Chapter 14י״ד
1 א

דרישת טעמי מצות היא גם כן אחד מחלקי סודות התורה. ההסתר נחוץ בזה מאד, יען כי אי אפשר כלל שיובנו הפרטים על פי הכללים, כי אם למשכילים גדולים המכוונים גם כן באורח חייהם במעלה מוסרית רמה ומיושבים בדעתם. אבל רוב המון הדורשים, אי אפשר כלל שיכירו את הפרטים בהקשרם אל הכללים והטעמים וע״כ יזלזלו ביותר בפרטים בהגלות הטעמים הכלליים, כדברי חז״ל: מפני מה לא נתגלו טעמי תורה, שהרי שתי מצות נתגלה טעמם ונכשל בהם גדול הדור.

Investigating the reasons [underlying] the commandments is also a part of the secrets of the Torah. Secrecy was of extreme necessity, for it is completely impossible for the specific [aspects of the commandments] to be understood according to their general rules, except by great enlightened ones who discipline themselves, even in the way they live, according to lofty ethical heights, and whose minds are settled. But most of the many investigators [of the reasons for the commandments] could not recognize the relationship between the specifics and the general rules, and the reasons [for them], and they therefore disparage the specifics through their revealing of the general reasons. As the sages said, (Sanhedrin 21b) "Why weren't the reasons of the Torah revealed? Because there were two commandments whose reasons were revealed, and the greatest of the generation stumbled because of them."

2 ב

אמנם באשר רוב הצלחות האדם באות על ידי מכאובים ויסורים, ועל פי רוב רק ההכרח מביא לבקש תחבולות של הצלה, ומזה מתרחבת התרבות הטובה, על כן גם התגלות טעמי מצות תבא מן ההכרח, מפני שקמו עקשי לב ומהרסים החפצים להרים כשיל על התורה בכללה. על כן עלינו לגונן עליה, בהראותינו כפי כחנו את המאור שבה. ואז על ידי הכרח זה ממילא יתבארו טעמים רבים של מצות, ואין עלינו אשם כי עת לעשות לד'.

However, just as most of man’s success comes [to him] through pain and tribulation, and for most, it is only necessity that brings [them] to seek some strategy to save themselves, and because of that, a good society grows, so too the revealing of the reasons for the commandments also comes from necessity, because of those of stubborn heart who destroy things, who raise a sledgehammer against the entirety of the Torah. Therefore, it is incumbent upon us to defend [the Torah], with our teachings of the light that’s in it, as much as we can. Then, through this necessity, it will come out that many reasons for the commandments will be explained. We should not be ashamed [to do so], for this is “a time to do for God.”

3 ג

ועוד יש בה סגולה, שהביאור של טעמי המצות שבא על פי הכרח של ההגנה על שרשי התורה, לא יוכל כל כך להזיק גם במושג ההמוני לשמירת הפרטים, מפני שהזמן כבר הראה למדי, איך הכללים נעזבים על ידי עזיבת הפרטים. אם כן די לנו הטעמים הכלליים בנחיצת הכללים, להיות הפרטים גם כן משתמרים, לבד המוני טעמים יסודיים, שהם מכריחים את מציאות הפרטים גם לערכם עצמם.

And there is added benefit in this, for when the necessity of defending the roots of the Torah causes the clarification of the reasons for the commandments, the common conception of keeping the particulars of the [commandments] will not be damaged, for time has already shown enough, how the general principles have been abandoned because of the abandonment of the particulars. If so, it is enough for us to have general reasons, [which explain] the necessity of the principles, to make sure that the details are also kept, besides for common foundational reasons, which necessitate the fact of the details also for their own value.

4 ד

קדושת התורה צריכה לעולם להצטרף לכל טעם מושכל, כי הידיעה הברורה, איך ששמירת מרכז רוחני נשגב כזאת התורה היא ענין נעלה לעם ישראל לדורי דורות, מבססת את כל הטעמים.

The holiness of the Torah must always be combined with any reasonable reason [for the commandments], for clear knowledge of how the keeping of the glorious spiritual center that is the Torah is an uplifting thing for the Jews for all generations, which forms the basis of all reasons [of the commandments].

5 ה

למשל, מצות ״לא תשחית את פאת זקנך״. נדרוש בטעמה הטעם היותר פשוט, דהיינו שלפי מושג הימים ההם היתה גדיעת הזקן אות להשחתת התואר של אבילות ועבדות, וחפץ התורה הוא לרומם את רוח עם ישראל בצאתם מעבדות לחירות ואסרה עליהם כל דבר המשחית את הוד הפנים, כמו ״לא תתגדדו ולא תשימו קרחה״, וכן פי׳ חז״ל ״׳בנים אתם לדי אלהיכם׳ וראוי לכם להיות נאים ולא להיות גדודים״.

For example, the commandment of (Leviticus 19:27) “Do not destroy the corners of your beard.” Let us examine the reasoning which is the most simple one, which is that there was an idea in their days that hewing the beard was a symbol of wrecking of one's visage because of mourning and slavery, and the Torah desired to uplift the spirit of the nation of Israel in their exodus from slavery to freedom, and so it forbade them from anything that destroyed the glory of the face, like (Deuteronomy 14:1) “Do not cut yourselves and do not make any baldness… [for the dead],” and so on “You are children to God your God,” the Sages commented, “and [therefore] it is appropriate for you to be pleasant and shouldn't be ‘cut’.”

6 ו

והנה מטעם שמירת המרכז הרוחני שבתורה והידיעה שהיא עצת ד' להורות דרך החיים, ואם יחל העם להנהיג קלות במקצתה, הלא דייתיקי שבטל דבר אחד ממנה כולה בטלה, על כן חלילה לבטל אות אחת מן התורה גם אם ישתנו הזמנים ותחשב השחתת הזקן לנוי והידור. ויותר עלינו להשכיל, כי גם הסכמה זו שנחשב את העדר השחתת הזקן ליופי והידור הוא מוסיף בנו הוד פנימי ורוממות קדושה, מפני שמקשר אותנו אל יסוד הדבר שחיינו מצדם המרומם תלויים בה.

Behold, from the reasoning of preserving the spiritual center that is in the Torah, and the knowledge that this is the counsel of God to teach the way of life: if the nation begins to treat it a bit lightly, isn't it established that the nullification of one thing will [cause] the nullification of everything? Therefore, God forbid that one letter should be nullified from the Torah, even if the times change [to a time] when a shaven [face] is considered beautiful and glorified. Further, we must comprehend that even with this accepted [opinion], if we consider the unshaven beard as beautiful and glorified, that adds within us an inner beauty and lofty holiness, because [it] connects us to the foundation of the matter that our lives, from their aspect of their loftiness, are dependent on it.

7 ז

אמנם, כדי שלא להתהלך בעקיפין עם רוח הזמן, כבר נמצאו פתחים של היתר להקישוט על ידי העברת הזקן, בסם, במלקט, ברהיטני, במספרים וכיוצא בזה. ויש דרכים שפועל עלינו ביותר רחש קדושה ורוממות אמונה לתורתנו הקדושה, בהיותינו סובבים את המעשה שנחמוד על ידי דרכים מסובבים מבלי עבור על דברי תורת ד', להטביע גם כן את רוממות ערך התורה, שהיא יכולה לכלול בקרבה שרשים נשגבים כל כך, עד שמה שנראה לנו לדבר שכבר עבר, עם כל זה הננו מוזהרים מבלי לעבור על דבריה מפני הקדושה האלהית שיש בה, וההשפעה של התמימות והתקדשות המעשים והמדות שפועלת עלינו, בהיותינו חשים שאנחנו שלמים עם שמירת כל חוקיה.

However, in order that one does not deal obliquely with the spirit of the time, openings have already been found for permissibility for decorating [the face] by way of removing the beard, with potions, with tweezers, with a carpenter’s tool, with scissors, etc. And there are ways that work on us to with holy stirrings and uplifting of faith for our holy Torah, when we encircle the beloved actions through loopholes, without transgressing the word of God’s Torah. This imprints the loftiness of the value of the Torah, which is able to somewhat integrate in one’s innards the exalted roots, to the extent of what seems to us to be in the past. With all this, we are to be careful not to transgress its words, because of the divine holiness that’s in it, and the influence of wholeness and consecration of actions, and traits that work on us, being that we feel that we are whole with guarding all of its laws.

8 ח

איסור נדה הוא גם כן דבר מושכל, מצד זכות האשה, שלא תהיה נעכרת על ידי שרירות לב של איש שטוף בתאותיו הגסות. מצד שמירות התרבות העם, ימי הנדות אינם ראויים לעיבור, וממילא יתמעט העם על ידי פרצה בקדושה זאת. הנולדים בעיבור נידות, המה מסוגלים למחלות ונגעים כנודע על פי הרפואה. ועוד זאת, האשה דעתה נעכרת בעת דותה, ורוחה נשבר ונוטה לעצב ושפלות. הבנים הנולדים על פי תכונה כזאת, אינם מסוגלים לקדושה ורוממות נפש ורוח ד'. על כן כל הפורץ גדר קדושה זאת הנוגע בנחלת ד' לעד ולדורות, הוא קוצץ את הנטיעות הקדושות ונשא עונו.

The prohibition [regarding] menstruation is also something rational. From the standpoint of the rights of the wife, she shouldn’t be debased by the inflexibility of a husband who is immersed in his crass desires. From the perspective of guarding of the expansion of our nation, the days of menstruation are not fit for conception, and the nation will be diminished because of the breach in this holiness. Those who are born from a menstruation pregnancy, they are prone to diseases and lesions, as is known by medicine. Furthermore, a woman’s mind is bothered during this aching, and her spirit is broken, and she is prone to depression and lowliness. Children born during a mood such as this are not prone to holiness and uplifted soul and the spirit of God. Therefore, anyone who breaches this holy fence, concerning God’s property forever and for generations, is “cutting the holy shoots”, and bears the iniquity.

9 ט

כלל המשך הנדות עד שתטבול הוא מפני השבת הקדושה ורוח הטהרה והתרוממות הנפש, שהידיעה שטהרה רוחנית חזרה אליה, פועלת להעתיקה מעכירות הדעת, שמנבלת את הוד ההרגשות הרוחניות, וממילא כשהרוחניות עומדת בשפלות ערך, מתגברת ושולטת רק ההרגשה הגסה הבהמית והולד נמשכת עליו תכונה בהמית עכורה. על כן צריך שתהיה ההתקדשות מהנדות טבועה בחותם דתי ורגש של קדושה, שרק אז תבא התועלת הרוחנית, מה שאין כן ברחיצה פשוטה שאינה מטבעת כי אם רגש של נקיון גשמי. אמנם, כדי שתבא הטבילה למדה זו שתהיה ראויה לשא עליה תכונה של טהרה רוחנית, היא מתגדרת בארבעים סאה מים שכל גופו עולה בהם. שרק אז היא ערובה בטוחה, שתהיה הרחיצה קבועה בלא זילזול. ודוקא בקרקע ולא בכלים, שמושג הרחיצה הגשמית בולט בהם, וממילא ימשך גם כן מזה רגש רק לענין טהרה גשמית, בלא התרוממות הרוח וקדושה הדרושה. המים המכונסים בזוחלין יוכלו להזדמן ממי שופכין, שהם יהיו היפוך הנקיות הגשמית הרבה, על כן צריך הטבעה שמכונסין יהיו דוקא אשבורןי א, שעל פי רוב יהיו באיזו הכנה, ותבא לבסוף להתאים גם כן עם הטהרה הפשוטה שהיא גם כן נחוצה. המעין, שאין צריך שמירה כל כך, הוא כשר בכל אופן.

The rule that menstruation [laws] continue until she immerses herself, is because of the return of the holiness and pure spirit, and uplifting of the soul, for the knowledge that spiritual purity has returned to her has the impact to shift her from [her] sullied mindset, which had degraded the glory of spiritual feelings. [She will feel] that when spirituality stays at a lowly level, only the crass, animalistic feelings can take over and rule, and the offspring [of this] continues in this sullied animalistic quality. Therefore, it is necessary that making oneself sanctified from being in menstruation be stamped with the seal of religion, and with a feeling of holiness, for only then will spiritual purpose come, which isn’t true for simple washing which is only imprinted with a feeling of physical cleanliness. However, in order so that the immersion should have this characteristic, which can lift the trait of spiritual purity onto her, it has to be defined as 40 sa’ah of water, which the entire body can fit into. Only then will this be a guaranteed certainty, that this washing will be a fixed [ritual], without disparagement. [The water must] be specifically in the ground, and not in vessels, because [vessels] are overtly about physical cleanliness, and so with drawn [water], which also only has a feeling of physical purity, without the uplifting of spirit and necessary holiness. The water that is gathered by flowing naturally can also be from spilled water, which is very much the opposite of physical cleanliness. Therefore it is necessary that imbedded [in this] is that the gathered water should be specifically a natural pool, which, for the most part, is prepared [for it], and it will end up also fitting with the [concept of] simple purity, which is also necessary. A spring, which doesn’t need to be maintained so much, is kosher in any fashion.

10 י

וכיון שיש יסוד מוסד על יסוד הענינים שיקבעו בחותם קדושה, שוב פועלים הדברים על רגש הנפש, בהיות הדבר מתפשט באומה כולה ומתנהל לדורות.

Since there is a foundation that is the foundations of these matters, through which a seal of holiness is established, then these things have an impact on the feelings of the soul, when the matter is spread throughout the nation, and progresses for generations.

11 יא

על כן רק על ידי שמירת דקדוקים תבא התכלית לבסוף, והעזיבה תחריב את מקום מעמד כל הדברים הרמים שהם מוסדות לקדושת כלל ישראל לעולם. אומה אחרת אינה צריכה כל כך שמירה ברוחה. אמנם ישראל עזים הם. רגש הדת ורוח הקדושה הנשגב שבם צריך טיפול ושמירה יתירה והתעלות מרובה.

Therefore, only through the keeping of the details does the purpose come out to its end, and by abandoning them one destroys the place where all these lofty things stand, which are foundations for the holiness of the Jewish collective forever. Other nations do not need such a guarding of their spirit. However, Israel is brazen. Religious feeling and the holy spirit that is exalted in them needs more handle and care, and much spiritual elevation....

12 יב

פרק יד1

Chapter 14-1

13 יג

ישנם אחרים שסוברים, שאי אפשר לאדם שיהיה לבבו תמים באמונה בתורת משה אמת כראוי, כי אם כשיחשוב שאמונות אחרות כולן הן שוא ותפל, ואין שום יתרון למחזיקים בהן. והדבר הוא ללא אמת. אמנם, נמצאים רעיונות מונהגים באומה הישראלית שגורמים לרבים מן ההמון לחשוב כן. וזאת המחשבה הועילה גם כן לחזק האמונה הישראלית לפעמים בלב קטני שכל, שאי אפשר להם שישכילו את רוממות ערכה וקדושתה של תורתנו הקדושה כי אם בהיותם חושבים אמונות אחרות לדברים של טעות שאין בהם מועיל כלל. אבל גם רעות רבות יוצאות מזאת המחשבה הבלתי מתוקנת. כי רושם הבוז שנטבע עמוק בלב ההמון על אמונות אחרות גורם שנמצאים גם כן פורקי עול רשעים שהם מודדים במדה זו גם כן את האמונה הטהורה הישראלית, והם אומרים כל אפיין שוין, זאת אמונה וזאת אמונה.

There are other people who think that a person can only properly have perfect faith in the Moses’ true Torah only if one also believes that other faiths are all “false and foolish” , and that there is nothing positive in holding on to them. But it’s not true. However, there are ideas that the Jewish nation are accustomed to, which cause much of the masses to think this. This view is indeed useful in that it sometimes strengthens Jewish faith in the hearts of the simple ones, for they cannot understand the lofty value and the holiness of our holy Torah without also thinking of other faiths as mistaken and completely useless. But, there is also much evil that comes from this unperfected view. For, the contempt that is imprinted deep in the heart of the masses for other faiths, also causes those wicked people who throw off the yoke to consider pure Jewish faith the same in this regard, and they say, “Both ways are equal, this is a faith and that is a faith.”

14 יד

על כן להציל את צעירי דורינו משחיתות רעות כאלה צריכים אנו להעמיק בערכן של אמונות אחרות על פי התורה. והנה אנו צריכים לחלק את כללות האמונות הנמצאות בעולם לשלשה חלקים, חוץ מתורת ישראל, שגם לפי דברי חוקרי הדתות החפשיים, היא גברת הדתות.

Therefore, to save the young of our generation from an evil corruption such as this, we need to delve into [the topic of] the value of other faiths according to the Torah. And behold, we need to delineate overviews of the faiths of the world into three divisions, apart from the Torah of Israel, for even according to the secular researchers of religions, [Judaism] is the mother of religions.

15 טו

הגרועות שבכולן הן אמונות של עבודה זרה, שאינן יודעות ומכירות כלל מבורא יחיד. למעלה מהן, אמונות שלא נוקו משמץ עבודה זרה. ולמעלה מהן, הן אמונות נקיות מכל עבודה זרה, והן עם כל זה הולכות בדרך אחרת מתורתנו הקדושה.

The lowest of all of them is the faiths of idol worship, which don’t know or recognize a single creator at all. Higher than that are the faiths that have not been cleansed from the traces of idol worship. And higher than that, are faiths clear of all idol worship, but nevertheless walk in a different path from our holy Torah.

16 טז

והנה בנוגע לעבודה זרה נאסרה לנו הסבלנות בפועל. ודבר זה הוא מיוחד רק לנו עם ד', שאין כל אומה ולשון שבעולם יכולה להתדמות אלינו בדבר זה, מפני שאותנו הקים ד' בעולמו שנהיה עדים על כבודו, על אור אלהותו והשגחתו ודעת שמו יתברך.

Concerning idol worship, we are prohibited from tolerating it in practice. This is something unique to the nation of God. No other nation or culture in the world can compare to us in this regard, for we uphold God in His world for us to be testaments for His honor, for the light of His divinity and His providence, and the knowledge of His blessed name.

17 יז

על כן אנחנו חייבים להיות מסורים בכל מעשינו דיבורינו ומחשבותינו בענין הפרט והכלל רק למטרה זאת, להיות גורמים ידיעת שם ד' אחד בעולם. ובאשר אין המין האנושי יכול לבא לשלימותו הרוחנית והחומרית יחד, כי אם על ידי שיהיה שם ד' מלא את כל הארץ, כי רק אז תוכל לבא הדעה האמתית להיות נקבעת בלב, שכל בני אדם המה אחים וחייבים להיות מתנהגים זה עם זה באהבה ואחוה, למרות חלוקי גוייהם ומדינותיהם. גם ההתרוממות הפרטית האנושית, למעלה רמה של מחשבות אמתיות טהורות, אי אפשר כלל להיות כי אם בדעת אל אמת. על כן עבודה זרה היא מעכבת את כל הטוב האלהי מהופיע בעולם, ועלינו ביחוד החובה שלא להתנהג עמה בסבלנות, אף על פי שאין לנו לחרות בלב שנאה על עובדי עבודה זרה ולחשוב שהם אשמים במה שהם עובדים עבודה זרה, כי איזו אשמה אפשר ליחש להם, מאחר שמעשה אבותיהם בידיהם. אלא, שאנו צריכים לשמור את עצמנו ואת כלל המין האנושי, שיבא על ידי זה להכרת האמת, במה שאנו נשא לפניו את דגל שם ד' וכבודו. על כן עלינו להתרחק מאד מכל עניני עבודה זרה ואביזרייהו.

Therefore, we are obligated to give over all of our actions, our speech, and our thoughts, the detailed and the general, only to this end, to cause the knowledge of the name of the one God in the world. The human species can reach its perfection, both spiritually and physically, only through the name of God filling the earth. For only then will [man] have the true knowledge affixed in the heart, that all people will be brothers, and obligated to act with love and brotherhood, despite the differences of their nations and countries. Also the lifting of individual human consciousness, to a higher level of pure and true views, is completely impossible without knowledge of the true God. Therefore, idol worship prevents any divine good from appearing in the world. The obligation is uniquely upon us that we should not treat it tolerantly. However, we are not free to hate worshippers of idol worship, and to consider them guilty because they worship idols, for what guilt can we associate with them, after it has become “the actions of their fathers in their hands”? Rather, we need to guard ourselves, and the human collective, that by us lifting up the flag of God and his honor in front of [everyone], recognition of the truth will come. Therefore, it is upon us to distance ourselves very much from anything regarding idol worship and its extensions.

18 יח

והנה יש בדבר זה כלל ופרט. מצד אותה המניעה שעבודה זרה מונעת את הטוב הכללי של אור ד' לבא בעולם, בזה כל מיני עבודה זרה הם שוים לרעה, ״תזרם כמו דוה צא תאמר לו״ יש אמנם גם כן צד אחר, והוא שיסוד עבודה זרה בא מצד גסות הנפש, שאי אפשר להם להתרומם למעלה הגדולה, של טהרת הדעת הצריכה להכרת כבוד אל אחד, אדון כל המעשים, ברוך הוא. על כן מחוייב הדבר שעם הדתות של עבודה זרה נמצאות גם כן תועבות מוסריות, ובזה אין כל עבודות זרות שוות. שיש לפעמים עמים שהתעלו במוסרם, עד שלמרות היותם עובדי עבודה זרה הם עומדים במעלה הוגנת במוסריות במדות ודרך ארץ, וממילא הנימוסים ודרכי עבודה זרה שלהם אינם כל כך משוקצים ומלאים תיעוב כאחרים. על כן אי אפשר להחזיק את כל האומות עובדי עבודה זרה במצב אחד ואופן אחד.

Behold, in this matter there is a general principle and a specific principle. From the standpoint of it being an impediment, where idol worship impedes the collective good of God’s light from coming to the world, in that respect all types of idol worship are equally bad, “You should throw it out like the menstruant, you should say to it, ‘Get out!’” However, there is another side as well, which is that the basis of idol worship comes from a perspective of crassness, for it is impossible for them to elevate themselves to a greater level, of the purity of mind required to recognize the glory of the one God, master of all creation, blessed be He. Therefore, it must be that moral abominations be found with idolatrous religions, and within that, not all idolatries are the same. For sometimes there are nations whose ethics lift them up, to the extent that despite the fact that they are idol worshippers, they are standing on the proper level with regards to morality, with [good] character traits, and decency, and as a matter of course, their ethical practices and idolatrous worship are not so disgusting and filled with abomination as others are. Therefore, one cannot assume that all idolatrous nations are of one viewpoint and one way.

19 יט

והנה גם בעבודה זרה יש ניצוץ מוסריות, שהרי מצד יראתם הם פורשים מדברים היותר רעים כל אומה לפי מושגיה, ומתקרבים למעשים טובים בחברה האנושית על כל פנים. והרגל המעשים הטובים וההתרחקות מן הרעים פועל לזכך נפשו של אדם, שהדורות הבאים אפילו מאותן עובדי עבודה זרה עצמם כבר יהיו על ידי זה מוכשרים יותר לאור האמת. שמתוך אור המדות הטובות והמעשים הטובים, שהדתות המעולות הנמצאות בין עובדי עבודה זרה הדריכו בהם את בני דתם, יבאו להכיר איך הם עומדים רחוק מאור הגדול של דעת כבוד ד' אחד, ויהיו עצמם סבה להפיכת שפה ברורה אל העמים כולם לקרא בשם ד'.

Behold, even within idolatry, there are sparks of morality. From the perspective of their trepidation, they separate themselves from things that are very evil, every nation according to its ideas, and they bring themselves close to good deeds within human society nevertheless. And the accustoming to good deeds, and the distancing from evil, acts to purify man’s soul. And coming generations, even from these idolaters themselves, are already more prepared for the true light. For through the light of the good character traits and good deeds with which the worthy religions that are found among the idolaters guide their followers, they will come to recognize how distant they stand from the great light that is the knowledge of the glory of the one God, and these religions themselves will be a cause in converting the people to a clear language, all of them to call in the name of God.

20 כ

ובכלל עלינו להשכיל באשר כי העולם מתנהג בהשגחת השי״ת להביא את בני אדם לתכליתם המאושרה, על כן נדע שכל זמן שעדיין נמצאת עבודה זרה בעולם, יש בה תכלית. והיינו שישנם אנשים שהם כל כך שפלים בערכם עד שאי אפשר להם שיהיו נדרכים בדרכי יושר, על פי הכרת אל אחד, ואי אפשר להם להתעלות אל המדות האנושיות כי אם על ידי אמצעות מושגים גסים של עבודה זרה, ואם באנו להכביד עליהם לקבל עול מלכות שמים ולזנח את אליליהם קודם שהוכשרו לכך, אז תחת חטה יצא חוח, ותחת שנדמה להיטיב נרע להם. כי את האור האלהי, לא יוכלו לקלט בנפשם הנמוכה, ואת היראה הגסה של עבודה זרה שהיתה עוצרת בעדם מכמה דברים רעים, יעזבו.

In general, it is upon us to understand that inasmuch as the world is driven by the providence of God to bring people to their fortunate goals, therefore it is known that all the time that idolatry is still in existence, there is still a purpose in it. That is, that there are people who have fallen so low in their values, to the extent that they cannot walk on the upright paths, through recognition of the one God, and they cannot ascend to the lofty human traits except by the means of unrefined concepts of idolatry. And if we were to force upon them to accept the yoke of God, and leave behind their idols before they've come to the proper level, then 'instead of wheat we would get a bramble', and instead of helping them, we would be harming them. Because their souls will not be able to absorb the divine light, yet they will abandon their trepidation toward their unrefined idolatry which was holding them from doing many bad things.

21 כא

למשל, כבר יצוייר איש עומד במדרגה כזאת, שרק אם יאמר לעץ אבי אתה, ויראה את אלהיו עומד אצלו בביתו, מביט עליו לפי דמיונו בעיני זעמו, יחדל מעשות נבלה, של רצח, גנב, נאף, וכאלה. וכשנדריכהו במעלה רמה של דעת אדון כל המעשים ברוך הוא, תופר יראתו, ונורידהו ממעלתו שכבר קנה לו. על כן אנו מוזהרים שלא ללמד דברי תורה לאומות העולם, כי אין אנו בטוחים אם הלימודים הצחים הקדושים האלהיים לא יועילו להותן של נפשות בלתי מושלמות.

For example, one can already imagine a man standing on a level such that only if he says to a chunk of wood, 'You are my father', and sees his god standing next to him in his house looking upon him (as he imagines it) with angry eyes, will he cease doing despicable things, such as murder, theft, adultery, etc. When we initiate him into the higher level of knowledge of the Master of all creation, may He be blessed, his trepidation will be released, and we will effectively lower him from the level he has already acquired from himself. We are warned against teaching Torah to the nations of the world because we are not certain whether the pure, holy, divine teachings would not in fact actually shatter these imperfected souls.

22 כב

והנה גם בין החושך של עבודה זרה, יוכלו להמצא יחידים טהורי לב שירצו להוכיח ולהטיב דרכי עמם, ומתוך שמכירים שהאור האלהי האמיתי הטהור הוא יותר גדול מכחם, ידריכוהו על פי ערכו בנימוסים טובים ומנהגים שמביאים אותו להשלמה יותר טובה בעתיד. ועל יחידים כאלה נאמר בתנא דבי אליהו מעיד אני עלי שמים וארץ, שבין איש בין אשה, בין עבד בין שפחה, בין נכרי בין ישראל, הכל לפי מעשיו רוח הקודש שורה עליו. וכבר אפשר שימצאו יחידי סגולה שיעזרו עזר אלהי בהנחת נימוסים ומנהגים מוסריים, שסוף כל סוף יביאו את המתנהגים על פיהם לבא להכרת האמת ואור האלהי. וכיון שהמנהגים המוסריים הם מדריכים אותם על פי דרכם וערכם להיות עולים לפי מדרגתם לסוף למעלה יותר עליונה, עד באם למעלה האמתית, שעל ידי אור ישראל יכירו בסוף את כבוד ד' אל אמת, כבר יש לאותם המנהגים ערך דתי שראוי להם להוקיר אותם באמת. ואנו נוכל להכירם, אף כי מרחוק יעמדו, בתור מתקרבים לאור ד', ולחוש שהם עושים כראוי להם בהחזיקם במורשת אבות, ובמנהגים שתקנו להם זקני אומתם, שהיחידים הללו היו בעלי סקירה לפעמים גדולה מאד, ונושאים נפשם להטבת עמם המוסרי והחומרי. על כן אין להחליט על כל הדת כולה שהיא טעות, ולהקלות את מחזיקיה, ולבזותם, כי אם כפי הערך הראוי להעיר בנפשנו את גודל הטובה, והנחלה הקדושה אשר שפרה עלינו שהבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו. שאין אנו צריכים להיות מתעסקים בהדרכות שפילות כאלה, והם לערכנו תועים. אבל לפי ערך נפשם הנמוכה הם, יכול להיות שמתנהגים כראוי להם.

Behold also in the midst of the darkness of idolatry, it is possible to find individuals pure of heart who would want to reprove and improve the ways of their people. And since they recognize that the pure, true, divine life is greater than their (fellows') power, they will guide their people in accordance with their (present capabilities) by means of positive mores and practices that bring the people to a greater degree of perfection in the future. And regarding such individuals, it is stated in Tanna Devei Eliyahu: "I bring as witness heaven or earth, that whether man or woman, whether bondsman or bondswoman, whether gentile or Jew, the holy spirit imbues itself upon all of them according to their actions." And it's even possible that there will be found exceptional individuals that will be guided by divine assistance in setting ethical mores and practices that in the end will bring those who practice them to recognition of the truth and divine light. And since such ethical practices guide these people in accordance with their way and capability to ascend step-by-step to higher levels until they come to the true level such by that by the light of the Jewish people they recognize in the end the glory of Hashem, the true God. These practices possess a religious value which it is truly fitting to hold dear. And we are able to recognize them, though they stand at a distance, as ones who draw close to the light of Hashem. And to feel that they are doing what is right for them in holding fast to their cultural tradition and to the practices which their elders established for them, since those elders were at times great visionaries, who elevated themselves for the moral and material betterment of their people. Therefore, one should not come to the conclusion regarding the entire religion that it is in error, nor to belittle those who hold fast to it and to deride them, except to the degree that it is fitting to arouse our souls to the great goodness and the holy inheritance that has graced us, that He has separated us from those who err and given us a Torah of truth and implanted eternal life within us. We don't need to concern ourselves with such lowly guiding practices, which according to our lights are in error. Yet according to their low level, it is indeed possible that they are acting appropriately.

23 כג

אמנם הדתות שנוסדו על יסוד התורה והנביאים, להן ודאי יש ערך נכבד, שהרי האוחזים בהן הם קרובים אל אור ד' ודעת כבודו, אף על פי שחסר להם היסוד שרק ליחידים מהם נגלה. אמנם גם זה שתכלית חפץ ד' בעולמו, מוכרח הוא להגמר על ידי ישראל, כמו שהתחיל הוא יתעלה מעשיו להודיע כבודו וגדלו על ידי עם זה בחר לו, כן גם כן יהיה הגמר והחותם, של מלאת כבוד ד' את כל הארץ גם כן על ידי אורם של ישראל. מכל מקום כבר יוכלו להמצא בהם על ידי הכללים המוסריים הגדולים שלקחו להם מאור התורה, שהחייתה בהם גם כן ביתר עז את הרגש האנושי הטהור, יחידים בעלי רוח טהור, שמקיבוצם יקבעו להם מנהגים דתיים, הממלאים את תעודתם, לרומם את הנפש למדות טובות, לאהבת ד' ויראתו, על כן הם חייבים ודאי ללכת בדרכי מחוקקיהם המוחזקים באומתם לאנשי קודש לפי ערכם ותכונתם.

Those religions which were founded upon the basis of the Torah and the prophets, they certainly have a substantial value, for those who hold fast to them, they are close to the light of Hashem and the knowledge of His glory. Even though they are missing that foundation that is revealed only to individuals amongst them, however, it is also true that Hashem's desire in the world must be finished by the Jewish people just like He, may He be exalted, began His works, showing His glory and greatness by means of this people he chose for Himself, it will likewise be that the conclusion and seal of God's glory filling the entire world will also be means by the light of Israel. In any case it is already possible to find amongst them, [shaped] by the great moral principles which they took for themselves from the light of Torah which revived in them with great power, individuals possessing a pure spirit who when they came together established religious practices which fulfill their destiny to elevate the soul to good characteristics and love and fear of God. Therefore, [adherents of those religions] are certainly obligated to follow the ways of their lawgivers who have been recognized in their nations as holy people according to their levels and characteristics.

24 כד

והנה הנבואה יש לה כמה מדרגות, עד שמעלות נמוכות של רוח הקודש, הבא מסבת יתרון רוח טהור ולב מלא עז וגבורה להיות דובר צדק ומגיד משרים, גם כן נכללו בה. וראוי ללכת כל אומה בעצת גדולי מנהיגיה המוחזקים ומקובלים אצלה, שעל פי רוב היו יראי ד' וחשבו מחשבות להועיל לה בחייה הפנימיים. והנה המעלה העליונה של הנבואה, שהיא כוללת את דעת ד׳ וטובו עד סוף כל הדורות, זאת היא נחלה מיוחדת לישראל, כדי להיות מקום נאמן למרכז אחדות של דעת ד' בעולם. אבל המדות הנמוכות של התעוררות אל הצדק והטוב שאינן ראויות להיות נקבעות בתור מרכז כללי לכל המין האנושי, אבל ראויות הן לאותה האומה המיוחדת שעליה נתיחדה כבר, אפשריות הן להמצא אצל כל אומה ולשון. על כן מנהגי הדת שנקבעים מתיקון גדולי וחסידי האומות, הם ראויים להיות ניכרים לגביהם בתור עבודת ד', ולנו אין ראוי לבזותם כלל, כי ״קרוב ד׳ לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת״, ו״כל לבבות דורש ד'״.

Behold, prophecy has a number of levels, such that the lower levels of holy inspirations, which results from the benefit of pure spirit and a heart filled with enthusiastic energy to be a spokesman for that which is just and true, are also included in prophecy. And it is appropriate for every nation to follow the advice of the greatest of its accepted and confirmed (spiritual) leaders, who, for the most part, were God-fearing people who considered ways to improve the people's inner life. Now, the highest level of prophecy, which encompasses knowledge of Hashem and His goodness (as it extends) until the end of all generations. This is a special inheritance for the Jewish people, so that they may be a reliable locus to serve as the center for the oneness of the knowledge of God in the world. But the lower levels of arousal to that which is just and good which are not fit to be fixed as a general center for all humanity, but they are fit for a given people to which they have already bonded, it is possible to find these in every people and culture. Therefore, the religious customs which are set by the rulings of the great and pious of the nations, they are fit to be recognized regarding those nations as a form of a worship of Hashem, and it is not fitting for us to denigrate them whatsoever, for "Hashem is close to all who call upon Him, to all who call upon Him in truth", and "every heart is searching for Hashem".

25 כה

את השמירה וההרחקה שראוי לכל אדם מישראל ביחוד, להיות מרחיק עצמו מכל קירוב של נימוסי דתות אחרות במנהגים ומוסרים דתיים, ראוי לשקול תמיד כערך ההרחקה של הצניעות מאשת רעהו, שאינה באה מתוך קנאה וצרות עין חלילה, כי אם מתוך טהרת הנפש וקדושת המדות והמעשים. מפני שכשם שהקירוב שבפעל ואותות האהבה המה נאים ויפים להנעים ולשכלל חיי המשפחה, כן כשהם מפכים מצד איש זר יכולים הם לעכר חיי המשפחה וטהרתה, ועם התרחקותינו מאשה זרה, הננו אוהבים אותה בתור אדם, ומשתדלים בטובתה. כן ארחות המוסר והדרכים שהמדות הטובות, ששרשם הוא יראת שמים, נקנים בהם, הם מחולקים בכל אומה על פי מקריה, על פי גזעה, ארצה, והעוברות עליה בין בעניניה החומריים בין בעניניה הרוחניים, ומה שמרשם הוד אור ד' וכבוד שמים באומה זו, אינו פועל על אחרת. על כן מחולקים המה נימוסי הדתות אפילו כשהם פונים לתכלית אחת, ליראת ד׳ ולמדות טובות. ואם האדם ייוואל לסור ממסורת אבותיו לרעות בכרמי זרים, יהפכו בו למים זדונים אותם המנהגים שהם קבועים לא על פי הדרך הראוי לפי נפשו המוטבעת בטבע עם אחר, ושקבלה השפעה מעניני עמו ההיסתוריים והגזע המיוחד וכל עניניו, עד שמפני כך אסרו חז״ל על הנכרי לעסוק בתורת ישראל גם גרים לא היו להם לרצון ואמרו ״קשים גרים לישראל כספחת״ אלא שמה שיש בדת ישראל יתרון שאי אפשר לכחד, שהיא המבוע של אור ד' בעולם. על כן, עם כל ההתיחדות שיש לכל אומה במנהגיה ותוכן מוסרה, יש בה גם כן ערך כללי, שכבר אפשר ליחידים ושרידים מאומות העולם שיהיו מרגישים יפה את הערך הכללי שיש באור תורת ישראל בעד כל האדם אשר על פני האדמה. על כן אי אפשר לנו שלא לקבל אותם המתאמצים באמת להכנס תחת כנפי השכינה, להיות עוזרים להתעודה הכללית של אחדות אור ד' בעולם, שממנה ימלא כל העולם כולו אורה על ידי הרבות כחם הם באומה הישראלית. אבל מצד הערך הפרטי, על זה ראוי להיות כל איש שמח בדתו ומחזיק במעוזה ומרחיק עצמו מכל תערובות של קירוב מעשי עם מנהגי דת אחרת שאינה נחלת אבותיו, כדי שלא יגרע כח המוסר הטוב, שפריו ימצא דוקא אם יתנהל על פי דרך שנפל לו לגורל מיד ד' על פי מולדתו וגזעו.

The guarding oneself and distancing of oneself which it is fitting for every Jew in particular to practice regarding drawing close to other religions' religious practices and teachings, it is fitting to compare to the distancing of oneself due to modesty regarding the wife of one's fellow, which does not come out of envy and miserliness, God forbid, but rather from a pure soul and holy character traits and deeds. This is because just like intimacy and gestures of love are appropriate and beautiful to make pleasant and perfect family life, yet, when they pour forth from an outsider, they can foul the family life and its purity, and through keeping our distance from other woman, we are loving her as a human being and exerting ourselves for her benefit. Likewise are the ethical paths and the ways through which good character traits whose root is the fear of God are acquired thereby. They are apportioned to every people in accordance with those things which befall it, according to its biological stock, its land, and events which occur regarding material matters and spiritual matters. And that which impresses the splendor of the light of God and the glory of Heaven on one people will not have the same effect on another people. Therefore the religious practices are apportioned out as they aim at a single goal: awe of God and acquiring good character traits. If a man would be so foolish to depart from his ancestral tradition to graze in the vineyards of strangers, those same practices which are fixed not according to the path which is fit for his soul which is imprinted with the nature of another people and which received an imprint the historical matters of his people and its unique stock and all its other matters will turn to treacherous waters. So that because of this the Sages, may their memory be for a blessing, forbade the non-Jew to engage in the study of the Torah of Israel, and even converts were not desirable to them, and they said "converts are as difficult for Israel as leprosy", however, it is impossible to deny that there is a particular benefit to the religion of Israel which is a fount of Godly light in the world, therefore, with all the specificity that there is for each nation regarding its customs and the content of its ethos, there is also in it a general value, such that it is possible for scattered individuals from the nations of the world to perceive well the general value and the light of the Torah of Israel for all human beings on the face of the Earth. Therefore, it's impossible to not accept those who are truthfully striving to enter under the wings of the Shechinah, in order to assist the universal goal of the oneness of the light of Hashem in the world, from which the whole world will be filled with light by increasing power that they impart to the Jewish people, but regarding the particularistic value, it is fit for every person to be satisfied with his religion and cling to it as a stronghold and distance himself from all admixtures created by drawing close in practice to the customs of another religion which is not his patrimony, so that he should not reduce the power of the good teachings whose fruit will be found specifically if he conducts himself in accordance with the way that fell to his portion from the Hand of God according to his birthplace and stock.