בעניני האכילה קיצור קונטרס עת האוכל מכתי"ק
הפרישות מאכילה נקרא קדושה כמ"ש בפרק קמא דתענית היושב בתענית נקרא קדוש ואמרו (ברכות נ"ג:) והתקדשתם מים ראשונים והייתם קדושים מים אחרונים כי אני אלהיכם זה שמן. פירוש מים ראשונים רחיצת הידים שהם כלי המעשה שבכל מקום המעשה מיוחס לידים. יהיה מנוקים מכל לכלוך וגיעול של תאוה חיצונית בלתי ורק לה' לבדו להחיות גופו לרצון ה'. וזהו על ידי הרחיצה במים מי הדעת שהוא התורה כמ"ש בראתי תורה תבלין שלעולם היצר הרע ר"ת התאוה שבלב כמש"כ כי יצר לב וגו' ותאוה מיוחסת בכ"מ ללב כמ"ש לב חומד. ומכל מקום אז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו כו' שרק ההתחלה מהאדם כמ"ש פתחו לי כו' ואני אפתח כו'. כענין בקשת משה רבינו ע"ה יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם שתשלום שלימות המעשה השם יתברך עוזרו וזהו והייתם קדושים מים אחרונים שאחר אכילה רוחץ ידיו שגם כן הם מנוקים משום טינופת העולם הזה. וכדרז"ל ביומא על והתקדשתם כו' אדם מקדש עצמו כו' מקדשין אותו כו' ע"ש וכמ"ש. ולכך מים ראשונים מצוה שהמצות הם סגול האדם שעל ידי זה הוא והתקדשתם ולכך מברך אקב"ו. ומים אחרונים חובה שהקב"ה מקדשו כחוב שא"א להפטר. ושמן הרומז לחכמה שהיא הידיעה והכרה הברורה שאני אלהיכם. זה בא אחר האכילה ההגונה כראוי לשם ה' כדי להחיות נפשו אז מוספת לו חכמה ודעת ה' אחר כך. מה שאין כן אכילה גסה כבהמה מטמטמת הלב והמוח. וכדרך שאמרו (ב"ק ע"ב א) האי דלא אמרי לך כו' דלא אכלי בשרא דתורא: