Chapter 44מ״ד
1 א

שלש מחשבות משוטטות כעת בעולמן של ישראל, וכל זמן שתהיינה מפוזרות הן וענפיהן, הן מתחככות זו בזו ונלחמות זו בזו, עד שכל אחת מתאמצת להרוס את אשר השניה בונה. אבל, כשישובו הלבבות למנוחה ויכירו כי כל אלה יחד למקום אחד פונים, והנה וענפיהן צריכים להתאגד למטרה כללית אחת שאין עמה פירוד וסתירה, אז תחת החיכוך הסותר תמצא לנו השתתפות הכחות שכל אחד מחזק את חבירו ומאציל עליו מהודו, בתחילה בכללות ואחר כך גם כן בפרטיות ובענפי ענפים. המחשבה הכוללת היא אמנם בכל אלה מחשבת הכל לדאגת האומה בעד כללותה, ובזה היא מתעלה מירידת הדאגות הנמוכות הנבלעות רק בגבול היחידים. שכל זמן שהדאגה מסובבת רק בחוג היחידים, איננה עלולה לרומם כל כך את הלבבות, שהרי סוף כל סוף דאגת יחידים מסובבת ומסבבת רפיון, רחמים של הכמרת הלב וכיוצא בזה. אבל דאגת הכלל, אומה שלמה מצד כללותה, זה מוסיף עז והדר לכל המשתדלים בזה וממלאתם גבורה וכבוד פנימי. המחשבה האחת, להגן עבור הכלל גם כן במצב הגלות, גם בארצות אויב, לדרש משפט וזכויות אדם בנימוס ודין. והנה אם היתה רק המחשבה הזאת לבדה מושלת, היא מסוכנת מאד. מגזעה יצא הריפורם, וכבר נסינו למדי מה שהיא נותנת לנו, רפואתה חלושה ומכתה אנושה.

2 ב

אבל הלא עוד מחשבה אחת יש, שרוחה נמצא בראשונה, והיא מתפשטת גם כן להלן. המחשבה הכללית היא, כי גם בארץ אויב איננו עוד מבקשים זכויות אדם בשכר ביטול הצורה הלאומית שלנו, כי אם בתור עם. גם עם שלם שהוא יושב בארץ ועוזר להצלחתה הכללית יש לו המשפט לתבע זכויותיו, כמו ועוד יותר מאדם פרטי. וכמו שכאשר היינו במצרים היינו לגוי, מצויינים, ומכל מקום היתה הרשעה רבה על מה שאמרו ״הבה נתחכמה לו״, עד שאלהי המשפט הראה בפועל את עותתם עלינו, כן גם כן כעת על אדמת נכר, עלינו להשגיב בכחנו הכללי ולהיות לגוי בכל הדרכים והענינים המשמרים ומקיימים ומפריחים את כחותינו הכלליים, ועם זה לדרוש הזכויות במשפט וצדק. וזה אמנם, יביא להמחשבה השניה — להשתדל עם זה לרכש לנו אחוזה בתור עם לבדד, באופן שנוכל להתרומם ולהתעודד כראוי. כי איך שיהיה, יש גבול לדרישות הלאומיות בגלות גם מצד המשפט, אף על פי שכמעט אין גבול לדרישת היחידים בתור זכות אדם. אבל המחשבה הזאת לא תאמר די. שהרי אין לנו ארץ שנוכל למצא את ערכנו האמיתי כראוי, שנשא את דגלנו העבר כאשר יאתה, אם לא נשוב למקור חיינו, לציון, לארץ חמדה אשר בה ראינו את יד ד' עלינו שהפליא אותנו מכל העם אשר על פני האדמה. על כן, אף על פי שאי אפשר לנו לעכב כלל את הפעולה להתאזר בעז עם בעל ארץ נושבת ועז שלטון פנימי, בכל מקום שימצא לנו, כיון שאין ארץ ישראל עדיין מוכנת לנו, מכל מקום אנחנו צריכים להתקשר הרבה לאה״ק על ידי יסוד מרכז רוחני עליון, באופן שהישוב הקטן שבארץ ישראל יכלול בקרבו את שלש המחשבות גם יחד, וישפיע על התעודה הכללית, בין שבפיזור הגלות, בין שבאכסניא, שהיא עתידה להיות מוארת באורה של ציון. וכשם שהפעולות השלש, והפועלים, צריכים להיות נמזגים לענין אחד, כן הענפים צריכים להתכנס למקום אחד ולחדול ממלחמות וקטטות, ולהתחבר לאחדות ולשלום.

3 ג

אמנם, המחשבות הן נובעות מחילוקי הנטיות מפני שמעטים המה אנשים שסוקרים כמה צדדים הנצרכים לפעולה כללית, והמון המחשבות והדרכים שיש בכל צד נראים כסותרים זה את זה, אבל באהבת השלום ועומק הדעת מתבררים הענינים איך שאין סתירה בכללים, וממילא אין גם כן סתירה בענפים.

4 ד

היראים, הלאומיים, המתבוללים, כל אחד מהם לפי ריבוי השינוי שיש במדרגותיהם הפרטיות של כל אחד ואחד, כל אחד יונק ממחשבה אחת בפני עצמה. וענין דרך התיקון, שיעשו אגודה אחת ויקבלו אלה מאלה רק הטוב הגמור והתיקון בידיעה ובמעשה בתכלית ההצלחה כל אחד על ידי ההכרה כי על ידי ההשתדלות בשלש המחשבות והחפץ להביאן לפעולה, כדי שתצמח מזה התכלית העליונה שאורה הוא דוקא בציון הר קודש אלהינו, דוקא מחיבורם תצא ישועה וכבוד ד' יראה על עמו, ארצו, ונחלתו. ״ונתתי בציון תשועה לישראל תפארתי״.