלולה שבילי ולא נטיתי מדרך האמונה ומנתיב הנכונה ואני אני הוא הבוחר באהבה בהויות אביי ורבא וזה חלקי מכל עמלי ובהם זקנתי ושבתי ובני הנם אתי בשבתי ובלכתי ואין רב בספרד וצרפת מדקדק בדברי רז"ל בחומריהון ובקוליהון יותר ממני ויודעי יודעים הקרובים והרחוקים ואם ההגדה הזאת טובה מזולתי כבר ארז"ל שרי ליה לצורבא מרבנן לאודועיה נפשיה באתרא דלא ידעין ליה מנא לן מעובדיה כל שכן להציל נפשו משפת שקר מלשון רמיה ואתם שקבלתם על דוד לשון הרע בלא דרישה וחקירה דבר מלתכון אמירא ודבר הספר אשר הקימו עלי שונאי חנם לאורב כיום הזה לא היה דברי אלא מה שהראה לך יקירי בן אחותי בטופס ספרי ובמה שראית שכתבתי אין רע אך האמת כתבתי לכל בעלי עינים כשמש בחצי שמים כי בימי המשיח יבטלו ההויות כי לא יהיה ספק וקושיא בתורתנו כי שפה אחת ומשפט אחת יהיה לכולנו וזה ברור מן הנביאים ומן התלמוד כאשר ראית בטופס ספרי ואם הרשעים הוסיפו וגרעו לגנאי להאשימני בעיניכם המה את עונם ישאו ואתם לא תנקו כי חשדתם נקי בחנם ועתה כי גדולי רבני צרפת השיבו אחור ימינם ובקשו מחילה ממני ואתם עודכם מחזיקים בדברי החתולים תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק וכי תאמר כי העתרתי עליך דברי סמכתי על אהבתך וענותך ואמדתי כי לא יקש דבר איש יהודה כי הענוה עם הנשיאות לכודה ומרוב שיחי וכעסי דברתי ומתוך חליי וחולשתי הגדולה כתבתי וידעתי כי יהודה גבר באחיו בחכמה ובענוה ובחסידות אבל באמרך כי הרב התמים שקראת על אויביו יתגבר ועל עוברי דת יתעבר הן זאת לא צדקת אענך כי קראת לכל קהלותנו עוברי דת אשר יש בהם חכמים גדולים ורבנים שטובה צפרנם מכריסו חלילה לך חלילה ואיך חשבת כזאת על עם יי' חכמים רודפי צדק מבקשי יי' והם אשר קנאו ליי' וכראותי זאת אמרתי שבקיה ר' יהודה נשיאה לחסידותיה ולענותנותיה ואם אתם עם יי' ונשיאי העדה חמלתם על האיש העוכר הזה אשר התוה קדוש ישראל הוא והסריס אל משמעתו ראו מה תהיה משכורתו ומשכורתם משנאי יי' יכחשו לו ויהי עתם והבר אתנו והתבן אתם כי את אשר שמי השמים לא יכלכלוהו בחדרי חדרים הסגירוהו ושמו לו דמות ותמונה הפך מה שאמרה התורה הנאמנה כי לא ראיתם כל תמונה ואשר על כמו זה מחפה כסף סיגים על חרש מצופה ואתה וריעיך אנשי מופת נשיאי ישראל גדוליהם וראשיהם סרתם מן הדרך שחתם ברית האמונה בהחזיקכם יד בני תאנה ונחנו מה לא עליהם תלונותינו כי אם עליכם ואם נשים התלמוד בינינו וביניכם ידענו כי נצדק וממנו נוכיחכם ונערכה לעיניכם ואנחנו הם המחזיקים בדת סומכין דברי רז"ל לעזור בלי לב ולב משכימין ומעריבין בבית אל עומדים באימה וברעדה כאשר בישראל מדקדק בדברי סופרים אשר הדת מורים לא כדברי המורים דורשי ההגדות כמשפט החקים והעדות להיותם עם השכל אחוזות ולחכמה נרמזות כאחר הורונו קדמוננו הגאונים כמו רבינו שרירא ורבינו האיי ורבינו יצחק אלפסי ושאר הגאונים עמודי עולם מצוקי ארץ ומפיהם אנו חיים ועל דבריהם אנו סומכין בדברי ההגדה לא על זולתם ירשנו ירושת אברהם אבינו שהעיד עליו הש''י שמו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו' בתינו פתוח לרוחה לכל עובר אורח מבקש מנוחה יגיעים בתורה בימים ובלילות מפרנסי עניים בצנעה עושי צדקה בכל עת ובכל שעה גם יש בינינו מקדישי ספרים לבני עניים החסרים ונותני שכר הלימוד במקרא ובתלמוד העל אלה יאמר עובר על דת? חלילה חלילה לכם ואתה וריעיך ידעתי כי אין כפיכם לבבכם כי חכמים אתם ובני עליון כלכם ומה אומר זו הנה היתה מסבה מאת האלהים ולא נתנני להתראות פנים בפנים עמהם וחליתי חלי גדול יום הנסיעה ויום הקרח הנורא כאשר ידע החכם הרב רופא המלך רבי שלמה בן דוד שנתן לי מעט רפואה ואם היה מאת השם ית' להראות עמכם אתוכם אתכם ונראה דבר מי יקום ממני ומהם ואני לא בטלתי הויות אביי ורבא כי שוקד אני על דלתותיהם יום יום לשמור מזוזות פתחיהם ואם אתאמץ לעלות במרכבה בסולם אשר הקים לנו הרב מורה הצדק ובפתח אשר פתח לנו יפתח יי' לנו את אוצרו הטוב אין תימה בזה כי גם אתה וחכמים אחרים מתעסקים בחכמה לא כדברי הצרפתים אשר החרימו על כל מתעסק בחכמה כמוה וכבר לימדנו שלמה המלך ואמר כל אשר תמצא ידך לעשות עשה ואמר טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך וגם אני אלו היה כח בידי כן עשיתי וכאשר מצאתי חכם ממני למדתי ממנו וכבר התאויתי להתחבר עמך לשאול ממך מספקותי פה אל פה לא ראיתי לכתבם על ספר כי מעת אשר נאסף אל אבותיו אחינו החכם הגדול ר' שמואל אבן תבון ז"ל לא מצאתי עם מי אדבר בזה ואתם חשדתם אותי על לא חמס בכפי ולא חששתם על גלותי ועל טלטולי ממקום למקום לשם יי' ולכבודו ואנכי זקן וישיש וכחי תשש ואתם יושבים בבתיכם ספונים לבושי שני עם עדנים ולא חמלתם עלי ועל חסרוני ירא יי' וישפוט ויבקש דמי מידכם כי הוא יודע תום לבבי ואני קורא עלי שפטני יי' כצדקי וכתומי עלי ואין לבי לעמוד בסלע המחלוקות ואעשה כן גם אני ואם הרב התמים שלכם ותלמידיו יהיו מדורשי שלומנו ויחזרו בהם אנו נפתח להם שערי שלום והיינו לעם אחת ולא תהא תורתנו כשתי תורות ולא ירבו עוד מחלוקות בישראל ואלהי ישראל ישפות שלום לנו ולכם שלום אני אני הוא המדבר הנני:

16 טז

דוד ב"ר יוסף בן קמחי צב"י:

17 יז

תשובות רבי יהודה בן אלפכא"ר לרבינו דוד בן קמחי זצ"ל:

18 יח

מי כהחכם אשר חכמתו תאיר פניו וענותו תשפיל גובה לבבו ורום עיניו ואם יוכיח לשמע אזניו בין יבין את אשר לפניו וידוע ידע פני צאנו לרגעים איפה הם רועים ולא יפנה אל רהבים ושטי כזבים הבל המה מעשה תעתועים יי' מסך בקרבם רוח עועים להביא עצות מרחוק ולבקש תואנה לבלי חק הלא איש אתה ולמה לא שמרת למוסר משמרתו ולא סרת אל משמעתו כאשר היית באמנה אתו ומדוע הקילותני כי לא היה דברי ראשון להשיבך ולא פניתי אל מכתבך ולא חרדתני אליך חרדה פן יקש מדברך דבר איש יהודה ואיך דנתני לכף חובה ושלמתני רעה תחת טובה ואני לא אצתי להשיב מפני דברים סמעכבין את התשובה כי לא יכולתי כעת הזאת לכתוב כלבבי וכנפשי אליך וכראוי לפני כבודך מפני המאורע אשר היטב חרה לי שאירע לך עם רבני צרפת וקדושיה וגבורי הארצות ההם ואנשיה ועוד שהבינותי מתוך כתבך אשר לא פורש שאתה מבקש ממני לדבר עם זקני העיר ורוח חכמים להעיר לנדות ולהחרים את הרב התמים רבי שלמה השם יענה שלומו ולפני שמש ינון שמו ולקחת את שני ילדיו רבי יונה ורבי דוד תלמידיו והצמידים על ידיו לשומם משטח חרמים ותוכחות בלאומים וחלילה חלילה לנו לנדות אותו צדיק ולהחרימו הוא וכל עמו כי אם לכבדו ולברך בשמו עקב היתה רוח אחרת עמו תחת אשר קנא לאלהיו ולכבודו ויחלץ מאתכם הוא ויונה בן אמתי תלמידו לנקום נקמת יי' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו וכלי הקדש וחצוצרות התרועה בידו יריע את יצריח על אויביו יתגבר ובעוברים על דת יתעבר כי מי אשר יחובר מה לתבן את הבר ובכל הארץ הזאת עינם ותסיתני בו לבלעו חנם ולא ראיתי לכתוב לך דבר בענין ספר המורה הוא יורה ומלה בסלע ומשתוקא בתרי ואנן בדידן ואינהו בדידהו ואתה באלהיך תשוב לקדמותך להטיבך באחריתך ולא ישמע עוד חמס בארצך שוד ושבר בגבולך לעמוד על סלע המחלוקות ולהחניף רבים בחלקלקות לבטל הויות דאביי ורבא ולהתאמץ לעלות במרכבה כי אם לשמוע את דבר יי' בנחת ושובה הבוחר בעמו ישראל באהבה ושלום רב על כל הולך בתומו ומדבר כלשון עמו:

19 יט

ולא הגיע ביד רבי דוד קמחי זצ"ל כי אם זה הכתב לבד אבל הכתב שתהלתו יגער יי' בך השטן לא הגיע בידו אבל שמע מהעם שאמרו ששלח לו כתב מתחיל יגער יי' בך השטן וכתב לו תשובה על מה ששמע:

20 כ

[Bold]לא[Bold] אחדל לדבר אליך ואם העתרת עלי דבריך ומליך אמרתי טוב לשמוע גערת חכם ולסור אל משמעתו באשר יי' אתו תחלה אודיעך כי ספר אחד הוא שהגיע אלי מאתך תחלתו מי כהחכם אין עוד מלבדו והשיבותי לך מענה תחלת הספר יהודה אתה יודוך אחיך שלחתיו לך על ידי רופא אחד אלקרטב"י שהיה עמי באכילה בבית ר' יהודה קשיט אמנם בבואי בעיר ברג"ש מצאתי בפי אנשים כי שלחת לי כאשר שמעו מפי אשר שלחתו לי להתפאר בקלוני היה זה מענה הספר שכתבתי לך תחלתו הנה אנכי יצאתי לשטן לבני פלג ויקטן ואתה ענית לי יגער יי' בך השטן ודוד הוא הקטן וזה הספר לא הגיע לידי ולא שמעתי ממנו אלא תחלתו זה אמנם כי כתבתו ושלחתו לי עשית רצונך והעולה על רוחך שאני לא כתבתי לך אלא כבוד ותהלה ואתה קללתני והקילותני בדברי תהלה ושלמת רעה תחת טובה וכתבת יגער יי' בך השטן ואני אומר יגער יי' בשטן ושונא את יי' ובמחזיק בו ויבחר בשטן לשוטניו ושונא לשונאיו ואם קראתני קטן אמת כי אני קטן בעיני ונבזה אמנם אמרו רז"ל אמר הקב"ה ללבנה להשקיטה מתלונתם צדיקים יקראו על שמך ודוד הוא הקטן יעקב בנה הקטן ובוחן לבות וכליות יודע לבי ולבך ישוב לאיש כפעלו וכתום לבבו ולא באתי לקטרג טמך ולהתוכח אבל להודיעך אשר בחרת בו וקראתו צדיק וחכם ותמים והנה הוא רשע וסכל כי יצא לתרבות רעה והשחית את דרכו ונעשה מלשין ומוסר וסופו הוכיח על תחלתו יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו כי בראותו כי רבני צרפת נטשוהו ולסכל חשבוהו ומעיד עדות שקר ידעוהו והוא שב עד הפסילים ולעובדי אלילים ויתן להם וישמעו לו לעזרו על אשר שלח ידו ביהודים ויקרא תחלה לכל הצעירים היחפים ויאמר להם ראו כי בני עמנו רובם מינים וכופרים כי נפתו לדברי רבינו משה ממצרים אשר כתב ספרי מינות ואתם מבערים את המינים שלכם בערו את שלנו וצוו לשרוף הספרים ההם והם ספר מדע וספר מורה ולא נח לבבו הערל וידבר גם אל הדורשים הם הפרידיקאדורי"ש ואל הכמרים הגלחים כדברים האלה עד שהגיעו הדברים אל הקרדינא"ל עד אשר היו היהודים במונפילי"ר והנלוים אליהם בסכנה גדולה וללעג ולקלס בפי הגוים ויצאה הדבה הרעה מעיר לעיר ואמרו ראו כי אבדה תורת היהודים כי נעשו שתי כתות עליה ואין תורה אלא תורתינו ועתה ראה גם ראה העל אלה תתאפק אתה ורעך הנשיאים הרמים הלרשע לעזור ולשונא יי' תאהב? חלילה חלילה לזרע הנשיא הגדול אביך להיות ידו עם מרעים ולחזק ביד רשעים והיום אין לו עוזר וסומך אלא אתה כי רבני צרפת אין ידם עמו אלא עם הרב משה זצ"ל ומביאים ראיה על דבריו ואל תלחם עמי בעבורו ועתה חוסו לכבוד שמים ולכבוד ישראל וקללו והחרימו אותם ולכם תהיה צדקה כי תעשו הטוב והישר בעיני אלהים ואדם היוצא משער לשער במחנה ישראל הגולה מביתו לכבוד האל:

21 כא

הכותב דוד ב"ר יוסף קמחי ספרדי צב"י:

22 כב

וזאת תשובת רבי יהודה אלפכא''ר:

23 כג

טובה תוכחת מגולה ומלה נעתרת משפתי חלקות ולשון רכה בלי אהבה מסותרת אמרתי אני בלבי תחת גערה במבין תכבסנו ומשלג ילבין הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא חטא על בעלי בריתך הלא אלהים יחקר זאת כי הוא יודע תעלומות לב כי לא חפצתי להתכבד בקלונך כי אם להשביח שאונך ולהניא מחשבות אונך אבל היה רצוני להתכבד בכבודך ולתמוך בימין אהבתך להחזיק בידך כי במכתב הראשון באתי בדרך קצרה לדבר על לבך אולי אוכל להועיל אולי אשיבך להאיר אחריך נתיבך ואתה ענית ואמרת כי עודך מאמץ כח לעלות במרכבה בסולם המורה אשר הוקם לראות פני יי' אלהיך ולא יראו פני רקם וכן אמרת ואשר על כזה מחפה כסף סיגים על חרש מצופה מה ראית דרך עוצב בי כי אמרת כי אין כפי לבי יענה בי דמית היות אהיה כמוך היודע ועד יודע כי נטע נעמנים נטעי כלו זרע אמת זרעי ואתה לא בנת מרחוק לרעי ולא ידעת במדבר חנותי ונסעי והנה עמך שמעי כי מעולם לא פרצתי פרץ על פני פרץ ולא יצאה מאתי חנופה לכל הארץ רק מנעורי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום מה נאמר לאדוני ועל זה מלי העתרתי ומרוב סיחי וכעסי דברתי ואלו לעבדים ולשפחות נמכרתי החרשתי כי יראתי כי אמרתי פן יחלק העם ישראל לחצי בתורה אחת שאין בה דין חלוקה ותהיה זאת לפוקה ודברתי על המורה כי הוא יורה שאם חכו ממתקים אין כולו מחמדים ואם בו תפוחי זהב במשכיות כסף בהם בתים לבדים ולפידים בתוך הכדים והבאתי ראיות ראויות על אוזן שומעת כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת וידעתי כי דברי אלה לא יהיו קרובים אליך וטובתם בל עליך כי זקנת באת בימים וגדלת בין החכמים ולא תשוב מפני כל מאיתן האזרחי והימן וכלכל ומה שאמרת על הרב התמים שלנו כי נתן לאלהים תפלה ובמלאכיו ישים תהלה אתם הציקותם לו בדבריכם ותאלצוהו ותקצר נפשו למות ויצא לבו בדברו ואין אדם נתפש טל צערו והמציק לו בא בשכרו ולא אוסיף עוד לדבר אליך שלא להעתיר מלי:

24 כד

וזאת האגרת שלחה ה"ר משה ב"ר נחמן לקהלות ארגון וגב"ארה וקשטי"ליא לנדות ולהחרים את רבי שלמה ושני תלמידיו עד שישובו מדרכם הרעה אשר העזו מצחם לעמוד כנגד רבינו משה זצ"ל:

25 כה

בפשע ארץ ביום היתה לכלה וחרץ על סגניה ושריה לבנות גדריה ועל הרועים לשמור העדרים ממעונות אריות ומהררי נמרים עליהם לבקש האובדות ולחזק הנחלות לקדם ברועים ובמקלות אף כי זה שה פזורה וגזוזה בראש הרזה שן הסלע מהעבר מזה ומזה כמונו היום שארית עדת הברית אשר למבראשונה ברית הפרנו ובאחרונה חטאנו ומרדנו בכל ענין ולקינו בלא מנין ואם אסורים בזיקים בבית כלא שכחנו ברית וחקים הלא ביי' אלהינו אנחנו דבקים ובבית שביינו הוא חיינו החיים הטובים אשר אין להם הפסק ואין אחריהם מות האור הבהיר אשר לא יגאלוהו חשך וצלמות והאמונה השלימה היא המגינה עלינו מחטא ולא כילנו היא שעמדה לאבותינו ולנו הקבלה ההוגנת היא הנותנת לעמנו פליטה ושארית כאשר ידעתם את אשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם הוא הזבח אשר זבחתם הקטרת אשר קטרתם העולה והקרבנות הנסכים והמנות ועד הנה מיום שכבנו בין שפתים לא נראה זבוב בבית המטבחים אין נודד כנף ופוצה פה ומצפצף כנגד קבלתנו כי ידיעת אלהינו היתה מסכמת באמונתנו ואמונתו מקובלת בכל קצוי גלילות גליותנו אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותנו אך היום סביבות גבעתי קללה ראיתי ומעלה עשן כנגדי חזיתי כניצוץ מבעיר גחלת והיה כאש אוכלת ואנחנו מחשים ועל ערש דוי נישן והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן לכן אני הקטן בשבטי הדל באלפי היושב בשמים כספי ובלבי רשפי מסיר מסוה הבושת מעל פני ואקרא אריה על מצפה יי' אלכה אל הגדולים ואודיעה לשרים עומדים על דורם דנורא בי עמרם נורא בי עמרם ואתם שלומי אמוני ישראל אריאל אריאל שארית עמים יתר גוים אשר עם אלהים דרי ירושלם אשר בספרד נשיאי ארג"ון אצילי נבאר"א ושרי קשטי"ליא הקמים על נדיבות תלמידים וסופרים ודורשי אותיות וחזני כנסיות עם החרום זנב לאריות הבו לכם עצה ודבר הלום ואל יושבי האי הזה תענו שלום כי ראיתי כבר מחטיאי אדם בדבר עוברי דרך עלינו ובידם כתבי חלקות מגנבים הלבבות ומחניפים המחשבות והוצרכתי לגלות אזנכם להעמידכם על תוכן הענינים פן תשמעו אל דברי הזיפים ותתנו לחרם יעקב וישראל לגידופים ואני תלמידכם זה ימים חקרתי על הדברים מפי השמועה וראיתי הבאות לפניכם הכת המתחסדת נפשים מצודדת והיא המורדת ואם רבני צרפת אשר מימי תלמודם אנו שותים דברו על השמש בחצי השמים לכסותו תחת כנפים וירח המזהיר צוו לסתום ובעד ככבים לחתום אין על הרב המגיש דינו לפניכם חטאת כי הוא על חבירו חלק ושכנגדו המפליג דעו יגיד עליו רעו לא נתן הנביא לאלוה תפלה ובמלאכיו לא ישים תהלה ואתם רבותי אל תשמעו לדברי בעל המחלוקת אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף עד אשר מפי בעל דינו תשמעו החילוף כי צדיק הראשון בריבו ובא רעהו וחקרו ושתי כתות המכחישות זו את זו תביאו בית דינכם יחד ונגשו אל המשפט ושפטום משפט אמת שפוטו ובימיכם במשפט תפדה ציון ותזכו לחזות בנועם אפריון והמגדל היוצא מבית המלך העליון כחפצכם וכחפץ תלמידכם הצעיר ועבדכם הקטן:

26 כו

משה ב"ר נחמן ז"ל

27 כז

וזאת האגרת השלוחה מסרקוס"טה אל קהלות מלכות ארג"ון נכתב בירח אב שנת תתקצ"ב בסרקס"טה ואלה שמות החתומים בחיי ב"ר משה זצ"ל יהודה ב"ר שמואל ז"ל יצחק ב"ר שמואל נ"ע שמואל ב"ר יוסף ז"ל אברהם ב''ר יהודה נ"ע בן לביא ששון ב"ר שמואל נ"ע אברהם ב"ר שלמה שלמה ב"ר יעקב ז"ל יצחק ב"ר יוסף ז"ל שמואל ב"ר יצחק בן בנשת אברהם ב"ר שמואל ש"צ ורבים מזקני הארץ אשר נקבו בשמות והמעשה הזה עשו והסכימו שאר הקהלות הקדושות אשר בכל חבל ארג"ון לקיים ולקבל עליהם ככל הכתוב למעלה והאגרת היא זאת:

28 כח

קול שאון מעיר כאיש מלחמות קנאה יעיר קול חוצב אש להבות קול יחולל אילי הארץ ואנשי הלבבות קול ישורר בחלון כקוץ מכאיב וממאיר כסילון קול אומר קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך שמעו הרים את ריב יי' ומוסרו והאיתנים מוסדי ארץ החרדים אל דברו המזכירים את יי' אל דמי לכם אל תשקטו והחרם אל תחרישו ועצומות ותוכחות הגישו ובעת הזאת לבשו בגדי רגזות ועטו מעילי קנאות חזקו ונתחזק בעד עמנו ובעד תורת אלהינו לבל תהי לכם לשמצה כי לנגד יי' אין חכמה ואין עצה ובכל מקום שיש חילול השם נמצא אין חולקין כבוד לרב לנכבד ונשא והירא את דבר יי' כאיש מלחמות יעיר קנאה בלי פחד ויראה ויעברו כל בני החיל חמושים שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ויקנאו למשה במחנה ולתורתו הקדושה תורה צוה לנו משה מורשה המושה אותנו מים הסכלות והמשגה והפתיות לגבר אשר דרכו נסתרה בעניני התורה ובסברא ובגמרא שם מחשך לפניו לאור ומעקשים למישור עניניו ודברי שפתיו מישרים כולם נכוחים למבין ולמוצאי דעת מישרים הרחוקים אשר שמעו באיים והגידו את כבודו כי גדלו חכמתו בחכמות החצוניות וניביו ומאמריו רוח שח שפאים במדבר כל הלשונות ושמעו הולך בכל המדינות נטע עצי הדעת וצלחו מטעיו ויעשו פרי תנובה מדעיו כל אוכלם נפקחו עיניו להיותם כאלהים יודעי טוב ורע בהגיוניו קטון וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו וברוב כחו ואוניו כל חיות לא יעמדו לפניו אמרותיו טהורות וניביו ברות הלכה למשה מסיני וזה השלחן אשר לפני יי' הוא מרנן ורבנן משה בן הרב רבינו מיימון ז"ל וכל איש אשר לא ישמע את דבריו ולא בן הדוד אמריו בספריו והולך חשכים במורה הנבוכים על שר הצבא הגדיל לאמר אעלה על במותי עב עד הככבים ועד צבא השמים וארמסם אשלח דברי ואמסם וכל שער עמי יודע כי חכמינו הורונו והזהירינו ללמוד חכמת הייחוד וחכמות החיצונות במה שנשיב לאפיקורוס ובעניני הכופרים בתורתינו להרום וכן חכמת האצטגנינות והבלי ע"ז אין למדין אותן מן התורה ולא מן הגמרא ומדידת הקרקעות וידיעת תקופות ומזלות כמו שאמר החכם מורה דעה נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא וכן שפופרת שהיו מודדין בה מרחוק בים ובחרבה ואמרו שאין ממנין בסנהדרין להיות מורין אלא מי שיודע באלו החכמות ובחכמת הרפואות ועתה קמו שלשה חרשי משחית והם מסיתים את העם ומדיחים ויחזו להם משאות שוא ומדוחים לכתוב מרורות ולדבר סרות על הרב הנזכר ולכל איש אשר לבו כבד וקל מוחו וכהתה עינו ונם לחו יפתום בפיהם ובלשונם יכזבו להם להוליכם בחשכים עד אשר החרימו כל הקורא בספר המדע ומורה הנבוכים וכל הלמד שום חכמה מחכמות החיצוניות לזאת יחרד לבבנו יחם לבנו בקרבנו ותבער אש בהגיגינו כטומאת הנדה היתה דרכם לפנינו כי הקדיחו תבשילם ברבים והם חוטאים ומחטיאים והנה בקנאתינו באש עברתינו דברנו לכל הקהלות אשר בכל מלכות ארגו"ן להקהל ולעמוד על נפשם להיות ידיהם עמנו להלחם בהם ולקדש שם אלהינו המחולל ביניהם ולהסכים לנדותם ולהחרימם ומקהל הגולה להבדילם מעתה ועד עולם כאשר עשינו אנחנו קהל סרקסט"א שהחרמנו ונדינו שלמה ב''ר אברהם השוכן בהר ושני תלמידיו דוד ויונה אם הם שלחו יד לשונם או ישחו על הרב הנזכר עד שישובו מדרכם הרעה וממעלליהם ומן החמם אשר בכפיהם כי חרפה היא לנו להיותם עמנו לעם אחד אם לא ימולו ערלת לבבם הזונה ואל דרך רהבים פונה ואם באלה לא יוסרו והולכים בקרי כי חטאת קסם מרי אנחנו עם כל אחינו אשר בכל חבל ארגו"ן כבוא הספר הזה אליכם קרעו לבבכם וגם בגדיכם וקנאו ליי' אלהיכם ואל יתחלל שמו על ידיכם עשו כמעשינו לאבד פריצי עמינו ואם הם מעלו מעל בתורת האל לא יהיה [קצף] על עדת בני ישראל וכתבו כתב זה למשמרת לאות לבני מרי ההולכים בקרי למען ירוץ קורא בו וידע כי שמנו בקרבו והחטאים האלה בנפשותם ידמו וישבו בדד ואנחנו קמנו ונתעודד נכתב בירח אב שנת ד' תתקצ"ב וכבר כתבנו החתומים למעלה:

29 כט

כאשר שמענו וראינו מעיר המהוללה אלהים יכוננה עד עולם סלה וחתמו בשמותם לשם ולתהלה לחזק דברי רבינו משה נר הגולה ולהבדיל הדוברים על צדיק עתק מעם סגולה אם עשו אלה השלשה דבר הנבלה ושלחו ידם במשיח יי' ובמעשה ידיו שמו תהלה גם אנחנו נחלץ חושים לעשות כמעשה אחינו הקדושים והסכימה דעתינו בעצת החכמים הנשיאים הרבנים רבי בחיי ורבי שלמה יצ"ו הרופאים הנבונים ממשפחת תחכמוני הנשיא הרב הרופא החכם ר' משה בן אלקוטנטינ"י המאמינים ביי' ובמשה עבדו וכי גבר עלינו חסדו ואמת ספריו וידיו על כל החכמים נטויה ועלינו לעולם הללויה עזריה ב"ר שלמה נב"ת הכותב במצות קהל ושק"ה ששת בר' יוסף נ"ע מנחם ב''ר יהודה בן אבו אלפר"ג משה ב''ר יוסף בן שמריא"ל יוסף ב''ר שלמה נש"י חיו בן פואל נ"ע דוד ב''ר יאשיהו מ"כ יצחק ב"ר יוסף נ"ע יוסף ב"ר חיים נד"ו בן אלפוא"ל שמואל בר' יהודה נ"ע בן אלפוא"ל שמואל בר' שלמה גב"ת:

30 ל

כששמענו השמע הנורא צירים אחזונו כנירי יולדה וצרה כמבכירה על השלשה אשר קמו איש איש בלבו ורוחו ונוסדו יחד על יי' ועל משיחו על כן באנו אנחנו קהל מנתשו"ן לחזק דברי רבותינו קהלות הקדש ואמרותיהם הנכוחות והנערכות שתים מערכות האלהים האדירים מחוקקנו ושופטנו הפנות היקרות פנת שבטינו בהסכמת שני צנתרות הזהב המריקים מעליהם הזהב החכמים הנבונים הנשיאים הרבנים ר' בחיי נר"ו ורבי שלמה אחיו אשר מימי קדם בחר באבותיהם אנשי השם המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם:

31 לא

חיים בר' אברהם נ''ע יהודה ב''ר אברהם

32 לב

יצחק בר' יהודה גש''י ברוך ב''ר יצחק נ''ע

33 לג

הרינו חלנו ונכנענו כאשר שמענו אנחנו קהל קלע''ה:

34 לד

הקנאה הגדולה והנפלאה החזקה והנוראה אשר קנאו אנשי התעודה עדה המועדה מעיל קנאה יעטה קהל סרקסט"ה יצ"ו ובראשם הרב הגדול רבינו בחיי הצניף הטהור מנורת המאור גם הקהלות הקדושות הטהורות המהוללות והמאושרות קהל ושק"ה וקהל מנתשו"ן באו בעקבותיהם למלאות דבריהם ולעשות כמעשיהם והעיר השם את רוח אצילי ונבוני לקנא למשיח יי' הוא אדוננו וגבירנו המאיר עינינו והמגיה חשכנו ראש ישיבת הגולה רבינו משה בר' מיימון אשר היתה תורת השם אצלו אמון על אשר קמו עליו שועלים קטנים כרם השם מחבלים הם התלמידים הנבלים הם שלמה ודוד ויונה אחריתם מרה כלענה אשר הלכו אחרי רוחם לחפאות דברים אשר לא כן חטאו על יי' ועל משיחו באמרו כי לא השם שלחו ולכן תהיה זאת להם למכשול לב ולפוקה כי מי שלח ידו במשיח יי' ונקה וחייבו לנדותם על מעלם ומקהל הגולה להבדילם ואנו התעוררנו והתחזקנו ובמרכבת הקנאה לעלות התאמצנו ולעשות כמצות אחינו קמנו והחרמנו ונדינו בכח האל שלשה פושעי ישראלי ולהביאים במסורת האלה והשבועות עד אשר ישובו מדרכם הרעה והשם יצילנו מדבר עליו ועל תורתנו תועה ויראנו יום גאולה וישועה:

35 לה

משה ב''ר יהוסף ז''ל משה ב''ר שילמה בן אל קוסטנטיני ז"ל

36 לו

יצחק ב''ר יוסף בן אל דיין ז''ל יוסף בר' משה איסאני המ"ך:

37 לז

זאת תורת כל חסר לב ובער ורב לבלי חק פיהו יפער וכל שם חשך לאור ולא יבדל וגשם יגדל המסיר שפה לנאמן ולוקח על טעם זקן בדת אל אשר שם משה לפני בני ישראל לנדותו ולהחרימו איש ממקומו ולהבעירו מג' ועשרה לא נוכל און ועצרה ככה יעשה לאיש אשר חפץ להוציא כל רוחו על יי' ועל משיחו וכל נמהרי לב במתג ורסן עדים יובאו והנשארים ישמעו וייראו ואנחנו קהל לארד"ה הסכמנו בהסכמת רבות קהלות הקדש אשר סביבותינו ובמצות הרבנים והנשיאים הרמים החכמים מרנן ורבנן בחיי ור' שלמה ויחלצו וילחמו במלחמת האל לבדו ויאמינו בה' ובמשה עבדו ויעבירו קול במחנה קהלם מקטנם ועד גדולם על לב איש נסוג אחור ומרה ועל משה עבד יי' דבר סרה או אז יכנע לבבו לאלו ושב ורפא לו וחתמו עליו רבים ונכבדים:

38 לח

אגרת אשר שלח רבינו בחיי אל קהלות אראגו''ן:

39 לט

שמעו אלי רודפי צדק מבקשי יי' זכרו תורת משה עבד יי' המזכירים את יי' אל דמי לכם אצילי ונבוני הקהלות הנקהלות אשר בכל חבל ארגו"ן האל יהי לכם לסתרה ואמתו צנה וסחרה הנה קול המולות פריצי עמנו מארץ מרחקים להפר העדות והחקים הכתובות בספר תורת משה עבד יי' ה''ה הפטיש החזק רבינו משה ב"ר מימון זצ"ל השם אותות ומופתים בתורת האל ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל בני ישראל ועתה קמו ג' חרש"י משחית וישלחו אחד מהם לחכמי צרפת ויפתום בפיהם ובלשונם יכזבו להם ודברו סרות על רבינו הנזכר עד אשר פתום בשקריהם ובפחזותם וכאשר כתבו אלינו מחכמי פרובינצ"ה שהחרימו כל לומד שום חכמה מהחכמות החיצונות והקורא בספר המדע ומורה הנבוכים וילכו חשכים ואין נוגה להם כי טח מראות עיניהם לזאת בערה בנו אש הקנאה ואין מכבה ונר תורת יי' טרם יכבה מהרנו להשיב גמול החטאים האלה בנפשותם על ראשם והחרמנום ונידונום אם הם הרחיבו פיהם האריכו לשונם על רבינו הנזכר ועל ספריו לסתור את דבריו כאשר שמעתם באזניכם ותראו בעיניכם בנוסח הכתב השלוח לכם עם זה אליכם מקהלינו קהל סרקסט"ה יצ''ו על כן אקרא אליכם בקול גדול כי אתם משכילים ואת הנולד רואים ולשם קדוש ישראל המהולל קנאים החלצו מאתכם אנשים לנקום נקמתו ולהלביש כל אחד מהם קללה כמדו כי לא האמינו ביי' ובמשה עבדו והצור ברחמיו דרכיו יורנו ויבער הרע מקרבנו וישפות שלום לכם כחפץ הסר אל משמעתכם וזוכר תמיד טובתכם המתפאר בזכריכם:

40 מ

בחיי ב"ר משה ז"ל:

41 מא

וזה נוסח הכתב ששלח רבי מאיר הלוי מטוליטול"ה לחחכם רבי משה ב''ר נחמן זצ"ל:

42 מב

גם היום מרי שיחי ידי כבדה על אנחתי בעמדי על אגרת תשואות מלאה קראה באזני קריאה על קריאה לכסות דמעה את מזבח יי' על ריב בני ישראל ועל נסותם את יד יצאו דבריהם חלוצים יחפים מבוהלים ודחופים מאת מגדל ומצודה לתורה ולתעודה מורה דעה מבין שמועה נבון לחשים וחכם חרשים ידידי ויקירי דר עס אלהים ועם אנשים ועם קדושים נאמן להתאבל על מעל הזמן רבי משה ב"ר נחמן אשר הבינותי מתוך אגרות והשלוחות אלי כחרב פיפיות ביד בעלי פליליות לנקום נקמת תורות ותושיות בקללות נמרצות ואלות נפרצות וכלות נחרצות אוכלות בארץ תבונות ומלינות צבי היא לכל הארצות על תוכחות ונאצות נשמעו בה על פורצי פרצות הלכו במועצות לסעף פארות מצות וחקים ומשפטי צדיקים במערצות לעול ארחות יושר ולסלף פתגס ולתת טעם לפגם לשבור עול מצות ותורות ולנתק מוסרות באמרם אין חפץ לבורא ית' בשקלים וקולבון ואין קנאה לפניו לבקש עלבון ונירם אבד חשבון ואין רצונו כי אם להשיג כל איש בלבבו ידיעת קונהו וחכמת מרכבו כי מה חפץ בגוף אם יטהר ואם יטמא אם ירעב ואם יצמא התעו רוחם עותו נתיבם ועבטו ארחם כי מדרך אשר שמו בה מבטחם בהכשל כחם ואבד נצחם בשומם תכלית הידיעה לעשות חונף ולדבר על יי' תועה להריק נפש רעב למצות לבבו הרתיח כסיר ומשקה צמא לדברו להחסיר להמית נפשות אשר לא תמותינה והנה נמצא בתוכם גזע אמונה מקור לחכמה ולתבונה הרב המובהק רבי שלמה ב"ר אברהם הוא החל להיות גבור בארץ לשובב נתיבות ולגדור פרץ כי מתוך מהפכת מחשבותם מהר ומנגעי מועצותם לבבו טהר נשאר בינותם כתורן על ראש ההר תקע בשופר חכמה להזהיר והעם לא נזהר זולתי הנלוים עליו קצת חכמי ההר החונים על דגליו ושאר העם אשר ברגליו ובראשם ילדיו מעשה ידיו שני תלמידיו נטעי שעשועים אנשים חכמים נבונים וידועים אשר היו פליטת אנשי אמונה להחזיק מגן וצנה בדברי תוכחות ותשובות נצחות נגד מעקשי הישרה המגלה פניה בתורה ובראותם כי חתרו להשיב אל היבשה ולא יכולו הגישו עצמותיהם ודיניהם לפני חכמי צרפת להכריע ביניהם וכראות פנות הצר הצוררת כי רוח פנות רבני צרפת אליהם מתמהרת וליסרם בעקרבי מוסר מתעוררת שמו עלילות דברים על הרב הנזכר ותלמידיו אשר היו לעזר כנגדו כי דבר ביי' ובמשה עבדו והנה הבינותי מאגרת ידידי ויקירי ומאגרת קצת קהל הקדש הנלוים אליו כי אימת הזיפים ופחד המסלפים נפלה עליו ועל החונים על דגליו כי שמעו דבת רבינו מקול מחצצים בין משאבים כי שלחו אגרותם בכל עבר ובכל דרך ליושבי על מדין להטעים דבריהם לדיין שלא בפני בעל דין לגנוב לבבות ולהחניף מחשבות ותיראו פן ושמעו הארץ הלזו אל דברו הזיפים לתת הרב לחרם ותלמודיו לגידופים חלילה להם מעשות כדבר הזה ליקר ולנבזה לשמן ולרזה האמנם אם אינם נביאים הם בני נביאים וזכות אבותם להם למסעד להציל רגליהם ממעד וצדקתם עומדת לעד ואם חלילה תהיה להם כת סוררת אוהבי שמים להעמיק ובילדי נכרים להספיק להחזיק במחלוקת על תורת השם יתעלה להלעיג ולזכור מגבעת המורה בעמק עכור הנני נכון להחלץ להוציא עצמי מן הכלל וחלקתם בארץ תקולל ואני וכל הנלוים עלי המאמינים בחיים וכל יריאי השם יתברך הנלוים אלי נהיה נקיים ועל דברי יקירי וידידי אשר בקש ממני לקנא לכבוד תורתנו ולדברו רבותינו ולהיותנו באגודה אחת עם רבותינו הצרפתים כאשר הסכימו בו לכבוד אלהים ולגדור גדר בעמו הפרוץ ולעשות דברינו כליון חרוץ שוטף צדקה להרים מדרך עמו מכשול ופוקה הלא ידעת אם לא שמעת כי גם אנכי סרבים וסלונים אותי ואל עקרבים תחנותי גם מתמול גם משלשום גם טרם בוא ספר הנבוכים מורה היה למקצת העם בדת הבורא לב סורר ומורה ולא ינועו אמות הספים מקול הקורא כי גם בראותם אהלי כושן וחרב דישון ודישן לעלת קיטור הארץ כקיטור הכבשן לא נחם העם מדרכו ולא שב ולא האמין מוסר ולא קשב אף כי אני אניאם ובמסורת הברית אביאם לבלתי הגות בספר מורה הנבוכים אשר שולח בעיניהם להאיר חשכים מפי צדיק מושל ביראת אלהים משה איש האלהים ואני כבוא ספר הזה אלי מלאני לבי לעבור בין בתריו ולשוב משער לשער בשעריו ולתור ולהבין בו ולתור ולטעום בחכי טעמו לדעת אם אלחם בלחמו ואראה והנה יונקתו מחזקי שרשי הדת ומסעפת פארותיה מחזקת בדקי יסודותיה והורסת גדרותיה רוממות אל בגרונה ומות וחיים בלשונה פעם להשמאיל ופעם להימין מקרבת בשמאל ודוחה בימין ואבינה כי תהפוכות בקרבה לא ינקה כל הנונע בה הרחקתי מעליה דרכי ולא נתתי לחטוא חכי ברב הגדול המגיה חשכי אשר זרע אור משנה תורתו על כל קצוי נשיה נוטע בהם עצי דעת ותושיה כי מי יודע אולי בעל הספר הזה אשר סתמו היתה רוח אחרת עמו אך הבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמה הוגים במורה הנבוכים ביד רמה וגבר אשר אין לאל ידו להוכיח אנשי מקומו והחונים על ידו אם עברו תורות חלפו חק איך יוכיח עמים עצומים עד רחוק אף כי דברי רבותינו רבני צרפת דברי תורה הן ואין צריכין חיזוק אף כי זה ימים רבים הרבה משלשים שנה בהגיע תור משנה ספר התורה בארץ הזאת ואעמוד על ספר המדע אשר דבר בהלכות תשובה על העולם הבא שאין בו גוף וגויה קנא קנאתי לצור ישראל וקדושו וליסוד הצדק ושרשו בראותי כי אבדה אמונת תחיית המתים מקדם בארץ הזאת מפי יושבי פרזות ערים עליזות אף כי מצאו להם ערים חומות בצורות ועיר מבצרות להציל עינינו ואשלח ידי ואכתוב אגרת קנאות לרבני חכמי לוני"ל אשר היו בימים ההם לקנא לכבוד השם ית' ולדברי תורתו אשר היו לחרפות ולחזק ידים רפות למען חיות האבנים מערמות העפר ואם המה שרופות הוחלתי לדבריהם אזין עד תבונותיהם והנה אין איש מתחזק עמי לגדור פרץ בעמי אכן עמד אחד מחכמיהם לרכוב במרכבת המשנה ובשם קדוש ישראל לא יכונה ועד כל רעיו אתבונן יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן כי לא נראתה קשת תוכחתם בענן להביא בכליותי בני אשפה אולי הגיע בידו אחד מן השרפים רצפה על המירו יסוד כל הנמצאים וסבתם וסודם בכבוד בשר ודם זה היה מאתם קול גדול המקנאים לתורת השם ית' וחוקותם ונחלת עבד יי' וצדקתם לכתוב עליהם מרורות ולדבר עליהם סרות ועתה מה תקות אדם לשלוח אגרותיו בקצות ארצות ולגדור פרצות ולהוכיח לאדם מומו ולפקוד עליו אסרו הלא רב לו להוכיח עצמו במומו פן יוסיף העובר על דת לחרף ולקלל ונמצא שם שמים מתחלל זולתי בהועד שני האנשים אשר להם הריב את דבר שניהם לפניו להקריב אז בדעתו יצדיק צדיק מקרית עוז נפשע והרשיע את הרשע והצור יעשה שלום במרומיו יפרוס על כל עמו סוכת שלומיו וייטיב לטובים ולישרים בלבותם והשיב לב אבות על בנים ולב בניהם על אבותם כחפץ ענותכם וכחפץ אחי אחותכם דורש שלומכם ושלותכם:

43 מג

מאיר הלוי בר' טודרו''ס הלוי זצ''ל

44 מד

וכשעמד הנשיא ר' אבדהם בר' שמואל בן חסדאי ז"ל על כל הכתבים הנזכרים שלח מברצלונ''א לרבי יהודה בן אלפכא''ד זאת האגרת

45 מה

נדעך מימים ולא מעתה נשורך ולא מקרוב מעולם ומשנים קדמוניות אשר לא יספרו מרוב שרשך הנכבד נשמע בגוים ויסודך הזך נודע באיים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו אשר חכמים יגידו בלשונותם ולא כחדו מאבותם הגידו סוד התהלות וגרם המעלות והמסות הגדולות אשר ראו ואשר שמעו באבותיך הקדושים קדושי עליון כלם אנשים לא סר שבט מלכות מהם ומחוקק תום ויושר מבין רגליהם והיה צדק אזור מתניהם גדרו פרצות צבי הוא לכל הארצות חכמו על כן כבדו חכמים וידועים נכבדים על כן הוקירו נכבדים ושועים גדעו זדים אבדו רשעים החזיקו את ידם במדות הנכבדות האלה מעודם יען וביען כי הם שורש כל טובה ויסוד כל תהלה ועמוד כל גדולה הם הנקודה ויתר כל מדות יקרות הסגולה בהם נחלו כבוד ועוז ויתר הנחלות תהלה לאל לא נופל אתה מהם כמוך כמוהם הנחילוך ונחלה הרישוך וירשת נחלת חכמה מפוארה ירושה היקרה למרבה המשרה אתה עתה תעשה מלוכה בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה ואלו בימיהם יצא הקצף הגדול הזה בישראל וקמו בחייהם בני עולה מרגיזי אל מוציאי דבה על משיח יי' בבית משה מורה צדק ודבריו וחללו את ספריו ידענו באמת ובתמים כי הם היו מן הראשונים ולא מן האחרונים לעלות בתחלה לצבוא צבאותיו ולאסוף כל מחנותיו לקנא את קנאתו ולערוך מלחמותיו ונלחמו איש באביו איש בבנו ובאחיו כי למי היה מטה עוז מקל תפארה ולמי הלא להם עצה גבורה להם לבדם נתן משפט הגאולה לעשות באויבי השם ית' נקמה לקלים המרוץ ולגבורים המלחמה לכן מן היום אשר סבלנו על שכמנו עול פריצי עמנו ונשמע קולם בכל הארץ תמהנו וכמהנו כל קהל ועדה הלובשים על יי' ועל משיחו קנאה וחרדה כי לא ראינו בראש לוחמי מלחמת תורה ותעודה דגל מחנה יהודה ולא עוד אלא גונבי לבבות חושבים לרעה רבות מחשבות אנשי מצות ומריבות גנבו דעתיך וזממיך השיאוך יכלו לך אנשי שלומיך בחבלי לשון משוך בעבותות לצון לקחוך הסיתוך נחשים ללכת לקראת נחשים לחלל צאן קדש קדשים ולהלל בנים כחשים ומרחוק נצחוך אנשי תואנה לקחת בידך חרב היונה ככל הכתוב בספרך המלא סודות המדבר בשפת משלים וחידות אל החכם הנכבד הדר זקנים ונשוא פנים רבי דוד בן קמחי י''א האיש כמוך יסיתך נחש אם אנוש כערכך תפתנו כל רוח וישיאנו נחש איה עיני שכלך? העיני בשר לך הלא ידעת אם לא שמעת הלא הוגד מראש לך כי האנשים ההם מלבד שרשם הידוע ומקומם הגרוע ואת אשר ליקחו בדברי תורה כל ימיהם להרע בו יגעו ולהטיב לא ידעו והנו עמם מכלל דברים מפוארים הנמצאים בכלים מכוערים וגדולה מזאת כי ראינו מופת הדור ופלאו רום השכל ושיאו מושב היקר וכסאו גליל ההוד וצבאו החכם הגדול הנשיא הלוי רבי מאיר ב''ר טדרו"ס הרעים שחקיו ושלח ברקיו דרך קשתותיו וכונן חצי מליצותיו ואלו כמבראשונה הם בני גילו והדומים לו אזן וחקר ותקן משלים ומליצות והביא עצות והקדיש קרואיו ורבה צבאיו אמרנו סוד יי' ליריאיו לא נפלינו עליהם ולא הרהרנו אחריהם אך עתה בראותנו חלול עצמו והודו קנאו לו קנאה גדולה אף על פי שמחל על כבודו ועם כל זה לא נטוי רגלינו לא שפכו אשורנו מנתיב כבודו ואהבתו היקרה ולא סרנו מני דרך הטובה הגמורה לערוך לפניו שלחן שלומים רבים וכן שלמים ולצאת בכל עת לקראתו לשחר פני מעלתו ולסור לשאול בשלום תורתו ירום לעד קרן חכמתו ותנשא מלכותו חי יי' וברוך צורי אם אחרתי עד עתה מבוא אחריך ומהודיע כל זאת יקריך אלא מפני שמעט הימים אשר התענגתי בכבוד חברתך וחסיתי בצל החכמה צל אהבתך מכבד כל דברי רבינו מורה צדק ראיתיך ומחבב כל ספרי חכמותיו חזיתיך ומתפאר בו על גאון ורב שמעתיך ולמי כל חמדת ישראל הלא לך ולכל בית אביך לכן אחרי כן כל הימים למשה בחיר שוכני סנה חשבתיך מקנא על כל מקנא ומעביר קול במחנה קול שוע קול רעש מלחמות קול שובר ארזים קול חוצב להבות מרבבות רבבות מליצות יוצאות משפתות ברורות וצחות ולשון מדברת נכוחות והלהבות להבות ריבות בוערות מקרב חדרי לבבות לחרוך רמיה וכל מורד ברבו ולשרוף כל איש אשר רוח שקר בו ובקרבו ישים ארבו ומאז ועד עתה הכינו לצאת מלפניך הכרים והרצים מבוהלים ונחוצים והנוגשים אצים להעיר כל בן חיל אשר בקרבנו לחזקתנו ולאמץ את לבנו לחגור על ירך חרבנו לרדות אחר בני עולה בני דמים ומרמה ולהכותם עד חרמה ולכלותם מעל פני האדמה ואולם אם עד כה נואשת ומענות אף אתה חלקך החרשת אולי דברי הנאצות הנשמטים מים עד ים לא שמעת אותם על בוריים ולא ידעת תוכן אודותם ולא עמדת על אמתת סודותם על כן כתבתי לכבודך כל הדברים בארוכה ואחריך אל כל נגידי עם ישראל למען תראו ותבינו תשמעו ותאזינו ותשלמו לנו הימים אשר הסיתו אתכם בני אדם ארורים כי גרשונו מהסתפח בנחלת חברתכם והסכמתכם ואם אתם תחרישו מי ידבר ואם אתם תסבלו מי ייסר בפי מי בלעדיכם להבין שמועה וביד מי מקל ורצועה להכות ולהוכיח כל עושה חונף ומרבה תועה אחלי אדוני! אתה ורעיך אנשי השם קומו והתגברו עוצו ודברו הוכיחו יסרו זדים ארורים אשר חטאו ויחטיאו שפכו חמתכם על הכורעים לבטל ובשם יי' לא קראו והנשארים ישמעו וייראו על כן משחך יי' אלהיך ונתן לך לב לדעת עין רואה ואוזן שומעת לשמור את דרך עץ החיים ומלך עולם אלהים חיים יתן לך אורך ימים ושנות חיים כרצון נאמן מעלתך שומר ברית תהלתך ועבד אהבתך:

46 מו

אברהם ב"ר שמואל הלוי בר ר' חסדאי תהא מנוחתו כבוד

47 מז

שיר מרב ששת בן יצחק הנשיאי

48 מח

נגד רבינו מאיר הלוי

49 מט

שאלוני ידידי איך יכונה

50 נ

בשם מאיר והוא הולך חשכים

51 נא

השיבותים כבר קראו חכמים

52 נב

ללילה אור והוא מן ההפכים

53 נג

אגרת הרמב''ם

54 נד

אגרת מראש אמנה חברה סדרה וגם הכינה הרב רבינו משה ב''ר נחמן ז''ל אל רבני צרפת על אודות ספר המורה נבובים שחיבר הרב הגדול רבי משה בן הרב הגדול רבי מימון ז''ל:

55 נה

טרם אענה אני שוגג עוד אדבר ולבי מפני היראה מתמוגג ינתקו מורשי המחשבה וארשת השפתים והקולמוס והמגילה ינועו בין הידים כאשר ינוד הקנה במים בשמעי אריות שואגים ממעונותיהם לביא וליש מהם רעם שירים ותרועה חובטים במקל ומכים ברצועה לכבוש כל באי עולה תחת רגלי כבודם טול מקל והך על קדקדם ובעפפם תרבה על פנינו חרדו רעיונינו ונבהלו עשתונותינו ואיך יוכל לדבר נכוחות ומה ישיב על תוכחות עבד נבזה בעיניו ונמאס לבו בקרבו המם ימס פן תאכלנו האש הגדולה והשלהבת העולה כי דברי תורה שמחים בהם כנתינתם מסיני בעסקן בהם לשמן ובאתר דזקוקין דנורא ובעורין דאשא מאן מעייל פתיא אוכמא לתמן ואם אמנם יסתיר פניו מהכינו רעיוניו אחרי המראה נגהים גדולים בערו מהם ודמות רקיע נטוי על ראשיהם וגובה להם ויראה להם וכבוד ה' אלקי ישראל עליהם ואדע כי כרובים הם הפורשים על המוני ראיתי עמהם המונים המונים רבי התחכמונים המה פנים הנראים במרכבה והמה האותיות אשר בצבא המה ראשי העמודים המה נשיאי המטות המה העומדים על הפקודים ומי מכלכל את יום בואם ומי העומד בהראותם ואף כי אנכי אענם איסרם בשמעם ובדרך תבונת אודיעם ואני כנמלה ואין בלשוני מלה בזוי עם ותולעת לא למדתי חכמה ודעת ואיכה על האתנים מוסדי הארץ נגביר חיילנו אפילו תורת חברות אין עלינו רק לפקוח עינים ולהטות למוסרם אזנים ולבי וכליותי אשתונן ועדיהם אתבונן רוח מפיהם תורה מפי ספריהם מוסר מפי כתבם מורה הנני הקטן בשבטי הדל באלפי לא אמנע עטי ולא אחשיך פי לובש אימה רתת וזיע כורע על ברכים קידה על אפים השתחויה זו פשוט ידים ורגלים אדון לפניהם בקרקע אשיבה כהלכה אשאל כענין ואם ידטתי גדולתם בחכמה ובמנין והדין אשר דנוהו ידעתי כי בצדק שפטוהו ומה התלמיד אשר יבא אחריהם את אשר כבר עשוהו רק אנכי היום כקטן אשר שואל מפי מלמד וכתלמיד אשר לעמוד על דעת רבותיו חומד ואין הביישן למד והסירותי מסוה הבושה מעל פני ואשים דברי רבני צרפת נגד עיני בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ אשר בם כל תלמיד עולפה להשיב קושיות ולרבות הוויות ישאלו אותיות ובהקשות על גזרותיהם ובהשובו על דבריהם אשאל מה ואיך ולמה ורוחי רוח נדיבה ממקום אהבה נושבת לא רוח זרה ותלונת מחשבת רק כשואל אזנים למלמדו קשבת והחפץ בלבו להבה ושלהבת פנים מצרבת וכי מלתי מלים וכאובות חדשים נבקעתי ולשוני בחכי תדבר ולא ממני תטיף ולא ידעתי הורוני רבותי ואני אחרי מוסר שפתותכם לא אמוש כי תלמדוני דינכם בצדק גזרתכם ומשפט אמת אשר חרצתם השמיעוני ואם צדקכם כשמש בחצי השמים ומתוק האור וטוב לעינים וטח מראות עיני ולבו מהשכיל קטן מהכיל חכמתכם הגדולה אשר רחבה ונסבה למעלה אל נא רבותי כבהמות תחשבוני כתבנית שור אוכל עשב אל תראוני כתבו לו מאיזה טעם דנתם לא לאוסופי אדינייכו אלא כגון דא ודאי צריך לאודועי ומאחר שלא זכינו פא"פ לתשובתכם נצפה לדעת קשט אמרכם מפי ספרכם נתחנן שהמדינה הזאת משובשת בגייסות ולא אפשר למייתי קדם רבנן רבותינו הצרפתים תלמידכם אנו ומימכם אנו שותים הגיעוני דבריכם נדון בהם ואין אנו כחולקים עליהם אבל כמו שאמרו בירושלמי לית ר"ל מתרם לקבל ר"י בגין למפלג עליה אלא בגין לאפוקי עובדא מינייהו ועל הדרך הזה ועל הענין אשאל מלפני כבודכם אזין עד תבונתכם אחרי הדברים והאמת בראותי עצתכם הטהורה נסכמת עדתכם הקדושה חותמתה כל ארץ צרפת רבנים ושרים פנת שבטה כולם הסכימו לנדות ולהחרים על כל איש אשר ידו הרים להגות בספר מורה נבוכים וספר מדע וקרנו יגדע עד אשר יגנזו גניזה עולמית וזה תופס דבריכם מעט מהרבה וניצוץ מהמדורה גדולה אשר לא תכבה ולמה קדושי עליון פרשתם לרב הקהלות רשת החרם לקטף עוללות ואשכול להשחית את הכל כי תתנו ארץ הלזו לבוז ולמשיסת רכושם ולשאול באלה נפשם ולא נתתם כבוד להרב הגדול אשר בנה בתלמוד מגדול מגדול עוז לשם ה' ומקדש להמוני המון עם הארצות העולים בפרצות ובית תלמודנו השמם שממת עולם יקומם בכל גלות החל הזה בספרד ובארץ המערב ואל המזרח ואל הצבי היה מושיע ורב כמה נדחי חכמה קבץ כמה בה"מ רבץ לכמה רעבי תושיה נתן מימיו נאמנים והשיב בדברים הנכונים ואם אתם בחיק אמונה אמונים שתולים בחצרות הקבלה דשנים ורעננים הלא תשימו לב ליושבי קצות כי השיב לבצרון אסירי התקוה ומוכרחי התאוה השביעם באמונתנו ובקבלתנו נפשם הרוה תחת אשר מלאו כריסם מהבלי היונים והאכילו בטנם הזיות ילעיגו בשפה לנפשות הבוטחות ולנשמות המקוות יניעו ראש לתורה וכי אין טעם לעבירה ואין ריח למצות בדרכי תורתינו לא יעמיקו ובילדי נכרים הספיקו ולולי מדברי הרב ומפי ספריו חיו ונפשם מדשן חכמתו ירויו ובאהלי תעודה ישליו כמעט רגליהם נטיו הלכם גאוני התלמוד הטריח עצמו? והוא כמוכרח ואנוס לבנות ספר מפני פלסופי יון שמה לנוס לרחוק מעל ארסטו וגליאנום השמעתם דבריהם אם טעיתם אחרי ראיותיהם? לא אליכם רבותנו הביטו וראו היש מכאוב כמכאובינו כי גלו מתורת אביהם אשר בעונותנו שריד בגלות ירושלים אשר בספרד והותר לקרובי מלכות ללמוד חכמת יוונית להבין בחכמת רפואות לשער כל מדה ולדעת כל תבנית ויתר החכמות ותחבולותם להחיות נפשם בחצרות המלכים ובטירותם אף כי אלה חכמות מותרות רבותינו ז"ל הזהירנו בהם וצוונו עליהם וכאשר אבדו ספרי חכמותנו באבדן מולדתנו והוצרכנו ללמוד בהם מספרי היונים והעמים שונים נמשכו הלבבות אחרי היונים התחילו בשבח וסיימו בגנות והנה שם הרב ספריו כתרים בפני פורעניות מגן הוא לחצי קשתי בני יון החוקקים חקקי און להעלות הטובעים בבור שאון מטיט היון והנראה לכם מן הספר ההוא בפרקיו וחלקיו כי לקרב רחוקים נטה מהקו בעקבי פולסופיא יצא על דלתי חכמה נקש קשה בעניכם שדחה אויביו בקש למה פלילי צדק לא תתנו מחסום לפי ספרכם על פני אמריכם ללמוד אתכם דבריכם זונות מפרכסות זו את זו ת"ח לכ"ש האמר באזנינו בגאוה ובוז מילין דלא נשמע לכם עין קהלתנו דמוע תדמע הוצאתם עתק מפיכם דברים הנראים לקנאה ושנאה נאמרין אסור לשומעם אף כי לכותבם ומכ"ש לאמרם שכתבתם ואמרתם על הקדוש ההוא בכל גלות צרפת וספרד לא קם כמוהו המורה יורה מי כמוהו מורה ובכל מיני חכמות בקי משנתו קב ונקי פערתם פה לבלי חק והעתרתם בדברים הנשמעים למרחוק באמרכם על הגאון יש לנו גדול ממנו שנעשה צדוקי (פירוש ינאי המלך בימי חשמנאים כמבואר ביוספין ע"ש) הנה זאת לא צדקתם אענכם לא דברתם נכונה בעבד ה' ואוכיחכם ואקרבה לענות כי לא אשא פני איש להשיב על זה אמהר ואחיש ואל אדם לא אכנה אל הגאון ומוראו אקנא מדוע את הרב ממעשהו תפריעו וצדיק כביר תרשיעו הלא שאלתם עוברי דרך המאריכים לשון המפליגים מליצה הנושאים משל בערך בתהלת הרב הגדול במעלת חסידותו בתוקף אמונתו בעוצם ענותנותו בגדולת יחוסו בנדבת ביתו במעשיו הנפלאים במליו הנוראים בהיותו ביראת אלהיו דבק וחושק ובתלמודנו נושק אוהב דברי חכמים ומחבקן הם מחמד עיניו ומחמד לנפשו עטרת לראשו האם ראיתם ספריו אם דקדקתם בחבוריו השמעתם אותו מבעט באיסורין בקלין וחמורין אם השמיט כל תקנה וגזרה ולא עשה סיג לתורה אם העלים עיניו מעירובין וידים אם שכח עומר בגורן בעוף וגבינה הנאכלין באפקורין והלא החמיר בהן ויותר מן הדין לא לכם רבותינו להקל ראש כנגד המזרח מי הכה הצדוקים אשר היו כגבורים חוסים מי נתן הביתוסים לשוסים הלא הרב ז"ל כי ה' עמו והוביש רוכבי סוסים והוציא אדיריהם מחצר מלך מצרים מפחדו יגורו ומשאתו חרדים ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד הרב עליהם ונתחזק מוראו על כולהם והנני מעיד עלי לפני רבותי שמים וארץ כי שמענו ממגידי אמת שבכל ארצות מלכות תימן קהלות רבות עוסקים בתורה ובמצות לשמן והיו מזכירים שם הרב בכל קדיש וקדיש בחייכון וביומיכון ובחיי דרבנא משה בן מיימון אשר האיר עיניהם בתורה והעמידן בקרן אורה לבטל מהן גזרות קשות וכובד המס כי היו כטיט חוצות מרמס ומעליהם עול מלכות הרים ויחלו מעט ממשא מלך ושרים וקהלות האלה בשמעם את דברי האלה היוצאת הלא יפרקו עול המורא ויגלו פנים בתורה להתריס כנגד רבני צרפת ידברו ואיש את רעהו יעזורו לחזק מתנים ולאמץ כח על דברי הרב הגדול וללומדי בספריו יאמרו חזק והברק כמראה הבזק להחזיק ידים ולהוסיף ישיבה עוד ולאמץ מאד תעשה תורה כשתי תורות וכל ישראל שתי חבורות אלה ישפטו בעמק יהושפט ואלה יבאו ונחו בנחלי הבתות ושתה ישתו אשר אין משפטם לשתות אלה יעמדו על גזרתכס ואלה לא יחושו על מעלת תורתכם והלא אפילו לאנשי ביתו של אדם עבדיו ושפחותיו הכנענים צוו רבותינו שלא להטיל אימה יתרה עליהם שמא יאכילוהו דבר איסור ואפילו בשלשה דברים המוטלים חובה על הבית הצריכו למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלינהו מיניה וזהו ק"ו שאין עליו תשובה על אחת כמה וכמה להזהיר את הרבים וליסר קהלות גדולות עם עצום ורב אשר בהם כמה חסידים וכמה חכמים שהכל חייבין בכבודם הרבה משתים עשרה רבוא אדם כל שכן וכ"ש שהיה צריך לבא במטי וליסר בנחת ולואי שיהא בדור ראוי לקבל תוכחה כי העזות פורחת שובבה העם הזה משובה נצחת ואם תגזרו דבר שלא יהיו מקבלים מחיבה לא יחושו לחרם מניינכם ויאמרו לעיניכם אדרבה ויהיה לרגלם רשת ולמכשול סבה ואין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה ולמה רבותי וגאוני תבלעו את נחלת ה' והנה אנו קבלנו גזרתכם ונזהר מחרב פיכם עד תחקרון מלין ותשמעו אמרים נכוחים כי אין סביבותנו פחים אין בארצותנו נודד כנף ופוצה פה ומצפצף כנגד קבלתנו אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו ואמנם כי מבין ההרים מרכבה יוצאת אשר בה הסוסים שחורים וחרב המחלקת בתוכם חזיתי מעלה עשן כנגדם ראיתי והנה הרב ר' שלמה שם ישר ניכר עמו כי ריב לחכם עם חבריו עם חכמי ארץ יתווכח ואנחנו לא ידענו קשט אמרם דבר מי יקום ממנו ומהם ואמת שמענו את הרב הגדול מחזיק במדרשי רבותנו ובהגדתן שכל הדברים יהיו בהוויתן בסעודה העתידה ביין המשומר ולויתן בגיהנם וגנת ביתן המחכה יראה והמכחיש לא יזכה לראותן ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן ואתם רבותינו הקדושים קובלים עליכם פרושים אם באתם לגדור גדר להרים מדרכם מכשול ופוקה יצא מפיכם צדקה כי אולי ראיתם צורך שעתם ולהניח מקום לשלוח דברכם מהר כאשר הראה אתכם בהר הוא מגדל מונשטיפור המר והנמהר למה כללתם אותנו עמהם להכניס ארצנו בגזרת החרם והאלות ההם ומה לנו ולהם וגבול נתן ה' בינינו וביניהם ואחרי שאין במקומנו מחלקות ולא שוד ושבר בגבולנו אין אחריות חרמכם עלינו והנה קהלתנו חסים על כבוד הרב הגדול ומקנאים לו קנאה גדולה לכבוד תורתו וחסידותו ואת יקר תפארת גדולתו לא מהיותנו פוסחים על שתי סעיפים לסור מני דרך מני ארח רבותינו היפים אל הבלי פילוסופים ואם יעלה על לבם מקצתן מגזרתכם וע"כ ספר המורה ירחיקו ומדבר בעניניו שפתותם ידביקו כי לבם כמחט סדקית לא ידעו דרכיו ובנתיבותו לא העמיקו מה יאמרו לספר המדע והמכתב מכתב אלקים אשר העתיקו מפתח לספרי הרב ז"ל בתלמוד ומבוא לכל חבוריו סופר מצות ה' עשה ולא תעשה מלמד לתלמידים כבוד ומורא בהלכות ת"ת יורה חטאים דרך בהלכות תשובה ובנחת ושובה ובלי קושיא והויות מפיק מרגליות כי לא מצינו דברי תשובה בתלמוד רק מפוזרים ומפורדים בין ההלכות וההגדות בלי ברורים ובכל חבורי גאונים הראשונים ואחרונים לא ממנו אותם ענינים דרושים לכל חפצהם ומזומנים כאשר המה מפורשים ומבוארים בספר ההוא הממולא פנינים המיוחס בספרים מבחוץ ומבפנים ומחסדכם רבותינו הודועונו מה לכם ולספר ההוא כי תורה הוא וללמוד אנו צריכים כי שמענו שאתם אומרום כי הוא ככופר מדינה של גיהנם מפני שאמר הנקמה שאין למעלה ממנה היא שתכרת הנפש ותאבד ואנכי הצעיר לא האמנתי לשמועה כי קראתם אחריו מלא על פי הדברים האלה שהרי רבותינו ז"ל באותו לשון אמרו בספרא לפי שהוא אומר כרת בכל מקום ואינו יודע מה הוא כשהוא אומר והאבדתי הנפש למד על הכרת שאינו אלא אבדון וחס ושלום מלכפור כי יש גיהנם ותפתה וכפור וכל אדם בידו ידליק אורו ובורו יחפור כי המכחיש בזה קרע מטיל האמנה וכסות הקבלה בל יתפור ויעשה אדם כדגי הים ורמש וצפור אבל אמת ואמונה נכון וקיים כי לאלהים יקידת נור בציון אור לו בירושלים תנור מעלה עשן כקטור הכבשן וכך הוא בעיני אני הצעיר תלמידכם וכל חייבי כריתות יורדין לגיהנם ונידונין בה שנים עשר חדש נפשם כלה מתוך דין שלה ומתבטלה והולכת לה וזה שאז"ל לאחר שנים עשר חדש גופן כלה ונשמתן נשרפה ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים כלומר שמאותה שעה ואילך אינה במקום דין ולא במקום תענוג אלא בטלה ואובדת וזהו שאר"ל אין כרת אלא אבדן ונמצא דברי הרב הגדול קיימים שאמר הנקמה שאין אחריה נקמה הוא האבדון שהוא ודאי סוף הנקמה ותכליתה וחלילה שלא כפר בדין הראשון שבתחלתה שהרי הרב הגדול אומר כן באותן ההלכות ונדונין על חטאותיהם וכו' וזה הדין בודאי במקום ההוא ואתה קרא אותו גיהנם או תפתה או עלוקה שהוא על כל פנים מקום המשפט שמה הרשע אשר שם שם אלהים לכלות הפשט ולהתם חטאת העוברים מקום אשר אסירי המלך שמה אסורים על כן אמר הרב הגדול ז"ל נידונין כפי רשעם ואח''כ יש לה חלק וזכות לעולם הבא אלמא אית דין ואית דיין נושא חשבון ונותן במנין מוריד ומעלה הורם ומקים הבניין וכן פירש הרב ז"ל באחרים ונידונין כפי גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים כגון המינין והאפיקורסין הרי שהפריש הרב ז"ל בין חייבי כריתות ובין הנדונין לעולמים לפי שאלו אובדים ואלו נידונין לעולמים כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה ואמת שלא ראיתי בכל דברי הרב זכר לשנים עשר חדש שהזכירו במסכת ראש השנה ובמקומות אחרים ונ"ל שהוא ז"ל סבור דלאו דווקא קצבה נקט שאין דין החייב כרת אחד שוה לחייב שלשים ושש כריתות אלא סימנא בעלמא הוא ומאן סליק לעילא ואמר דדווקא הוא זהו דעת הרב ז"ל ובוודאי דמתניתין דעדיות הויא תיובתיה מכל תקום המפרש כן אם אמת ואם שקר לא כפר ברבותינו ז"ל ולא פקר אבל בין טוב לרע כפי דעתו ביקר אזן וחקר וזה שלא הזכיר הרב דרכי גיהנם מפני שהוא אצלו מן הדברים המופתים בהעלם ענינם והוא תופס דרכי התורה בבאור הדברים המתבארים בהכרח וראיה גמורה זו היא דעתינו בדברי הספר הזה ברורה לכן נשאנוהו על כפים ושמנוהו בין העינים ולא דחינוהו ככם בשתי ידים וכבר ראו כל בני לוני''ל והרב הגדול רבי אברהם בר דוד ז"ל הספר ההוא ולא צוו לגנזו ולא קראו אחריו תגר ואין אחד מהם על לומדיו חרבו חוגר אבל כולם אוו לו וחזו בו ופתחו ואין סוגר והרב ר' אברהם ב"ר דוד ז"ל השיב על מקצת דבריו ולא אמר שיש בו צד מינות וצד כפירה חס וחלילה וראיתי לרבינו הצרפתי ז"ל בתשובותיו במצות הנוהגות עתה בארץ ישראל שהגיטו ספרי הרב הגדול לידו והיה מתברך בהם ומביא ראיות מדברי הספרים ההם בשפה ברורה ובלשון מהודרת ומזכיר שם הרב לתהלה לשם ולתפארת ואחרים שמעתי אומרים שאתם תופסים על ספר המדע באמרו שאין למעלה צורה ותבנית ולמה רבותינו תפשתם עליו בדבר הזה שהרי כל הגאונים בחבוריהם וכל חכמינו הקדמונים בפיוטיהם בספרד הכל יחשבו הנוטה מזה כהולך אחרי ההבל ודבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים ומפורט בהגדות ובמדרשים הנעימים והנאהבים ולא ישיגוהו גבולות ואיזה גבול ומקום יתארוהו והנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו ואמנם כי קצת הגדות הטהורות יבקעו יאורים בצורות ולהם סנסנים ופארות עושים פירות ופרי פירות וסודם כאשר יבחן ינעם ליודעי חן סוף דבר הכל נשמע כי על זאת האמנה אומתנו אומנה גם לחכמי צרפת אשר אמרתם צרופה דעתם יפה מצאנו שכתבו כן בחבורהם וכן ראיתי בחבור הרב החסיד ר' אלעזר בן ר' יהודא מגרמיזא ז"ל בספר הגדול שחבר והגיע ממנו לידי שער יסוד היחוד והאמונה וכתוב בו בלשון הזה ומה ה' אחד אחד כל אשר בו אין קצה לקצתו אין חקר לתבונתו וליכלתו אין קצה וליסודו אין לו התחלה וםוף יוצר הכל ויודע הכל אמת אין לו פנים ואחור וגובה כי אין קץ ותכלית לכל אשר יש בו ואין לו גבול ולא אברים לבורא העולמום ומה שכתוב בקרא ענינים גשמיים לא נכתבו כי אם להבין לבני אדם וכבר הזהרנו בתורתו שלא נחשוב עליו דמות וצורה דכתיב ונשמרתם מאוד לנפשותכם כי לא ראיתם כל תמונה ומה שכתוב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו לא שיש לבורא דמות וצלם בריותיו אלא בצלמנו שאנו מכינים להתראות לנביאים פרצוף החמר הוא פני אדם דמיון הנבואה לנו מכבוד ויקר כמכובד בעינו בצלם שמלאכי השרת נראין בו זה בדמותנו ע"ד היקר והכבוד שחפץ באדם וכן פי' ר' סעדיה הגאון ז"ל וכל הסובר על הבורא יוצר הכל שיש לו צלם דמות ואברים אין לו אלוה כלל תראה דמתרגם פי ה' מימרא דה' בעיני ה' קדם ה' זהו לשונו ואלו דבריו ועוד ארז"ל באמת ובשבועה שאין ליוצר הכל ית"ש לא דמות ולא צורה וזה היו אבותינו הקדושים מאמינים וכל מה הכתוב בשיר השירים ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים אינו אלא משל תראה במדרש חזית וכו' עד וכל הרבנים ורבינו חננאל ורבינו נסים ורבי נתן ידעו וכתבו שאין דמות וגשם לבורא וקללו המאמין בזו ואברהם אבינו ע"ה הבין וידע זה ע"כ אני אומר באמת שהמאמין באלהותו יבין כי כמו שאין אברים לנשמה שיצאה מכסא קדשו כך אין לבורא גוף ודמות וצורה כלל המאמין אשריו ומי שלא יאמין ידון באש לא נופח כי הבורא הווה בכל וקרוב לגוף יותר מן הגוף לנשמה ואין דמיון לו בריך הוא ועוד כתב ז"ל באותו השער וכשהנביא יודע שרואה בכבוד כפי רצון הבורא באור האור יאמר ואראה את ה' כי את המלך ה' צבאות ראו עיני לפי שידע חפץ הבורא במראה הנבואית וזהו וביד הנביאים אדמה כפי שכלו המועט ומדעו מלמד לבני אדם דעת לא יהיה כוונתם בדבר הנראה לעין מלאכים או לעין נביאים לקרותו אל כי אם ביוצר הכל אשר אין לו דמות ואין לו קץ הוא בהויתו וביחודו בתוך העולם וחוץ לעולם ואין מחיצת הרקיעים והארצות והימים מקיפים אותו ולא גורעה ממנו וזהו ואתם עדי נאם ה' אלהים תדע בשכל מדע לבבך ותדע ותשכיל כי בורא העולם אין לו קץ וגבול וסוף וקנין לא קימה ולא ישיבה לא הליכה ולא עמידה לא עליה ולא ירידה אך כפי חפץ רצונו מראה כבודו וסודו לנביאים וזהו שאמר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים ועוד אמר ז"ל ומה שאמר בספר הקומה א"ר ישמעאל אני ועקיבה ערבים בדבר זה זה שיעור הכבוד הנראה והבורא המנהיג והממלא כל העולמים ושכינת עזו בגבהי מרומים הוא אלהינו הבורא וזו היא האמונה הנאמנה ה' אלהינו ה' אחד הצדיקים רואים פני השכינה כנגדם כי יראו איך ממלא הכל וימשוך רוחם אליו וכשהם עולים נשרפים באש שלפני הכסא ואחר כך הם מונחים בצרור החיים ושם נהנין מזיו השכינה

56 נו

כל זה כתב החסיד ז"ל וידעתי כי הספר ההוא מצוי אצליכם ועוד בו האריך אבל לקצר אני צריך כי האלהים יודע בהעלותי דברים אלו על ספר ארכובותי דא לדא נקשן ולבבי ורעיוני נעים כנוע עצי יער מפני רוח גדולה וחזק מפרק הרים משבר סלעים אמנם מחשבותי צופיות לפתח שכל העינים תלויות ממנו אדרוש סליחתו וכפרתו כי עת לעשות לשמו הפרו תורתו ואנחנו תמהים עליכם כי ראינו שלא הסכמתם עם הרב הגדול בעקרי האמונות וצויתם לגנוז ספריו באגרות הראשונות ובשמענו דבריכם בצפיתינו צפינו להגיח ירדן קבלתכם אל פינו ולא נטה מהדרך ימין ושמאל ועתה התורה השנית ההולכת לשמאל ומקצת שריכם ורבניכם אחריה והם כתוהים על הגזרה הראשונה וחוזרים בדברים מה ראו ועשו מי פייסם ונתפייסו וכי משוא פנים יש בדבר שומעין דבריו של זה היום ולכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו והלא אין דיננו אלא בעקרי הקבלה לכן רבותי שימו דעתכם להיותכם בהסכמה ותהי לכם לחכמה כי עיני כל ישראל עליכם לקחת ק''ו מכם להודיע דעתכם לצבור הראוי ברמז ברמז הראוי בדבור בדבור והראוי לחכם לחכם והראוי לבור לבור פן תצא דברתכם במחלוקת ותרעו ותשחיתו בכל הר קדשנו פן תקע נפשינו משלשלת הקבלה והשרשרת תנתק וחבל הכסף ירתק כי יבררו רבים דרך לעצמן כי תביאו בלבבם מורך נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך ועתה רבותינו הגדולים המגדלים והפנות ושרי המדינות יחזור לבם על הראשונות וכל שכן על האחרונות וידוע תדעו באמת ובבירור כי לא ישמעו הקהלות לחרם וארור ופני כולם קבצו פארור בגזרתכם לגנוז ספרי הרב הגדול לעזוב כל איש מאוייו והפורש מהם כפורש מחייו כי מהם ילמדו ובהם יעלו וירדו ומי על יסודי תורתו וספרי חמדתו יקח מכם עמדתו לכן רבותינו חושו למנינכם והוו מתונים בדינכם החרם יותר והאלה היוצאת תופר בתרועת שופר השמתא במנין אחר תבטל והנדוי לכל רוח יזרה טוט אסר טוט הרי ויצא דבר מלפניכם ותהיו לאגודה ולקשר של קימא והיא מן המדה ואל עוסקי ספר מורה הנבוכים כתות כתות תשימו יד מוראכם אל פיכם כי מצות הרב הגדול המחברו היא לאמר לא תפרשוהו ולא תפרסמוהו וכך אמר בתחלת ספרו אני משביע באל ה' לכל הקורא בזה הספר לבל יבאר ממנו אפי' אות אחת ולא יבאר לזולתו אלא מה שהוא מבואר ומפורש בדברי מי שהקדימני מחכמי תורתינו אשר נקבו בשמות אך ללמד מה שלא אמר אחר זולתי מגאונינו ז"ל אל ילמדהו לזולתו זה תופס דברי הרב ז"ל ואם אתם רבותינו תסכימו עם חכמי פרובינצה וגם אנחנו נצא בעקבותיכם תחזקו הדבר הזה בחרם ואלה ברעם וברעש ובקול המולה גדולה ולהב אש אוכלה הלא די בזה תקנה וגדר במרעה השלום תנהלו הצאן ובנאות האהבה תרביצו העדר ועוד ראוי לכם להזהיר בנחת את הכל להניח העסק מכל וכל ירא שמים ישוב וישקוד על ספר תורת שבכתב ותורה שבעל פה כי הוא בית חיינו ובזה מעלתינו תגדל השומע ישמע והחדל יחדל שאי אפשר לכם להוכיח לכוף כל ישראל להיות חסידים ובזה נהגו אבות העולם ליסר מזה חכמים גדולים אף כי למנוע מן ההגיון התלמידים המתחילים ללמוד כמו שמצאתי בתשובת רבינו האי גאון ז"ל לנגיד מ"כ שכתב לו בלשון הזה תקון הגוף ומישור הנהגת האדם הוא עסק המשנה והתלמוד ואשר טוב לישראל כי למוד התורה יועיל לעצמו ולחכמים שכמוהו ויועיל לעמי הארץ כי ימשכם לדברי המצות והתורה ואשר יסיר לבו מזה ויתעסק בדברים ההם בלבד יסיר מעליו תורה ויראת שמים ויפסיד עצמו באותן הענינים הכתובים בספרים החצונים ויסיר מעליו כל דברי תורה לגמרי ומזאת ההסרה יארע לאדם שישבש דעתו עד שלא יחוש לעזיבת התפלה אבל אשר ימסרו עצמם לתורה וליראת שמים יצא להם מזה כי ינהיגו כל ההמון לאחרית טובה בלי פקפוק ולא ישימו שום ספק בהקב"ה ואם תראה שאותן בני אדם המתעסקים באותן הדברים ודרכי הפילוסופיא יאמרו לך שהיא דרך סלולה ושבזה ישיגו לידיעת הבורא לא תאבה להם ודע כי יכזבו לך באמת ולא תמצא יראת חטא וענוה וקדושה אלא באותם המתעסקים במשנה ובתלמוד ובחכמה יחד לא בדברי חכמה בלבד עד כאן כתב הגאון אביהן של ישראל ואתם גודרי פרץ העומדים על אדון כל הארץ ראוי לכם להזהיר בזה וליסר בכיוצא בזה ואם תראו בעצתכם הטהורה להוביל שי למורא הבו עוז לאלהינו ותנו כבוד לתורה יעמדו נא שרינו וכל הקהל אשר בעירנו ונמלך תחלה ביסוד המעלה בנן של קדושים הארז האדיר אשר בין עבותים צמרתו זרע קדש מצבתו הרב רבי אברהם בנו של רבינו ז"ל ותהיה הסכמת כולכם עמו הסכמה אחת והעובר מקול פחדכם יחת הנם לכם מן הפח ילכד בפחת בזה תאירו בנתיב השלום כצהרים ולזה יטו הקהלות אזנים וסרה קנאת אפרים ואל חברי הר' החסיד רבי שלמה מברצלוני שלומכם כנהר הטו ותצוו עליהם בבקשה ובמטו לירא את מוראו להזהר בכבודו ולהזדרז ולשמוע בתוכחתו להזהר מגחלתו להחזיק בדעתו וללמד תורתו היקרה מפנינים ולסבול פצעיו הנאמנים כי שמענו מבעלי המחלוקת מבעטים בכבודו ופורקים במורא חללו קודש חמסו תורה ועליכם רבותנו המצוה הזאת כי תלבשו קנאות ותצבאו צבאות שרי אלפים ושרי המאות לבא באדירים לעזרת ה' בגבורים עד אשר אימת הרב עליהם ככפיר ינהם ולא יעמדו אליו בגבהם והוא גס הוא ישמע למוסרכם ויזהר בכבודם ויהא מקבל בשמחה את כל האדם למען תהיה מחלקתו עם חכמי עירו כמחלקת בית שמאי ובית הלל הנוהגים אהבה וריעות זה בזה לקיים מה שנאמר האמת והשלום אהבו וצור ישראל יכתת חניתותיהם למזמרות ולאתים חרבותם והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם ויקל מעליכס רבותינו ומעל גבולכם עול מלכותכם וכובד גלותכם וישכין אתכם במשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות כבודכם והנה ויוסיף כל אשר לכם למנה ינחילכם ביש הצפון ובתוחלת הערוכה והייתם ברכה כחפצכם וכחפץ תלמידכם החפץ בכבודכם ומתפלל בעד שלותכם גזירותיכם וקרע לבו לכמה קרעים ויחרד לרגעים ונושא נפשו לאל גואל ישראל וקדושו כי יקום בכם מה שכתוב כי זרע השלום הגפן תתן פריה וגו' הכותב לפו כבודכם כורע לכבוד ומשתחוה למורא תלמידכם הצעור אשר לכל מצותכם מזומן ועמכם נאמן:

57 נז

משה ב"ר נחמן ז"ל:

58 נח

כתב ששלח הרב הגדול רבי אהרן ב"ר משלם

59 נט

להרב ר' מאיר הלוי

60 ס

צבי נחמד לשם ויקר ותהלה ומחכמה ומושכל ממולא ושתולה משרת יקר פאר וגדולה בכתם בין ופז מדע מסולא נטה אזנך שמע דברי חכמים לדעתך למסלה שית לבך שמע מוסר וקח מוסר השכל פתח פיך אכול את המגלה ומאהבה מסותרת צפונה אמת טובה בתוכחת מגולה:

61 סא

כשבתי מרעיד ומשומם אחוז בחבלי פחד ואימים וחתחתי מתולדות הימים והתהפך הזמנים וצוק העתים והנה יד שלוחה אלי ותגיעני על ברכי וכפות ידי ואשא עיני ואראה והנה מגלה עפה היוצאת ורוח בכנפיה ולקול פעמוניה מאז נפשי נכספה ולצלצלי שמעה לצלה שאפה לשוש עליה כמשוש חתן על כלה יפה מקוטרת מור ולבונה ספירים מעולפה כי חשבתיה כמו שחר נשקפה תורת אמת בעודה מעולפה מאלפה ברה כלבנה כחמה יפה אור זהרה לכל עבר נוצצת ואבני נזר על אדמתה מתנוססת תפיח גנה יזלו בשמיה ואעבור עליה ואראה מתבוססת בדמיה גם בכנפיה נמצא דם נפשות נקיים וצדיקים אספה תורה חמסה וחוק חלפה ודברי צדיקים תסלפה יפאת המוסר הרסה וחומתה ערפה במטר גאה וגאון סחפה וגשם גבורה מניפה וטל גאוה ובוז ערפה ורביבי אמרי עתק מטיפה עד את רוחי חבלה ועצמי רחפה ופנת לבבי חפפה ונפשי מתוגה דלפה ובהגיגי תבער אש כליותי נשרפה כי אמרתה לא צרפה ודרכה בסערה וסופה ואלך לדרוש אנה המה מוליכות את האיפה ואחשב כי להנה כנפים ככנפי יונה בכסף נחפה ונמצאו ככנפי האנפה ובת היענה כי הפכה לראש משפט וצדקה ללענה ואשלח לקחתה לי בשמים ראש ותהי בפי לענה ורוש כי מי שמע כזאת ומי ראה וכדבר הגדול הזה הנהיה כי על הנשר הגדול גדול כנפי חכמה ותושיה ורבה הנוצה בדעת ושכל ומועצה יקומו יוני גאיות לשבת במארב להכות בצדיה להשבית ישרים לפוק פליליה ולהפוך שורק כלו זרע אמת סורי הגפן נכריה ואם על גפן ממצרים תסיע שליחות קציריה עד ים אשר כסו הרים צלה וענפיה ארזי אל יעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה ברוח הקדים להוביש פריה וראיתי אני את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עלי כי מיום בשם ידעתיך ולשמע אזן שמעתיך ומעלות תהלותיך ספרו לפני ושאון המון חכמתך נגלה באזני על לוח לבי חרשתיך ועטרות ענדתיך כי חשבתיך ראש יניקות המשרה פארת תפארה גדול אתה וגדול שמך בגבורה אוהב חכמה וראש תעודה ומכבד התורה מקדם בן חכמים בן מלכי קדם המבין המשכיל ר' מאיר הלוי הנשיא בן החכם הגדול הנשיא ר' טודרוס הלוי:

62 סב

ועתה מה זה רוחך סרה וזרה על הגבר אבי כל בני עבר המכונן בית התעודה ומעמידה על עמדה המפנה דרכיה להסיר מכשולה המחיה אותה אחרי נפלה כי העמקת סרה לדבר על ספר משנה התורה כי אם אינך יודע אם יש אם למסורת ואם יש אם למקרא ורעת פיך שלחת ולשונך תהלך בארץ מה פרצת עליך פרץ וכי תעדה דבריך לשוא תתיפה ושבר עמי על נקלה תרפא המחזיקים בברית תרפה ועליו דברים אשר לא כן תחפה דברים אשר כל שמעם תצלנה אזניו ותזלנה עיניו וקירות לבו בעצמותיו אש תשלחנה חבליהן תשלחנה וכליותיו תפלחנה כי דברת על צדיק עתק בגאוה ובוז ובגודל לבב וגאוה ולבך שלף חרב גאותו מגוה וברק ממרורתך עליו יהלוך ועזוז אפו וחמה עליו תשפוך ותפץ עברת אפך כי תכתוב עליו מרורות ולא נזהרת מגחלתן ומצרבת המכוה ותאמר זך לקחי בעיני כל בעלי אסופות שומרי מצוה כי השפילו ותאמר גוה ומי יתן ידעתי ואמצאך אבא עד תכונתך אשמעה באזני תבונתך אשר שתלך השם בטוחות אערכה לפניך משפט ופי אמלא תוכחות אדעה תענני ואבינה מה תאמר לי מדוע אליו ריבות ועל דברו בגאוה ובוז השיבות וחשבת כביר צדיק להרשיע ודמית להשמיע לכל פינה ואפס כי דבריו אין ואפס וכי גדל מנשוא עונו ומעלו המקנא אתה לו הברב כח תלמוד תריב עמו הבאת עד נבכי ימיו והתהלכת בחקר תהומיו ועברת מי כביר זרמיו התבוננת עד רחבי תלמוד וחדריו להופיעה עיפת ששת סדריו החקר סוד אלוה תמצא כי ירום לבבך ויתנשא הנגלו לך שערי חכמות לאמר הריני כבן עזאי בשוקי טבריא הידעת חקות שמים ושמי השמים ולמה לא שמרת מחסום לפיך בדבר שפתים לשום עליו בריח ודלתים פן תאמר מצאתי חכמה ודעת ותבונה כגבר ואיש לפי מהללו הן קדם אהלוך ואיננו ואחור ולא אבין לו ואביט ימין ולא אראנו ואחור ולא אשורנו לו משכיל דורש את האלהים צדיק מושל ביראת אלהים ויחסרהו מעט מאלהים הוא משה איש האלהים הרב הגדול בן הרב הדיין ר' מיימון ז"ל גדול בתורה בישראל נודע שמו בקש לו איש כלבבו וימצאנו ולכל מוצא פי החכמות ימציאנו וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו שכב רבץ במשפתי החכמות כארי וכלביא מי יקימנו והוא באחת ומי ישיבנו ויסתר פנים ומי ישורנו על כן מפניו תבהל תתבונן ותפחד ממנו לכן שמע נא ממני וכל דברי האזינה כי בתבונה ובדעת כל גבר יוחן כי אזן מלין תבחן מוסר השכל נבחרה לנו נדע בינינו מה טוב ומה נעים לערוך מלין ואזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין כי את אשר יאהב יוכיח באחוה ומלה כי טובה תוכחת מגולה ואתה עתה ברוך ה' אם אלהיך היה בעזרך ומשחך שמן רוקח יקר מחכמה ומכבוד מחבריך ויפיפית מבני אדם ונעמת כי טעם טעמת בקצה מטך בדבש החכמה ותאורנה עיניך להביאך עד פה למה יגאו רעיוניך לשית גאון גליך עד פה ולשוט באי שיטך ומשוטך עד ים יפו ותחשוב לשכון במפרציו ולשבת בחופו לקמול קנהו וסופו ותאמין לאכל יערו וצופו ואולי הכית את יושבי עירך לפי חרבך מבין עם תלמיד ולהגדיל תורה ולהאדיר ונשאך לבך להכביר וגאון גבה לבך כלב אלהים ונועדת להצות על ה' ועל משיחו ולדבר במשה [איש] האלהים למשל ולשנינה והחולק על רבו כחולק על השכינה ועל כרחך הוא רבך ורבא דרבך וכל היושבים סביבי וסביבך והשוכנים בקרבי ובקרבך על כן ילדות גדולה היתה בך בהשיאך שיאך וגודל לבבך להגביה פתחך ולהוציא רוחך והעתירך עליו דבריך כי האמנם שלחו אלהיו למחיה כי ראה כי אזלת יד חכמי פליליה והלך יד בני ישראל הלוך וקשה והרים ידו ונטה מטה עוז על ים התלמוד עד אשר יבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה ומים הסכלות עמו משה ונתן תורתו בלבם כתובה וחרושה והנה כתובה לפני לא אחשה כי אמנם מימות רבינא ורב אשי לא קם עוד בישראל כמשה להפליא עז ולהגדיל תושיה וגדולים מעשיו ממעשה ר' חייא כי הקים עדות ביעקב ותורה שם בישראל בשכלו ומדעו אשר לא תשכח מפי זרעו ואתה הרחבת פיך והארכת לשונך והרימות קול עליו תשובתו לא חזיא לבר בי רב דחד יומא ודמי האי צורבא מדרבנן כדלא גמירי אינשי שמעתא (כך אמר הרמ"ה על הרמב"ם) נוקשת באמרי פיך ונכשלת כי בכחך לא משלת ומאד נשכלת והבלת כי שפתיך לפיך לא גבלת וחיל חומת דעתך האבלת ובדם שכלך חבלת ובמראה הגאוה נגאלת ובים המוסר לא נטבלת וידעתי כי את פי הרב החכם אביך וזקנך לא שאלת כי לא דברת בפיך כמתלמד וכשואל רק כמתגבר וכמתגדל ובזאת לא יתהלל המתהלל כי תחלת דברי שאלתך בדוך וסכל ואחרית פיך רעיוניך שגו ברואה ושלו העת שמת זכרונך אחר המזוזה ותדבר בגאוה ובוזה פרשת רשתך ונתפשת במצודתך ונלכדת במלכודתך ותענה עזות ולא מחכמה שאלת על זאת כי העמוד אשר בו חזקת ידיך ועליו משענתך נשבר מטך ורצוץ קנך וכהה פשתך חשבת למכפת ואת נכפתת סברת למחפר ואת נחפרת באמרך בספרך טעות גדולה היא זו ובאמת מדרך חכמה וכבוד תלמידי חכמים נטית וחטאת ופשעת ועוית ולעמי על כל דבר ה' בזית היאמר חומר ליוצרו מה עשית וכי יש תלמיד שיאמר לרבו טעית ואם קרית לא שנית ואם לפי ראות עיניך שגה וסיגים מכסף לא הגה היה לך לומר לפי סברתך כתוב בתורה כך ואמנם כי כל חכם לב משכיל יחזה בספריו ויבט ויחשוב כי שכח או השמיט או נשאו לבו לומר כי מצא בשגגה שיוצא מלפני השליט היה לו לפסוח והציל גנון והמליט לא לדבר בשאט גודל להמעיט כי לא שמענו באזנינו ולא ספרו לנו אבותנו חובר ספר אשר חובר אחרי חבור הגמרא כחבור ספר משנה תורה ולמקצה תבל ועד אפסה לא נמצא איש אשר ירקח כמוהו וכמתכונתו לא נעשה כן כי יפלא ממך דבר בספר תורתו באמרי בינה להבין בין דין לדין היה לך לדבר כמשתומם על המראה ואין מבין לא כמעפיל לעלות ולדבר גדולות ועתה בחירי וגבירי שמע נא דברי ומוסרי אם יהיה נביאך או רבך או נשיאך גדול בחכמה ובמדע במראות התלמוד יתודע לשאת ולתת ולפלפל ובמשפט דבריו יכלכל לא משלה ידו בכל דעת בחכמה ובהשכל לגזור ולהיות כאמרם ואם האלהים נתן לו לב לדעת להבין שמועות באמונת עתך חוסן ישועות אין ישיבתו נקבעת ותבונתו נודעת וחכמתו נובעת בעסק חכמה ואם בעיניו ההרים תלוים בשערה ואיך יאזור חלציו לדבר בגבורה ולסור בשערה גבר אשר דרכו נסתרה ואשר נעלמו ממנו סתרי סדרי חדרי התורה וספרי וספרא לא כן משה רבינו עליו השלום בכל בתי חכמות ודעות נאמן הוא איש אשר רוח אלהים בו ולבו כלב הים הגדול רחב ידים בכל הארץ יצא קו מעלתו ונשמעה רוממות קרן גדולתו ולמי נאה להלל גבורות ה' להשמיע קול תהלתו ומדוע לא יראת לדבר ברבינו משה ואם פקח האלהים עיניך בחכמה אינך כבן עזאי וכבן זומא לדבר בגבורה ולהגיש עצומה בעצמה ומי יתן החרש תחריש מדבר בגאוה ובמרמה ותהי לך לחכמה וכד נפל זממא בפומך וכי הא מילתא לא תימר קמי רבך ואם חשקה נפשך בתורה כמבין ותחכמוני ובשמן ראש בילת התלמוד ראשך תני דבר כשואל לא כידעוני החלש יאמר גבור אני? ונהי דאהני לך קמרא דאבוך לישווייך נשיא אבל לא מספר בגנות חכמים ודבה להוציא ואלמלא בן טורדוס אתה נשיא ורבי נגיד ורב תבונות וחתן המלך רב ברכות איש נדיבות קם על נדיבות אשר שמעו הולך בכל המדינות ושמו הטוב כמור עובר לכל הלשונות וכבוד משפחת יולדתך ובית אבותיך הנשיאים ראשי המחנות גוזר אני עליך במושב זקני וחכמי על אשר מעלת וחללת שר הקדם להתנהג כל ימיך כמעשה דר' יהושע על דברי ב"ש בפרק חומר בקדש (דך כ''ב ב') וכמו שלא תתבונן מאן הני רבנן:

63 סג

אמנם אתה נפיל בן ענק ושמת חכמה לוית חן ולגרגותיך ענק ומסלע התבונות דבש לבך ינק למה תעדה גאון וגובה תענק לדבר גבוהה גבוהה יצא מפיך עתק מי הוא זה ואי זה קטן הוא שלא כלו לו חדשיו אשר מלאו לבו להרים ידו ולשאת ראש על ראש זקני ישורון וישישיו מבחר חכמי חרשיו חכמי תעודות ושופטיו וראשיו רכב ישראל ופרשיו הלא תמורתו יהיה שוא ואם אתה לא חלקת כבוד להדרת זקנתו ויקרת ישיבתו ורוב חכמתו וגודל מעלתו ומעלות הוריו ומשפחתו כי מעיד אני עלי שמים וארץ כי שמעתי כתב ספר יחוסו כלם חכמים וידועים עובדי אלהים רב בן רב דיין בן דיין קורא הדורות מראש במהלל עד רבינו הקדוש כלם אנשים בעלי תורה ויראה שם ותהלה בעלי חכמה וגדולה עד שהתורה חוזרת לאכסניה שלה ועתה אחי וגבירי הוה זהיר ברוחך הלאיש כמוך שיחך כי תשיב אליו רוחך? התחשוב שאון ים חכמתו להשביח ושם תהלתו להשכיח ולהצמיח מוצא דשן על שן צחיח בבדי עבות תשובות תטריח? והנה כל נהרי נחלי מקור חכמה אל פיו יגיח וברב דעת חכמה ובינה אלהיו אותו הריח מים עד ים גן בשמי תעודתו יפיח ולמה לבך תקשיח מתורתו הברה והזכה ולא תדבר בלשון רכה ותריב אותו בחזקה התמשוך לויתן בחכה ומי שלח ידו במשיח ה' ונקה וצא מאצטגנינותיך ואל תשען על בינתך ולא תהא תורה שלימה כסברת שיחתך והיה לך לאחוז בדרכי אביך ולתמוך בנתיבות יולדיך וללמוד מדרכי מוריך להתנהג בדעת ומוסר וחכמה וכבוד ועל פי חכמים וזקנים המעוות לתקון או לאמר הורה כבר זקר כמו שאמר רבינו הקדש ע"ה שהיה נשיא ורב גדול הדור ומכבד ת"ח ופני זקניו הראויים לשבת ולקום מפניו נשיא לדור כמו שאמרו ז"ל בא וראה כמה מחבבין זה את זה שאלו ר' יוסי קיים היה כפוף ויושב לפני רבי ואמר כבר הורה זקן ודע אחי וגבירי כי הענוה עדי החכמה וחליו והנה נשמעו באזני קול צלצלי מאמריך ואני באתי בדבריך להשיב על דברי שאלותיך ומקצת מחלוקותיך על תשובותיו אשר חשבתו לתועה ורוח רעה ואראך כי הטעות בך ואתה תולה ברבך אבל לא אשיבך על תשובת דבריך שבאת לחלוק כנגדו ועליו תתגבר כי לא חדשת לו בהם דבר ומבין ריסי אגרתך ניכר כי לא חפצת צדקו במחשבתך כי אם בהתגלות לבך ואתה לא החילות כי אם להראות חכמתה כי לבך נופח באש דת להוציא כלי במעשה ומשחית לחבל ולסתור ולהיות כקנתר להרעיש הספים והכות הכפתור ואני מאז חשבתי דבריך לפרח וכפתור כי מיום לשמע אזן שמעתיך חשבתיך איש תמים מאיר עיני חכמים לתורה ולתעודה ועתה נתשבת בעיני כתלמיד ר' מאיר לר' יהודה ואם אתה נשיא ורב כבן חרסום היה לך לשמור לפיך מחסום ולמה לא ישרה דרכך ונתכנה ולא זכרת תפלת בן הקנה והנה חשבנוך כבן אלקנה אכן מצאנוך כאבי אלקנה והלא אתה חוזה בן חוזה ולמה דבריך דברי הוזה ודרכיך בוזה ושפתך לוזה הכזה יעלה תמיד על לבו לענות לרבו הנחשב כששים רבוא ולאמר למזה בן מזה מימיך מי מערה ואפרך אפר מקלה כי כבוד כל בית ישראל בעיניך נקלה ולא נסתפית מדליקתא ומנורא יקידתא ומן גומרתא דגברא רברבא דהויא עקצתא כעקרבא וזבורתא ומן זקוקי אשתא דמרי אלפנא חדתא דנפקא מגו אוריתא עתיקתא ומבוכנא ומרזפנא דתבר אסיתא דפרזלא ונחשתא ומטרקתא דחוויא קלא דלית ליה אסותא וממרטקתא דקנייא דמטללתא דבעיא למבזע מוחא דארנקתא (ברכות יט) וממדוגמתא דאיתיה ללוי מטלעתא וטרדוהו מכולה חברתא ואפקוה לבר ממתיבתא דרקיע על דאחליש דעתא דרבא מלפנא ומרא דשמעתא (שם יח) והנה אני באתי על אמרך לעבוד השם משקר ברית ואשם ומפר ברית השם ומפיח תקות שוכני עפר איך מלאך לבך לעלות על רוחך לדבר באיש אלהים כי נטה לבבו מתורת אלהים חיים ולא יאמין בחיים כי יקיצו וכי יעירו משנתם שוכני עפר וחלילה להוציא עליו דבה על זאת ועל כיוצא בה כי נודע בישראל ויהודה שאין עזרה ננעלת בישראל בחכמה ויראת חטא ובאמונה וישרת לב כמוהו היום והנה בספר מדעו היקר מזהב ומפנינים דבר בכמה מקומות על מי שאינו מודה בזה ואינו מאמין כי הוא כופר ואפיקורוס ומין ואיך שגית במאמריו ולא בינות בספריו ולא הבינות דבריו בהמשך על משענת קנה הרצוץ הוא אשר דחה בו רבן גמליאל אויביו הצדוקים ונטשת עמוד הברזל והחומה הבצורה אשר בה נסמכו הצדיקים ואנשי השכל והחכמה ובלבם שומה בכתב אמת רשומה וחתומה ומרגלא בפומא ואיך לקחת הדברים כפשטן והפסוקים כצורתן לקטרג ולצאת כשטן השמת לבך אל חכמי המחקר והתעודה אנשי שם נשיאי עדה הם הם הגאונים רבינו סעדיה ורבינו האיי ז"ל אשר הרחיבו לדבר בענין תחית המתים ובענין עולם הבא והנבואה העתידה והם אמרו אין סומכין ואין מביאין ראיה מכל דברי האגדה ואין מקשין מדברי הגדה והם הם כתבו בספריהם כי אחרי תחיית המתים בגווייתם ימותו שנית וישנו שנתם ויחיו ויקיצו מאדמתם והביאו ממקומות רבות ראיותם ומדברי רבותינו משענתם ואתה אמרת "וכי יאמר חיו יחיו אך ימותו אחרי עמדם אל תבא נפשי בסודם האומנם אם לכוד ילכוד וניעוד חבלי שאול במוקשם למה לי חיים טוב לי עוד אני שם" וא"כ הוא כדבריך מתים שהחיה יחזקאל שאמרו חז"ל שנשאו נשים והולידו בנים ואחרי כן המיתם לא החיה אותם כי אם לרעתם וטוב להם לשבת בקבורתם ואתה באמת לא הבינות דברי רבינו משה ז"ל שאמר שעולם הבא אין בו לא גוף ולא גויה על איזה עולם הבא אם על תחיית המתים או על העולם שיתחדש אחר תחית המתים אחר שיחרב ימים רבים כמו שאמרו חז"ל שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב שנאמר ונשגב ה' לבדו אביי אמר תרי חרוב שנאמר יחיינו מיומים ונמצא שלדברי רז"ל יש עת וזמן רב בין תחית המתים והעולם הבא וכן אמרו ז"ל צדיקים גמורים שעתיד הקב"ה להחיות שוב אינן חוזרין לעפרן וא"ת אותן שנים שיחדש הקב''ה את עולמו מה הם עושים וכו' נמצאת למד שאחר תחיית המתים יחרב וישמם העולם ואח"כ יתחדש ועוד אתה למד מכאן שאז"ל צדיקים גמורים שעתיד הקב"ה להחיות אין חוזרין הא צדיקים שאינם גמורים חוזרים לעפרם ואח"כ יקיצו ויעמדו לגורלם הלא כדרך סברתך ומחשבתך ואיך יעלה על לב ואיש שנתן השם חכמה בלבו לקרות דברי האגדה כפשטן והפסוקין כצורתן והנה אמרו ז"ל העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ובמקום אחר אמרו עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מלויתן לעולם הבא שנאמר יכרו עליו חברים ואנטונינוס שאל לרבינו הקדוש אם יאכילוהו מלויתן לעולם הבא והשיב לו הן אמר לו אנטונינוס הנה מגדי הפסח אי אתה יכול כזית להאכילני בעולם הזה ואיך תאכילני מלויתן לעולם הבא ועוד אמרו ז"ל עתידי צדיקי דאכלי בפתורא דארבעה רגלי לעלמא דאתי ועוד אמרו ז"ל עתיד הקב"ה להוציא נחל מבית קדשי הקדשים ועניו מכל מיני מגדים מכל אלה הדברים נראה לדעת רז"ל שהעולם הבא יש בו אכילה ושתיה א"כ דבריהם סותרים זה את זה לאשר שומע אמרי אל ומחזה האמת בעין לב לא יחזה ואמנם אם רוח המושל תעלה עליך ושמרת פתחי פיך לא הכברת מליך ולא העתרת דבריך ולא הגדלת פיך לדבר מלבך דברים שאון לך בהם קבלה מפי רבך כש"כ מדברים שאפילו מחכמים הקדמונים והגאונים לא ירדו לתכלית אמרות העתידות יבנו בהם סודות ואינם מפורשות ככל הצורך בספרי הנבואות לדעת האמת כמה ימי שני חיי המשיח וכמה יהיה בין ימות המשיח ובין תחית המתים וכמה יהיה בין תחית המתים והעולם הבא ומה יעשו החיים בנתיים ואחר שנעלמה ממך תושים ולא ידעת על איזה העולם הבא אמר הרב שאין בו גוף וגויה היתה לך דומיה תהלה עד דרשך וחקרך סתרי הדברים מפי זקן משכיל דורש את האלהים כי אמנם יש בה סודות נפלאים ונכסים ונעלמים מעיני רבנים חכמים ונגלים לברי לב משכילים ואשר אמרת כי שמת כליותיך אנשי מועצותיך מה טוב היה לך אם יסרוך כליותיך להיות יועצך הרב אביך וזקנך והוריך ומוריך כי אז תשא פניך ממום יחלו פניך רבים ואשר חרדת אלינו את כל החרדה הזאת ויחם לבך בקרבך בשמעך כי נפלא בעיני הספר מאד באמרנו כי יפלא ממנו הדבר הגישה האפוד חיי דמרי שמיא ורקיעיא די במימריה חוטרא דאהרן תנינא בלעא וימה דסוף בזע וחיי דרבנן קדישי ארעא לבשי מלתא דרחמי דאוריתא אם יש עליו מליץ אחד מני אלף ממעלתו בעינינו והמגיד לא הגיד חצי מרבית תהלתו לפנינו ולא יאמר עליו הגישה האפוד כי יש אפוד נחמד ונכבד ויש חגור אפוד בד כך יאמרו עליו כל הזקנים והנבונים והחכמים הגישה את ארון אלהים אשר שם לוחות הברית וחשן המשפט את האורים ואת התומים שמאירים דבריהם ומשלימים וכמוהו לא היה לפנינו נשיא ורב ממזרח וממערב ובכל מערב כל חבוריו וסדרי ספריו להיות ידיו רב לו ועזר מצריו וחכמה ותבונה ודעת אלהים וכל אשר הקדימוהו לא דמו אליו ולא עממוהו ועל כל חבורי הגאונים והרבנים אשר שמעו אזנינו וספרו לנו אבותינו הנזכרים ונעשים אחרי הסתם מעינות התלמוד ועל כל חיבור ספר וקרא לכל איש ממרום עליו יערה ישגיב בכחו מי כמוהו מורה דעה להבין שמועה ולהעמיד תורה ותעודה על עמדה ועל יסודה ועל מטעה כי באמת ובאמונה תורתו משיבת נפש ומאירת עינים מחכימת פתאים ורוגנים ומוספת לקח לחכמים ולנבונים וסהדותיה נאמנה פתשגן אוריתיה מנרתא דנהורא לאנהרא עיני חשיכי אולפנא יהיב חכמתא לחכימין ומנדעה לידעי בינה ואתה לו שקול שקלת חכמתך ומוסרך ובינתך ונהגת בספריך מנהג הוריך ומנהג בנים משכילים ומבינים דורשי תורה לשמוע ולהבין הלא נמצאו בדבריך דברים הראויים לבא לפני ולפנים לשבעה מטיבי טעם רואי הפנים הבונים העושים במלאכה הנושאים הנותנים בהלכה אך אתה הראת חכמתך בגובה רוח ובגודל לבב בגאוה ובוז יחדיו תמים ושחת דבריך הנעימים לכן הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתם ולדעתי וכתוב וחרוש על לוך לבך וחתום כחותם על זרועך ועדית על גרגרות מדעך מדרש (עירובין נד) וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא עד כל גיא ינשא ומדרש העם מקצה:

64 סד

[Bold]והנני[Bold] חותם דברי בחותמת דברי שלום ואהבת תסד ואמת לכן הנני מודיעך כי כל אשר העירותי רעיוני ומצפוני רוחי אשר פציתי פי לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא עשיתי כי אם בקנאתי לאלהי ולשם קדשו ולמשיחו ולקדושו ולתורתו הקדושה והיקרה הברה והטהורה המאירה עיני כל ישראל וקנאתי לגודל מעלתך ולשמך הטוב משמן טוב אשר יצא לך מכל סביבותיך מנעוריך לבל יהי לשמצה לבלתי ישתו המים הרעים להרבות מתלוקת ונמצא שמך ושם שמים מתחלל ומאשר חשקה נפשי באהבתך ואהבת הגבירים האדירים אבותיך וכבוד השרים והנכבדים אנשי גאולתך ואנשי מודעתך וידעתי אני בלבי כי ידינוני לזכות ויזכרוני לטובה וגם אתה תוסיף בי אהבה כתוכחת ר' יוחנן בן נורי לר' עקיבא לקיים מצוה הכתובה הוכח לחכם ויאהבך ולמוסר אהבתי לבך אל תקשיא כי את אשר יאהב ה' יוכיח ואשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים לשום נפשם אשם וישאו הקטנים ק"ו בנפשם לעבור מלכם לפניהם וה' בראשם ואשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו ואתו לא תלין משוגתו ולהיות בה' מבטחיך ערכתי אמרי פיך להוכיחך לתת מעדנים לנפשך ולהניחך ולהודיעך קושט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחך צעיר חכמים ורב ימים אהב טהר לב והולך בדרך תמים ודורש שלומם וטובתם כל ימיו לעולם:

65 סה

אהרן בר משלם ז"ל מלוניל

66 סו

אגרת ר' הלל החסיד אל ר' יצחק הרופא

67 סז

רוח טהורה ונשמה יתרה נפש נקיה כבוד חונה בצורת גויה חלוץ מחלצות התעודה גדול בישראל נודע ביהודה יביע גולות עליות גולות תחתיות החל ברפואות ויכל בטבעיות ויגבה לבו באלהיות וישלמו בו מעלות המדות ומעלות שכליות איש אשר אלה לו וזה צבא מהללו אדוני ומורי החכם יצחק רופא הגופות סועד הנשמות קונה שני עולמות הלל החסר אוהבך הקדמון ומשועבדך בלב חפץ ובנפש שוקקה יפיק לך את רוחו מצמית לאדונותיך את כל יצוריו ואת כוחו לכל אשר עליו תשוה ובכל אשר נפשך תאוה אתה תצוה ואספרנה יע"ש:

68 סח

כשמוע אדוני צלצלי פעמי פעמוניך ובהילך על ראשי ממרחק אורים מצד חביונך ויער מערבי ממזרחך וילהט דרומי מברקי זהב צפונך וממרחק הפיחו בי סמי רקחך ששו בני מעי ששו ומרוח נדיבה התנוססו ורעיוני באהבים התעלסו ברכתי והללתי נקודות העת אשר בה ראיתיך והיום המאושר אשר בו ידעתיך אדוני אחי קראתיך אזכרך ואברכך כי אהבת החכמים אהבתיך ידיד ה' תשכון עליו ברכה בקרב עמך אלהים יענה את שלומך:

69 סט

הן הנשתוון הזה יודע לאחוותך כי זה כמה שמעתי עליך טובות גדולות ונפלאות וכי הוספת מעלות חכמה תוספת מרובה עד מאד על המעלה הראשונה אשר בה ראיתיך ועתה מקרוב בא הנה סוחר איש בצואר עתק והשלימני עד מאד בעל פה מצידך ואמר לי כי נתת לו אגרת אחת שיביאנה אלי ואחר כן נתחרטת ותקחנו ממנו ובכן בא בלא אגרת אמנם בפיו הביא אלי תשורה אחת מבשרת שלימות וברכות מוגרות ואז נתחדשה בי תכונה אחת מורכבת משני הפכים יחדו כלומר שמחה ועצבון השמחה על בשורת השלום ועצבון על אשר מנעת מפי את מנך ולא זכיתי לראות את טורי יהלומך ואיך ולמה היתה הסבה בזה לא אשאל ולא אנסה כי אולי ידעתי וסתמה מותר ופירושה אסור ואני עם כל זה אקרא ולא אטה וארבה ולא אסור אמנם אודיעך כי גם אם ארכו הימים ונושנו העתים מן היום אשר נתחברנו בעיר רומי עד היום הזה וספו טבעיי ונחלשו כחותי מאז ועד עתה עם כל זה לבבי חדש וטבטיי חזק וכוחי גדול להתחבב בחיבתך אם אני ראוי לכך והנני עז כנמר וקל כצבי וגבור כארי תהלה [לאל] לעשות רצון קוני שבשמים ית' ואחר כך למלאות חפציך ולעבוד עבודתך בכל אשר אוכל לחשוב שיהיה כבודך וכבוד חכמתך ומליך לצוות אלי לשמור ולעשות ודי בזה ואחר כן אודיעך כי הנני גר בעיר פורלין וביקר בל ילין ובשבתי פה אינני יודע מן הענינים המתחדשים בעולם היהודים אלא במקרה בסור הנה לעתים רחוקות קצת אנשים שיאמרו לי כך וכך נתחדש בעולם היהודים ובמקום פלוני וזה עתה ימים רבים ששמעתי שבא בפררא אחד מאשכנז שמו שלמה שליט ועבר עד עכו ואז לא נודעו לי מהלכיו ועקבותיו אך עתה מקרוב נודע לי כי עיקר עקבותיו והליכותיו היו להלחם בה' ובמשה עבדו וכי הוא נושא עמו כלי חרש מלא טומאה מתוכם כלומר שהחתים אגרות מצד חכמי אחכנז דוברות סרה על דברי רבינו משה ובפרט על מורה הנבוכים כדי לגזור על ביעורן:

70 ע

וכשומעי ספקתי כף על כף על שלא ידעתי זה מידי עוברו באלה הגלילות שאילו ידעתי הייתי פונה מכל עסקי ורץ אחריו עד אנקונה ולא היה נפרד ממני לעולם עד הביאי אותו בכור המצרף לפני חכמי ישראל וחכמי גוים לדעת מהמינות והכפירה שמצא בהם הוא וחביריו עדי שקר והייתי מסדר בכל כחי כישר בעיני ואגרותיו לעיני השמש בביאר ארוך והנני אומר כי אותו שלמה אם החתים האגרות בזדונו ורוע לבבו לא החתים בשרו מזובו אבל רר בשרו ונפשו בחובו עוד שמעתי כי באלה האגרות נידה והחרים וגירה מדון בקהל עכו ושם חרב איש באחיו חרבם תבוא בלבו והקללה תבוא כמים בקרבו ולכן מפחדתי פן נתפשטו הבליו ועקריו גם שם בקהל רומי ושמא נטתה שום כת סכלות אחריו אמרתי אל לבי להזהירך אחי ולהסכילך לאמר השמר לך ושמור נפשך מאד מהצטרף עם קשר רשעים ואם יפתוך חטאים לא תאבה ואם תשמע דבר שיהיה נגד דברי רבינו הקדוש וספריו הכה את שיני הדובר ההוא ואל תשא לו פנים ואפילו אם יהיה מן הנקראים רבנים בפה ההמון תקרא אליו רב החובל ובכן תזכה ותמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואנשים ואל תחוש התיישים:

71 עא

אחי שאל נא לימים ראשונים ושנים קדמוניות זה ששים שנה אשר התעוררו קצת מחכמי פרובינצא וקטלונייא על ספרי רבינו ולא כוונו בזה לכבוד אמונת התלמוד ושום דבר אמונה אלא בעבור שנתחדשה שנאה וקנאה ביניהן ולא היו יכולים להנקם איש מאחיו ולכן מצאה כת אחת תואנה על האחרת באמור הם מינים ועוסקים בספרי מינים והוליכו עמהם כמה וכמה כרכים מספרי מדע ומורה והלכו אל צרפת והלשינו את הכת האחרת לפני חכמי צרפת בדברי מינות וכפירה ושהם עוסקים בספרים פלוניים שרובם דברי מינות והוציאום וקראו בהם לפני אותם החכמים ופירשום לגנאי ולבזיון כרצונם ואותם החכמים המשולחים לא דקדקו בספרים ונתנו אוזן אל אותם המדברים והחליטו גזרתם לבער ספרי המורה והמדע בכל אשר ימצאו שם וכל ההוגה בהם יחרם הוא וכל רכושו ויבדל מקהל הגולה ולא היה דיים בזה אבל נתנו למאכולת אש לעיני השמש כל אותם הכרכים ולא דים בתבערה לבד אמנם עוד האש אשר בה שרפום הבעירוהו מן הנר הגדול שהיה דולק בבית הכומרייא הגדולה של פריש לפני המזבח והכומרים הבעירו אש ונתנוה עליהם ונשרפו הספרים ברחוב עיר פריש לעיני כל העם וכל זה עשו להשמיע קול שאון הכפירה והמינות ולהבזות ספרי רבינו ושלחו הנידויים והגזרות בכל קהילות פרובינצא ובזה נתנו חרב חדה איש באחיו ברוב הקהלות ותהי הרעה הולכת וגדלה עד ששתי הכתות נלחמו במונטפליר בהכה ופצוע והוצאת שם רע ולעזים מגונים וכת המורים במורה צדק נפלו בפח יקושן כי שכרו עידי שקר נגד הכת העלובה והעידו עליהם עדיות רבות ורעות לפני שופטי הארץ והוזמו ובכן נדונו בקציצת לשונות ונחתכו יותר מעשרה לשונות של טובי הכת המורה במורה ויודע יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו והנה שגור בפי כל שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ ועתה אשוב אל מה שנעשה בעיר פריש ומה קבלו על ככה ומה הגיע אליהם ה' משמים השקיף ויקנא לכבוד רבינו הקדוש ולכבוד ספריו וישלח בקהלות צרפת חרון אפו וחמתו ולא נשא פנים לתורתו ואל תתמה על זה לומר איך לא נשא פנים לאלף ומאתים ספרי תלמוד ואגדה בעבור המורה והמדע? הלא תחשוב כי רבינו משה היה כמעט משנה בדורו של משה רבינו וצדקת כל הדור היתה תלויה בו ואותם הנמהרים כוונו לביישו ולהוציא עליו שם רע שלא לשם שמים ולכן חרה אף ה' בהם שהרי אמרו רבותינו ע"ה בגטין פ' הניזקין אמר ר"ש בא וראה כמה גדולה כוחה של בושה שהרי סייע הקב''ה את בר קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו ואם על בר קמצא שהיה קל אחד בדורו והיה על דבר סעודה הקפיד השם ב''ה מה תאמר ברבינו משה שהיה משנה למשה רבינו שביזוהו והוציאו עליו שם רע ממינות וכפירה אי שמים! אי לזאת יסלח להם סלה! הלא תראה מה שנאמר בירושלמי ר"פ החובל שדרשו ע"ה על מקרא שאומר ישור על אנשים ויאמר וגו' ואז פדה נפשו מעבור וגו' במה דברים אמורים שלא הוציא עליו שם רע אבל הוציאו עליו שם רע אין לו מחילה עולמית והטעם בעבור שהוצאת שם רע הוא כתב שאינו נמחק מדור לדור ולכן אחי אל תתמה אם השם ית' ענש את תורת בני צרפת לכבוד רבינו משה ללא נשא פנים לספרי התלמוד שלהם וישקף עליהם בעמוד אש וענן עד שהרעיש עליהם כל הגלחות ואז נתחדשו הגזירות הגדולות את הקהלות הרגו יותר מג' אלפים ואת ספרי התלמוד שלהם כולם נתנו לשריפה ולמאכולת אש ואז יצאה הגזירה שלא ילמדו עוד ספרי תלמוד בגלוי עד היום הזה ואם תשאל מי יודע שאותם הגזירות היו בענין שריפת המדע והמורה אענך הנה האות והמופת שלא הפסיקו מ' יום בין שריפת ספרי רבינו לשריפת ספרי התלמור ובאותו מקום עצמו נשרפו כל הסדרים והפירושים שנמצאו בפריש ונתערב אפר ספרי התלמוד באפר ספרי המדע והמורה כי עדיין הוה האפר במקום וזם דבר אמת וגלוי ומפורסם לכל העמים יהודים וגוים ולאלתר ידעו הכל כי דין שמים היה וממרום שלח אש על אשר שלחו יד בספרו הקדוש:

72 עב

והר' יונה הגדול מברצלונה זצ"ל היה ראש וקצין על כל אותם הרעות הגדולות שנעשו בצרפת ואז נמס לבבו ולבב כל עוזריו וקבל עליו ללכת ולהשתטח על קבר רבינו בענין עשרה ולבכות על קברו ז' ימים שימחול לו על אשר מעל בספרים והודה בפיו בפני כל העם ואמר בלשון זה: הנני מכה על פני ובוש ומתחרט על אשר פערתי פי נגד רבינו הקדוש הר' משה בן מיימון וספריו והנני מודה מלב ומנפש ואומר משה ותורתו אמת וכולנו בדאין ואני מקבל עלי מעכשיו ללכת להסתטח על קברו בענין עשרה וללכת על קברו ז' ימים ולומר בכל יום חטאתי לאלהי ישראל ואל רבינו משה אבן מיימון שדברתי והעויתי נגד ספריו כלשון הזה אמר בבית הכנסת של פריש לפני הקהל הנותרים מן הגזירה ויצא משם ובא לו למונטפליר עירו ואמר כן בב"ה של ברצלונא במעמד כל הקהל ואז נפל פחד רבינו על כל הקהלות וכל מי שפער פיו נגדו קיבל דין שמים עליו והר' יונה קבע ישיבתו בברצלונא ובכל הלכה והלכה היה מזכיר מחיבור רבינו משה ואמר רבינו משה כתב כן בחבורו ונראין לי דבריו ולא חלק עוד על סברותיו אמנם עם כל זה נענש בעבור שאיחר את נדרו שנים רבות עד שכמעט נשכח ממנו והלך לו לעיר טוליטולא כדי לעבור משם וללכת על קבר רבינו ובהיותו שם חברו עליו קהלות ספרד והפצירו מאד להתעכב בעיר שנה או שנתים ונתרצה להם וקבע לו שם יםיבה גדולה ואעפ"י שתורתו וצדקתו תלוי לו עם כל זה לא מרקו העון כי שם נשתלם לו את גמולו שהמלאך בא וחבטו ומת פתאום במיתה שאינה ראויה לזכרה וקרהו כן בעון איחור הנדר כי בעת יציאת נשמה היה צועק את רבינו וכל אותם שהשגיחו על נדרם נצולו ונכפר להם ואותם שנתרשלו תמו נכרתו ואבדו מתוך הקהל ולא נשאר למו שורש וענף ואם תשאלני איך ידעתי זה? אשיבך בברצלונא ישבתי ג' שנים ושמשתי לפני מורי הר' יונה והוא הצדיק ספר לי מפיו אות באות כאשר כתבתי לעיל ככל אשר עשה וכל אשר קרהו עד יום צאתו מברצלונה ללכת אל טוליטולא ואני הייתי בברצלונא בנוסעו ונשקתי את ידו בעת הפרידה וברכני עקב והמקרה שקרה לו ממיתתו בעיר טוליטולא היה דבר מפורסם לכל קהלות טולטילא אך אין ראוי לפרש בעד כבוד תורתו וחסידותו והענינים שהיו במונטפליר ובפריש ידעתים מפי כל בני הקהל של מונטפליר בהיותי שם והנה עתה קמו אלה תחת אבותיהם תרבות אנשים חטאים לספות חרון אף ה' עליהם ואוי לנפשם כי גמלו להם רעה ראה אדוני ואחי כי הארכתי בסיפור הזה למען תלמד ממנו לאהבה וליראה את כבוד רבינו הקדוש וספריו ותסיר מתוכך מוטה ותלחם בעדו נגד כל הסכלים וכל אשר הצו על משה ואם אתה מסתפק בשום דבר מספריו ובפרט במורה תכתוב לי כל ספיקותיך באר היטב ואני כיד אלהי הטובה עלי אתיר לך את כולם ואפרש לך כל הסתומות כי תהלה לאל חיי אני אומר באמת ולא כמתפאר אלא כמשבח את יוצרי ית' אשר חנני בזה שאין היום בישראל איש שידע כל סתרי המורה ושרשיו וענפיו יותר ממני ובפרט החלק השני והשלישי שהם עיקר המורה וכל כונתיו מבוארים אצלי וזה בעבור שהספרים שהם שרשיו ויסודותיו כלומר ספרי חכמות הטבע וחכמה האלהים ידועים אלי ופירושם מפי רב מובהק:

73 עג

ואני לכבוד רבינו שמתי אל לבי זה ימים רבים לחקור על כל המקומות שאפשר למתפקר לטעון עליו שקר וקבצתי כל נפזרים והסירותי כל הספיקות הנופלים עליהן ובארתי כל תעלומם גם עתה מקרוב הגיעו אלי קושיות שהקשה הר' משה מיידונדא על קצת דברי המורה מן התלמוד ובראשית רבה ותנחומא ושאר ספרי אגדה וראיתי שהן מלין תפולין בלי מלח ותבלין ותירצתי כולם וכמעט שלא היו צריכין תירוץ בעבור שלא נולדו אותם הקושיות אלא מתחת חסרון ידיעה בדברי רבינו ובעמוד המשכיל על אמתת נוסחת הספר וכונת השער ולאלתר יפונה לפניו הדרך ויורם מלפניו כל מכשול ולא תקלה ולא קושיא והיה המקרה קרה לסכלי אשכנז ולנמהרי צרפת וכל מי שילעיג על דברי רבינו הוא אחד משנים או בלתי מבין או מקשה עצמו לדעת ודע אחי כי בע"ה ית' הנני מעותד לשלוח אגרות גדולות בשנה הזו אל נכד רבינו ואל חכמי ארץ מצרים ואל קציני קהלות בבל למען העיר את רוחם ולבבם לערוך מלחמה נגד חכמי אשכנז וצרפת החולקים על דברי רבינו ושלא ישאו על פניהם עוד מסוה הבושה הזאת אשר נשאו זה ס' שנה ויותר ואזכור להם דברי עוונות ראשונים והחוצפות אשר התחצפו אותם החכמים בשם וסכלים בפועל על דברי רבינו מימי עולם ושנים קדמוניות ואתן עצתי שיעשו קיבוץ בעיר אלכסנדריאה אשר על שפת הים ושם יעשו הועד ומשם ישלחו שלוחים נכבדים וחכמים באגרותיהם אל קהלות אשכנז וצרפת ויוידום למשפט לזמן פלוני בחדש פלוני ובמקום פלוני בוויניצאה או במרסלייא או בגינאה לבא להראות את כחם ואת טענותם מדוע בזו ספרי רבינו ומה שמצאו בהם עול והיה אם יהיו טענותם עליו אמתיות יהי מה ויגנז ואם ימצאו טענות פסולות ושקריות יקבלו עליהם דין כאשר יגזרו חכמי ארץ מצרים ובבל על מה שעשו הם ואבותיהם וחכמי בבל יהיו המכריעים בדבר זה כי להם את דבר המשפט על כל חכמי ישראל וכולם הם כפופים אליהם מדין תורה ומזה אינם יכולים להתנצל בשום פנים לפי הנראה לי ואם ימאנו חכמי צרפת ואשכנז מבוא אל מקום המשפט הם ינדו וישמתו ויחרימו אותם בכל הקהלות בבל ומצרים כן אייעץ וכן אכתיב באורך ובמליצות וראיות מן המקרא ומן התלמוד אל כל קהלות מצרים ובבל ואראה להם פנים לדבר איך הם חייבין לעשות לכבוד רבינו ורבם שהאיר עיני כולם בתורה ובמצות ובחכמות ולכבוד עצמם וכי המה נשארים בבושה ובכלימה כל ימות עולם וחכמתם ותורתם תהיה לאין אם לא יעשו כן והיה אם שמוע ישמעו לי הנה מועד שמחה וששון אל כל אוהבי דברי רבינו ואני הקטן נבזה אצטרך עניניהם אם אהיה לכך בעיניהם וידעתי באמת כי כל אותם הסכלים יפלו בנפלים ובהבל יבואו ובהבל ילכו ובחשך שמם יכוסה ואני בוטח ברחמי הנותן לאדם לשון לימודים כי אנכי לבדי אלכוד להם כל המעברות ואתן הרסן בפיהם וחטאם באפס כל שכן בהיות שם כל גאון יעקב וכל כבוד חכמת ישראל שאז יפיגו זממם ויהיו כאבן דומם ודברי רבינו ישארו על מכונם ומקומם ואם ח"ו יתרשלו בדבר ולא ישגיחו לטרוח בכך הנה אני כבר התנצלתי ועשיתי את שלי ואין לנפש רבינו עלי תרעומות אלא עליהם וקהלותינו וקרוביו אשר בארץ מצרים ישאו את עוונם ומשחתם בהם ובושה תכסה פניהם ודי בזה ואתה אדוני ואחי מזה בן מזה מחזה שדי יחזה:

74 עד

אמר הלל החסד מארץ נוד:

75 עה

מלחמות ה'

76 עו

עמ"י עש"ו

77 עז

זו העתקת כתב של ספר מלחמות ה' ששלח רבינו אברהם בן הגאון החכם האמתי הפילוסוף האלקי הרב מ"ץ רבינו משה איש האלקים בן הרב הדיין רבינו מימון זצ"ל הספרדי לקהילות ארץ פרובינצא ולשאר הקהילות אשר בגלות ירושלים אשר בספרר על ענין המחלוקת שנפלה בין חכמי עיר לוניל ובין חכמי עיר מונטשפלי"ר על דברי המאמר הנכבד ספר מורה הנבוכים וארבע פרקים ראשונים של ספר המדע עד שגרם רב מחלקותם שנשרפו הספרים הנזכרים ספר מורה הנבוכים וספר המדע בחוזק שוחד שהשחידו לשלטון ושאר שרי הארץ וכשמוע רבינו אברהם זצ"ל כתב לשלוח אליהם זה הכתב:

78 עח

מה בערו האומרים, כי בערו \ דברי חמודות, יקרו מזהב:

79 עט

אש אכלה המה, ואיך אש תאכלם \ בינו לזאת בוערים, ועוזרי רהב:

80 פ

איך זה, אבל עלו כמו תשבי לאל \ באש, וכמלאך בתוך הלהב:

81 פא

אשא דעי למרחוק, ולפועלי אתן צדק:

82 פב

נאום אברהם בר משה בר מיימון יחביע"ם

83 פג

שמעו חכמים אלי, ויודעים האזינו לי, אנחנו בני ישראל, העם בחר ה' לנחלה לו, וגאלם מארץ מצרים להיות להם לאלהים, וקרבם אליו והראם את כבודו ואת גדלו, גם השמיעם את קולו מתוך האש, ונתן להם תורתו על ידי אדון הנביאים משה עבדו ע"ה, וגלה להם לדעת יחודו, ככתוב אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו ועוד כתוב וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד וציום משפטים וחקים צדיקים ככל התורה הזאת אשר היא בידינו מורשה, ככתוב תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב והנחילנו הארץ אשר נשבע לאבותינו לתת אותה לזרעם אחריהם אחזת עולם, ושלח להם עבדיו הנביאים לחזק תורתם וליישר מסילותם ולתקן עותותם, ולקרב לדעתם סודי תורתו ולהודיעם גדולתו וגובה מעלתו ותפארת קדושתו ומשפטיו בעולמו על ידי משל ודמיון, ככתוב ודברתי על הנביאים ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה וכאשר גברו אבותינו בארץ וקמו מבניהם זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את ה' ועבדו אלקים אחרים זולתו ומאסו תורתו ועשו נאצות גדולות לפניו ובזו תורתו ולא הקשיבו לדברי נביאים ודברו עליו תועה ועמדו נביאי שקר מהם לדבר בשמו את אשר לא צום ככתוב ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלהיהם עד אשר מאס בהם והביא עליהם את כל הקללות ואלות הברית הכתובות בספר התורה ופזר אותם מקצה הארץ עד קצה הארץ וגם לאיי הים הרחוקים הדיחם במעלם אשר מעלו בו והאריך גלותינו בארץ נכריה עד אשר נתקיים בנו מקרא הכתוב נבלע ישראל עתה היו בגוים ככלי אין חפץ בו וכאשר נחלקו ישראל לקצוות ונתפזרו מארצם לארצות רחוקות לא עזבנו ה' אלהינו ולא כלנו ולא הפר בריתו אתנו ככתוב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם ונשארה תורתו שהיא ברית בינינו ככתוב כי לא תשכח מפי זרעו וגו' וקבלת נביאינו ע"ה ככתוב ואני זאת בריתי אותם אמר ה' וגו' לא ימושו מפי זרעך ומפי זרע זרעך וגו' ועוד פירושי התורה ודקדוקיה העיר ה' אלקינו רוח חכמינו ע"ה לחבר אותם במשנה וברייתות ובשני התלמודים כדי שלא תאבד תורה ולא תשתכח ולא תתעלם הלכה מישראל ובחסד האל יתברך וברחמיו הרבים נסתלקה טומאת עכו"ם מבינינו בגלותינת והוא לסימן גדול לגאולתינו ככתוב והפיצותי אותם בגוים וזריתיך בארצות והתמתי טומאתך ממך ונחלת בך לעיני גוים וידעת כי אני ה' ונשארה קדושת המצות בינינו וביניהם דרך ההלכה בכל מקומות גליותינו אבל עקרי דתינו שהם ייחוד הבורא יתברך וקדושת שמו הגדול והנורא רוב הגליות אינם עוסקים בהם שעמי הארץ אינם עוסקים אלא בעול הזמן והבלי העולם הזה וסומכים במעשה המצות על הוראת חכמי התורה וגם התלמידים אינם עוסקים אלא בהוויות דאביי ורבא והמשא מתן של תלמוד והקושיא והפירוק ואפילו זה לא כראויה והעוסקים בעקרי התורה ויסודותיה לידע האמת ולהבין וללמד אותו אל בעלי השכל והבינה החפצים לדעת דעת קונם הם החכמים הגדולים ולא רבים יחכמו ואבותינו ספרו לנו וגם הספרים והחבורים המחוברים בגלות מגידים לנו ומעתיקי הדברים מעיר אל עיר וממדינה למדינה מעידים לנר כי כל חכמי ישראל מזרח ומערב ראשי ישיבות שבבבל כגון הגאון רבינו סעדיה זצ"ל ורבינו האי גאון זצ"ל ורבינו שמואל בן חפני זצ"ל ושאר ראשי ישיבות וחכמי כל ארץ קדם וסוריא וארץ ישראל וארץ מצרים וחכמי גלות ירושלים אשר בספרד היא ארץ המערב כגון רבינו נסים זצ"ל בעל מגלת סתרים ורבינו חננאל זצ''ל שפירש רוב התלמוד ורבינו יצחק אבן גיאות זצ"ל שחבר גם הוא פירוש על התלמוד ורבינו יצחק אלפאסי זצ"ל בעל הלכות רבתי ורבינו יוסף הלוי תלמידו הידוע אבן מאגש זצ"ל והרב החכם רבי אברהם אבן עזרא זכר צדיק לברכה שפי' התורה וספרים אחרים מן המקרא וחבר חבורים אחרים מחכמה ומדקדוק וחכמים אחרים רבים ונכבדים מאלה שמותם ידועים בחבוריהם ומהם נזכרים ביופי שמועתם כל אלו החכמים ע"ה שהם היו יודעים מקרא ומשנה ותלמוד מדרש והגדה כולם הם ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם רבצו התורה ולמדו לישראל דרך ההלכה ופתחו עיניהם בדקדוק אסור ומותר ופטור וחייב וטמא וטהור ופסול וכשר גם חזקו אמונתם אשר ירשוה מאבותם והבינו אותה מתוך תורתם בעיקרי דתם לידע בעין שכלם ובינת דעתם שיוצרם ובוראם יתברך המאיר עיניהם וקרבם לעבודתו אין לו ערך ואין לו דמיון ככתוב בתורתו מי כמכה באלים ה' וגו' ועל ידי נביאיו ע"ה ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש ועוד כתוב ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו וכתיב ואל מי תדמיוני ותשוו ותמשילוני ונדמה ובדברי קדשו כתוב כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך מי כמוך חסין יה אלא קדוש הוא ככתוב בתורתו כי קדוש אני ה' אלהיכם ועל ידי נביאיו ע"ה שנגלה להם שבח מלאכיו קק''ק ה' צבאות וגו' ובתפלת חנה אין קדוש כה' וגו' ועוד בדברו קדשו האלהים בקדש דרכך וגו' כן בקדש חזותיך וכו' וקדושתו הוא שאין נברא יכול להשיג אותו שאינו מחובר מגולם וצורה כמונו ולא כשמים וצבאם וגם אין קדושתו כקדושת מלאכיו הקדושים שהם ברואים והוא יתברך הבורא והוא המחיה אותם ואינו צריך להם ולא למצוי אחר חוץ ממנו כי הוא אל חי וקים גדול גבור ונורא קודם שברא כל העולמים ואחר שבראם לא נשתנה ולא ישתנה ככתוב כי אני ה' לא שניתי וגו' ומפני זה אינו גוף ולא כח בגוף ולא בעל תמונה ואין לו מקום מוגבל שיהיה בו ולא כסא שישב עליו ולא דבר שמקיף אותו וכל פשטי המקראות האמור בהם ישיבה או עמידה או מקום או תמונה או שאר תארים הדומים לאלו יש להם סוד ודברה תורה כלשון בני אדם ופירושם הוא כאשר פירשו המבינים לא כאשר מדמים ההולכים בחשך סכלות דעתם ומיעוט בינתם וכל המצואים חוץ ממנו יתברך ויתעלה הוא המציאם מאין ככתוב בתחלת תורתו ומפורש בדברי נביאיו ע"ה אני ה' עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מיאתי ופירשו רז"ל אל תקרי מאתי אלא מי אתי שאין לשם ראשון וקדמון וצור לכל אלא יחודו ואמונתו שלא יבין אותה כמות שהיא אלא הוא יתברך ככתוב כי לא יראני האדם וחי ופירשו רז"ל ולא כל חי שאפילו המלאכים הקדושים אינם מסיגים גדולתו ואמתתו ולפיכך נגלם ליחזקאל הנביא ע"ה בשמיעת חזיונו קרוב זה הענין באמרו ברוך כבוד ה' ממקומו אבל משיגים ויודעים שהוא ית' ויתעלה כל העולם כלו מורה על גדלו וכבודו ואפילו הארץ ומה שעליה מעידים על כבודו וזה הוא ענין יהללוהו שמים וארץ וגו' שהדגים והאילנות אינם בעלי דעה ולא להם תהלה והוא כמו ששמע ישעיה הנביא ע"ה שבחם ק' ק' ק' ה' צבאות וגו' והוא יתברך ויתעלה אי אפשר שיראה בעין או ישיג נברא אותו בהרגשה שההרגשות לא ישיגו אלא הגופות וכל פשטי המקראות ופשטי המדרשות וההגדות בזה הענין קרוב לדעת ודרך משל ויש בהם ולהם סודות וכל זה אין בו ספק אצל אחד מבני ישראל מקצה המזרח עד קצה המערב בכל יושבי ארץ ישמעאל וקצת יושבי ארץ אדום הדרים בספרד ואפילו בני ישמטאל קבלו זאת האמונה מישראל ובנו עקר דתם עליה וחזרו מטפשות אבותם וסכלותם שהיו עובדי ע"ז וטועים בייחוד השם יתברך וגדולתו ככתוב אליך גוים יבאו מאפסי ארץ ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל והוא שנאמר על לשון נביא אחד כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים וגו' ומפני שעבודתם ליחוד שמו יתברך יחוד אמת דמה הכתוב אותה לעבודת הקרבנות שהם לשמו יתברך ככתוב ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צבאות ומי שחולק ואומר שיש לבורא ית' ויתעלה מכל דימוי דמות או תמונה או דמיון גוף או סיום מקום והדומה לזה כופר באמתת קונו ונותן לו דמיון ולפיכך הוא מין ואין לו חלק לע"ה והקול נשמע אצלינו ואצל אבותינו זצ"ל כי רבים מעבר הים מיושבי האיים והקצוות הרחוקים טועים בזה העקר הגדול ונתלים בפשטי המקראות ופשטי המדרשות וההגדות ועל זה היה דוה לבנו ועל אלה חשכו עינינו ונשתוממו אבותינו זצ"ל היאך תהיה זאת הטומאה בישראל שהוא כטומאת ע"ז כפרו בעבודתו ועבדו אלקים אחרים זולתו והמעלה על טפשותו שיש לבורא יתברך גוף או גויה או תמונה או סיום מקום שאי אפשר שיהיה אלא לגוף לא ידעו ומי שלא ידעו כופר הוא בו ואין עבודתו ותפלתו לבורא העולם יתברך אלא (לאלהים) די שמיא וארקא לא עבדו ולבבואה שלו כעובדי השדים שארז"ל שכן הם עובדים לבבואה שלהם שאותו המצוי ברעיונם שהוא גוף ויש לו קומה או מקום מצויין ישכב על כסא אינו מצוי כלל ועל אלו הטפשים וכיוצא בהם אמר הנביא ע"ה כי טח מראות עיניהם ומהשכיל לבותם וקנאו אבותינו ע"ה קנאת התורה וחברו בה חבורים רבים והצדיק אבא מארי זצ"ל האריך בחבורו בזה הענין ההוא עקר התורה ויסוד היראה והאהבה והעבודה ופירש והביא כמה ראיות בשקול הדעת ומדברי התורה והנביאים והכתובים ודברי החכמים ע"ה כאשר כתב בספריו המאירים למדע המאמר הנכבד ספר מורה הנבוכים וספר המדע שכל מבין וחרד לידע האמת ערבו לו ונמתקו אצלו ושש בהם כמוצא שלל רב וכל טמא נפש הולך בסכלו ונתפש בהבליו פורש מהם ותוציא דבה עליהם ומוציא דבה הוא כסיל והקול נשמע מזמן הרבה כי אלו החבורים של הצדיק אבא מארי זצ"ל החבור הגדול שחברו בלשון הקדש וקראו משנה תורה והחבור שחברו בלשון ישמעאל וקראו מורה הנבוכים הגיעו לידו החכמים הגדולים האדירים הנכבדים האצילים מרביצי תורה בישראל בעלי חכמה ובינה הם חכמי עיר לוני"ל יצ"ו בימי הצדיק אבא מארי זצ"ל והגיעו אליו בחייו כתביהם הנעימים ושאלותיהם הנפלאות מתוך שאלותיהם ניכר לו זצ"ל שהבינו ספריו ושמחו בהם ושמח גם הוא שהגיעו דבריו ליודע אותם שמחה לאיש במענה פיו וכתב אליהם תשובות שאלותיהם לכבדם ולפארם בראוי להם ובסוף ימיו הגיע אליו כתבי אבי המעתיקים החכם האלקי כבוד ר' שמואל בן החכם כבוד ר' יהודה ן תבון זצ"ל הוא אשר העתיק ספר מורה הנבוכים בלשון הקדש והשיב לו על כתביו ושאלותיו כי חכם גדול נכבד ומבין היה והעיד עליו הצדיק אבא מארי זצ"ל כי הוא ירד עד עומק עניני סודות ספר מורה הנבוכים ושאר חבוריו והבין כוונתו ואחר פטירת אבא מארי זצ"ל פשט הקול כי פשטו החבורים הנזכרים בכל עבר הים ובמקומות רבים והועילו לישראל בדקדוק אמונתם וביאור חכמתם וכשהגיעו חכמי צרפת אל הארץ הזאת הרב הגדול ר' יוסף ז"ל ושאר אחיו אשר נקבו בשמות הרב ר' אברהם הזקן אביו של הגאון רבינו גרשום זצ"ל ור' יוסף ור' דוד הרב הנכבד וחכמים אחרים ז"ל כמה וכמה ראינו שהיו בעלי חכמה וסברא ובינה ויראה ושמחנו בהם ושמחו בנו ועשינו בכבודם כפי חובתנו ושמענו על הרב ר' יוסף ז"ל ואחיו ר' מאיר ז"ל שכשהעתיק ר' יהודה ן' אל חריזי ז"ל גם הוא ספר מורה הנבוכים ללשון הקודש הבינו בו ושמחו בעניניו אע"פ שהיתה העתקתו משובשת ומקולקלת וצוו שלא לגלותו לכל בני מדרשם לאשר לא היו אצלם כדי להבין הסודות והרמזים שבו ושמענו על הרב רבינו שמשון ז"ל בעל התוספות שהיה בעכו שלא ראינו אותו מפני שלא עבר דרך עלינו שמענו עליו אחר פטירתו ועל אחד מתלמידיו שחלק על מקצת דברי הצדיק אבא מארי זצ"ל ולא נסתיימו הדברים אצלינו כי לא חששנו לחקור עליהם ואמרנו בלבבנו אם הדבר אמת יאכלו פרי מעלליהם ונחנו מה ואם אינו אמת אותו שהוציא הקול עליהם מוציא שם רע הוא ובעלי האמונה המקולקלת בעקרים אלו בארץ שנער וארץ קדם וסוריא וארץ הצבי וארץ מצרים וארץ המערב בטלים הם במיעוטם וכשיוציאו סודם אפילו בפני עמי הארץ יהיו לעג וקלס וחרפה ושחוק ודי להם קלונם בפני מי שידברו לפניו ומפני זה הנבונים מן החכמים שהגיעו אלינו מעבר לים הן מצרפת הן משאר המלכיות לא זכרו זאת האמונה המקולקלת ולא יצאה מפיהם ותוכן לבות ה' כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב ויהי מקץ שלש שנים הגיעה אלינו שמועת המדינה הנקראת מונטפשליר כי היתה מחלוקת גדולה בין חכמי המדינה ותלמידיהם ונחלקו העם בעבורם לשני חלקים חלק אחד בעלי השכל והבינה הבינו האמת בעיקר דתם ונתקנה להם על פי ספר המדע וספר מורה הנבוכים ונתקיימה להם האמונה האמתית אשר היא עיקר הדת וחלק אחד מתאמצים באמונה המקולקלת שירשוה מאבותם ככתוב בדוגמתם וילכו אחרי שרירות לבם ואחרי הבעלים אער למדום אבותם וכי אש המחלוקת פעם תעלה ופעם תשקוט עד אשר בא להם עבריין אחד הולך רכיל שקרן הוציא דבה על ספרי הצדיק אבא מארי זצ"ל ועל דבריו כאשר נשמעו הדברים מפיו וזה הרשע לא די לו שלא העתיק המעשה היאך היה על בוריו אלא הפכו והמעשה שהיה הוא כי תלמיד אחד מתלמידי רבינו שמואל ראש הישיבה שבבבל ז"ל דניאל הבבלי שמו בא מבבל לדמשק וחבר קושיות וספקות על הלכות מחבור הצדיק אבא מארי זצ"ל ומספר המצות ושלח אותם אלי וכתבתי לו פירוקים מכמה שנים ואחר אשר שלחתים לו בשנים אחרות בא אלי כתב ושליח מתלמיד נכבד חכם גדול היה תלמיד הצדיק אבא מארי זצ''ל שמו ר' יוסף ב''ר יהודה ב"ר שמשון ז"ל בצובה היתה ישיבתו אחר פרידתו מרבו הצדיק אבא מארי זצ"ל והוא שחבר אבא מארי זצ"ל בעבורו ספר מורה הנבוכים על שמו ורב נכבד היה בכל ארץ ישראל בחכמת התורה ובשאר החכמות בא אלי השליח מצדו ועמו כתבים כתוב בהם שדניאל הנזכר חבר פירוש לספר קהלת ונכר מדבריו שהרים לשונו בצדיק אבא מארי זצ"ל וגם בגאונים הראשונים ז"ל אבל בדבריו הוא כמורה חצי לשונו לתומו לא זכר אדם בשמו ובקש ממני הרב ר' יוסף הנזכר ואחרים עמו שאנדה אותו בשם ואחרימו ולכבוד הצדיק אבא מארי זצ"ל משכתי ידי ממנו והשבתי להם כי אני כבעל דינו והוא כשונא לנו ולא אדין אותו לכבודי ולא לכבוד בית אבא זלה"ה שמא יהא בדבר חלול השם יתברך יותר ובכיוצא בזה למדונו חז"ל לא לידון איניש לא למאן דרחים ולא למאן דסני ועוד שאמונתו בייחוד השם יתברך ושארי עקרי התורה אמונה מתוקנת היתה ולא חלק עליו אלא בענין השדים וכיוצא בהם ועוד שאני שמעתי עליו שהוא דורש ברבים דברי תורה ומושך לבם ליראה ולעבודה ומחזיר חטאים בעלי תשובה ובמערבא מימנו אנגידא דצורבא מרבנן ולא מימנו אשמתא וכשהגיע כתב תשובתי לידם שלחו לראש הגולה אדונינו דוד יצ''ו ונדה אותו ונשאר בנדויו עד שחזר בתשובה והדר ביה מההיא דעתא ונשתטח לפניהם והתירו לו ואחר כך חלה וסגר יומו בדמשק זהו הענין ומעשה שהיה כן היה והקול שהוציא השקרן האחר עלי שאני נדיתי הרב ר שמשון ז"ל לכבוד הצדיק אבא מארי זצ"ל שקר בדה מלבו חלילה לי חלילה אנחנו עמי הארץ לא ננדה אותם לכבודנו ק"ו חכמי תורתנו ולא נסתיימו דבריו לפנינו ואפילו נסתיימו הדברים ועמדה מדת הדין עליו לנו היינו מוסרין דינו לשמים ולא תושיע לנו ידינו ק"ו שלא נתאמת הקול שהוציאו עליו אצלינו וכבר סגר יומו ונפטר והלך לבית עולמו והטוען והנטען לפני מי שאמר והיה העולם הוא עד והוא הדיין והוא בעל דין ומעתיקי הדברים הוציאו קול בארצנו כי ספרי הרב רבינו הצדיק אבא מארי זצ''ל ספרו מורה הנבוכים וספר המדע שרפו אותם החלק האחד מאנשי קהל מדינת מונ"ט פשלי"ר בכח הנוצרים העוזרים אותם כי אמונתם אינה רחוקה מאמונתם ולא ידענו הדבר על בוריו עד אשר באה אלינו מעכו בםוף חדש שבט בשנת צ''ה לפרט אתקמ"ו לשטרות מגלת ספר מחוה אמרי שפר הגידה לנו מעשה שהיה היאך היה מתחלתו ועד סופו וגם שריפת הספרים היאך נשרפו ונקמת שופט העולם מן המלשינים שגרמו וסבבו שריפתם בכריתת לשונם ככתוב יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות:

84 פד

קמו מורי שוא, על מורה צדק, ונתנוהו חרץ:

85 פה

חלק לבם, ויפרץ בם האל פרץ לפני פרץ:

86 פו

שתו בשמים פיהם, ולשונם תהלך בארץ:

87 פז

ונאלמו פיותם כמקרא שכתוב תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק ויודע הנסתרות יתברך ויתעלה יודע ועד כי חרה לנו מאד מה שאירע לחטאים האלה בנפשותם ודמם בראשם והם המתחייבים בנפשם ועם אותה המגלה בא קונדריס כתוב בו נוסח החרם אשר החרימו הרבנים חכמי עיר לוניל העומדים בפרץ על כל הקהלות אשר סביבותם והקרובים אליהם לתקן כל מעוות ולישר הדרך ולהרים מכשול מבין ישראל ככתוב ואמר סלו סלו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי ונצטרפו עמהם האצילים האדירים הצדיקים הנברים מחזיקים האמונה חכמי נרבונה ונתחברו יחד בחברה נאמנה ושלחו כתביהם אל שאר קהלות הקדושות אשר בכל ספרד ומאן חכימין רברבין למעבד הכי אלא גברי רברבי כוותיהו ונוסח הכת האחר ששלחו לקהלות ספרד מי זה בא מאדום וכו' נוסח החרם של השועלים הקטנים מחבלים כרמים ואם יש בהם ישישים הם וכיוצא בהם הנאמר בהם וטעם זקנים יקח ולא תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו שהחרימו בכח הגוים על קוראי הספרים שהחרם שלהם הפוך עליהם חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה כי זרועות רשעים תשברנה וסומך צדיקים ה' וקללת חנם לא תבא והמנדה מי שאינו צריך נידוי נדויו אינו נידוי וחייב נידוי כדילפינן ממעשה דריש לקיש דהוה מנטר פרדיסא ועני ההוא גברא דאכל תאיני וכו' כדאיתא בגמרא דמשקין ואלו עניי הדעת גרמו הקללה לעצמם ככתוב אורריך ארור ומברכיך ברוך ונוסח הכתב שקבל בו רבי שלמה בר אברהם לרבני צרפת יאדרם צורם ונוסח האמונה שגלה בו סודו ר' דוד בר' שאול השם יתברך יציל כל ישראל מעונש קלקלתו אשר קרא אותה אמונתו ויחזירהו למוטב הוא וכל הטועים אשר כמותו והנני משיב על הענין כלו בקצרה והמשכילים יבינו והמהבילין יהבולו, ועם לא יבין ילבט כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם:

88 פח

אמר אברהם בר' משה בר' מימון יחביע"מ

89 פט

שמעו נא תוכחתי וריבות שפתי הקשיבו הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה הלא חכמה תקרא ותבונה תתן קולה בראש מרומים עלי קרת ברחובות תתן קולה שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתו מישרים כי אמת יהגה חכי וגו' בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז דעו לכם עם ה' וחבל נחלתו כי ה' הבדיל בני אדם מן הבהמות והחיות בדעה וחכמה ובינה והשכל שחנן אותם והבדיל ישראל מן העמים בתורה התמימה שנתן להם ומצות אשר צוה אותם והדעה קודמת לתורה בברייתו של עולם ובכל אחד ואחד מבאי העולם הדעה נתונה לאדם מששת ימי בראשית והתורה נתנה לישראל אחר ברייתו של עולם אלפים וארבע מאות וארבעים ושמנה שנה ואם לחשך אדם לומר לך הלא החכמים עליהם השלום ידרשו שהתורה נבראת קודם העולם כמו אלפים שנה תשיב לו אותו הדרש צריך כמה פירושים כדי לתרץ אותו ואי אפשר שיהיה על פשוטו ואפילו פשטו אינו סותר את דברינו שעל קדימת העולם והנתינה אמרנו ואין אדם יכול לחלוק שהתורה לא נתנה לישראל אלא לאחר יציאת מצרים ובכל אחד ואחד מזרע ישראל דעתו קודמת לתורה תדע לך כי הקטן לפי שלא שלמה דעתו לא חייבו הכתוב במצות

90 צ

ומשיתחיל להבין מחנכין אותו במצות מדרבנן עד שיגדיל בשנותיו בו תשלום (ובתשלום) דעתו יתחייב בתורה ובמצות מן התורה ואם יגדל בשנים ואין לו דעה אין לו תורה שהשוטה ואפילו הוא זקן פטור הוא מן המצות ומי שאין לו דעה היאך ידע דעה וחכמה ומזה תלמוד שכל מי שחננו השם יתברך דיעה יתירה ובינה מרובה הוא שיבין התורה בינה מרובה ודעת יתירה ומפני זה קבעו אנשי כנסת הגדולה ע''ה בקשת הבינה והחכמה והדיעה וההסכל בתחלת ברכות אמצעיות של תפלת חול קודם שאלת כל הצרכים ומפני זה אמר השם יתברך על לשון הנביא הושע ע"ה להוכיח ישראל על אשר מאסו את הדעת עד שמאסם מלהיות לו ממלכת כהנים קודם שיוכיח אותם על שכחת התורה שגרמה לשכחת זרעם בגלות ככתוב נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני ומפני זה בעלי השכל ובינה השתדלו בכל מאדם ובכל נפשם להשלים דעתם בחכמת הדעת כדי שיבינו סודי התורה ככתוב בדניאל וחביריו ע"ה ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת ומביני מדע וגו' ושלמה ע"ה שאל מאת ה' לתת לו לב שומע והוטבה בעיני ה' שאלתו ככתוב ויטב הדבר בעיני ה' כי שאל שלמה את הדבר הזה והשיב לו הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון וגו' ונאמר בו ויתן ה' אלהים חכמה לשלמה וגו' ורז"ל אמרו מאי עני עני בדעת ועוד אמרו דעה חסרת מה קנית ואלו הטפשים עניי הדעת חסירי לב לא די להם חסרון דעתם ורב סכלותם שנאמר בדוגמתם ישראל לא ידע עמי לא התבונן עד כי העלו בלבם שכל מי שעוסק בחכמה הוא מין וכופר בתורה וכן מי שילמד חכמת הפילוספים אמונתו בעקרי התורה כאמונתם והנה אמונתם שבה שהעולם קדמון וישן ואין לו ראשית ואנחנו תמיד חולקין עליהם באמונת התורה ועורכים עליהם תשובות ואנו מעמידין כמה ראיות לברר אמונת התורה שהעולם חדש ונברא יש מאין ואין מצוי שהוא ראשון והוא אחרון אלא השם יתברך בלבד ככתוב אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים וכן צוונו רז"ל הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס וכן אנו עושים בשאר אמונתם החלוקה מאמונת התורה ולא מפני זה נחלוק עליהם באמונתם בייחוד הבורא יתברך ובאמונת שאינו גוף ולא כח בגוף ואין לו תמונה שהיא כאמונת התורה אבל הנה אנחנו חולקין על אלו מקלקלי האמונה בייחוד הבורא יתברך שאמרו בשבוש עניות דעתם וקלקול אמונתם שיש לו סיום מקום וישיבה על כסא כפשט הכתוב מפני שהיא אמונה בטלה ולא מפני זה נחלוק עליהם בפירוש הלכה ודקדוק סברא באיסור ומותר או פטור וחייב שהוא כפירוש הכתוב והקבלה ומדות התורה ואלו עורי הלב לא ידעו חכמה ושקול הדעת עד שיבינו תשובת טענותם וסכלותם משיקול הדעת ומאזני חכמה ומי שישיב להם תשובה משיקול הדעת ומאזני חכמה ודקדוק בינה ישיב להם תשובה שלא יבינו אותה כמי שיראה דברים דקים למי שאמור עליו שעיניו כהות והוא לא יוכל לראות אלא דברים גסים אבל ראוי להשיב להם תשובה בדרך חכמה שהם רגילים בה ויודעים אותה ובקירוב ענין שיוכלו להשיג אותו ואין עליהם תלונה כי לא הבינו דברי המאמר הנכבד ספר מורה הנבוכים וספר המדע כי אין להם כח הבנה ומדע ונאמר כי כאיש גבורתו אבל העון שלהם הוא שהכניסו עצתן לפרוץ גדר ופורץ גדר ישכנו נחש לדבר בספרים שלא נתחברו להם אלא למי שידע דרכם ויש להם כח בינה להבין סודותן הלא כתב הצדיק אבא מארי ז"ל בחרוז שעל ספר מורה הנבוכים:

91 צא

דע (ידע) הולך לנחות דרך ישר, לסלול את מסלולה:

92 צב

הוי כל תועה בשדי תורה סורה ודרוך יד מעגלה:

93 צג

טמא וכסיל לא יעבור בה דרך קדש יקרא לה:

94 צד

ועוד הלא כתב גם הוא זצ"ל בתחלה שלא חבר אותו הספר להמון העם ולא למי שהתחיל בעיון החכמה ולא ללמד מי שלא למד אלא המשא והמתן שילמוד ממנו דרך ההלכה בלבד והוא זצ"ל בעצמו ראה בעין שכלו וידע הנולד כי בודאי החכם הוא רואה את הנולד ידע שככיתפשט זה ספר מורה הנבוכים ויעמדו על דבריו רבים יקשה על המשתבשים בחכמתם החכמים בעיניהם ואמר עוד זצ''ל שכוונתו ללמד חכם אחד מבין דבר מדרך האמת ואע"פ שלא יבינו דבריו אלף כסילים:

95 צה

ומהנה אתחיל להשיב על תורף דברי אלה האנשים החטאים בנפשותם ולא אדבר בנוסח דבריהם שאפילו תורף דבריהם אינו כדאי להשיב עליו ולא לחוש להעלותו על לב אלא מפני מעשה שהיה:

96 צו

צעק זה ר' שלמה הנזכר בקבולתו לרבני צרפת יאדרם צורם האמונה של תלמוד שיש כופרים בה ואותה האמונה המקולקלת שאמר שהיא אמונת התלמוד אינה לא אמונת המקרא ולא המשנה ולא התלמוד במקרא מקרא מלא כתוב ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה וזה האיש רבי שלמה ור' דוד בר' שאול באמונתן עשו לבורא יתברך תמונה ולא הרגישו ובמשנה משנה ערוכה במסכת חגיגה שנינו כל המסתכל בד' דברים אלו ראוי לו כאלו לא בא לעולם מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו כאלו לא בא לעולם ואלו עניי הדעת ועורי לב לא חסו על כבוד קונם ודברו במה שיש למעלה והם למטה מטה ובתלמוד גרסינן בגמרא דחגיגה ולא במעשה בראשית בשנים מנא הא מילתא דתנו רבנן כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ יכול ישאל אדם מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור תלמוד לומר ומקצה השמים ועד קצה השמים מקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל ואין אתה שואל מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור ועוד כשדברו שם בגמ' חגיגה ברקיע שעל גבי החיות אמרו עד כאן יש לך רשות לדבר מכאן ואילך אין לך רשות לדבר כתוב בספר בן סירא במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור במה שהורשית התבונן ואין לך עסק בנסתרות:

97 צז

ואלה האנשים דברו בנסתרות במה שלא ידעו ולא הבינו כאלו הם מדברים בגובה מבוי או בסוכה גבוהה אבל פשט מקצת המדרשות וההגדות כאמונתן אם נקחם כפשטן כי אם באמת אם נקבל ונאמין אותן על פשוטן נכפור בעיקר כולו כאלו המקולקלין באמונתן ונעבור על דברי רז"ל שצוונו שלא נדבר בזה הענין הגדול ככל מה שיעלה על הלב או נחשוד החכמים ע"ה ונחזיק אותם ככופרים או כשוטים ח"ו ונהיה עוברין עוד על דבור עצמן ע"ה שהחושד בכשרים לוקה בגופו וחושד מעתיקי השמועה עמודי הגלות יורשי הנביאים ע"ה על אחת כמה וכמה:

98 צח

וגם קבל עוד בענין העולם הבא שאמר הצדיק אבא מארי זצ"ל אין בו לא אכילה ולא שתייה אלא בינה ודיעה בלבד והיא המעלה הגדולה שהגיעו לתחלתה חכמי התורה באמת בעולם הזה כדאמרינן במסכת גיטין ובמסכת ברכות כי הוו מיפטרי רבנן מבי רב ואמרי לה מבי ר' חנינא אמרו ליה הכי רבינו עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי העה"ב ותקותך לדור דורים וכו' כמו שאמר הכתוב שיגיעו שומרי תורתו שיהיו עובדים אותו כמלאכי השרת דכתיב בה אמר ה' צבאות אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמור את חצרי ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה ולא יביעו לה חסרי הדעת ועורי לב מקולקלי האמונה לא תחלתה בעולם הזה ולא סופה בעולם הבא אלא ותקותם מפח נפש וצעק בכתבו וקובל בדאגה ואנחה לסעודת לויתן ויין המשומר בענביו וגלוסקאות וכלי מילת שנתגדל מנערותו ולמד לילו ויומו בכל מאודו ובכל נפשו לקבל שכרו מהם למלא כריסו מבשר של הלויתן וגלוסקאות ומוחו המזוהם מאותו היין המשומר בענביו וללבוש מאותן כלי מלת ובודאי לא אמרו החכמים ע"ה אותם המדרשות וכיוצא בהם אלא למשוך לבו ולב כיוצא בו כמו שאנחנו מושכים לב הקטנים לעסוק בתורה בבית רבן בכל ימי השבוע כדי שנחלק להם קליות ואגוזים ביום השבת וללבוש אותם כלים מגוהצין ברגל והואיל ולמד תלמוד ראוי הוא לענות אותו מעט פן יהיה חכם בעיניו ונאמר לו ולכל מי שיתפתה בפשט אותן המדרשות וההגדות וכיוצא בהן החכמים האמתיים רבותינו ע"ה קורין ימות המשיח לעתיד לבא כמו שקורין לעולם הבא לעתיד לבא ובימות המשיח הוא שאמרו סעודת לויתן שכך אמרו בגמרא דבבא בתרא אמר רבה א''ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים לעתיד לבא מבשרו של לויתן שנאמר יכרו עליו חברים והשאר מחלקין אותו ועושין אותו סחורה בשוקי ירושלים שנאמר יחצוהו בין כנענים ואין כנענים אלא תגרים וכו' וכן גלוסקאות וכלי מילת לא אמרו החכמים האמתיים רז"ל ע"ה אלא לימות המשיח שכך אמרו בגמרא מסכת כתובות א"ר חייא בר יוסף עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר יהי פסת בר בארץ בראש הרים והעולם הבא אין עושין בו התורה בשוקי ירושלים ואינו בארץ ישראל ואפילו לפשט דבריהם ז"ל ע"ה אינו אלא בגן עדן שכך אמרו בתלמוד עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים לעתיד לבא בגן עדן וכבר אמר בגמרא א"ר חייא בר אבא כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך וגו' יעשה למחכה לו ויין המשומר בענביו מחלוקת יש בו שכך אמרו בתלמוד מאי עין לא ראתה אלהים זולתך א"ר יהושע בן לוי זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית רבי שמעון בן לקיש אמר זה עדן שלא ראתה אותו עין מעולם וא''ת אדם הראשון היכן היה בגן היה ושמא תאמר גן הוא עדן ת"ל ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן הנה פירושו למבין שמתן שכרן של צדיקים לעולם הבא אינו שהיה בו אדם הראשון וזה צריך דקדוק בינה ועומק חכמה שלא יניעו אליו אלו עורי הלב להבין אותו והדבר שהבינו אותו הוא יין המשומר בענביו כפשוטו שאמר ר' יהושע בן לוי והנה נאמר לו אם יין המשומר בענביו וכיוצא בו שדברו החכמים האמתיים רבותינו ע"ה במדרשות לימות המשיח כאשר יראה מסעודת לויתן וכלי מלת וגלוסקאות לא נחלוק עליו בזה אפילו אם יקח הוא וחביריו שהענין כדעתו הדברים על פשטן ואין בזה קלקול אמונה כי כלם מאמינים שבימות המשיח אכילה ושתיה יש ופריה ורביה ככתוב והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאם ה' ולא תשאר דאגה ולא אנחה ולא מלחמה ולא שנאה כי אם ששון ושמחה וגם יהיה בהם דעה מרובה ככתוב כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים כי אין בין העולם הזה לימות המשיח בטבעו של עולם שינוי כאשר למדונו רז"ל באמרם אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד ויש לנו בעולם הזה אכילה ושתייה פריה ורביה חכמה ודיעה בינה והשכל וכך בימות המשיח תענוגי גוף ותענוגי נפש וכולם מיחלים ומצפים לישועתו של הקב"ה ונצפה אנחנו עובדי ה' החפצים אהבתו ועבודתו לאותה הישועה בעבור הידיעה שעתידה להיות בה ככתוב ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כלם ידעו אותי למקטנם עד גדולם נאם ה' כי אשלח לעונם ולחטאתם לא אזכור עוד ויצפה הוא וחביריו לסעודת לויתן וגלוסקאות וכלי מלת וכיוצא בהן כפשטן ז"ל דבריהן ואין בזה קלקול אמונה כי אין לה' מעצור לעשות כמה נסים וכמה נפלאות היד ה' תקצר כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ וכו' ומי שיקח מדבריהם ז"ל דברים אלו וכיוצא בהם לימות המשיח כפשוטן יקח ומי שיתן להם סוד הרי פשוטן משל יש לו על מה שיסמוך והוא דבריהם ע"ה שאמרו אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד:

99 צט

והסוד הנרמז לאוהבי החכמה חוקרי דרך האמת מהם השרידים אשר ה' קורא על ענין אכילת לויתן יש לו ראיה ברורה מן הכתוב שאמר ישעיה הנביא ע"ה ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה הגדולה והחזקה כל לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים ובמסכת חולין בסוף גמרא דפרק אלו טריפות כתוב ר' יוםי בן דורמסקית אומר לויתן דג טהור הוא שנאמר גאוה אפיקי מגנים אלו קשקשים שבו תחתיו חדודי חרש אלו סנפירין שפורח בהם ולמה הוצרך לומר שהוא טהור מפני שהוקש לנחש דכתיב על לויתן נחש בריח סלקא דעתך אמינא הואיל ואיתקש לדבר טמא טמא הוא קא משמע לן דלא וזה מפני הצורך ההכרחי להמשכת המציאות כי טבע המציאות חייב כן ואף על פי שאין ראוי לדבר לאלו הטפשים עורי הלב פירוש סוד זה הענין כי יודע אני שלא יכנס במוחם המזוהם עצור במילין מי יוכל וארמוז בו דבר סוד למבינים שישמחו בו ויערב וימתק להם כפי תאותם וחשקם ללמוד חכמות אמתות שהן נכללות בדברי הנביאים והחכמים ע"ה ידוע הוא מה שאמרו רז"ל כל מקום שנאמר בנביאים ביום ההוא הוא לעתיד לבא ולעתיד לבא כמו שאמרנו משמע לימות המשיח במקומות ולעולם הבא ג"כ במקומות ואמרו בתלמוד הוא נחש הוא מלאך המות הוא יצר הרע אם כן כפי מה שמעיד הכתוב ודברי התלמוד כמו שהוכחנו למעלה ממה שכתוב בסוף גמרא דפרק אלו טרפות נקרא לויתן נחש ונחש נקרא עוד יצר הרע בדברי רז"ל ומלת אכילה היא מגזרת כליון בהנחתה הראשונה בו כשאוכל אדם הוא מכלה הדבר הנהיה ועל כן נקרא הסכון מאכלת ההוא תכלה כל דבר שיכרת בו אם כן אכילת לויתן על דרך המשל וסודו הוא כליון ליווי התאוות השקועות באדם במשול בו היצר הרע הצר הצורר אותו והמונעו מלהשיג מעלות שכל האנושי וכשיכלה ממנו ולא ישלוט עליו אלא אדרבא הוא ימשול בו כמו שבוקש ממנו בהתחלת היצירה שאמר ואתה תמשול בו ויתגבר עליו יראה לו כאלו אכלו בסעודה ואז ידע את ה' אלהיו בהדבק שכלו ונפשו בשכל הפועל וחזר הוא והוא דבר אחד ואז יהיו כל פעולות שכלו ונפשו לוית חן בראשו כי כלו ואבדו ונאכלו המונעים והן התאוות הגופניות כי לא ישלטו עליו והנה חזר ושב לוותן להיות לוית חן בראשו וזאת היא סעודת לויתן הנרמזת שעתיד הקב"ה לעשותה לצדיקים לעתיד לבא ההוא לימות המשיח והוא כליון יצר הרע מבני אדם והריגת התנין הרובץ בתוך ים התאוות הגשמיות כדי שידעו את ה' ולא יוסיפו לחטוא כי נתרחק מהם השטן המקטרג כי אז ישוב שכלם שכל בפועל תמיד כי יצא מן הכח אל הפועל ויעלו למדרגת הנבואה כמו שכתוב והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם וביאר מהות הנבואה ההיא ואמר זקניכם חלומות יחלומון ובחוריכם חזיונות יראו ושאר כמה כתובים הדומים לאלה אשר נבאו הנביאים ע"ה שהם נועדים לזמן ימות המשיח מהרה בימינו יגלה אמן והיאך יהיה כל זה בשלוט היצר הרע על האדם והיאך ישפט עליו שפע מאת השם ית' בעודו שקוע בים התאוות הגשמיות ובמילוי הכרש והשטן עומד על ימינו לשטנו כמו שהוא דעת אלו הטפשים עורי הלב והדומים להם כי אין דבר היוצא מהמורגש נכנס בדעתם ובהבנתם מפני שהם בני בלי לב ואיך ימלא הארץ דעה את ה' אלא אחר כליון היצר הרע ותאוותיו וצבאו ופקודיו כליון חרוץ ויתגבר המושכל על המורגש הנה נתרחב לנו הלשון בזה הענין וגלינו יותר מדאי מזה הסוד על אכילת הסעודה מבשרו של לויתן אבל לא להם אלא לראויים לו כמו שביארנו וכך ראוי שיובנו דברי הנביאים והחכמים ע"ה היוצאים מגדר המורגש ונחזור לענין הראשון ואם יין המשומר בענביו וכיוצא בו מעניין אכילה ושתייה שאמרו רז"ל הנה על העולה הבא אי אפשר שיהיו הדברים על פשוטן אלא על כרחך הם משל והסוד הוא כפתרון המשל לא כפשטו והנה נפרש לו ולכיוצא בו מדרך המשא והמתן הקושיא והפירוק של תלמוד שהם רגילים בו ויודעין אותו לא מדרך שקול הדעת במאזני דקדוק בינה ועקרים שאינן רגילים בהם ונאמר לו דבר ידוע הוא אצל כל החכמים העוסקין בתלמוד כי כל אמורא מחכמי התלמוד שיאמר שמועה ותמצא עליה קושיא ממשנה או מברייתא מדברי התנאים חכמי המשנה או יתרץ דבריו על דברי התנא או יבטלו דבריו מפני דברי התנא ואם תמצא מחלוקת בין דברי שני התנאים כגון ברייתא ומשנה או שתי משניות חולקות זו על זו יקשו חכמי התלמוד זו על זו וישאו ויתנו עד שישוו ביניהן או תדחה אחת מהן מפני האחרת זו היא דרך ההלכה בכל התלמוד באיסור ומותר וחייב ופטור וטמא וטהור וכשר ופסול ונלמוד מזה ונאמר רב תנא הוא ופליג ובגמרא מסכת ברכות אמרינן מרגלא בפומיה דרב העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה לא פריה ולא רביה לא משא ולא מתן לא קנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ומצוי במדרש ר' יהושע בן לוי אומר זה הוא יין המשומר בענביו וכו' ובמדרשות וכיוצא בהן נמצאו דברי רב חולקין על אותו המדרש וכיוצא בו ונאמר למי שצועק על אותו היין וכיוצא בו היאך יבוש ותאבד ממנו תקותו בעולם הבא מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהא אי אפשר שיהיה רב לא ידע תקותו ותקות עבדי ה' בעולם הבא ואם דבריו הם כפשוטן הרי נדחו כל המדרשות החולקין על דבריו ואם אתה מוציא דברי רב מפשוטן כדי שלא יחלקו על פשט אותן המדרשות כן אנחנו מוציאין דברי אותן המדרשות מפשטן כדי שלא יחלקו על פשט דברי רב גם אני יש לי לבב כמוכם לא נופל אנכי מכם ואת מי אין כמו אלה ולענין גן עדן וגהנם ודאי פשט דברי החכמים ע"ה הולך עליהם אבל אנחנו רואים ביניהם מחלוקת בגהנם מקצתן אמרו אין גהנם לעתיד לבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה וכו' ומזה נלמוד שאין בו קבלה מסויימת כאלו היה להם ע"ה בדבר קבלה מסויימת לא היו חולקין בדבר זה זה אומר ככה וזה אומר ככה וכן בגן עדן פירשו לנו בתלמוד שעדן המוכן לצדיקים אינו גן תהיה בו אדם הראשון וכי אותו עדן המוכן לצדיקים הוא האמור עליו עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו וזה פירושו למבינים ידוע שסוד רמוז יש בעניין גן עדן ואף על פי שדברי זה ר' שלמה כלם הם הבל וריק אצל החכמים באחת זה אשר דברנו מהם הם עקרי דבריו ושאר דבריו שקבל בהם לרבני צרפת יצ"ו אין בהם ממש אלא הטעמים והקושוות על טעמו המצות שזכר הצדיק אבא מארי זצ"ל בחלק השלשי ממאמרו הנכבד ספר מורה הנבוכים ולא זכר קושיא אלא ניכר מדבריו שאותן הטעמים אינן נכונים בעיניו ולא יהיו לעולם נכונים בעיניו כי ראמות לאויל חכמות וכי אמר הצדיק אבא מארי זצ"ל שכך הוא הטעם על כל פנים אלא כך נראה לו בהכרע הדעת ואיפשר שיהיה למקצת המצות טעמים אחרים ולא נאשים מי שלא יקבל אותם ודי לנו מה שדברנו בדברי האיש הזה:

100 ק

ומהנה אתחיל בענין האמונה שכתב ר' דוד בר' שאול שלח ר' שלמה לומר בכתבו שאין איש מתחזק עמו על אמונתו רק שני אנשים זה ר' דוד בר שאול אחד מהם וזה בשורה שנתמעטה התפלה אשר קראו אותה אמונה מביניהן עד שלא נשאר בה מאמין אלא יחידים כמו שכתוב שנים שלשה גרגרים בראש אמיר יאבדו גם הם מתוך הקהל או יבטלו במיעוטן ומתוך תשובתינו על אמונת זה ר' דוד בר' שאול ורבו נשיב על מה שאמר ר' שלמה בכתבו על ענין האמונה בכסא הכבוד ובמחיצה לא יגיע כופר כמוהו למחיצת צדיקי ישראל שהם גוי צדיק שומר אמונים התחיל זה האיש שלא ידע מה הוא אומר ואמר באמונתו קלקלתו ואבוד אמונת ישראל מדעתו ודעת כל מאמין בה ככתוב אבדה האמונה ונכרתה מפיהם השם יתברך יצילנו ממנה כדאמרו רבנן ז"ל רחמנא ליצלן מהאי דעתא אמר להציל עצמו מן הדבה האמורה עליהם ועל מאבדי אמונת ישראל בסכלותן כי חלילה להם מלדמות לבורא יתברך ויתעלה דמות או צורה ויד ורגל או שאר איברים האמורים בפשט המקרא ושמעולם לא דברו זה ולא עלתה על לבם זאת וברור השם יתברך ושבח ותהלה לשמו הגדול שחזרו מזה המינות והכפרנות והקיצו מעט מתרדמתם השם יתברך יהיה מחשך עיניהם לאור ומעקשים אשר לפניהם למישור ויחזירם למוטב וירגישו בקלקול האמונה המקולקלת קלקול אחר באמונה אשר נקו עצמן ממנה וחזר ואמר שדעתן ואמונתן שהם מחזיקים בה כי השם יושב בשמים ושם עיקר מעלתו ומחיצה מפסקת בינו ובין בריותיו וכן אמר ר' שלמה רבו בכתבו שיש שם מחיצה מבדלת בינו ובין בריותיו כפשט דברי המדרש וההגדה שכתוב בהם דברי אלישע אחר שמעתי מאחורי הפרגוד שאפילו אלישע אחר שקצץ בנטיעות לא אמר מאחורי הפרגוד אלא דרך משל ק''ו ר' שלמה או חכם אחר מחכמי התלמיד או חכמי המשנה שיאמרו דבר אלא דרך משל כרוב דברי המקרא וגם זכר באמונתו חושך ענן וערפל המקיפים כפשט דברי המדרש חגיגה שהם כפשט הפסוקים ושאר דברי אותה האמונה המקולקלת שהוא עון גדול להזכירן או להעלותן על שפה והנה נאמר לו עני בדעת! מה שאתה יושב בחשך השכלות כי יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור על החשך מפני מה הודית שאין לבורא יתברך דמות ותמונה ולא גוף ואיברים וחזרת ועשית לו יתברך וברוך שמו מקום מסויים ומחיצה של חשך וכל אותה האפילה שהיא מחיצתך ומחיצת סכלים שכמותך שם מחריבין את העולם בסכלותן יותר מן הרשעים שנאמר בהם ורשעים בחשך ידמו וכן עוד נאמר בהם לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו וגומר ואוי לנו שנשמע דבר זה בישראל כמו שנשמע בהם בימי ירבעם בן נבט על עגלי הזהב אלה אלהיך ישראל ונאמר לו מפני מה קלקלת אמונתך בסיום מקום ומחיצת חשך אם מפני פשט אותו מדרש האמור בגמרא חגיגה תניא אמר רבי יוחנן בן זכאי מה תשובה השיבתהו בת קול לאותו רשע בשעה שאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון והלא מן הארץ ועד הרקיע מהלך ת"ק שנה ולמעלה מהן חיות הקדם רגלי החיות כנגד כולן וכיוצא בו מן המדרשות או מפני פשט הפסוקים הכתוב ענן וערפל סביביו וגומר ישת חשך סתרו ומפני הכתוב יושב על כסא רם ונשא וגומר וכיוצא בו מעיקרא מאי סבר אם דעתו שכל הפסוקים ודברי החכמים ז"ל כפשוטן למה הודה שאין לשם יתברך דמות וצורה והלא כמה מקראות פשטן שיש לו דמות ותמונת גוף יד ה' עיני ה' אזני ה' באצבע אלהים וכמה פסוקים בתורה בנביאים ובכתובים פשטן כך וגם בגמרא מסכת ברכות תניא אמר רבי ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי לבית קדשי הקדשים להקטיר קטרת וראיתי אכתריא"ל יה ה' צבאות ונענע לי ראש וכמה מדרשות פשטן כך ואם הוא מוציא פשט המקראות והמדרשות של דמות אדם ותמונתו מפשטן כמו שאמר חלילה לי מלהיות אמתתן כפשטן למה סירם הדברים ועשה מקצתן כפשטן ומקצתן אינן כפשט אלו דברי חכם או תלמיד מבין? ואדם כזה ידבר בדברי חכם שלא הגיע להיות תלמיד אחד מקטני תלמידיו כי את רגלים רצת וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים וגומר ואני אגלה אל בעלי השכל והבינה דעת אלו הטפשים הם דמו שאין קרוי גוף אלא גוף האדם או הידות בלבד ולא תמונה אלא תמונת איברים בלבד וכשהכבוד הוא אש מלהטת או בעל אור בהיר אינו גוף ולא הרגישו אלו עניי הדעת שכל עצם וממש שיש לו אורך ורוחב וגובה הוא הגוף בין שיהיה מרובע כבית או עגול כעמוד אן ככדור או שיש לו חיתוך איברים כחיות או אין לו כשמים וכאש וכמים וכרוח הכל גופים הם מפני שיש להם סיום מקום ותמונה מן התמונות תמונת פנים ועורף ואיברים כאדם וכבהמה או תמונת עגול כשמים וכשמש וכירח וכככבים או תמונה אחרת כתמונת ארון או מנורה שו שלחן ומפני זה אמר הכתוב בכלי המשכן וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר ותרגמו אונקלס השלם ע"ה היודע סתרי התורה על השלימות בדמותהון אף על פי שאין למנורה ולשלחן דמות איברי האדם ובכסא הכבוד אמר יחזקאל הנביא ע"ה דמות כסא ועל הכבוד שעליו שראה בחזיונו במראה הנבואה אמר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה ולפי זה חסרי הדעת עורי הלב מקולקלי האמונה הכופרים שאמר שיש לבורא יתברך ויתרמם על סכלות מחשבותיהם דמות ותמונה כמו תמונת האדם השוו מדתן ולא חלקו דבריהם אלא העמידו דעתן על דברי הכתובים ודברי החכמים ע"ה שהם כפשטן ואלו חסרי הדעת האחרונים חדשים מקרוב באו לא השוו מדתן אלא יצאו מדעת הכופרים שתלו אמונתן בדמות ותמונה כתמונת האדם ולא הגיעו למעלת מיחדי השם יתברך באמת ולא ידעו העניים שכל גוף אי איפשר שיהיה בלא מקום ושכל שיש לו סיום מקום גוף הוא ומפני זה אמר הקב"ה ע"י נביאיו ע"ה ואיזה מקום מנוחתי שאינו יתברך שמו וזכרו גוף שינוח במקום ועוד אמר כי אל אנכי ולא איש בקרבך קדוש ולא אבא בעיר כדי שלא יטעו בפשטי הכתובים שאמר ושכנתי בתוכם לשכני בתוכם והתהלכתי בתוככם וכיוצא הרבה במקראות הללו וזה הוא שרמז שלמה ע"ה הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי ועוד אמר ומי יעצר כח לבנות לו בית כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו ומי אני אשר אבנה לו בית כי אם להקטיר לפניו ואלו המשובשים בחכמתם המקולקלים באמונתם החסרים בדעתם יאמרו דברים ויסתרו אותם והם לא ירגישו אלא הקלקול שלהם ואין להם דרך מסויימת וכן הוא כל שקר כמו שהיו עובדי ע"ז עובדי אלקות רבים פעם השמים ופעם הארץ פעם החיות ופעם האילנות כך אלו פעם אומרים על השם יתברך המרומם מדעתם ואמונתם וידיעתם ויתנשא מעיקר הבנתם ההוא יתברך יושב בשמים ושם עיקר מעלתו וחוזרים ואומרים שהוא יושב על כסא הכבוד ההוא למעלה מן הרקיע שעל ראשי החיות שהן למעלה מן השמים ואם כן אינו לא בשמים ולא בארץ אלא יושב על אותו כסא הכבוד שהוא למעלה מן השמים והשמים כסאות לכסא ואמרו שכסא הכבוד נברא ואמרו שיש מחיצה מבדלת בינו ובין בריותיו ואם כן תהיה אותה המחיצה אינה ברואה שלפי דבריהם אין דבר מבדיל בינו יתברך לבינה ולא יהיה יושב על כסא כמו שאמרו אלא מובדל ממנו שהכסא הוא מבריותיו והוא יתברך מובדל מבריותיו במחיצה שאמרו ושמא בריותיו שאמרו שהוא מובדל מהם הם הבריות שהם כמותם בלבד ואמרו שהוא יתברך נראה במערה שעמד בה משה ע"ה ואליהו ז"ל בלא ענן ואין בזה קושיא בדעתם שיהיה הכבוד שהוא יושב על אותו הכסא הגבוה והגדול כפלי כפלים מז' רקיעים כפשט הדרש ושמים ושמי השמים לא יכלכלוהו נכנס למערה אחת ממערות הר סיני? עפרא בפומם כי חשוכא בדעתם והכסא שהודו שנברא אבל קודם בריאות של עולם כפשט המדרש והרקיע והחיות והשמים כלם ברואים בלא ספק בששת ימי בראשית ומי יודע קודם בריאתו של עולם ובריאתו של כסא היאך היה הכבוד בדעתן החסירה יושב שמא באויר היה תלוי וכי האויר אינו ברוא או בחשך וערפל היה יושב וכי אינם ברואים ואפילו יאמרו כן עדין הקושיא במקומה עומדת והחשך והענן היכן היו שמא תלויים היו ואינו יודע דעתן בשמים מה היא אם הם סוברים שהשמים גבוהים על הארץ כתקרה שעל הבית הנה אנו רואים בעינינו השמים סובבים כעגול בפירוש כתוב בברייתא בגמרא פסחים שחכמי אומות העולם אומרים שהשמש ביום מהלכת למעלה מן הארץ ובלילה למטה מן הארץ ואמר רבי נראין דבריהם מדברינו שביום מעיינות צוננין ובלילה רותחין ואם הם סוברים האמת שהשמים עגולין חוזרין בסבוב כמו שאנו רואין בעינינו מוסיף על ידיעתנו בראיות דעתנו והארץ עגולה ככדור עומדת בתוך אותו הכסא שהם סוברין ההוא למעלה מעל ראשינו על חצי השמים בלבד ומי יודע על ראש מי על ראש אותן העומדים במזרח או במערב או בצפון או בדרום שגם יושבי הארץ על עגול הם יושבים והגובה שעל ראשיהם אינו גובה אחד במקום קבוע א שאף שמא הכסא גם הוא עגול כשמים כמו אלו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין השם יתברך יצילנו מעונש אמונתם שעלתה על שפתם וכתבנו עניינה בידינו והיודע כל נסתרות בוחן לבות וכליות יתברך ויתעלה יודע ומכיר מחשבותינו וגלוייה לפניו יתברך כונתינו כי להציל שאר ישראל מקלקול אמונתם היתה דעתנו להאריך בקולמוסנו בהעתק דברי התולין ענייני שקריהן ופחזותם והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון שלום על ישראל ודי לנו במה שאמרנו בתשובת אמונתם:

101 קא

ונדבר עתה באמונתנו ואמונת אבותנו ע"ה הקדושים והבאים על עיקרי דתינו אחוה דעי גם אני ונאמר בקצרה ולא באריכות ורבוי דבריהן שאמונת ישראל שהשי"ת הוא לבדו ראשון הוא אחרון ומבלעדיו אין אלהים וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם הוא יתברך המציאן יש מאין בכח גדולתו וגם המלאכים הקדושים הוא יתברך בראם ככתוב הללוהו כל מלאכיו וגומר עד כי הוא צוה ונבראו וזה אין בו ספק אפי' אצל המקולקלים והמשובשים בדעתם החסירה והואיל והוא יתברך לבדו ראשון וצור לכל אי איפשר שיהיה לו מקום שכל המקומות ברואים הם והואיל והוא יתברך לבדו ראשון ואין לו מקום אינו גוף שהגוף אי איפשר שיהיה בלא מקום וכמה ראיות מן הדעת ומן הכתובים שאינו יתברך גוף והואיל ואינו גוף אי איפשר שיהיה יושב על כסא ולא יהיה בתוך אש ולא בתוך ענן וערפל שכל זה לא יהיה אלא לגוף קצוב המסויים יש לו אורך ורוחב וקצב ועצם ממש וכל דברי הכתובים כגון היושבי בשמים יושב בשמים רוכב שמים המגביהי לשבת יושב על כסא ברוך כבוד ה' ממקומו והדומים להם הוא משל לגובה מעלתו וגודל אמתתו וגם דברי אונקלוס השלם ע"ה שתרגם דשכינתיה בשמיא מלעילא ויונתן בן עוזיאל ע"ה שתרגם קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתיה קרוב לדעתינו בינת גובה מעלתו שהיא למעלה ממעלת השמים והמלאכים וצבאם שהם מסיגים מגדולתו יותר ממה שישיגו שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם ומפארים תמיד כמו שנאמר על בית המקדש שהוא שוכן בו לפי שהוא מקום שבחו ועבודתו וכן כתוב כי אם אל המקום אשר יבחר ה' וגו' לשכנו תדרשו ובאת שמה אני ה' שוכן בתוך בני ישראל ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל והדומים להם ומפני מה אמרו החכמים ע"ה על אבותינו אברהם יצחק ויעקב ע"ה האבות הם הם המרכבה מפני שהם הסיגו מאמתת הבורא יתברך קרוב מידיעת המלאכים שהם המרכבה ומקרא מלא כתוב על אברהם ע"ה ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם וגם דברי החכמים ע"ה בכסא הכבוד וישיבתו יתברך בשמים או למעלה מן השמים או בגבהי מרומים כל זה משל לגדלו וגובה מעלתו ואמתתו וקרוב הענין לדעתינו על שהכל דרך משל כמו שפירש הצדיק אבא מארי זצ"ל במאמר הנכבד ספר מורה הנבוכים הלא שם הורה אלה הנבוכים ואין לתמוה על זה כי אם לא ישמטו זה אלה הכופרים עובדי ע"ז כי הנה הנוצרים לוקחים דברי הנביאים ע"ה על פשטן עד שעשו לבורא יתברך בן ויש לו אב ויתר אמונתם הידועה אבל יש לתמוה על מי שתופס עצמו בעל תורה ובקי בדקדוקיה וראה מה שכתבו רז"ל על כגון אלו הדברים דברה תורה כלשון בני אדם שזה הוא באמת דבור נכבד מסיר כל ספק ממחשבת כל בעל לב הראוי לעיין בדקדוקי הדברים כראות לא למי שמשתבש בקריאתן ולוקח אותן כפשוטן וכמשמען וכל מי שכופר בזאת האמונה ואומר שהוא יתברך גוף בעל תמונה כתמונת אדם או שאמתתו כבוד יושב על כסא כפשטי רב הכתובים או פשטי המדרשות וההגדות הוא כופר בתורה שאמרה ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה וגם כופר בדברי הנביאים ע"ה שאמרו אין קדום כה' כי אין בלתך ואין צור כאלהינו ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו למי תדמיוני ותשוו ותמשלני ונדמה והדומים לאלו הרבה ואין הפרש בין השמים (והארץ) לענין אמתתו הגדולה והמפוארה עד שלא היו שמים וארץ אלא ככתובה אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך וכל המקומות הוא יתברך יודע אותן ומה שבהם כאלו הוא יושב בהם ככתוב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וכך כתוב בתורה וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ואלישע הנביא ע"ה אמר לגחזי נערו לא לבי הלך וגו' ולבו לא זז ממקומו וגופו אלא הוא משל לידיעתו וזה הוא מה שכתוב בתורה והתהלכתי בתוככם הוא משל להליכת השכינה והכבוד השרוי ביניהן והוא משל ג"כ להליכת ידיעתו כענין דברי אלישע ע"ה לא לבי הלך ומפני זה כל בעלי האמונה המקולקלת מינין וכופרין ואין להם חלק לעולם הבא וזה מה שארז"ל בו עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בגן עדן והוא עומד ביניהן וכל אחד מראה לו באצבעו שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו ואיך יהיה פשט הדבר הזה כמו שהוא וכל בעלי אמונה טובה ודעה נכונה ידעו שאי אפשר שיהיה על פשטו שאין השם יתברך גוף עד שיהיה עומד ובני אדם מראין לו באצבע ואומרים זה לזה הנה אלהינו זה קוינו לו וגו' אלא סוד יש בדבר ומשל הוא והענין כלו כפתרון המשל וסודו לא כפשטו והנני אפרש אותו ברמז מספיק עתיד הקב''ה לעשות מחול לצדיקים הוא משל לשמחת נפשם בגן עדן משל לתענוג נפשם ככתוב כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי ומתוקים (תהיה) מדבש ונופת צופים וכיוצא בזה והוא עומד ביניהם משל לידיעתם ידיעה קרובה יותר מידיעת העולם הזה שנאמר בו מרחוק ה' נראה לי וכל אחד ואחד מראה לו באצבעו הוא משל לסיום הידיעה המבדלת בין קדושתו לקדושת מלאכיו והוא סוד מחיצה המבדלת בינו יתברך ובין בריותיו והמשכיל יבין ומה שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה וגומר הוא שזו היא תקות הצדיקים ושמחתם כמו שכתוב אחד אומר שמעו אלי יודעי צדק עם תורתו בלבם וגומר עד וצדקתי לעולם תהיה וישועתי לדור דורים פשט פסוקים אלו לישועת הגאולה ובהם רמז לחיי העולם הבא זאת היא אמונתנו ואמונת אבותנו ע"ה ויהא רעוא משמיא כל כי הני מילי מעלייתא תדרשון מן שמנא וכל דין ומדין סמוכו לנא וכל בעלי האמונה המקולקלת פלוני פלוני ופלוני והנשמעים אליהם והסריס אל משמעתם המתקרבים אל חברתם ירדו שאול ולא יעלו הרחיקו מעלינו לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא והאל יתברך יאר עינינו בתורתו ויסוככנו באברתו וימהר גאולתנו ואז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה וכן יהיה רצון כן יאמר ה':

102 קב

אמר שלמה מדובנא רבתי מצאתי זאת האגרת ג"כ בספר כ"י פי' על מורה הנבוכים למו"ה זרחיה הלוי ואחר עיני עידים יש שם הוספה זאת ועוד אני כותב וכו'

103 קג

ועוד אני כותב אל אוצר השכל והבינה מקור החכמה ומעין המזמה אשר לו הרקמה איש חיל רב פעלים יפה מעללים עומד בפרץ לחזק הנחלות ולרפאות החולות ולהסיר המכשולות הוא החכם הגדול כבוד גדולת קדושת פנת יקרת מורינו רבינו שלמה בן החכם ר' אשר זצ"ל האדיר הנכבד האביר הנחמד השר והטפסר נבון לחשים וחכם חרשים טוב עם אלקים ועם אנשים יראה זרע יאריך ימים בין הנבונים והחכמים ויהיה ברכה בקרב הארץ וכל אויביו יכלו בכלה וחרץ מאת דורש שלומו ומכבד מקומו מורה גודל חסדו ואמונתו באשר ה' עמו אחיך הבא על החתום אוהבך מלב ומנפש בגלוי וסתום בקצרה באתי לדרוש שלומך ולהודיע לכבודך כי הקול נשמע אצלינו על המעשה אשר עשו בעלי האמונה המקולקלת אשר במדינת מונטפשליר האומרים לרע טוב ולטוב רע אשר נתפתו בהבלם והחזיקו בסכלם כדאמרו רבנן עבידי לאחזוקי בשקרייהו שועלים קטנים מחבלים כרמים חולקים על אמונת ישראל ודברי גאונים אחרים גדולים וחכמים אדירים ושנאו אוהבי האמת מהם מיחדי השי"ת באמת אשר פירשו מסכלותם וטומאת אמונתם שהיא קלקלתם כי הבינו כבינת מדעם בספר מורה הנבוכים ובספר המדע ומרב קנאת אלה הטפשים וגאותם חזקו שקרם בכח הנוצרים עד אשר שרפו הספרים הנזכרים ואין לתמוה על זה כי בעונות ישראל כך שרף אפוסתמוס את התורה ולא ידענו המעשה של בוריו האיך היה עד שבא לידינו בזו השנה מגלת ספר מגדת אלינו הדבר על בוריו שלחה אלינו כבוד החכם הרופא ר' יצחק ב"ר שם טוב זכרו כיין הטוב נ"ע ובה חתימת אנשים נכבדים בעל השכל והבינה דבריהם מעידים עליהם כי חכמים נבונים הם בעלי יראה בעלי אמונה מתוקנה השי"ת ישלם שכרם ויהיה בעזרם ויקח נקמתם ואין להזכיר שמותם שמא יגיע להם הפסד או יבואו לידי סכנה ע"י המלשינים השם יתברך יזכיר אותם לזכרון טוב מלפניו כמו שהם נזכרים לפנינו ועם אותה המגלה קונדרים אחד יש בו דברי אלו הטפשים עורי הלב החטאים בנפשותם והגיד השליח על כבודך כי הרבה נשתדלת בדבר להעמיד האמת בעמוד הצדק והיושר ישלם ה' פעלך ותהי משכרתך שלימה להיות לך שכל נקי ושלם בכל דבר חכמה ובינה ודיעה והשכל ותמיד כל תוכל מאיתיאל ואוכל וכבר השבתי תשובה על דבריהן פן יהיו חכמים בעיניהם או יסיתו אחרים בהבליהם ושגרתי אותם עם זה הכתב לכבודך להוביל אותה לאנשים הנאנחים והנאנקים על שריפת הספרים ישרפו גורמי שרפתם ואשם לא תכבה ויהיה דראון לכל בשר ולהעתיק אותה לכל דורש ענינה ויהיו ידיו אמונה וקושטא קאי ושיקרא לא קאי יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהים יקום לעולם ושלומך ושלום כל צדיקי ישראל וחכמים והכשרים שבהם ירבה ויגדל אמן! כן יאמר ה' כחפצכם וחפץ אחיכם החותם שנית:

104 קד

אברהם בר' משה בר' מימון זצ"ל:

105 קה

נשלם אגרת מלחמות השם:

106 קו

מכתב הנשיא ראש הגולה מדמשק

107 קז

טופס המאמר אשר נעתק מכתב נשיא הגולה אשר בדמשק אשר שלח בחתימתו באמצע הכתב וחתימתו הוא אריה עם צורת יד והאדיה הנו שוכב והיד זקופה סמוך לראשו וזאת תחלה הגזירה *(נעתק מספר כ"ח והוא כת"י באוצר הספרים בעיר וויען:):

108 קח

לכבוד אלהי ישראל ולכבוד תורתו הקדושה ולכבוד לומדיה ומקיימיה התעוררו אנחנו ישי בן חזקיה הנשיא ראש גליות כל ישראל ובית דינו לגדור גדר לבל יעלה פורץ כנגד חכמי התורה כי שמענו דבת עמים שיש מערער על הגאון הגדול רבינו משה בן הרב רבינו מיימון ז"ל אשר העיר עיני הגולה בספריו הנכבדים והיקרים לכל יודעי דת היד החזקה אשר קראו משנה תורה וספר מורה הנבוכים אשר כלל בו כל חכמה תוריית יעריך בו מלחמה להשיב אפיקורס וכל כופר בתורתינו האמתית והקדושה ויבוא המערער ויחפא על הספר הזה דברים אשר לא כן ואז הזהרנו והסכמנו על כל מי שיוסיף להוציא דבה על מורה הנבוכים והמערער עליו כי לא רצינו לענוש אלא א''כ הזהרנו כאשר נותה תורתינו התמימה ועתה לא די לו שלא נמנע ושלא נפחד מחרמנו ומנדוינו אבל הוסיף על חטאתו פשע והשתדל ללכת אל איי הים הרחוקים והלך וחזר והביא עמו כתבים אשר חתימת רבנים בתוכה לפי דבריו וגוזרים למנוע קריאת מורה הנבוכים ולגונזו גניזת עולמים ומקצת החתומים הם הם אשר הסכימו באזהרותינו אשר שלחנו שם ויחתמו שמותם באגרותם להחרים ולנדות על כל מי שידבר תועה על הגאון רבינו משה הנזכר ז"ל או על שום ספר מספריו והנה הוא בידינו מאחר שרואים אנחנו כי מאן המערער לשמוע את דברינו ומוציא דבה על ספר מורה הנבוכים אין עמו להתאפק עוד וגזרנו ונדינו והחרמנו בשם..... וכל איש ואשה קטן וגדול שידבר תועה על הגאון רבינו משה ז"ל או על ספרו מורה הנבוכים הן בפני יחיד הן בפני רבים או שיאמר שיש בו דבר מינות או שיאמר שהקורא יצא לדרך מינות בקריאתו בו הן שיאמר אלו הדברים בפני יחיד או בפני רבים או שימנע קריאתו או שיצוה לגונזו בין בפיו בין בכתב או כל מי שיש בידו כתב או העתקה או הסכמה או אגרת חתומה בשמות האנשים או בלתי חתומה שכתובה בה לפי אחד מכל הדברים הנזכרים למעלה הן צווי ליחיד או לרבים יתחייב להוצואם מרשותו ומיכלתו וימסרם הם והעתקותיהם ביד הנגיד רבינו דוד ש''ץ בן הנגיד רבינו אברהם ז"ל או ביד אחד מבני הנגיד תחתיו לקבלם ומסרם תוך שלשה ימים משתקרא גזרתנו (אפילו) בפני עשרה מישראל ר"ל הם יגידו לקצת מן המדברים עמו והם יגידו לו מיד בכח החרם והנדוי הזה וכל מי שיבוא כתבים עוד מאיזה מקום שיהיה וכתוב בהם אפילו אחד מכל הדברים האמורים למעלה אשר מנענום לא יהיה רשאי להעתיקם ואף לא להראותם לשום אדם אלא יתחייב מיד שיודיעוהו גזרתינו לתתם ליד הנגיד רבינו דוד או לאחד מבניו ואם לא יהיה בעיר שום אחד מהם יתחייב המביא הכתבים להראותם ולהביאם בפני עשרה מחשובי העיר המחזיקים בתורת ה' ובדברי הגאון ז"ל רבינו משה ז"ל ויבערום מיד וכל מי שיעבור אפילו על אחת מכל גזרותינו הכתובות למעלה יהיה באלה ובחרם ובנידוי ובשמתא הוא והמהנים אותו והעוזרים אותו וסומכין כמוהו מבני ישראלי וגם כל מי שישתדל עוד להביא הכתבים האלה אשר מנענו לקיימם וצונו לתתם ביד הנגיד ש"ץ המשתדל ההוא יהיה באלה ובחרם ובנידוי וכל מי שיערים שום ערמה בעולם כדי להשאיר בעולם שום אחד מכתבים האלו או העתקתם אשר גזרנו לתתם ביד הנגיד ש"ץ הנ"ל המערים ההוא יהיה בחרם ובנידוי ואם ח''ו יהיה שום אחד מהנמצאים היום באכו (אל בעכו) או מאשר יבואו עדיין ויהיה בידו כתב וכתוב בו שום דבר מהדברים אשר מנענום ויתן כתף סוררת לגזרתינו לבלתי תתם ליד הנגיד או ביד אחד מבניו ש"ץ או למסרם לעשרה מחשובי העיר המחזיקים בתורה ובדברי הגאון רבינו משה ז"ל לבערם מיד הנה אנחנו מרשים לכל אדם לעשות כל יכולתו להוציאם מתחת רשותם אפילו בכח ערכאות של אומות העולם והמקיים גזרתינו ישמרהו ויברכהו אלהי עולם:

109 קט

בכאן חותם הנשיא ותחת החותם כתב זה:

110 קי

זאת גזרתי וחתימת ידי אני ישי בן חזקיהו בן ישי הנשיא והסכמת חבירי הדיינים ועמהם השרים והחכמים יברכם צורם והשומע ישמע והסכל יחדל ודוד הזהיר ואמר שמעוני אחי ועמי ואמרו רבותינו ז"ל אם אחי למה עמי ואם עמי למה אחי אם תשמעוני אתם אחי וברכתי תחול עליכם ואם לא תשמעו עמי אתם וארדה אתכם בשבט כדכתיב לא יסור [שבט] מיהודה בשלום רב וישע יקרב בחדש תמוז ה''מ"ו ליצירה:

111 קיא

וזה באמצע הכתב מסביב אלו החתומים מקצתם לימינו ומקצתם לשמאלו ומקצתם תחתיו:

112 קיב

הסכמתי על אשר הסכים אדונינו נשיא הגדול ראש הגולה יטריה מן שמיא וכתב:

113 קיג

שמואל בן הרב רבינו יהוסף

114 קיד

גם העבד מסכים על אשר הסכים אדונינו נשיא הגדול ראש הגולה על כל מה דכתוב ומפורש לעיל וכתב:

115 קטו

יצחק ברבי יהודה נ"ע

116 קטז

ואני כמותם אלעזר הכהן בר' משה הכהן נ"ע

117 קיז

ואני כמותם דוד הכהן ברבי משה הכהן הי"ד

118 קיח

גם אני הסכמתי צדקה ברבי אלעזר ז"ל

119 קיט

גם אני הסכמתי כאשר הסכימו החכמים וכתב:

120 קכ

אלישע בר' עובדיה ז"ל

121 קכא

גםהעבד הצעיר הסכים על כל מה שכתוב למעלה וכתב: יצחק ברבי אברהם ז"ל

122 קכב

גם אני הסכמתי כאשר הסכימו החכמים וכתב: ישועה בר' צדקה ברבי משה ז"ל

123 קכג

גם אני הסכמתי כאשר הסכימו החכמים על כל הכתוב למעלה וכתב: פרחיה ברבי נסים ז"ל

124 קכד

גם אני הסכמתי על הסכמת ראש הגולה ומ"ש וכתב: סעדיה ברבי אברהם ז"ל

125 קכה

גם אני הסכמתי על הסכמת אדונינו הנשיא ראש הגולה וכתב: אהרן ברבי יצחק תשבו"א

126 קכו

דיו לעבד להיות כרבו וכתב: אהרן הלוי ברבי שמואל הלוי מ"כ

127 קכז

גם אנחנו הקהל הדרים בצפת בגלילא עילאה בעת שהגענו כתב אדונינו הנשיא והסכמתו וחתימת ידו על מי שחזר וערער על חבורי הגאון רבינו משה זכר צדיק לברכה ולא נרתע ולא שב מההסכמה הראשונה אלא חידש המחלוקת וחזר ועבר לעבר הים וחיפה עליהם דברים לא כן עלו על דעת הגאון והחזיר המחלוקת לישנה והצריך חכמי איי הים לחזור בדבריהם ולשנות מה שחתמו בראשונה כפי מה ששמעו מרוב הבליו האמינו אליו ולא חקרו עניניו ולא ידעו כי אין רצונו אלא לחרחר ריב וכיון שחזר לארץ הצבי התחיל להרבות המחלוקת על זאת נערנו חצנינו תחלה ועמדנו על קבר הגאון ז"ל עם מקצת מחכמי עכו וקרינו ההסכמה והחרמנו ונדינו על כל מי שיראה דברינו והסכמת נשיאנו ולא ישוב בכל מאודו וישליך מה שבידו מן הכתבים והעתקותיהם והעתקות העתקותיהם אל יד הנגיד רבינו דוד ראש הישיבה של גאון ז"ל או ליד חמודי הנגידים או ליד מי שמנה תחתיו וכל הרשום בכתב אמת וכל השומע וכל המאזין להסכמת הנשיא הנזכר ולחתימת בית דינו ולשרים עמו יחולו ברכות עליו ועל זרעו ועל עמו ורבותינו יודעים כמה שנואה המחלוקת וכמה אמרו עליהם השלום בענין השלום וכל המעורר המחלוקת כופר בתורת שנקראת שלום כדכתיב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ומכחש באלהיו שנקרא שלום והאל ישים שלום בין כלל עמו כדכתיב ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום וכל העומד על כתבינו זה ונוטה אחר השלום יתברך בברכת אהרן ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום:

128 קכח

וכתב משה הכהן בן הרב הגדול רבינו יהודה הכהן זצ''ל (ק''ל)

129 קכט

עובדיה ברבי שמואל הסכים (עם) המסכימים:

130 קל

ואנו כמותם אלעזר ברבי תמים נ''ע יצחק ברבי שלמה הגר:

131 קלא

ואני דוד קלונימוס מצאתי מה שכתוב לעיל כתוב בסוף ספר מורה (המורה) מכתיבה קדומה וישנה הרבה כמעט בלתי יכולה להקרא שבחדש השני בנפולי רציתי לחדש ולגלות לכל מה שהסכים הנשיא מהגולה מהזמן ההוא שנת המ"ו ליצירה שהיה שמו הגדול ישי בן חזקיה הנשיא והיה חונה בדמשק הוא ובית דינו והם החתומים תחת מאמריו הישרים והנכונים אשר כוון לתת מקום לאמת לגדל ולרומם ולשבח וגם לפאר מאמרי הרב מורה צדק זצ"ל בכל חבוריו הגדולים ולמנוע סגירת דלתי הלמוד והעיון מספרו הנכבד והמעולה מורה הנבוכים המאיר עיני ישראל ומסיר המסוה מפניהם מההרגל והמנהג והנה נתעוררתי בזה לסבת הגזרות והגרושים ושריפת החבורים הקדומים בעונותיהם שהיו במערב קשטיליאה וקטולוניא וגם ממעלה מהם במלכות פורטוגללו עד שבסבת זה מקום ההעתק אשר אצלי אפשר שהוא לבדו נשאר באיטליאה וכדי לפרסם מאמרי הנשיא הנזכר ובית דינו רציתי להעתיק מהם שנים גם שלשה למען דעת זה לכל אשר מי חכמת התורה עלתה ולחזק לבבו בשקידת עיון חכמת המורה מצד התועלת המושג לו וגם לכבוד ולתפארת ולהתגאות מעלת מחברו הרב מורה צדק ז"ל:

132 קלב

נכתב בנאפולי א' אב מאתים וששים ושש מהאלף הששי

133 קלג

שיר נמצא בכת"י ישן

134 קלד

והוא לאחד מנכדי הרמב"ם ז"ל

135 קלה

אתיתי מרבבות קדש \ לתת באש דת מימיני

136 קלו

יושר אמרי פי בן עמרם \ קבל אוצר ממטמוני

137 קלז

יושב הכרובים לו בחר \ משנהו משה מימוני

138 קלח

חזק יאדיר יד החורט \ ירחיק מעליו הצפוני

139 קלט

ברך (לרב) יועץ ותשועה \ יאיר על ניניו קוני

140 קמ

מכתב על דבר המורה אשר מצאתי בכ"י ישן

141 קמא

בשנת חמשת אלפים וחמשים ליצירה קמו שנית מקצת מהצרפתים לעורר על מורה הנבוכים ונודעו הדברים אל הנשיא וראש הגולה בדמשק תנשא ממשלתו! ונידה הוא ובית דינו וכל קהלות ארץ הצבי ורבני עכו כל איש שידבר תועה על הרמב"ם ז"ל ועל ספריו ושלחו הכתבים לברצלונ"ה ומשם נשלח אלינו וכראותי אותו נתעוררתי לכתוב אלה הדברים:

142 קמב

דברי נרגן לריב ארח \ היו עלינו לטורח

143 קמג

אך דרך לו בכסל \ אך בשכל אין לו אורך

144 קמד

לילה לא יגה לו סהר \ יומם לו שמש לא יזרח

145 קמה

מי נחלי צדק יבשו אך \ צץ המטה ורון פרח

146 קמו

אתמה מחלקים על משה \ איך לא זכרו עונש קרח

147 קמז

מורה צדק הוא ודברו \ כאש ודברם כקרח

148 קמח

שמעו חכמים מלי! ויודעים האזינה לי משפט נבחרה לנו נדעה בינינו מה טוב השומר אמת לעולם ישתור נפשות הרבנים הגדולים המתיצבים בתורה ורבי פעלים אלהי עולם ה' יתן מאוויהם ועולמם יראו בחייהם יזכו בבא לציון גואל ותהי משכורתם מעם ה' אלהי ישראל כי התחילו וסיימו בשבח הרב הגדול רבינו משה ז"ל בן הרב רבינו מיימון ז"ל ספרו כבוד לפי האמת ולא החניפו ולא אמרו על מה שישנו אינו ועל מה שאינה ישנו כי פלס ומאזני משפט לשונם קנאו לכבדו ונידו המדברים עליו תועה השולחים פיהם ברעה והכסיל המוציא עליו דברי און ומרמה ימחו לי' וכו' כולם הסכימו ונפל פתקא מרקיע דהיה כתב בו אמת כי חתמו של הקב"ה אמת:

149 קמט

חזרנו פעמים רבות על כל דברי הספר ההוא ודקדקנום לפי דעתינו ולא מצאנו בהם אפילו דבה אחת מכל הדבות שמוציאין עליו וכל מה שאומרים אין לו שורש וענף ואין להם על מה שיסמוכו הספר ההוא היה בידינו בלשון המחברו ובחננו דבריהם אם כנים הם יודע כי רוב מה שכתב באותו הספר כבר קדמהו רבנן אלא שהם דברו בסתום והוא דיבר במפורש וזה היה סבה שקטרג המקטרג וטען עליו הפתי טענה שהוא נתברר לנו מדבריו כי הנקודה שסובב עליו ספרו וכל כוונתו והשתדלותו לבטל דברי המינים הכופרים בתורה הנארים במארה וזה מבואר למעיין בדבריו בעין היושר לא בעין האיבה ובעבור כי מדת כל חכם להודיע אמת נודעה לו להרים מכשול מדרך ה' כי כל כח יכריח בעליו לעשות פעלו גם הוא כראותו שיש דעות לפילסופים שהם כנגד אמונתינו והביאו עליהם ראיות בדים מלבם והם אומרים שהשכל מעיד על אותן הראיות ושהם לקוחות ממדע נטוע בלב מאת החונן לאדם דעת וקראו אותם מופתים חשש רבינו שמא אחד יקרא דבריהם וימשך אחריהם בראותו ראיותיהם וידחה ויודה להם ואם לא יודה ישאר נבוך ע''כ חיבר אותו הספר להצילו ממבוכתו והדרך לנחותו כמו שאמר בפ' כ''ג מח"ב וז"ל ואמנם העירותי על זה מפני שלא תפת כי אפשר שיטען אחד מבני אדם בספק יספקהו בחידוש העולם ותמהר להתפתות כי באמונת הקדמות בכללה סתירת התורה ודבר כזב בחק אלקי יתברך והיה תמיד חושד שכלך ומקבל מהנביאים שהם יסוד המין האנושי שנאמר ואנשי לבב ישמעו לי ע"כ וזה משה האיש הלך בדרך התורה להזהירה על הנביא שקר הלא ישמעו לו אעפ"י שיתן אות ובכמה מקומות מספרו הזהיר שלא יתפתה איש שקבל תורת ה' בדבר מדברי הפילוסופים ההוא כנגד האמונה ואעפ"י שיביאו עליו ראיות חזקות לפי דעתם ושהיה חושד שכלו תמיד והביא ראיות ברורות מצד החקירה על דבריהם שאשבו שיהיו סמוכים לעד לעולם וסתר הבנין שבנו שחשבו שיסודו יסוד עולם והוא באר שטחו אותו תפל וערה עד היסוד בו וידיו יסדו חומה גדולה סביב התורה לבל יורו המורים אליה כמו שאמר בח''ב פכ"ו: וצריך שתשמר בזה הענין כי הוא חומה עצומה בניתיה סביב התורה מקיף בה ימנע אבן כל משליך אליה עכ"ל ואני אומר כי לא בנה רבינו מאבני גזית אלא חומת אש סביב לה אין היד שולטת בה ומי יוכל לעשות הדבר הגדול הזה אלא איש כמוהו די רוח אלהין קדישין בי' ולי נראה שצורך אחד הכריחו לחבר אותו הספר בראותו רבים מעם מאמינים דעות מביאות להגשמה ותמונה לנגד עיניהם ודמות יערכו לו חושבים שמיחדים ומרבים מחפאים דברים אשר לא כן על ה' אלוהיהם בפיהם צדק דוברים והעון טמון בחובם ולא ישיתו לב למה שאמרה תורה ונשמרתם מאוד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ותמונה אינכם רואים וזה הצריכו לדבר בתארים בספר ההוא ובכל הדברים שמביאים להגשמה כי עיניו ראו רבים מהנקראים רבנים חוטאים לה' בזה החטא כמו שכתב באגרת תחה"מ אמר: וראיתי מי שיחשבהו מחכמי ישראל ויודע בדרך ההלכה ונושא ונותן במלחמתה של תורה מילדותו כמו שהיה חושב והוא מסופק אם הבורא בעל עין ואוזן יד ורגל ומעים כמו שבא במקצת הפסוקים וראיתי אחרים מאנשי הקצוות גזרו במוחלט שהוא גוף ומחזיקים כטפש מי שמאמין הפך זה וקראו שמו מין ואפיקורס והבינו דרשות במסכת ברכות על פשוטיהם ע"כ ואחד מהרבנים כתב על מה שכתב בספר המדע והאומר שיש אלא שהוא גוף ובעל תמונה וכו' ואמר ולמה קראהו מין לזה וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות ויותר מה שראו בדברי האגדות המשבשות הדעות ע"כ ויתכן שהיו גדולים ממנו בקומתם וטובי מראה ובריאי בשר ואני לא אומר בעדם שהיו קטני אמונה אם האמינו גשמות או מקרי אלא אומר כי אבדה האמונה מלבם ונכרתה מפיהם ורבינו ז"ל דיבר מזה הענין בפרק ל"ה מחלק ראשון ודיבר במה שאמר זה הרב שהלכו באותה המחשבה לפי מה שראו במקראות וגם אני ראיתי מהם רבים ואחד הוא מוחזק ברב גדול והיה מהקצינים והיה מדבר תועה על רבינו ז"ל בהרחיקו מה שהרחיק מהדברים הגשמיים ואני סאלתיהר התאמין כי היד ה' כיד האדם? והשיב כי הוא יד ממש ברואה כשמעי דברו החרשתי ממנו וידעתי כי לא יתן להטותו אל הדרך כי היה כפרה סוררה והגיע לגבורת וגם שיבה זרקה בו ולא ידע את ה' וגדל על אותה הדעת מנעוריו וצדק האומר: כמו שלא יצמיח המטר האבן כן לא ירשמו הדברים בפתי וצדק המשל בו: חוצבי חיוארי מליאך סרוקא ואני אמרתי עליו:

150 קנ

אל תחשוב כי האנוש ירבה שכלו לרב שניו ואמנם דע כי יש לעול יתרון עלי זקן בו זרקה שיבה ולא ידע

151 קנא

אבל בדבר אחד יצא מפיו צדקה כי אמר שאינו מצטרך לספר מורה נבוכים כי אינו נבוך בתורה ומי יתן ויתנהגו בזה המנהג כל הדומים לו ולא יזכריהו ולא ישאו שמו על שפתם כי זה טוב להם ולמה יבואו בים עמוק ואינם יודעים לשחות והם כאבן שאין לה הופכים כי בלא ספק יטבעו במצולות כמו אבן לפי שכלו יהלל איש ונעוה לב יהיה לבוז שבחו לפני מכם גדול מחכמי האומות איש מפורסם בחסידות ובעל מדות טובות ולא היה סר ימין ושמאל מכל אשר תצוה דתם ויאמר להם שכל ושלימות רבינו מפורסם וגלוי לכל ולא היה חכם בחכמה שהיה בהנחה ומצות אנשים מלומדה אלא היה חכם בחכמה שהיא דעת קדושים ובתורת חכם שהיא מקור חיים ותורת אלקיו בלבו ועל כן לא מעדה אשורו ולא נטתה מני הדרך מרגלא בפום הקורא אותו משה השני ואני אומר על דרך השיר כי מה שאמר ר' יוחנן שאין דור שאין בו כמשה על דורו נאמר והוא בחכמתו ראה הנולד ושיקטרגו על דבריו ונבא וידע מה נבא ולא רצה לאבד ספרו המועיל לחכמים שהם מעטים ואחד בדור בעבור סכלים שהם רבים שאפשר שיקלקלו ולא יבינו כונתו ויסברו סברות כוזבות והנה בתורה שהוא דבר אלהים חיים מקומות פקרו בהם המינים והבינו הדברים בהפך הכוונה ובכיוצא בזה אמרו חז"ל: כי כשהגיע משה רבינו ע"ה לפסוק נעשה אדם אמר רבש"ע למה אתה נותן פתחון פה למינים אמר לו הקב"ה כתוב והרוצה לטעות יטעה והגרים היו טועמים המן מר כגד ומי שנפסד דמיונו ידמה אמת כזב והכזב אמת ולא יערב המאכל הערב אלא לבריא וצוף דבש אמרו נועם לא ימתק אלא לנעימים החוזים בנועם ה' וע"כ אמר המדבר ברוח הקודש: מה נמלצו לחכי אמרותיך ולא אמר לחיך ולפה לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו יש חולקים על גדולים מהם לקנות להם שם ולמען יזכרו ואין תימה אם העם ידברו ברבינו כי כבר דיבר העם באלקים ובמשה והפושעים מבטן אמרו אויל הנביא משוגע איש הרוח רק התימה מהמוחזקים בחכמי לב היו במורדי אורו והם השכילו דרכיו בתורה וראו הליכותיו בה ידעו כבודו ומרדו בו מעלתו מסותרת בלבם ויכחישוה בפיהם הוציאו דבה ספרו ולא תרו אותו כי ידיעתו פליאה מהם נשגבה ולא יכלו לה לא ידעו להזהר ועברו על מה שאמרו חז"ל את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים אבדו מהם כל גבורי התורה הנקראים אישים ושמו כלי מלחמתם החרפה והגדוף שהם כלי הנשים שהם קנטרנין ולא להורות דבר אחד הם באים אלא לפקח בדבריהם והשנאה שהיא הקנאה השורה מקלקלת גורמת להכחיש האמת והדעת מסכלת וסבתה מחלה לב יבושו ויכלמו מלספרה והוא כי אכל בשרא שמינא והם גורמים גרמי ולא הניח להם מקום להתגדר בו כי לשונו כסף נבחר:

152 קנב

ועוד ראיתי בימי הבלי דעה אחרת וחנופה יוצאת הלב שוברת כי סכלים שלמדו ראשי דברים מהחכמה ולא העמיקו ושחתו והעלו לבם טינא כתבו על רבינו שטנה כדי להוציא להם שם שהם מחזיקים ידי האמונה ויש בהם שורש פורה ראש ולענה תאלמנה שפתי שקר הדוברות עתק על צדיק מושל ביראת אלהים הזריח בארץ מאפליה נגוהות עשה חיל בתורה הפליא לעשות והיה זקן שקנה חכמה ולא זכרו החסד שעשה שנתן במי תלמוד העזים נתיבה והשיב שלום בין התלמידים והשבית מדון ומריבה הודיע הלכה למעשה ולא יצטרך להדורי אפירכי ואשינויי לצאת מדחי אל דחי ומקושיא לקושיא ולבסוף סלקא בתיובתא בקלים וחמורים ואסף פרורי התורה הפזורים וקמו נד אחד כל רעב ישא עומר עד שיהיו מזוייו צדק מלאים ולא יצטרך ללקוט שבלים בעמק רפאים חכמים יצפנו דעת האומר כי לבות החורים לסודות קברים וגלות סודות האלקות כפירה והחכם הצנוע דבש וחלב תחת לשונו אם יאמר החכם שאין ראוי לגלות דברים שהעתיק מבריותיו צדיק חי העולם כי הדורש אותם מתגאה ומבזה על כבודו ועוד כי הכרובים ולהט החרב המתהפכת שומרים דרך עץ החיים ושיש בדברי רבינו מקום לטעות (לטעון) היו כשנגה והרם לדבר בדברים החוטא בהם חטא אחד יאבד טובה הרבה מה ידעו ולא ידע? וזה וכל כיוצא בו לא נכחד ממנו ועל כן באר בפתיחת ספרו הצורך שהצריכו לדבר באותם הדברים וכל דבריו היו לשם שמים והחושד בכשרים לוקה בנפשו דרך אמונה יבחר לו המשכיל ואם איש מזרע הקדש נדבה רוחו אותו להיות תורתו אמונתו שדי דקילי זקיף להו ועוצם עיניו מראות בשום חכמה אחרת כי לפי דעתו הרואה בהם רואה ברע משמרת הקדש נפשו שומרת ומפנה עצמו לתורה ולמצות ואין לו עבודה אחרת אשריו ואשרי חלקו כי ירחיב לו במלאת ספקו יען בלחמה של תורה נפשו אוכלת ומימיו שותה וטוביו לגברא דהוי גופא דריפתקא לאורייתא ואם ימצא אחד עושה התורה עקר והחכמה טפילה ולעתים רחוקות ובשעת הפנאי יתעסק בספרי חכמי המחקר לדעת האמת אתם ולנסות ומלמד להבין ולהורות אבל לא לעשות גה זה בחר דרך אמונה ובה הלכו מרבותינו הראשונים כי שמואל שהוא גדול בתורה אסטרלוגים היה ועליו אמרו שקוד מני? שמואל שהיה שקוד ללמוד תורה ולהשיב לאפיקורס וחכמי ישראל היה נושאים ונותנים בחכמה עם חכמי האומות כמו שנזכר במקומות רבות בתלמוד וכר' עקיבא עם זונן והיא משיבים אותם לפי המחקר והיו נותנים להם ראיה מספקת על דבריהם והיו רואים אותם ומקבלים האמת מהאומרה כדבריהם בגלגל קבוע ומזלות חוזרים כי תפארת היא לישראל בהיות בהם חכמים משיבים לחכמי האומות בשיטתם ויפה פי' המפרש: כי מי גוי גדול בעבור חכמי לב ויראי ה':

153 קנג

למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין רבינו הודיע בספרו מי הראוי לקרוא בספרו ומי הוא שאינו ראוי באמרו: זה המאמר לא חברתיו אלא למי שהתפלסף וידע מה שהתבאר מדבר הנפש וכחותיו והפורץ הגדר וכו' ואם מי שאינם ראוים לקרוא באותו הספר לא יתפתו בו וירחיקוהו מעליהם הדין עמהם שלא לקרוא בו כלל ותבא עליהם ברכה וזה כבוד רבינו ז"ל כי הוא הזהיר על זה בכמה מקומות: אבל המשתדלים והיגעים לאבד זכרו מני ארץ ולא שם על פני תבל חוץ ולפני ולפנים יגעו לריק וייעפו וכשול יכשלו מי שהוכה בסנורים ויזקהו אור השמש ולא יוכל להסתכל באורו ויסתום חלונות בידו כדי שלא יכנס בהם האור היכולת בידו אבל לא יוכל למנוע שלא יזרח על הארץ ומי שאין לו עסק אלא בהויית דאביי ורבא איך יוכל לקום על איש שהכל בו והוא אוצר בלום כ''ד עקיבא בצורת יאורים וכל יקר ראתה עינו:

154 קנד

שועל איכה יפרוץ חומה \ יסדו אותו בעלי חכמה

155 קנה

וזבוב מות איכה דמה \ כי בכנפיו יחשיך חמה

156 קנו

קרית ספר מאז קדמה \ כל עמה גבורים המה

157 קנז

איך יערכו לה מלחמה \ חלשים וה' שמה

158 קנח

איך יפרו אמרה תמה \ על פי אבשלום היא שומה

159 קנט

כמים עמוקים עצה בלב איש תבונה ידלנה אם יוחיל החכם לדעת סוף כוונת רבינו באותו הספר מקריאתו פעמים רבות מבלי עיון גדול הן תוחלתו נכזבה ע"כ אני אומר תמה אני אם יש בארצות האלה מי שירד לעומק כוונת רבינו באותו הספר ואם יש אחד אין שני לו כי כוונתו תודע בקריאת ספרים אחרים שהם עקרי ספר החכמה והמתיגע נהבין כוונתו מספרו בלבד ייגע לריק ודברים רבים נכתבו בו כדי להעלים הכוונה ולא תושג אלא בעיון גדול ודקדוק עצום משל למרגלית שנפלה בין החול אדם ממשמש בחול וכוברו בכברה עד שמוצא את המרגליות וכשמוצאה משליך הצרורות מידו ונוטל המרגליות דרכי התורה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ואם המחלוקת רעות רבות גורמת כ''ש כשתהא על האמת כי החולק על האמת חולק על אלקי האמת ועל תורתו שהיא אמת נפל בין אנשים שלא הורגלו לקרוא בספרי החכמה ולא למדו לשון ערבי שרוב ספרי חכמה מחוברים באותו לשון וע"כ הקורא באותו ספר בערבי לא ישתבש כמו שישתבש הקורא אותו בהעתקה ובלבד בהעתקה השנית כי ההעתקה הראשונה יש בו שגיאות במקומות מועטים ואלו היה פנאי להחכם המעתיק אותו היה מתקן אבל ההעתקה השנית היה רבים טעיותיה והישר שבה לא ימלט מעקשות והמעוות לא יוכל לתקן והפך הכוונה במקומות רבות ורצה לבאר והשים אבן גדולה על פי הבאר ואני אומר כי המשכינה באוהל משכין בו עולה ואני מודה בדברים שדברתי שהיה לי לחשות ועצור במילין מי יוכל והארכתי בדברים שהיה לי לקצר והבא במים עמוקים לא יוכל לצאת אל השפה מהרה ואל אלקי ישראל ברחמיו וברוב חסדיו יקח מועד ומשרים ישפוט והדברים המכוסים ממנו יהיה לנו צפוים כמו שכתוב: והולכתי עורים בדרך לא ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אמן סלה:

160 קס

נשלמו אגרות קנאות בעזר אלוהי צבאות