17:7י״ז:ז׳
1 א

לשעירים. הם השדים ונקראו כן בעבור שישתער הגוף הרואה אותם והקרוב בעבור שיראו אותם המשוגעים כדמות שעירים ומלת עוד תורה שכן היו ישראל עושין במצרים:

to the satyrs [Hebrew: las̀s̀e⊂irim] These are the demons, so called because when one sees them, one’s body convulses [Hebrew: yis̀ta‘er]. Also, the lunatics who see these demons experience visions of goat-like creatures [Hebrew: s̀e’irim]. The word no longer teaches that, in Egypt, this had been Israel’s practice.

2 ב

אשר הם זונים. כי כל מי שמבקש אותם ומאמין בהם הוא זונה מתחת אלהיו שיחשוב כי יש מי שייטיב או ירע חוץ מהשם הנכבד והנורא. ובזו הפרשה לא הזכיר הגר כי המצוה על ישראל בזבחים ובעולות והזכיר הגר שלא יעזבו ישראל שיזבח הגר לעבודת כוכבים בארץ ישראל וכן משפט כל דם שהוא אסור בעבור שהוא הנפש כי הבשר בדם והאמת כי הנפש שבה יחיה האדם הוא בדם הלב:

they stray [literally: they prostitute themselves] Anyone who summons demons, or believes in them, is faithless to his God. He thinks that benefit or harm can come from a source other than God, the Glorious and Awesome. This passage does not mention the resident alien, because it pertains to Israel’s sacrificial offerings; however, the subsequent passage does mention the resident alien. Here the resident alien is mentioned because Israel must not allow an alien to offer idolatrous sacrifices within the Land of Israel. Likewise, they may not drink blood, which is forbidden because it represents life: the life of the body depends on the blood (A man lives by means of the blood which comes from his heart.)