Chapter 36ל״ו
1 א

מדת האהבה לעולם גדולה היא מהיראה, ובכלל החיוב הוא גדול מהשלילה. ישנם לפעמים ענינים גדולים שצדם השלילי נראה ומורגש, וסוברים רבים שזהו כל עקר קיומם. ובאמת, אין השלילה כי אם מצטרפת אל החיוב ונמצאת ממילא, אבל היסוד הוא לעולם הענין החיובי שאיננו זז לעולם אפילו כשהשלילה כבר מסתלקת. ההבדל שבין ישראל לעמים וההרגשה שאנו מרגישים ביתרוננו הגדול והקדוש בתור עם ד' וחבל נחלתו, נח הוא להבינו בצדו השלילי. דהיינו, בהיות העמים עובדי גילולים ודבקים בכל תועבה, הפליא ד' אותנו לו לעם קדוש, לשאת את דגל יחוד שמו בעולמו ולהתקדש בדרכיו ומצותיו. והנה אותם שחשבו שיסוד השלילי דהיינו פחיתות דעותיהם הדתיות ומנהגי החיים הגרועים של העמים הוא יסוד התורה והיהדות, אלה נעשו רפויים בתגבורת הציוויליזציון, בהכירם באומות העולם דעות נכונות במושגי האלהות והמוסר ושכלול מעשים נאים, אף על פי שבאמת עיקר ההשלמה באה להם על ידי אור תורתנו שהבקיע עליהם, מכל מקום אותם הנסמכים בשלילה, לא מצאו להם יסוד נכון ליהדותם בהוה בין עמים הנאורים. ומה גדולה היא הטעות הזאת, לתלות יחודם של ישראל ברפיון ושפלות ענינם של אומות העולם, מה שכל ישעינו וחפצנו הוא שתתפשט דעת אלהים האמיתית ותורת המוסר הצרופה בעולם כולו. היתכן שנהיה חלילה מצפים למניעת התקיימותנו הלאומית, אלא, שיסוד הידיעה האמיתית בתורה הוא להבין שקיום היהדות הוא קיום חיובי. יכולים אנחנו לצרף ולטהר את מושגי הדת והמוסר של כל העמים, ובפרט אותם המושגים של העמים שינקו יסוד חיותם הרוחנית מתורתנו, עד שיהיו צרופים וברורים מכל שמץ שקר ורשע, ודוקא עם זאת הידיעה נשכיל להבין את ערכנו החיובי בשמירת תורתנו המצגת אותנו לעם אשר דוקא עם הקנין המלא של סגולותינו הפרטיות, שהן נשמרות וגם מתפתחות על ידי שמירתה של תורה והרחבת הבנתה, הננו מוצאים את אשרנו ומטרתינו, בו אנו מוצאים את האוצר הטוב שהנחילונו אבותינו להיות הראשונים לנשיאת דגל שם ד' אחד בעולם, שהוא היסוד לכל האורה והמוסר הטוב בעבר, בהוה ובעתיד. ומהדעה הרוממה שהנחלנוה לנו, בקשר כל כך קדוש ומפליא, בירושה כל כך חביבה, והולכת מאבות גדולים וקדושים עד בנים של דור אחרון, מסתעפים כל הפרטים המעשיים והמנהגיים שהכיר עמנו שהם צריכים לשכלולו השלם. שכל הדבק באמת בעמו בכל צדדי הוייתו, וביותר בצדדי הוייתו הרוחנית, יעשה בשמחה את כל החובות המוטבעות בכלל העם על ידי הדרכתה של תורה עם כל הרחבותיה, ולא יחרף לבבו כלל אפילו אם יראה גויים רבים ועצומים אחרים עולים במעלות הדעת והמוסר מבלעדי תורתנו ומצותיה, מפני שהסגולות שהן צריכות להיות נשמרות ומתפתחות בנו על פי טבענו הפרטי הן נזקקות לכל אותה הדרכה של ההתיחדות הארוגה בכלל התורה ופרטיה. וכיון שנהיה משוכללים עם השלמותינו, ודאי נחיה ונתקיים, ובחיותינו והתקיימותינו נבא למטרתינו להיות לעם גדול נבון וחכם כימי עולם. והנה אלה הדברים הם מחשבות של בסיסת היהדות על יסוד החיובי, שאין צורך כלל עמהם להביט בעין רעה על תכונת העמים זולתינו בערכם המוסרי והדתי. ואמר הנביא ״ונלוו גוים רבים אל ד׳ ביום ההוא והיו לי לעם, ושכנתי בתוכך וידעת כי ד' צבאות שלחני אליך. ונחל ד׳ את יהודה חלקו על אדמת הקדש ובחר עוד בירושלים״. אף על פי שיהיה מצב גויים רבים מתוקן ונאור, מלא אור, ויהיו נלוים אל ד׳ במוסרם הפרטי והלאומי, ״והיו לי לעם״, מכל מקום ימצא ערך חיובי ביחודם של ישראל ותודע מטרתם שתצא אל הפועל במקום הנועד לתקומת הלאם ״ונחל ד׳ את יהודה חלקו על אדמת הקדש ובחר עוד בירושלים״

2 ב

ואף על פי שאין השלילה ראויה להיות ליסוד וכח המעמיד העיקרי בבנין, מכל מקום ממילא היא נמצאת בכחו של החיוב. שאף על פי שנצייר שיש במציאות כמה יסודות מוסריים ושכליים נכונים בקנינים הרוחניים של העמים, כל אחד לפי מעלתו, מכל מקום אהבתנו תהיה כשלהבת העולה מאיליה על מה שהוא נחלתינו הנאותה לנו. וכל מה שנמצא ביותר ערכי מוסר בדתות השונות וצדדי השכלה ותרבות, יותר ויותר נמצא לפי צרכינו בתורת ד׳ אשר עמנו המיוסדת על האמת הגדולה של רוממות האנושות על ידי ההכרה של אחדות ד׳ הטהורה מבלי תערובות אל נכר, שכפי גודל האמת כן יגדלו התולדות המוסריות היוצאות ממנה. וכשנחבר לזה שזאת האמת הגדולה לא נפלה לנו על פי מקרה מיוחד של איש אחד שהשתדל להודיעה לנו, כי אם נחרתה בנו בתולדתינו, במאורעות התפתחותינו, בגאון מלכותינו, וזכיית ארצנו וכן בעניינו ומרודנו במשך זמן הגלות האפלה, ומחוברת עם תקותינו ועז רוחנו לימים הטובים שיבאו, כי לא תכחד מן העולם האמת היסודית הכללית והעקרית, שכל תקומת האנושות בנויה עליה לכשתובן כראוי. וזה אנו נושאים בקרבנו על ידי החזיקנו בדגל ישראל, במחשבה האמתית והרגש הטבעי לנו עד מאד הלזה, שאין צריך עמו לא פילוסופיא ולא חקרנות כי אם הרגשה בריאה וטבעית שהיא באמת נמצאת בכלל מרבית עמנו, די לקבל נוחם על כל הרעה אשר מצאתנו בכל ימות ראינו רעה, ועל כל העמל שאנו עמלים להחזיק בדגל עמנו ודגל תורתנו, שהוא דגל שם ד׳ אל עולם אלהי ישראל שנקרא עלינו. ומאחר שאין בעולם עוד עם אחר שיהיה דומה לנו לא בנחלת האחדות האמיתית ממקור אמתתו, ומכל שכן שאין עם בעולם שישא עמו כח האמת הזו, שהביא לחלק גדול מהמין האנושי לשפר כל כך מעשיהם ולטהר מחשבותיהם בטעמם רק חלק ממנה, בתוך ההיסטוריה שלו, בתוך שמחותיו ויגוניו, בתוך גאונו בעבר ובתוך תקותו בעתיד. אם כן, כשאנו מעריכים העושר הגדול הזה לעומת שארי קנינים לאומיים שבהם עמים מתפארים, נמצאים כולם הם ואוצרות רוחניותיהם עומדים לפנינו במצב השלילה אפילו אחר כל ההשכלה והתרבות וכל חמדת לבבות שנמצא באוצרותיהם. אמנם, סוף כל סוף אין עיננו רעה ביתרונם הראוי להם לפי ערכם, ואנחנו שמחים במתת גורלנו ודגלנו עלינו אהבה. ומתוך האהבה וההשכלה הממוצעת הזאת, הננו באים לשער עוד את היתרון שלא נוכל לתת לו קצב וגבול, יתרון הקדושה האלהית שעלינו הוחל שמו ביותר, אף על פי שהוא יתברך הוא אדון כל הארץ. שזה היתרון שהוא היותר נשגב והיותר עקרי כבר מתגלה הוא בתוקף עזו בכל לב תמים מזרע קודש של עם ד׳ אלה גם מבלי התחכמות, ועל זה נאמר ״פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמנים״.