Part 2, Chapter 42 חלק ב', מ״ב
1 א

כבר בארנו כי כל מקום שנזכרה בו ראית 'מלאך' או דבורו שזה אמנם הוא 'במראה הנבואה' או 'בחלום' - יבואר בהם או לא יבואר הכל שוה כמו שקדם. ודע זה והבנהו מאד מאד! ואין הפרש בין שיכתוב תחילה שהוא ראה ה'מלאך' או יהיה הנראה מן המאמר תחילה - שהוא חשבו איש מבני אדם ואחר כן בסוף הענין התבאר לו שהוא 'מלאך' - אחר שתמצא סוף הענין כי זה אשר נראה ודיבר היה מלאך תדע ותאמת שמתחלת הענין היה 'מראה הנבואה' או 'חלום של נבואה'. וזה שב'מראה הנבואה' או 'בחלום של נבואה' פעמים יראה הנביא האלוה ידבר עמו כמו שנבאר ופעמים יראה מלאך ידבר עמו ופעמים ישמע מי שידבר עמו ולא יראה איש מדבר ופעמים יראה איש מבני אדם שידבר עמו ואחר כן יתבאר לו שזה המדבר - 'מלאך'; ובכמו זה המין מן הנבואה יזכור שהוא ראה איש יעשה או יאמר ואחר זה ידע שהוא 'מלאך':

WE have already shown that the appearance or speech of an angel mentioned in Scripture took place in a vision or dream; it makes no difference whether this is expressly stated or not, as we have explained above. This is a point of considerable importance. In some cases the account begins by stating that the prophet saw an angel; in others, the account apparently introduces a human being, who ultimately is shown to be an angel; but it makes no difference, for if the fact that an angel has been heard is only mentioned at the end, you may rest satisfied that the whole account from the beginning describes a prophetic vision. In such visions, a prophet either sees God who speaks to him, as will be explained by us, or he sees an angel who speaks to him, or he hears some one speaking to him without seeing the speaker, or he sees a man who speaks to him, and learns afterwards that the speaker was an angel. In this latter kind of prophecies, the prophet relates that he saw a man who was doing or saying something, and that he learnt afterwards that it was an angel.

2 ב

ולזה העיקר הגדול נטה אחד מן ה'חכמים ז"ל' וגדול מגדוליהם והוא - ר' חיא הגדול בלשון ה'תורה' "וירא אליו יי באלוני ממרא וגו'". כי כאשר הקדים כלל - והוא שהאלוה נראה אליו - התחיל לבאר איך היתה צורת ההראות ההוא ואמר שתחילה ראה 'שלשה אנשים' ורץ ואמרו ונאמר אליהם. ואמר זה אשר פרש זה הפרוש שמאמר אברהם "ויאמר אדוני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך" - שהוא גם כן סיפור מה שאמר ב'מראה הנבואה' לאחד מהם - ואמר "לגדול שבהם אמרו". והבן הענין הזה עוד כי הוא סוד מן הסודות: וכן אומר עוד בענין יעקב באמרו "ויאבק איש עמו" - שהוא בצורת הנבואה אחר שהתבאר באחרונה שהוא 'מלאך'. והוא כענין אברהם בשוה אשר הקדים ספור כללי "וירא אליו יי וגו'" אחרי כן התחיל לבאר איך היה זה. וכן ביעקב אמר "ויפגעו בו מלאכי אלוקים" ואחר כן התחיל לבאר איך קרה עד ש'פגעו בו' - ואמר שהוא שלח שלוחים ופעל ועשה "ויותר יעקב לבדו וגו'" - וזהו 'מלאכי אלוקים' הנאמר עליהם תחילה 'ויפגעו בו מלאכי אלוקים'; וזה ההתאבקות והדיבור כולו - 'במראה הנבואה'. וכן ענין בלעם כולו 'בדרך' ודברי ה'אתון' - הכל 'במראה הנבואה' אחר שהתבאר באחרית הענין דיבור 'מלאך יי' לו. וכן אומר במאמר יהושע "וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו" - שהוא 'במראה הנבואה' אחר שהתבאר באחרית הענין שהוא 'שר צבא יי' אמנם אמרו "ויעל מלאך יי מן הגלגל וגו' ויהי כדבר מלאך יי את הדברים האלה אל כל בני ישראל" - ה'חכמים' כבר אמרו ש'מלאך יי' הנאמר הנה הוא פינחס ואמרו "זה פינחס שבשעה שהשכינה שורה עליו דומה למלאך יי": הנה כבר בארנו ששם 'מלאך' משותף ושהנביא גם כן יקרא מלאך' כמו שבא הכתוב "וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים" ואמר "ויאמר חגי מלאך יי במלאכות יי"; ואמר "ויהיו מלעיבים במלאכי האלוקים" ומאמר דניאל גם כן "והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחילה מועף ביעף נוגע אלי כעת מנחת ערב" - כל זה 'במראה הנבואה' לא יעלה בדעתך שיש שם ראית 'מלאך' או שמע דברי 'מלאך' אלא 'במראה הנבואה' או 'בחלום של נבואה' כמו שהושרש "במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו". וממה שזכרתי תביא ראיה על מה שנשאר ממה שלא אזכרהו: וממה שהקדמנוהו מצורך ההזמנה לנבואה וממה שזכרנו בשתוף שם 'מלאך' תדע ש'הגר המצרית' אינה נביאה ולא 'מנוח ואשתו' נביאים - כי זה הדיבור אשר שמעוהו או שעלה בדעתם הוא כדמות 'בת קול' אשר יזכרוה ה'חכמים' תמיד והוא ענין אחד ילוה לאיש שאינו מזומן ואמנם יטעה בזה שיתוף השם; והוא העיקר הדוחה רוב הספקות אשר ב'תורה': והתבונן אמרו "וימצאה מלאך יי על עין המים וגו'" - כמו שנאמר ביוסף "וימצאהו איש והנה תועה בשדה" - ולשון ה'מדרשות כולם שהוא 'מלאך':

This important principle was adopted by one of our Sages, one of the most distinguished among them, R. Ḥiya the Great (Bereshit Rabba, xlviii.), in the exposition of the Scriptural passage commencing, "And the Lord appeared unto him in the plain of Mamre" (Gen. xviii.). The general statement that the Lord appeared to Abraham is followed by the description in what manner that appearance of the Lord took place; namely, Abraham saw first three men; he ran and spoke to them. R. Hiya, the author of the explanation, holds that the words of Abraham, "My Lord, if now I have found grace in thy sight, do not, I pray thee, pass from thy servant," were spoken by him in a prophetic vision to one of the men; for he says that Abraham addressed these words to the chief of these men. Note this well, for it is one of the great mysteries [of the Law]. The same, I hold, is the case when it is said in reference to Jacob, "And a man wrestled with him" (Gen. 32:25); this took place in a prophetic vision, since it is expressly stated in the end (ver. 31) that it was an angel. The circumstances are here exactly the same as those in the vision of Abraham, where the general statement, "And the Lord appeared to him," etc., is followed by a detailed description. Similarly the account of the vision of Jacob begins, "And the angels of God met him" (Gen. 32:2); then follows a detailed description how it came to pass that they met him; namely, Jacob sent messengers, and after having prepared and done certain things, "he was left alone," etc., "and a man wrestled with him" (ibid. ver. 24). By this term "man" [one of] the angels of God is meant, mentioned in the phrase, "And angels of God met him"; the wrestling and speaking was entirely a prophetic vision. That which happened to Balaam on the way, and the speaking of the ass, took place in a prophetic vision, since further on, in the same account, an angel of God is introduced as speaking to Balaam. I also think that what Joshua perceived, when "he lifted up his eyes and saw, and behold a man stood before him" (Josh. 5:13) was a prophetic vision, since it is stated afterwards (ver. 14) that it was "the prince of the host of the Lord." But in the passages, "And an angel of the Lord came up from Gilgal" (Judges 2:1); "And it came to pass that the angel of the Lord spake these words to all Israel" (ibid. ver. 2); the "angel" is, according to the explanation of our Sages, Phineas. They say, The angel is Phineas, for, when the Divine Glory rested upon him, he was "like an angel." We have already shown (chap. vi.) that the term "angel" is homonymous, and denotes also "prophet," as is the case in the following passages:--"And He sent an angel, and He hath brought us up out of Egypt" (Num. 20:16); "Then spake Haggai, the angel of the Lord, in the Lords message" (Hagg. 1:13); "But they mocked the angels of God" (2 Chron. 36:16). Comp. also the words of Daniel, "And the man Gabriel, whom I had seen in the vision at the beginning, being caused to fly swiftly, touched me about the time of the evening oblation" (Dan. 9:11). All this passed in a prophetic vision. Do not imagine that an angel is seen or his word heard otherwise than in a prophetic vision or prophetic dream, according to the principle laid down:--"I make myself known unto him in a vision, and speak unto him in a dream" (Num. 12:6). The instances quoted may serve as an illustration of those passages which I do not mention. From the rule laid down by us that prophecy requires preparation, and from our interpretation of the homonym "angel," you will infer that Hagar, the Egyptian woman, was not a prophetess; also Manoah and his wife were no prophets: for the speech they heard, or imagined they heard, was like the bat-kol (prophetic echo), which is so frequently mentioned by our Sages, and is something that may be experienced by men not prepared for prophecy. The homonymity of the word "angel" misleads in this matter. This is the principal method by which most of the difficult passages in the Bible can be explained. Consider the words, "And an angel of the Lord found her by the well of water" (Gen. 16:7), which are similar to the words referring to Joseph--"And a man found him, and behold, he was erring in the field" (ibid. 37:15). All the Midrashim assume that by man in this passage an angel is meant.