Chapter 16ט״ז
1 א

מן היסוד המוסרי הפשוט, שהאדם אינו רשאי לפטור את עצמו מלפעול כל הטוב שיהיה לאל ידו אל כלל המציאות, בין שיהיה הטוב בא מיד, בין שיבא אחר עתיד גדול וארוך מאד, באה מצות פריה ורביה. חוץ מה שהעומק המוסרי מחייב שראוי להרבות את הדמות, מציאות אנשים מרגישים ומשכילים החיים חיי אנשים מלאים בכל ערכם בגשם ורוח, הוא דבר טוב וחפץ נעלה מאד, שהמונע טוב זה בהיות לאל ידו, הוא ודאי חוטא ועושה נגד הצדק והיושר היותר מחוייב; עוד חוץ מההשקפה הקרובה של מציאות הנולדים מיד, עלינו לדעת שהעתיד של האנושות ודאי הוא טוב ומאושר מאד. אם כן בהתרבות החיים, הלא ימשך הדבר שיגיעו מהם רבים להתקופה המאושרה, שאז יתענג כל המין האנושי על ד' ועל טובו, שהוא אושר גדול ועונג של חיים טובים, שראוי לחמוד אותם מאד. ואיך לא תהיה חובה מוסרית אלהית, שלא למנע מהרבות גורמים להיות מקבלים הטוב האלהי המאושר. וכמה אבירות לב יש בזה, אם בשביל תואנה של מצב שעה ישמיט האדם עצמו מהשפיע את הטוב הגדול הזה בעולם. לבד מה שיסוד כל תעודה ותכלית טובה יבא מריבוי העובדים בין בגשמיות בין ברוחניות, אם כן ריבוי העובדים עצמו יביא לקרב ולהגדיל את הצלחת החיים. על כן אין ספק כי גדול מאד הוא ערכו של היושר להרבות החיים.

2 ב

זאת היא עבודת ד׳ הטהורה: לעבוד ולפעול כפי חק היושר הנמשך מצד הצפיה האלהית, שהוא עומק אמתת הצדק והמשרים. ולא להיות בדבר מתרפה ומסופק, כי אם זריז ורודף, כפי הראוי לפי גודל מעלת זה הצדק שהוא גדול ונהדר באין ערוך לו במושגינו הקצרים על דבר הצדק וגדריו. על כן החסיד האמיתי, האיש הטוב באמת המלא יושר וצדק, הוא העושה מאהבה רצון קונו.

3 ג

ולא [רק] האיבוד בכמות של החיים העתידים הוא חטא גדול והשחתה מוסרית עצומה, כי אם גם מיעוט האיכות. אם לא יכשיר את החיים הבאים מצדו להיות ראויים להתעודה הרוחנית והשכלית וכן הגופנית כפי הערך הראוי והאפשר לו, כבר חוטא הוא להיושר האמיתי הצופה את העתיד היותר רחוק, בסקירה אחת של רגע ההוה. על פי זה, כמו שהשחתת החיים, באיזה צד שיהיה, הוא דבר עקרי ביסודי השחתות מוסריות היותר גדולות, כמו כן השפלתם לפי ערכו של הרכוש הנפשי של האדם, הוא מעל גדול וחסרון יושר, ובזה נארגו חוקי העריות, לכלליהם, ולפרטי פרטיהם.

4 ד

כללו של דבר, אלה שלש המטרות שהן כמדרגות זו על זו, הן הולכות בכלל התורה ופרטי המצות: התחלתן, שמירת הצביון הלאומי בשביל המטרה של עומק היושר שיש בזה, ואחריו, יבא המבא מזה אל עילוי ההטבה הכוללת האנושית, ואחריה, הסקירה היותר מלאה, היחש של פרטים אנושיים לכלל המצוי, שכולו עומד הוא להיות מתענג על חסד עליון. אמנם האדם הוא עם כל כחותיו, אחד מגילויי הכוחות האלהיים, שעל פי כל הדברים הסובבים אותו, מדעות, מדות, מחשבות ומעשים, ניגודים וסתירות, יצרים טובים ורעים, עתות ההגברה לצד אחד ולמשנהו, מכולם יצא המשפט העליוני, הטוב לכל.

5 ה

בארג המצות נמצא גם כן באין ספק רבות שהן מוכרחות אלה מאלה. דברים רבים מביאים את ישראל על ידי עצם קדושת המצות למעלה זו שצריכים עוד דברים רבים להשלים את החסר, מה שלא היה מקום כלל לזאת מצד עצמם, לולא היו המצות האחרות מוכרחות.

6 ו

הדעה הטהורה משכלת, את כל המציאות ליסוד אחד. אין אנו נזקקים לפלגות וקרעים, מעשה ד׳ אחד, אחד הוא. אם כן הנבואה לפי מדרגותיה, היא גם כן מחוקי המציאות. ובמציאות עצמה בכל צדדיה, גם בצדדים של המעשים העוברים ההסתוריים, ישנן סבות רבות המכשירות את כח הנבואה לבא להמטרה שהיא צריכה להשתמש בה לצדק העולמים. ולפעמים היתה ההשגחה צריכה להקדים כמה הדרכות של דברים נראים כחיצונים, רק [על מנת] שיהיה אפשר אחר כך בבא הזמן הראוי לכח הנבואה, להוציא אל הפועל את הדבר שהוא צריך לכונן ענינו.